לפני כבוד השופטת בכירה טל תדמור-זמיר בעניין: המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשמת עפאף גדיר גזר דין הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן בתיק זה (להלן: "התיק העיקרי") ובשני כתבי אישום נוספים שאותם ביקשה לצרף, בשתי עבירות של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); בעבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין ובעבירה של התחזות כאדם אחר במטרה להונות, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין. כתבי האישום 1. מעובדות כתב האישום המתוקן בתיק העיקרי עולה כי משלהי שנת 2021 עד חודש ינואר 2022 הנאשמת גנבה מדירה שבה עבדה כעובדת משק בית בקרית ביאליק, סך כולל של כ-2,000 $; וכ-61,000 ₪, בשטרות של אירו, דולרים, לירות שטרלינג ושקלים חדשים, שהוחבאו במקומות שונים בדירה על ידי בעלת הבית, בתה, ובן זוגה, לרבות במגירת התחתונים, בחדר השינה ובארון בגדים. 2. מעובדות כתב האישום המתוקן בת"פ (חיפה) 43101-04-23 עולה כי במועד הרלבנטי לכתב האישום, הנאשמת ענתה למודעת דרושים שפרסמה המתלוננת ברשת החברתית "פייסבוק", בקבוצה ייעודית לעובדות משק בית, הציגה את עצמה בכזב בשמה של אחרת ואף הפנתה את המתלוננת לקבל המלצות בהתייחס לאותה אחרת. בהמשך למתואר, ביום 11.10.22, הנאשמת הגיעה לנקות את ביתה של המתלוננת בחיפה ובאותן נסיבות גנבה מאחד החדרים בבית שרשראות בשווי 7,900 ₪ וסך של 700 ₪ במזומן. מספר ימים לאחר מכן, כשהמתלוננת ביקשה מהנאשמת לקבל את פרטיה המלאים, לשם פתיחת תיק בביטוח לאומי, הנאשמת הציגה את עצמה בכזב בשם של אחותה ושלחה למתלוננת את צילום תעודת הזהות של אחותה. 3. מעובדות כתב האישום בת"פ (עכו) 38368-02-24 עולה כי בתאריך 10.6.23 בשעה הנאשמת עבדה כמנקה בביתו של המתלונן בשפרעם, היא גנבה מהבית כסף מזומן בסך כולל של 16,600 ש"ח ושרשרת זהב עם צלב בשווי 2,300 ₪. תסקיר המבחן 4. התסקיר מיום 7.1.26 מלמד כי הנאשמת, רווקה בת 43, סיימה 9 שנות לימוד ולאחר נשירתה מהלימודים החלה לעבוד בתחום הניקיון, שבו היא עובדת עד היום. בהתייחס לעבירות שבהן היא הורשעה, הנאשמת הצליחה להכיר בנזק שנגרם למתלוננים, הביעה נכונות לפצותם, מסרה כי על רקע אובדן הוריה, היא חוותה בדידות, שהשפיעה על יכולתה להתמודד עם מצוקה וקשיים רגשיים וביטאה רצון להשתלב בהליך טיפולי. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת גדלה והתפתחה במסגרת משפחתית חמה ועוטפת שנתנה מענה מספק לצרכיה, ברם לאחר אובדן הוריה, היא חוותה מצוקה רגשית, שפגעה בחוויית בטחונה הבסיסי. על רקע האמור, שירות המבחן העריך כי העבירות בוצעו על רקע קשיים רגשיים ולא נבעו מדפוסים אנטי סוציאליים מושרשים והמליץ להעדיף את הפן השיקומי ולהטיל על הנאשמת צו מבחן למשך שנה, לצד מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מעבירה. תמצית טיעוני הצדדים והראיות לעונש 5. ב"כ המאשימה הפנתה בטיעוניה הכתובים לעובדות כתבי האישום וטענה כי במעשיה הנאשמת פגעה ביחסי האמון שבין עובד ומעביד ובערכים המוגנים שעניינם הגנה על קניין המעביד ועל הסדר החברתי התקין. עוד עמדה על היקף הגניבות, על השיטתיות, התכנון והתחכום שנלוו למעשיה של הנאשמת, הפנתה לפסיקה, כדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת וטענה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות התיק העיקרי נע בין 12-24 חודשי מאסר בפועל, בעוד שהמתחם ההולם כל אחד מתיקי הצירוף נע בין 6-12 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה הפנתה לעברה הפלילי של הנאשמת, ציינה כי הנאשמת נטלה אחריות על מעשיה, אך לא החזירה את הרכוש הגנוב למתלוננים, הפנתה לתסקיר וטענה כי הנאשמת טרם החלה בהליך טיפולי, ולכן אין לחרוג מהמתחם בעניינה, אלא להטיל עליה עונשים ברף האמצעי של המתחמים שהוצעו על ידה, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. 6. ב"כ הנאשמת הפנתה בטיעוניה הכתובים לעובדות כתבי האישום וביקשה לראות בכולם "אירוע אחד" בשים לב לזהות האינטרסים המוגנים העומדים בבסיס ביצוע העבירות. עוד הפנתה לפסיקה, כדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת, טענה כי הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירות בר תיקון ומכאן ביקשה לקבוע מתחם שנע בין 8-13 חודשי מאסר בפועל. ב"כ הנאשמת עמדה על נסיבותיה האישיות של הנאשמת, בהפנותה לתסקיר שהוגש בעניינה וביקשה לאמץ את המלצות שירות המבחן, תוך חריגה ממתחם העונש ההולם, משיקולי שיקום. בטיעוניה בעל פה ב"כ הנאשמת ביקשה ליתן משקל לקשיים הרגשיים של הנאשמת, שעמדו ברקע לביצוע העבירות, הדגישה את ההודאה, שמלמדת על רצונה של הנאשמת "לנקות שולחן", טענה כי הנאשמת החזירה סך של 1,500 ₪ למתלונן בת"פ 38368-02-24 וביקשה שלא להטיל עליה מאסר, כדי לאפשר לה להתמודד עם נסיבות חייה הקשות. לחילופין, ביקשה להטיל מאסר בתחתית המתחם ולהורות שהוא ירוצה בעבודות שירות. 7. הנאשמת אמרה שעשתה טעות והיא מתחרטת עליה. אירוע אחד או שלושה אירועים 8. טרם קביעת מתחם העונש ההולם עליי להכריע תחילה בשאלה האם עסקינן באירוע אחד, שבגינו ייקבע מתחם אחד או שמא מדובר באירועים נפרדים, שבגינם ייקבעו מתחמים נפרדים. בפסיקה נקבע כי עבירות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק ושניתן להשקיף עליהן כמסכת עבריינית אחת, יֵחשבו כאירוע אחד וכי כדי לעמוד על עוצמת הקשר שבין העבירות, שׂוּמה על בית המשפט לעמוד על נסיבותיו העובדתיות של העניין שלפניו (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14); ע"פ 4748/14 עוזי זליחה נ' מדינת ישראל (30.11.15); דנ"פ 2999/16 ערן מזרחי נ' מדינת ישראל (22.5.16)). 9. בענייננו, עסקינן בשלושה אירועים, שהתרחשו על פני כשנה וחצי, במקומות שונים, כלפי מתלוננים שונים. בנסיבות אלה, הגם שמדובר בעבירות דומות בכל אירוע, אני סבורה כי יהא זה מלאכותי לקבוע שכלל האירועים מהווים "אירוע אחד" לצורך קביעת מתחם העונש ההולם. על כן, אני קובעת כי עסקינן בשלושה אירועים נפרדים, שבגין כל אחד מהם ייקבע מתחם הולם נפרד, הגם שאין זה מן הנמנע, כי המתחמים יהיו דומים זה לזה. בסופו של יום אגזור על הנאשמת עונש כולל בגין מכלול העבירות שבהן היא הורשעה. מתחמי העונש ההולמים 10. הערך המוגן בעבירה של גניבה הוא זכות הקניין וכאשר העבירה מבוצעת כלפי המעביד יש בה כדי לפגוע גם ביחסי האמון בין העובד למעביד, אותו אמון שעליו מבוססים יחסי העבודה והתעסוקה בכללותם. עבירת הגניבה ממעביד מתבצעת תוך ניצול האמון שנתן המעביד בעובדו ופוגעת במרקם העדין של יחסים הכרחיים אלה. מדובר בעבירה קלה מאד לביצוע וקשה לגילוי וחשיפה ולכן יש להגן על הערכים האמורים ביתר שאת (ע"פ 3587/13 אסתר דדון נ' מדינת ישראל (20.3.13); רע"פ 5540/15 גלוריה גאווי נ' מדינת ישראל (24.8.15)). לא בכדי קבע המחוקק לצד העבירה של גניבה בידי עובד עונש של שבע שנות מאסר, לעומת גניבה "סתם" שהעונש לצדה הוא שלוש שנות מאסר בלבד. 11. אשר למדיניות הענישה הנוהגת, עיון בפסיקה מלמד כי מנעד הענישה בעבירה של גניבה ממעביד נע בין מאסר מותנה ובין מספר חודשי מאסר בפועל, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה וביניהן היקף הגניבה, התחכום שנלווה לה, זהות המעביד (ציבורי או פרטי) וכיוצ"ב. אביא להלן מספר דוגמאות שניתן להקיש מהן לענייננו, בשינויים המחויבים. ברע"פ 5471/15 ששון לסטר נ' מדינת ישראל (19.8.15), שאליו הפנתה המאשימה, דובר בנאשם שעבד כמנהל לוגיסטי במחסני חברה וקשר קשר עם אחר, שעבד כנהג הובלות בחברה, לגנוב מוצרים בסך של 80,000 ₪ ולמכור אותם. בית משפט השלום קבע מתחם שנע בין 3 חודשי מאסר בעבודות שירות ובין 15 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. המדינה ערערה על קולת העונש ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והחמיר את העונש ל-8 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח. בר"ע שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון, נדחתה. ברע"פ 5540/15 גאוי נ' מדינת ישראל (24.8.15) דובר בנאשמת שעבדה במשק בית וגנבה ממעסיקיה כ-71 שיקים, שבהם השתמשה לקניית מצרכים ושירותים בסך כולל של כ-105,506 ₪, על פני תקופה של כשנתיים. בית משפט השלום קבע מתחם שנע בין 6-12 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשמת 8 חודשי מאסר בפועל. הנאשמת ערערה על חומרת העונש, ברם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ובר"ע שהנאשמת הגישה לבית המשפט העליון, נדחתה אף היא. בעפ"ג (מחוזי מרכז) 11742-03-24 מדינת ישראל נ' יאסמין מצארווה (3.11.24) דובר בנאשמת שעבדה במשק בית אצל המתלוננים וגנבה במועדים שונים תכשיטים שהיו בכספת ביתם, בשווי כולל של 136,000 ₪ וסכומי כסף של 4,200 ₪ ו-600 דולר. בית משפט השלום הרשיע את הנאשמת, לאחר שמיעת ראיות, בריבוי עבירות של גניבה בידי עובד, קבע מתחם כולל שנע בין 9-24 חודשי מאסר והשית עליה 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, לצד עונשים נלווים. המדינה ערערה על קולת העונש ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, קבע כי המתחם נע בין 10-24 חודשי מאסר והשית על הנאשמת שנת מאסר בפועל. בעפ"ג (מחוזי חיפה) 60313-06-24 חמילקובסקי נ' מדינת ישראל (19.9.24) דובר בנאשמת שעבדה כממלאת מקום מנהלת סניף דואר והעבירה ב-7 הזדמנויות שונות, כספים מחשבון הדואר לחשבונה הפרטי או לצרכי כיסוי חובות, בסך כולל של 10,810 ₪ ועוד 400 דולר. בית משפט השלום (אנוכי) עמד על התחכום שנלווה למעשי הנאשמת ולכך שהיא הפקידה בקופת בית המשפט את הכספים שאותם גנבה, בכוונה להשיבם למעביד, קבע מתחם שנע בין מאסר קצר ובין שנת מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, שכוללים רכיב כספי ובסופו של יום מצא לחרוג מהמתחם משיקולי שיקום והטיל על הנאשמת מאסר על תנאי, צו מבחן וצו של"צ. הנאשמת ערערה על הרשעתה ועל חומרת העונש, אולם בהמלצת בית המשפט המחוזי חזרה בה מהערעור. בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 20798-08-20 ברננקו נ' מדינת ישראל (30.12.21) דובר בנאשמת שעבדה כמנקה במשקי בית ובמהלך חודשיים, בארבע הזדמנויות שונות, גנבה מבתים שבהם עבדה סכומי כסף במזומן בסך כולל של כ-4,600 יורו, 2600 דולר ו-10,000 ₪. בית משפט השלום קבע כי המתחם ההולם כל עבירה נע בין מאסר על תנאי ובין 9 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשמת עונש כולל של 7 חודשי מאסר בפועל (לאחר שלא התייצבה אצל הממונה על עבודות שירות). הנאשמת ערערה על חומרת העונש ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, תוך שימת דגש על חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות (7 שנים) ועל מצבה הרפואי המורכב של הנאשמת והפחית את תקופת המאסר ל-3 חודשים. עוד ראו עפ"ג (מחוזי ב"ש) 33972-12-19, פרולוב נ' מדינת ישראל (12.2.20), שבו נקבע מתחם שנע בין מאסר מותנה ובין 8 חודשי מאסר בפועל לנאשמת שעבדה במשק בית וניקיון בבתים פרטים והורשעה בחמש עבירות של גניבה (כל עבירה בהיקף של אלפי שקלים בודדים); ת"פ 44862-04-25 מדינת ישראל נ' חלבי (ניתן על ידי ביום 20.4.26), שבו נקבע מתחם שנע בין מאסר שניתן לריצוי בעבודות שירות ובין 12 חודשי מאסר בפועל לנאשמת שעבדה ככספרית בסניף בנק בחיפה וגנבה מהקופה, בשלושה מועדים שונים, כספים בסך כולל של 60,000 ₪; ות"פ (קריות) 64348-10-21 מדינת ישראל נ' אחלאם דיאב (18.12.22), שבו נקבע מתחם שנע בין עונש מאסר קצר שניתן לשאת בעבודות שירות ובין 12 חודשי מאסר בפועל לנאשמת שעבדה בביתם של המתלוננים מטעם חברת סיעוד וגנבה תיק ובו תכשיטים בשווי עשרות אלפי שקלים. 12. אשר לנסיבות ביצוע העבירות - נתתי דעתי להיקף הגניבה בכל אחד מהאירועים (כסף מזומן בשווי כ-70,000 ₪ בתיק העיקרי; תכשיטים בשווי 7,900 ₪ וסך של 700 ₪ במזומן בת"פ 43101-04-23; ושרשרת זהב בשווי 2,300 ₪ וכסף מזומן בשווי 16,600 ₪ בת"פ 38368-02-24) ולכך שהגניבות בוצעו תוך הפרת האמון שהמתלוננים נתנו בנאשמת, עת הכניסוה לביתם לצורך עבודות ניקיון. עוד נתתי דעתי לכך שבת"פ 43101-04-23 נלוותה לעבירת הגניבה ממעביד עבירה של התחזות כאחר. נתתי דעתי גם לעובדה כי הנאשמת לא החזירה למתלוננים את הרכוש הגנוב (הנאשמת אמנם טענה שהחזירה סך של 1,500 ₪ למתלונן באחד מתיקי הצירוף, ברם לא תמכה את הטענה באסמכתא כלשהי). 13. בהינתן מכלול הנתונים שהובאו לעיל, אני בדעה כי מתחם העונש ההולם את נסיבותיו של התיק העיקרי נע בין מספר חודשי מאסר ובין שנת מאסר בפועל ואילו מתחם העונש ההולם כל אחד מתיקי הצירוף נע בין מאסר מותנה ובין מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות. השיקולים לקביעת עונשה של הנאשמת 14. לזכות הנאשמת עומדת הודאתה בשלושת התיקים, שחסכה זמן שיפוטי יקר של מותבים שונים ומלמדת על רצונה "לנקות שולחן". עוד נתתי דעתי לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, כפי שהן מקבלות ביטוי בתסקיר, לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות (מעל שלוש שנים מאז ביצוע העבירה האחרונה) ולכך שמאז היא לא שבה לבצע עבירות. נכונותה של הנאשמת להשתלב בהליך טיפולי אף היא עומדת לזכותה, ברם אין בה כדי להביא לחריגה ממתחם העונש ההולם. ואסביר. בתיקון 113 לחוק העונשין הביע המחוקק דעתו כי יש ליתן לשיקולי שיקום משנה חשיבות, בקבעו כי זהו השיקול היחיד שמצדיק חריגה לקולה מ"מתחם העונש ההולם" (סעיף 40ד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.18)). עם זאת, בית המשפט שב והבהיר כי שיקולי שיקום אינם חזות הכל, והשאלה אם הליך טיפולי שנאשם מסוים עבר עולה כדי "שיקום", או מלמד על סיכויי שיקומו, היא עניין שנתון לשיקול דעתו של בית המשפט שדן בעניין (רע"פ 7150/21 בניהו מנשירוב נ' מדינת ישראל (28.10.21); ע"פ 126/22 מדינת ישראל נ' פלוני (27.4.22)). תסקיר המבחן שהוגש בעניינה של הנאשמת מלמד כי היא מצויה אך בשלב ראשוני של בחינת מעשיה באופן ביקורתי ונכונותה לעבור הליך טיפולי באה על רקע הרצון להתמודד באופן מיטבי עם אובדן הוריה (אמה נפטרה לפני כעשור ואביה לפני כשש שנים) ולא על רקע ביצוע העבירות דווקא. עוד יצוין בהקשר זה כי הנאשמת טרם השתלבה בהליך טיפולי. ועוד, עיון בתדפיס המידע הפלילי של הנאשמת (ת/1) מעלה כי בחודש יוני 2023 היא הורשעה בעבירה של גניבה שבוצעה בחודש אפריל 2022. עיון בתיק מושא אותה הרשעה מעלה כי נסיבותיו דומות לנסיבות הנדונות בפניי. נוכח האמור, איני סבורה כי די בהבעת רצון ראשוני להשתלב בהליך טיפולי כדי ללמד כי הנאשמת השתקמה או שיש סיכוי של ממש שהיא תשתקם. 15. אני ערה להמלצת שירות המבחן, ברם רואה להזכיר כי המלצת שירות המבחן, כשמה כן היא - "כלי עזר" בידי בית המשפט במלאכת גזירת הדין, כך שבסופו של יום בית המשפט אינו מחויב לה והוא יגזור את העונש הראוי בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים (ראו לעניין זה ע"פ 2139/22 שלום ג'נאח נ' מדינת ישראל (14.7.22)). סוף דבר בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל, הריני גוזרת על הנאשמת, בגין מכלול העבירות שבהן היא הורשעה, את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים, שירוצה בעבודות שירות בבית גבריאל בחיפה, בימים א'-ה', בטווח השעות המתאפשר על פי חוק העונשין. הנאשמת תתייצב לריצוי עבודות השירות בתאריך 1.11.26 בשעה 08:00, ביחידת ברקאי - עבודות שירות, שלוחה צפון, במתחם כלא מגידו (צומת מגידו). הנאשמת מוזהרת כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללי העבודה עלולה להביא להפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל. ב. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא כי הנאשמת לא תעבור עבירה של גניבה, על חלופותיה. ג. קנס בסך של 4,000 ₪ הקנס ישולם לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, ב-10 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, החל מיום 8.11.26, באחת הדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ז, 05 אוקטובר 2026, בנוכחות הצדדים.