ת"א 34537-11-24 ת"א 34537-11-24

בפני בקשת הנתבעים למחוק את תביעת התובע או לחילופין לחייב אותו בהפקדת ערובה להלן: ("הבקשה"), וזאת מכח הוראות תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. במסגרת הבקשה טענו הנתבעים כי בחודש אוגוסט ש.ז. הגיש התובע בקשה להסדר נושים במסגרת תיק חדל"פ 17125-08-26 וזאת בגין חובות בסך של כ- 700 אש"ח. עוד הובהר כי ביום 9.9.26 ניתן צו בית המשפט של החדל"פ המורה על מינוי מנהלת להסדר הנושים וכן על עיכוב ההליכים הננקטים כנגד התובע. משכך מתבסס לטענתם חשש ממשי כי לא יהיה בידי הנתבעים להיפרע מהתובע במקרה בו תדחה תביעתו. עוד טוענים הנתבעים כי מדובר בתביעת סרק עם סיכויים קלושים אשר הוגשה בחוסר תום לב, תוך הסתרת עובדות, ובהעדר כל יריבות משפטית כנגד הנתבעים 2 ו- 3, ותוך צירוף הנתבעת 3 שאין לה כל קשר לסלע המחלוקת. טוען התובע כי התביעה מגוללת מעשה עוקץ ומרמה חמור בהיקף של כ- 300 אש"ח. לטענתו סיכויי התביעה הינם גבוהים ביותר וזאת בהסתמך על ראיות ברורות שחלקם צורפו לתצהירו: א) חשבונית שהופקה על ידי הנתבעים ; ב) תמליל שיחה עם נציג הנתבעת 1 (נועם) ; ג) העובדה כי בכתב ההגנה מטעמם הנתבעים אינם חולקים על קבלת הסחורה בחזרה. לענין מעורבותה של הנתבעת מס' 3 טוען התובע, כי הסכם המכר שהציג הנתבע 2, לפיו מכר את הנתבעת 1 למר עמית לאופר, הינו הסכם פיקטיבי וכי הוא ממשיך לנהל את העסק מאותו מקום, למכור את אותם מוצרים באמצעות חברה חדשה (בעלת שם דומה לנתבעת 1), הנתבעת 3, המחזיקה בסחורה שנמכרה לתובע והוחזרה, וכי כלל הפעילות מפורסמת ברשתות החברתיות. נושאים אלו מפורטים בהרחבה בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע שהוגש לבית המשפט. התובע אינו מכחיש כי בשל האירועים נשוא התביעה התערער מצבו הכלכלי, אך הוא טוען כי חלק מעסקיו הינם בריאים ורווחיים וכי בחסות הסדר הנושים יוכל להמשיך לנהלם, ויחזור לפסים של שגשוג וצמיחה. כ"כ מלין התובע על כך שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר. עוד מפנה התובע לפסיקה אשר מנחה את בית המשפט לנהוג בזהירות ובמתינות בבואו לפסוק על הפקדת ערובה בכל הנוגע לתובע פרטי, ע"מ למנוע חסימת גישה לערכאות. דיון והכרעה לא הונחה תשתית ראייתית ומשפטית מספקת אשר בעטיה יש למחוק את התביעה, ולא בכדי סעד זה לא נכלל בכותרת הבקשה. לענין הבקשה הפקדת ערובה: ראשית יצוין כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר כמצוות התקנות, חרף העובדה כי היא כוללת טענות עובדתיות שמקור חלקן אינו ברור, כדוגמת סכום החובות הנטען הנקוב בס' 3 לבקשה (ענין רלוונטי להכרעה בבקשה). המסגרת הנורמטיבית וברירת המחדל הלכה פסוקה היא כי לגבי תובע יחיד, בניגוד לתאגיד, נקודת המוצא וברירת המחדל היא שאין להתנות את בירור התביעה בהפקדת ערובה, אלא במקרים חריגים ובזהירות מוגברת, תוך קביעת סכום מידתי, משום שהחלטה כזו עלולה לפגוע בזכות הגישה לערכאות. לענין התגבשות הכלל בפסיקה ראה רמ"ש (מחוזי באר שבע) 20326-06-24 פלוני נ' פלונית (נבו 11.8.2024): "הכלל שנתגבש בפסיקה, הוא שאין להתנות זכותו של תובע לבירור תביעה שהגיש לערכאה שיפוטית בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע, אלא בנסיבות חריגות, נוכח הפגיעה האפשרית הגלומה בכך בזכות הגישה לערכאות, ומכאן נגזרת גם חובתו של ביהמ"ש לנקוט משנה זהירות ומתינות בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לו בעניין זה. צא ולמד, כי ברירת המחדל היא אי חיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע כתנאי לניהול ההליך אותו יזם, וככל שהנתבע עומד על חריגה מן הכלל האמור וחיוב התובע בהפקדת ערובה, כי אז עליו לצלוח משוכה גבוהה יחסית ולשכנע את ביהמ"ש כי על זכות הגישה לערכאות של התובע לסגת מפני זכות הקניין שלו והחשש מפני חסרון הכיס אשר עלול להיגרם לו." בבקשה לחייב תובע פרטי בהפקדת ערובה, על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין הגנת הנתבע מפני תביעות סרק והבטחת יכולתו להיפרע מהוצאותיו, תוך בחינת מכלול נסיבות המקרה ובזהירות מיוחדת. על בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה באופן מקדמי ועל פני הדברים, אך אין עליו לערוך בשלב זה בירור ראייתי או ניתוח מעמיק. סיכויי תביעה נמוכים עשויים לתמוך בחיוב בערובה, אולם ככלל אין די בהערכה שסיכויי התביעה נמוכים בלבד; השיקול עשוי להצדיק חיוב בעיקר כאשר מדובר בהליך סרק מובהק. לענין זה ראה: רע״א 5738/13 שרה אבו סעלוק נ׳ שירותי בריאות כללית (14.11.2013) ; רע״א 1779/20 יאיר הולנדר ו-83 אח׳ נ׳ משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון (23.6.2020) ; יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש (2023) | פרק י״ד: הוצאות משפט. מצבו הכלכלי של התובע הוא שיקול רלוונטי, במיוחד כאשר קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות ממנו את ההוצאות אם התביעה תידחה. עם זאת, אין לחייב תובע בערובה מחמת עוניו בלבד, ואין להגביל את זכות הגישה לערכאות רק למי שידו משגת. לענין זה ראה יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש (2023) | פרק י״ד: הוצאות משפט מן הכלל אל הפרט: לענין סיכויי התביעה – בשלב מקדמי זה, ובזהירות המבקשת, לא שוכנעתי כי מדובר בתביעת סרק בעלת סיכויים קלושים. תצהיר התובע והראיות שצורפו אליו (במיוחד החשבונית) מחזקים את הרושם שמדובר בתביעה שיש מקום לדון בה. אציין כי אף אם סיכויי התביעה בענין הנתבעים 2 ו- 3 אינם זהים לסיכוי התביעה כנגד הנתבעת מס' 1, הרי שגם בענין זה אין מדובר בטענות סרק אלא בפלוגתאות שיש מקום לבררן עד תום. לכך יש להוסיף כי כלל הנתבעים מיוצגים על ידי משרד עו"ד אחד, מקום בו ממילא נדרש ייצוג משפטי. במצב דברים זה, לא מצאתי לנכון לסטות מברירת המחדל לפיה, במקרה של תובע פרטי, אין להתנות את בירור התביעה בהפקדת ערובה. אין זה מן המקרים החריגים המצדיקים סטייה מהכלל ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. בנסיבות הענין לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות. הנתבעות יגישו תצהירים מטעמן תוך 30 יום מהיום. תז"פ 23.11.26.