ת"א 68743-11-22 ת"א 68743-11-22

1.לפני תובענה כספית שהוגשה על ידי התובעים, בני הזוג מאיר ואסתר שוקרון, חקלאים ותיקים ממושב נאות גולן המצויים בגיל השלישי, כנגד בסט – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"), כנגד יורשיו על פי דין של שותפם לשעבר המנוח מרדכי פליבה ז"ל (להלן: "פליבה") וכנגד אלי שושן ז"ל (להלן: "שושן"), אף הוא שותף לשעבר. הסכסוך נסוב סביב טענת התובעים כי הנתבעים גזלו את מפעל חייהם, רוקנו את האגודה מנכסיה והעבירו שלא כדין את מכסת החלב המגיעה לתובעים על שמם האישי של פליבה ושושן במועצת החלב, ללא ידיעתם ומבלי לשלם להם את התמורה המגיעה להם בגין מכסת החלב לה זכאים התובעים. הרקע העובדתי והשתלשלות האירועים 2. ביום 24/05/2005 נרשמה אגודת "בסט", שחבריה היו התובעים, פליבה ואשתו רימונה, שושן וכן אמנון ושרון מזרחי. עובר לרישום האגודה, חתמו החברים הנזכרים לעיל ביום 18/04/2005 על הסכם מייסדים ותקנון. במסגרת הסכם המייסדים הצהירו התובעים כי בבעלותם מכסת חלב בגודל 305,000 ליטרים ו-16 פרות. 3. ביום 21/12/2005 אישר שר החקלאות דאז, מר ישראל כ"ץ, הקמת האגודה על ידי החברים הנזכרים מעלה שוויתרו על מכסותיהם האישיות לטובת האגודה, ועל שם האגודה נרשמה מכסת חלב בגודל 1,286,800 ליטרים, המורכבת ממכסותיהם האישיות של החברים. 4. במהלך שנת 2009 לקה פליבה בליבו, ועל כן הוחלט כי האגודה תתקשר בהסכם לניהול הרפת עם חברה חיצונית. ביום 21/09/2009 נחתם הסכם ניהול עם חברת "די.אף.איי סרוויס" ועם חברת "חג"י" למשך 24 שנים. כעבור כחמש שנים, ביום 04/07/2014, הועברו הזכויות לחברת "לבן ניהול רפתות בע"מ" במסגרת הסכם חדש. 5. בהמשך, נקלע אמנון מזרחי לסכסוך גירושין שכלל תלונות הדדיות למועצת החלב, וביום 21/06/2016 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לפיו רכש פליבה את זכויותיהם של מזרחי באגודה ובמכסות החלב. 6. ביום 29/01/2018 נחתם הסכם פשרה נוסף בין חברת לבן, האגודה וחברת חג"י, לפיו הוחזרה הרפת לניהול האגודה תמורת פיצוי. 7. במהלך חודש פברואר 2021, פנו התובעים לחברי האגודה הנוספים – פליבה ושושן – והודיעו על רצונם לפרוש מהאגודה ולמכור את חלקם במכסת החלב של האגודה. ביום 21/02/2021 התקבלה החלטת אסיפת החברים המאשרת את פרישתם של שוקרון מהאגודה ומכירת המכסה לאגודה. התובעים חתמו על מסמכים מתאימים לצורך ניוד המכסה. 8. בהמשך לכך, לטענת הנתבעים מאחר שהאגודה לא יכלה להתקיים לאור היעדר מספר חברים מינימאלי, הוחלט לפרק את האגודה. פליבה ושושן החליטו להקים שותפות חדשה ביניהם. 9. אולם, בסמוך לאחר מכן חזרו בהם התובעים מהחלטתם לפרוש מהאגודה והודיעו על כך לנתבעים. יצוין כי גרסה זו נתמכה ואושרה ידי יורשי פליבה. מנגד, שושן התכחש לכך וטען בכתב הגנתו כי מדובר בגרסה כוזבת ושהתובעים מעולם לא חזרו בהם מפרישתם בזמן אמת (וכבר כאן אציין כי גרסת שושן לא הוכחה). 10. בפועל, פליבה ושושן הקימו את השותפות החדשה, אליהם הצטרף בהתחלה אבנר דהאן, והם פעלו להשלמת העברת המכסות שהיו רשומות על שם האגודה במועצת החלב וחלוקתן ביניהם, על אף שכאמור לעיל התובעים חזרו מהחלטתם לפרוש מהאגודה. השותפות החדשה נרשמה ביום 31/05/2021. יצוין כי דהאן פרש מהשותפות סמוך מאוד לאחר הקמתה ועוד בטרם התחילה פעילותה. 11 בהתאם למוסכם בין פליבה ושושן, על שם פליבה נרשמה מכסה בגודל 1,226,862 ליטר ואילו על שם שושן נרשמה מכסה בגודל 735,000 ליטר. עם זאת, בפועל, פליבה ושושן חתמו על הסכם ביניהם שבו מובהר כי שושן זכאי למכסה בגודל של- 400,000 ליטר כאשר רישום המכסה הנוספת על שמו של 335,000 ליטר נועד "לצורך טכני בלבד" וכי הבעלות במכסה המועברת נותרת בידי פליבה. 12. במהלך חודש ינואר 2022 עבר פליבה אירוע מוחי קשה, וביום 24/05/2022 הלך לבית עולמו לאחר ששהה בשיקום בבית לוינשטיין. לאחר פטירתו, נכנסו בניו של פליבה בצוותא עם שושן לניהול הרפת, צברו חובות כבדים, ובחודש ספטמבר 2022 מכרה האגודה כ-350 פרות לסוחר בנימין טוויטו. 13. בשלהי חודש אוקטובר 2022 גילו התובעים על קריסת הרפת והעברת מכסותיהם ללא ידיעתם ומבלי שקיבלו תמורה כלשהי בגין מכסת החלב לה היו זכאים, וזאת בעקבות חלופת הודעות וואטסאפ שהתנהלו בין התובעת לבין שושן. 14. בעקבות כך, ביום 30/11/2022, הגישו התובעים את התביעה הכספית הנוכחית על סך 1,088,008 ₪ שלטענתם מגיע להם בגין מכסת חלב בגודל 464,961 ליטר, לפי חלקם היחסי מתוך מכסת החלב שהייתה רשומה על שם האגודה. הסכום חושב לפי 2 ₪ לכל ליטר והוא כולל מע"מ. 15. להשלמת התמונה יצוין כי במשך כל אותה תקופה, לחשבון הבנק של התובעים הועברה רנטה חודשית בסך של- 3,500 ₪ מחשבון הבנק של האגודה. 16. ביום 28/03/2024 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד האגודה, שככל הנראה בפועל אינה קיימת ונמצאת הלכה למעשה במצב של חדלות פירעון. פטירת הנתבע 3 (אלי שושן) תוך כדי ההליך 17. ביום 02/09/2026 הגיש עו"ד אייזנקוט הודעה ובגדרה עדכן כי הנתבע 3 – אלי שושן – הלך לבית עולמו ביום 01/09/2026. 18. בתקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע: "אין תפוגה כשיש עילה או נגמר הדיון 36. לא תפוג תובענה על שום שאחד מבעלי הדין מת או פשט את הרגל, ובלבד שעילת התובענה בעינה עומדת; ואם מת אחד מבעלי הדין בין גמר הדיון לבין פסק הדין, לא תפוג התובענה אף אם אין עילתה קיימת עוד אלא מותר ליתן פסק דין" (ההדגשות שלי, א"ס) 19. בפסיקה נקבע כי מועד "גמר הדיון" הוא המועד שבו מסתיים שלב הגשת הסיכומים [הפ"ב (מחוזי מרכז) 16665-04-10 ראסם קאסם נ' עזבון המנוח דרויש אחמד מנסור (10.5.2013), פסקה 31. ראו גם: בע"מ 1119/06 פלוני נ' פלוני (23.11.2006), פסקה 1; וכן עע"מ 2376/06 חנה דרויש נ' מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל (25.9.2007), פסקה 6]. 20. אמנם תקנה 36 לתקנות הישנות הושמטה מתקנות סדר הדין האזרחי החדשות משנת תשע"ט-2018, אולם בפסיקה נקבע כי להשמטת תקנות 38-36 לתקנות הישנות מהתקנות החדשות "אין כל נפקות בפועל מאחר שהן נובעות ממילא מהדין המהותי" [ע"א 151/24 עו"ד יקיר ניידיק נ' אמה אינוזמצב (16.4.2024), פסקה 17. ראו גם: ע"א (מחוזי י-ם) 48093-03-24 יהודית סלמאן ז"ל נ' עירית ירושלים (6.8.2024), פסקה 12; וכן ת"א (מחוזי ת"א) 56586-06-25 מבני שלהב (1987) בע"מ נ' יהודה עמרם ואח' (17.3.2026), פסקה 9]. 21. על כן, מאחר שבמקרה שלנו שושן ז"ל נפטר לאחר שכבר הוגשו הסיכומים מטעם כל הצדדים בתיק, הרי שאין מניעה ליתן פסק הדין ללא צורך בהמתנה עד להוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה (ככל שיש כזו) ולצרף חליפיו-יורשיו של שושן כנתבעים בתיק. הודאת הנתבעים בזכות התובעים לקבלת תמורת מכסת החלב 22. כבר בתחילת הדברים יש להבהיר ולהדגיש כי הנתבעים אינם חולקים על זכות התובעים לקבלת התמורה עבור מכסת החלב המגיעה להם, והם הודו מפורשות בזכותם זו של התובעים, כאשר המחלוקת נגעה לגודל המכסה (ראו סעיפים 36 ו-60 לכתב ההגנה מטעם פליבה וכן סעיף 6 בעמ' 5 לכתב ההגנה מטעם שושן, סעיף 9 סיפא שבעמ' 6 לכתב ההגנה, סעיף 41 שבעמ' 7, סעיף 48 שבעמ' 8. יצוין כי בכתב ההגנה מטעם שושן יש בלבול וכפילויות במספרי הסעיפים ולכן ההפניה לעיל היא לסעיף ולעמוד). 23. על הודאה זו חזרו פליבה גם במסגרת סיכומיהם בכתב עת ציינו בסעיף 2: "יובהר ויודגש, כי הנתבעים 2-4 מעולם לא כפרו בזכותם של התובעים לקבל את התמורה עבור המכסה שהועברה מהם (340,714 ליטר)...". ובהמשך הם מציינים "שהשאלה המרכזית אינה אם התובעים זכאים עקרונית לתמורה כלשהי, אלא מהו היקף זכותם ומיהו הגורם שקיבל לידיו את ההטבה הכלכלית הנטענת" (סעיף 4 לסיכומים). 24. כידוע, הודאה יכול שתהיה גם בזכות: "הודאה הינה התבטאות של בעל דין , בע"פ, בכתב או בהתנהגות, שיש בה משום הודאה בקיומה של "עובדה" – במובן הרחב של המושג, לרבות "זכות" – הדרושה להוכחת עניין השנוי במחלוקת בין בעלי הדין" (ההדגשה שלי, א"ס) [י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי, תש"ע-2009), בעמ' 1381]. 25. כבר נפסק כי הודאה שנמסרת במסגרת כתב טענות, מהווה הודאה פורמאלית שמוציאה מושא ההודאה מחוץ לתחום המחלוקת ופוטרת את הצד שכנגד מהצורך להוכיח אותה עובדה או זכות [קדמי, בעמ' 1383; ע"א 7058/17 נתן מלמד נ' ציונה ליבוביץ ואח' (10.3.2020), פסקה 36; ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, פ"ד סג(3) 577 (2010), פסקה 31; וכן ע"א 2531/99 דני ג'ורי נ' דייזי דנגור (14.4.2002), פסקה 9]. השאלות המהותיות שיש להכריע בהן 26. כאמור לעיל, הנתבעים מודים בעצם זכות התובעים לקבלת התמורה בגין מכסת החלב המגיעה להם, אך הם חולקים על היקף הזכות (סכום התמורה) ועל זהות החייב כלפי התובעים. לפיכך, לצורך ההכרעה בתיק עלינו להידרש לשלוש שאלות עיקריות השנויות במחלוקת בין הצדדים: הראשונה, מהו גודל מכסת החלב שהתובעים זכאים לקבל בגינה תמורה. השנייה, מהו המחיר שלפיו יש לחשב את התמורה. השלישית, מי בדיוק מבין הנתבעים חייב לשלם לתובעים תמורת מכסת החלב. הבסיס הראייתי להכרעה בשאלות שבמחלוקת 27. מחומר הראיות עולה כי התובעים לא היו מעורים בפעילות אגודת בסט, ובמיוחד בתקופה שלאחר חודש 02/2021 (הפרישה מהאגודה והחזרה מכוונת הפרישה), וכי העניינים נשלטו בלעדית על ידי פליבה ושושן. אפשר לומר כי למעשה על עובדות אלה אין מחלוקת. התובעת אישרה שהיא לא הייתה בכלל מעורבת בנעשה באגודה (עמ' 64 לתמליל). 28. אין גם מחלוקת שהתובעים לא ידעו על הקמת השותפות על ידי פליבה ושושן וחלוקת מכסות ייצור החלב שהיו רשומות על שם אגודת בסט בין פליבה ושושן והעברתן אליהם. 29. פליבה הלך לבית עולמו טרם הגשת התביעה וגרסתו לא נשמעה. בנו, טל, שהעיד מטעם היורשים, מסר בעדותו בבית המשפט שהוא נכנס לענייני האגודה רק לאחר שאביו נפטר ולפני כן לא ממש היה מעורב בענייני האגודה (עמ' 94 לתמליל, שור' 34-29). 30. שושן לא העיד בתיק וגם גרסתו לא נשמעה. בעניין זה ארחיב במקצת. בהחלטתי מיום 30/12/2024 קצבתי מועדים חדשים להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, כך שתצהירי התובעים יוגשו עד ליום 02/03/2025 ואילו תצהירי הנתבעים יוגשו עד ליום 01/05/2025, שהוארך עד ליום 15/05/2025 בעקבות אורכה שהתבקשה על ידי התובעים. בפועל, תצהירי התובעים הוגשו ביום 16/03/2025 והתצהיר מטעם פליבה הוגש ביום 02/09/2025 (לאחר שהתובעים ופליבה ביקשו וקיבלו אורכות מתאימות). ביום 29/12/2025, יומיים בלבד לפני מועד ישיבת ההוכחות, הוגשה בקשה מטעם שושן לאפשר לו להעיד במועד נדחה ו"שיוכל להגיש תצהיר מטעמו, ככל שבית המשפט יסבור שזה נחוץ, עד ולא יאוחר מ-30 ימים לפני קיומו של דיון נוסף בתיק". בבקשה נטען כי שושן נמצא כבר מספר חודשים בטיפולים ועבר מספר ניתוחים להסרת גידול סרטני וכי באותה תקופה היה מאושפז. בבקשה לא היה שום הסבר מדוע לא הוגשה בקשה כלשהיא בתוך המועד שנקבע להגשת תצהירי הנתבעים, אלא רק בחלוף שבעה חודשים וחצי מתום המועד ויומיים בלבד לפני מועד ישיבת ההוכחות. הבקשה נדחתה עוד באותו יום. ביום 30/12/2026 הגיש ב"כ שושן תיעוד רפואי שממנו עלה כי שושן היה מאושפז באותה תקופה. עוד עלה מהתיעוד הרפואי שאצל שושן התגלה גידול סרטני והוא עבר מספר ניתוחים להסרתו (בחודש 09/2024, בחודש 12/2024 ובחודש 03/2025 וביום 21/07/2025 עבר ניתוח לכריתת הגידול והוא עבר טיפולים). עם זאת, מהתיעוד הרפואי שצורף לא עלה כי שושן לא היה כשיר ומסוגל למסור תצהיר, והדברים אמורים במיוחד לגבי התקופה שנקצבה להגשת תצהירי הנתבעים. גם כשניתנה החלטתי מיום 09/08/2025 שבה הבהרתי כי הארכת המועד להגשת התצהירים מתייחסת לפליבה, שהם אלה שהגישו את הבקשות, שבה צפה ב"כ שושן ביום שלמחרת, לא הוגשה כל בקשה מטעמו של שושן, גם לא לאחר שניתנה החלטתי מיום 01/09/2025 שבה הבהרתי כי הנתבעים לא יוכלו להביא עדים מטעמם משלא הוגשו תצהירים מטעמם, שבה צפה ב"כ שושן עוד באותו יום (כאמור לעיל, התצהיר מטעם פליבה הוגש ביום 02/09/2025 מאחר שביום האחרון לאורכה האחרונה חלה תקלה במערכת נט המשפט). גם במהלך ישיבת ההוכחות לא ממש התקבל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה בקשה מתאימה כלשהיא מטעם שושן במשך חודשים רבים. 31. אכן מהתיעוד הרפואי שצורף עלה כי שושן ז"ל קיבל טיפולים במהלך שנת 2025 ואף עבר מספר ניתוחים, אך לא הוכח שבמשך כל אותה תקופה (תשעה חודשים וחצי מאז הגשת תצהירי התובעים), הוא לא היה מסוגל לחתום על תצהיר עדות ראשית. יתירה מזו, נוכח ההתפתחויות במצבו הרפואי של שושן, שעליהן ידע ב"כ שושן ומבלי ליידע בזמן אמת את בית המשפט ושאר בעלי הדין בתיק, דווקא היה מצופה מב"כ שושן להגיש בקשה לגביית עדותו של שושן בעדות מוקדמת כאמור בתקנה 73 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אילו אכן מלכתחילה היה בכוונתו להעיד בתיק. 32. על כן, ההכרעה בתיק תיפול בעיקר על סמך המסמכים הכתובים, שברובם הם מסמכים של אגודת בסט, שנערכו על ידי פליבה ושושן, כמו גם הסכמים שנחתמו בין השניים. מסמכים אלה הוגשו במסגרת תיק המוצגים שהוגש מטעם התובעים (וחלקם הוגש בשנית על ידי טל פליבה במצורף לתצהירו). בהקשר זה אציין כי בהחלטתי מיום 16/04/2024 (ניתנה בתום ישיבת קדה"מ שהתקיימה באותו יום), שבה הוריתי על הגשת תצהירי העדות הראשית (והוראותיה הוסיפו לחול כקבוע בהחלטתי מיום 30/12/2024 שבה נקצבו, כאמור לעיל, מועדים חדשים להגשת התצהירים), נקבע בזו הלשון: "3. במידה ואחד הצדדים מבקש להגיש מסמכים במסגרת ישיבת ההוכחות שלא באמצעות מצהירים מטעמו, כי אז עליו להגיש בתוך המועד שנקצב להגשת התצהירים תיק מוצגים אליו יצורפו מלוא המסמכים שבדעת אותו צד להסתמך עליהם. מובהר בזאת כי מסמך שלא צורף לתיק המוצגים (או לתצהירי העדות הראשית), לא תותר הגשתו כראיה בתיק. ככל שצד מתנגד להגשת מסמכים מתוך תיק המוצגים שלא באמצעות עד מגיש, יהיה עליו להמציא הודעה על כך לצד השני עד 25 יום לפני מועד ישיבת ההוכחות, ובגדרה לדרוש שהמסמך יוגש באמצעות עד מגיש. עותק מההודעה כאמור יוגש במקביל לתיק ביהמ"ש. אי הגשת הודעה כאמור במועד הנ"ל, תיחשב כהסכמה להגשת המוצגים כמות שהם" 33. הנתבעים לא הגישו הודעה כלשהיא על התנגדותם להגשת המסמכים שבתיק המוצגים מטעם התובעים. על כן, כל המסמכים שבתיק המוצגים מטעם התובעים מהווים חלק מחומר הראיות, שכן וכפי הידוע, בהיעדר התנגדות בזמן הגשת המסמך, הוא מוכשר כראיה קבילה וכשרה לכל דבר ועניין [י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 505-504; ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' יצחק קרישוב, פ"ד נח(5) 215 (2004), בעמ' 274 ד'; ע"א 2110/09 עלי סלים קדור נ' פהים דקסה (20/09/2012), פסקאות 14-13; ע"א 1071/96 עיזבון המנוח אמין פואד אלעבד נאצר נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 337 (2006), בעמ' 347 ו'-ז', פסקה 7; ע"א 415/87 מדינת ישראל נ' פול חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מג(2) 580 (1989), בעמ' 589 א'-ג']. עוד נפסק כי "אי-התנגדות במועד להגשת ראיה בלתי קבילה שקולה להסכמה לקבלתה" (עניין קדור לעיל, פסקה 13). 34. ודוק, הנתבעים אינם חולקים על מסמכים אלה, לא על עצם קיומם ולא על נכונות תוכנם, והם אף מסתמכים עליהם בטיעוניהם. גודל מכסת החלב לה זכאים התובעים 35. על פי גרסת התובעים, חלקם במכסות החלב שהיו רשומות על שם האגודה עומד על שיעור של 23.7% לפי חלקם בהון בעת הקמת האגודה כאמור בסעיפים 12 ו- 14 להסכם המייסדים. לפיכך, מכסת החלב שלהם נכון לחודש 2/2021 עמדה על 464,961 ליטר, המהווים 23.7% מסך מכסות האגודה שעמדו באותה עת על 1,961,862 ליטר. לטענתם, המכסה בגודל של- 340,714 ליטר המופיעה במסמך הפרישה נרשמה במסמך חד-צדדי שהוכן על ידי פליבה ושושן כדי להטעותם ותוך ניצול מצבם הרפואי וגילם המתקדם. 36. מנגד, גרסת הנתבעים היא כי מכסת החלב של התובעים עמדה על 340,714 ליטר בלבד בזמן פרישתם באותה עת. בטענתם זו הם מסתמכים על מסמכים חתומים על ידי התובעים בזמן אמת, לרבות הודעת הפרישה וההסכם, וכן על גובה הרנטה החודשית שקיבלו על סך 3,500 ₪ המעידה על מכסה בגודל זה. 37. לעניין גודל המכסה המגיעה להם, התובעים מפנים לתצהירו של רואה החשבון של האגודה, מר אברהם לוגסי, ולסעיף 18 להסכם המייסדים שבו נקבע כי "שווי חלקו של השותף הפורש יקבע ע"י רואה החשבון של האגודה". אך ההסתמכות על סעיף זה אין לה מקום שעה שעל פי גרסת התובעים הם חזרו בהם מכוונתם לפרוש מהאגודה. 38. לא מצאתי בהסכם המייסדים הוראה בעניין גודל מכסת החלב המגיעה לכל אחד מחברי האגודה במקרה כזה כאשר ראוי להפנות לסעיף 22 להסכם המייסדים המתייחס למצב של פירוק האגודה, אשר בס"ק ו' בו נקבע כי "במקרה של פירוק האגודה מכל סיבה שהיא, תוחזר המכסה למנהל והצדדים והאגודה יפנו למנהל בבקשה להקצות לכל אחד מהצדדים את המכסה שנקבעה לו לפני ייסוד האגודה" (ההדגשה לא במקור). 39. אמנם בסעיף 22(ב) להסכם המייסדים נקבע שבמקרה של פירוק האגודה "כל נכסי האגודה שנרכשו על ידה ימכרו והתמורה תחולק בין החברים, על פי חלקם בהון האגודה", אולם כאמור לעיל בהמשך קיימת התייחסות ספציפית לעניין המכסות, ולכן לא ניתן להיבנות מסעיף 22(ב) לאיתור התשובה. 40. על פי הסכם המייסדים, שיעור חלקו "של כל חבר בהון האגודה ולפי המכסה עליה ויתר לטובת האגודה" שימש המודד ל"חלוקת הרווחים באגודה" (סעיף 14 להסכם), אך התביעה דנן אינה עוסקת בחלוקת הרווחים, אלא אך ורק בקבלת תמורת מכסת החלב ובהסכם המייסדים אין הוראה דומה לעניין חלוקת המכסות, לגביה מצאנו, כאמור לעיל, התייחסות בסעיף 22(ב) להסכם המייסדים, אך זאת במקרה של פירוק האגודה. 41. עוד יש להעיר כי אין בהסכם המייסדים הוראה המתייחסת למצב של גידול במכסת החלב לאחר הקמת האגודה וכיצד יש לחלק את התוספת במכסת החלב בין חברי האגודה. 42. לעניין זה יש לציין כי עמדתו של רו"ח לוגסי אין בה כדי להכריע או לקבוע זכויות הצדדים במכסות החלב של האגודה, משום שעסקינן בשאלה משפטית – פרשנית. 43. ראוי לציין כי על פי טענת פליבה ושושן הם השקיעו ממרצם באגודה ועבדו פיזית בה ולכן הגידול במכסה מגיע בחלקו הגדול להם. מחומר הראיות עולה כי חלקם של התובעים בניהול ענייני האגודה ובעבודה פיזית היה מינורי ביותר ולכן על אף שלא נשמעה גרסתם של פליבה ושושן בבית המשפט, נראה שאין למעשה מחלוקת כי הם – פליבה ושושן – אכן עבדו באגודה. עם זאת, תמונת המצב לא נפרשה במלואה ולא ברור בכמה גדל מספר הפרות במהלך השנים ומי בדיוק מימן את עלויות רכישת הפרות והאם הדבר נעשה מתוך הכנסות האגודה ועל חשבון הרווח, אם לאו. 44. במחלוקת שנפלה בין הצדדים, סבורני שהדין עם הנתבעים. אמנם התובעים חזרו בהם מכוונתם לפרוש מהאגודה, אך למסמכים שנחתמו על ידם ושבהם מתועד מצב זכויות הצדדים במכסות החלב של האגודה וגודל מכסתו של כל חבר נכון לתאריך חתימת המסמכים, יש משקל ראייתי. יש להבחין בין מסמך שיוצר זכויות, שאין לו משקל אם הוא בוטל כדין או בהסכמה הדדית, לבין מסמך שמתעד זכויות הצדדים שנוצרו קודם לחתימתו [ראו והשוו: ע"א 11610/05 רפאל לביא נ' בן ציון צנעני (29.6.2009), פסקה 7]. 45. בהודעה על פרישה מיום 23/02/2021 והמופנית לאגודה (נספח 9 לתיק המוצגים מטעם התובעים), אישרו התובעים שברשותם מכסה בגודל 340,714 ליטר. וזאת חשוב לציין, כשההודעה האמורה נחתמה על ידי שוקרון, הוא ידע מהו גודל המכסה הכולל שיש לאגודה כנלמד מפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מאותו יום (נספח 8 לתיק המוצגים מטעם התובעים). על כן, אין לומר כי התובעים הוטעו בעניין זה. מסמך זה מעיד על כך ששוקרון אישר גודל המכסה המגיעה לו והוא אף עולה כדי הודאת בעל דין מצד התובעים לעניין גודל מכסתם. 46. אין לקבל טענת התובעים שהנתבעים אישרו כי הם – שוקרון – זכאים למכסה בגודל של-350,700 ליטר תוך הסתמכות על פרוטוקול ועד ההנהלה של האגודה מיום 01/08/2019 (נספח 4 לתיק המוצגים מטעמם, והוא צורף כנספח 4 לתצהיר טל פליבה), כפי שהעירו על כך בסעיפים 42-41 לסיכומיהם. ראשית, מדובר במסמך קודם שנערך כשנה וחצי לפני שנערך מסמך הפרישה של התובעים, ועל כן, הוא יכול לשקף את מצב הזכויות נכון לאותו יום בלבד. שנית, לפי האמור בפרוטוקול מיום 01/08/2019, אותה עת עמדה המכסה הכוללת של האגודה על – 2,001,700 ליטר, בעוד שבמועד עריכת מסמכי הפרישה של שוקרון (ביום 23/02/2021) עמדה המכסה הכוללת על 1,961,862 ליטר, וזאת לאחר "גריעה של מועצת החלב בכמות של 38,138 ליטר". על כן, אין לתמוה על הירידה בגודל המכסה של התובעים (9,986 ליטר מתוך 38,138 ליטר שנגרעו ע"י מועצת החלב ממכסת האגודה). 47. על כן, אני קובע שהתובעים זכאים לקבל תמורה בגובה שווי מכסת חלב בגודל של- 340,714 ליטר. המחיר שלפיו יש לחשב את התמורה 48. התובעים טוענים כי הם זכאים לקבל תמורה כספית המחושבת לפי מחיר של 2 ₪ בתוספת מע"מ לליטר מכסת חלב. גרסה זו מתבססת על ההסכמות שנרקמו בחודש 2/2021 עת התכוונו התובעים לפרוש מהאגודה, שלפיהן התמורה תיגזר לפי ה"מחיר האחרון שנקבע בהליך העברת מכסות חלב" (נספח 9 לתיק המוצגים), אשר עמד באותו מועד על סכום של 2 ₪/ליטר (נספח 11 לתיק המוצגים). לעניין זה מפנים התובעים למכתבו של פליבה מיום 23/02/2021 המופנה למועצת החלב (נספח 15 לתיק המוצגים). 49. מנגד, פליבה טוענים כי מאחר שהסכם המכירה משנת 2021 בוטל, יש לחשב את התמורה לפי המחיר בעת השבת המכסות בפועל למועצת החלב, העומד על 1.90 ₪/לליטר בתוספת מע"מ. הנתבעים 2-4 מדגישים בסיכומיהם כי זה המחיר ששולם בפועל לפליבה ושושן על ידי מועצת החלב, ולכן דרישת התובעים לערבב בין ההסכמה החוזית שבוטלה לבין כספי החזר המכסות היא חסרת בסיס. 50. שושן לא ממש התייחס לעניין המחיר מאחר שהוא מיקד טיעוניו בהיעדר חבות מצידו כלפי התובעים. 51. סבורני שבעניין זה הצדק עם ב"כ פליבה. התובעים לא נימקו בסיכומיהם (סעיפים 20-19) מדוע יש לחשב את התמורה לפי המחיר כפי שהיה בעת שהתכוונו לפרוש מהאגודה, ותוך הסתמכות על מסמכים שנחתמו ע"י התובעים וע"י פליבה במסגרת אותה עסקה (נספחים 9 ו- 15 לתיק המוצגים), שעה שלטענתם עסקה זו בוטלה. לא ברור כיצד התובעים יכולים להיבנות ממחיר שנקבע בעסקה שמיד לאחר כריתתה היא בוטלה בהסכמה. להבדיל מהנתון בדבר גודל המכסה, שמסמכי הפרישה יכולים לשמש כראיה עליו, הרי שהמחיר קשור להתחייבות עתידית לתשלום תמורת מכסת החלב, אך כאמור לעיל, התחייבות זו בוטלה לאחר שהתובעים חזרו בהם מכוונתם לפרוש מהאגודה. 52. אמנם, פליבה ושושן פעלו בניגוד להסכמה על ביטול עסקת פרישת שוקרון מהאגודה, והעבירו לעצמם את כל המכסה שהייתה לאגודה חרף ביטול העסקה, ועד להחזרת המכסות למועצת החלב וקבלת תמורתן הם השתמשו במכסה לה היו זכאים התובעים, דבר שכמובן מקים זכות התובעים לקבלת דמי שימוש עבור השימוש בחלקם במכסה בגין תקופה זו, אך בפועל הם אכן קיבלו רנטה חודשית בסך של- 3,500 ₪ עבור שימוש זה במשך תקופה של כשנתיים (עד לחודש 11/22). התובעים לא יכולים לאחוז את החבל משני קצותיו – גם לקבל את הרנטה החודשית (במשך תקופה של קרוב לשנתיים – עד חודש 11/2022) וגם לחשב את התמורה לפי המחיר בעת העברת המכסה בפועל לנתבעים סמוך לאחר החתימה על מסמכי הפרישה מהאגודה וביטולה סמוך לאחר מכן. 53. על כן, אני קובע שאת התמורה יש לחשב לפי מחיר של 1.90 ₪ לליטר בתוספת מע"מ, שהוא המחיר ששולם בפועל לנתבעים ע"י מועצת החלב תמורת מכסות החלב. מי מבין הנתבעים חב בתשלום הסכום לתובעים 54. התובעים טוענים כי כל הנתבעים חבים בתשלום התמורה "ביחד ולחוד", שכן המנוחים פליבה ושושן פעלו בצוותא כ"מעוולים יחד" ורשמו את המכסות על שמם באופן אישי. לשיטתם, נוצר עירוב של המכסות וקיים קושי להפריד את הנזק, ולכן האחריות רובצת על כל הנתבעים יחדיו כדי שלא להותיר את התובעים בפני שוקת שבורה. 55. התובעים טוענים בסיכומיהם כי הנתבעים ניצלו את יחסי האמון, התלות האישית והחולשה הרפואית שלהם, בהיותם בני הגיל השלישי המצויים במצב רפואי ירוד, וגזלו את מפעל חייהם. על פי הטענה, הנתבעים פעלו בחוסר תום לב קיצוני, מתמשך ומתוכנן כדי להעביר את מכסות החלב של התובעים לשמם האישי במועצת החלב ללא ידיעתם ומבלי ששולמה להם כל תמורה. 56. התובעים מבססים תביעתו על הטענה כי מעשיהם של הנתבעים מהווים הפרה בוטה ויסודית של הסכם המייסדים, כמו גם הפרת חובת תום הלב המעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים, בכך שהסתירו מהם את העברת המכסות במועצת החלב והציגו בפניהם תמונה מעוותת של המציאות. עוד טענו כי במקרנו מתקיימות עוולות הגזל והתרמית. בנוסף, הם סמכו ידיהם גם על חוק עשיית עושר ולא במשפט. 57. מנגד, יורשי פליבה טוענים בסיכומיהם כי האחריות העיקרית רובצת על שושן, שכן מכסת התובעים נרשמה על שמו בנאמנות והוא זה שקיבל בפועל את התמורה ממועצת החלב. לגרסתם, על שושן לשלם את התמורה שקיבל בגין מכסת חלב בגודל של- 335,000 ליטרים, בעוד שהם (פליבה) חבים לכל היותר בתשלום היתרה עבור 5,714 ליטרים (כהשלמה למכסה בגודל 340,714 ליטר). 58. שושן, לעומתם, טען כי לא היה לו כל קשר לרכישת המכסה וכי פליבה הוא שסיכם עם התובעים על הרכישה ושלט באגודה ובמכסות לצרכיו האישיים. לטענתו, מי שחב בתשלום בפועל הוא עיזבון פליבה או האגודה, שכן פליבה הוא שרשם על שמו את מירב המכסות ונהנה מפירותיהן. נטען כי היריבות החוזית אינה מתקיימת מולו אלא מול פליבה ויורשיו. שושן טוען כי התובעים עצמם ראו בפליבה ובהמשך ביורשיו כגורם המתקשר והמחייב, ואלו אף נטלו על עצמם התחייבות מפורשת לתשלום. שושן מדגיש בסיכומיו כי הוא מעולם לא התחייב כלפי התובעים ולא נוצר ביניהם כל קשר חוזי. אחריות פליבה ושושן – המסגרת המשפטית 59. כאמור לעיל, התובעים ביקשו לבסס תביעתם על עוולת הגזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין. ב"כ התובעים הפנה להגדרת מיטלטלין בסעיף 1 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971 ולאמור בהקשר זה בחיבורו של פרופ' ויסמן, דיני קנין – חלק כללי (סעיף 51 לסיכומים). 60. ניתן היה לסבור שעוולת הגזל הולמת נסיבות העניין שלפנינו וכי היא המתאימה ביותר כדי לטפל במה שאירע, אך קיימת בעייתיות בהחלת עוולת הגזל לאור הגדרת המונח "מיטלטלין" שבסעיף 2 לפקודת הנזיקין. בפסיקה נקבע כי המיטלטלין מושא עוולת הגזל הם נכסים מוחשיים [רע"א 8304/99 גיורא צ'רקוב נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נה(2) 37 (2000), בעמ' 46-45; ע"א 8232/09 פולורון סיסטם ישראל בע"מ נ' תיווך משכן נכסים בע"מ (28.1.2014), פסקה 19; ת"א (מחוזי ת"א) 1928/04 הרב שלום צדוק נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (24.9.2007), פסקה 14; ת"א (שלום ת"א) 31851-04-11 אור חסד נ' אורלי זמיר (29.10.2013), פסקה 22; וכן עופר גרוסקופף, אופקים חדשים במשפט – הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט (תשס"ב), בעמ' 156]. 61. אין בסיכומי התובעים טענה כי מכסת יצור החלב היא נכס מוחשי. טענתם היא שמדובר בזכות בעלת ערך כלכלי וכי הלכה למעשה הגזל במקרה שלפנינו הוא של התמורה הכספית בגין מכסות החלב (סעיפים 53-52 לסיכומים), אך פרשנות זו נדחתה במפורש בעניין צ'רקוב (שם, בעמ' 45 ב' – ה', פסקאות 13-12). 62. עתה נעבור ונבחן את העילה שלפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. סעיף 1(א) לחוק זה קובע כלהלן: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה" 63. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, לעילה האמורה שלושה יסודות: "חובת השבה בעילת עשיית עושר ולא במשפט תקום בהתקיים שלושה יסודות. היסוד הראשון הוא היסוד העובדתי, והוא דורש קבלת נכס, שירות או טובת הנאה. היסוד השני הוא היסוד הנורמטיבי, ומכוחו נדרש כי הנכס, השירות או טובת ההנאה נתקבלו על-ידי הזוכה שלא לפי זכות שבדין. היסוד השלישי הוא יסוד הקשר הסיבתי, הבוחן אם הנכס, השירות או טובת ההנאה באו לזוכה מן המזכה" [ע"א 276/09 דן טאבא ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל (02.01.2011), פסקה 19. ראו גם: רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998); ע"א 1880/19 הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב נ' שיר משכנות וותיקים בע"מ (25.10.2020)]. 64. "דיני עשיית עושר ולא במשפט מבקשים למנוע התעשרות לא מוצדקת של צד על חשבון רעהו ... "הרוח המנשבת בהם היא תחושת המצפון והיושר"" [ע"א 10278/09 יונתן אשכול נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה - רעננה (18.07.2011), פסקה 32]. לפיכך, בפסיקה נקבע כי "המבחן הרגיל להיותה של התעשרות "שלא על פי זכות שבדין" – במשמעות סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 – הוא בהיותה בלתי צודקת על־פי תחושת הצדק והיושר" [ע"א 347/90 סודהגל בע"מ נ' ריקרדו ספילמן, פ"ד מז(3) 459 (1993), בעמ' 477 סיפא – 478 רישא, פסקה 20], אם כי הובהר שמבחני הצדק והיושר הינם מבחנים אובייקטיביים המבטאים תפיסת החברה הישראלית באשר להתנהגות הראויה [רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998), בעמ' 467-466]. עוד נקבע, שעל מנת שההתעשרות תיחשב בלתי צודקת במובן סעיף 1 לחוק, "צריך שיתקיים בה תנאי נוסף: היינו, שהעשייה אשר הביאה להתעשרות הייתה פגומה ופסולה" (עניין סודהגל, בעמ' 478 ז'). 65. "נטילת רכוש הזולת" – היא עילה מוכרת ומובהקת במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט. "התביעה להשבה בדיני עשיית עושר ולא במשפט בשל נטילת רכוש הזולת או שימוש בו מושתתת על כך, שהנתבע נטל את רכוש הזולת או השתמש בו לתועלתו ולהנאתו, מבלי שבעל הרכוש, והזכאי על-פי דין להשתמש בו וליהנות ממנו ומפירותיו, ניאות להקנות לנתבע טובת הנאה זו בחינם" [ע"א 290/80 ש.ג.מ. חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 633 (1983), בעמ' 639 ז'. ראו גם: ע"א 2019/21 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ' דוד מצליח (5.12.2022), פסקה 2, וכן דניאל פרידמן, אלרן שפירא בר-אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א, מהד' 3, 2015), בעמ' 453]. "מי שמתעשר על ידי שנטל את רכוש הזולת, שלא בהסכמתו, התעשרותו היא שלא על פי זכות, כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר. הדבר מובן מאליו והוא נובע ממושגי הקניין המקובלים עלינו, שמכוחם שייך הרכוש לבעליו" (פרידמן – שפיחרא בר-אור, בעמ' 432). 66. יודגש, כי הרכוש בעילה זו אינו מצומצם לנכסים מוחשיים בלבד, כפי שהוא המצב בעוולת הגזל, אלא הוא כולל כל זכות אישית. יתירה מזו, "מקום שמדובר ב"נטילת" זכות אישית (חיוב) השייך לזולת או בנטילת "מעין רכוש" יהיה הסעד בעשיית עושר במקרים רבים סעד בלעדי, שכן האחריות בנזיקין בתחום זה מצומצמת למדי או שאיננה קיימת כלל" (פרידמן – שפירא בר-אור, בעמ' 466. ראו גם בעמ' 448, סעיף 13.10). 67. אשר ליסוד ההתעשרות, בהתאם לעמדתם של פרופ' פרידמן ושפירא בר-אור, "שעקרונית די בכך שההתעשרות הגיעה לידי הנתבע במועד כלשהו, על מנת שיתקיים יסוד זה מיסודות התביעה" (שם, בעמ' 109). 68. עוד יש לציין, והדבר חשוב לענייננו, כי לא רק התעשרות בפועל תיחשב כהתעשרות לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, אלא גם ""התעשרות נורמטיבית" (או "התעשרות מושגית") הינה התעשרות בגדרי חוק עשיית עושר" [ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 045 (1992), בעמ' 73 ב'. ראו גם: פרידמן – שפירא בר-אור, בעמ' 110-109]. "היסוד לתביעת ההשבה הוא שהנתבע התעשר על חשבון התובע. פעמים לא קיימת, מלכתחילה, התעשרות בפועל והיסוד לתביעה הוא התעשרות "מיוחסת" ואפילו פיקטיבית" (פרידמן – שפירא בר-אור, בעמ' 1377). כלומר, התעשרות יכולה להתקיים גם כשלא חל גידול ברכושו של הנתבע, או חל גידול מדומה / מיוחס. ראו גם: ע"א (מחוזי חיפה) 2164/04 איטונג בע"מ נ' חוסין מוחמד בדראן (25.1.2005), פסקה 11 לפסק דינה של כב' השופטת ש' וסרקרוג וכן פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט ר' סוקול. 69. בנקודה זו יוזכר גם שמבחן הגידול ברכוש אינו משמש כמבחן בלעדי לקיומה של התעשרות, כאשר "המבחן העיקרי המתחרה במבחן גידול הרכוש הוא מבחן השווי של מה שניתן על ידי התובע או מה שנלקח ממנו" (פרידמן – שפירא בר-אור, בעמ' 108). 70. ומן הדין אל הדיון בענייננו: אין למעשה מחלוקת כי הנתבעים נטלו נכס השייך לתובעים – היא המכסה לייצור חלב המגיעה להם. זוהי זכות בעלת שווי כלכלי כפי שנפסק ב-ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, פ"ד נז(3) 580 (2003), בעמ' 584. הנטילה בוצעה ללא ידיעת והסכמת התובעים, ועל כך אין למעשה חולק ומכל מקום לא הוכח אחרת, ואף תוך רמייתם כאשר פליבה ושושן נטעו בהם את האמונה שהאגודה עדיין מתקיימת ופעילה על ידי העברת הרנטה החודשית לתובעים בהעברה בנקאית מחשבון האגודה, בזמן שבפועל עוד בחודש 04/2021 הם הקימו את השותפות ביניהם, תוך שהעבירו לעצמם את כל מכסת החלב של האגודה, שכאמור לעיל כללה בתוכה גם מכסת החלב של התובעים. 71. לפיכך, במקרה שלנו מתקיימת העילה של "נטילת רכוש הזולת". אשר ליסוד ההתעשרות, אף הוא מתקיים בשני הנתבעים – פליבה ושושן. אשר לפליבה, על פי המסמכים של השותפות שהקים עם שושן, הוא זה שקיבל את חלקם של התובעים במכסת החלב של האגודה, שכן היה מוסכם כי חלקו של שושן במכסת החלב של האגודה הוא 400,000 ליטר (נספח 4 לתיק המוצגים מטעם התובעים), וגודל מכסת החלב של שושן לא השתנה עם הקמת השותפות ביניהם כעולה מההסכם שנחתם בין פליבה ושושן ביום 25/04/2021 ומפרוטוקול ישיבת השותפות הראשונה מיום 14/06/2021 (נספחים 2 ו- 20 לתיק המוצגים מטעם התובעים). עצם העובדה כי "לצורכי דרישות מועצת החלב בלבד, מעביר פליבה לשושן סך של 335,000 ליטרים חלב להשלמת הכמות הדרושה להקמת השותפות" ("הואיל" הרביעית להסכם), אין בה כדי לשנות מהקביעה כי פליבה התעשר עת קיבל לעצמו גם את המכסה המגיעה לתובעים. ויודגש, כי ההתעשרות כאן באה לידי ביטוי בקבלת חלקם של התובעים במכסת החלב שהייתה רשומה על שם האגודה. 72. ניתן גם לומר כי בדומה לכסף [ע"א 3515/97 פקיד שומה באר-שבע נ' בית מרקחת "אילן" בע"מ, פ"ד נו(5) 311 (2002), פסקה 9; ע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' עו"ד בנימין קרייתי, מפרק חברת ביתרומעץ, פ"ד נח(3) 313 (2004), פקה 13], למכסת החלב אין סימן היכר. המכסה הייתה שייכת לאגודה ורשומה על שמה, ואילו לכל אחד מחברי האגודה היה מגיע חלק מהמכסה הכוללת (ראו, בין השאר, נספח 4 לתיק המוצגים מטעם התובעים). במקרה כזה לא ניתן לומר כי ה-335,000 ליטר שנרשמו על שם שושן "לצורכי דרישות מועצת החלב בלבד" הם דווקא מחלקם של התובעים במכסת האגודה, ולא מתוך חלקו של פליבה. על כן, אין בידי פליבה לשלול את האפשרות כי מכסת החלב של התובעים נותרה בידיו, כולה או חלקה, והיא כלולה במכסה שנרשמה על שמו בעת הקמת השותפות. 73. אוסיף שגם אם נניח לצורך דיוננו כי המכסה הנוספת שנרשמה על שם שושן היא דווקא מתוך מכסת התובעים, וכאמור לעיל הדבר קשה להוכחה, עדיין אין בכך כדי להוביל למסקנה כי פליבה לא התעשר ולפיכך אינו חייב בהשבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. זאת משום שניתן לומר כי במקרה זה קיימת התעשרות "נורמטיבית" או "מיוחסת" של פליבה מאחר שלפי ההסכם בינו לבין שושן, המכסה העודפת מגיעה לו (לפליבה) וחרף רישומה על שם שושן היא נשארת בבעלותו. 74. בספרם הנזכר לעיל מציינים פרופ' פרידמן ושפירא בר-אור את הדברים הבאים היפים לענייננו: "נראה כי שניים שנטלו במשותף, שלא כדין, רכוש של התובע וחילקוהו ביניהם, אחראים סולידרית כלפי התובע ואחריותם זו היא לא רק בנזיקין אלא אף בדיני עשיית עושר. זאת, למרות שניתן לגרוס כאילו כל אחד "התעשר" רק כדי מחצית הסכום. כלל זה הוכר בראש ובראשונה בכל הנוגע לרווח שהופק עקב הפרת אמון, והוא הוחל אף במקרה שבו נאמן אחד הרשה את הפעולה או הסכים לה, למרות שהוא עצמו לא התעשר ממנה כלל... ... הבסיס לחיוב "יחד ולחוד" נעוץ בכך שנתבע אחד גרם לכך שהנתבע האחר יזכה בטובת ההנאה או שעל מנת למלא את רצונו של נתבע אחד העניק התובע טובת הנאה לנתבע אחר. אפשר שיש בכך כדי להצביע על נטייה העשויה לחול גם בהקשר הנוכחי, לפחות באותם מקרים שבהם פעלו הנתבעים במשותף או שהיה ביניהם קשר שיצר זיקה משותפת לחיוב בהשבה" (שם, בעמ' 693) ובהמשך: "כמו כן, אם גרם ב על ידי מעשה עוולה, ואולי אף על ידי מעשה פסול אחר, שרכושו של א יועבר ל-ג, עשוי ב להתחייב, למרות, שלמעשה, לא התעשר. לכל היותר ניתן לגרוס שיש כאן התעשרות מיוחסת, המשתקפת בכך שהתעשרותו של ג הגשימה את כוונתו של ב" (שם, בעמ' 694) 75. דברים אלה קולעים לענייננו שבו פליבה ושושן פעלו במשותף כדי לנשל את התובעים מזכויותיהם במכסת החלב. המקרה שלנו הוא בבחינת קל וחומר בהינתן העובדה שרישום המכסה העודפת על שם שושן נעשה לטובת פליבה וכאשר בהסכם ביניהם הוצהר והוסכם ש"הבעלות במכסה המועברת מפליבה לשושן, נותרת בבעלות פליבה" ("הואיל" השישית בהסכם מיום 25/04/2021). לפיכך, ברור שפליבה התעשר ועל כן הוא אחראי כלפי התובעים להשיב להם את שווי מכסת החלב המגיעה להם. 76. הדברים האמורים כוחם יפה גם לעניין שושן ואף ביתר שאת, שכן הלה מכר את המכסה וקיבל מלוא התמורה בגין מלוא מכסת החלב שהייתה רשומה על שמו בגודל 735,000 ליטר (ההודעה מיום 01/01/2026), ועל כן, הוא התעשר בפועל בגין כל סכום עודף מעבר לסכום המגיע לו עבור המכסה לה היה זכאי בגודל של- 400,000 ליטר. 77. ראו והשוו: ע"א 7225/19 עזבון המנוח סמיר מוחמד חמדאן חאג' אחמד נ' עזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג' אחמד (26.6.2022), פסקאות 56-50. באותו מקרה המערערים היו מעורבים בתוכנית משותפת שבמסגרתה נעשה שימוש בצו ירושה ובייפויי כוח מזויפים להעברת 25,600 מניות, מכירתן וקבלת תמורתן. בית המשפט קבע כי שלושת המעורבים חבים, ביחד ולחוד, בהשבת חלקם של היורשים מכוח עוולת הגזל ודיני עשיית עושר ולא במשפט. 78. על כן, כלפי התובעים, פליבה ושושן, חייבים ביחד ולחוד. ואילו ביחסים הפנימיים בין פליבה לבין שושן, שושן צריך להשיב – לאור ההסכם שנחתם בינו לבין פליבה (נספח 20 לתיק המוצגים מטעם התובעים) את מלוא התמורה שהתקבלה ממכירת מכסה בגודל 335,000 ליטר (שהייתה רשומה על שמו מעבר למכסה המגיעה לו כאמור לעיל). למעשה, שושן אינו חולק על כך ושהוא מחזיק בה עבור פליבה (סעיף 1 לסיכומים, פסקה שלישית; וכן סעיף 2.3). 79. לפיכך, ככל שפליבה ישלמו לתובעים סכום העולה על התמורה המגיעה בגין 5,714 ליטר, כי אז יהיה על שושן לשפות את פליבה בגין כל סכום שישולם על ידם לתובעים מעבר לסכום האמור. בהקשר זה אני מפנה לספרם של פרופ' פרידמן ושפירא בר-אור, שבו ציינו שהאחריות תחולק "ביחסים הפנימיים בין הנתבעים, בהתאם לטובת ההנאה שהופקה בפועל. ואם הרווח כולו הגיע לאחד מן הנתבעים יהיה עליו לשפות את חברו" (שם, בעמ' 694) 80. נוכח מסקנתי האמורה אין לי צורך לדון ביתר הטענות שהעלו התובעים לביסוס עילת התביעה, אך בקצירת האומר אציין כי לא נתקשה לקבוע שבמקרה שלנו הנתבעים הפרו את הסכם המייסדים ופעלו בחוסר תום לב עת העבירו את כל מכסת החלב שהייתה רשומה על שם האגודה וחלוקתה ביניהם, תוך נישול התובעים מחלקם במכסה, ובכלל זה יש בהתנהלותם משום הפרה של סעיף 22(ו) להסכם המייסדים, וזאת בזוכרנו כי הגם שהמכסות היו רשומות על שם האגודה, בפועל הן היו קניינם של חברי האגודה, ועל כך לא הייתה למעשה מחלוקת [ראו גם: בג"ץ 861/07 יונתן קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (8.12.2010)]. סיכום התוצאה 81. על פי קביעותיי כמפורט לעיל, התובעים זכאים לקבל מהנתבעים סכום התמורה ששולמה על ידי מועצת החלב עבור 340,714 ליטר מכסת חלב, המחושב לפי מחיר בסך של- 1.90 ₪ לליטר, ובתוספת מע"מ כחוק. יוצא כי הסכום לו זכאים התובעים עומד על סך של- 763,881 ₪ (כולל מע"מ). 82. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של- 763,881 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא ריבית שקלית כאמור בסעיף 2(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל מיום 16/02/2023 (מועד קבלת התמורה אצל שושן) ועד לתשלום המלא בפועל. 83. במידה ופליבה ישלמו לתובעים סכום העולה על 12,811 ₪ (התמורה בגין 5,714 ליטר) בתוספת ריבית שקלית מיום 20/02/2023 (המועד בו התקבלה התמורה אצל פליבה), כי אז יהיה על שושן לשפות את פליבה בגין כל סכום שישולם על ידם מעבר לסכום האמור, ועד לסך של- 751,070 ₪ (התמורה בגין 335,000 ליטר) בתוספת ריבית שקלית מיום 16/02/2023. 84. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסכום כולל של-25,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 60,000 ₪ (כולל מע"מ). ככל שסכומים אלה לא ישולמו לתובעים בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לב"כ הנתבעים, כי אז תתווסף להם ריבית שקלית כאמור בסעיף 2(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 85. יצוין כי אחריות יורשי פליבה ושושן לתשלום החוב הפסוק האמור היא לפי הוראות סימן ו' בפרק השישי לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.