ת"א 67342-12-25 ת"א 67342-12-25

1.לפניי בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). א – הרקע לבקשה 2. אציין בקצרה, כי התובע הגיש ביום 24.12.2025 תביעה לפי סעיף 192 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: "פקודת המכס") להשבת תפוס. התפוס הוא שני שעוני רולקס, איתם נכנס התובע לישראל ביום 23.11.2025 (להלן: "השעונים"). השעונים חולטו על-ידי הנתבעת. 3. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת ביום 24.2.2026 נטען, כי על התובע מוטל הנטל להוכיח שלא מתקיימות עילות החילוט הקבועות בסעיף 204 לפקודת המכס. לטעמה לא עלה בידי התובע להוכיח את הנדרש ממנו, ולא נפל כל פגם בהתנהלות הנתבעת. משכך, עתרה הנתבעת היא לדחיית התביעה. 4. בסיומו של הדיון שהתקיים ביום 3.6.2026 הוריתי על הגשת ראיות הצדדים. ביום 20.8.2026 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע וביום 23.9.2026 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. ב – הבקשה 5. ביום 3.9.2026 הגישה הנתבעת את הבקשה המונחת עתה לפניי, בה היא עותרת לחיוב התובע בהפקדת ערובה לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי. 6. בבקשה נטען, כי התובע הוא אזרח זר המחזיק באזרחות צרפתית ובאזרחות אוסטרלית ומרכז חייו אינו בישראל, כי הכתובת שצוינה בכתבי טענותיו היא כתובת בא כוחו, כאשר לא צוינה כתובת מגורים של התובע בישראל. כן נטען, כי התובע לא הצביע על קיומם של נכסים בישראל מהם תוכל הנתבעת לגבות את הוצאותיה ככל שהתביעה תידחה. לטענת הנתבעת, היא נאלצה להוציא הוצאות רבות לצורך ניהול ההליך וצפויה להוציא הוצאות נוספות. לטענתה, ככל שלא תופקד ערובה מתאימה קיים חשש ממשי שלא תוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותה ככל שהתביעה תידחה. עוד טענה הנתבעת, כי סיכויי התביעה נמוכים ביותר. לבקשתה צירפה הנתבעת את תצהירה של גב' רונית ראובן, המשמשת כממונה על יחידת התפיסות בנתב"ג. 7. התבקשה תגובת התובע לבקשה וזו הוגשה ביום 27.9.2026. 8. בתגובתו טען התובע, כי הבקשה הועלתה רק בשלב מתקדם של התיק, לאחר שהתיק נקבע לשמיעת ההוכחות, ולא ניתן שום טעם לשיהוי בהגשת הבקשה. עוד טען התובע, כי לאחרונה הוא נישא לבחירת ליבו, תושבת מדינת ישראל, וכי שכר עימה דירה בירושלים. התובע טען, כי בהתאם להערכת שמאות מטעם הנתבעת שווי השעונים מגיע לסך של כ-400,000 ₪, כך שיש לו נכסים בישראל. התובע הוסיף וטען, כי רק במקרים חריגים יחויב תובע (שאינו חברה בע"מ) בהפקדת ערובה, וכי הדבר ייעשה רק כשמדובר בהליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק. לטענת התובע, סיכויי תביעתו גבוהים, שכן הוא קנה את השעונים כשהם חדשים באריזה לשימושו הפרטי והוא מעולם לא התכוון להשאירם בארץ. כן נטען, כי לאור מצבו הפיננסי של התובע, חיובו בהפקדת ערובה עלול לשלול ממנו את יומו בבית המשפט. 9. אציין, כי ביום 30.9.2026 הגיש התובע העתק משטר הכתובה, לפיו ביום ד' באלול תשפ"ו (17.8.2026) נישא בנימין בן יחיאל דוד לונץ לבחירת ליבו בחתונה שנערכה במצפה יריחו. הואיל ולא קיימת זהות בין השם המופיע בכתובה לבין שמו של התובע, הוריתי לתובע לצרף מסמך ממנו עולה כי הוא זה שנישא בישראל. כן הוריתי לתובע לצרף את הסכם השכירות לשכירת הדירה בירושלים. 10. ביום 6.10.2026 הגיש התובע הסכם שכירות לשכירת דירה בירושלים, לפיו מר ברנטון סטיבן (בנימין) לונץ בעל דרכון אוסטרלי שכר את הדירה יחיד עם גברת פלונית. 11. בהחלטתי מאותו תאריך כתבתי, שלא מצאתי קשר בין התובע לבין השוכר, הן מבחינת השם והן מבחינת הדרכון. לפיכך ביום 11.10.2026 הגיש התובע הבהרה בה כתב כי הוא מחזיק בשני דרכונים: אחד אוסטרלי והשני צרפתי, וכי הפרטים המצוינים בחוזה השכירות הם פרטיו בהתאם לדרכון האוסטרלי. להודעתו צירף התובע צילום של שני דרכונים: האחד – דרכון של מדינת דרום אפריקה; השני של צרפת. אולם, לא הוגש העתק של דרכון אוסטרלי. ג – דיון והכרעה 12. המקור לסמכות בית המשפט לחייב תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע מצוי בתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כדלקמן: "(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. (ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה." התקנה מבקשת למנוע מצב בו ייבצר מהנתבע לגבות מהנתבע את הוצאותיו ככל שהתביעה שהוגשה כנגדו תידחה. יחד עם זאת, בית המשפט לא יחייב תובע בהפקדת ערובה כדבר שבשגרה, וזאת על מנת לא לפגוע בזכות הגישה לערכאות ובזכות הקניין שלו (אציין, כי לגבי חברה חל הסדר שונה הקבוע בסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999, דבר שאינו רלוונטי בענייננו שעה שהתובע הוא אדם פרטי). 13. תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, כמו גם תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שקדמה לה, לא קבעו מהם השיקולים שיש לשקול בעת דיון בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה. יחד עם זאת: "אפשר לומר כי הפסיקה התרכזה בארבעה שיקולים עיקריים שיש להביאם בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע אם המקרה מצדיק חיוב בהפקדת ערובה. אפשר לחלק ארבעה שיקולים אלו לשני אשכולות: האחד, תושבות חוץ ואי-ציון מען עדכני בכתב התביעה; האחר, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע" (יעקב שקד, סדר הדין האזרחי (מהדורה רביעית, 2026), עמ' 621 [להלן: "שקד"]). 14. בענייננו בקשת הנתבעת מתייחסת לשלושה שיקולים, דהיינו, לשני השיקולים המנויים באשכול הראשון, שעניינו תושבות חוץ ואי-ציון מען עדכני בכתב התביעה. בנוסף, התייחסה הנתבעת בבקשתה גם לשיקול, המצוי באשכול השני, בדבר סיכויי תביעה קלושים. 15. באשר לשיקול של סיכויי תביעה קלושים, בהתאם לפסיקה הוא אינו מצדיק כשלעצמו חיוב בהפקדת ערובה, אלא רק במקרה בו ניתן להגדיר את ההליך כהליך סרק מובהק. בעניין זה כתב כב' השופט (בדימוס) צ' זילברטל ברע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית, פִסקה 7 (14.11.2013): "אך מובן הוא, שבשלב המקדמי בו מצוי ההליך, קיים קושי מובנה להעריך את סיכוייו. כך הוא במיוחד כאשר סיכויי הצלחת התביעה נבחנים על יסוד טיעון עובדתי שאפשרות הוכחתו תלויה בטיב הראיות שיוגשו, במובחן מבחינת הסיכויים באמות מידה משפטיות גרידא. בכך שונה הדבר, למשל, מהערכת סיכויי ההליך בשלב הערעור לצרכי דיון בבקשה לפטור מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב. בענייננו, נדמה כי בשלב בו מצויים ההליכים, ובשל כך שבחינת סיכויי ההצלחה נעשתה בחלקה על-פי הערכות עובדתיות בטרם נשמעו ראיות, יש קושי בהגדרת תביעת המבקשים כ'הליך סרק מובהק', אף אם מהצגת הדברים אכן עולה כי תביעתם צפויה להיתקל במשוכות גבוהות. משכך אינני סבור כי היה מקום ליתן לשיקול זה משקל כמעט בלעדי בהחלטה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה." בענייננו, איני סבורה שניתן לקבוע בשלב זה כי מדובר ב"הליך סרק מובהק", ולפיכך איני סבורה שדי בטעם זה בכדי לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת, לו תידחה התביעה. 16. עתה אדוּן בטענות הנתבעת באשר להיות התובע תושב חוץ ובאשר לאי-ציון מען בכתב התביעה. במסגרת השיקול של היות התובע תושב חוץ כתב כב' השופט י' שקד בספרו, כי "יש לבחון אם תושב החוץ הרלוונטי הוא אזרח מדינה שהיא צד לאמנת האג, 1954, שכן אשר למצב זה חלות תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), התשכ"ט-1968, הפוטרות את אזרחי המדינות הקשורות באמנה זו מהפקדת ערובה להוצאות רק בשל אזרחותם הזרה, ויש לבחון את השיקולים הנוספים הרלוונטיים לכך, ללא מתן משקל לעובדת האזרחות הזרה" (שקד, בעמ' 622). כב' השופט י' שקד מפנה בספרו לתקנה 28(א) לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), התשכ"ט-1968, הקובעת: "תובע או מתערב, שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא תצווה עליו רשות שיפוטית, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים, ליתן בטחון או ערובה לפרעון הוצאות משפט שנתבע עלול להוציאן ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט." 17. יצוין, כי בתוספת 1 לתקנות מנויה צרפת כ"מדינה בעלת האמנה". התובע הוא אזרח צרפתי, אולם סעיף 28(א) לתקנות לביצוע אמנת האג מחייב שהתובע יהא בעל "אזרחת אחת המדינות בעלות האמנה" וכן "שמקום מושבו באחת מהן". בענייננו, לא הצביע התובע על כך שהוא מתגורר ולפיכך לא התקיימו התנאים המנויים בתקנה 28(א) לתקנות לביצוע אמנת האג. אוסיף, כי בדרכונו הצרפתי של התובע (שהתובע המציא את צילומו ביום 11.10.2026) כתוב כי התובע מתגורר ב- Dianella(פרבר של העיר פרת') באוסטרליה, ולא בצרפת. משכך, אמנם התובע הוא אזרח של "מדינה בעלת האמנה" (צרפת), אך הוא לא הצביע על כך שמקום מושבו באותה מדינה - צרפת. אעיר: כי אוסטרליה ודרום אפריקה – אינן מנויות בתוספת הראשונה לתקנות לביצוע אמנת האג, ולפיכך אינן "מדינה בעלת האמנה" (מה עוד, שהתובע לא המציא העתק של דרכונו האוסטרלי). 18. יחד עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ לא די בה כשלעצמה בכדי להצדיק חיובו בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת לו תידחה התביעה. על בית המשפט לבחון שיקולים רלוונטיים נוספים, כגון האם התובע הצביע על היותו בעל נכסים בישראל, מצבו הכלכלי של התובע והאם התובע ציין מען עדכני בכתב התביעה (שקד, בעמ' 622). 19. בענייננו, כפי שטענה בצדק הנתבעת, לא ציין התובע מען עדכני בכתב התביעה. למעשה, לא ציין כלל מען למעט כתובת משרדו של בא כוחו. אמנם התובע המציא הסכם שכירות לגבי דירה בירושלים, אך הסכם השכירות נושא שם שונה משמו של התובע לפי דרכונו הצרפתי, ובאותו הסכם מופיע מספר דרכון אוסטרלי, בעוד התובע לא המציא כלל צילום את דרכון אוסטרלי (אלא, רק צילום דרכון צרפתי ודרכון מדרום אפריקה). זאת ועוד, הסכם שכירות זה הוא מיום 9.8.2026, בעוד בתצהיר התובע שנחתם עשרה ימים לאחר מכן ביום 19.8.2026 הצהיר התובע בסעיף 4: "הנני להצהיר כי איני מתגורר במדינת ישראל באתי לארץ לביקור של ימים בודדים בכנס שבו השתתפתי ואליו באתי במיוחד ומבלי שאני מכיר חוקי מדינת ישראל ואת חובת הדיווח על פריט אישי יקר ערך..." הצהרה זו אינה מתיישבת עם הטענה כי התובע שכר דירה בירושלים עשרה ימים קודם לחתימתו על התצהיר. כך גם דבריו בסעיף 9 לתצהירו לפיהם הוא "תושב קבע בחו"ל". 20. גם טענתו של התובע כי התחתן עם בחירת ליבו בישראל מעלה תהיות, שכן בכתובה שצירף כתוב שם שונה מהשם המופיע בדרכונו (ולא מצוין בה מספר מזהה כלשהו). עוד אציין, כי התובע כתב בסעיף 15 לכתב התביעה כי: "המבקש הינו אדם נשוי ואב ל- ילדים (כך במקור – ס.מ.) אשר סמוכים לשולחנו ומי שמחזיק באזרחות מדינת צרפת ומדינת אוסטרליה". ייתכן ויש בפי התובע הסבר לכך שבסעיף 15 לכתב התביעה שהוגש ביום 24.12.2025 כתב שהינו נשוי, וכשמונה חודשים לאחר מכן הוא מתחתן פעם נוספת. אולם התובע לא נתן הסבר לכך בתגובתו (מה עוד, שבכתובה מופיע שם שונה מזה המופיע בדרכונו, כך שקיים קושי לקבוע זהות בין התובע לבין מי ששמו נרשם בכתובה). 21. לפיכך, לא עלה בידי התובע להצביע על מען עדכני, והוא, כאמור, לא ציין מען עדכני בכתב התביעה. 22. התובע גם לא הצביע בתגובתו על קיומם של נכסים בישראל. התובע טען כי השעונים שנתפסו הם נכסים שלו בישראל, אולם לא ניתן לקבל טענה זו שעה שבמידה ותידחה התביעה, הרי ששעונים אלה יחולטו בהתאם לסעיף 204 לפקודת המכס, כך שהם לא יהיו בבחינת נכס שלו [עיינו: ת"א (שלום נצ') 25219-07-23 בית המכס חיפה נ' שאהר חמורי (25.5.2025)]. 23. כן, התובע טען בתגובתו טענות סותרות ביחס למצבו הכלכלי: בעוד בסעיף 8 לתגובתו נכתב כי: "בעניינו, מדובר בתובע שאינו דל אמצעים, שכן אין חולק כי התובע קנה את שני השעונים נשוא ההליך ..." הרי שבסעיף 12 לתגובתו כתב "כי לאור מצבו הפיננסי של התובע, חיוב התובע בהפקדת ערובה עשוי לשלול ממנו את יומו בבית המשפט ...". 24. לפיכך, היות והתובע שהוא תושב חוץ, לא ציין מען עדכני בכתב התביעה, ולא עלה בידיו להצביע על מען עדכני כיום והוא גם לא הצביע על קיומם של נכסים בישראל, אני מוצאת לנכון לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת לו תידחה התביעה. 25. יחד עם זאת, הגם שבתקנה 157 לא נקבע מועד להגשת בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה, הרי שעל הנתבעת היה להגיש את הבקשה במועד בו ידעה על הנסיבות המצדיקות את החיוב בהפקדת הערובה. דומה, שהנתבעת יכלה לדעת על נסיבות אלה כבר במועד הגשת כתב ההגנה או בסמוך לכך. בעניין זה אני מפנה לדבריה של כב' השופטת א' אילוטוביץ'-סגל בת"א (מחוזי ת"א) 45320-07-19 טיטאן בניה בע"מ נ' דיסקין, פִסקה 32 (24.12.2025): "לטעמי, על נתבעים המבקשים לחייב את התובעים בהפקדת ערובה לעשות כן במועד הראוי. ואם השתהו בהגשת הבקשה, הרי שיש לכך משמעות נורמטיבית. שיהוי לא מוצדק עלול להפחית מהיקף הערובה שיהיה על המבקשים להפקיד. ושיהוי כבד עלול אף להוביל לדחיית הבקשה להפקדת הערובה מלכתחילה." בענייננו, אכן יש שיהוי בהגשת הבקשה, שהוגשה לאחר שהתיק נקבע לשמיעת הראיות ולאחר שכבר הוגשו ראיות התובע. אמנם, הראיות עדיין לא נשמעו, אך המועד לשמיעתן די קרוב (25.11.2026). בנסיבות אלה, אני סבורה שיש להורות על הפקדת ערובה בשיעור פחוּת, מזה שהיה נקבע אילו הבקשה הייתה מוגשת בשלב מוקדם יותר של ההליך. ד – סיכום 26. נוכח המפורט לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת בסכום של 8,000 ₪. הסכום הנ"ל יופקד בקופת בית המשפט, במזומן או באמצעות ערבות בנקאית אוטונומית צמודת מדד, לא יאוחר מיום 5.11.2026, שאם לא כן תימחק התביעה. 27. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ ועליו לעשות כן בתוך 30 יום מהיום. המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.