פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט אהוד קפלן
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
יעקוב בדראן (עציר)
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 15 אוקטובר 2026, ד' חשוון תשפ"ז הכרעת דין לאור הודאת הנאשם, בית המשפט מרשיעו במיוחס לו בכתב האישום. ניתנה והודעה היום ד' חשוון תשפ"ז, 15/10/2026 במעמד הנוכחים. אהוד קפלן, שופט ב"כ המאשימה טוען לעונש: הנאשם הודה והורשע בכתב אישום המייחס לו שהייה בישראל שלא כחוק- הכל כמפורט בעובדות כתב האישום. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 2/10/26, שהה הנאשם בתחומי מדינת ישראל, כשאין לו היתר שהייה או כניסה לישראל. מפנה למתחם הענישה שנקבע בבית המשפט המחוזי בחיפה ע"י כב' הרכב השופט אבי לוי במסגרת עפ"ג 38304-01-24 שם נקבע כי המתחם יעמוד על טווח שבין 3-8 חודשי מאסר לצד ענישה הצופה פני עתיד וקנס. אין צורך להכביר מילים בדבר הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, שלום הציבור ובטחונו, ובוודאי שעה שמדינת ישראל מתמודדת עם מלחמה במשך שנתיים. כמו כן, בחודש יולי 2025 עבר תיקון לחוק הכניסה לישראל, תיקון 42, שכן משקף את ההחמרה בצד עבירות מסוג אלו, על אף שכתב האישום דנן מועד ביצוע העבירה בו הוא לפני התיקון האמור, אך עדיין המאשימה תטען ברוח התיקון. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ישנה החמרה בענישה בעבירות על חוק הכניסה לישראל. בעניין זה מפנה לעפ"ג של המחוזי באר שבע 31211-10-23, ועל מנת להמחיש את מגמת החמרת הענישה מפנה לעפ"ג 38304-01-24 שהוזכר לעיל וכן לעפ"ג 61758-05-24 שם בית המשפט המחוזי חזר על הצורך להחמיר בענישה של שהייתה בלתי חוקית וכי יש לקבוע עונש מינימום של 3 חודשים. באפריל 2024 נכנס לתוקף תיקון 38 לחוק הכניסה לישראל, שלמעשה מחמיר את הענישה בעבירות של המסייעים לשוהים בלתי חוקים לשהות במדינת ישראל שלא כחוק. לכן המאשימה סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין 3 ל- 10 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית וקנס כספי שלא יפחת מ- 10 אלפים ₪. בעניין זה מפנה ל-ת.פ. 81764/07/25 שם דובר על שב"ח ללא עבר פלילי, ביהמ"ש קבע מתחם ענישה שנע בין 3 ל- 9 חודשי מאסר בפועל, ענישה נלווית, וקנס של 10,000 ₪. מפנה ל-ת.פ. 65360/07/25 שם נקבע מתחם של 3-8 חודשים לצד ענישה נלווית וקנס כספי. מפנה ל-ת.פ. 86172/07/25 שם נקבע מתחם של 3-8 חודשים לצד קנס של 10,000 ₪ וענישה נלווית. מפנה ל-ת.פ. 25540/08/25 החלטה מיום 17/9/25, כב' סגנית הנשיאה השופטת פרוינד, שם נקבע מתחם ענישה של 3-9 חודשים, והשיתה 3 חודשי מאסר בפועל ו-15 אלף ₪ קנס. מפנה ל-ת.פ. 25694/08/25, החלטה של כב' השופטת פרוינד מיום 25/9/25, שם נקבע מתחם ענישה זהה והשיתה 3 חודשי מאסר וקנס כספי של 10,000 ₪ לצד ענישה נלווית. מפנה ל –ת.פ. 9195/08/25 מדינת ישראל נ. דראגמה, שם דובר בשב"ח ללא עבר ונקבע מתחם הנע בין 3 ל- 10 חודשים, נגזרו 3 חודשים בפועל, חודשיים על תנאי וקנס בסך 10,000 ₪. כמו כן, מפנה ל-ת.פ. 51966/07/25 מדינת ישראל נ. אבו שנב ואח', שם דובר בשני נאשמים נעדרי עבר והיתרים, נגזרו על כל אחד מהם 3 חודשי מאסר בפועל, 3 חודשי מע"ת, וקנס בסך 10,000 ₪. לגבי נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה: הנאשם נעדר הרשעות קודמות נוכח האמור, מבוקש מביהמ"ש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שלא יפחת מ-3 חודשים, זאת נוכח העדר עבר ונסיבות ביצוע העבירה, לצד ענישה נלווית בדמות מע"ת, קנס כספי שלא יפחת מ- 10,000 ₪ כפי שקבוע בחוק, או 60 ימי מאסר תחתיו. לעניין ימי המאסר חלף הקנס – מפנה לעפ"ג 34805/12/25, שם קבעה ערכאת הערעור שהיה מקובל עליה עונש של 50 ימי מאסר חלף קנס שהיה בסך 10,000 ₪, אך בגלל שערכאת הערעור לא מיצתה את הדין עם המערער, הוטלו עליו ימי מאסר פחותים. לכן אבקש להטיל על הנאשם 60 ימי מאסר חלף הקנס. ב"כ הנאשם טוען לעונש: הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר ואת הצורך בהעדת העדים. הכניסה היתה לצורכי פרנסה בלבד. אבקש מבימ"ש בסופו של יום, להסתפק למעשה בתקופת המעצר ולהטיל ענישה צופת פני עתיד. זה הזמן לקבע מתחם אחר, לטעמי מתחם עונש הולם הוא 1 עד 5 חודשי מאסר בנסיבות. לעמדת ההגנה - החמרת העונש המרבי הקבוע לצד העבירה אינה צריכה להישנות לתחתית המתחם, אשר השתרשה בעניין אל הרוש והוחמרה בהמשך לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל. ראשית, החמרת התחתית של המתחם- כמוה למעשה כקביעת עונש מינימום הגם קביעת עונש מינימום הושמטה למעשה מהחוק והכל בעקבות התנגדויות שעלו במהלך הדיונים בוועדה. אני מפנה להצעת החוק מיום 26/02/2025. שנית, החמרת תחתית המתחם- עומדת למעשה בסתירה חזיתית לקביעות בית המשפט העליון בעניין אלהרוש ביחס לעונש מתאים טיפוסי כעונש מוצע או מינימלי. גם בית המשפט העליון קבע כי אין קובעים עונש מתאים טיפוסי ואין קובעים עונש מוצע או עונש מינימלי לעבירה כלשהי. יצוין, כי המחוקק בחר שלא לקבוע עונש מוצע והותיר את שיקול הדעת בקביעת העונש אך לבית המשפט כאשר שיקול דעת זה משתנה בהתאם לנסיבות המעשה והעושה. שלישית, החמרת תחתית מתחם העונש ההולם- אינה מתכתבת עם הנסיבות הקשורות בביצוע עבירת השב"ח לצרכי פרנסה כפי שעמד עליהן בית המשפט העליון בהלכת אלהרוש "נסיבות ביצוע עבירת השב"ח שאינה נעברת יחד עם עבירות נוספות, מביאה למסקנה כי מדובר בעבירה שאינה ברף חומרה גבוה שהמניע לה הוא דוחק כלכלי ושהיא אינה מלווה בתכנון מפורט ומדוקדק" אני מפנה את בית המשפט לפסקה 19 לפסק הדין. רביעית, יש להזכיר את ההקלה במדיניות האכיפה מפברואר 2025, הנחיה פומבית של חטיבת התביעות הותוותה הוראת שעה עדכנית לפיה יש לשוב למדיניות של העמדה לדין מהכניסה השלישית בלבד ביחס לשב"חים מעל גיל 50 אשר נשקף מהם סיכון מופחת, גם לגבי שאר השב"חים- שוהים שלא כדין שהחזיקו בהיתר אשר בוטל או הוקפא בעקבות המלחמה. חמישית, החמרת העונש המרבי והימנעות המחוקק מקביעת עונש מינימום מעידה על כך שהמחוקק לא התכוון בהכרח להחמיר בכל מקרה ומקרה אלא להרחיב את טווח הענישה ולהגדיל את ארגז הכלים השיפוטי שיעמוד בפני בית המשפט בעת מתן גזר הדין. שישית, למרות העמדת העונש המרבי על שנתיים, עדיין מדובר בעבירת עוון וראוי להדגיש בהקשר זה כי עבירות רבות מסוג עוון או פשע, כאשר העונש המרבי לצדן עומד על מאסר שנתיים או קצת עולה, עדיין מתחמי הענישה מתחילים במעצר מותנה והכל בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה. לדוגמא, עבירת הגניבה שהיא מסוג עוון, או החזקת סכין, תקיפה סתם או הפרעה לשוטר במילוי תפקידו- המתחם תמיד מתחיל מ- 0. שביעית, החוק החמיר עם נאשמים בעבירת שב"ח באופן קיצוני ביחס לרכיבי ענישה אחרים, ביחס לקנט ולחילוט. במישור המנהלי- ממניעת קבלת היתר כניסה לארץ למשך 10 שנים ובהקשר זה אני מפנה לס' 11 א (ד) לחוק הכניסה לישראל כפי שתוקן, היום מחמיר עם כל נאשם, תושב שטחים, שנכנס לארץ ומורשע בעבירת שב"ח לפיה במשך 10 שנים הוא לא יקבל למעשה היתר כניסה לארץ. משכך, הענישה או ההחמרה בענישה הזו, אין לה כל הצדקה הרתעתית, מוסרית או עניינית להחמיר, גם ביחס לרכיב המאסר כאשר נקבע כי גזירת הדין אינה מלאכה המצריכה, בין היתר, איזון בין רכיבי הענישה השונים. לאור כל האמור לעיל, גם אם בית המשפט הנכבד יתבקש על ידי התביעה להחמיר במדיניות הענישה בעקבות העונש המרבי של שנתיים, כאשר לטעמנו זה לא מצב הדברים, הרי שהדבר צריך להיעשות במשורה ובצורה הדרגתית. אני מפנה בהקשר זה לרע"פ 793/2013, לוי נ' מ"י. באשר לקנס, בית המשפט מצווה להשתמש גם בסמכותו לפי ס' 40 (ח) לחוק העונשין ולהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם כעת קביעת מתחם עונש הקנס ההולם במקרה. נוכח הפער הגדול בין מה שנקבע בהלכת אלהרוש בעניין הקנס, שנע בין 0-2,000 ₪ בעבירה שנקבעה למעשה על רקע דוחק כלכלי, נראה, על פי לשון הסעיף, כי שיקול הדעת שהמחוקק העניק לבית המשפט הורחב ויש מקום לפרשנות גמישה ומקלה ביחס לאותם טעמים מיוחדים המביאים את בית המשפט להטיל גם קנס, כמו למשל: מצב כלכלי קשה של נאשם, נסיבותיו האישיות הקשות, מצב רפואי. לפי סעיף 40 ח' לחוק העונשין, ונוכח מצבו הכלכלי של הנאשם, אבקש להימנע מהטלת קנס נוכח נסיבות חייו ומצבו הכלכלי הקשה. היה ובית המשפט יטיל קנס וכן מאסר חלף קנס, אנחנו טוענים כי הטלת מאסר חלף קנס היא סמכות ברשות שראוי להימנע ממנה, במיוחד כשמדובר בנאשמים השייכים לאוכלוסייה ענייה. אני מצטט מבית המשפט העליון, שהזהיר בפני הטלת מאסר חלף קנס על נאשמים חסרי אמצעים, כמו הנאשמים שבפנינו, תוך הדגשת הפגם שבהטלת מאסר נוסף באופן עקיף באמצעות הקנס. אני מפנה לע"פ 4914/14, אזולאי נ' מ"י, וכן רע"ב 1049/15, נזרי נ' מ"י. ככל ובית המשפט יבחר להטיל מאסר חלף קנס, אבקש תקופה ממש מדודה. מפנה לפסיקה, מתחם 2-7 כפי שהשתרש, ראוי לקבע את המתחם. אני מפנה לת"פ 77604-07-25, שם נקבע מתחם 2-7. אני מגיש אסופת פסיקה, ת"פ 65360-07-25, ת"פ 44104-01-25, ת"פ 48208-01-25, ת"פ 53282-01-25, ת"פ 68720-11-24, ת"פ 46156-07-25. חוץ משני פסקי הדין הראשונים, שם מתחם הענישה היה בהתאם להלכת אלהרוש ונקבע בין מאסר על תנאי למספר חודשים ובתי המשפט הסתפקו בתקופת מאסר על תנאי כימי מאסר. אני מבקש להקל בענישתם של הנאשמים ולקבוע מתחם עונש הולם בענייננו ולא את בקשת התביעה. אני חושבת שיש מקום להתחשב בנוהל החדש של חטיבת התביעות לפיו נקבעה מדיניות מקלה של העמדה לדין בעבירת כניסה לישראל, היינו כי לא יועמד לדין תושב שטחים, כאשר אחד התבחינים הם שהוא החזיק בעבר היתר שבוטל או לא חודש בגלל המלחמה, התבחין השני כי אין זו כניסתו השלישית לארץ ללא היתר, וכאן מדובר בנאשם שזו כניסתו הראשונה לארץ, והתנאי השלישי הוא שהוא מעל גיל 50. מפנה ל- ת.פ. 22150/08/25 של שלום חיפה, שם נקבע מתחם של 2-8 חודשים, ביהמ"ש גזר חודשיים וכן מאסר על תנאי, ולא מטיל בנסיבות קנס. מפנה ל-ת.פ. 32812-08-25 של שלום עכו, שם הוטלו חודשיים מאסר וקנס של 3000 ₪. מפנה ל-ת.פ. 11777/08/25 של שלום טבריה, שם דובר בשב"ח והתחזות במטרה להונות, הפרעה לשוטר, כולל מע"ת תקף, ביהמ"ש קבע בסופו של דבר חודשיים של 2-7 חודשים ומשית על הנאשם 60 ימים, מפעיל את המע"ת כולו בחופף ומטיל עליו מע"ת נוסף, ואף מפעיל התחייבות בסך 1000 ₪ או 10 ימים תמורתה, ללא קנס. לגביו נסיבותיו האישיות של הנאשם – הנאשם נעדר הרשעות קודמות. באשר למתחם – מציג פסיקה נוספת בעניין המתחם כדלקמן: מפנה ל-עפ"ג 41782/08/25 (נצרת) שם דובר בנאשמים, אחד עם עבר יחד עם מע"ת. שם ביהמ"ש קבע מתחם של 60 ימים כרף תחתון. ביהמ"ש גזר על כל אחד מהם בסופו של יום חודשיים וכן קנס בסך 1000 ₪. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש. הערעור למעשה התמקד במתחם העונש ובנתונים שהובאו שם. בסופו של דבר ביהמ"ש הביא את המדינה לחזור בה מהערעור בנוגע לרכיב המאסר בפועל, תוך שהתערב רק בסכום הקנס, ומי שלא היה לו עבר פלילי קודם, שם קבעו קנס של 4000 ₪, ולגבי הנאשם שהיה לו עבר פלילי קודם, הוטל עליו קנס של 5000 ₪, ונקבע עונש מאסר בפועל של 60 יום. מפנה ל- עפ"ג 3313/08/25 של מחוזי מרכז, שם ביהמ"ש גזר על הנאשם חודשיים מאסר בפועל וקנס של 10,000 ₪. ההגנה שם הגישה ערעור במסגרתו ביקשה להתעלם ממתחמי הענישה שהמדינה קבעה לאור האמור בתיקון 42 לחוק, ולאחר מכן חזרו בהם מהערעור וביהמ"ש לא התערב בעונש, אך התערב ברכיב הקנס והעמיד את הקנס במקום עשרת אלפים ₪ על שלושת אלפים ₪ בלבד, ואנו טוענים שהמלצת ביהמ"ש המחוזי משקפת הלכה למעשה את קביעת המתחם שדנו בו. גם שם לא היו טעמים מיוחדים שהצדיקו חריגה מהקנס, אך למרות זאת הקנס הופחת מ- 10 ל- 3 אלפים ₪. מפנה ל-ת.פ. 16303/08/25 של שלום טבריה, שב"ח עם עבר לא קל ומאסר על תנאי, נקבע מתחם 3-10 ונגזרו עליו בסופו של דבר 3 חודשים והמע"ת מופעל בחופף, בסה"כ 4 חודשים. נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם והעובדה שנכנס לארץ לצורכי פרנסה בלבד, אבקש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם לעניין הקנס, ואם ביהמ"ש לא ימנע מהטלת הקנס, שיטיל קנס מדוד ובצידו גם מאסר חלף קנס גם לתקופה מדודה.