פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט הדר מסורי
תובעים
פלוני ע"י ב"כ עוה"ד אבי צוקרמן
נגד
נתבעים
ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יורם גורי
מעמד.כינוי צד ג'
שם צד ג' ללא שם של חסוי
החלטה
לפני תביעה שעניינה פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים בעת שנהג בטרקטור משא. המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא האם קיים כיסוי ביטוחי לאירוע לנוכח נהיגת התובע בכביש בינעירוני בניגוד למגבלות הגיאוגרפיות שברישיון הנהיגה שלו מדרגה 1. התובע, יליד 1961, תושב שדה תרומות וחקלאי לשעבר, אשר נפגע קשות בתאונת דרכים. הנתבעת, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, ביטחה את הרכב בו נהג התובע בפוליסת ביטוח חובה ברת-תוקף למועדים הרלוונטיים. רקע עובדתי: ביום 02/04/2024 בסביבות השעה 11:00, נהג התובע בטרקטור משא מתוצרת קוואסאקי מ.ר 32661903, בכביש 90 בק"מ 374.8 לכיוון דרום, בדרכו חזרה מבית שאן למושב שדה תרומות. במהלך הנסיעה, רכב פרטי מסוג אלפה רומיאו מ.ר 1520967, שהיה נהוג על ידי שמעון רפאל מונים, הגיח מאחור ופגע בעוצמה רבה ברכבו של התובע, דבר שהוביל להתהפכות הטרקטור. כתוצאה מההתנגשות הקשה נגרמו לתובע נזקי גוף חמורים ביותר, והוא פונה מהזירה כשהוא מחוסר הכרה. התובע, הגיש תביעתו בה עתר לקבלת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. הנתבעת, כבר משלב כתב ההגנה העלתה טענה מהותית לפיה יש לשלול מהתובע פיצויים מחמת היעדר כיסוי ביטוחי, שכן התובע נהג בניגוד למגבלות הרישיון שברשותו. טענות הצדדים: התובע טוען כי קיים כיסוי ביטוחי בגין התאונה, מכיוון שהחזיק ברישיון נהיגה תקף ומתאים לסוג הרכב הפיזי שבו נהג, הוא טרקטור משא. לשיטתו, בהסתמך על הלכת בית המשפט העליון ברע"א 1101/10 (הכשרת הישוב נ' קרנית), שלילת הפיצוי לפי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים חלה אך ורק במקרים שבהם לנהג אין רישיון לנהוג באותו "סוג רכב" מבחינת מאפייניו הפיזיים האינהרנטיים. לפיכך, הפרת תנאים או הגבלות גיאוגרפיות, כגון נהיגה בכביש בינעירוני בניגוד לתקנה 179 לתקנות התעבורה, מהווה לכל היותר עבירת תעבורה המקימה אחריות פלילית, אך אינה שוללת את הזכאות לפיצויים מכוח החוק. מנגד, הנתבעת טוענת כי אין כיסוי ביטוחי מאחר שהתובע נהג בכביש בינעירוני (כביש 90) בניגוד מוחלט למגבלות רישיון הנהיגה שלו מסוג דרגה 1. לפי תקנה 179 לתקנות התעבורה, בעל רישיון בדרגה זו רשאי לנהוג בטרקטור משא בכביש רק לשם חצייתו או כאשר הנסיעה היא בתחום מושב או קיבוץ. הנתבעת מדגישה כי נהיגה בכביש בינעירוני מהיר דורשת מיומנות, ניסיון והכשרה שונים לחלוטין מנסיעה בתוך קיבוץ או מושב, ולכן מדובר בהגבלה גיאוגרפית-טריטוריאלית מהותית ביותר השוללת את תוקף הרישיון במיקום זה. עוד טוענת הנתבעת כי קיים קשר אינהרנטי בין היעדר הרישיון המתאים לבין התרחשות התאונה, שכן התובע נסע במהירות איטית במיוחד של כ-30 קמ"ש כאשר חצי מהכלי בנתיב וחצי בשול, ובכך יצר סיכון בטיחותי ממשי שהתממש. דיון והכרעה: סעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים שולל זכאות ממי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו: 7. נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה: (3)מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;" הפסיקה פירשה חריג זה בצמצום וקבעה, כי שלילת הזכאות מתייחסת בעיקר למקרים שבהם הנהג נהג ברכב מסוג השונה, מבחינת מאפייניו הפיזיים האינהרנטיים מן הרכב שבו רשאי הוא לנהוג לפי דרגת רישיונו. לעומת זאת, הפרת תנאי או הגבלה שאינם נוגעים למאפיינים הפיזיים של הרכב עשויה להקים אחריות לפי דיני התעבורה, אך אינה שוללת בדרך כלל את הזכאות לפיצויים. בדנ"א 10017/02 קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נח(5) 639 (להלן: עניין מגדל) נקבע, כי העיקרון המנחה לעניין פרשנות סעיף 7 לחוק הוא כי יש לפרש את הסעיף "באופן מצמצם ודווקני", כך שהוא יחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד. רק במקרים כאלו "תהיה הלימה בין הסנקציה החמורה הקבועה בסעיף 7 לחוק - שלילת פיצוי מן הנפגע לבין ההפרה" (שם, בעמ' 653). על רקע עקרון פרשני זה, נקבע בדנ"א 10017/02 הנ"ל כי יש לצמצם את תחולת סעיף 7(3) לחוק רק למקרים בהם לנהג אין רישיון לנהוג באותו "סוג רכב" בו נהג בעת התרחשות התאונה. המונח "סוג רכב", כך נקבע שם, משמעו "הגבלות או תנאים המתייחסים למימדיו הפיזיים האינהרנטיים של הרכב אשר משליכים על דרגת הרישיון הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה... לעומת זאת, הפרת תנאים או הגבלות אחרים, שאינם מתייחסים למאפיינים פיזיים של הרכב – תהווה עבירה על דיני התעבורה ותקים אחריות פלילית, אולם במקרה בו נפגע הנהג בתאונה, לא תישלל זכאותו לפיצויים מכוח החוק. כך הדבר, גם אם נהיגה בניגוד להגבלה או לתנאי דורשת כי הנהג יחזיק בדרגת רישיון אחרת מזו המוחזקת על ידו". בענייננו, ההגבלה לגביה נטענה הפרה מצויה בתקנה 179 (6) לתקנות התעבורה: "בטרקטור משא, ובלבד שלא ינהג בו בכביש אלא לשם חצייתו או כאשר הנסיעה היא בכביש שבתחום מושב או קיבוץ". אין חולק כי התובע נהג עם הטרקטור בכביש בינעירוני ובכך הפר את ההגבלה האמורה. לכאורה, מדובר במגבלה טריטוריאלית ואין לה קשר למאפייניו הפיסיים של הרכב. כמו כן, אין חולק כי לתובע קיים רשיון נהיגה תקף לטרקטור, כך שמבחינת מיומנותו העקרונית לנהוג ברכב מהסוג הזה אין כל טענה. דא עקא – טוענת הנתבעת כי אין דומה המיומנות הנדרשת בשטחים חקלאיים לבין המיומנות הנדרשת בנסיעה על כביש בין עירוני. אין בידי לקבוע כי הסיכון שבנהיגת טרקטור על כביש בינעירוני נובע מהעדר מיומנות של בעל רשיון לטרקטור בכלל או מהעדר מיומנות של התובע בפרט במקרה הנדון. עם זאת, ניתן גם ניתן לקבוע, כי עצם המצאות טרקטור בדרך בינעירונית בנוסעו במהירות איטית בחלקו בשולי הכביש ובחלקו על הכביש, מהווה סיכון תחבורתי. מדובר בסיכון אינהרנטי לסוג הרכב המצוי על כביש בינעירוני בשל מאפייניו – נהיגה איטית ויכולת תמרון מוגבלת - ולא בהכרח בשל מיומנות הנהג הנוהג בו. בעניין מגדל סיכם בית המשפט העליון את שתי ההלכות המרכזיות אשר התוו את הפרשנות לסעיף 7(3) לחוק הפיצויים, כך: "לסיכום, הן בפרשת גרינברג [1], והן בפרשת לוי [2], לא התקבלה ההשקפה שלפיה יש לפרש את סעיף 7(3) לחוק פירוש מרחיב כך שכל הפרה של תנאי או מגבלה הקבועים ברישיון הנהיגה יעלו כדי נהיגה ללא רישיון במובן סעיף זה. בפרשת גרינברג [1] נקבע, באופן כללי, שכל מקרה ייבחן לגופו על-פי החוק והתכלית העומדת בבסיסו. בפרשת לוי [2] פותחה ההבחנה כך שנקבע כי גם אם הפרת תנאי או מגבלה ברישיון הינה הפרה מהותית, ולא טכנית, אין די בכך כדי להחיל את סעיף 7(3) לחוק. רק אם טמון בהפרה פוטנציאל סיכון בטיחותי של ממש, היורד לשורשו של עניין, יוחל סעיף 7(3) לחוק, ותישלל זכאות הנהג לפיצויים מכוח החוק. בנוסף, השופט ריבלין גם הניח תשתית ליצירת הבחנה בין סוגים שונים של הפרות של תנאים או מגבלות ברישיון אשר רק חלקן תיחשבנה לנהיגה ללא רישיון כמובנה בסעיף 7(3) לחוק" (עמ' 649, הדגשה לא במקור). נסיעה עם טרקטור על כביש בין עירוני מהווה הפרה של המגבלה הקבועה 179(6) לתקנות התעבורה. לעניות דעתי מדובר ב"הפרה מהותית" אשר טמון בה "פוטנציאל סיכון בטיחותי של ממש". פוטנציאל הסיכון אינו נובע ממיומנות הנהג אלא ממאפייני הטרקטור – כלי איטי, מגושם, בעל יכולת תמרון מועטה – כאשר הוא נוסע על כביש בינעירוני. מלאכתו של בית המשפט, כפי שנאמר בעניין מגדל היא: "לבחון כיצד ראוי לאזן את התכלית ההרתעתית והעונשית המונחת ביסוד סעיף 7(3) לחוק עם תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים" (עמ' 653). בענייננו, אין מנוס מלקבוע כי התכלית ההרתעתית גוברת. אין המדובר בהפרת מגבלה "טכנית" אשר אין בה פוטנציאל סיכון, אלא בהפרת מגבלה מהותית בעל פוטנציאל סיכון רב. אכן, שלילת פיצויים מנפגע אשר אחז בידו רשיון נהיגה בר תוקף, אין היא מעשה של מה בכך וראויה להישקל בכובד ראש (רע"א 4874/04 רביבו נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (2007); ע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח נ' יחיאל, פ"ד נג(2) 193; תא (תל אביב) 14085-06 - סולואגה אנדרס פיליפה נ' שטינברגר אהרון , [פורסם בנבו, 2013). קל וחומר כאשר הרשיון תקף לאותו סוג רכב. אולם, המגבלה הטריטוריאלית קשורה בקשר הדוק לסוג כלי הרכב ומאפייניו. טרקטור לא נועד לנסוע בכביש בין עירוני בשל מאפייניו המהווים סיכון בכביש מסוג זה. לא בכדי במקרים בהם מחוייב כלי רכב לנסוע בכביש, אך מאפייניו מיוחדים – נסיעה איטית, הובלת מטען חורג וכיוב' – נקבעו בתקנות התעבורה חובות ספציפיות כשילוט או רכב ליווי (ראו תקנה 85 לתקנות התעבורה). לאחר ששקלתי את התכליות המנוגדות ובשים לב לסיכון הרב הטמון בהפרת המגבלה של איסור נסיעה על כביש, לא כל שכן כביש בין עירוני, מצאתי לקבוע כי מדובר בהפרה מהותית של תנאי רשיון הנהיגה ואין המדובר בהפרה טכנית גרידא - ועל כן, טענת הנתבעת כי אין כיסוי ביטוחי במקרה זה בדין יסודה. לפיכך, התביעה נדחית. בנסיבות, לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות. ניתן פטור מיתרת אגרה.