ת"א 78342-07-24 ת"א 78342-07-24

1.הנתבעת הגישה בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגדה בהעדר ביום 25.5.2026. הבקשה הועברה לתגובת התובעת ומכאן החלטתי. 2. התובעת, חברה העוסקת במתן שירותי השכרה וחכירת רכבים בליסינג תפעולי, הגישה נגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 167,858 ₪ בגין תקבולים להם היא זכאית מכוח הסכם ליסינג שנכרת בין הצדדים. נטען, כי במהלך חודש ינואר 2023 סיכמו הצדדים שהתובעת תספק לנתבעת שירותי ליסינג תפעולי, לתקופה של 36 חודשים. הצדדים חתמו על הסכם מסגרת, נספח תנאים מיוחדים, ומסמכים נוספים, לשם הזמנת הרכבים שנבחרו ע"י הנתבעת, כולל הוראת קבע. שני הרכבים נמסרו לנתבעת ביום 20.2.2023. בחודש יוני 2023 פנתה הנתבעת לתובעת בדרישה להחזיר אחד מהרכבים. לאחר דין ודברים הובהר לה שלא ניתן להחזיר את הרכב טרם תום התקופה, והנתבעת חזרה בה מהבקשה. בחודש אוגוסט 2023 פנתה הנתבעת שנית לתובעת בבקשה להחזיר את אחד הרכבים, אולם נציג התובעת שב והבהיר כי הרכבים נרכשו באופן ספציפי לבקשתה ולא ניתן להעבירם לצד שלישי. הנתבעת עשתה דין לעצמה וביטלה את הוראת הקבע, באופן חד צדדי, תוך הפרה בוטה של ההסכמים. התובעת הדגישה, כי הנתבעת המשיכה לעשות שימוש ברכבים והם לא הוחזרו לה. בלית ברירה, אספה התובעת את הרכבים מחניון בו חנו, ביום 14.1.2024. הרכבים נאספו כשהם נושאים נזקי פח ופגיעות נוספות. ביום 16.1.2024 פנתה התובעת לנתבעת במטרה לקדם את הטיפול בנזקים שנגרמו לרכבים, לרבות דרישה לפיצוי עקב הפרת ההסכם. הנתבעת לא השיבה לדרישה, ומכאן התביעה. 3. הנתבעת אישרה בכתב הגנה כי התקשרה עם התובעת בהסכם כאמור, אולם טענה שנאלצה לבטל את ההסכם, מחוסר ברירה, בשל הפרות משמעותיות מצד התובעת. לטענתה, הרכבים נמסרו עם תקלות, ולמרות שפנתה לתובעת מספר פעמים, לא קבלה מענה או שירות. נטען, כי התקלות מנעו שימוש ברכבים ולכן נאלצה להחזירם. הנתבעת הוסיפה, כי הסכימה לשלם קנס בגין קיצור התקופה, אך התובעת עמדה על השלמת התקופה ומאידך, סירבה לתת שירות לרכבים כנדרש. עוד נטען, כי הרכבים לא ננטשו, אלא הוחנו בחניון מסודר עם שומר, והדבר הובא לידיעת התובעת, כדי שתאסוף אותם. הנתבעת הוסיפה, כי במכתב הדרישה מיום 16.1.2024 נדרש תשלום של 41,000 ₪ בלבד, עבור דמי הליסינג, ולא צוין דבר על הנזקים הנטענים לרכבים. הנתבעת ביקשה, אפוא, לדחות את התביעה נגדה. 4. ביום 27.1.2025 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה. בבוקר הדיון הגישה הנתבעת בקשה לדחיית מועד הדיון. למרות שהבקשה נדחתה, לא התייצבה הנתבעת לדיון. ב"כ התובעת התייצב לדיון לבדו (הגם שבאיחור). בהחלטתי מאותו היום חוייבה הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 800 ₪ והוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך 800 ₪. 5. ביום 2.2.2025 התקיימה ישיבת קדם משפט שנייה, אליה התייצבו ב"כ התובעת, נציגה וכן ב"כ הנתבעת. התקיים דיון לגופו של עניין ובהמשך, לאור הבהרות ב"כ הנתבעת, הוריתי על עיכוב ביצוע ההוראה בהחלטה מיום 27.1.2025, בדבר חיוב הנתבעת בהוצאות. 6. משלא הגיעו להסכמות, זומנו הצדדים לדיון הוכחות ליום 17.12.2025. ב"כ הנתבעת התייצב לדיון, ללא עדים. לטענתו, מנהל התובעת סובל ממחלה כרונית ולא יכול היה להתייצב לדיון. נטען, כי מר ליאל חפיף - עד נוסף של הנתבעת, אמור היה להגיע עימו, ולא התייצב לדיון. בהחלטתי הבהרתי, כי מר ליאל חפיף לא נזכר ברשימת העדים מטעם הנתבעת (ולמעשה, לא הוגשה רשימת עדים מטעמה). יתירה מזאת, לא הוגשה בקשה לזמן את העד באמצעות בית המשפט. לכן, לכל היותר, יהא רשאי להעיד במשפט מי ממנהלי הנתבעת בלבד. בכל הנוגע למנהל הנתבעת, קבעתי כי החלטה באשר לשאלה אם יותר לו להעיד תינתן לאחר שיציג אישור רפואי מפורט שיבסס את הטענה כי לא יכול היה להתייצב לדיון. קבעתי, כי אישור כאמור יוגש בתוך 5 ימים ומחמת צנעת הפרט הוא יועלה ללשכתי במעטפה סגורה, לעיוני בלבד, ולא ייסרק למערכת. במהלך הדיון העיד מנהל התובעת. לאחר עדותו התקיים דיון לא פורמאלי, בהסכמת הצדדים. בסיום הדיון הורתי לצדדים להודיע עד ליום 5.1.2026 אם הגיעו להסכם כולל בתיק, או שמא הם זקוקים לעזרת בית המשפט. הובהר, כי במצב דברים כזה, יקבע דיון באופן מידי על מנת לסיים את התיק בפשרה. עוד קבעתי, כי ככול שהצדדים יודיעו עד למועד הנ"ל שאין סיכוי שיגיעו לפשרה, אכריע בנושא עדות מנהל הנתבעת, נוכח המסמך הרפואי שיוגש. 7. ביום 23.12.2025 הוגשו מסמכים רפואיים לעיוני. ביום 5.1.2026 הודיע ב"כ התובעת, כי אין סיכוי לפשרה בין הצדדים. בהחלטתי מאותו יום התרתי למנהל הנתבעת להעיד ונקבע מועד הוכחות נוסף ליום 15.3.2026. בין לבין, ומפאת מצב החירום במשק, נדחה הדיון ליום 25.5.2026. 8. ביום 27.4.2026 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה לשחרורו מייצוג, לאור אי הסכמה הנוגעת לתשלום שכר טרחה וחילוקי דעות מקצועיים. הוא ציין, כי הנתבעת קיבלה הודעה על מועד הדיון וצירף את פרטיה לצורך משלוח כתבי בי - דין. בהחלטתי מאותו יום הוריתי לב"כ הנתבעת להמציא לנתבעת העתק הבקשה, בצירוף ההחלטה, וכי על הנתבעת להגיש עמדתה בתוך 7 ימים לאחר מכן. ביום 6.5.2026 הודיע ב"כ הנתבעת, כי מסר את הבקשה וההחלטה לנתבעת. הוא הבהיר, כי כאשר נציגי הנתבעת נכחו לדעת שמדובר בהודעה מטעמו הם סירבו לקבל את המסמכים והשליח השאיר אותם במשרדי הנתבעת. הנתבעת, שקבלה את הבקשה לשחרור מייצוג והחלטתי מיום 24.4.2026, בחרה שלא להגיש תגובה. ביום 13.5.2026, משלא הוגשה תגובת הנתבעת, הוריתי על שחרור ב"כ הנתבעת מייצוג והבהרתי כי הדיון הקבוע ליום 25.5.2026 ישאר בעינו. בנוסף, הורתי למזכירות לעדכן בתיק את פרטי ההתקשרות של הנתבעת וכתובתה ולהמציא את ההחלטה לצדדים, לרבות הנתבעת עצמה (בדואר רשום ובדוא"ל). 9. ביום 24.5.2026, ערב דיון ההוכחות, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית מועד דיון. הבקשה נדחתה בהחלטה שניתנה באותו יום. 10. למרות זאת, לא התייצב נציג מטעם הנתבעת לדיון ההוכחות שנקבע ליום 25.5.2026 לצורך עדות מנהל הנתבעת. לבקשת ב"כ התובעת, ובשים לב להתנהלות הנתבעת והעובדה שלא התייצבה לדיון למרות שזומנה כדין, ניתן נגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה, והיא חוייבה לשלם לתובעת סך של 167,858 ₪, בצירוף אגרות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪. 11. ביום 9.6.2026 הוגש לתיק ייפוי כח בשם הנתבעת וביום 25.6.2026 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין. הנתבעת טענה, כי נציגה לא התייצב לדיון, שכן לא עלה בידה להסדיר ייצוג חדש ולא מפאת זלזול בהליך. נטען, שהנתבעת עשתה מאמצים להסדיר את הייצוג, מול עו"ד פוטנציאלי אחר, טרם הדיון, אך הדבר לא הסתייע מטעמים טכניים, ולכן הגישה בקשה לדחיית מועד ההוכחות. הבקשה נדחתה, ובהעדר ייצוג משפטי או "דמות משפטית" (כך במקור - א.ר.) שיכולה לנהל את הדיון, הנתבעת לא התייצבה. באשר לאי התייצבות לדיונים קודמים, נטען כי מנהל הנתבעת מתמודד עם מצב רפואי כרוני רגיש, שגורם מעת לעת להתלקחויות והגבלות תפקודיות שמנעו את התייצבותו לחלק מהדיונים. הנתבעת הוסיפה, שיש לה טענות הגנה מהותיות נגד התביעה - התובעת היא שהפרה את ההסכם, ביטול ההסכם היה כדין ודרישות התובעת מופרזות. לפיכך, השארת פסק הדין תוביל לפגיעה קשה בה, עיוות דין, ופגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות. עוד נטען, כי ניתן לרפא את הפגם בפסיקת הוצאות, וסנקציה כאמור היא מידתית, בניגוד לפסק דין שניתן בהעדר. 12. התובעת התנגדה לבקשה והדגישה, כי לא מדובר באירוע חד פעמי ומקרי של החלפת ייצוג וקוצר זמן, אלא בדפוס עקבי ומתמשך של זלזול בהוראות בית המשפט, במשך כשנה וחצי. לפיכך, אין זה המקרה בו ראוי לבטל את פסק הדין. התובעת פרטה את השתלשלות העניינים בתיק וטענה, כי מדובר בדפוס התנהגות עקבי, שלא ניתן לרפאו בהוצאות. בנוסף, הדגישה שלא הוצגו אסמכתאות רפואיות באשר לטענה בדבר מצבו הרפואי של מנהל הנתבעת. התובעת הוסיפה, כי טענות ההגנה בבקשה זהות לאלו שהועלו בכתב ההגנה. לשיטתה, מאחר ואין אין מדובר בטענות חדשות, אין בבקשה כדי להצביע על עיוות דין הנובע מההיעדרות. עוד נטען, כי הנתבעת לא גילתה עניין בהליך, דבר המעיד על טיב טענותיה, וכי אין בסיכויי ההגנה כשלעצמם די כדי לבסס את הבקשה, לאור התנהלות הנתבעת עד כה. לחילופין, נטען כי ככול שבית המשפט ימצא לנכון לקבל את הבקשה, יש להתנות זאת בתנאים מחמירים, לרבות הפקדת ערבות בגובה מלוא סכום התביעה, חיוב הנתבעת בהוצאות מיוחדות ומוגברות, שישולמו ללא תלות בתוצאת ההליך, וקביעה מפורשת כי כל אי התייצבות נוספת תוביל לחידוש אוטומטי של פסק הדין. 13. במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון מהי הסיבה למחדל המבקש מחד ומה הם סיכויי ההצלחה שלו, אם יבוטל פסק הדין, מאידך. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום בשל העדר המצאה כדין לנתבע או כל החלטה אחרת שלא פעל על פיה, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בלי להתייחס למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה (ע"א 64/53 כהן נגד יצחקי, פ"ד ח 395,397 ורע"א 5448/14 חב' אלגיר טכנולוגיות (2003) בע"מ נגד עו"ד עמית לדרמן מתוקף תפקידו ככונס נכסים על יתרות ים של חברת אינובד פתרונות בע"מ (5.10.2014)). 14. בענייננו, הנתבעת זומנה כדין והיתה מודעת היטב למועד הדיון. יותר מזה, מדובר בדיון הוכחות שיוחד מראש לשמיעת מנהלה, שלא התייצב לדיון הוכחות קודם, מפאת מצב רפואי. הנתבעת אף היתה מודעת לבקשה שהגיש ב"כ לשחררו מייצוג עוד ביום 4.5.2026, אולם לא טרחה להגיש תגובתה. לא נעלמה מעיני גם התנהלות נציגי הנתבעת שסרבו לקבל מידי שליח בא כוחם הקודם את הבקשה לשחרור מייצוג. יתירה מזאת, למרות שבקשה שהגישה ערב הדיון לדחות את ישיבת ההוכחות נדחתה, היא בחרה שלא להתייצב לדיון. משלא נדחה הדיון, היה על נציג הנתבעת להתייצב לדיון, גם אם לא עלה בידיו להסדיר ייצוג. אדגיש בעניין זה, כי לא עלתה טענה בדבר מניעה רפואית של מנהל הנתבעת להתייצב לדיון ההוכחות והטענות בעניין זה נוגעות לדיון ההוכחות הראשון. נמצא, כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. 15. הלכה היא, כי כאשר פסק הדין אינו פגום, נתונה לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו. במצב זה, יבחן בית המשפט שני שיקולים. האחד - סיבת מחדלו של המבקש והשני - סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה למבחן השני חשובה יותר (ע"א 64/53, לעיל, ע"א 5000/92 בן - ציון נגד הנאמן על נכסי י. בן - ציון, פ"ד מח(1) 830, ד"ר י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 738 וא. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 283, 284, לרבות האסמכתאות המפורטות שם). כפי שפורט לעיל, הנתבעת עשתה דין לעצמה ובחרה שלא להתייצב לדיון, למרות שזומנה כדין וחרף העובדה שבקשתה לשנות את המועד הדיון נדחתה. אי התייצבות הנתבעת לדיון ההוכחות היא המשך של התנהלותה לאורך כל ההליך ומעידה על זלזול בו, בתובעת ובבית המשפט. הדבר מקבל משנה תוקף, נוכח העובדה שפסיקת הוצאות בעבר לא הרתיעה אותה. סיכויי ההגנה של הנתבעת נבחנים על יסוד כתב ההגנה. העובדה שחזרה על הטענות שהועלו בכתב ההגנה אינה סיבה לדחות את הבקשה, כטענת התובעת. אלא, שבזהירות הראויה, נראה כי סיכויי ההגנה של הנתבעת אינם טובים. הנתבעת שכרה מהתובעת שני רכבים. באחד משני הרכבים התגלתה תקלה במערכת המולטימדיה. לא עלתה טענה כלשהי באשר לרכב הנוסף. ספק אם תקלה במערכת המולטימדיה מהווה עילה לבטל את ההסכם וכל שכן, ביטול הסכמי השכירות של שני הרכבים. יתירה מזאת, אין חולק כי הנתבעת לא החזירה את הרכבים, אלא העמידה אותם בחניון, מתוך ציפייה שהתובעת תיטול אותם מהמקום. לא ברור הבסיס לציפייה זו, וגם אם ניתן היה לקבל את הטענה לפיה קיימת עילה לביטול ההסכם בנוגע לרכב התקול, ספק רב אם ניתן לראות בהתנהלות הנתבעת בחניית הרכבים בחניון, משום החזרתם לידי התובעת. נראה כי הטענה הרצינית היחידה שהעלתה הנתבעת נוגעת לדרישות הכספיות של התובעת וההתחשבנות בין הצדדים, בפרט נוכח הנתונים שנמסרו בקדם המשפט. מכל מקום, ניתן לומר שסיכויי ההגנה של הנתבעת אינם גבוהים. 16. חרף התנהלות הנתבעת עד כה ולמרות שסיכויי ההגנה שלה אינם גבוהים, אינני סבור שראוי לסגור בפניה את שערי בית המשפט ולמנוע את בירור טענות הצדדים לגופן, בפרט נושא הפיצוי והנזק. בשים לב למחדלי הנתבעת והתנהלותה עד כה, פסק הדין יבוטל בתנאים, לרבות הוצאות והפקדת ערבון ממשיים. 17. לאור האמור לעיל, אני מורה כי פסק הדין שניתן נגד הנתבעת ביום 25.5.2026 יבוטל, בתנאים המצטברים המפורטים להלן: א. עד ליום 10.11.2026 תפקיד הנתבעת בקופת בית המשפט סך של 75,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן. ב. עד ליום 10.11.2026 תשלם הנתבעת לתובעת, באמצעות ב"כ, הוצאות בסך של 6,500 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. ג. אסמכתאות בנוגע להפקדת הערבון ותשלום ההוצאות, כאמור, תוגשנה לתיק עד ליום 11.11.2026. ד. במידה ותנאי כלשהי מהתנאים המצטברים המפורטים לעיל לא יתקיים, יישאר פסק הדין שניתן ביום 25.5.2026 בעינו. 18. התיק יובא לעיוני ביום 12.11.2026.2026. המזכירות תמציא העתקים מההחלטה לצדדים.