מספר פל"א 446239/2025 לפני כבוד השופט אחסאן חלבי המאשימה מדינת ישראל ע"י עו"ד טניה גרמן נגד הנאשם רפי ח'טאר ע"י עו"ד ראזי פראג' גזר דין הנאשם הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים 382(ג) ו- 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן : "חוק העונשין"), וכן תקיפת בת זוג לפי סעיפים 382(ב) + 379 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם ונפגעת העבירה היו בני זוג במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, והתגוררו יחדיו בדירה בחיפה. בתאריך 2.10.2025, בצל ויכוח שהתגלע בין השניים במטבח בזמן שבת הזוג בישלה, תקף אותה הנאשם באופן שהשליך לעברה נעל ומצית, מבלי שאלו פגעו בה, וקרא לה "זונה". משראה הנאשם שהיא אינה מגיבה למעשיו, ניגש אליה, הצמיד את פניו לפניה, תפס אותה בכתפיה וניער אותה שלוש פעמים, ולאחר מכן דחף אותה לאחור ואמר לה "מה את מתעלמת ממני". כתוצאה ממעשים אלו נגרמו לבת הזוג חבלות של ממש בדמות המטומות בזרועה הימנית. בת הזוג צעקה לעבר הנאשם שלא ייגע בה, ושכנים ששמעו את זעקותיה הזמינו משטרה למקום. בהמשך, משהגיעו שוטרים למקום, הזהיר הנאשם את נפגעת העבירה באומרו "תיזהרי, תשמרי על הפה שלך". יומיים לאחר מכן, ביום 4.10.2025 בשעה 20:00 או סמוך לכך, בצל ויכוח נוסף שבמהלכו ארזה בת הזוג את חפציה, הבחין הנאשם כי הטלפון הנייד שלה מצלצל ומופיע עליו שם של גבר אחר. בשל חשדו, רץ הנאשם אחריה ברחבי הדירה בניסיון ליטול ממנה את הטלפון. כשהשיג אותה, ניסה הנאשם לקחת את הטלפון שלה ואגב כך משך אותה בזרועה הימנית וחטף את הטלפון מידה. לאחר מכן, שלח הנאשם הודעות קוליות לאותו אדם ובהן קילל אותו. לאחר מכן, הצליחה בת הזוג להשיב לידה את הטלפון, רצה לכיוון חדר השינה ונשכבה על מיטתה. בשלב זה, הגיע הנאשם בעקבותיה, נשכב מעליה וניסה לנשקה תוך שאמר לה "למה את בוגדת בי". משראה הנאשם כי היא אינה משתפת פעולה עמו, תקף אותה בכך שחנק אותה באמצעות שתי ידיו על צווארה עד שגופה שקע בתוך המיטה. בעקבות המעשים, הדפה בת הזוג את הנאשם ממנה ונעלה עצמה בתוך חדר השינה עד להגעת המשטרה. הנאשם כפר תחילה בכתב האישום המקורי, אשר ייחס לו שתי עבירות של תקיפת בת זוג שגורמת חבלה של ממש וכן עבירת איומים, אולם טרם תחילת שמיעת הראיות, הוא ביקש לחזור בו מהכפירה ולהודות בכתב האישום המתוקן. לבקשת ההגנה, הופנה הנאשם לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר בעניינו טרם שמיעת הטיעונים לעניין העונש. התסקירים של שירות המבחן מהתסקיר הראשון של שירות המבחן, עולה כי הנאשם רווק, בן 32, אשר טרם מעצרו עבד כסמנכ"ל בחברה שבבעלות אביו. הנאשם הכיר את בת זוגו בשנת 2020 והוא תיאר את מערכת היחסים עמה כאוהבת ויציבה, אולם בשנה האחרונה חוו בני הזוג ריחוק רגשי וחיכוכים שנבעו מקנאה וחוסר אמון. הנאשם הוא הבכור למשפחה דרוזית שמנהלת אורח חיים דתי, אשר התקשתה לקבל את מערכת היחסים הזוגית עם בחורה יהודייה, דבר אשר תרם לריחוק בינו לבין בני משפחתו לאורך השנים. עם זאת, לאחר המעצר חלה התקרבות מחודשת וכעת המשפחה מהווה גורם תמיכה משמעותי עבורו. ביחס לעבירות, מסר הנאשם כי התנהלותו אינה תואמת את הערכים עליהם גדל, וכי כעת הוא מבין כי ברקע עמדו קשיי תקשורת ובעיקר קושי לזהות ולהכיל את הצרכים והרצונות של בת הזוג. הנאשם ביטא תחושה של בושה ואשמה והתקשה להשלים עם האלימות בה נקט. הנאשם הביע נכונות ורצון להשתלב בהליך טיפולי על מנת לזהות את גורמי הסיכון ולהפחית את רמת הסיכון להתנהגות דומה בעתיד. בת הזוג תיארה אף היא את קשיי התקשורת בשנה האחרונה של הקשר הזוגי, אך הדגישה כי לא חשה פחד מהנאשם, לא ביקשה להגיש תלונה נגדו ולתפיסתה לא היה צורך במעצרו ובפתיחת הליך פלילי. בת הזוג ביטאה רצון לשקם את מערכת היחסים עם הנאשם, לשוב להתגורר עמו ולהקים משפחה. בתסקיר צוין כי אין מדובר בדפוס מושרש של התנהלות עבריינית אלא בהתמודדות לקויה עם קונפליקט רגשי. לצד זאת, נאמר גם כי הנאשם מכיר בפסול שבמעשיו, חפץ בהליך טיפולי וחווה הרתעה מההליך המשפטי. על אף האמור, נאמר כי בשלב זה, וטרם שילובו בטיפול בפועל, לא ניתן לשלול סיכון להישנות התנהגות דומה במסגרת הקשר הזוגי. הנאשם הופנה לטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה, אך בשל עזיבת עובדים ועומסים מערכתיים נמנע שילובו המיידי בטיפול. בנסיבות אלה, המליץ שירות המבחן על דחיית הדיון לצורך שילוב הנאשם בטיפול והגשת תסקיר משלים. בתסקיר המשלים, צוין כי על רקע פרוץ מבצע "שאגת הארי" והשלכותיו על פעילות המסגרות הטיפוליות, התאפשר שילובו של הנאשם בטיפול רק ביום 21.4.2026, ובמסגרת זו השתתף בשני מפגשים בלבד. על כן, ומשלא ניתן היה לגבש התרשמות מעמיקה באשר לדפוסיו וליכולתו להיתרם מההליך הטיפולי, לא ניתנה המלצה סופית בעניינו של הנאשם ושירות המבחן ביקש דחייה נוספת של הדיון לצורך המשך מעקב אחר שיתוף הפעולה שלו והגשת תסקיר משלים בתום תקופה זו. בתסקיר המשלים האחרון, עלה כי בתקופת הדחייה הנאשם התמיד בהגעתו למפגשים הטיפוליים, שיתף פעולה באופן פעיל, גילה מחויבות להליך הטיפולי ופעל לקידום המטרות הטיפוליות שנקבעו עבורו. הנאשם עצמו מסר דיווח דומה באשר לתרומת הטיפול לוויסות תגובותיו ולחיפוש פתרונות מקדמים לקשיים שמתעוררים. במקביל, הנאשם מסר שחזר לעבוד בחברה המשפחתית תחת מגבלת השעות שהוטלה עליו, וכן דיווח כי מערכת היחסים הזוגית הסתיימה לפני מספר חודשים בהסכמה ובאופן מכבד. הנאשם שב וביטא בושה ביחס להתנהלותו. נפגעת העבירה אישרה בשיחה כי הקשר הסתיים על רקע קשיים ביחסים ותחושתה כי הקשר אינו מתקדם בהתאם לציפיותיה, עם זאת צוין הכאב הרגשי שחוותה סביב סיום הקשר ותחושות האכזבה והנטישה. בכל אופן, נפגעת העבירה שללה התנהגות אלימה או מאיימת מצד הנאשם וציינה שאינה חוששת מפניו. נאמר עוד כי ההליך הטיפולי משמעותי עבור הנאשם, ושהוא מצליח להיעזר בו לצורך קידום השינוי בחייו. על כן, ונוכח סיום הקשר הזוגי ועמדת נפגעת העבירה, הוערכה רמת הסיכון להתנהגות אלימה כנמוכה. בתסקיר הומלץ על הטלת צו מבחן למשך 12 חודשים לצורך המשך תהליך הטיפול, לצד ענישה גמולית-חינוכית בדמות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות במשך שנה, במסגרת "העמותה לפיתוח קהילתי בעכו". טיעוני הצדדים לעניין העונש באת-כוח המאשימה הדגישה בטיעוניה, הן בכתב והן בעל פה, את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, ובהם שלמות התא המשפחתי, שלמות הגוף והנפש של בת הזוג, כבוד האדם ושלום הציבור. נטען כי מדובר בתיק אלימות במשפחה שבמסגרתו תקף הנאשם את בת הזוג על רקע חשדו האובססיבי כי היא בוגדת בו. באת-כוח המאשימה ציינה כי במקרה אחד נותרו סימנים על גופה של בת הזוג כתוצאה ממשיכתה (ת/1) ובמקרה אחר, הנאשם חנק את בת זוגו בשתי ידיו, עד שגופה שקע בתוך המיטה, והילך עליה אימים לבל תדבר עם השוטרים שהוזעקו למקום לאחר שהשכנים שמעו את צעקותיה. המאשימה הפנתה למקרים שונים בפסיקה המעידים על הצורך בהחמרה בעבירות אלימות במשפחה, ועתרה לקביעת מתחם עונש הולם שנע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציינה באת-כוח המאשימה כי הגם שהנאשם נעדר עבר פלילי, מעשיו חמורים ופגעו קשות בתא המשפחתי. המאשימה הביעה התנגדות להמלצת שירות המבחן לחרוג מהמתחם מטעמי שיקום, בטענה כי הנאשם עבר הליך קצר מאוד, בן שלושה חודשים, אשר אינו מהווה טיפול משמעותי ושיקום המצדיק חריגה כה קיצונית מהמתחם. במכלול הדברים, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף התחתון של המתחם, שלא יפחת מ-10 חודשי מאסר. בנוסף, ביקשה באת-כוח המאשימה להשית על הנאשם מאסר על תנאי משמעותי ומרתיע, התחייבות להימנע מביצוע עבירה ופיצוי לנפגעת העבירה. בטיעוניו המפורטים לעונש, טען בא-כוח הנאשם כי מדובר באירוע חריג בין בני זוג, שהתרחש לפני כשנה, אשר נבע מהתחממות רגעית שאינה מאפיינת את הנאשם, על רקע ויכוח שהתפרץ בשל חשדו כי בת הזוג בוגדת בו. בא-כוח הנאשם הדגיש כי האלימות שהתבצעה אינה ברף חומרה גבוה ולא כללה מכות, סטירות או בעיטות, כאשר השכנים הם שהזמינו את המשטרה ולא בת הזוג עצמה. נטען כי בת הזוג פנתה מספר פעמים למשטרה כדי לבטל את התלונה, וגם כיום היא מגלה עמדה סלחנית ולא מביעה חשש מפני הנאשם. בני הזוג נפרדו לאחרונה בהבנות ובצורה מכבדת. בא-כוח הנאשם הדגיש כי מדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי, ממשפחה מכובדת, אשר הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר ועבר חוויית מעצר ראשונה ומרתיעה. נטען כי הנאשם שילם מחיר כבד ושהה במעצר מאחורי סורג ובריח, ולאחר מכן במעצר בפיקוח אלקטרוני מלא ובמעצר בית, תוך הקלה הדרגתית בתנאים. צוין כי הנאשם עזב את הדירה ששכר בחיפה, עבר להתגורר עם הוריו ושב לעבוד כמנהל האחראי על צוות עובדים במפעל של אביו. בא-כוח הנאשם הפנה לתסקירים של שירות המבחן, במסגרתם התרשם שירות המבחן כי מדובר באדם שעבר הליך טיפולי משמעותי, עבד על דפוסי התנהלותו ורכש כלים לעתיד. על כן, עתר בא-כוח הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה, ולהטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה, המשך טיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה, וענישה חינוכית בדמות של"צ בהיקף של 200 שעות. לחלופין, ובהסתמך על פסיקה שהציג, ביקש לקבוע מתחם עונש שמתחיל ממספר חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות ולחרוג ממנו מטעמי שיקום, וכי ככל שיושת עונש מאסר, הוא ירוצה בדרך של עבודות שירות. במילתו האחרונה, אמר הנאשם את הדברים הבאים: "אני מתחרט על כל מה שקרה. זה לא מה שאני. זו לא ההתנהגות שלי בד"כ. שילמתי על זה ממש ביוקר מבחינת אורח החיים שלי, מבחינת ההתנהגות וכל האופי, זה עלה לי ממש ביוקר, מבחינה משפחתית, ערכית, ובכל המצב שנקלעתי אליו, זה לא מהמקום שממנו באתי וחונכתי. אני מאד מצטער. אני כבר לא בקשר איתה. סיימנו גם את הקשר בצורה טובה. כל אחד הלך לדרכו בצורה טובה ומכבדת. אני מבין שאסור שיקרו הדברים האלה. זה לא היה אמור לקרות מלכתחילה". דיון והכרעה כידוע, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה כך שיתקיים "יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". על פי המתווה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בענייננו, הגם שמדובר בשני מקרי אלימות שאירעו במועדים נפרדים, הרי שנוכח סמיכות הזמנים, זהות נפגעת העבירה והקשר ההדוק שבין הנסיבות, יש לראות במעשים אלו אירוע עברייני אחד המצדיק קביעת מתחם עונש הולם אחד (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.10.2014); ע"פ 2519/14 קיעאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.12.2014)). העבירות אשר בגינן הורשע הנאשם נועדו להגן על ביטחונו האישי של כל אדם, על האוטונומיה שיש לו על גופו, ועל רווחתו ושלוותו. ערכים חברתיים אלה נמצאים בלב הערכים המוגנים של כל חברה מתוקנת. הפסיקה הדגישה כי אלימות בין בני זוג היא תופעה חמורה המצדיקה ענישה הולמת, נוכח הפגיעה בערכים החברתיים, משנקבע כי: "[...]. חדשות לבקרים אנו שומעים על אישה נוספת אשר התווספה למעגל האלימות, ולעיתים ההתנהלות האלימה המתחילה באופן מתון, מסלימה לאלימות חמורה ביותר המסתיימת בתוצאות טראגיות של ממש. על בית המשפט לומר באופן חד וברור כי התנהלות שכזו דינה אחד – עונש מאסר מאחורי סורג ובריח ולתקופה משמעותית. מתגבר הצורך בענישה הולמת, מרתיעה ומשמעותית שמעבירה מסר חברתי תקיף נגד תופעות אלו ואף מגלמת בתוכה הכרה במצוקתן של נפגעות העבירה ובנזק שנגרם להן" (ע"פ 51/23 מדינת ישראל נ' פלוני [פורסם בנבו] (13.06.2023)). עניין לנו בשני מקרי אלימות שבוצעו בפרק זמן קצר של יומיים, בתאריכים 02.10.2025 ו-04.10.2025, בדירתם המשותפת של בני הזוג בחיפה. במקרה הראשון, השליך הנאשם נעל ומצית לעבר נפגעת העבירה, קרא לה "זונה", ומשראה שאינה מגיבה הצמיד את פניו אליה, תפס וניער אותה בכתפיה שלוש פעמים תוך שהוא אומר לה: "מה את מתעלמת ממני". כתוצאה מכך, נותרו חבלות על גופה של נפגעת העבירה. באירוע השני, שהתרחש לאחר שכבר היה מפגש עם שוטרים, שהגיעו לדירת בני הזוג בעקבות המקרה הראשון, מעשיו של הנאשם היו חמורים ובוצעו בצל ויכוח נוסף במהלכו ארזה נפגעת העבירה את חפציה. משהבחין הנאשם כי הטלפון הנייד שלה מצלצל ומופיע עליו שם של גבר אחר, הוא רץ אחריה ברחבי הדירה ותקף אותה שלא כדין באופן שמשך אותה בזרועה הימנית על מנת לחטוף מידיה את הטלפון. לאחר שחטף את המכשיר, שלח הנאשם הודעות קוליות הכוללות אלימות מילולית. בהמשך לכך, משהצליחה נפגעת העבירה להשיב לידה את הטלפון ונשכבה על מיטתה בחדר השינה, נשכב הנאשם מעליה וניסה לנשקה תוך שהוא אומר: "למה את בוגדת בי". משראה הנאשם כי נפגעת העבירה אינה משתפת פעולה עמו, הוא תקף אותה בכך שחנק אותה באמצעות שתי ידיו על צווארה עד שגופה שקע בתוך המיטה. בעקבות המעשים הללו, הדפה נפגעת העבירה את הנאשם ממנה ונעלה עצמה בתוך חדר השינה עד להגעת המשטרה. התמונה המצטיירת היא תמונה של התנהלות אובססיבית מצד הנאשם, אשר למרות רצונה של נפגעת העבירה לעזוב, לאחר שארזה, הוא כפה את עצמו עליה בכך שנטל את מכשירה הנייד, ניסה לנשק אותה ובהמשך גם חנק אותה עד שהיא הדפה אותו ממנה. מעבר להתנהלות האובססיבית, פעולת החניקה כשלעצמה, גם אם היא אינה ממושכת וחמורה, היא פעולה מסוכנת, משפילה ומבהילה. בכל מקרה, פוטנציאל הנזק מהמעשה יכול להיות חמור אף יותר. לא בכדי, בחרה נפגעת העבירה לאחר מקרה זה לנעול את עצמה בחדר עד הגעת המשטרה. מנגד, יש לומר כי המעשים לא בוצעו לאחר תכנון, אלא בצל עימותים וחיכוכים שהתגלעו בין בני הזוג. לאחר בחינת נסיבות ביצוע העבירה והפגיעה בערכים החברתיים המוגנים, ולשם קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב ברמת הענישה הנוהגת בעבירות דומות. במסגרת זו, כמו בכל הליך של בחינת מדיניות הענישה הנוהגת, יש להסתמך על פסקי דין שניתנו במקרים בעלי נסיבות דומות. ייאמר כבר כעת, כי בחלק מהמקרים מדובר באירועים חמורים יותר מאלו שבהם כשל הנאשם. במסגרת רע"פ 69538-11-25 אשור נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.11.2025), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בתקיפת בת זוגו על כך שהגיע לביתה כשהוא תחת השפעת אלכוהול, והתעמת עמה על רקע קנאה. במהלך האירוע סטר הנאשם למתלוננת, תפס אותה בזרועותיה ודחף אותה, מה שגרם לנפילתה ולחבלה בגבה. בהמשך, חטף הנאשם את מכשיר הטלפון שלה כדי למנוע ממנה להזעיק עזרה, והשיבו רק לאחר שהצליחה ליצור קשר עם המשטרה ממכשיר אחר. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם שנע בין 4 חודשי מאסר בפועל לבין 15 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, כאשר הוא לוקח בחשבון את הודאתו במיוחס לו בבית המשפט, את נסיבותיו האישיות והיעדרו של עבר פלילי, אך גם את נטילת האחריות המצומצמת בפני קצינת המבחן והיעדר אמפתיה כלפי המתלוננת. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, תוך שנאמר כי העונש שהוטל על הנאשם לא חרג כהוא זה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים של אלימות במשפחה, ואף הקל עמו במידת-מה. במסגרת רע"פ 42872-10-25 עוזרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.10.2025), נדון עניינו של נאשם שהורשע, על סמך הודאתו, בעבירות של תקיפת בת זוג ותקיפת בת זוג שגורמת חבלה של ממש, לצד עבירת איומים, על כך שבמספר מקרים נקט באלימות כלפי המתלוננת. במקרה אחד, הנאשם דחף את המתלוננת באמצעות מגב, ואחר כך זרק אותו לעברה וגרם לה לשריטות; במקרה אחר, הנאשם סטר למתלוננת בפניה, ולאחר שדחפה אותו הוא אחז בשערותיה ומשך את ראשה, ובהמשך בעט בגבה; במקרה נוסף, הנאשם דחף את המתלוננת והיכה במצחה. כמו כן, איים הנאשם על חייה של המתלוננת. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 11 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל, והטיל על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נוספים, בין היתר בשל היעדרו של עבר פלילי ובשל פנייה יזומה להליכי טיפול, ובשים לב לאמור בתסקירים של שירות המבחן. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנאשם על העונש, וגם בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, נדחתה. במסגרת רע"פ 5002/24 דוידוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.06.2024), נדון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש וכן בעבירה של איומים, על כך שתקף את אשתו בשתי הזדמנויות נפרדות, וגרם לה לחבלות של ממש, וכן איים עליה באומרו כי יחתוך את ראשה. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 7 חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים. הנאשם והמדינה ערערו על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי מתחם העונש ההולם, בנסיבות העניין, נע בין 9 חודשי מאסר בפועל, שניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר. בית המשפט המחוזי העמיד את עונשו של הנאשם על 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך שיתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. בקשת הנאשם למתן רשות ערעור בבית המשפט העליון, נדחתה. במסגרת רע"פ 643/24 חודוס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.01.2024), נדון עניינו של נאשם שהורשע, על סמך הודאה שניתנה רק לאחר עדות המתלוננת, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, ותקיפת בת זוג, בגין שני אירועים. באירוע הראשון, ובמהלך ויכוח, תקף הנאשם את המתלוננת באגרוף לפניה; ובאירוע השני הנאשם משך את המתלוננת בשערות ראשה והכה אותה באגרופים. הנאשם חדל ממעשיו רק לאחר התערבות של שכנה ששמעה את צעקות המתלוננת. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם אחד בגין שני המקרים, אשר נע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם עונש של 11 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בית המשפט נתן את דעתו להודאת הנאשם, אך גם לעברו הפלילי שכלל עבירות אלימות, לרבות כלפי בת זוג, אשר התיישנו. בית המשפט מצא שלא לאמץ המלצות שירות המבחן בהטלת ענישה טיפולית וחינוכית באופייה. הנאשם ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי, אך ערעורו נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט העליון. במסגרת רע"פ 2750/22 ליולקו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (09.05.2022), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע בעבירות של תקיפת בת זוג שגורמת חבלה של ממש ואיומים, על כך שתקף את פרודתו בעקבות חשש שהיא מקליטה אותו. הנאשם הכה את המתלוננת בראשה באמצעות הטלפון הנייד שלה, ובידו האחרת הכה אותה באגרופים. לאחר מכן, וכשהמתלוננת רצתה לקחת את מכשיר הטלפון שהשליך הנאשם, הוא בעט בה. בהמשך, כשהמתלוננת ניגשה לצאת מהבית בריצה, הוא תפס אותה סמוך לדלת הכניסה והפילה לרצפה תוך שהוא עומד מעליה. בעוד המתלוננת זועקת לעזרה, הנאשם התיישב עליה והחל לחנוק אותה ולאיים על חייה, עד שהמתלוננת הצליחה להשתחרר מאחיזתו. למתלוננת נגרמו חבלות ממעשיו של הנאשם. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על ההרשעה והעונש, ובית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו, בין היתר, כי מדובר במקרה שהעונש אינו מחמיר ומתיישב עם מדיניות הענישה הנוהגת. במסגרת רע"פ 89/19 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.01.2019), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות כלפי בת זוגו, שהייתה בהיריון מתקדם, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. מעשיו כללו ויכוח, השתוללות בבית, ותקיפת בת הזוג בסמוך לתחנת משטרה על ידי דחיפתה לקרקע, חבטה בבטנה ואמירה כי הרסה לו את החיים עם שלושה הריונות. בהמשך, התנגד הנאשם לעיכוב ולמעצר על ידי השוטרים. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם שנע בין 6 חודשי מאסר בפועל, הניתנים לריצוי בעבודות שירות, לבין 20 חודשי מאסר בפועל, ובחר לחרוג לקולא ממתחם העונש לנוכח שיקולי שיקום, אף שלא אימץ את המלצת שירות המבחן להסתפק בצו מבחן ושל"צ, והטיל עליו 2 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וצו מבחן. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנאשם על חומרת העונש, ובית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור. במסגרת ע"פ (מחוזי חיפה) 29127-09-25 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.12.2025), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של תקיפת בת זוג ושתי עבירות איומים וזאת לאחר שתקף את המתלוננת על רקע ניקיון הבית באופן שחנק אותה בצווארה באמצעות ידיו עד שבנה של המתלוננת יצא מחדרו והרחיק אותו ובתה של המתלוננת יצאה מחדרה אף היא בשלב הזה. במעמד זה, איים הנאשם על המתלוננת ושני ילדיה באומרו שירצח אותם, ויצא מהבית. כחודשיים קודם לכן, התגלע ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת, שהצריך את התערבות בתה. במהלך האירוע איים הנאשם על המתלוננת שיהרוג אותה. בית משפט שלום קבע מתחם עונש הולם שנע בין מאסר בפועל בן חודשים בודדים לבין 12 חודשי מאסר בפועל, וגזר על המערער 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנאשם הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. במסגרת עפ"ג (מחוזי חיפה) 52746-05-24 מדינת ישראל נ' גביאו [פורסם בנבו] (03.06.2024), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע על סמך הודאתו בשני תיקים אותם ביקש לצרף יחדיו, בעבירות של תקיפת בת זוג שגורמת חבלה של ממש ואיומים. האירוע העיקרי התרחש בשעת לילה מאוחרת, לאחר שהנאשם צרך אלכוהול, ובמהלכו סטר למתלוננת על רקע חשדו שאינה נאמנה לו. הנאשם הוציא סכין ואיים על המתלוננת בעודו מחזיק אותה, ולאחר שהחזיר את הסכין, המשיך להורות למתלוננת לעשות כדבריו, ובין היתר דרש ממנה לרדת "על ארבע". הנאשם היכה את המתלוננת במקל, ואף נטל גחל דלוק מנרגילה וקירבו לפניה. זאת עשה הנאשם גם לאחר שאחיה הגיע למקום. בהמשך, חנק הנאשם את המתלוננת בשתי ידיו על צווארה ושב ואיים עליה ועל אחיה. עובר לאירוע זה, השמיע הנאשם דברי איום כלפי המתלוננת. בית משפט השלום קבע מתחמים נפרדים לשני האירועים, ולגבי תיק התקיפה נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 9 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל, והעונש שנגזר התייחס לשני התיקים, כך שהוטלו על הנאשם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד עונשים נוספים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה וקבע כי הרף התחתון של המתחם מקל עם הנאשם, וכי בכל מקרה יש מקום להחמיר בעונש שהוטל. משכך, הועמד עונש המאסר בפועל על 18 חודשים, ללא שינוי ביתר רכיבי הענישה. במסגרת עפ"ג (מחוזי מרכז) 8173-01-22 אבן מחסן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (04.07.2022), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפת בת זוג שגורמת חבלה של ממש, על כך שבמסגרת ויכוח בין הנאשם למתלוננת, לאחר שהנאשם לקח את כרטיס האשראי שלה, דרכה המתלוננת על טבעת הנישואין שלה, ובתגובה, בנוכחות הבן המשותף, צעק הנאשם על המתלוננת וקילל אותה, וכן תקף אותה בכך שהוריד את כיסוי ראשה, אחז בגרונה, והכה אותה באמצעות ידיו. כמו כן, נשך הנאשם את המתלוננת באפה והשליך לעברה כיסא. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלוננת שריטות בידה ובאפה. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשי מאסר בפועל. לאחר שהתייחס ליתר הנסיבות, לרבות התסקיר השלילי שהתקבל ואשר לפיו הנאשם הכחיש את ביצוע העבירה וטשטש את נסיבותיה, אך גם לאחר בחינת השיקולים לקולה, לרבות היעדרו של עבר פלילי, הטיל בית משפט השלום על הנאשם 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד עונשים נוספים. בדעת רוב השופטים, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור שהוגש על חומרת העונש. בהתחשב בכלל הרכיבים הנדרשים אשר נסקרו לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 8 חודשי מאסר בפועל, שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות במקרים המתאימים, לבין 15 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. מכאן לעונש שיש לקבוע בעניינו של הנאשם. בעת קביעת העונש, בית המשפט נדרש להתייחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, וככלל ייקבע העונש בתוככי מתחם העונש ההולם. עם זאת, בהתאם לסעיף 40ד(א) לחוק העונשין רשאי בית המשפט לחרוג לקולה ממתחם העונש שקבע, אם מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם. הוראת סעיף 40ד לחוק העונשין מטילה על בית המשפט, במילותיו של בית המשפט העליון, "... שני תפקידים: מלאכת הערכת השיקום (או סיכויי השיקום) של נאשם, ולצדה מלאכת האיזון בין שיקולי השיקום לשיקולים מתחרים..." (ע"פ 2100-12-24 סיידון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.10.2025), ההדגשה במקור). במניין השיקולים, ראוי להביא בחשבון את הודאתו של הנאשם בעקבות התיקון בכתב האישום, ואת החיסכון בזמן השיפוטי, וזאת טרם תחילת הליך שמיעת הראיות. הנאשם גם נעדר עבר פלילי, וזהו מפגשו הראשון עם מערכת אכיפת החוק. כמו כן, יש לציין את גילו הצעיר של הנאשם. לצד כל האמור, יש להתחשב בהערכת השיקום וסיכוייו כעולה מהתסקירים המפורטים של שירות המבחן, ואף מדברי הנאשם עצמו. נקבע כבר כי את התשתית להוכחת סיכויי השיקום ניתן לגבש באמצעים שונים, ובראשם התסקיר של שירות המבחן (ע"פ 6637/17 קרינדל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.04.2018)). באותו עניין הוטעם עוד כי בעת הערכת סיכויי השיקום, יש לתת את הדעת, בין היתר, לשיקולים הבאים: "... המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם; הליך של גמילה מהתמכרות שהוא עובר; השתלבות מוצלחת בהליכים טיפוליים שונים; אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים והפגנת אמפתיה כלפי נפגעי העבירה... מבלי לקבוע מסמרות, ניתן לציין ששילוב בין שינוי מהותי בהתייחסות הרגשית לאירוע העבירה המתבטא בנטילת אחריות, כפרה והבעת אמפתיה לנפגעי העבירה לבין אינדיקציות אובייקטיביות לקיומו של תהליך שיקומי-טיפולי מוצלח וחזרה לדרך הישר, עשוי להצביע על 'סיכוי של ממש לשיקום' כלשונו של סעיף 40ד(א)...". עוד נקבע כי תסקיר שירות המבחן הוא אחד הכלים החשובים שעומדים לרשות בית המשפט, בעת הערכת השיקום וסיכוייו, מפני שהוא "מספק תמונה עשירה ומקצועית ביחס להיבטים שעליהם הוא מופקד" (רע"פ 5023/18 בדיר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.06.2018)). עם זאת, יש לזכור כי מדובר בכלי עזר, אמנם מרכזי, אך לא בלעדי ולא מכריע (ע"פ 971/21 אמאצ'י נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.03.2021)). מדובר בנאשם צעיר ונעדר עבר פלילי, אשר קיבל אחריות מלאה על מעשיו, הביע חרטה עמוקה וביטא תחושות בושה ואשמה על התנהגותו. הנאשם התקשה להשלים עם העובדה שפעל באלימות כלפי בת זוגו ובחר ללכת בדרך שיקומית שתבחן את התנהגותו ותביא לשיפורה. הנאשם פעל באחריות והביע רצון כן להשתלב בהליך טיפולי במסגרת המרכז למניעת אלימות במשפחה, ונראה כי הפיק מכך תועלת עד כה. יתרה מכך, מתסקירי שירות המבחן עלתה עמדה סלחנית של נפגעת העבירה, הן בשלב בו הייתה חפצה בשיקום היחסים עם הנאשם ובניית משפחה עמו, והן בשלב בו הם נפרדו באורח מוסכם ומכבד. צוין מפי נפגעת העבירה כי לנאשם לא היו דפוסי אלימות מושרשים וכי כלל לא הגישה תלונה נגדו ולא הייתה חפצה בנקיטה בהליך פלילי. כמו כן, נאמר על ידה כי אינה חוששת מפני הנאשם. מהדיווחים עולה כי הנאשם התמיד בטיפול במרכז למניעת אלימות וכי ההתרשמות ממנו חיובית ביותר, הוא הגיע לכלל המפגשים וגילה מחויבות גבוהה להליך. ניכר כי הנאשם עבר כברת דרך משמעותית וכיום הוא נמצא במקום שבו הוא מצליח לעצור, לווסת ולבחון את תגובותיו טרם פעולה. ברם, קיים צורך להמשך הליך הטיפול והשיקום. ממכלול הדברים עולה כי אכן קיימת פרוגנוזה חיובית לגבי שיקומו של הנאשם, ובעיקר לגבי סיכויי השיקום. השלב השני לפי נתיב הבחינה שמורה לנו הפסיקה, הוא שלב האיזון בין שיקולי השיקום לבין יתר שיקולי הענישה. הגם שיש לומר כי מדובר במקרה מתאים לסטייה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, השאלה המרכזית היא עד כמה יש להקל בדינו של הנאשם לעומת הסף התחתון של המתחם שנקבע, בשים לב לקביעות בית המשפט העליון שלפיהן גם מקום בו קיימת הצדקה לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם, אין זה סוף המסע, ואין בכך כדי לומר ששיקול השיקום עומד לבדו, ועל כן יש להמשיך ולבחון את שיקולי הענישה האחרים הצריכים לעניין גזירת העונש: ההלימה, הרתעת היחיד והרתעת הרבים (ע"פ 1026/24 מדינת ישראל נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.3.2025)). האמת היא כי התלבטתי רבות בשאלה זו, ולאחר שבחנתי את מכלול הנתונים, ובעיקר כשלנגד עיניי גם שיקולים של הרתעה וחשיבות המסר כאשר מדובר בעבירה של תקיפת בת זוג, בשני מקרים, כשבמקרה אחד הייתה פעולת חניקה, סברתי כי הסטייה מהרף התחתון של מתחם העונש ההולם צריכה להיות מדודה ומידתית. על כן, מצאתי לנכון שלא לקבל את המלצת שירות המבחן שמבקשת להסתפק בשירות לתועלת הציבור בלבד, אלא להטיל עונש של מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות, למשך חודשים בודדים. עונש זה יכול לשקף את האיזון הנדרש בין חומרת המעשים, הליך השיקום שבו החל הנאשם, וכן שיקולי ההרתעה. כאן המקום לציין כי ניתן משקל אמנם להליך שעבר הנאשם, אולם לכל הדעות מדובר בהליך שטרם מוצה בפרק הזמן שהיה. בכל הנוגע לשיקול הרתעת היחיד, התרשמתי כי הסיכון הנשקף מהנאשם לביצוע עבירות דומות בעתיד הוא נמוך כעת, כפי שהעריך שירות המבחן. הנאשם נעדר עבר פלילי ואף ניהל אורח חיים יצרני ותקין בטרם ביצוע העבירות, וזוכה היום לתמיכה ממשפחתו. חוויית המעצר מאחורי סורג ובריח, לצד תקופה ממושכת תחת תנאים מגבילים קשים ופיקוח אלקטרוני, הותירו בנאשם חותם מרתיע ומשמעותי ביותר. נוסף על כך, הנאשם עבר דרך טיפולית במסגרת המרכז למניעת אלימות במשפחה, תוך גילוי מחויבות עמוקה, התמדה ורכישת כלים חשובים לוויסות תגובותיו במצבי קונפליקט. כמו כן, יש לתת את הדעת לכך שמערכת היחסים הזוגית בין הנאשם למתלוננת הסתיימה באופן מכבד ובהסכמה, כאשר נפגעת העבירה עצמה שללה כל חשש מפניו. מנגד, ישנה חשיבות למסר שיוצא תחת ידיו של בית המשפט בעבירות מעין אלו של אלימות במשפחה, ולשיקול הרתעת הרבים, לצד שיקולי ההלימה שפורטו בהרחבה קודם לכן. לאור כל האמור, ובאיזון הנדרש בין השיקולים המתחרים כפי שנומק קודם לכן, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות. הנאשם יועסק חמישה ימים בשבוע ב "תיאטרון עכו ", על פי טווח השעות המותר בחוק, וזאת החל מיום 28.10.2026. הנאשם יתייצב ביום זה, בשעה 8:00, במשרדי הממונה על עבודות השירות, יחידת "ברקאי", שלוחת צפון – מתחם בית הסוהר "מגידו". מובהר בזאת לנאשם כי מקום עבודות השירות יכול להשתנות. כן מובהרות לנאשם הוראות החוק הנוגעות לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות. 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלמשך 3 שנים מהיום לא יעבור כל עבירה של אלימות. מוטל בזאת על הנאשם צו מבחן למשך שנה. מוסברות בזאת לנאשם, בלשון פשוטה, משמעות הצו וכן השלכות אי המילוי אחר הצו. לצד זאת, אני מטיל על הנאשם פיצויים למתלוננת על סך 4,000 ₪. הפיצויים ישולמו בשיעור אחד עד ליום 31.12.2026. המאשימה תעביר למזכירות בתוך 10 ימים את פרטי נפגעת העבירה.
ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ז, 13 אוקטובר 2026, במעמד הנאשם ובאי כוח הצדדים.