ת"א 18406-05-25 ת"א 18406-05-25

בקשת הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות. הרקע לתביעה וטענות הצדדים בין המשיבה (התובעת) לבין המבקשת (הנתבעת) נכרת ביום 26.04.2022 הסכם לביצוע עבודות חיפוי בפרויקט. על חשבון העבודה מסרה התובעת לנתבעת מקדמה בסך כולל של 200,000 ₪ באמצעות שתי המחאות, כאשר הראשונה על סך 29,059.82 ₪ נפרעה, ואילו השנייה על סך 170,940 ₪ מיום 15.10.2022 חוללה על ידי הבנק הנמשך מהסיבה "א.כ.מ". התובעת הגישה תביעה כספית על סך 350,000 ₪ בטענה כי הנתבעת ביצעה רק חלק קטן מהעבודה באיכות לקויה ונטשה את הפרויקט באופן חד-צדדי. התובעת מתבססת על דוח בדיקת שליפה של חברת בדיקות מיום 24.07.2022 לפיו ברגי העיגון נשלפו בעומס של 82-161 ק"ג ונכשלו בדרישת המפרט לעמוד ב-1,000 ק"ג, דבר שהוביל לכך שמפקח הפרויקט לא אישר לשחרר כספים ולכן ההמחאה השנייה לא כובדה. כמו כן, נטען כי בשל מחדלי הנתבעת נגרם עיכוב של שנה וחצי והתובעת נאלצה לשלם לקבלן חלופי סך של 520,075 ₪, הכולל עבודות פירוק והרכבה מחדש בסך 188,100 ₪, בעוד שהנתבעת גבתה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל סך של 281,916 ₪ בגין ההמחאה שחוללה. מנגד, הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי הסיבה היחידה לעצירת העבודה היא הפרתה היסודית של ההסכם מצד התובעת שלא כיבדה את ההמחאה השנייה על סך 170,940 ₪. לגרסתה, היא השקיעה הון רב בתכנון ורכישת חומרים בסך של 271,036.40 ₪, והיא זו שיזמה ושילמה עבור דוח בדיקת השליפה כחלק מבקרת איכות פנימית. הנתבעת מבהירה כי המערכת תוכננה לקיר בלוקים חלש על פי הנחיות מהנדס מיום 08.08.2022 עם עומס מרבי של 41 ק"ג לעוגן ומקדם ביטחון מתאים, כך שתוצאות הבדיקה אישרו את התכנון ההנדסי, וכי טענות הליקויים נולדו בדיעבד רק לאחר הליכי ההוצאה לפועל. טענות הנתבעת בבקשה לערובה המבקשת (הנתבעת) עותרת לחייב את המשיבה (התובעת) להפקיד ערובה כספית במזומן או בערבות בנקאית שלא תפחת מסך של 50,000 ₪ להבטחת הוצאותיה, ולחלופין להורות על מחיקת התביעה או עיכוב ההליכים. המבקשת מבססת את בקשתה על כך שהתובעת היא שותפות המורכבת מחברות בע"מ ועל כן חל עליה סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 או לחלופין תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כמו כן, המבקשת נסמכת עובדתית על פרוטוקול דיון מיום 25.02.2025 בהליך קשור של התנגדות לביצוע שטר, שבו הודה מנהל התובעת כי השותף השני הסתלק מהארץ, כי מתנהלים נגד השותפות תיקי הוצאה לפועל נוספים ושכספי העיקול שנתפסו הם "הכספים האחרונים שנשארו בחברה". בנוסף, המבקשת מפנה להלכה לפיה נטל ההוכחה לאיתנות כלכלית מוטל על התובעת וכי נכסי מקרקעין אינם מקור נזיל מספק להבטחת הוצאות. המבקשת מוסיפה כי סיכויי התביעה קלושים ביותר, שכן כתב התביעה מבוסס על טענות רשלנות מופרכות המנוגדות לראיות החפציות המצויות בידיה, וכי התובעת מנהלת את ההליך באופן מכביד ותוך הסתרת מסמכים מהותיים. תשובת התובעת התובעת עותרת לדחיית הבקשה על הסף וטוענת לשיהוי קיצוני ובלתי מוצדק של למעלה משנה מהגשת התביעה, וחצי שנה מאז הסדרת ייצוג הנתבעת, בניגוד לחובת תום הלב הדיונית. כמו כן, המשיבה טוענת לפגם פרוצדורלי מהותי שכן הבקשה הוגשה בניגוד לתקנה 49(א) המחייבת לכלול בקשות בכתב במסגרת "רשימת בקשות" ומבלי שהתקבל אישור בית המשפט להגשתה מחוץ למסגרת הדיונית לפי תקנה 49(ג). עובדתית, המשיבה טוענת כי הציטוט לפיו כספי העיקול הם "הכספים האחרונים" אינו של נציג התובעת אלא ציטוט מגמתי מתוך סיכומי בא כוחה של הנתבעת עצמה בפרוטוקול הדיון בהתנגדות, המהווה ניסיון להטעיית בית המשפט. המשיבה מדגישה כי היא אינה נטולת נכסים וכי היא מצויה בשלבי סיום של פרויקט בנייה במקום מסוים, במסגרתו נותר רוכש דירה שטרם השלים את תשלום יתרת החוב בסך נומינלי של 450,000 ₪, המהווה מקור כספי קיים ונזיל. לעניין סיכויי התביעה, נטען כי אלו גבוהים ביותר שכן הנתבעת לא הכחישה בכתב ההגנה כי לא השלימה את העבודות שבעבורן קיבלה מקדמה, וכי עליה להשיב את הכספים שגבתה שלא כדין. לבסוף, המשיבה מציינת כי הנתבעת עצמה נמנעה ממענה על דרישות לגילוי מסמכים ושאלונים, ומבקשת לחלופין כי ככל שתוטל ערובה, יסתפק בית המשפט בערבות אישית של מנהליה או בערובה על הרף הנמוך ביותר. עד כאן הטענות. כאמור לעיל, התובעת היא שותפות רשומה המורכבת משתי חברות בע"מ. הפסיקה קבעה כי סעיף 353א חל גם על שותפות רשומה שכל שותפיה הן חברות בע״מ. הטעם לכך הוא שהשותפות היא תאגיד, והחברות השותפות חבות יחד ולחוד בחיובי השותפות, אך אחריות בעלי מניותיהן מוגבלת. לכן מתקיימת התכלית שביסוד סעיף 353א: מניעת מצב שבו נתבע שיזכה בדין לא יוכל להיפרע מהוצאותיו בשל ההפרדה המשפטית בין השותפות לבין החברות השותפות בה (ת"א (שלום חי') 44748-09-19 אלבטרוס רזניאלי רשת בתי קפה נ' יוסף כהן (23.6.2020); ת"א (מחוזי מרכז) 60431-11-17 פקר ברזל בנין נ' שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ (27.4.2020)). כאשר מוחל סעיף 353א, חיוב בערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. התובעת היא שנושאת בנטל להוכיח כי ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת אם תזכה, או כי קיימות נסיבות המצדיקות שלא לחייבה בערובה. תקנה 157 משמשת כהסדר הכללי, אך אינה המסגרת המרכזית כאשר מתקיימים מאפייני סעיף 353א (רע"א 7687/18 מדינת ישראל - רשות המסים - מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ (15.7.2020)). בית המשפט בוחן את הבקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה במבחן תלת שלבי: מצב כלכלי של החברה: בשלב הראשון נבחנת יכולתה הכלכלית של החברה לעמוד בהוצאות שייפסקו אם תביעתה תידחה. הנטל להוכיח איתנות כלכלית הוא גבוה ודורש הצגת ראיות ממשיות ומסמכים כלכליים פורמליים (כגון מאזנים, דוחות כספיים, דפי חשבון בנק, אישורי רואה חשבון). נסיבות העניין: אם החברה לא הוכיחה יכולת כלכלית, עובר הדיון לשלב השני, בו נבחן האם נסיבות העניין מצדיקות פטור מערובה. במסגרת זו נשקלים שיקולים כמו תום לבם של הצדדים, מטרת ההליך, והאיזון בין זכות הגישה לערכאות לזכות הקניין של הנתבע. סיכויי התביעה וגובה הערובה: בשלב זה נבחנים סיכויי התביעה, אך בדרך כלל אין מקום לבחינה מעמיקה, אלא רק במקרים בהם הסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. לאחר מכן, בית המשפט קובע את גובה הערובה באופן מידתי, תוך איזון בין כלל השיקולים הרלוונטיים, כדי שלא תחסום את דרכה של החברה לערכאות (ראו: (ת"א (מחוזי חי') 11256-09-24 שינפלד פנינת הגיבורים בע"מ נ' י. מויאל יזמות ובניה בע"מ (23.03.2025); ת"א (מחוזי מרכז) 47801-07-23 אריק כהן נ' זאב שפירא (01.10.2023); ת"א (מחוזי חי') 52443-06-24 הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ נ' ד. אלתאיר בע"מ (16.12.2024)).. טענת התובעת בדבר יתרת תמורה של 450,000 ₪ מרוכש דירה עשויה לשמש אינדיקציה לנכס או מקור כספי, אך אין די בעצם קיומה של זכות נטענת; יש לבחון אם מדובר בחוב ודאי, מיועד לתשלום, שניתן לגבותו במועד, ואם קיימות נגדו התחייבויות או עיקולים. התובעת לא המציאה כל אסמכתא בעניין. טענה כללית, אישור לקוני או נכס שאינו נזיל אינם בהכרח מספיקים. התובעת לא הציגה אסמכתאות קונקרטיות ביחס לחוב הנטען של רוכש הדירה. הפסיקה דורשת מחברה הטוענת לאיתנות כלכלית להציג תמונה מלאה באמצעות מסמכים ממשיים בדבר נכסים, זכויות, חובות, התחייבויות, חשבונות, אשראי ומאזנים. נטל זה הוא גבוה ודורש הצגת תמונה עובדתית מלאה ומסמכים כלכליים פורמליים. הפסיקה קבעה כי איתנות כלכלית של תאגיד נלמדת ממאזניו, התנהלותו ויכולתו לפרוע את חובותיו מיד עם הצגת דרישת תשלום. על החברה להציג ראיות ממשיות כגון מאזנים, דוחות כספיים מאושרים על ידי רואה חשבון, דוחות לרשויות המס, דפי חשבון בנק, מסגרות אשראי, פירוט נכסים ושווים מלווה באסמכתאות. נכסים פרטיים של בעלי השליטה בחברה אינם נחשבים כנכסי החברה בשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת (רע"א 537/19 ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ נ' אלקטרולייט שיווק (1994) בע"מ (14.02.2019); ת"א (מחוזי מרכז) 57450-02-22 מאסיבית טכנולוגיות הדפסה תלת מימד בע"מ נ' אייקון טכנולוג'י וונטורס בע"מ (26.11.2023)). התובעת לא הציגה שום ראיה למצבה הכולל של השותפות ושל שתי החברות המרכיבות אותה, ואף לא תמכה את תגובתה בתצהיר. אשר לסיכויי התביעה, בשלב הדיוני של בקשה לערובה אין לערוך בירור מעמיק של התביעה, אלא לתת משקל לסיכויי ההליך בעיקר כאשר הם גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד. בענייננו קיימת מחלוקת עובדתית ומקצועית ממשית: התובעת מסתמכת על דוח בדיקת שליפה שלפיו העוגנים עמדו בעומסים של 82 עד 161 ק"ג, במקום 1,000 ק"ג לפי הנטען; הנתבעת טוענת מנגד כי התכנון נועד לקיר בלוקים חלש, וכי בהתאם להנחיות המהנדס נדרש עומס מרבי של 41 ק"ג לעוגן בלבד. קיימת גם מחלוקת בשאלה אם אי כיבוד ההמחאה בסך 170,940 ₪ היה הפרה מצד התובעת שהצדיקה את הפסקת העבודה, או תוצאה של כשלי הנתבעת. הטענה כי הנתבעת לא השלימה את העבודה אינה מכריעה לבדה, שכן נותר לברר אם אי ההשלמה נבעה מהפרה מוקדמת של התובעת, אם העבודה שבוצעה הייתה פגומה, ומה הקשר בין הליקויים הנטענים לבין הנזקים והוצאות הקבלן החלופי. לכן, לא ניתן לקבוע שסיכויי התביעה גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד. המחלוקת עשויה להצדיק חיוב בערובה, אך אינה מצדיקה כשלעצמה קביעה מוקדמת שהתביעה חסרת בסיס. השיהוי הנטען, של למעלה משנה ממועד הגשת התביעה וכחצי שנה ממועד הסדרת ייצוג הנתבעת, יכול היה להיות שיקול רלוונטי, במיוחד אם הנתבעת יכולה להראות שהבקשה הוגשה לאחר שההליך כבר התקדם ושחיוב מאוחר בערובה יפגע ביעילות הדיונית או בזכות התובעת להמשיך בהליך. עם זאת, לא עולה שהשיהוי גרם לנזק דיוני קונקרטי. לכן, השיהוי עשוי להשפיע על שיקול הדעת ועל שיעור הערובה, אך אין לקבוע על בסיסו בלבד כי יש לדחות את הבקשה. סיכומו של דבר שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח יכולת כלכלית מספקת ולא הוכח כי מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות פטור. יש לקבוע ערובה מידתית המאזנת בין זכות התובעת לברר את תביעתה לבין זכות הנתבעת להיפרע מהוצאותיה. לפיכך, אני מורה כי התובעת תפקיד ערובה בסך 30,000 ₪ עד יום 13.11.26 (עד אז לא אתן הוראות בעניין המומחה שמונה). לא תופקד הערובה, תמחק התביעה והתובעת תחוייב בהוצאות בסך 6,000 ₪.