ת"פ 65340-08-26 ת"פ 65340-08-26

לפני כבוד ה שופט שלמה מיכאל ארדמן בעניין: מדינת ישראל המאשימה נגד מחמד אבו עליא (עציר) הנאשמים גזר דין בהכרעת הדין מיום 5.10.26 הורשע הנאשם בעבירה לפי סעיפים 12(א)(1) + (4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, בעבירה של נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בעבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, ובעבירה של זיוף סימן המשמש לזיהוי רכב לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. על פי עובדות כתב האישום, בחודש יוני 2026 נכנס הנאשם שלא כדין ובהיעדר היתר דרך מחסום זעיים לתחומי מדינת ישראל. ביום 16.8.26 נמצא הנאשם על ידי שוטרים כשהוא נוהג ברכב סיטרואן ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח כשלרכב מחובר נגרר עם לוחית זיהוי מזויפת שמספרה אינו תואם את רישיון הרכב. משהבחין הנאשם בשוטרים, נמלט הנאשם באמצעות הרכב, ובשלב מאוחר יותר עצר את הרכב והמשיך במנוסה רגלית. המאשימה טוענת כי הנאשם הפר את זכותה של המדינה לקבוע מי נכנסים בשעריה, ואף נהג ללא רישיון תוך סיכון המשתמשים בדרך וביצע עבירות נוספות. לפיכך, טוענת המאשימה כי יש לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 9 ל- 18 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלוית ופסילת מינימום של רישיון הנהיגה החל מ-3 חודשי פסילה ועד 18 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס לצד רכיבי ענישה נלווים. במסגרת המתחם ביקשה המאשימה לגזור על הנאשם בין היתר, מאסר בפועל בשליש התחתון של המתחם, 12 חודשי פסילה בפועל. עוד ביקשה המאשימה חילוט של סכום כסף בסך 6,290 ₪ שנתפסו אצל הנאשם. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בהודאתו של הנאשם, וחסכון הזמן השיפוטי. הוא טען כי המתחם הינו חודשיים עד 7 חודשי מאסר כולל עבירות נלוות, וכי אין עבירות התעבורה מוסיפות למתחם. עוד טען כי מגמת הפסיקה לאחרונה לכיוון הקלה, מאחר והמציאות הבטחונית השתפרה. הסניגור הוסיף כי לנאשם נסיבות אישיות קשות – רקע סוציואקונומי קשה, אחות ואם חולי סרטן וילדה בת 5 כאשר הכניסה לארץ לצרכי עזרה למשפחתו. כפי שציינתי בתיקים קודמים, על עבירות מסוג זה הנעשות משיקולים כלכליים חלה החמרה בפסיקה לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", החמרה שגם באה לידי ביטוי בתיקון מספר 42 לחוק. ציינתי את עמדתי באשר למתחם הענישה, כי עמדתי תואמת את עמדת בית המשפט המחוזי בבאר שבע כפי שצוינה בפסקי הדין בעניין עפ"ג (ב"ש) 42647-12-25 מדינת ישראל נ' אלאתימין [ניתן ביום 24.12.2025], עמדה שחזר עליה בשני פסקי דין נוספים (עפ"ג (ב"ש) 6482-01-26 מדינת ישראל נ' אלעמארין [ניתן ביום 7.1.2026]; עפ"ג (ב"ש) 6425-01-26 מדינת ישראל נ' סיף [ניתן ביום 7.1.2026]). אציין כי עמדה זו אף תואמת את פסיקתו של בית המשפט המחוזי בחיפה קודם לתיקון בעפ"ג (חי') 38304-01-24 מדינת ישראל נ' עת'מאן [ניתן ביום 25.1.2024]. על פי העמדה האמורה, יש לקבוע מתחם של 3 חודשים עד 9 חודשים על העבירה הגנרית של שהייה שלא כדין, גם בלא עבירות נלוות וגם כאשר מדובר בעבירה שנעשית מנימוקים כלכליים, וגם כאשר מדובר בעבירה ראשונה. מתחם זה יש להחמירו כאשר קיימות עבירות נלוות. אכן, בית משפט זה מודע לכך כי קיימת גישה מקלה יותר בבתי המשפט מחוזי מרכז, ומחוזי נצרת, גישה שבאה לידי ביטוי למשל בפסק הדין בעניין עפ"ג (מרכז) 57312-04-26 ג'מל נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 11.5.2026], אשר קבעה מתחם ענישה נמוך יותר. ציינתי בפסקי דין קודמים, כי גישה זו אינה מקובלת על מותב זה. בית המשפט בפסק דין ג'מל עצמו אף מציין כי הוא מודע לכך שקיימת גישה אחרת במחוזות אחרים. הסנגור מפנה את בית המשפט לפסק דין שניתן בבית המשפט העליון לאחרונה ע"י כב' השופט חאלד כבוב בעניין רע"פ 32592-09-26 אחמד זיד נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 14.9.2026]. לשיטתו של הסנגור, פסק דין זה קבע הלכה ולפיה המתחם הינו נמוך יותר ויש לאמצו כאשר מדובר במתחם שתחתיתו הינה חודשיים מאסר בפועל. עוד מפנה הסנגור לאמרה שנאמרה באותו פסק דין (בסוף סעיף 9 לפסק הדין) כדלקמן: "חרף מסקנתי לעיל אציין, כי לא מן הנמנע שהגיעה העת לבחון, בזהירות המתבקשת ועל בסיס תשתית עובדתית, את 'תנאי הזמן והמקום' בכל הקשור למדיניות הענישה הראויה בעבירות שהייה בלתי חוקית בעת הנוכחית". לשיטתו של הסנגור, אמרה זו הוסיפה וקבעה הלכה ולפיה יש לקבוע מדיניות מקלה יותר מהפסיקה הקיימת באשר לעונשם של שוהים בלתי חוקיים. כפי שציינתי בתיקים קודמים לאחרונה, עמדה זו אינה מקובלת על מותב זה. ראשית, יש להזכיר מהי "הלכה" של בית המשפט העליון היינו ratio decidendi של פסק הדין. לעניין זה קובע בית המשפט העליון כך: "אכן, עד שנדע אם דברים שאמר בית המשפט העליון בפסק דין עולים הלכה, חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על פני פסק הדין. וגילוי פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית המשפט ביקש במודע ובכוונת מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש" (ראה: דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן [ניתן ביום 19.8.2002]). עיון בפסק דינו של כב' השופט כבוב מעלה כי בית המשפט מדגיש שם כי מדובר בתיק שבו דינה של בקשת רשות הערעור להידחות מאחר שאינה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו של המבקש. במילים אחרות, אין מדובר בפסק דין שמטרתו קביעת הלכה אלא בפסק דין שבו מדובר בהתייחסות ספציפית לעניינו של המבקש שם כאשר בית המשפט העליון מצא לנכון שלא להתערב בפסקי הדין של הערכאות הקודמות באותו הליך. על כן, העובדה שבית המשפט העליון אימץ בפסק דין מתחם שנקבע בערכאה דלמטה באותו עניין אינו אומר שמדובר בהלכה שמכוונת לכלל הערכאות ובוודאי שלא הלכה שקובעת הנחיה למתחם ראוי בעבירות מסוג זה. גם האמרה בסעיף 9 לפסק הדין כל שיש בה הינו לומר, כי ייתכן שיש לבחון כאשר העניין יעלה על בסיס תשתית עובדתית מתאימה את מדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה, כאשר בית המשפט גם אינו מציין האם מדובר בכוונה לקבוע מדיניות ענישה מקלה יותר או מחמירה יותר. לא למותר גם לציין, כי על אף שישנם פסקי דין שבעקבות פסק דין זה אימצו גישה מקלה, ישנם גם פסקי דין הפוכים אשר אחרי פסק דינו הנ''ל של בית המשפט העליון, המשיכו לקבוע מתחם מחמיר כמו שקבעו קודם לכן. ראה למשל פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע ב- ת.פ. (שלום ב"ש) 65772-05-26 מדינת ישראל נ' יזן סלימאן [ניתן ביום 24.9.2026] (כב' השופט ערן צברי), שם אומר בית המשפט בין היתר כדלקמן בהתייחס למה שנאמר ע"י כב' השופט כבוב בסעיף 9 לפסק הדין דלעיל: "תנאי הזמן והמקום נמתחו לאורך כל הפסיקה כאשר בהחלט יש קשר בין המקום שנעברה בו העבירה והמציאות הבטחונית, לבין מתחמי הענישה שנקבעים והענישה בפועל. כך לדוגמא לאורך תקופה קבעו בתי המשפט בדרום בעיקר מתחמי ענישה הנעים בין 3 ל- 9 חודשי מאסר ובמחוזות אחרים דוגמת מחוז מרכז קבעו מתחמי ענישה הנעים בין חודשיים ל- 7 חודשים. גם בית המשפט העליון לא מצא בכך דופי במסגרת ערעורים שנדונו. לתפיסתי נוכח תיקון 42, וצלקות המלחמה, המתחמים שהיו נהוגים בעבר (הלכת אלהרוש) ספק אם יחזרו להיות רלוונטיים. כך גם במבחני הזמן והמקום, אני סבור שצלקות המלחמה טבועות עמוק לא רק בדרום, אך בהחלט יש זיקה מיוחדת לדרום ולצלקות המלחמה. אינני סבור שמתחמי ענישה רכים עונים לשינוי החקיקתי ואני סבור ששינויי מתחמי הענישה עשויים להעביר מסר הפוך לשוהים בלתי חוקיים, כי העבירה הפכה לחמורה פחות, וכי המדינה נכונה לאפשר כניסה לא חוקית תוך מתן מענה רך יותר. אני סבור כי בתיקון 42 לחוק הכניסה נפל דבר, והמחוקק בא באמירה ברורה כי הוא מוצא לנכון להשלים את מעשה הפסיקה בתיקון יסודי של חוק הכניסה בהתייחס גם לשוהים בלתי חוקיים, והעונשים הוכפלו בכל הנוגע לעונש המאסר, נקבע קנס משמעותי ביותר – לא כמעשה נקמה אלא כחלק מתפיסה של כדאיות העבירה – ואף נקבעה סנקציה מנהלית חמורה ביותר". עמדה זו של בית משפט השלום בבאר שבע מקובלת עלי וכפי שציינתי היא גם העמדה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בפסקי הדין שצוטטו לעיל. אציין גם כי בית המשפט העליון עצמו קבע כי יש להתייחס אחרת למדיניות הענישה לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל ואישר החמרה במדיניות הענישה ביחס לעבירות אלה לעניין רע''פ 7908/23 אלנג'אר נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 27.11.2023]. נוכח האמור, ובהינתן העבירות הנלוות שמוסיפות החמרה של סיכון הנוהגים ברכב, אני סבור כי מתחם העונש ההולם בהתייחס לעונש המאסר הינו 4 עד 12 חודשי מאסר., לא מצאתי לחרוג מהמתחם משיקולי הגנה על הציבור או משיקולי שיקום. בגדר קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, תוך לקיחה בחשבון את הנסיבות שאינן קשורות לעבירה בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין, לקחתי בחשבון את טענות הנאשם באשר למצבו האישי והעדר עבר פלילי. אשר על כן, אני גוזר את עונשו של הנאשם כדלקמן: 5 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו עד כה, החל ממועד מעצרו – 16.8.26. מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, כאשר התנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הוא הורשע ויורשע בגינה בדין. קנס של 12,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתם. לעניין זה יש להדגיש, כי המחוקק בתיקון מספר 42 קבע כי זהו הקנס שיש לקובעו למעט נסיבות מיוחדות. נסיבות מיוחדות כאלה לא הוכחו בפני. אפנה בהקשר זה גם לפסיקתו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג (מרכז) 64722-11-25 מדינת ישראל נגד עמאירה [ניתן ביום 1.12.2025]), בכל הקשור להטלת מאסר חלף קנס בתיקים מסוג זה, והמעיין יעיין שם. הקנס ישולם עד ליום 3/1/27. הדרך לתשלום האמור הינה באחת מהדרכים הבאות: כרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גבייה בטלפון 35592*), או במזומן בכל סניף של בנק הדואר. פסילת רישיון נהיגה ל- 12 חודשי פסילה ופסילת רישיון על תנאי ל- 3 חודשים ל- 3 שנים, כאשר התנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת תעבורה על פי פקודת התעבורה [נוסח חדש], או התקנות על פיה ויורשע בדין. אני מורה על חילוט הסך של 6,290 ₪ אשר נתפס על הנאשם בעת מעצרו לטובת המדינה. הטלפון שנתפס על הנאשם בעת מעצרו יועבר על ידי משטרת ישראל תחנת זבולון לידי שב''ס לבית הכלא שבו ייכלא לצורך ריצוי מאסרו ויימסר לידיו עם שחרורו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 יום מהיום. המזכירות תסגור את התיק.