פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט אלכס אחטר
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד מיטל מורג
נגד
הנאשם
מג'די עויסאת ע"י ב"כ עוה"ד מורסי אבו מוך
גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום המייחס לו ארבע עבירות גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
כעולה מעובדות כתב האישום, עסקינן בארבע הזדמנויות שונות בין התאריכים 21.2.23 – 19.4.23, בהן נטל הנאשם טפסי צ'אנס מדוכנים שונים של מפעל הפיס ולא שילם עבורם, בשווי כולל של 4,185 ₪.
תסקירי שירות המבחן
בעניינו של הנאשם התקבלו ארבעה תסקירים מטעם שירות המבחן מתאריכים 19.8.25, 22.12.25, 15.3.26 ו- 16.6.26.
מהתסקיר הראשון עולה כי הנאשם בן 29 שנים, בכור במשפחה בת 6 נפשות. תיאר קשר חיובי ויציב עם הוריו במישור החומרי והתפקודי, אך ציין כי קיים חוסר בשיח ובתמיכה רגשית עקב תפיסה הורית נוקשה וציפיות חברתיות גבוהות. בעברו היה מאורס לתקופה קצרה של כחודש, צעד שנעשה כדי "ליישר קו" עם ציפיות המשפחה, אך הקשר בוטל עקב אי התאמה בין המשפחות.
הנאשם בעל תואר ראשון בניהול מערכות בריאות, והחל בלימודי הסבה לסיעוד בבית החולים הלל יפה לאחר שניסיון קודם ללמוד תחום זה במכללת רמת גן הופסק עקב עומס נפשי וכישלון בקורסים.
בתחום התעסוקתי הפגין הנאשם יציבות יחסית, עובד כמנהל בסניף של רשת דומינוס פיצה, ובמקביל כעצמאי בשליחויות באמצעות חברת "וולט". הנאשם הציג בפני שירות המבחן מכתב המלצה מעמותת גיל הזהב לזקנים, שם עבד כמטפל בקשישים בשנים 2014-2019 והוכיח נאמנות, אחריות ומסירות רבה בביצוע תפקידו.
בשנת 2022 חווה הנאשם התדרדרות בתפקודו הנפשי על רקע עומס מתמשך, ופנה מיוזמתו לאבחון פסיכיאטרי שבו הומלץ על טיפול תרופתי נוגד דיכאון מסוג לוסטרל, אותו הוא נוטל עד היום. הוא שיתף כי החל להשתמש בקנאביס בשנת 2020 כדרך להתמודדות עם כאבים גופניים, לחץ נפשי ומצב רגשי ירוד, ובהמשך פנה מיוזמתו לתהליך גמילה במסגרת מרכז "אמיל" לטיפול בהתמכרויות.
בדיקת שתן שנערכה לו בשירות המבחן ביום 29.7.25 נמצאה נקייה ללא שרידי סם, והוא שלל קיומה של התמכרות להימורים, על אף שהוא פוקד לעיתים דוכני מפעל הפיס באופן מזדמן ולא קבוע.
שירות המבחן ציין בתסקירו כי לחובתו של הנאשם הרשעה אחת משנת 2024 בגין עבירת שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום, שבגינה נגזר עליו מאסר על תנאי ועונשים נלווים.
ביחס לעבירות הגניבה בענייננו, ציין שירות המבחן כי הנאשם הודה ולקח אחריות פורמלית על מעשיו, הסביר כי ביצע את המעשים בתקופה שבה חווה מצוקה נפשית וכלכלית משמעותית מתוך תחושת חוסר אונים ובושה לפנות למשפחתו. עם זאת, שיורת המבחן זיהה פער בהפנמת החומרה הערכית של המעשה, שכן הנאשם שיתף בתחושות של ניכור ואיבה כלפי "מפעל הפיס", אותו הוא תופס כגוף ש"מנצל את החלשים".
בהערכת הסיכון זיהה שירות המבחן גורמי סיכון כגון היעדר אמפתיה כלפי הפגיעה, דפוסי התנהגות מכשילים, קושי בשליטה בדחפים וחשש להישנות התנהגות דומה בעתיד, לצד גורמי סיכוי כמו שאיפה לאורח חיים נורמטיבי ומערכות תמיכה בסביבתו. לאור זאת המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בארבעה חודשים כדי לשלב את הנאשם בקבוצה טיפולית העוסקת במתן כלים להתמודדות עם דפוסי התנהגות מכשילים ולבחון את יכולתו להיתרם מהטיפול.
בתסקיר השני ציין שירות המבחן כי הנאשם החל להשתתף בקבוצה טיפולית מיום 2.11.25, השתתף בשלושה מפגשים מתוך חמישה, הסביר את היעדרויותיו בשל תקופת מבחנים שהייתה לו. מדיווח של מנחות הקבוצה צוין כי הנאשם מביע נכונות מילולית אך מתקשה לשמור על יציבות והתמדה.
שירות המבחן ציין שהנאשם עודנו בראשית ההליך הטיפולי ולאור זאת המליץ על דחייה נוספת בת 3 חודשים.
בתסקיר השלישי דיווח שירות המבחן כי הנאשם החל לשמור על רצף הגעה, לוקח חלק פעיל בקבוצה ומבטא תחושה כי השתתפותו תורמת לו רבות. לאור זאת המליץ שירות המבחן להעדיף את האפיק השיקומי ולהטיל על הנאשם צו מבחן למשך 12 חודשים וצו של"צ בהיקף של 250 שעות. לצד זאת, המליץ שירות המבחן על ביטול הרשעתו של הנאשם כדי למנוע פגיעה בלימודיו ובעתידו המקצועי כאח מוסמך.
בתסקיר הרביעי צוין כי הנאשם המשיך להשתתף בקבוצה הטיפולית אך עדיין מתקשה בהתמדה מלאה, וכי הוא מצוי בתקופה לחוצה לקראת חתונתו בספטמבר. בנוסף, התגלה כי ביום 11.2.26 נפתח נגדו תיק בחשד להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, (טרם הוגש כתב אישום), מידע שלא הופיע קודם לכן בגיליון הרישום הפלילי. נוכח פתיחת התיק החדש, שירות המבחן חזר בו מהמלצותיו הקודמות, כולל ההמלצה לעניין ביטול ההרשעה, וביקש דחייה קצרה בת חודש לבירור מעמדו המשפטי של התיק.
חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות
בעניינו של הנאשם התקבלה חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות, ממנה עולה כי הנאשם כשיר לבצע את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות.
טיעוני הצדדים לעונש
ישיבת הטיעונים לעונש התקיימה ביום 20.4.26.
כראיות לעונש מצד המאשימה הוגש רישומו הפלילי של הנאשם אשר סומן כת/1.
ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה כי הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הינם השמירה על זכות הקניין וביטחונו של הציבור. המאשימה הדגישה כי מידת הפגיעה הערכים המוגנים הינה משמעותית ונלמדת מנסיבות ביצוע העבירה שכן מדובר בארבעה אישומים אשר נפרצו על תקופה קצרה, המלמדות על חזרתיות ושיטתיות קיומו של תכנון מוקדם ועזות מצח של הנאשם.
המאשימה עתרה לקביעת מתחם ענישה אחד בגין ארבעת האישום, כך שינוע בין 6-12 חודשי מאסר, וביקשה למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם כך שיוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננים והתחייבות כספית.
המאשימה התנגדה לאימוץ המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתו של הנאשם וטענה כי לחובתו הרשעה קודמת משנת 2024 וכי לא הוכח נזק קונקרטי שיגרם לו כתוצאה מההרשעה.
מנגד, ב"כ הנאשם בטיעוניו ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה, וטען כי הנאשם החל בהליך שיקומי, משתתף בקבוצות טיפוליות, לוקח אחריות ומבין את חומרת הדברים. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם החל ללמוד סיעוד ונמצא בשלבים מתקדמים, וכי קיים חשש שהרשעה נוספת תפגע בקבלת היתר עבודה ממשרד הבריאות במידה ויפנו להליך חנינה.
הנאשם בדבריו בפניי הודה כי טעה, הביע חרטה והבטיח כי ילמד מטעויותיו ולא יחזור עליהן. הוא ציין כי סיים תואר ראשון, נמצא בישורת האחרונה ללימודיו ולקראת המבחן הממשלתי.
דיון והכרעה
תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.
לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק.
בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.
הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הם בין היתר, ההגנה על קניינו ורכושו של אדם, השמירה על תקינותם של חיי המסחר ועל האמון השורר בין מוכר ללקוחותיו וכן ההגנה על איכות חייו, ביטחונו ורווחתו של הציבור הנורמטיבי שומר החוק.
בתי המשפט עמדו לא אחת על חומרת עבירות הרכוש ועל הערכים החברתיים הנפגעים כתוצאה מהן, ויפים לעניין זה הדברים הבאים: "האיסור על גניבה הוא מן האיסורים הבסיסיים שהדין הפלילי מטיל על האדם עוד מימים ימימה. איסור זה מקורו בהגנה על זכות הקנין, המוחזקת כזכות חוקתית של הפרט. ההגנה על רכוש הפרט חיונית לקיומו של סדר חברתי תקין, והיא הניצבת בליבה של עבירת הגניבה", (דנ"פ 2334/09 פרי נ' מדינת ישראל).
מדינות הענישה הנוהגת - עיון בפסיקה מלמד כי מנעד הענישה בעבירות גניבה נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה. בין היתר, ניתן משקל לשווי הגניבה, לשאלה אם היא בוצעה בצוותא אם לאו ואם נלווה תכנון מוקדם וכיוצ"ב.
ברע"פ 3871/22 אייל כריסטופר יונקץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.06.22) – הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת גניבה לאחר שנכנס לחנות "סופר פארם", לקח בושם בשווי של 289 ₪, הכניסו לשקית נייר כסף ויצא מהחנות בלי לשלם עליו. בית המשפט קבע מתחם ענישה שנע בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם לאור העדר עבר פלילי (שלא דומה לעניינו), נטילת אחריות והחזרת הרכוש הגנוב 4 חודשי מאסר מותנה וקנס. ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון כנגד הכרעת הדין וגזר הדין – נדחו.
ת"פ 67994-02-23 (ראשל"צ) מדינת ישראל נ' חאלד עוודאלה (15.4.26) – הנאשם הורשע בעבירת גניבה. הנאשם הגיע לסופר במרכז לוגיסטי בראשון לציון וגנב תיק של המתלונן שהכיל בין היתר תעודת זהות, כסף מזומן בסך 2,000 ₪, מטען, בושם ותרופות. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין מאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית והטיל על הנאשם עונש של מאסר למשך חודשיים לריצוי בדרך של עבודות שירות.
ת"פ 39653-04-20 (שלום-פ"ת) מדינת ישראל נ' אוסטרומוחוב – בית המשפט הרשיע את הנאשם בריבוי עבירות ( 4 אישומים) של גניבת מוצרים מחנויות שונות בקניונים. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל והטיל על הנאשם ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי. שיווי הרכוש שנגנב היה מעל ל- 18,000 ₪. נאשם נעדר עבר פלילי.
ת"פ 35149-12-20 (שלום קריות) מדינת ישראל נ' שרין עליאן – בית המשפט הרשיע את הנאשמת על פי הודאתה בעבירה של גניבה בצוותא, בשווי של 845 ₪. בנוסף, הנאשמת ביקשה לצרף תיק ת"פ 58381-02-19 שם הרשיע אותה בית המשפט על פי הודאתה בביצוע עבירה של גניבה בשווי 4,000 ₪. בית המשפט קבע מתחם עונש הנע בין מאסר מותנה ועד ל- 6 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית והטיל על הנאשמת 4 חודשי מאסר על תנאי.
בענייננו, החומרה העולה ממעשיו של הנאשם אינה מבוטלת, ריבוי העבירות, מעיד על תכנון ותחכום מצדו של הנאשם. לאור האמור לעיל ולאחר שסקרתי את מדיניות הענישה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר בפועל.
סוגיית ביטול ההרשעה
סמכותו של בית המשפט להורות על ביטול הרשעתו של נאשם, מעוגנת בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע כך:
"ביטול הרשעה
הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".
בהלכת כתב (ע"פ 2083/96), נקבע כי אי הרשעה, היא החריג לכלל השמור למקרים יוצאי דופן. בהלכת כתב, הותווה שני תנאים מצטברים לביטול ההרשעה ולסיום ההליך האי הרשעת הנאשם וזאת כדלהלן:
הראשון – כי סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה, על הרשעתו של נאשם, זאת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה; והשני – כי ההרשעה תוביל לפגיעה חמורה בשיקום הנאשם.
בענייננו, עניין ההימנעות מהרשעה עלה בתסקיר שירות המבחן השלישי, ממנה חזר שירות המבחן וציין מפורשות כי מתקשה להגיע להמלצה סופית בעניין בתסקיר הרביעי. כמו כן, הנאשם לא הוכיח כיצד הותרת ההרשעה על כנה, לצד הרשעה קודמת שקיימת לחובתו, תפגע בו קשות ותגרום לו לנזק שכן אין זו הסתבכותו הראשונה עם רשויות החוק.
זאת ועוד, באשר לפגיעה הנטענת כתוצאה מהותרת ההרשעה על כנה בעיסוקם העתידי של הנאשמים, מצאתי לנכון להפנות לדברי כב' השופט ח' כבוב ברע"פ 5006/24 מיכאל כהן שדה נ' מדינת ישראל:
"בפסיקה נקבע פעם אחר פעם, כי מקום בו הרשעת נאשם בעבירה פלילית עלולה למנוע את עיסוקו במקצוע מסוים, ככלל, "ראוי כי בית המשפט ימנע מלעסוק בכך ויותיר את הסוגיה לבחינתם ולשיקול דעתם של גורמי המקצוע המוסמכים" (עניין נוה, בפסקה 30; רע"פ 923/19 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 8 [נבו] (02.04.2019)). כלל זה חל גם על עובדי מדינה, וכפי שקבעתי בעבר, אף על "המצטיינים" שבהם (ראו: רע"פ 7921/22 אבו סאלח נ' מדינת ישראל, פסקה 10 [נבו] (28.11.2022)). יתר על כן, וכפי שציינתי פעמים רבות – אין הליך פלילי שלא כרוך בגרימת נזק לנאשם, לבטח כאשר זה מסתיים בכך שהוא נמצא אשם (רע"פ 3304/24 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' אולנסקי, פסקה 49 [נבו] (30.06.2024); בש"פ 243/24 ניר נ' מדינת ישראל, פסקאות 37-36 [נבו] (30.01.2024))."
אם כן, לא רק שביטול ההרשעה הינו הליך חריג אלא בנסיבות הדומות לענייננו אין להיעתר לסעד זה שכן לא רק שלא הוכחה פגיעה קונקרטית כלשהי אלא שהעניין אף מסור לשיקול דעת הרגולטור הרלוונטי ועל כן בית המשפט ייטה לרוב שלא להתערב, בשלב זה, בשיקול דעתו ובסמכויותיו.
משכך, אני מותיר את ההרשעה על כנה.
גזירת עונשו של הנאשם – נסיבות שלא קשורות בביצוע העבירות
בבואי לגזור את דינו של הנאשם לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים:
זקפתי לזכותו של הנאשם את העובדה שלקח אחריות על מעשיו בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר.
לקחתי בחשבון את כל מה שנאמר בתסקירי שירות המבחן ואת רצונו של הנאשם לחזור למוטב ואת הדרך הטיפולית אותה עובר הנאשם בחסות שירות המבחן.
לקחתי בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם.
לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שהוצגו בתסקירי שירות המבחן ועל ידי בא כוחו.
משכך ולאור כל האמור לעיל אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 4 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות ב - ויצו חדרה בעיר חדרה. הנאשם יתייצב בפני הממונה על עבודות שירות ביום 17.11.26 לא יאוחר מהשעה 10:00 לצורך קליטתו. למען הסר ספק מובהר בזאת לנאשם כי במידה ולא יקיים את תנאי ההעסקה כדין או במידה יפתח נגדו תיק פללי או תעבורתי בבית המשפט שימנע ממנו את ריצוי עונש עבודות השירות ניתן יהיה להגיש בקשה להפקעת עבודות השירות, במקרה שכזה הנאשם עלול לרצות את יתרת המאסר בפועל.
מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים שלא יעבור תוך 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על העבירה בה הורשע בהליך זה שלפני – גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.
הנאשם יישא בפיצוי המתלוננים שפרטיהם מופיעים בכתב האישום, המתלונן מר אלי בן שושן, (פרטי אישום 1 ו- 3) , הגב' טובה עמר איטח (פרט אישום 2) והגב' ליאת גל (פרט אישום מספר 4) בסכומים הבאים – מר אלי בן שושן סך של 1885 ₪, גב' טובה עמר איטח: סך של 1200 ₪, גב' ליאת גל: 1100 ₪.
סכומי הפיצוי יופקדו לתיק בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 1/12/26 ויועברו למתלוננים בהתאם לפרטי ניזוק שיוגשו ע"י המאשימה לבית המשפט לא יאוחר מיום 25/10/26.
3. הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך של 5,000 ₪ לפיה יתחייב להימנע מלעבור במשך 3 שנים מהיום על העבירה בה הורשע בהליך זה שבפני – עבירה גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.
ככל שקיים פיקדון כספי בתיק זה ו/או בתיק מ"י 56407-05-23, בהעדר החלטה
אחרת לסתור יש להחזירו למפקיד או במקביל ניתן יהיה לקזזו כנגד סכום הפיצוי האמור בסעיף 2 לעיל, וזאת בכפוף להסכמת הנאשם. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום. ניתנה והודעה היום ג' חשוון תשפ"ז, 14/10/2026 במעמד הנוכחים.