לפני: כבוד השופט גיא אבנון המאשימה: מדינת ישראל באמצעות אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין נ ג ד הנאשמים: 1. אטליז אסף גויטע בע"מ - ח"פ 515964666 2. אסף גויטע בשם המאשימה: גב' הדס עובדיה, מתמחה בשם הנאשם: עו"ד סברי פדילה גזר דין 1. הנאשמים הורשעו ביום 2.6.2026 בעובדות כתב האישום, על יסוד הודאתו של הנאשם 2 (להלן: הנאשם) בשמו ובשם הנאשמת 1 (להלן: החברה) מיום 13.1.26. ברקע: הנאשם הוא מנהלה הפעיל של הנאשמת, חברה פרטית שהפעילה אטליז בשנים הרלוונטיות. אישום מס' 1: הנאשמים לא הגישו במועד וללא סיבה מספקת דו"חות בגין הכנסותיה של הנאשמת לשנות המס 2021 עד 2023. מחזורי הכנסותיה של הנאשמת: 2021 - לפחות 5,843,080 ₪, 2022 - לפחות 2,292,646 ₪, 2023 - לא ידוע. בגין אישום זה הורשעו הנאשמים בשלוש עבירות אי הגשת דין וחשבון במועד, לפי סעיף 216(4) בצירוף סעיף 224א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). אישום מס' 2: הנאשמים ניכו מס במקור, ממשכורות ושלא ממשכורות, ששולמו ע"י הנאשמת בחודשים פברואר 2022 עד מאי 2022, אך לא העבירו את המס שניכו בסך כולל 22,153 ₪ (קרן). בגין אישום זה הורשעו הנאשמים בארבע עבירות אי העברת מס שנוכה, לפי סעיף 219 בצירוף סעיף 224א לפקודה. אישום מס' 3: הנאשם לא הגיש במועד, ללא סיבה מספקת, את הדו"חות על הכנסותיו לשנות המס 2020 עד 2023. בגין אישום זה הורשע הנאשם בארבע עבירות אי הגשת דין וחשבון במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה. 2. ב"כ המאשימה עמדה על הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו: שוויון בנשיאת נטל המס, יחסי האמון בין הנישומים לרשויות המס והגנה על קופת המדינה. לטענתה, חומרת הפגיעה בערכים אלה גבוהה, בשל ביצוע העבירות על פני ארבע שנות מס, הן בתיק החברה והן בתיק האישי של הנאשם. משכך ביקשה לקבוע מתחם עונש הולם לנאשם: מאסר בין 12-4 חודשים וקנס בין 100,000-35,000 ₪. הנאשמת איננה פעילה, ומשכך הסתפקה בעתירה לקנס סמלי. בקביעת העונש בתוך המתחם ביקשה להתחשב בהודאת הנאשם ובהסרה חלקית בלבד של המחדלים. הוגש דו"ח ניכויים לשנת 2020. במצב דברים זה, ולאחר שהפנתה לפסיקה, ביקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל בן 8 חודשים, קנס בסך 50,000 ₪, מאסר על-תנאי והתחייבות. 3. ב"כ הנאשם טען, כי העובדה שבשנת המס 2023 לא נרשם מחזור הכנסות כלשהו של החברה, צריכה להיזקף כשיקול לקולא בקביעת מתחם העונש. אשר לעבירות אי העברת מס שנוכה, הפנה לסכומי המס הנמוכים (סה"כ כ-22,000 ₪), ובפרט בתקופת הדיווח לחודש מאי 2022 (661 ₪). לדבריו, מחזורי החברה מלמדים על "קריסה כללית של הפעילות העסקית, הכלכלית והפיננסית". הנאשם הקים את החברה בשנת 2019 במטרה להתפרנס מעמל כפיו, אך מגפת הקורונה שפרצה בשנת 2020 "היכתה בו ובעסקיו ללא רחמים". החברה קרסה באופן שהשפיע על נכסיו האישיים של הנאשם, אשר נאלץ לפתוח בהליך חדלות פירעון (צו לפתיחת הליכים מיום 19.2.25 הוגש כמוצג ענ/1). הנאשם נשוי ואב לארבע בנות הסמוכות על שולחנו, והמשפחה נאלצת לשרוד מהכנסה צנועה ביותר (תלושי שכר הוגשו וסומנו בצוותא ענ/2). ב"כ הנאשם ביקש לקבוע את מתחם העונש בין מאסר על-תנאי לבין 8 חודשי מאסר בפועל, ובהתחשב בנסיבותיו הכלכליות העגומות של הנאשם, ביקש להסתפק בחודש אחד של מאסר שירוצה בעבודות שירות. דבריו הנאשם יובאו במלואם: "כל מה שקרה לא במכוון. הכל קרס בקורונה. כל העסק נפתח והתנהל כחוק, וקרס בקורונה. לגבי הדו"חות והתיקים, זה דרש כסף כדי להגיש את הדו"חות. זו הסיבה שלא הגשתי". 4. בתי המשפט הדגישו לא אחת את חומרתן של עבירות המס, והחובה להכביד בעונשם של העבריינים, הן משיקולי הלימה והן משיקולי הרתעה: "בית משפט זה עמד על הצורך בענישה מוחשית בגין עבירות מס, תוך העדפת האינטרס הציבורי בהרתעה ממשית מפני ביצוען. זאת, בין היתר, בשל הנזק הרב הגלום בהן לקופת המדינה, הקלות היחסית שבה ניתן לבצען, והקושי הכרוך בגילוין. לפיכך, נקבע כי נקודת המוצא בעבירות אלו היא הטלת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח..." (רע"פ 6093/20 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (7.9.20)). מבלי למעט מחומרתן של העבירות, סבורני כי הירידה החדה במחזורי ההכנסות של החברה (5.8 מיליון ₪ לשנת המס 2021, 2.3 מיליון ₪ לשנת המס 2022, מחזור לא ידוע בשנת המס 2023), מתיישבת עם טענת ההגנה באשר לקריסת החברה, ואכן, החברה איננה פעילה עוד. אלא שגם מצבו האישי של הנאשם התדרדר בהתאם, עד כי נאלץ לפנות בבקשה לחדלות פירעון. סבורני כי נתונים אלו, בשילוב היקפן המצומצם יחסית של העבירות והמתאם ביניהן, ולאחר שנתתי דעתי למדיניות הענישה המוכרת ושגורה אותה לא ראיתי לפרט (להסרת ספק, עיינתי בפסיקה אותה הגישה המאשימה), מצדיק קביעת מתחם עונש כולל לנאשם בין חודש מאסר בפועל לבין 8 חודשים, ומתחם קנס בין 10,000 ₪ לבין 60,000 ₪. בקביעת מיקומו של הנאשם במתחם זקפתי לטובתו את הודאתו במיוחס לו וחיסכון בזמן שיפוטי. מנגד, המחדל היחיד שהוסר הוא הגשת דו"ח אישי יחיד לשנת 2020. ממילא, כוחה של הסרת המחדלים מוגבל, ואין בה כדי להביא לתוצאה עונשית החורגת לקולה מן המתחם. ראו רע"פ 7851/13 עודה נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (3.9.15): "הסדרת המחדל איננה מהווה איפוא תחליף לענישה והיא איננה אף ערובה לכך שלא יוטל על עבריין המס עונש מאסר בפועל (ראו: רע"פ 5872/14 ירון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (02.10.2014); רע"פ 4323/14 מולדובן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.06.2014)). המשקל שיש לייחס להסרת המחדל איננו לפיכך בלתי מוגבל, והדין לגבי נושא זה נוסח כדלקמן: "עם כל חשיבותו של פירעון החוב, בסופו של דבר אין מדובר במעשה חסד שעשה הנאשם, אלא בפירעון מה שניתן היה לגבות ממנו גם בדרכים אחרות... על כן אף שלהסרת המחדל במקרה זה יש לייחס משקל, אין להפריז בו עד כדי הימנעות מגזירתו של מאסר בפועל" (ראו: פרשת מן, בפיסקה 5)." 5. בהתחשב בשיקולים שפורטו, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 2 חודשי מאסר בפועל. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות במתנ"ס פולג עיר ימים בנתניה, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 27.7.26. הנאשם יתייצב ביום 8.11.26 בשעה 8:00 במשרדי הממונה. הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, לרבות בדבר איסור צריכת אלכוהול, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח. ב. 2 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירה על פקודת מס הכנסה. ג. קנס בסך 15,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 10.12.26 ובכל 10 בחודש שלאחריו. לא ישולם איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי. החברה אינה פעילה, ומשכך לא תחויב. מוסבר לנאשם כי ניתן לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגביה באחת מהדרכים הבאות: כרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגביה www.eca.gov.il; מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גביה) 35592* או בטלפון 073-2055000; במזומן בכל סניף של בנק דואר בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברים). זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ז, 20 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.
המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לממונה על עבודות שירות.