ת"פ 8101-05-22 ת"פ 8101-05-22

מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 19 אוקטובר 2026, ח' חשוון תשפ"ז גזר דין הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בכתב-אישום מתוקן המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז -1977. כתב האישום: במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עבד הנאשם בבר באשקלון. בתאריך 28.5.2021 התפתח ויכוח בין הנאשם לבין אייששם אישטה (להלן: "המתלונן") בנוגע לתשלום החשבון של המתלונן. באותן נסיבות יצאו המתלונן והנאשם אל מחוץ לבר והמתלונן קילל את הנאשם. בתגובה, תקף הנאשם את המתלונן בכך שתפס בעורפו והפילו ארצה. כתוצאה מכך סבל המתלונן ממכאובים בידיו וגבו התחתון ונגרמו לו חבלות בדמות נפיחות קלה באצבעו בידו הימנית ושבר באצבעו בידו השמאלית. טיעוני הצדדים: ב"כ המאשימה הפנתה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם למדיניות הענישה הנוהגת, וביקשה לקבוע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל. הנאשם נעדר עבר פלילי, נשלח לשירות המבחן אך לא שולב בטיפול. המלצת שירות המבחן מבוססת על מצבו הרפואי של הנאשם אך אין מקום מטעם זה לסטות ממתחם העונש ולאמץ המלצת שירות המבחן. באשר לעתירה הנאשם לביטול הרשעתו בדין, הנאשם לא הוכיח נזק קונקרטי המצדיק הימנעות מהרשעה. מכל האמור, ביקשה המאשימה להשית על הנאשם ענישה ברף הבינוני של המתחם. עוד טענה המאשימה כי ככל והנאשם איננו מתאים לרצות עונשו בעבודות שירות, אזי תבקש שעונשו ירוצה במאסר של ממש. ב"כ הנאשם טען כי העבירות בוצעו בשנת 2021, הנאשם נכנס לישראל כתושב ארעי. הנאשם נעדר עבר פלילי ובעל נכות רפואית בידו השמאלית בשל תאונת עבודה. בהתאם למסמכים הרפואיים שהוגשו בדיון לנאשם אין יכולת להזיז את אצבעות ידו השמאלית וסובל מ 96% נכות צמיתה (נ/1, נ/2). ב"כ הנאשם ביקש לקבוע מתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה לבין מס' חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית עליו עונש צופה פני עתיד. הנאשם מסר במעמד הדיון כי הוא מתנצל על מעשיו, מדובר בפעם הראשונה שהוא מסתבך וכי לא יחזור על כך בעתיד. ביום 17.05.26 התקבלה חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות, לפיה הנאשם כשיר לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות, זאת במגבלות. קביעת מתחם העונש ההולם: הערכים המוגנים שנפגעו הם זכותו של האדם לשמירה על בטחונו, על חייו, וכן על האוטונומיה של גופו, לרבות על שלוות נפשו. בית המשפט העליון הדגיש לא אחת את חומרתן של עבירות האלימות והצורך של בתי המשפט להיאבק באלימות באמצעות השתת עונשים הולמים: "האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו, שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים.. שישקפו ערכים של גמול והרתעה". ע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני (03.08.10). באשר למידת הפגיעה בערכים המוגנים, בשים לב לעבירה המיוחסת לנאשם, לחבלות שנגרמו למתלונן, ולנסיבות המקרה, מצאתי כי הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף הנמוך –בינוני. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה: הנאשם תקף את המתלונן בשל ויכוח על תשלום חשבון בעת שעבד בבר במקום. כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם הפיל את המתלונן ארצה וגרם לשבר באצבעו, מכאובים בגבו ונפיחות באצבעו הימנית. כתוצאה מהאירוע המתלונן פנה לבית החולים. בהתאם למסמך הרפואי שהוגש, המתלונן סבל מכאבים במקומות שונים בגופו (ת/1). מדובר באירוע ספונטני שהתרחש על רקע מחלוקת על התשלום – לכאורה עניין פעוט שלא הצדיק נקיטת אלימות מצד הנאשם. מדיניות הענישה הנהוגה : עיינתי בפסיקה שהוצגה על-ידי המאשימה. ההגנה לא הציגה פסיקה מטעמה. עוד עיינתי בפסיקה נוספת ממנה ניתן ללמוד אודות מדיניות הענישה הנוהגת. בעניין זה, אפנה אל פסקי הדין הבאים בשינויים המחויבים, הן לקולא והן ולחומרא. רע"פ 4473/24 גגנידזה נ' מדינת ישראל (30.05.24), נאשם שהפעיל אלימות נגד 2 מתלוננים במסעדה, אחד מהם נפל לרצפה והנאשם בעט בו. הנאשם נעדר עבר פלילי, נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל. רע"פ 3681/19 יהב שבתאי נ' מדינת ישראל (13.6.19), הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על רקע וויכוח שהתרחש בין הנאשם למתלונן, כשביניהם היכרות מוקדמת, ניגש הנאשם למתלונן, הכה אותו בחוזקה בעורפו, הפילו והכה אותו באגרופים בפלג גופו העליון בעודו שוכב על הרצפה. למתלונן נגרמו כאבים וסימנים אדומים. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין מאסר מותנה ושל"צ לבין מספר חודשי מאסר בפועל והשית על המבקש חודש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי בסך 3,000 ₪ למתלונן. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש ביחס להרשעתו. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה. ע"פ (מחוזי ב"ש) 53770-02-24 צפלוביץ' נ' מדינת ישראל (05.06.24), הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנאשם תקף את המתלונן, עמו יש לו היכרות מוקדמת, בכך שהכה בו במכת אגרוף חזקה בפניו. כתוצאה מכך נגרמה לו חבלה בדמות שבר באף וחתך עמוק בשפה התחתונה. נקבע מתחם ענישה הנע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל. הנאשם נעדר עבר פלילי. בית המשפט דחה את בקשתו לביטול הרשעתו, והשית עליו 7 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה, התחייבות בסך 5,000 ₪, קנס בסך 1,000 ₪ ופיצוי בסך 5,000 ₪. לאחר שמיעת הערותיו של בית המשפט המחוזי, החליט הנאשם לחזור בו מהערעור. עפ"ג (באר שבע) 22342-02-23 ניסים וקנין נ' מדינת ישראל (19.4.23), נאשם אשר הורשע בהתאם להודאתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד. הנאשם תקף את המתלונן במכת אגרוף והפילו ארצה. כתוצאה מהמכה, נגרמו למתלונן חבלות בדמות פצעי שפשוף בידיים ובמפרק. בנוסף שבר הנאשם את הטלפון ומשקפי השמש של המתלונן. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין תקופת מאסר קצרה שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 9 חודשי מאסר בפועל. על המערער, נעדר עבר פלילי, הושתו 45 ימי מאסר בדרך של עבודות שירות לצד מאסרים מותנים ופיצוי בסך 5,000 ₪. ערעור שהוגש על חומרת העונש התקבל ועל המערער הושתו 80 שעות של"צ חלף המאסר, מבלי לקבוע מסמרות ביחס למתחם העונש ההולם שנקבע, בשים לב לכך שמנהל אורח חיים נורמטיבי לצד המלצת חיובית של שירות המבחן. יתר רכיבי הקנס נותרו על כנם. עפ"ג (מרכז) 49033-08-20 רוסלן דנילוב נ' מדינת ישראל (26.1.21), הנאשם הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנאשם הגיע ביחד עם אחר לחניון בו המתלונן עבד כשומר. המתלונן דרש תשלום עבור החנייה ולאחר דין ודברים יצא הנאשם מהרכב, התקרב למתלונן בתנועה מאיימת וסימן למתלונן לשתוק. המתלונן מסר כי אם לא ישלמו על החנייה הוא יזמין משטרה. הנאשם התקרב למתלונן וירק לעבר פניו וכן הכה אותו במכת אגרוף בלסת. המתלונן נפל על הרצפה ובעודו שרוי על הרצפה, בעט בו הנאשם ועזב את המקום. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלת ראש, שפשוף בפנים וחתך פנימי בשפה התחתונה. בית משפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8-18 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלוות והשית על הנאשם, בעל נסיבות חיים מורכבות, ועבר פלילי, 10 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, פיצוי בסך 3,000 ₪ וקנס בסך 1,000 ₪. הנאשם הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי אך חזר בו מערעורו. עפ"ג (י-ם) 51003-10-14 מדינת ישראל נ' אלדרסברג (24.12.14), נאשם שהורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בהתאם לעובדות כתב האישום, על רקע וויכוח בין הנאשם למתלונן, הנאשם דחף את המתלונן במורד 5 מדרגות. כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן חבלות בדמות אדמומיות סביב העין, פצע מעל הגבה, שפשוף ושטפי דם. הנאשם נעדר עבר פלילי. בית המשפט נמנע להרשיע את הנאשם, וכן השית עליו 250 שעות לתועלת הציבור. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל- בית המשפט המחוזי החליט להרשיע את הנאשם, ואולם לא מצא להתערב בענישה שהושתה. ת"פ 64606-08-23 מדינת ישראל נ' חדד (14.09.25), שם במהלך מסיבה התווכחו השניים, חבט הנאשם במתלונן בפניו וגרם לו שבר באף, נקבע מתחם של 4 חודשי מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשים. ת"פ (אשקלון) 62999-07-19 מדינת ישראל נ' אביטבול (01.04.20), נאשם שהורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ובעבירה של איומים. על רקע אי תשלום חוב כספי, הנאשם הכה את המתלונן במכה חזקה בעורפו, ובמכת אגרוף בפניו. נגרמו למתלונן חבלות בדמות המטומה בעין, חתך קטן מתחת לעין, ורגישות במישוש בגב התחתון. לאחר מכן הנאשם איים על המתלונן. נקבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות, לבין 14 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט השית על הנאשם, בעל מצב רפואי מורכב, שלחובתו עבר פלילי מכביד, עונש של 10 חודשי מאסר, לצד הפעלת מאסרים מותנים, כך שהנאשם ירצה סך כולל של 16 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית. בהתאם לערכים המוגנים שנפגעו, הפסיקה הנוהגת בתחום, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין ועקרון ההלימה, אני קובעת מתחם ענישה כולל הנע בין מספר חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות, ועד 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. שיקולי ענישה בתוך המתחם: תסקירי שירות המבחן: בתסקיר הראשון מיום 31.05.25 צוין כי הנאשם בן 35, רווק, תושב ארעי במדינת ישראל, היגר לישראל מסודן. אינו עובד מזה כ-6 שנים, מקבל קצבת נכות מביטוח לאומי. הנאשם תאר כי התקשה להשתלב בחברה הישראלית לאור קשיי שפה ושוני תרבותי. בשנת 2018 נפצע בידו בתאונת עבודה, נגרמה לו חבלה ביד שהותירה אותו מוגבל פיזית. הנאשם תאר כי התאונה השפיעה על מצבו הנפשי, מאז מטופל אצל פסיכיאטר וכן נוטל טיפול תרופתי. מחוות דעת פסיכיאטרית, נמסר כי הנאשם סובל מדיכאון ופוסט טראומה. הנאשם שלל נזקקות טיפולית בתחום ההתמכרות לאלכוהול. באשר למיוחס לו, לקח אחריות מלאה על מעשיו. הנאשם הביע הבנה כי פעל בצורה שגויה ובלתי מידתית, מבין את חומרת מעשיו ומגלה אפתיה לנפגע עבירה. עוד הוסיף כי מדובר באירוע חריג בחייו. שירות המבחן סבר כי מחד, מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, מגלה תובנה ביחס לחומרת מעשיו ומביע חרטה אודותם, ומנגד נעדר מסגרת תעסוקתית, ומחזיק בעמדות המאשרות לגיטימציה לפעול באלימות במקרים מסוימים. מכל זאת צוין כי קיים סיכון להישנות עבירות בתחום האלימות. שירות המבחן ציין כי משום שמדובר בנאשם הסובל מנכות, לא ניתן להמליץ על ענישה בדמות של"צ או עבודות שירות. לפיכך, המליץ להשית עליו מאסר מותנה, התחייבות ופיצוי למתלונן. כמו כן, לא בא בהמלצה לביטול הרשעתו בדין. בתסקיר שני מיום 08.06.25 צוין כי בפגישה נוספת עם שירות המבחן, הנאשם שב ותאר את נסיבות ביצוע העבירה. הנאשם לא הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי, לדבריו מדובר באירוע חד פעמי, והוא מבין את השלכות מעשיו. לנאשם כוונות לעזוב את הארץ. הנאשם תאר את חשיבות הימנעות מהרשעתו בדין, לדבריו מצוי בהליך קבלת אשרת פליט בארצות הברית ובישראל, ולצורך כך יש דרישה לעבר פלילי נקי. הנאשם תאר כי ברצונו לפתוח דף חדש בארצות הברית. שירות המבחן חזר על המלצתו, וביחס לשאלת ביטול הרשעתו- צוין כי לאור חומרת העבירה מחד, ורצון הנאשם להתגורר בארצות הברית מאידך, סוגיית הימנעות מהרשעה תיוותר לשיקול דעתו של בית המשפט. הנאשם יליד 1990, נעדר עבר פלילי. הנאשם הודה במיוחס לו, לקח אחריות על מעשיו, לא ניהל משפט ובכך חסך בזמן שיפוטי יקר ובהעדת עדים. המדובר בנאשם שהיגר ארצה מסודן, במסגרת עבודתו עבר תאונה בתאריך 30.9.2018. ממסכים רפואיים שהוגשו מטעם הנאשם עולה כי הנאשם בעל נכות צמיתה בשיעור 96% (נ/1), מקבל קצבה חודשית קבועה מהביטוח הלאומי (נ/2). העבירה בוצעה על אף נכותו של הנאשם. 15. העבירה בוצעה במאי 2021, מאז חלפו 5 שנים, במהלכם לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים פליליים נוספים. נתון זה מחזק את המסקנה כי מדובר באירוע חריג וחד פעמי בחייו הנאשם, ואין מדובר בנאשם הנטוע בעולם העברייני. הנאשם תאר כי בכוונתו לעזוב את מדינת ישראל ולהגר לארצות הברית. עוד מסר כי הוא מעוניין להוציא אשרת פליט בארצות הברית ובמדינת ישראל, ולשם כך ביקש לבטל את הרשעתו בדין. תסקירי שירות המבחן מלמדים כי מחד, מדובר בנאשם אשר לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מבין שהתנהלותו הייתה שגויה ובלתי מידתית. מאידך, מחזיק בעמדות המאשרות לגיטימציה לפעול באלימות במקרים מסוימים. שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון להישנות עבירות בתחום האלימות. הנאשם שלל נזקקות טיפולית ומשכך מסוכנות זו נותרה בעינה. עתירת הנאשם לביטול הרשעה: ככלל, כאשר הוכחה אשמתו של נאשם בגיר, על בית-המשפט להרשיעו. יחד עם זאת, במקרים בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי להיגרם לשיקומו של הנאשם בגין הרשעתו לבין חומרת העבירות, ניתן לחרוג מן הכלל ולהורות על אי הרשעה. לטעמי אין זה המקרה להורות על ביטול הרשעה. בית המשפט העליון קבע מספר שיקולים מנחים בעניין אי הרשעה ובהם עברו הפלילי של הנאשם, חומרת העבירות, מידת הפגיעה בקורבנות העבירה, יחסו של הנאשם לעבירה וכיוצא באלה. [ראו ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל (להלן: "הלכת כתב"), וע"פ 43351-08-14 אלמיו נגד מדינת ישראל (24/11/14)]. בהתאם להלכת כתב, ישנם שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה. התנאי הראשון, נסיבות העבירה מאפשרות להימנע מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים, והתנאי השני, עצם ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. באשר לתנאי הראשון, העבירה המיוחסת לנאשם חמורה. הנאשם תקף את המתלונן וגרם לו לחבלות בדמות נפיחות קלה באצבעו בידו הימנית, ושבר באצבעו בידו השמאלית. כתוצאה מהאירוע המתלונן פנה לקבלת טיפול רפואי בבית-החולים. בית המשפט קבע לא אחת כי בעבירות אלימות יש לנקוט בעמדה נוקבת שתבטא את שאת הנפש של בית המשפט ורצונו להילחם בתופעה בזויה זו במטרה להוקיע אותה מהחברה. "האלימות היא רעה חולה, הבאה לביטוי במישורי החיים השונים, בתוך המשפחה, בין שכנים, על הכביש, ובאינטראקציות שונות בין זרים. היא פוגעת בקורבנות הישירים שלה ובחברה בכללה, משפיעה על תחושת הביטחון ויוצרת אווירה ציבורית עכורה. המלחמה בה היא מלחמה על מראית פני החברה ואיכות חייה, ובהתאם לכך ההתייחסות העקרונית אליה היא של רצינות וחומרה, המבטאות שאת נפש והוקעה של החברה כלפי התופעה. בהתחשב בפסול המיוחד הטבוע בעבירות האלימות ובמסר שיש להטמיע בציבור ביחס אליהן, הרי שמטבע הדברים עבירות אלה אינן עבירות המתאימות באופן טבעי לאי-הרשעה". [עפ"ג (מחוזי ב"ש) וקנין נ' מדינת ישראל (19.04.23)]. הגם שיתכנו מקרים בהם בית המשפט יימנע מהרשעה בעבירות של תקיפה חבלנית הרי שבנסיבות מקרה זה, בשים לב לכך שהנאשם לא עבר כל הליך טיפולי, ולהתרשמות שירות המבחן כי קיים סיכון בעניינו להתנהגות עוברת חוק בתחום האלימות, אין מקום להימנע מהרשעה. אף באשר לתנאי השני, בכדי להימנע מהרשעת נאשם בדין, יש להוכיח שההרשעה תביא לפגיעה ממשית וחמורה בשיקום הנאשם. כאמור, הנאשם לא עבר הליך שיקומי ועל כן בהיעדר שיקום לא מצאתי כיצד הרשעה בדין תפגע בשיקומו של הנאשם. לא בכדי שירות המבחן תחילה המליץ להותיר את הרשעת הנאשם על כנה, ובהמשך לאחר שהנאשם הדגיש את החשיבות הקיימת לו בהימנעות מהרשעתו, הותיר נושא זה לשיקול דעת בית המשפט שכן על פניו לא הוכח כל נזק קונקרטי. מכלול הדברים מביאים אותי למסקנה כי לא הוכיח קיומו של נזק ממשי שיפגע בהליך שיקום שכלל לא התקיים. בנוסף לא הובאו מסמכים באשר לתהליך הוצאת האשרה כפליט בארה"ב, בתמיכה לבקשתו להימנעות מהרשעה. מכל האמור, לא מצאתי לבטל את הרשעתו בדין. מעיון בפרו' הדיון מיום 13.11.24 עולה כי הצדדים הסכימו כי יוטל על הנאשם רכיב ענישה מוסכם בדמות פיצויים למתלונן בסך 3,500 ₪. ממכלול הדברים האמורים, בשים לב למתחם העונש ההולם, לנסיבות המקרה, החבלה המרכזית בדמות שבר באצבעו של המתלונן, לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, מביע חרטה כנה ומנגד שלל נזקקות טיפולית, אני סבורה כי לא מתקיימים שיקולים המצדיקים סטייה ממתחם העונש, הן לקולא והן לחומרא. יחד עם זאת, מצאתי להשית על הנאשם עונש בתחתית המתחם. תוצאה: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות. עבודות השירות תבוצענה בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות. על הנאשם להתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 1.11.26. 8 חודשי מאסר שאותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג פשע. 4 חודשי מאסר שאותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום כל עבירות אלימות מסוג עוון. הנאשם יצהיר בהתאם לתקנות העונשין (התחייבות להימנע מעבירה), התש"ף – 2019 על התחייבות כספית שלא לעבור כל עבירה בה הורשע. ההתחייבות תהא לתקופה של שנתיים מהיום ובסך של 3,000 ₪. קנס בסך 1,000 ₪. הקנס ישולם שלושה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.12.26 ובכל ראשון לחודש שאחריו. פיצוי למתלונן בסך 3,500 ₪. הפיצוי ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.11.26ובכל ראשון לחודש שאחריו. לא יעמוד הנאשם בתשלומי הקנס או הפיצוי, יעמוד מלוא הקנס/הפיצוי לפירעון מיידי. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.