פרטי ההליך
לפני
כבוד השופטת דגנית משעלי ביטון
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
עבדאלבאסת אבו מדיעם
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 04 אוקטובר 2026, כ"ג תשרי תשפ"ז גזר דין כתב האישום: הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. במועד הרלוונטי לעובדות כתב האישום, היה הנאשם הבעלים של רכב מסוג טויוטה קורולה (להלן: "הרכב"). בתאריך 01.11.23 הגיע הנאשם לשטח ישראל דרך מחסום תקרומיא ברכבו יחד עם אחר שזהותו ידועה למאשימה. הנאשם ישב במושב שליד הנהג. באותו מעמד, החזיק הנאשם בסכין, מתחת לכיסא שליד מושב הנהג. ראיות לעונש: ב"כ המאשימה הגישה תמונה של הסכין (ת/1). במעמד הדיון התנגד ב"כ הנאשם להגשת התמונה, בטענה שיש להגיש את התמונה באמצעות העד שצילם אותה. בית המשפט קבע כי תמונת הסכין כראיה לעונש מתקבלת, תוך שאפשר לב"כ הנאשם להגיש פסיקה התומכת בהתנגדותו. ב"כ הנאשם לא עשה כן. יובהר כי ככלל רשאי בית המשפט לקבל בשלב הטיעונים לעונש ראיות חפציות התואמות את פרטי האשמה שבהם הודה הנאשם, במיוחד כאשר הן מצויות בחומר הראיות ואינן חורגות מההסכמה העובדתית. הנאשם הודה בהחזקת הסכין ותמונת הסכין אינה חורגת מהודאתו בעבירה בנסיבותיה. ככל והיה מדובר בראיה המבקשת להוכיח נסיבה חדשה הקשורה בביצוע העבירה, שאינה מצויה בכתב האישום, היה מקום להגיש בקשה מבעוד מועד (ראה סעיף 40 י' לחוק העונשין). משכך, מצאתי לדחות התנגדות זו. טיעוני הצדדים: ב"כ המאשימה הפנתה לערכים המוגנים שנפגעו, ביניהם שלום הגוף והביטחון. נטען כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף הבינוני. ב"כ המאשימה הפנתה למדיניות ענישה נוהגת, וביקשה לקבוע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל. נטען כי הנאשם הגיע בשעת לילה לשטח ישראל דרך מחסום תרקומיא, כאשר החזיק ברכבו בסכין. מעשיו אלו בעלי פוטנציאל להתפתחות לאירוע אלים וחמור. הנאשם נעדר עבר פלילי. תסקיר שירות המבחן מלמד כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, נוטה להשליך אחריות על גורמים חיצוניים. לצד זאת, מנהל אורח חיים נורמטיבי. על רקע היעדר עבר פלילי וגילו הצעיר, שירות המבחן המליץ להשית על הנאשם צו של"צ לצד אי הרשעה. ב"כ המאשימה טענה כי אין הלימה בין תוכן התסקיר לבין המלצתו הסופית. עוד נטען כי לא הוכחה פגיעה קונקרטית בעיסוקו של הנאשם באם יורשע. ב"כ המאשימה ביקשה למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם, לצד מאסר מותנה, קנס והתחייבות. ב"כ הנאשם טען כי הושג הסדר בין הצדדים, ועיקר המחלוקת הייתה ביחס להרשעת הנאשם. לטענתו המדינה לא עתרה למאסר בפועל. תסקיר שירות המבחן מלמד שמדובר בנאשם צעיר, אב לתינוקת, עובד בחברת בנייה בבעלות משפחתו, לא הסתבך בפלילים מלבד התיק הנוכחי, מגיע ממשפחה נורמטיבית, מדובר במעידה חד פעמית. ב"כ הנאשם טען כי הרשעת הנאשם תביא לפגיעה חמורה בעתידו, שכן הוא חפץ להיות נהג אוטובוס. מכל האמור, ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולהשית על הנאשם שעות לתועלת הציבור לצד אי הרשעה. הנאשם מסר במעמד הדיון כי הוא מצטער. העיד כי הוא מעוניין להוציא רישיון על אוטובוס, כיום עובד כנהג משאית. קביעת מתחם העונש ההולם הערכים המוגנים שנפגעו הם הזכות לשלמות הגוף והנפש והשמירה על בטחון ושלום הציבור מפני הסכנות הכרוכות בנשיאת סכין, לנוכח ההשלכות העלולות להיגרם כתוצאה משימוש בסכין כאמצעי לפתרון סכסוכים. הוראת החוק נועדה לסייע במיגור התופעה השלילית שהביאה עמה "תרבות הסכינאות" [רע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל (22.12.09), ע"פ 2047/07 הנוק נ' מדינת ישראל (14.05.07)]. באשר למידת הפגיעה בערכים המוגנים, בשים לב לעבירה המיוחסת לנאשם ונסיבות המקרה, מצאתי כי הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף הנמוך. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה : הנאשם נכנס לשטחי מדינת ישראל עם רכבו, כאשר מתחת למושב הסמוך לכיסא הנהג, החזיק בסכין. הוצגה לפניי תמונה של הסכין כאמור (ת/1). מחד לא מדובר בסכין גדולה ומאידך מדובר בסכין בעלת להב חד מאוד. יש לתת את הדעת לפוטנציאל הנזק הקיים במעשיו של הנאשם, שעה שהוא מצויד בסכין בשעת לילה מאוחרת. מדיניות הענישה הנהוגה: באשר למדיניות הענישה הנוהגת בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, בחינת הפסיקה מעלה כי קיים מנעד רחב של ענישה החל ממאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר בפועל. באותה מידה ישנם לא מעט מקרים בהם הסתיימו הליכים משפטיים בעבירה של החזקת סכין, ללא הרשעה ובענישה הכוללת צו של"צ , צו מבחן וכדומה. הענישה השונה נובעת בהכרח מנסיבות ביצוע העבירה המשתנות מתיק לתיק והכוללות בין היתר התייחסות למיקום החזקת הסכין, מטרת ההחזקה, סוג הסכין ועוד (ראה: רע"פ 322/15 ג'אנח נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.01.2015); ת"פ (שלום רח') 35662-03-17 מדינת ישראל נ' מלכה [פורסם בנבו] (15.03.2018); ת"פ (שלום ת"א) 18482-06-14 מדינת ישראל נ' רבאעה [פורסם בנבו]] (25.10.2017); ת"פ (שלום רמ') 6440-05-15 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אפראימוב [פורסם בנבו] (17.07.2016 ת"פ (שלום ת"א) 43881-09-20 מדינת ישראל נ' שרפא [פורסם בנבו] (17.01.2022); ת"פ (שלום ת"א) 20643-12-20 מדינת ישראל נ' כהן [פורסם בנבו] (2.02.2022), ת"פ 56421-12-21 מדינת ישראל נ' אבוטבול ואח'. ניתן לומר כי ככלל במקרים בהם הסכין הוחזקה ברכב ולא על גופו של אדם, שלא בקרבת מקום המועד לפורענות (כגון מועדון) וכאשר נסיבות ההחזקה אינן מלמדות על כוונה לאלימות, מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה לצד ענישה נלווית ועד ל 9 חודשי מאסר בפועל (ראו לעניין זה, ע"פ (מחוזי ת"א) 59830-01-16 כהן נ' מדינת ישראל [טרם פורסם במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו]] (20.04.2016); ת"פ (שלום ת"א) 49157-08-17 מדינת ישראל נ' שגב [טרם פורסם במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו]] (22.05.2019) ת"פ (שלום ת"א) 65308-12-17 מדינת ישראל נ' מלדו [טרם פורסם במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו]] (04.03.2020; ת"פ (שלום ת"א) 64911-09-19 מדינת ישראל נ' ברדוגו [טרם פורסם במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו]] (14.12.2020); ת"פ (שלום רמ') 27890-10-18 מדינת ישראל נ' רייגאן [פורסם בנבו] (30.10.2019); עפ"ג (מחוזי ת"א) 8118-05-21 מדינת ישראל נ' קונצ'סטר [טרם פורסם במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו]] (27.10.2021)), ת"פ (רחובות) 13647-12-16 מדינת ישראל נ' אלבר (2.1.19), ת"פ 24126-03-22 מדינת ישראל נ' קוואסמה. בהתאם לערכים המוגנים שנפגעו, הפסיקה הנוהגת בתחום, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין ועקרון ההלימה, אני קובעת מתחם ענישה כולל הנע בין מאסר מותנה לצד ענישה נלווית לבין 10 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. שיקולי ענישה בתוך המתחם: בתסקיר שירות המבחן מיום 14.01.26 צוין כי הנאשם בן 26, נשוי ואב לתינוקת בת 3 חודשים. מתגורר ברהט. עובד בעסק משפחתי בתחום הבנייה, בתפקיד מנהל עבודה. הנאשם הביע שאיפה להיות נהג אוטובוס. לדבריו החל בתהליך הוצאת רישיון נהיגה, אשר נעצר על רקע ההליך הפלילי המתנהל כנגדו. לא הוצגו מסמכים המאמתים את דבריו. באשר למיוחס לו, הנאשם לקח אחריות חלקית על מעשיו. לטענתו הרכב בשימוש של כלל בני המשפחה, הוא לא ידע על קיומה של סכין ברכב. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לבחון באופן ביקורתי את נסיבות המקרה. הנאשם תאר כי הסיע את אביו לעבודתו, בהגיעו למחסום כאשר הסכין נמצאה ברכב, חש בהלה וכעס על הסתבכותו בפלילים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מכיר בחומרת העבירה, וכי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבורו. עוד התרשם כי מחד, הנאשם נוטה להשליך את האחריות על גורמים חיצוניים, וכי ייתכן והעבירה בוצעה על רקע סביבה חברתית שאינה תומכת חוק. מאידך, הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, מבטא שאיפות נורמטיביות לעתיד, ומחזיק בעמדות תומכות חוק. בשקלול הנתונים, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון נמוך להישנות עבירות בעניינו. מכל האמור, המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם צו של"צ בהיקף של כ-180 שעות. בנוסף, צוין כי על אף שלא הוצגו מסמכים המעידים על פגיעה קונקרטית, לאור גילו הצעיר והחשש כי הרשעתו תפגע בעתידו התעסוקתי ובדימויו העצמי, המליץ שירות המבחן לבטל הרשעתו בדין. הנאשם יליד 1999, נעדר עבר פלילי. הנאשם הודה במעשיו, לא ניהל משפט ובכך הביא לחיסכון בזמן שיפוטי יקר. העבירה המיוחסת לנאשם בוצעה בנובמבר 2023, מאז חלפו קרוב לשלוש שנים, במהלכן לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים פליליים נוספים. על פניו, מדובר באירוע בודד בחיי הנאשם. הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, שומר על יציבות תעסוקתית, אב לפעוטה. תסקיר שירות המבחן מלמד כי הנאשם בעל שאיפות נורמטיביות לעתיד, וכי הוא מורתע מההליך המשפטי המתנהל כנגדו. ומנגד, נוטה להשליך אחריות על גורמים חיצוניים, ולוקח אחריות חלקית על מעשיו. מהמכלול האמור, לא מצאתי כי מתקיימים שיקולים המצדיקים סטייה ממתחם העונש שקבעתי לעיל, הן לקולא והן לחומרא. יחד עם זאת, בשים לב לנסיבות המקרה, ולהתרשמותי כי מדובר בנאשם ששומר על יציבות תעסוקתית, מנהל אורח חיים נורמטיבי, ונעדר עבר פלילי, סבורני כי יש למקם עונשו בתחתית המתחם. באשר לבקשה לביטול הרשעת הנאשם בדין, ככלל, משהודה הנאשם בביצוע עבירה או הוכחה אשמתו, על בית-המשפט להרשיעו. יחד עם זאת, במקרים בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי להיגרם לשיקומו של הנאשם בגין הרשעתו לבין חומרת העבירות, ניתן לחרוג מן הכלל ולהורות על אי הרשעה. בית המשפט העליון קבע מספר שיקולים מנחים בעניין אי הרשעה ובהם עברו הפלילי של הנאשם, חומרת העבירות, מידת הפגיעה בקורבנות העבירה, יחסו של הנאשם לעבירה וכיוצא באלה. [ראו ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל (להלן: "הלכת כתב"), וע"פ 43351-08-14 אלמיו נגד מדינת ישראל (24/11/14)]. בהתאם ל"הלכת כתב", ישנם שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה. התנאי הראשון, נסיבות העבירה מאפשרות להימנע מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים, והתנאי השני, עצם ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. באשר לתנאי הראשון, מבלי להקל ראש במעשה, נסיבות העבירה- העובדה כי הסכין הוחזקה ברכב, שלא בסביבה מועדת לפורענות, ולא הוכח כי הוחזקה למטרת אלימות- כל אלה מאפשרות להימנע מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים. יחד עם זאת, תנאי זה אינו עומד לבדו. באשר לתנאי השני, הנאשם אינו עומד בו שכן בכדי להימנע מהרשעתו, עליו להוכיח קיומו של נזק ממשי וקונקרטי כזה שיפגע בשיקומו ופרנסתו. הנאשם עובד כנהג משאית בחברת בנייה המצויה בבעלות משפחתו. מלבד זאת, טען הנאשם כי הוא מעוניין להיות נהג אוטובוס. לטענתו, החל בהליך על מנת להוציא רישיון לאוטובוס, אך הליך זה הופסק על רקע ההליך הפלילי המתנהל כנגדו. הנאשם לא הציג מסמכים התומכים בטיעוניו כלל. ב"כ הנאשם טען כי הרשעתו תביא לנזק ממשי בעתידו המקצועי, ללא הגשת בדל ראיה התומכת בטענה זו. המדובר בנזק ערטילאי עתידי אם בכלל, שאיננו מצדיק בשלב זה הימנעות מהרשעתו בדין. מכלל האמור, לא מצאתי לבטל את הרשעת הנאשם בדין. לאור כל האמור הנני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 6 חודשי מאסר שאותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירה של החזקת סכין שלא כדין. קנס בסך 1,500 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב –3 תשלומים שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון יבוצע ביום 1.12.2026 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. לא יעמוד הנאשם באחד מן התשלומים יעמוד מלוא הקנס לפירעון מיידי. הנאשם יצהיר בהתאם לתקנות העונשין (התחייבות להימנע מעבירה), התש"ף – 2019 על התחייבות כספית שלא לעבור כל עבירה בה הורשע. ההתחייבות תהא לתקופה של שנתיים מהיום ובסך של 3,000 ₪. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.