לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא זהר דיבון סגל בעניין: המאשימה מדינת ישראל יחידת תביעות שלוחת נתניה ע"י ב"כ עוה"ד גל סורפין נגד הנאשם עומר בדראן ע"י ב"כ עוה"ד מתן סדן גזר דין הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות כדלקמן: הסעת תושב זר – לפי סעיף 12 א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); נהיגה בזמן פסילה (בית משפט) – עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א 1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה (פקע מעל שנתיים) – לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה ונהיגה ברכב ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2א' לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח) תש"ל 1970. על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.11.22, במסגרת הליך 5195-03-22 בבית המשפט לתעבורה מחוז מרכז, נפסל הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים. בתאריך 17.2.26 בשעה 07:44 או סמוך לכך, נהג הנאשם תחת פסילה והסיע ברכבו שני תושבי אזור שלא החזיקו באישורי כניסה או שהייה בישראל, בעיר נתניה. בין הצדדים לא התגבשה הסכמה לעניין העונש וכל צד טען כראות עיניו וכמיטב שיקול דעתו המקצועי. המחלוקת נוגעת הן בגבולות מתחם הענישה והן ביחס למיקום העונש בגדרי המתחם. בקצרה, המאשימה עתרה לקבוע מתחם ענישה בין 9 ועד 24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בהינתן הודאת הנאשם, הרשעותיו הקודמות בתחום התעבורה, ולצורך הרתעת היחיד והרבים, עתרה המאשימה להשית על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה לצמיתות וקנס. כן עתרה המאשימה להפעיל את המאסר המותנה במצטבר, כך שהנאשם ירצה 39 חודשי מאסר בפועל. מנגד, עתרה ההגנה להשית על הנאשם עונש מאסר שלא יעלה על שנה, ולנוכח ההודאה והנסיבות האישיות, ביקשה להפעיל את המאסר המותנה ברובו בחופף. ביחס ליתר הרכיבים ביקשה ההגנה התחשבות מוגברת, בפרט לנוכח תקופת המאסר הצפויה לנאשם. הנאשם בדברו האחרון מסר: "בהמשך לדברים שאמר עורך הדין, כל הדברים האלה בוצעו בגלל מצב כלכלי מאוד חמור בבית. כל פעם אני מוצא את עצמי מאחורי ההגה, מהלחצים הכספיים ואיך להניע את הבית מבחינת פרנסה, כלכלה והכל .אני לא מצדיק את זה, אבל כל פעם מוצא את עצמי אחרי ההגה. אני עובר מצב בריאותי מאוד חמור. היה לי שבוע שעבר בדיקות, שלא תגידו שאני עושה את זה בכוונה, אמרתי שאני דוחה את הבדיקות. הכוון ללכת לצינתור, במקרה הרע לא עלינו. אני לא יכול להתחיל לרצות את העונש היום. אני צברתי חובות של כ100000 ₪ חובות מכאלה ואחרים. זה המצב" (טעויות במקור). דיון והכרעה קביעת מתחם העונש ההולם הנאשם הפר את החוק ברגל גסה, כאשר הסיע בשעת בוקר מוקדמת, בעיר נתניה שני תושבי אזור אותם לא הכיר. בתוך כך פגע בזכותה של המדינה לקבוע את הבאים בשעריה, במטרה להגן על ביטחון המדינה והציבור, מפני הסיכון שבחדירתם של תושבים זרים שלא עברו סינון ביטחוני, לישראל (רע"פ 5198/01 חט'יב נ' מדינת ישראל (18.1.2001); רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.2006)ו רע"פ 3173/09 פארגין נ' מדינת ישראל (5.5.2009)). הנאשם נטל על עצמו סיכון והעמיד אחרים בסכנה. הגם שכתב האישום שותק לעניין התמורה שהתקבלה בגין הנסיעה, אין לכך משמעות רבה, כיוון שיש להניח כי אדם הנוטל על עצמו סיכון כה גבוה ומסכן אחרים, אינו עושה זאת לשם שמיים. בפועל לא הוכח כי נגרם נזק ממעשיו של הנאשם אך יש לזכור כי מידת הנזק אינה נמדדת רק במבחן התוצאה אלא שיש לבחון אותה אל מול הנזק הפוטנציאלי שעלול היה להיגרם כתוצאה מכניסתם של השוהים הבלתי חוקיים לישראל, בין אם למטרות ביצוע עבירות פליליות, כגון עבירות רכוש שהפכו למכת מדינה או חלילה וחס לביצוע פיגועי טרור. גם אם אין בכוונת המסיע, המעסיק או המלין, לגרום לפגיעה בביטחון המדינה, לעולם אין לדעת בוודאות מהיכן מגיעים השוהים הבלתי חוקיים ומה מטרותיהם. ואם לא די בכך, בביצוע עבירות התעבורה פגע הנאשם בביטחון ציבור המשתמשים בנתיבי התחבורה. על החומרה הגלומה בעבירות אלו, ר' מיני רבים: רע"פ 2063-12-24 אחמד חסן נ' מדינת ישראל (3.12.2024); רע"פ 7921/23 דאהר נ' מדינת ישראל (15.11.2023); רע"פ 155/23 ברנס נ' מדינת ישראל (1.1.2023). הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שמדובר בעבירות נהיגה בזמן פסילה, המבטאות זלזול עמוק של העבריין כלפי מערכת המשפט, רשויות החוק וגורמי האכיפה (ר' רע"פ 7013/22 סייד נ' מדינת ישראל, (27.10.2022)). לנוכח העובדה כי תקופת הפסילה שהושתה על הנאשם היא ארוכה (עשר שנים) וגם תקופת פקיעת רישיון הנהיגה היא ארוכה מאוד (קרוב ל- 30 שנה). לכן, יש להתייחס לנאשם כמי שהוא בלתי מורשה לנהיגה, כך שפוטנציאל הסכנה הטמון בנהיגתו, גבוה מאוד. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, המהווה כלי עזר בקביעת מתחם הענישה. ככל שהדבר נוגע לעבירת ההסעה שלא כדין, העיון בפסקי דין רבים יגלה כי מאז השבעה באוקטובר, ובעקבות תיקון 38 לחוק הכניסה לישראל, שהחמיר בעונש המרבי וקבע עונש מזערי, מדיניות הענישה היא מוחשית וממשית, וליבת הפסיקה בעונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. לרוב, כאשר מדובר בהסעה של תושב לא חוקי אחד או שניים, נהוג לקבוע את מתחם הענישה בין 6 ועד 18 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נוספים. להלן פסקי הדין אותם מצאתי כרלבנטיים לקביעת המתחם. בסקירת הפסיקה יש לתת את הדגש, למועד ביצוע העבירה, מספר השוהים הבלתי חוקיים, כיוון ההסעה, מרחק ההסעה, האם ניתנה תמורה עבור ההסעה, ועוד. ברי כי אין דינו של מי שהסיע, הלין או העסיק תושב זר אחד כדינו של מי שהסיע, העסיק והלין מספר תושבים, ואין דינו של מי שעבר עבירה אחת כדינו של זה שהפר את החוק מספר פעמים. ראו: רע"פ 5094/20 זנאדה נ' מדינת ישראל (30.7.2020); רע"פ 2057/19 מרזוק נ' מדינת ישראל (21.03.2019); עפ"ג 62494-05-26 חאלד רבה נ' מדינת ישראל (12.6.2026); עפ"ג 349296-12-24 קבהא נ' מדינת ישראל (23.3.2026); עפ"ג 26638-03-25 ג'בר נ' מדינת ישראל (26.1.2025); עפ"ג 4511-05-24 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (3.11.2024) [16 שב"חים]; עפ"ג 33354-04-24 עקל נ' מדינת ישראל (22.9.2024); עפ"ג 64502-06-24 סאלמה נ' מדינת ישראל (15.7.2024); עפ"ג 62378-06-24 מוצטפא נ' מדינת ישראל (23.9.2024); עפ"ג 46874-01-24 קשקוש נ' מדינת ישראל (3.11.2024); כן ראו פסקי הדין האלו שניתנו על ידי מותב זה: ת''פ 62977-01-26 מדינת ישראל נ' גוילה (6.7.2026) [4 תושבים זרים]; ת''פ 40787-01-26 מדינת ישראל נ' אבו חיט (25.5.2026) [5 תושבים זרים]; ת''פ 29579-04-25 מדינת ישראל נ' עלי (08.12.2025)[3 תושבים זרים]; ת''פ 61281-01-25 מדינת ישראל נ' חוראני (24.12.2025). באשר לעבירות התעבורה. העיון בפסיקה הנוהגת יגלה כי בתי המשפט נוהגים במדיניות ענישה קשה ובלתי מתפשרת כלפי אלו הנוהגים בזמן שרישיון הנהיגה שלהם נפסל במיוחד במקרים בהם נלוו עבירות בתחום הפלילי או בתחום התעבורה, ובמיוחד, כשמדובר ברצידיוויסטים. בהעדר טעמים מיוחדים העונשים כוללים מאסר בפועל ולתקופה ממושכת לצד פסילה בפועל ופסילה מותנית. להלן פסקי הדין אותם מצאתי כרלבנטיים לקביעת המתחם: רע"פ 7921/23 דאהר אבו קנדיל נ' מדינת ישראל (15.11.23). המבקש הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום, בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון וללא כיסוי ביטוחי, וכן בנהיגה במהירות העולה על המותר. בית המשפט לתעבורה מצא לסטות ממתחם הענישה משיקולי שיקום והורה על הארכת המאסר המותנה לצד פסילת רישיון נהיגה, הפעלת פסילה מותנית בחופף וצו של"צ. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, קבע כי המבקש ירצה 9 חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות ובחופף לכך יופעל עונש מאסר מותנה בן חודשיים. כן נקבע כי יופעל במצטבר עונש פסילה על תנאי בן שלושה חודשים. יתר רכיבי גזר דינו של בית משפט השלום הותרו על כנם. בקשת רשות ערעור נדחתה. רע"פ 2516/23 פלוני נ' מדינת ישראל (11.4.2023). המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, שימוש ברכב שנאסר בשימוש, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע. נקבע מתחם ענישה בין 7-20 חודשי מאסר וענישה נלווית, ועל המבקש נגזרו 9 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו ובחופף למאסר שמרצה בתיק קודם, כן הופעלו מאסרים על-תנאי בחפיפה חלקית, ובסך הכול הושתו 14 חודשי מאסר וענישה נלווית. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש וקיבל את ערעור המשיבה, ומבלי למצות את הדין, קבע כי עונש המאסר בפועל בן 9 חודשים יישאר על כנו, וירוצה במצטבר למאסר שמרצה בתיק האחר. כמו כן, שני המאסרים המותנים הופעלו במצטבר למאסר שהוטל ובמצטבר זה לזה, כך שבסך הכל ירצה המבקש 20 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, בעניין רכיב הפסילה בפועל, הפעיל בית המשפט המחוזי את סעיף 40א(א)(1) לפקודה, ודן את המבקש לפסילה בפועל לעשר שנים – בחופף לפסילות אחרות. בקשת רשות ערעור נדחתה. רע"פ 155/23 נאור ברנס נ' מדינת ישראל (11.1.23). המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לאחר שנפסל ל- 10 שנים ו- 15 שנים, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ואי החלפת דיסק יומית ברכב משא. למבקש 102 הרשעות קודמות, מתוכן 6 בגין נהיגה בפסילה. מתחם ענישה נקבע בין 7 ועד 20 חודשי מאסר בפועל, ועל המבקש נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, לצד הפעלת מאסרים מותנים במצטבר ובחופף, ובסך הכל – 31 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, נגזרו על המבקש, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים, במצטבר לכל פסילה אחרת. ערעור ההגנה לבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור נדחו. רע"פ 5697/21 ג'מאל ג'ראחי נ' מדינת ישראל(25.08.21) המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה (2 פסילות לתקופות של 10 ו-4 שנים, משני גזרי דין שונים), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (בלתי מורשה) וללא ביטוח. בית משפט לתעבורה הטיל עונש מאסר בן 9 חודשים לריצוי בעבודות שירות והפעיל בחופף מאסר על תנאי בן 6 חודשים לצד פסילה בת 12 חודשים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, גזר על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל, הפעיל את המאסר המותנה מחציתו בחופף כך שסה"כ ירצה 13 חודשי מאסר בפועל, לצד 10 שנות פסילה בפועל. בקשת רשות ערעור נדחתה. רע"פ 4299/20 אמיר חמדאן נ' מדינת ישראל (9.7.20).המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף, ללא רישיון רכב תקף וללא כיסוי ביטוחי. מתחם ענישה נקבע בין 6-20 חודשי מאסר ופסילה בת שנים, ובית המשפט חרג ממתחם הענישה משיקולי שיקום, וגזר על המבקש צו מבחן, מאסר מותנה, פסילה בת שבע שנים במצטבר לכל פסילה אחרת, וענישה נלווית. ערעורו של המבקש על משך הפסילה נדחה בבית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור נדחתה. לאור כל האמור ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע את מתחם הענישה 24-9 חודשים, פסילה בפועל, פסילה מותנית וקנס. קביעת העונש בתוך המתחם לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות לחומרה או לקולה המצדיקות חריגה ממתחם העונש ההולם. לפיכך, יש לקבוע עונשו של הנאשם בתוך המתחם תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא' לחוק העונשין). הנאשם יליד 1973, נשוי ואב ל- 5 ילדים (גילאי 15-8), סובל מבעיות בריאותיות שונות וצפוי לעבור צנתור. כמו כן, הנאשם מצוי בחובות כלכליים כבדים, לדבריו כמיליון וחצי שקלים, ונמצא בשלבי הסדרת החובות. מדבריו האחרונים, ובדומה לעבר אפשר להתרשם כי הוא מרגיש תחושת אחריות כלפי משפחתו. מובן כי שליחתו של הנאשם לעונש מאסר בעלת השפעה על הסמוכים על שולחנו. הנאשם הודה בכתב האישום, נטל אחריות על מעשיו, וביקש לקבל עליו את הדין, מבלי שהושגה הסכמה לעניין העונש, ובידיעה ברורה כי צפוי לעונש מאסר בפועל. ניהול ההליכים באופן ענייני ומהיר, מלמד על קבלת אחריות מלאה ובלתי מסויגת, ומשהיה בהודאה זו לייתר את שמיעת הראיות ולחסוך בזמן שיפוטי יקר, יש לתת לכך ביטוי של ממש בגזירת הדין. הנאשם נוהג משנת 1990 ולחובתו 39 הרשעות קודמות בתחום התעבורה, בגין ריבוי עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח, בעטיין נידון הנאשם למגוון עונשים, לרבות עונשי מאסר בפועל (13 חודשים, 12 חודשים, 24 חודשים), מאסרים מותנים, פסילות בפועל ועל תנאי. זוהי למעשה הרשעתו ה- 11 בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, והרשעה מס' 26 בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. בחינת הרשעותיו הקודמות של הנאשם בתחום התעבורה אל מול נסיבות ביצוע העבירות בגינן נותן את הדין מלמד על כך שמדובר בפורע חוק בפרט בתחום הנהיגה. הנאשם שב ומבצע עבירות תעבורה חמורות כשמאסר מותנה בן 9 חודשים ופסילת רישיון מותנית בת 12 חודשים, מרחפים מעל ראשו (טע/1). הנאשם נעדר מודעות לפסול במעשיו, חסר אחריות וחסר גבולות. לא רק שעונשים קודמים לא השיגו את אפקט ההרתעה כמצופה והם לא הובילו לשינוי התנהגותי אלא שניכרת ההסלמה בפעילות הפורצת חוק, והפעם כאמור, אף הסתבך בעבירה חמורה שעניינה הסעת שוהים בלתי חוקיים. העובדה כי לא היה בעונשים קודמים להשיג את ההרתעה מחייבת שינוי גישה והטלת עונש הולם שיהיה בו לשקף לנאשם את חומרת מעשיו. ראו ע"פ 328/20 פלוני נ' מדינת ישראל (08.06.2020) שם נקבעו הדברים הבאים: "צו פיקוח, מאסר על-תנאי וכיוצא באלו כלים העומדים לרשות בית המשפט, נועדו להגן על שלום הציבור, באמצעות הזהרה, הרתעה ופיקוח על עבריינים, לשם מניעת כניסתם למעגל השוטים של עבריינות חוזרת. לצד המסר המרתיע שמבקש בית המשפט לשלוח באמצעות השימוש בכלים אלו, נעשה שימוש בעונש המאסר על-תנאי על מנת לשלוח לחוטא גם מסר של אמון. בית המשפט מבקש לחזק, לעודד ולתמוך בעבריין אשר מבקש לשנות את דרכיו. לשם כך, מעניק בית המשפט אפשרות נוספת לאדם שמעד וסטה מן הדרך, בטרם יורה על מיצוי מלוא עומק הדין עמו. עבריין אשר לא שת ליבו לאזהרות אלו, חומרה יתירה יש במעשיו. כאשר נתפס אדם שנית בקלקלתו, ככלב השב על קיאו וככסיל השונה באיוולתו (משלי כ"ו 11), צו פיקוח ועונש מאסר מותנה התלויים ועומדים נגדו, הם חלק מהנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. יש באלו כדי להשליך על מתחם העונש ההולם אשר יקבע לגבי אותה עבירה שנעברה בנסיבות של רמיסת תמרורי אזהרה שעמדו בפני העבריין." באשר לפסילת רישיון הנהיגה. הוראת סעיף 40א(א)(2) קובעת כדלקמן: "(א) (1) הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיפים 62(3), 64, 64א, 65(א)(2) או (3) או 67, או על עבירה לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, ובעשר השנים שקדמו למועד ביצוע אותה עבירה כבר הורשע לפחות פעמיים על אחת מהעבירות האמורות, דינו – נוסף על כל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה שלא תפחת מעשר שנים; (2) נפסל אדם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי פסקה (1), והוא הורשע על עבירה מהעבירות המנויות בפסקה האמורה שעבר בתקופה שממועד פסילת הרישיון ועד שנתיים לאחר שחודש, דינו – נוסף על כל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות." במילים פשוטות, משעבר הנאשם על חוקי התעבורה פעם אחר פעם, ופירש באופן שגוי את מידת הרחמים שהפעילו כלפיו בתי המשפט כהיתר להמשיך ולנהוג ברכב, יש לקיים את מצוות המחוקק ולהשית פסילה לצמיתות. לנוכח מכלול הנתונים שפורטו באריכות אין אפילו לא טעם ענייני אחד המצדיק הימנעות מהשתת עונש זה. נותר אפוא להכריע בסוגיית המאסר המותנה. סעיף 58 לחוק העונשין קובע כי ככלל, תקופת המאסר המותנה ותקופת המאסר שהוטלה בשל עבירה נוספת ירוצו "בזו אחר זו", קרי – באופן מצטבר, זולת אם מצא בית המשפט טעמים להפעלת המאסר המותנה, כולו או חלקו, בחופף למאסר שנגזר. על פי הפסיקה, ככל שגדלה מידת הזיקה בין העבירה הנוכחית ובין העבירה שבגינה הוטל עונש המאסר המותנה כך תטה הכף לטובת ברירת המחדל של צבירת עונשים על פני החלתם בחופף (ראו ע"פ 7907/2014 ואזנה נ' מדינת ישראל, פסקאות 18-12 (22.2.2015), ע"פ 2336/2016 ריאד מזראיב נ' מדינת ישראל פסקה 32 (14.12.2017). בעניינו, ומכיוון שההליכים אינם מהווים גורם מרתיע ומציב גבול, היה מקום להפעיל את המאסר המותנה במצטבר. עם זאת, מצאתי לחפוף את המאסר המותנה בחלקו, הן משום שמדובר בתקופת תנאי ארוכה למדי, והן משום ההודאה והחיסכון בזמן שיפוטי. תוצאה לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 16 חודשים. אני מורה על הפעלת מאסר מותנה בן 9 חודשים מפ"ל 5195-03-22 גזר דין מיום 8.11.2022 המאסר המותנה ירוצה במצטבר ובחופף לעונש המאסר שהוטל בסעיף א לעיל. כך שסה"כ ירצה הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל. 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות בהן הורשע. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לצמיתות. אני מורה על הפעלת פסילה מותנית 12 חודשים מפ"ל 5195-03-22 מגזר דין מיום 8.11.2022. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים. הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים עבירה בה הורשע. קנס בסך 15,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.1.2027 ובכל ראשון לחודש לאחריו. 54678313צו כללי למוצגים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.
ניתן היום, ג' חשוון תשפ"ז, 14 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.