ת"א 53827-03-23 ת"א 53827-03-23

לפני בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה, כך שבמקום סך של 140,795 ₪ שנתבעו כנזק בגין תיקון העבודות תעמוד התביעה ברכיב זה על סך של 203,690 ₪, ובהתאמה סכום התביעה הכולל יגדל בסך של 62,895 ₪ ויעמוד על סך של 351,690 ₪ במקום על סך של 288,795 ₪. מדובר בתביעה כספית, שעניינה עבודות שיפוץ שביצע הנתבע בבית התובעים, ונזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מביצוע לקוי של העבודות. הבקשה הוגשה כחודש וחצי לאחר שהסתיים הליך ההוכחות וניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב. לטענת התובעים, הצורך בתיקון כתב התביעה עלה מתשובות המומחה מטעם בית המשפט בעדותו. הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו, אין מקום לאפשר את התיקון בשלב הסופי בו מצוי ההליך. לחילופין, טוען הנתבע כי ככל שיתאפשר התיקון יש לאפשר לו להגיש כתב הגנה מתוקן, להשלים שאלות/חקירה בענין ההתייקרות ולהגיש חומר נגדי. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבורה כי נוכח השלב הדיוני בו מצוי ההליך, דין הבקשה להדחות. אנמק. התביעה הוגשה ביום 23.3.23. ביום 15.8.24 ניתנה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. ביום 18.2.25 ניתנה תוספת לחוות הדעת. ביום 20.7.25 ניתנה חוות דעת משלימה. ביום 17.8.25 הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית מטעמם. ביום 16.11.25 הגיש הנתבע תצהירי עדות ראשית מטעמו. ביום 12.7.26 נערך דיון הוכחות במהלכו נחקר המומחה מטעם בית המשפט ונחקרו העדים מטעם הצדדים. בתום הדיון ניתנה הוראה להגשת סיכומים בכתב. ביום 24.8.26 הוגשה הבקשה הנדונה לתיקון כתב התביעה. התובעים טוענים בבקשתם כי: "עקב התייקרויות מחירים, והצעות מחיר שקיבלו התובעים, אשר לא תאמו את חוות הדעת של המומחה, נשאל על כך המומחה בחקירתו", וכי נוכח תשובות המומחה מבוקש לתקן את כתב התביעה ולהתאים את הסכום הנתבע לתשובות המומחה. חקירת המומחה בענין התייקרות מחירים, שבגינה מבקשים התובעים היום לתקן את כתב התביעה, התבססה על הצעות מחיר שהיו בידי התובעים זמן רב לפני דיון ההוכחות. התובעים התייחסו לכך מפורשות בתצהיר העדות הראשית מטעמם (סעיפים 21, 37-40, 57), שהוגש כשנה לפני דיון ההוכחות, אולם בחרו שלא להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה באותו שלב. ברע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות נ' דוד צוקר (פורסם, 1.1.2015) נקבע: "ניתן לסכם ולומר כי שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי הינו רחב, וכי הגישה שבה נוקטים בתי המשפט ביחס לבקשות תיקון הינה גישה ליברלית ככלל. עם זאת, כל השיקולים שנמנו לעיל – תום הלב, השיהוי, הפגיעה הפוטנציאלית בהגנתו של הצד שכנגד והשיקול הציבורי-מערכתי – שניתן להגדירם כרכיבים שונים של "המשחק ההוגן" [כדברי השופט א' רובינשטיין בעניין מרקט-פלייס בפסקה ט"ו], תומכים במסקנה כי יש לבחון בקפידה את מועד הגשת הבקשה על פני ציר הזמן של ההליך המשפטי. דהיינו, ככל שבקשת התיקון מוגשת בשלב מאוחר יותר של ההליך, כך נטיית בית המשפט תהיה לדחותה: אין דינה של בקשה המוגשת בשלב מוקדם מאד של ההליך, לאחר הגשת כתבי הטענות המרכזיים אך בטרם התקיימו ישיבות כלשהן לפני בית המשפט, כדינה של בקשה המוגשת לאחר שהסתיים שלב קדם המשפט, על כל הכרוך בו; ואין דינה של בקשה המוגשת לאחר סיום שלב קדם המשפט כדינה של בקשה המוגשת לאחר שהתקיימו ישיבות הוכחות, ועל אחת כמה וכמה אם הסתיים שלב ההוכחות כולו". (ההדגשות הוספו – א.ה). בענייננו, ההליך מצוי בישורת האחרונה - הליך ההוכחות הסתיים וניתנה הוראה להגשת סיכומים בכתב. תיקון כתב התביעה יסיג את ההליך לאחור - אין מקום לשלול מהנתבע את האפשרות להגיש כתב הגנה מתוקן, ראיות נוספות בענין התיקון, חקירה נוספת של המומחה. כשזה מצב הדברים, אני סבורה כי השיקול הציבורי המערכתי יחד עם השיקול של הפגיעה הפוטנציאלית בהגנת הנתבע, מובילים למסקנה כי אין מקום להעתר לבקשה. פסק הדין בענין צוקר שצוטט לעיל נפסק לפני תיקון תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, והיום נוכח הוראות תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, הדברים יפים ביתר שאת. במאמר מוסגר אציין, כי לא השתכנעתי שסכום התביעה המתוקן שהתבקש עולה במלואו מתשובות המומחה בעדותו. כך למשל, התובעים ביקשו להוסיף על חוות הדעת המשלימה בענין הריצוף 65% למרות שהמומחה השיב בעדותו, כי בריצוף יש להוסיף "רק 30 אחוז". אשר על כן, הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית. התובעים יישאו בהוצאות הנתבע בסך 3,000 ₪. ככל שהצדדים לא יגיעו להבנות, יגישו התובעים הסיכומים מטעמם בתוך 21 ימים. תז"פ ליום 17.11.26.