ת"א 43277-05-22 ת"א 43277-05-22

מבוא וטענות הצדדים התובעים הגישו כנגד הנתבע וגב' נעמה פרץ תביעה לפיצויים בסך 700,000 ₪ בגין לשון הרע לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 בגין תגובות לפוסט אשר פורסם ע"י מר אברהם ארזי. התובע 1 כיהן כחבר מועצה ומשנה לראש עיריית טירת כרמל בין השנים 2018-2024. הקים יחד עם התובע 2 את עמותת "מועדון ספורט טירת כרמל כדורגל" המפעילה את קבוצת הכדורגל מ.ס טירת כרמל. התובע 2 חבר בעמותת "מועדון ספורט טירת כרמל כדורגל", חתנו של התובע 1. הנתבע וגב' נעמה פרץ נתבעו כבני זוג, הנתבע הוא חבר ועד, ויו"ר עמותת "קידום צעיר – העמותה לקידום החינוך והספורט בטירת כרמל", המפעילה את קבוצת הכדורגל הפועל טירת כרמל. הנתבעת נמחקה בהסכמה מהתביעה. התביעה הוגשה בגין אמירות בפוסט בפייסבוק, כתגובה לפוסט שפרסם מר אברהם ארזי וזהו נוסחו : "לידיעתכם כך עיריית טירת כרמל מחלקת כספי ציבור לעמותות, שאלה לראש העיר האם זה חוקית (במקור) לחלוקה כספי ציבור בשביל השקט הנפשי שלך על חשבון התושבים... שאלה שנייה לראש העיר איך אתה מחלק כספי ציבור לעמותות הכדורגל, במיוחד שנייהם באותו ליגה (במקור), אחד מקבל 510 אלף ₪, וקבוצה אחרת מקבלת 350 אלף ₪ בלבד, אותי לא מעניין מי מנהלי הקבוצות, חשוב שכולם צריכים לקבל אותו סכום, האם זה לא מסחרה על חשבון התושבים, ועבודה בעיניים לתושבי העיר". לפוסט הגיב מר מאור אקרווי ולאחריו המוזכר בפוסט חבר מועצה ד'אז מר מיכאל כהן : "... עכשיו פשוט ראש העיר קונה את חברי מועצה בכספי ציבור, היום כמעט כל חבר מועצה יש לפניו ואחריו עמותות שהוא דואג לה על חשבונו". התובע 2 הגיב לתגובת מר מיכאל כהן בדברים הכוללים התבטאות הכוללת המילים "מקשקש כמו תינוק" באופן הבא: "מיכאל כהן בכל עיר במדינה יש תקציב לספורט ... זה שאתה כרגע בלי שכר בעירייה ואתה מקשקש כמו תינוק זה בסדר גמור איך אומרים תתמודד". רק אחרי תגובת התובע 2 נכנס לתמונה מר פרץ הנתבע והגיב, כמו גם אחר מר אקראווי אף הוא מחה כנגד מימון קבוצת נוער והחלו תגובות בין התובע ומר אקראווי. בשלב מאוחר יותר שוב הגיב הנתבע כך : "אריק בן אבו זה לא משנה. זה כסף ציבורי ! לא יכול להיות שכל התקציב שהעיריה מקצה הולך לכדורגל". ובהמשך : "אריק בן אבו גם אני מאחל לכם הצלחה תמיד. אבל לא צודק 510 אלף מכספי ציבורי לעומת 350 כל זה בגלל שחבר מועצת העיר לניאדו נותן שקט אחרי כמה עשרות שנים לראש העיר תמורת התקציב". בהמשך השיח כותב הנתבע כי מר לניאדו נלחם בראש העיר שנים ורק מאחר והקבוצה מקבלת תמיכה בסך 510,000 ₪ פתאום אין בעיות בעיר וכל הציבור מדבר על זה, או אז הגיב התובע 2 באופן הבא : "שימי ונעמה פרץ כל הציבור יכול איתך ביחד לאכול את הלב מכאב וזה בסדר אני לא פוסל. לגבי שקט לא שקט אני לא משחק במשחק שלך". מכאן והלאה המשיכו תגובות הדדיות תוך שימוש הדדי בביטויים לא ראויים לרבות גזל כלפי התובעים, שקר כלפי הנתבע ואף התבטאות התובע 2 כלפי הנתבעים באופן הבא : "שימי ונעמה פרץ מה שאני נותן ותורם לעיר לא אתה ולא עוד 1000 כמוך לא מסוגלים אז כנס לחור שיצאת ממנו". התגובות וה"ויכוח" התייחסו, בין היתר, לתמיכה העירונית בקבוצות הכדורגל, תשלום ארנונה בגין אולם הספורט, טענות הנתבע בדבר שימוש לרעה בפעילותו הפוליטית של התובע 1 בעיריה וכו'. התובע 2 מר בן אבו היה, כאמור, פעיל מאוד בתגובות. למעשה חלופת התגובות בינו לבין הנתבע החלה בתגובת התובע לפוסט ארזי ואף הוא לא חסך בלשונו מהנתבע. התובע 1 לא השתתף כלל בשיח והדברים אשר יוחסו לו ע"י הנתבע התייחסו לכך כי במשך שנים הוא התנגד לראש העיר ולאחר כניסתו למועצת העיר, לדברי הנתבע, בתמורה להעלאת תקציב התמיכה קיבל ראש העיר "שקט" ממנו. מקום בו הדיון החל בתגובת הנתבע 2, הוא קידם את התגובות, השיב ולא חסך אמירות פוגעות לא ברור מדוע בחר להגיש תביעה בסכומי מאות אלפי ₪ בגין אותו פוסט ובפרט מדוע הוגשה התביעה כנגד מר פרץ בלבד מבין מפרסם הפוסט והמגיבים. התובע 2 בתגובות לא ביקש להסתייג, להפסיק את חילופי התגובות ולא חסך התבטאויות בוטות, בלשון המעטה, כלפי הנתבע וכלפי מר כהן תוך שהוא מעודד המשך השיח ולא מבקש להפסיקו ככל והוא סבור כי הדברים מזיקים לתובעים או מי מהם. בכתב התביעה נטען כי עד שנת 2016 פעלו בטירת כרמל 2 קבוצות כדורגל: הפועל טירת כרמל ועירוני (מכבי) טירת כרמל. התובע 1 שימש כיו"ר הפועל עד שנת 2015. קבוצת עירוני מכבי החזיקה באולם ספורט אשר הושכר לתובע 2 החל משנת 2014. חלקו הצמוד של המבנה היה בשימוש קבוצת הפועל, אשר הנתבע 1 הוא חבר הנהלתה כאמור. לאור מחלוקת בין עיריית טירת הכרמל לתובע 2 ביחס לזכויותיו כשוכר ופעולות שנקטה למניעת שימושו באולם, הגיש לביהמ"ש ה"פ 19498-11-17 בבקשה לסעד הצהרתי לפיו הוא בעל זכות שכירות והחזקה בלעדיים באולם וביקש סילוק העיריה מהאולם. התקבל סעד הצהרתי המכיר בזכויות השכירות והחזקה הבלעדיות של תובע 2 באולם משנת 2014. בשנת 2017 הופסקה פעילות קבוצת עירוני טירת כרמל, והתובעים הקימו את עמותת מ.ס. טירת כרמל, מאז שוכרת העמותה את אולם הספורט בשכירות משנה מהתובע 2. בשנת 2018 מונה התובע 1 לתפקיד משנה לראש העיריה. ביום 25.5.2021 התכנסה הוועדה המקצועית לתמיכות ומענקים והמליצה להעניק תמיכה בסך 510,000 ₪ לעמותת מ.ס. טירת כרמל ותמיכה בסך 350,000 ₪ בלבד לעמותת קידום צעיר (הפועל טירת כרמל). ביום 28.7.2021 אישרה מועצת העירייה את המלצות ועדת התמיכות. לאור הפערים בתמיכות בין העמותות, הגישה עמותת קידום צעיר עת"מ 43211-10-21 בדרישה לבטל את ההחלטה בטענה לאפליה פסולה ושיקולים זרים וכן תפקידו המקביל של התובע 2 כמשנה לראש העיר. העתירה התקבלה באופן בו הורה ביהמ"ש לחלק את התמיכות באופן שווה בין העמותות. הנתבע טוען כי לאחר שפסק הדין לא קוים, קיבל בית המשפט בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט והטיל קנס יומי על העירייה. במקביל, הגישו העירייה ועמותת מ.ס טירת כרמל ערעורים על פסה"ד בבית המשפט העליון (עע"ם 2827/22 ו-עע"ם 3052/22). הערעורים התקבלו בחלקם - ביחס לקביעה כי החלטת העיריה פוגעת בשוויון נדחו ובוטלה הוראת החלוקה שקבע בית המשפט המחוזי. הדיון הוחזר למועצת העיר לקבלת החלטה חדשה ושוויונית בהתאם לתבחינים שקבעה. במקביל להליכי התמיכות, הוגשו מספר עתירות בעניין אי גביית ארנונה מהעמותות. הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה כל המחזיקים בנכס יירשמו בספרי העירייה לפי שיעור החזקתם החל ממועד פסק הדין בה"פ 19498-11-17. ביחס לגביית הארנונה, לרבות מתן פטור, תפעיל העירייה את סמכותה בהתאם לדין. כאמור, ההליך מתייחס לתגובות לפוסט מר ארזי בפייסבוק מיום 27.12.21 בו התייחס לכספי התמיכות. לטענת התובעים, בשרשור התגובות לפוסט, פרסמו הנתבעים עשרות תגובות פומביות משמיצות נגדם, ייחסו להם אף עבירות פליליות בהן אי תשלום מיסים, גזל כספי ציבור ושחיתות ציבורית. לטענת התובעים, הנתבעים פעלו במטרה לפגוע בשמם הטוב במסע הכפשות והסתה חסר רסן. לטענתם, התגובות המשמיצות פורסמו בכוונה במטרה לפגוע בפרט בתובע 1 אשר כיהן בתפקיד ציבורי. לטענתם, אלפי אנשים נחשפו לפרסומים, בהתחשב בכך כי למר ארזי 4,549 חברים ו-555 עוקבים ולנתבעים 412 חברים וכל שיתוף או לייק עלול להפיץ את המידע להמונים. לטענת התובעים, הפטור מארנונה ניתן במסגרת מדיניות רוחבית לעמותות, ולא נקבעה מעורבות בלתי חוקית של תובע 1, אך הנתבעים המשיכו להפיץ פרסומים שקריים בדף הפועל טירת כרמל גם לאחר הגשת התביעה. התובעים טוענים כי הנתבע לא זכאי להגנת "אמת דיברתי" או הגנות תום הלב לאור כוונת זדון ומבקשים לראות בכל אחד מהפרסומים החוזרים בפייסבוק כעוולה נפרדת המזכה בפיצוי סטטוטורי כפול. לטענת הנתבע, מדובר בתביעת השתקה שהוגשה כנקמה בגין העתירה כנגד העירייה ועמותת מ.ס טירת הכרמל. הנתבע מפנה לכך כי הפרסום היה בתגובות לפוסט של מר ארזי כנגד חלוקת התמיכות הלא שוויונית של העיריה בקבוצות הכדורגל, מפרט כי בטרם החל ה"שיח" בין התובע 2 והנתבע היתה תגובה חריפה של חבר מועצת עיר בשם מיכאל כהן לפיה ראש העיר "קנה" את חברי המועצה בכספי ציבור : "היום כמעט כל חבר מועצה יש לפניו ואחריו עמותה שהוא דואג לה על חשבוננו". לדברי הנתבע וכפי שעולה מהפוסטים, ה"שיח" בינו לבין התובע 2 החל לאחר אותה תגובה של מר כהן, הנתבע הדגיש את חוסר השוויון בחלוקת התמיכות בין 2 הקבוצות, העובדה כי לכאורה התובע 1 לא שילם ארנונה עבור אולם ספורט בו הוא מחזיק והקשר בין עובדות אלו, לדבריו, לבין כניסת התובע 1 לקואליציה בעירייה ומינויו כמשנה לראש העיריה. הוא מוסיף כי ה"טונים" של התגובות עלו וכי התובע 2 כינה אותו "נוכל". לטענת הנתבע, הפרסומים חוסים תחת הגנת "אמת דיברתי", קיים עניין ציבורי לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע והגנת סע' 15 לחוק - הבעת דעה והסקת מסקנות המתבססות על עובדות אלו לטובת הציבור. לטענתו, הפרסום מבוסס על עובדות המגובות בפסקי דין, לא מדובר בלשון הרע אלא הבעת דעה לגיטימית. הוכח בהליכים משפטיים כי התובע 2 לא משלם ארנונה בגין אולם הספורט וכי העירייה הפלתה וקיפחה בשנת 2021 את הפועל טירת הכרמל לטובת מ.ס טירת הכרמל בראשה עומדים התובעים, הטענות התבררו כאמת. הנתבע טוען מדובר בפרסום אחד באותו מועד, באותו עניין באותה פלטפורמה והחלוקה באה לנפח את התביעה. דיון בחנתי טענות הצדדים, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, בחנתי את סיכומי הצדדים. דין התביעה להידחות. כמתואר, בחינת הפוסט וכל התגובות לו, כסדרן, לא תואמת את אופן הצגת הדברים ע"י התובעים. תמוה מדוע בחרו התובעים לתבוע את מר פרץ בלבד (ובת זוגו בתחילה) ולא את מפרסם הפוסט או מגיבים אחרים אם הם סבורים כי יש בפרסום משום לשון הרע ולכאורה מדובר בתביעה בררנית. תגובת הנתבע מתחילה רק אחרי תגובות התובע 2 לפוסט אברהם ארזי ותגובות לו, גם אז התקיימו תגובות בין התובע 2 והנתבע אשר אופין החריף תוך שימוש בביטויים הדדיים כמתואר. יש לייחס משקל רב לעובדה כי תגובות הנתבע החלו רק אחרי תגובות מר בן אבו אשר פיתח את הדיון ביחס לכספי התמיכות והקשר לחברי מועצה במקום להסתייג ולבקש להפסיק שיח זה ככל שהוא חשש כי מדובר בפרסום מזיק, כמפורט בכתב התביעה. בכל הכבוד, במקום בו התובע 2 עושה שימוש במושגים "שקרררררר", "תחזור לחור ממנו יצאת" , "תינוק", "אוכל את הלב" באותן תגובות אין הוא יכול לטעון טענות מסוג זה ולדרוש מהתובע פיצוי בסך מאות אלפי ₪. ככל שמדובר בפרסומים לגופם, האמירות ביחס לתקציב לעמותה או תשלום ארנונה לא מתייחסות אישית לתובע 2 וגם בחינת הדברים לגופם מביאים למסקנה כי דין התביעה ביחס לתובע 2 להידחות. בהתאם לחוק איסור לשון הרע, השלב הראשון בבדיקה הוא ההתאמה להגדרת "לשון הרע" לפי סע' 1 לחוק. לאחר מכן האם התקיים יסוד ה"פרסום״ בסע' 2 לחוק. במידה ומתקיימים היסודות, תבחן תחולת ההגנות לפי סע' 13-15 לחוק. לבסוף, במידה ולא חלות על הפרסום ההגנות הקבועות בחוק והתביעה הוכחה, יבחן סכום הפיצוי לפי נסיבות המקרה. יסוד ה"פרסום" ויסוד "לשון הרע" דרכי הבעת לשון הרע לפי סע' 3 לחוק איסור לשון הרע, יכולים להיות במישרין או במשתמע מהפרסום ו/או נסיבות חיצוניות. פרסום ברשתות חברתיות, לרבות במסגרת תגובה לפוסט, מקיים את יסוד "הפרסום" (רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ (פורסם בנבו)). הנתבע לא חלק כי מדובר בפרסום, אך טען כי מדובר בפרסום אחד וקיימות לו הגנות. התביעה הוגשה, כאמור, בגין תגובות לפרסום פוסט מר ארזי ותגובות מר בן אבו התובע 2 בחילופי דברים בין התובע 2 והנתבע. בין היתר, התייחס הנתבע לאי תשלום ארנונה בגין האולם, שימוש באולם הספורט לארועים פרטיים, ניצול העובדה כי התובע 2 חתן התובע 1 לטענת הנתבע, טענה כי התובע גוזל כספי ציבור, משקר, משכיר את אולם הספורט לארועים פרטיים ולא משלם מיסים, הבדל כספי מהותי בין התמיכה למועדון הספורט של התובעים וקבוצה עירונית אחרת. כאמור, לפוסט הגיב מר מיכאל כהן כחבר מועצה דאז והתייחס באופן ברור לקשר הפוליטי להפליה בתמיכות תוך רמיזה ברורה לכיוון התובעים או מי מהם. התובעים בחרו לתבוע את הנתבע ולא את מפרסם הפוסט או מגיבים אחרים, כאמור ולפי הפסיקה מדובר בתביעה בררנית. סעיף 1 לחוק קובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לבזותו לאור מעשים או התנהגות המיוחסים לו, או לפגוע במשרתו הציבורית. המבחן הוא אובייקטיבי, האדם הסביר. גידופים בעלמא לא יחשבו בהכרח לשון הרע, אלא ייבדקו במסגרת מכלול הפרסום (ע"א 466/83 אג'מיאן נ' דרדריאן (פורסם בנבו)). ביחס למר לניאדו הפרסומים מתייחסים לפער בתמיכות הציבוריות בעיריית טירת הכרמל לשתי עמותות הכדורגל והקשר בין משרתו הציבורית/פוליטית לתמיכה בסך 510,000 ₪ לעמותת מ.ס טירת כרמל (התובעים) התובעים בטענה שהתקבלה כאתנן פוליטי, לעומת סך 350,000 ₪ שקיבלה עמותת קידום צעיר (הנתבע). בפרסום המתייחס לפעילותו הציבורית של נבחר הציבור, יש משקל משמעותי לחופש הביטוי וזכות הציבור לבקר את נבחריו. ברי כי לא כל אמירה נגד נבחר ציבור מוגנת ואין חולק כי נבחר ציבור זכאי להגנה על שמו הטוב, בפרט כאשר הפרסום חורג מביקורת או הבעת דעה ומייחס לו עובדות פוגעניות או עבירות ללא בסיס מתאים. ראה ע"א 4534/02 שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' (פורסם בנבו), ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג (פורסם בנבו): "לגבי תביעות לשון הרע שעניינן אנשי ציבור, מן הנכון שאלו יהיו ערוכים לספיגת ביקורת רבה יותר כלפיהם מאשר האדם מן השורה. זהו מחיר היחשפותם האישית לציבור והפירסום ברבים, בכתב או בעל פה, של דבריהם ... מקובל עלי האיזון בין חופש הביטוי לבין הגנת שמו הטוב של אדם. הגישה הרצויה היא שלא כל דבר ביקורת - אף אם הוא מופרז קמעה או אף אם שזורים בו אי פה אי שם אי דיוקים שאינם מרכזיים או דומינאנטיים - ישמש עילה לתביעת נזיקין בשל לשון הרע...". הפוסט שפרסם מר ארזי התייחס להבדלי התמיכות העירוניות בקבוצות כאשר ההסבר לכך לשיטתו הוא : "בשביל השקט הנפשי שלך על חשבון התושבים". מר ארזי תהה איך שתי קבוצות באותה ליגה מקבלות תקציבים שונים ורמז כי סיבת חלוקת התקציב הבלתי שוויונית היא זהות מנהלי הקבוצות. כאמור, בשיח שהתפתח בתגובות לפוסט זה, השתתפו מגיבים אחרים מלבד הנתבע והתובע 2. למשל, בתגובה של מגיב אחר מר אקראווי נכתב : "אריק בן אבו מתישהו אתה יודע הגלגל מתהפך. מתישהו יגמר כל הסירחון הזה". ובמקום אחר התייחסות מפורשת לתובע 1 : "למה צריך לממן שתי קבוצות חובבניות בליגה ב'??? רק בגלל שאדון רוני לניאדו חבר מועצה". בתגובה אחרת : "שום עובדה ושום כלום זה רק בזכות שבמועצה יושב חבר מועצה שאכפת לו רק מדבר אחד העמותה שלו". לפיכך, דובר בשיח רב משתתפים, כולל מפרסם הפוסט ארזי ומגיבים אחרים ביחס להתנהלות נבחרי ציבור בעירייה לרבות התובע 1 וראש העיר והחלטות ביחס לחלוקת התמיכות התקציביות לעמותות. התביעה הוגשה כנגד מר פרץ בלבד ולא המגיבים האחרים או מפרסם הפוסט. לכאורה, הגשת תביעה כנגד מגיב מסוים מבין רבים, ללא בסיס להבחנה של ממש בינו לבין אחרים מעוררת תמיהה ביחס למניעי התביעה ומקימה חשש כי מדובר בתביעה בררנית המחשידה כתמרור אזהרה ביחס למניעי התביעה. הפסיקה הכירה במאפיינים מסוימים של תביעה, ככאלו המקימים חשש כי מדובר בתביעה שהוגשה בעיקרה למטרה לא ראויה של השתקת התבטאות לגיטימית. המאפיינים כוללים, בין היתר, פער כוחות משמעותי בין התובע לנתבע, דרישת פיצוי כספי מנופחת ומופרכת ועילת תביעה קלושה או חסרת בסיס ממשי. החשש גובר כאשר התביעה תוקפת פרסומים והתבטאויות המתייחסים לנושאים שיש בהם עניין ציבורי. ראה ברע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ (פורסם בנבו) בסע' 48-49 לפסה"ד : "48. חשש מפני "תביעה בררנית" – פוסט ברשת החברתית עשוי להיות, באופן פוטנציאלי, מושא לשיתוף על-ידי אינספור משתמשים אחרים. בהנחה למשל שפוסט מסוים שיש בו משום לשון הרע שותף על-ידי מאות משתמשים, כיצד יבחר הנפגע כנגד מי מהם להגיש את התביעה? בהקשר זה מתעורר חשש לשימוש בלתי הוגן בכוח התביעה, כך שזו תוגש למשל דווקא נגד משתפים שאינם בעלי אמצעים ושכוח התביעה נגדם עשוי להיות, לפחות באופן תיאורטי, משמעותי יותר. 49. ראוי גם לומר כך: במקרה הרגיל ובהיעדר נסיבות חריגות (למשל כאשר המפרסם המקורי הוא אנונימי או בלתי ניתן לאיתור), ברירת המחדל היא כי התביעה תוגש קודם כל נגד המפרסם המקורי, בהיותו זה ש"חולל" את הפגיעה בשם הטוב. יש גם לתת את הדעת לכך שהמפרסם המקורי הוא זה שבכוחו להסיר באופן מיידי את הפרסום ... הגשת תביעה רק כנגד משתף, או כנגד משתף מסוים מבין רבים כאשר אין יסוד להבחנה של ממש בינו לבין האחרים, עשויה אפוא להקים מעין תמרור אזהרה באשר למניעי התובע". המאפיינים של תביעה בררנית ממניעים פסולים מתקיימים לכאורה במקרה זה. הדברים אמורים הן ביחס לכך שמפרסם הפוסט לא נתבע, כך גם לא מגיבים אחרים לפוסט, כי התביעה הוגשה רק כנגד הנתבע - אחד המגיבים לפוסט שפרסם אחר, העובדה כי הפוסט מתייחס לעניין ציבורי המטריד רבים, פערי הכוחות בין הצדדים וכו'. אין לקבל את טענות התובעים כי בפרסומים ייחס הנתבע לתובע 1 קבלת כספים לכיסו הפרטי כמעשה שחיתות ציבורית או כי יתר המשתתפים בדיון סברו כי זו כוונת הנתבע או כי התובע 1 קיבל כספים בשל שחיתות ציבורית, אלא כי כספים אלו חולקו לעמותות הכדורגל באופן מפלה, בין היתר, לאור תפקידו של התובע 1 כנבחר ציבור. המשתתפים האחרים בתגובות ומפרסם הפוסט התייחסו בעיקר לאופן חלוקת התקציב הלא שוויונית בין העמותות וקישרו זאת למניעים פוליטיים. המפרסם והמגיבים מתייחסים לפערים בחלוקת התמיכות לרבות התייחסות לקריטריונים ברורים כמו ענף ספורט, הליגה וכו' ושיקול דעת ראש העיר. דברים אלו מחזקים את המסקנה כי הפערים בתקצוב נתפסו כעניין מינהלי ציבורי רחב המשקף סדרי עדיפויות עירוניים, או לכל היותר משקף מניעים פוליטיים ולאו דווקא שחיתות או עבירות פליליות כנטען. מתגובות התובע 2 לפרסומים, הוא מתייחס לפערי התמיכות בין הקבוצות וכאשר בחקירתו הנגדית נשאל האם ידע כי התובע 1 לא מקבל כספים לכיסו השיב כי לא כתב שהכספים נכנסו לכיסו אלא כי הוא יו"ר העמותה (בתמליל בעמ' 52 שורות 8-10) ומקבל כסף לעמותה (בתמליל בעמ' 52 שורות 16). הוא השיב כי הפרסומים לא כללו טענה לפיה התובע 1 קיבל כסף לכיסו הפרטי וכי הפוסט עסק בתמיכות ציבוריות (בתמליל בעמ' 52 שורות 28-37 ובעמ' 53 שורות 1-7). התגובות ביחס לתובע 1 לא כללו טענות לעבירות פליליות או גזל או דברים החורגים מהבעת דעה ביחס לעניין ציבורי אשר קיימים מתעניינים אחרים בו כעולה מהתגובות ולא מתקיימים ביחס לתובע 1 יסודות עוולת לשון הרע. ביחס לתובע 1 ייאמר כי גם לו היו מסווגים הפרסומים כלשון הרע, הרי הגשת התביעה הבררנית, ביחד עם חוסר ההלימה בין תגובות הנתבע לפוסט, רק לאחר תגובות התובע 2 וסכום התביעה הבלתי סביר ביחס לאמירות אלו וההוצאות אשר נגרמו לנתבע, הרי גם אלו מביאים למסקנה כי דין התביעה ביחס לתובע 1 להידחות. לא זו אף זו, כפי שיפורט, האמירות ביחס להבדלים בכספי התמיכות לעמותות מגובות בפסיקת ביהמ"ש אשר פסל את האבחנה בין התמיכות לעמותות והקשר אותו עשו המגיבים לפוסט, בוודאי לא רק הנתבע אלא גם המפרסם ומגיבים אחרים, היה מקים לנתבע בהקשר זה את ההגנות הדרושות לפרסום. מכל האמור, התביעה ביחס לתובע 1 תדחה. ביחס לתובע 2 קיימות בפרסום אמירות אשר ניתן לפרשן כלשון הרע אך גם ביחס לתובע זה דין התביעה להידחות הן מפאת השתתפות פעילה ביותר של התובע 2 ועידוד המשך התגובות במקום להתריע מפגיעה בפרסום, אם אכן סבר כך, שימוש בביטויים לא ראויים גם בתגובותיו, תחולת ההגנות, הגשת התביעה הבררנית כנגד הנתבע בלבד והן מאחר והגשת התביעה בהיקף ובסכום בו הוגשה בלתי סבירה בהתייחס לאופי הפרסום בתגובות וחלקו הרב של התובע בתגובות לפוסט והעובדה כי הוא הביא להמשך השיח במקום להתריע או לסיימו לו סבר בזמן אמת כי מדובר בלשון הרע וכי הוא או התובע 1 נפגעים מהדברים. הגשת תביעה בסך 700,000 ₪ בנסיבות מקרה זה הביאה לניהול הליך בהיקף לא סביר בנסיבות העניין ממילא תוך הגדלת הוצאות הצדדים שלא לצורך, סרבולו, עיכובו תחת פישוט המחלוקת כמתחייב מהחובה לנהל הליכים בתום לב תוך חסכון במשאבי הצדדים וביהמ"ש (ראה תקנות 1-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018). לעניין סיווג האמור בתגובות בדיאלוג בין התובע 2 והנתבע, הטענה בפרסומים לפיה תובע 2 ניהל עסק פרטי באולם הספורט, ללא תשלום מיסים כדין, הקישור להיותו קרוב למשנה לראש העיריה יכולה ליצור מסר לפיו התובע 2 השתמש בנכס ציבורי למטרות כספיות מבלי לשלם מיסים ותשלומי חובה אחרים ומכאן יכולה להיות מסווגת כלשון הרע. אלא מאי, חלקו של התובע 2 בשיח והביטויים בהם עשה שימוש, השתתפותו הפעילה בפוסט, חלקו בגרירת יתר המשתתפים להמשיך דיון בסוגיה (אשר לו סבר כי היא מכפישה ראוי היה כי יביא לסיומה ויתריע מפני הפגיעה) והגשת התביעה הבררנית מקימות הגנות ומאיינות, לכאורה, את הזכות לתבוע פיצוי כספי. חרף זאת ולמען הסר ספק יבחנו הביטויים כאילו מילאו אחר הדרוש לסיווג כלשון הרע ופרסום. ההגנות הנתבע טוען להגנות לפי בסעיפים 14, 15(2), 15(4), 15(9) לחוק איסור לשון הרע. סעיף 14 לחוק – הגנת אמת הפרסום ביחס לפרסומים כנגד התובע 1, הנתבע טוען כי קיימת הגנת אמת הפרסום מאחר ואמירותיו הן אמת ויש בהן עניין ציבורי רב. לטענתו, העירייה החליטה להעביר למ.ס טירת כרמל תמיכה בסך 510,000 ₪ לעומת סך 350,000 ₪ בלבד לקידום צעיר ופסקי הדין בביהמ"ש המחוזי ובביהמ"ש העליון בערעור קבעו כי מדובר בהחלטה מפלה. לטענתו, מאחר והנימוק בבסיס העתירה היה מעמדו הכפול של התובע 1 כמשנה לראש העיר ויו"ר מ.ס טירת כרמל, הוכח הקשר בין התמיכה המפלה לתובע 1. הגנת אמת הפרסום בסע' 14 לחוק מורכבת משניים: "הדבר שפורסם היה אמת" ו-"היה בפרסום עניין ציבורי". לפיכך, על הנתבע להוכיח כי המסר העובדתי בפרסום תאם את המציאות וכי הפרסום עסק בעניין ציבורי מובהק. הנתבע הגיש העתק ההחלטה בעת"מ 43211-10-21 במסגרתה נטען כי החלטת העירייה לחלוקת התמיכות היא החלטה מפלה וכי יו"ר עמותת מ.ס טירת כרמל, התובע 1, מכהן במקביל גם כחבר מועצה בעירייה ומשנה לראש העיר. ביהמ"ש לעניינים מנהליים קבע כי אין בסיס לאבחנה בין סכומי התמיכה לעמותות וביטל את ההחלטה כמפלה ולא סבירה: "עיון בהחלטת המשיבה 1 מיום 28.7.21 על פי פרוטוקול הישיבה מעלה שלא נכלל בו שום נימוק לאישור המלצת ועידת התמיכות מיום 25.5.21... וההחלטה אושרה ברוב קולות. אציין, שנאמר בהצבעה "רוני לניאדו לא השתתף", ומובן מכך שהוא לא השתתף בהצבעה אך לא נאמר שהוא לא השתתף בדיון... לפי האמור בפרוטוקול ישיבת ועדת התמיכות, שתי העמותות משחקות באותה ליגה, מפעילות קבוצות כדורגל המוכרות על ידי ההתאחדות, ולא נאמר דבר על תבחינים אחרים. על כן, אין בסיס להבחנה בין סכומי התמיכה לשתי העמותות. ההחלטה המפלה בין שתי העמותות, דינה להתבטל, בהיותה החלטה מפלה ובלתי סבירה". ההחלטה קבעה כי קיימת הפליה בתמיכות בין הקבוצות מקום בו אין יסוד להבדלים וחייבה את העירייה להשוות בין סכומי התמיכות. בערעורים שהגישה עיריית טירת כרמל ועמותת מ.ס טירת כרמל בעע"ם 2827/22 ועע"ם 3052/22, אישר בית המשפט העליון את הקביעה לפיה החלטת העירייה לא שוויונית , לא נקבע קשר סיבתי בין קבלת ההחלטה המפלה לבין התובע 1 ומעמדו, אך הקשר נרמז מההחלטה בעתירה. בהחלטות שיפוטיות בדבר אפליה פסולה בסכומי התמיכות יש כדי לתמוך בטענה כי מדובר בהגנת אמת בפרסום. בדיון ההוכחות הגיש הנתבע תמלול שיחה מיום 16.4.2023 בין התובע 1 ליועמ"ש העירייה וטען כי יש בכך ללמד על מעורבות התובע 1 בענייני התמיכות העירוניות לקבוצתו והפעלת לחץ ישיר על היועץ המשפטי לאור תפקידו כחבר מועצה ומשנה לראש העיר. בתמלול השיחה דיון בהודעת קיזוז ששלחה העירייה לקבוצת הפועל בגין החזקת המגרש והשימוש בחדרי ההלבשה. התובע 1 חשש שמא הקיזוז פוגע גם בתמיכות מ.ס טירת כרמל ותהה מדוע העירייה לא מחייבת גם אותה בגין החזקת המגרש. תמלול השיחה מלמד על מעורבות התובע 1 בענייני התמיכות התקציביות והתביעות. התובע 1 ביקש מהיועמ"ש לקבל את חומרי התביעה נגד עמותת קידום צעיר ביחס לפינוי המגרש, בירור ביחס לעמותת קידום צעיר וכו'. השיחה מעלה יחס מועדף לעמותת מ.ס טירת כרמל בניהול התובע ואף נאמר לו בשיחה כי מנכ"ל העירייה "דואג" לתובע 1. בשיחה אף התייחסות לעיכוב בפרסום תבחיני התמיכות לשנת 2023 ודברי היועמ"ש כי : "חיכינו לראות אם גם תעלו ליגה כי אז היינו משנים את התבחינים". די באמור כדי להסיק כי קיימת לנתבע הגנת אמת בפרסום ביחס לדברים המיוחסים למעורבות התובע 1 וההשלכות על קרובו התובע 2. הנתבע טען כי אמירותיו לפיהן התובע 2 לא שילם ארנונה ומיסים כדין הן אמת ויש בהן עניין ציבורי רב. לטענתו, התובע 2 החזיק באולם ועשה בו שימוש מסחרי, הוא השכיר את האולם לאירועים, ימי הולדת כנגד תמורה, אך לא שילם ארנונה לאורך כל התקופה. הנתבע מוסיף כי אי תשלום הארנונה בגין הנכס המסחרי במשך שנים רבות הוא גזל הקופה הציבורית. לטענת התובעים מדובר בפרסומים כוזבים. התובע 2 לא התחמק מתשלום חובותיו ולא גזל כספי הציבור. לטענתם, בין השנים 2014-2017 העירייה סירבה להכיר בזכויות התובע 2 כשוכר, לא גבתה ארנונה ומנעה ממנו כניסה ושימוש באולם. לטענתם, האולם מוחזק כיום בפועל ע"י עמותת מ.ס. טירת כרמל וזו לא מחויבת בארנונה לפי מדיניות העיריה לפטור עמותות מתשלום ארנונה, כולל עמותת קידום צעיר המפעילה את קבוצת הפועל. הנתבע הגיש פרסומים משנים 2015-2016 ברשת הפייסבוק להשכרת האולם בדף עסק בשם Sunball"" וטען כי התובע הפעיל את האולם והשכירו לימי הולדת וארועים פרטיים כמתבטא בפרוסמים. כמו כן, הוגשו פרסומים משנת 2018 של לקוחות אשר קיימו באולם אירועים פרטיים. התובע 2 נשאל האם מדובר בפרסומיו והשיב למעשה בחיוב (בתמליל בעמ' 14 שורות 20-26). הנתבע טוען כי בשנים 2017–2019 ניהלה בתו של התובע 1, גב' ניסן לניאדו, עסק לאימוני כושר בקבוצות באולם הספורט, הגיש פרסומי פייסבוק משנים 2017 ו-2018 בהם תמונות והזמנה להצטרף לאימונים. לטענתו ולפי פרסומים שהגיש, החל משנת 2019 שוכר את אולם הספורט מר עידן יונה המפעיל במקום עסק לאימונים אישיים בכדורגל ומשיחות עם מר יונה ועובדיו, הוא משלם ישירות לתובע 2 דמי שכירות חודשיים בסך 4,000 ₪. לתמיכה בטענה כי התובע 2 עשה שימוש מסחרי באולם הגיש הנתבע תצהירים חתומים ע"י מר דנור כהן (אחיינו של הנתבע), גב' ענבל זלאיט (אחותו של הנתבע) ומר עידן אליאס לגביהם נטען כי נכחו או קיימו אירועים פרטיים באולם הספורט בו החזיק התובע 2. העדה גב' זלאיט העידה כי ביוני 2018 חגג אחיינה יום הולדת בסאן בול. לטענתה, היא סגרה את פרטי האירוע מול התובע 2 ושילמה לו סך של 500 ₪ (בתמליל בעמ' 29 שורות 16-24). העד דנור כהן העיד כי חגג באולם יום הולדת בשנת 2018, בהיותו בן 12 וכי הוא וחבריו נהגו לקיים משחקי כדורגל פרטיים באולם כנגד תשלום (בתמליל בעמ' 34 שורות 29-30, ובעמ' 35 שורות 1-13). העד עידן אליאס העיד כי הוא חבר קואליציה משנת 2024 וחבר ועד בעמותת קידום צעיר המפעילה את קבוצת הפועל טירת כרמל כאמור (בתמליל בעמ' 36 שורות 29-30 ובעמ' 37 שורות 1-3). העד אליאס אישר כי גם עמותת קידום צעיר של קבוצת הפועל לא משלמת ארנונה (בתמליל בעמ' 40 שורות 7-19) אך ההבדל בין העמותות הוא שעמותת קידום צעיר או קבוצת הפועל לא משכירה את האולם לארועים ואילו מ.ס טירת כרמל קיימה במקום ימי הולדת על בסיס יומי, מסיבות סיום לבתי ספר ובנו נכח לפחות ב-3 ימי הולדת באולם (בתמליל בעמ' 41 שורות 27-33). הנתבע טוען כי בדוחות הכספיים של העמותה לא מפורטות הכנסות מהשכרת האולם או מאימונים ומדובר בפעילות עסקית פרטית באולם, הקבלות שהגישו התובעים לא אותנטיות, לא השתקפו בספרי העמותה ומדובר בפעילות פרטית מסחרית למטרות רווח תוך שימוש פיקטיבי בעמותה להתחמקות ממיסים כולל ארנונה. הוא הגיש דוחות הכספיים של העמותה לשנים 2017–2021 מהם עולה כי הכנסות העמותה בשנים אלו הן מתרומות בלבד. הנתבע העיד כי לא העלה פוסט עצמאי אלא תגובות בשרשור לפוסט מר ארזי וזאת מספר שעות אחרי ישיבת המועצה בה אושרו התמיכות המוגדלות (בתמליל בעמ' 46 שורות 26-31). לטענתו, הפוסט המקורי עסק באפליות תקציביות (בתמליל בעמ' 47 שורות 4-8), טרם הקמת העמותה התובע 2 החזיק באולם באופן פרטי, קיים בו פעילות מסחרית והיה עליו לשלם ארנונה (בתמליל בעמ' 49 שורות 21-23). לשאלה האם ידע כי מ.ס טירת כרמל לא משלמת ארנונה משנת 2017 השיב כי הוא יודע שהתובע 2 לא משלם ארנונה החל משנת 2014, אז החלה החזקתו באולם וכי החוזה עם העמותה פיקטיבי (בתמליל בעמ' 48 שורות 35-36 ובעמ' 50 שורות 1-4). כן טען כי לתובע 2 חברת שיפוצים, הוא מעסיק שוהים בלתי חוקיים שישנים באולם ומשתמשים במתקניו (בתמליל בעמ' 50 שורות 28-33). התובע 2 העיד כי אחרי הקמת עמותת מ.ס טירת הכרמל התקיימו אירועים בודדים באולם וקיימות קבלות (בתמליל בעמ' 14 שורות 30-34) וכי לא התקיימו ארועים באולם לפני הקמת העמותה (בתמליל בעמ' 17 שורות 25-29). התובעים סבורים כי אין פסול בכך כי העמותה אפשרה לצדדים שלישיים לעשות שימוש במגרש בתשלום או לא בתשלום וכל ההכנסות נכנסו לקופת העמותה שהנפיקה קבלות. ייאמר כי הדברים לא עולים בקנה אחד עם הסכם השכירות מיום 1.2.2017 בו התחייבה העמותה לשכור את האולם עבור פעילות ספורט ללא מטרת רווח, התחייבה לא להשתמש ולא להרשות שימוש במושכר או בכל חלק ממנו לכל מטרה אחרת ולא נראה כי היתה רשאית להשכיר את האולם בתשלום לפעילויות פרטיות. כמו כן, בסעיף 9 להסכם התחייבה העמותה לשאת בתשלום כל המיסים החלים על המושכר, לרבות תשלומי ארנונה. לפיכך, הנתבע הוכיח כי התובע 2 עשה שימוש פרטי באולם, התקבלו כספים ומאידך לא הוכח כי הכספים הועברו לעמותה אשר ממילא לכאורה היה אסור לה לקיים פעילות פרטית בתשלום. עדות הנתבע כי הכספים לא הגיעו לקופת העמותה לא נסתרו ומכאן הנתבע הוכיח טענותיו ביחס לפעילות הפרטית המסחרית באולם ואי תשלום ארנונה חרף פעילות זו מקום בו הפטור ניתן לעמותה ולא לשימוש פרטי מסוג זה. לתמיכה בטענה כי התובע 2 היה חייב בארנונה ולא שילם הגיש תצהיר עו"ד לפיו קיים חשש כי העירייה פעלה להסוות התנהלות בלתי חוקית. הטענות והפירוט הרב ביחס לארנונה חורגים מרחק רב ממסגרת הדיון בתביעה זו, אין מקום לדון בהם במסגרת זו ולכאורה, התקיימו הליכים ביחס לכך והסכמות ביחס לתשלומי ארנונה ע"י העמותות. הפעילות הפרטית חורגת, כאמור, ממטרות העמותה והפטור אשר ניתן לה למטרות אלו. לסיכום, הנתבע הוכיח תחולת הגנת אמת הפרסום בסעיף 14 לחוק ביחס לתגובות הדיאלוג עם התובע 2 בפוסט המדובר. סעיף 15 לחוק – הגנת תום הלב הנתבע טוען להגנת תום הלב בנסיבות המפורטות בסעיפים 15(2), 15(4) ו-15(9) לחוק איסור לשון הרע. הגנה זו מתייחסת, בין היתר, למקרה בו היחסים בינו לאדם אליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם, הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד רשמי וכו'. בבחינת תום הלב במישור האובייקטיבי ייבחנו אימות המידע, דיוק, הוגנות הצגת העובדות, פנייה מוקדמת לנפגע, מתן זכות תגובה, אופן הפרסום ומידתיות הפגיעה (דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (2014)). לפי סעיף 15(4) נבחנת בעיקר באמצעות שלושה יסודות מצטברים: הפרסום הוא הבעת דעה, הפרסום עוסק בהתנהגות הנפגע בהקשר ציבורי או באופיו, עברו, מעשיו או דעותיו כפי שהתגלו בהתנהגות זו, הפרסום נעשה בתום לב. יש לבחון כיצד אדם מן היישוב יבין את הפרסום, האם יראה בו התרשמות סובייקטיבית, מסקנה או ביקורת של המפרסם, או שמא נתון עובדתי המתיימר לתאר את המציאות. הבחינה תעשה לפי הפרסום בכללותו והרושם הכללי שהוא יוצר וכאשר מדובר באנשי ציבור, הבחינה תהיה לטובת הזכות לחופש הביטוי. ראה ברע"א 817/23 עמותת חוזה חדש נ' ח"כ מיקי (מכלוף) זוהר (פורסם בנבו) בסע' 15 לפסה"ד : "גלוי וידוע, כי "הדין העולה מחוק איסור לשון הרע מהווה איזון עדין בין זכויות אדם מרכזיות במשטר דמוקרטי: זכות היסוד לשם טוב, מזה, וזכות היסוד לחופש הביטוי, מזה" ... עוד אזכיר, כי נקודת האיזון שבין שני הערכים האמורים, נעה אל עבר הקוטב שבו שוכן חופש הביטוי, שעה שעסקינן בתביעות לשון הרע המוגשות על-ידי אישי ציבור, בגין פרסומים המתייחסים לעשייתם הציבורית...". נסיבות המקרה מלמדות כי הפרסומים ביחס לשני התובעים חוסים תחת הגנה זו, שכן הם מהווים פרשנות לגיטימית והבעת עמדה מצד הנתבע על פעולותיהם של התובעים בכספי ציבור, כאשר התובע 1 מקיים הן את יסוד "תפקיד ציבורי" והן את יסוד "עניין ציבורי". ההבחנה בין עובדה לבין דעה בעיני האדם הרגיל נוטה בענייננו בבירור לעבר סיווג האמירות כהתרשמות סובייקטיבית וביקורת פוליטית וזו בליבת חופש הביטוי ביחס לאנשי ציבור. ביחס לפרסומים בסוגיית התמיכות התקציביות, התשתית העובדתית והחלטות שיפוטיות כבר התייחסו להבדל הרב בסכומי התמיכות לעמותות, קבעו כי לא היה יסוד להבדל זה וכי יש להשוות בין התמיכות. ייחוס מניעים פוליטיים לכך אינה אלא הבעת דעה ביחס לעניין ציבורי ביחס לכספי הציבור ולא בטענה במישור הפלילי. כאמור, מפרסם הפוסט ומגיבים אחרים התייחסו לכך ואלו לא נתבעו בהליך זה. הטענה כי מדובר ב"גזל" הקופה הציבורית היא הבעת דעה, ופרשנות ביחס למשמעות הציבורית של השימוש הפרטי באולם, אי גביית ארנונה לאור טענה כי הסיבה היא קרבה לשלטון וניסוח הדברים על דרך השאלה, במסגרת שיח תגובות דינמי ברשת החברתית, מחזק את המסקנה כי מדובר בהעלאת סוגיות ציבוריות ובהבעת דעה לגיטימית כחלק מחופש הביטוי. לסיכום, מתקיימים תנאי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. ביחס להגנה לפי סעיף 15(9) לחוק הרי זו נטענה אך ביחס לפרסומים שכוונו לתובע 1. ההגנה מתייחסת לפרסום אשר הינו דין וחשבון נכון והוגן, בין היתר, על אסיפה פומבית, לציבור היתה גישה אליו והיה בפרסומו ענין ציבורי. לטענת הנתבע, מדובר בתגובות בהמשך לישיבת מועצת העיר בה אושרו התמיכות המפלות לשנת 2021 ביחס לעניין הציבורי של חלוקת כספי ציבור ברקע עניין אישי של חברי הקואליציה. לטענתו, טרם ההצבעה על התמיכות, נאמרו ע"י חברי המועצה דברים חמורים בדבר התמיכות ובהתאמה, השיח ברשת החברתית התרכז באותה החלטה מפלה. הנתבע טען כי התגובות בפייסבוק חוזרות על דברים שנאמרו בישיבת מועצת העיר הפומבית ע"י חבר מועצה והם חוסים תחת הגנת סעיף 15(9) לחוק איסור לשון הרע. ישיבת המועצה פומבית ומקיימת תנאי זה בסע' 15(9). מכאן יבחן האם הפרסום הוא דין וחשבון נכון והוגן ביחס לדברים שנאמרו בישיבת המועצה. מדובר בתנאי המתייחס להבחנה בין פרסום המדווח לציבור ביחס לישיבה ופרסום חדש המתייחס לאותו נושא ומציג את עמדת המפרסם או מסקנותיו. הנתבע מפנה לפרוטוקול ישיבת מועצת העיר מיום 28.7.21 ובו דברי חבר אופוזיציה, מר מיכאל כהן לרה"ע : "עד מתי תשחק בכספי ציבור כדי לקנות קואליציה" וחבר מועצה מר יגאל ישראל הוסיף : "חלוקת הכספים נעשית בצורה שכל חבר מועצת עיר והאינטרסים שלו". תוכן התגובות משקף, לכאורה, את הדברים אשר עלו באותה ישיבה. הנתבע טוען כי משמעות הדברים ברורה וחד משמעית, לפיה כספי התמיכות העירוניים חולקו במטרה לספק את דרישות חברי הקואליציה בהם התובע 1 ומכאן הדברים מרמזים באופן ברור כי ההחלטה על חלוקת התקציב העודף למ.ס. טירת כרמל התקבלה על בסיס פוליטי בלבד. אמנם הפוסט של מר ארזי נכתב בחודש 12/21 והתייחס לישיבה 26/12/21, אך תוכן הדברים זהה ומקיים את הגנת סעיף 15(9) לחוק מאחר ומדובר בחלוקת התמיכות לשנת 2021 והתקיימו הליכים משפטיים ביחס לכך, כאמור. הדיון בישיבה המאוחרת אינו אלא המשך לדיון מספר חודשים קודם לכן. הפוסט המקורי שנכתב ע"י מר ארזי מתייחס לישיבה המשך שבאה בעקבותיה ובעקבות הליכים משפטיים שנוהלו בעניין התמיכות. מר ארזי דיווח על תוכן הישיבה ועל דברים שנאמרו ע"י חבר מועצה מר כהן. בנוסף, דברים אלו קיבלו ביטוי בתגובות. לסיכום, תנאי הגנת סע' 15(9) לחוק איסור לשון הרע מתקיימים אף הם לאור העובדה כי מדובר בדיווח הוגן, קיים בפרסום עניין ציבורי לאור כספי הציבור שחולקו לעמותות. כמפורט, מדובר באמירות לא חריגות במיוחד באופיין, ביחס לסוגיה ציבורית המתייחסת לחלוקת כספי ציבור, שימוש במבנה ציבור כמו אולם הספורט וכו', סוגיות בהן הכף נוטה לכיוון הזכות לחופש הביטוי והתביעה הוגשה באופן בררני כנגד מגיב אחד לפוסט, ללא מפרסם הפוסט או מקימים אחרים, בסכום לא סביר ביחס להיקף הפירסום ונסיבותיו וממילא לא קיימת זכאות לפיצוי לפי החוק. מכל האמור, התביעה תדחה. ביחס להוצאות ובמכלול השיקולים לרבות היקף ההליך, מספר הדיונים, נסיבות הגשת התביעה ותוצאותיה, ישאו התובעים בהוצאות הנתבע בסך 10,000 ₪.