ת"א 36790-10-26 ת"א 36790-10-26

כידוע, על בית המשפט לבחון מיוזמתו האם יש לו סמכות עניינית לדון בהליך שלפניו ואף להקפיד שלא לחרוג מגדרי סמכותו [ראו למשל, רע"א 8118/15 מפעלי ים המלח בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב (12.2.2016), פסקה 7; וכן ע"א 8481/05 ויקטור חנא לולו נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים (28/02/2007), פסקה 14]. מאחר שבכתב התביעה עתרה התובעת לסעדים הצהרתיים בדבר תוקף ההסכמים שנחתמו בינה לבין הנתבעות, ומאחר שלא ניתן ללמוד מכתב התביעה מדוע לדעת התובעת לבית משפט זה מוקנית הסמכות העניינית, הוריתי לתובעת להגיש הבהרה בעניין זה. בהודעת ב"כ התובעת מאתמול הוא הודיע כי "אכן שווי התביעה אינו ניתן להערכה". ואכן, מעיון בהסכמים מושא התביעה, לא ניתן להעריך שווי כספי כולל וקבוע של ההסכמים מתוך נוסחם בלבד, שכן הם אינם נוקבים בסכום גלובלי אלא מפנים לחישוב לפי תעריפי רשות המים והזמנות עבודה פרטניות. כפי שכבר נפסק, כאשר עסקינן בסעד הצהרתי, הרי שהסמכות העניינית נקבעת לפי סכום שוויו הכספי, אך כשלא ניתן להעריך את השווי הכספי, הרי שהסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית. בעניין זה ראו למשל, רע"א 7551/00 יהויכין פוקס נ' אלברט קצנלנבוגן, פ"ד נו(1) 253 (2001): "כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לדון בתובענה למתן סעד הצהרתי. זהותו של בית-המשפט נקבעת בכל מקרה קונקרטי בהתאם לתוכן הסעד ההצהרתי המבוקש, בפרט כאשר ההצהרה מכוונת כלפי זכות שניתן להעריך את שווייה הכספי, הרי שהסמכות נקבעת על-פי סכום התובענה. כאשר לא ניתן להעריך את שווייה, על התובענה להידון בבית-המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית" (שם, בעמ' 256 ו') לפיכך, מאחר שבמקרה שלנו לא ניתן להעריך את השווי הכספי של הסעד ההצהרתי המבוקש, כפי שגם ב"כ התובעת אישר בהודעתו האחרונה כאמור לעיל, הרי שהסמכות העניינית לדון בתביעה מוקנית לבית המשפט המחוזי מוכח סמכותו השיורית. על כן, אני מורה – מכוח סמכותי על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – על העברת התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת. המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ התובעת והיא תפעל בהקדם להעברת התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת. למען הסר ספק, הדיון הקבוע בפני ליום 28/10/2026 בבקשה לסעד זמני, מבוטל. באחריות ב"כ התובעת להמציא בדחיפות העתק החלטתי זו לנתבעות.