ת"א 44882-07-25 מנצור נ' מ.מ. המרכז הארצי ללימודים בע"מ

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף. ההלכה היא כי בית המשפט מחויב לנהוג בבקשות לסילוק על הסף "בזהירות רבה ולהשתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983)) וכי ככלל, "יעדיף בית המשפט [...] שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה" (ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח(1) 577 (2003)); אמנם קיים קושי בטענותיו של התובע שעה שחתם על הסכם פשרה בו צויין כי "לך אין תביעות כלפי המכללה", אולם יש לאפשר לתובע לבחון את טענותיו ובפרט בעניין עמידה בתנאי הסכם הפשרה שנחתם. לשיטת התובע המכללה היתה מחוייבת להשיב "כל סכום" לתובע ואילו לשיטת המכללה היא היתה מחוייבת להשיב לתובע את "מרבית התמורה ששולמה". עניין זה יש לבחון אל מול נוסח הסכם הפשרה שנחתם ובפרט הניסוח "כל סכום מעבר לכך יחזור לחברת האשראי שלך ברגע שהכסף יעבור למכללת", ואל מול התנהלות המכללה לאחר החתימה על ההסכם. מאחר שדחיתי את הבקשה, הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 500 ש"ח.