ת"א 10281-11-24 ת"א 10281-11-24

האמנם רכב התובעת נפגע מרכב הנתבעת, עת חנה בצד הדרך באזור התעשייה באשקלון? או שמא הנזק נגרם באופן אחר, בנסיבות עלומות? רקע וטענות הצדדים 1. התובעת רשומה כבעלים של רכב מסוג לנדרובר מ.ר. 9696475 תאריך רישום 31.7.14 (להלן: הרכב), אשר השימוש בו מבוצע על ידי בנה, רובי, וכלתה, לבנת. הטענה בתביעה פשוטה, הרכב חנה עקב תקר בצד הדרך באזור התעשייה באשקלון, וביום 14.04.24 נפגע מרכב בו נהג הנתבע 2 (להלן: הנהג, עובד של הנתבעת 3) אשר סטה מנתיבו ופגע בחלקו השמאלי של הרכב שחנה וגרם לנזק של אבדן מוחלט. הטענה בתביעה כלפי הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) היא כבעלים של הרכב הפוגע ומי שהתירה את השימוש בו. התובעת עותרת לפיצוי בסך כולל של 193,282 ₪, הכולל נזק לפי דו"ח שמאי בסך 161,482 ₪, שכ"ט שמאי בסך 800 ₪, שימוש בתחבורה חליפית בסך 30,000 ₪ וטרחה ואובדן זמן בסך 1,000 ₪. בעת התאונה רכב התובעת לא היה מבוטח בביטוח מקיף, וללא מבחן רישוי (טסט) בתוקף, והנתבעת סירבה לפצותה לאחר בירור החבות. 2. הנתבעת הכחישה את נסיבות התאונה ובפועל התגוננה כמבטחת הרכב מכוח היותה חברת הליסינג אשר השכירה הרכב לנתבעת 3, אשר עובד מטעמה חשוד כמי שגרם לתאונה. נטענו טענות להעדר כיסוי ביטוחי, נוכח העדר שיתוף פעולה מצד הנהג, אשר סירב למסור פרטים לבירור החבות. בנוסף, נטען כי נמסרו לנתבעת פרטים כוזבים, לא מלאים ולא כנים לגבי האירוע ונתגלו סתירות המקימות פטור מחבות בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. דיון והכרעה גרסת התביעה 3. רובי ולבנת לא היו עדים לתאונה, ורובי ראה את הרכב לאחר התאונה, מספר ימים לאחר שהרכב חנה במקום התאונה. לפי עדותו, אשתו הודיעה לו כי לרכב היה תקר וביקש ממנה כי תחזור הביתה. הוא ניסה מספר ימים לרכוש צמיג חלופי ובחלוף מספר ימים כאשר ניגש לרכב, ראה כי נפגע בצדו השמאלי ומצא פתק שהשאיר הנהג הפוגע על השמשה. לאחר שהתקשר הנהג התנצל ומסר לו פרטים של הנתבעת, ולמחרת פנה למגרש הנתבעת הנמצא סמוך למקום התאונה, ונציג מטעמה הגיע לראות את הרכב שנפגע ובהמשך אף שמאי מטעמה בדק את הרכב. עולה כי התביעה נסמכת על הודאה של הנהג מטעם הנתבעת ולמעט הנהג, שהודה בחבותו, לא היו עדים לתאונה. על רקע זה, חקר ב"כ הנתבעת את רובי בחקירה נגדית ממושכת אשר כמעט ולא עסקה בתאונה או בקשר עם הנהג הפוגע, אלא בעיקר בנסיבות של רכישת הרכב, השימוש בו, בניסיון למצוא סתירות בין עדותו ועדות אשתו, לבנת. לאחר בחינת מכלול עדותו, מצאתי כי לא נסתר גרעין האמת בעדות, כי הרכב עמד במקום התאונה מספר ימים טרם התאונה, וכאשר הגיע רובי לרכב מצא את הפגיעה והפתק מהנהג. יובהר כי גרסה בסיסית זו של רובי תואמת את הגרסה שמסר הנהג מטעם הנתבעת 3, לחוקרת הנתבעת, שגבתה עדותו ביום 8.5.24, סמוך לתאונה וכך מסר לה: כי נהג ברכב במשך כחודשיים-שלושה לאחר שקיבל אותו ממקום עבודתו בחברת "רב בריח" כשהוא במצב חדש וללא נזקים חיצוניים. בתאריך 14/04/24 בסביבות השעה 18:00, הוא נסע מביתו באשקלון לכיוון הסופר באזור התעשייה הסמוך לסניף "בלו סקיי". במהלך הנסיעה קפץ כלב מצד שמאל של הכביש, ובניסיון להימנע מפגיעה בו הוא הסיט את ההגה ימינה ופגע בצדו השמאלי של רכב חונה. לדבריו, המכה הייתה חזקה יחסית והתרחשה בין שתי הדלתות של הרכב החונה, ורכבו המשיך לנסוע ישר ושפשף את כל צדו השמאלי של הרכב השני. לרכבו של בן לולו נגרם נזק בחלק הקדמי-ימני – בפנס, בטמבון, בכנף, ולדעתו אף התפנצ'ר הגלגל הימני הקדמי. הוא השאיר לבעל הרכב פתק עם פרטיו ופנה לקצין הרכב שלו, ברוך, שהנחה אותו לצלם את הרכב, לפנות ל"בלו סקיי" ולדאוג לגרירת הרכב ולקבלת רכב חלופי. בן לולו התקשר למוקד "בלו סקיי", ומאחר שהתאונה אירעה כ-100 מטרים מהסניף, נענה לבקשת הנציג לסייע בגרירה ונעזר בגיסו שהגיע עם וו גרירה כדי להעביר את הרכב לסניף באשקלון. באותו היום הוא מילא את הטפסים עם הנציג של "בלו סקיי", למחרת דיווח על התאונה במשטרה, ובהמשך מסר את פרטי הביטוח לבעל הרכב שנפגע כשזה התקשר אליו. הוא הוסיף כי צילם תמונה של רכבו בלבד במועד האירוע, מכיוון שקצין הרכב לא ביקש ממנו לצלם את הרכב הנפגע. יובהר כי למרות שעלה מדוח החקירה כי הועברו לחוקרת מטעם הנתבעת מסמכים רבים, אשר חלקם גם ככל הנראה הועברו בגילוי מסמכים, הצדדים לא הגישו תיקי מוצגים בניגוד להחלטת בית המשפט. 4. אשר לנסיבות רכישת הרכב, התובע הסביר כי הרכב היה בשימושו ונרשם על שם אמו מטעמים של טיב היחסים אז בינו לבין אשתו. מעדותו עלה כי הרכב היה בבעלותו, לאחר מכן נמכר למגרש בו שהה כמספר חודשים, עד שנרכש חזרה מהמגרש ביום 4.1.24, בהחזרת הרכב הקודם שרכש, הואיל ולא היה מרוצה מהרכב שרכש. צורף לתביעה הסכם הרכישה מהמגרש. עוד נתן טעמים לסיבות בגינן התעכב בהגעה לרכב שחנה בצד הדרך, הן ביחס לצמיג, והן לאור היחסים בינו לבין אשתו. יוער כי עניין טיב היחסים ואף מצבה הרגשי של האישה, פורט לחוקרת מטעם הנתבעת. רובי הסביר כי אשתו הייתה אמורה לקחת את הרכב לעשות טסט, אולם נתקעה בדרך עם תקר, השאירה הרכב במקום, וחזרה הביתה במונית. חקירתו הנגדית הארוכה לא העלתה אותות מרמה, שעה שלא עלה כי רצה להיפטר מהרכב, והסביר את הסיבות בגינן לא היה לרכב ביטוח מקיף ואף לא טסט בתוקף. יש טעם בטענה בסיכומי התשובה כי לא סביר כי בעלי הרכב יפעלו להשבית אותו על ידי צד ג', שעה שאין להם ביטוח. אמנם לא מדובר בגרסה סדורה ועקבית, וההתנהלות ביחס לטיפול ברכב ורכישתו אינה התנהלות של אנשים מסודרים, וניתן לראות בה חריגה מהכלל, אולם לא מצאתי כי די בסימני השאלה כדי להעיד על מרמה. אין חולק כי העביר לחוקרת חשבונית המעידה כי סמוך לפני התאונה תיקן את כריות הבולמים של הרכב סך של 12,000 ₪. התרשמתי מעדותו של רובי כי מתקשה לתאר ברצף את האירועים ומעיד באופן רגשי בתגובה לגירויים, אולם למרות שהסיפור הכולל יכול להעלות חשד, לא התרשמתי מחוסר כנות, אלא מאדם ששיתף פעולה עם חוקרת הנתבעת ומסר כל שידוע לו על האירוע והרגלי השימוש ברכב. אכן עולה כי רובי אינו אדם מסודר, ואף מסיבות השמורות עמו, לא נוהג לרשום רכבים בהם עושה שימוש על שמו, אולם התנהגות זו, אשר יש בה מידה של פגם, אינה מעידה כי שיקר ביחס לאופן התרחשות התאונה. 5. יובהר כי גרסתו של רובי הייתה אחידה לכל אורך הדרך וכך מסר לחוקרת מטעם הנתבעת: רובי סיפר לחוקרת כי מספר ימים לפני התאונה, אשתו נסעה באזור התעשייה באשקלון כדי להעביר את הרכב מבחן רישוי שנתי. בדרכה היא הבחינה כי יש לה תקר באחד הגלגלים, ועל כן עצרה את הרכב והשאירה אותו בצד. הרכב עמד שם מספר ימים מכיוון שהוא ואשתו רבו ולא דיברו במשך מספר ימים, ורק לאחר שהשלימו היא סיפרה לו שהרכב חונה שם. בליל האירוע, בסביבות השעה 00:30, הגיע רובי למקום כדי להחליף גלגל על מנת להעביר את הרכב טסט למחרת. כשהגיע, הוא הבחין כי הרכב ניזוק לאורך כל הצד שלו ויש פתק בשמשה. הוא חייג למספר שהיה בפתק, למחרת החליף פרטים עם הנהג הפוגע, ובהמשך נפגש עם נציג בלו סקיי בשם ליאב וגרר את הרכב רק לאחר שקיבל ממנו אישור. בחקירתו השנייה לחוקרת הנתבעת, הוסיף רובי כי הרכב היה בבעלותו כשנה וחצי, נמכר לסוחר, ונרכש ממנו בחזרה כעבור מספר חודשים מכיוון שהרכב החלופי שקנה לא סיפק אותו. הוא ציין כי הרכב היה ברשותו כשלושה חודשים לפני התאונה, וכי הטסט שלו פג בפברואר אך הוא שכח מכך עקב המצב הביטחוני והמלחמה. עוד טען כי כשבועיים לפני התאונה החליף לרכב בולמים בשווי של כ-12,000 ש"ח והשקיע בו כספים רבים. בחקירה הנגדית מעמיקה הסביר רובי כי הרכב הושאר בצד מספר ימים כי להם לא היה זמן להתעסק בכך והוא עצמו לא היה זמין בשל העסק שלו. כמו כן, הוא מסר כי אשתו מתמודדת עם טראומה קשה מאז שהייתה נוכחת במסיבת הנובה ב-07.10.23 ועל כן היא מתנהגת שונה. הוא רכש עבורה את הרכב כדי לעודד את רוחה, והמציא לחוקרת מסמכים רפואיים המעידים על מצבה הנפשי, לצד חשבוניות תיקון ופירוט שיחות. אמנם יש אי התאמות קלות בין עדותו לחוקרת לעדותו בבית המשפט, אולם לא מדובר בסתירות מהותיות, וניתן להבין אותן על רקע חוסר רצונו לחשוף את טיב יחסיו עם אשתו או מצבה הרגשי. 6. בנוסף העידה לבנת, מי שנהגה ברכב עד שנעצר בצד הדרך לאחר שהרגישה כי יש תקר. היא הסבירה בפשטות כי חשה כי הרכב לא נוסע טוב, עצרה וראתה תקר, חנתה בצד הדרך ונסעה הביתה במונית. גם כאן, חקירתה הנגדית הממושכת לא גילתה בקיעים בגרעין האמת של עדותה הפשוטה והקצרה. יתר העניינים לא מעידים כי הרכב לא הושאר במקום כפי שהעידו בני הזוג. ככל שנמצאו אי התאמות בין עדותה לעדות בעלה, מדובר בסתירות לא מהותיות. גם ביחס ללבנת, גרסתה עקבית ותואמת לגרסה שמסרה לחוקרת: לבנת מסרה בחקירתה לחוקרת כי הרכב נרכש מספר חודשים טרם האירוע, והוא היה במצב תקין ללא נזקים חיצוניים. היא ציינה כי מספר ימים לפני שגילו את הנזק, היא נסעה ברכב כדי לעשות בדיקה לרכב לפני טסט. בדרכה למכון הבדיקות הבחינה כי יש תקר בגלגל, ועל כן עצרה את הרכב בצד. לטענתה, היא אינה יודעת כיצד לטפל בתקר ועל כן תפסה מונית ברחוב ונסעה בחזרה לביתם. לבנת הוסיפה כי רק בהמשך היום היא סיפרה לבעלה על האירוע, אך לא היה לו זמן להתעסק בכך ולכן הרכב חנה במקום האירוע מספר ימים. 7. במטרה לבחון את גרסת התביעה, פנתה הנתבעת לקבוצת מוקד חקירות, ובוצעה חקירה על ידי החוקרת דנה לנגר אשר ערכה דו"ח החקירה מיום 30/05/2024, בו צוין כי הגרסה לפיה הרכב עמד במקום התאונה מספר ימים עקב תקר בגלגל נשמעת תמוהה, ולא ברור מדוע שרכב מסוג זה יעמוד ארבעה ימים באזור תעשייה ללא מבחן רישוי תקף. על פי ממצאי חקירה זו, עלו תהיות רבות בכל הקשור למהימנות האירוע, ולא ניתן לשלול כי הנהג ברכב הנתבעת "נידב" את הרכב לצורך השבתת רכב צד ג'. עם זאת, ניתוח נתוני דו"ח המיקומים ממערכת האיתור הראה נתונים התואמים לגרסתו של הנהג ברכב הנתבעת. בדו"ח העמקת החקירה מיום 18/06/2024, לאחר חקירה נוספת של רובי ואשתו, הם מסרו כי רכבם היה במצב תקין, ללא נזקים חיצוניים וללא תקלות לפני האירוע. רובי הסביר כי לא הספיקו לעשות טסט לרכב מכיוון שאשתו נמצאת במצב נפשי קשה מאז שהייתה נוכחת במסיבת הנובה בתאריך 07/10/23, גרסה שאומתה על ידי אשתו אשר אישרה כי השאירה את הרכב חונה עקב תקר. בנוסף, המציא לחוקרת תכתובות עמו, מסמכים המעידים על החלפת חלקים ברכבו טרם התאונה, ומסמכים רפואיים המעידים על מצבה הנפשי הרעוע של אשתו. מעיון בתדפיסי פירוט השיחות של התובע ואשתו לא עלו שיחות יוצאות אל הנהג ברכב המבוטח טרם התאונה, ובאחד התדפיסים זוהתה שיחה יוצאת אליו לאחר מועד גילוי הנזק. החוקרת ניסתה לחקור את גיסו של הנהג ברכב הנתבעת, דודו קדוש, אשר הגיע לסייע לו במקום התאונה, אך לא זכתה למענה מצידו. לסיכום, קובע דוח החקירה כי בסופו של דבר "לא עלו ממצאים שיכולים לסתור את גרסאות המעורבים". 8. לאחר בחינת עדות רובי ואשתו, על רקע המסמכים שהעביר לחוקרת, וגרסת הנהג מטעם הנתבעת, עולה כי לא נסתרה גרסת התביעה, כי רכבם עמד בצד הדרך ונפגע מרכב הנתבעת בו נהג בן לולו שעבד באותה עת ברב בריח. ככלל, תאונה בה רכב חונה נפגע על ידי צד שלישי, אינה חריגה, גם מקרים בהם אין עדים לתאונה. כאשר הנהג הפוגע מודה באחריותו לתאונה, המצב פשוט וצריך ככלל להוביל לתשלום על ידי הנהג, או המבטח של רכבו, אלא אם הוכחה מרמה וקשירת קשר בין התובע לנהג. רוב החקירה הנגדית התמקדה ב"אין" ולא בנסיבות התאונה. ככלל, התמקדות רק בחסרים נטענים בראיות אין בה לבדה כדי לגבור על גרסה פוזיטיבית לאופן התרחשות התאונה, במיוחד כאשר נשענת על הודאת בעל דין של עובד הנתבעת 3. בניגוד לעמדת הנתבעת, אני סבור כי אי ההתאמות בעדות רובי אינן עולות לכדי סתירה מהותית. לא נמצאו אותות מרמה בעדות התובע, לא נמצאה ראשית ראיה למניע אשר יעודד את התובע "לביים" תאונה, שעה שלא נסתרה טענתו כי הרכב היה תקין ולא התכוון למכור אותו. כמו כן, אין ראשית ראיה לקשירת קשר בין רובי לנהג מטעם רב בריח. לא נמצא למעשה תרחיש חלופי סביר אחר, בו חושדת הנתבעת, כי הרכב נפגע מגורם אחר או כי התאונה לא התרחשה, או התרחשה בנסיבות אחרות. למעשה הנתבעת טוענת כמו חברת ביטוח לפטור מחבות לאור מרמה. הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, מרמה בתגמולי ביטוח, מוטל על המבטחת כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. נטל זה חל גם בהוכחה הטענה כי המבוטח גרם בכוונה למקרה הביטוח, כאמור בסעיף 26 לחוק. ההלכה הובהרה בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא (3) 18, (2006). די למבוטח להוכיח כי ארע מקרה הביטוח ועל המבטח להוכיח את החריג, והמבוטח אינו נושא בנטל להוכיח שידו לא הייתה במעל. כב' השופטת ע' ארבל (כתוארה אז) הסבירה שם בפסקה 42 הבהירה את דרך היישום של העיקרון: "כך גם לעניין נטל השכנוע בענייננו. עצם העובדה שהמידע באשר למעורבות המבוטח בקרות מקרה הביטוח מצוי לעיתים בתחום ידיעתו המיוחדת, אין משמעה חיובו בנטל השכנוע, אלא במקרים המתאימים עשוי בית המשפט להסתפק בהבאת ראיות קלות ביותר מצד חברת הביטוח, כדי להעביר את נטל הבאת הראיות למבוטח. גם המבוטח, בעבור הנטל אליו, יוכל לצאת ידי חובתו על-ידי הבאת ראיות מופחתות (בשים לב לקושי בהוכחת יסוד שלילי), ויוכל להרים את הנטל באמצעות מסירת העובדות הידועות לו. בקביעת עוצמת הראיות שתידרש חברת הביטוח להביא על מנת לשכנע כי המבוטח גרם במכוון לקרות מקרה הביטוח, יש להתחשב גם בכך שמדובר בייחוס מעשה פלילי בהליך אזרחי, אולם אין להפריז בשיקול זה, בשים לב לנחיתות האינפורמטיבית האמורה של חברת הביטוח. לסיכום, כמות הראיות שתידרש חברת הביטוח להביא כדי לעמוד בנטל השכנוע, וכן כמות הראיות שיהיה על המבוטח להביא כדי לסתור את הראיות שהביאה, מושפעות מהשיקולים האמורים, ותשתנינה לאור נסיבות העניין, ובמקרה של ספק – יזכה המבוטח בתביעתו". ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, 12.4.11, הבהיר כב' השופט א' ריבלין כי מקום בו הוכיחה המבטחת כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות ועשה כן ביודעין, ואין ידועות העובדות הנכונות לאשורן, הרי יראו במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את כוונת המרמה. במקרה כזה יעבור נטל הבאת הראיות למבוטח להציג את המניע למסירת הפרטים הכוזבים והוכחת העובדות הנכונות. בית המשפט העליון הכיר במצבים בהם יעלה בידי חברת הביטוח להטות את הכף אם חברו להם יחד מספר רב יחסית של תמיהות וסימני שאלה בדבר תוקף פוליסת הביטוח וזהות הנוהג ברכב. (ראה, ע"א 5419/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, 4.12.12). פסיקה זו יפה גם למקרה הנדון, למרות שלא מדובר במקרה מובהק של שאלת כיסוי ביטוחי, הנתבעת בפועל מבטחת עצמית של רכביה בביטוח כלפי צד שלישי. (לחובת חברת ההשכרה לבטח רכביה או לשמש כמבטח, ראה רע"א 3643/19 בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' חיימו בע"מ, 2.2.2022). במקרה הנדון הנתבעת הציגה מספר סימני שאלה, אולם אין בהם די כדי להטיל ספק בכנות גרסת התביעה. אין בתמיהות שהציגה כדי לסתור את עדות רובי ואשתו, ומכלול הנסיבות מהן עולה כי התאונה התרחשה כפי שטען. טענת הנתבעת כי לא התרחשה כלל תאונה או התרחשה באופן אחר מאשר דיווח הנהג מטעם הנתבעת 3, היא ייחוס טענת מרמה לרובי, טענה שנטל הוכחתה כבד, והנתבעת לא עמדה בו. הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה הנדון לאור מסקנת החקירה שערכה החוקרת מטעם הנתבעת, אשר מסקנתה כי לא נסתרו גרסאות המעורבים. לאור מסקנה זו, לא ברור מדוע סבורה הנתבעת כי די בסימני השאלה שעלו בחקירה כדי להספיק לקביעה כי מדובר בתביעת מרמה. בנסיבות אלו, הנטל היה על הנתבעת לזמן את הנהג ברכב הנתבעת 3 לעדות, ובהעדר עדותו או ראיות אחרות לסתור את הודאתו בתאונה, אין בסיס לטענת הנתבעת כי ההודאה שקרית והתאונה לא התרחשה כפי שהודה הנהג מטעם הנתבעת 3. יובהר כי העובדה שניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 2 וב"כ התובע הבהיר כי לא מצא טעם לנקוט כנגדו הליכי הוצל"פ, אין בה כדי לתמוך בטענה לקשירת קשר עם נתבע זה. לא אחת מתנהלים הליכים כאשר הנהג לא התגונן. 9. למרות שעדויות התביעה נסמכות על הפתק שהשאיר הנהג ולא על עדות ישירה לאופן התרחשות התאונה, מבחינת הראיות הנ"ל המסקנה כי הוכח, בהצטבר כלל הראיות הנסיבתיות, כי הרכב נפגע עת חנה בצד הדרך מרכב הנתבעת, בו נהג הנתבע 2, עובד הנתבעת 3. הסתמכות הנתבעת על מספר תמיהות וסימני שאלה להתנהלות רובי ואשתו, אין בהם די כדי להוכיח מרמה, או להטות את הכף לעבר קביעה כי לא הורם נטל ההוכחה. התנהגות רובי אינה חריגה באופן המעיד על מרמה, וההסברים שנתן לסיבות בגינן לא טיפל ברכב התקול בו ביום, או לסיבה בגינה הרכב היה ללא טסט וללא ביטוח מקיף, הניחו דעתי כי לא עולה חשד למרמה. ממילא אין די בסימני השאלה כדי לעמוד בנטל. להלן אבחן את יתר עדויות הנתבעת. ראיות הנתבעת 10. הנתבעת היא חברה להשכרת רכבים אשר התקשרה בהסכם ליסינג עם רב בריח. למרות שהעדים המהותיים להוכחת טענתה כי הנהג מטעם רב בריח שיקר בהודעתו הם העדים מרב בריח, לא זומנו עדים מטעם רב בריח לעדות. שעה שלא זומן הנהג או קצין הרכב ברב בריח לו הודיע הנהג סמוך לאחר התאונה כי פגע ברכב חונה, לא הונחה תשתית לסתור את ההודאה בכתב. על פניו הנהג שיתף פעולה עם החקירה מטעם הנתבעת, שעה שמסר גרסה מפורטת אשר החוקרת מצאה כי אין ממצאים לסתור את האמור בה. העדים של הנתבעת 1 שהעידו לא תרמו לבירור העובדות ולא היה בהם די כדי לסתור את הראיות המצביעות על אחריות הנהג לתאונה. ליאב זיתון, עובד הנתבעת ומסלק תביעות צד שלישי, העיד כי יום לאחר התאונה קיבל את הטיפול בקריאת המוקד שהועברה לנתבעת 1, יצר קשר עם רובי וראה את הרכב במקום התאונה, במטרה להציע לתקנו. לדבריו דיבר עם הכונן מיום התאונה, אשר הסביר לו כי לא ראה את רכב הנתבעת במקום התאונה, אלא לאחר שנגרר לסניף הנתבעת הנמצא סמוך למקום התאונה. לשיטתו בשטח "דברים לא הסתדרו לו" לגבי הפגיעות, אולם לא ידע להסביר מה עורר את חשדו. הכונן מיום התאונה, עדן חזן, העיד כי קיבל קריאה מהמוקד והגיע תוך כחצי שעה וראה את רכב הסקודה של הנתבעת פגוע בצדו הימני. בעדותו מסר גרסאות סותרות למיקום בו ראה את רכב הנתבעת, אולם אישר את הטענה כי הרכב נגרר למגרש הנתבעת ואף אישר כי הנהג סיפר לו כי התאונה התרחשה מאחר וניסה להתחמק מכלב ופגע ברכב חונה. יובהר כי לא הוגשו ראיות בחזקת הנתבעת בדמות אותם דוחות מזמן אמת של הגעת הכונן לזירה או השיחה למוקד שהודיעה על התאונה. למעשה עדויות אלו מחזקות את גרסת התביעה ולא סותרות אותה. חוות דעת חוקרת תאונות הדרכים – מירי שילר 11. הואיל ודו"ח החקירה לא הצביע על סתירות מהותיות מהן ניתן להסיק כי התביעה במרמה יסודה, לא אמרה הנתבעת נואש ופנתה לעריכת חוות דעת של חוקרת תאונות דרכים, גב' שילר. בחוות דעתה עירבה המומחית בין תפקידה כבוחנת ממצאי תאונות דרכים, לבין החקירה שלא גילתה ממצאים. בחוות הדעת ציינה כי רכב הסקודה נפגע בחלק הימני של חזיתו - בפינה הימנית, ולא ניזוק כלל בצידו הימני. ברכב הלנדרובר נמצאו שני מוקדי נזק שונים: האחד בין הדלתות והשני מהדלת הקדמית ואל קדמת הרכב. בנוסף, צוין כי למרות הטענה לתקר בגלגל הלנדרובר, ארבעה ימים לאחר האירוע לא נראה כל סימן לתקר והצמיג אינו ללא אוויר כלל, אם כי הגלגל הקדמי שמאלי פגוע כתוצאה מהתאונה. שילר מצאה כי בדופן השמאלי של הלנדרובר קיים מגע כמו של גלגל רכב, מה שמצביע על מנח פגיעה שבו רכב הסקודה היה אמור להינזק לאורך צידו הימני – דבר שלא קרה בפועל. היא מסבירה כי פיזיקלית רכב הסקודה לא ישתפשף על צידו השמאלי של הלנדרובר שכן כיוון נסיעתו הינו ימינה, וגלגל הסקודה לא יבוא עמו במגע. עוד נמצא כי הסטייה החדה שביצע הנהג עקב בעל חיים יכולה להתאים לנזק בין הדלתות בלבד (שקיעה/שבירה שכיוונה משמאל לימין). מסקנותיה של מירי שילר בחוות דעתה הן כדלקמן: קיימות סתירות רבות בעדויות המעורבים בתיק, ואין סימני בלימת חירום בסמוך לרכב הלנדרובר. כמו כן, אין הלימה בין הנזק העצום ברכב הלנדרובר החזק לבין הנזק המשמעותי קטן יותר ברכב הסקודה, וכלל לא נראה תקר ברכב הלנדרובר. לסיכום, המומחית מסיקה כי ככל והתרחשה התאונה בין כלי הרכב, הנזק היה נגרם רק בין הדלתות. 12. לאחר בחינת חוות הדעת וחקירת המומחית, מצאתי כי לא ניתן לקבל ממצאיה, הואיל והסתמכה על נתונים חלקיים מאוד שהציגה לה הנתבעת, ומסקנותיה אינן מבוססות דיין ולא מלמדות על חוסר אפשרות להתרחשות התאונה בין שני הרכבים. אין חולק כי חוות הדעת לא נסמכה על ביקור בשטח ואף ממצאיה אינם קובעים באופן נחרץ כי לא ייתכן כי שני הרכבים היו מעורבים בתאונה. בכל הנוגע לממצאי חוות הדעת "בכובע" של חוקרת נסיבות התאונה ולא חוקרת תאונות דרכים, חרגה המומחית מגדר המומחיות שלה, ואין לקבל מסקנותיה. נחקרה החוקרת מחברת החקירות ועלה כי לא ניתן לשלול את גרסת התביעה, ומסקנת גב' שילר לגבי סתירות לא מבוססת. הסתמכותה על שעת משלוח התמונה הסתברה כחסרת בסיס שעה שלא נטען כי זו שעת הצילום, באור יום, אלא השעה בה שלח הנהג את התמונה לקצין הרכב ברב בריח. חוות דעתה נסמכת על מספר תמונות מצומצם, ולא הוכח כי נחשפה לתמונות נוספות שהעיד מר זיתון כי צילם. כמו כן, הסרטון שהוגש ללא היתר לתיק לאחר שמיעת הראיות, גם לא עמד לנגד עיניה. מחקירה ותמונות בחוות דעתה לא ניתן להתרשם מזירת התאונה מרחוק, ועל כן מסקנתה ביחס להעדרם של סימני בלימה לא נסמכת על תשתית עובדתית מספקת. הוא הדין ביחס למסקנותיה בדבר אופי הפגיעות בשני הרכבים, המוצגות באופן נחרץ, ללא ביסוס עובדתי מספיק. ראשית, המומחית בחרה שלא לבצע בדיקה להשוואת גובה סימני הפגיעה בשני הרכבים, לשיטתה מאחר ובדיקה זו לא רלוונטית לשאלה שבמחלוקת. אין בידי לקבל עמדה זו, והימנעותה מלבדוק את הנתון העיקרי אשר יכול היה להצביע על חוסר אפשרות כי שני הרכבים הנדונים מעורבים באותה תאונה, שומט את הקרקע תחת מסקנותיה הנחרצות. בחקירתה אישרה כי כיוון הפגיעה באופן כללי הוא מאחור לכיוון החלק הקדמי של הרכב, באופן התואם למנגנון הפגיעה שתיאר הנהג. חוות דעתה נותנת משקל מופרז לאופן תיאור התאונה על ידי הנהג שתיאר הפגיעה כך: המכה הייתה חזקה יחסית והתרחשה בין שתי הדלתות של הרכב החונה, ורכבו המשיך לנסוע ישר ושפשף את כל צדו השמאלי של הרכב השני. מדובר בתיאור קצר לחוקרת של תאונה של סטייה ימינה, פגיעה ברכב חונה, והמשך נסיעה ישר. לא ניתן להסיק מסקנות מרחיקות לכת מעדות זו, ולא מצאתי כי העדרם של סימני פגיעה משמעותיים לכל אורך צידו הימני של רכב הסקודה, מלמדים כי התאונה לא יכולה הייתה להתרחש. גם המסקנה כי הפגיעה הייתה צריכה לגרום לשקיעה, לא סותרת את מוקדי הנזק ברכב אשר נפגע פגיעת מעיכה חזקה בקורה בין הדלת הקדמית לאחורית. לאחר בחינת חוות הדעת ועל רקע חקירתה הנגדית של גב' שילר, מצאתי כי מסקנותיה במקרה הנדון בו נדרשה לבחון את התאונה בדיעבד על סמך תיעוד דל, אינן משכנעות ולא ניתן לקבוע על בסיס חוות הדעת כי אין אפשרות כי הנזק לרכב התובעת נגרם מפגיעת רכב הסקודה של הנתבעת. יובהר כי ראוי שמומחים בתחום חקר תאונות הדרכים, יגלו מידה של צניעות בכל הנוגע למעמד המסקנות שמבקשים הם ללמוד מתוצאות פגיעת כלי רכב אחד בשני, על מנגנון הפגיעה. מדובר במומחיות שמבוססת יותר על ניסיון, ולא ממצאים מדעיים, וניתן להקיש מהביקורת שהובעה בפסיקה על ראיית טביעות נעל (המבוססת גם היא על השוואה בין סימנים), על מעמד ממצאים של בוחן תנועה בכל הנוגע למסקנות מוגבלות שניתן להסיק מפגיעות הפח על שני הרכבים. (השווה, ע"פ 1620/10 ניקולאי מצגורה נ' מדינת ישראל , 3.12.2013). אשר על כן, המשקל שיש לייחס לחוות דעת חוקרת תאונות הדרכים במקרה הנדון הוא מצומצם, ואין בחוות הדעת די כדי לקבוע כי התאונה לא התרחשה כפי שנטען בתביעה, וכפי שאישר הנהג. סוף דבר 13. רכבה של התובעת חנה בצד הדרך ונפגע מרכב הנתבעת, בו נהג עובד של הנתבעת 3. הנתבעת חשדה כי התאונה התרחשה באופן אחר, למרות הודאת הנהג, אולם לא עלה בידה לסתור את המסקנה כי הנהג גרם לתאונה. ודאי שלא עמדה הנתבעת בנטל להוכיח טענת מרמה. על כן, שעה שלא היה לה בסיס מספיק לחשד, היה על הנתבעת לשלם לתובע את נזקיו, ולא לנסות ולאתר סתירות ודרך להתחמק מתשלום על ידי חוות דעת בוחן תאונות דרכים. על כן, התובעת זכאית לפיצוי בהתאם לשומה. יובהר כי הנתבעת לא הגישה שומה נגדית ואף לא עמדה על חקירת השמאי, ולכן סימני השאלה אשר העלתה ביחס למד האוץ של הרכב אין בהם די כדי לקבוע שווי אחר לרכב. לא הוכחו הנזקים העקיפים, וממילא העידו בני הזוג כי היה להם רכב נוסף בבית ולכן אינם זכאים לנזק העקיף. 14. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות 1 ו- 3, באמצעות הנתבעת 1, לשלם לתובעת את ערך הרכב שהוכרז כאובדן כללי גמור ונקבע כי ערכו לצורך שיפוי (בניכוי שווי השרידים שהועברו לפירוק) הינו : 161,482 ₪, וכן את שכר השמאי בסך 800 ₪. על כן הנתבעת 1 תשלם לתובעת 162,282 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19.6.24, מועד השומה. בנוסף תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובעת בגין אגרה, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪, הואיל ולא היה מקום לניהול ההליך עד תומו.