בפני כבוד השופט, סגן הנשיאה אור ממון בעניין: המאשימה: מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד יעל בן שמחון נגד הנאשם: דור נעים סרפוס (עציר) ע"י ב"כ עוה"ד זהר משה גזר דין (מותר בפרסום לאחר השחרת חלקים לבקשת המאשימה – החלקים ש"הושחרו" סומנו בכוכביות) א. כתב האישום וההרשעה 1. ביום 25.6.26, לאחר הליך גישור שהתקיים בפני, הודה הנאשם בעובדות "כתב אישום מתוקן לצורך הסדר טיעון" ( סומן במ/1 25.6.26 ולהלן: "כתב האישום"). 2. במסגרת ההסדר הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום, הצדדים לא הגיעו להסכמות עונשיות, ונקבע שכל צד יהיה חופשי בטיעוניו (ר' גם מסמך "הסדר טיעון שסומן במ/2 25.6.26). 3. כתב האישום בו הודה הנאשם כולל שלושה אישומים וחלק כללי, אפרט להלן העובדות המרכזיות שבכתב האישום. 4. אישום ראשון: א' היא קטינה**************************** ******. והחזיקה והפעילה חשבונות פופולאריים ברשתות חברתיות בעלי עוקבים רבים מרחבי העולם. ביום 30.5.2025, או בסמוך לכך, יצר הנאשם את ערוץ הטלגרם "מדבר טרול הרשת דור סרפוס טירוףףף", והגדיר אותו כערוץ הפתוח להצטרפות משתמשים ללא הגבלה (להלן: "הערוץ הראשי"). עד ליום מעצרו של הנאשם הצטרפו לערוץ הראשי כ-4,800 משתמשים. כמו כן, הנאשם הגדיר כי תכני הערוץ יהיו זמינים לצפייה לכל משתמש, גם מבלי להצטרף לערוץ. במועד שאינו ידוע במדויק, עובר ליום 20.10.2025, החזיק הנאשם קבצי וידאו המכילים תכנים שהוקלטו ממצלמת אבטחה פרטית בביתה של א', וזאת ללא ידיעתה והסכמתה של א'. בתכנים האמורים, נחזית א' לבדה או ביחד עם קטינים נוספים כשהם בעירום מלא וחלקי ובעת קיום אקטים מיניים שונים. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, עובר ליום 20.10.2025, הפיץ הנאשם בערוץ הראשי שמונה סרטונים בהם נחזית א' לבדה או ביחד עם קטינים נוספים בעירום ובעת קיום אקטים מיניים כמפורט בנספח א' (להלן: "התכנים שהופצו"). בד בבד עם פרסום התכנים האמורים בערוץ הראשי הפציר הנאשם בצופי הערוץ להעתיק את התכנים שהופצו, ולהפיצם הלאה וכך כתב בערוץ: "תעשו הקלטת מסך וידיאו ותעבירו ביניכם". נוסף על פרסום התכנים בערוץ הראשי פרסם הנאשם קישור לערוץ נוסף הנושא את שמה של הקטינה ובו הסרטונים זמינים לצפייה והורדה ואף פרסם את התכנים בערוץ נוסף ייעודי לסרטונים אלה ולסרטונים מיניים נוספים שפתח ביום 19.10.2025 או בסמוך לכך בשם "ערוץ על שם אבא של אייל גולן משגלו לברכה." לאור העניין הרב שעוררו הפרסומים המתוארים לעיל בקרב צופי הערוץ הראשי, פרסם הנאשם באופן תכוף פרטים הנוגעים להפצת סרטוני הקטינה ואף ביום 3.11.25 תיעד עצמו מחפש את ביתה של הקטינה א' בשכונה בה היא מתגוררת, דופק על דלתות השכנים ומבקש להתעמת עם אביה של הקטינה א'. בעקבות הפרסומים, הקטינה א' מחקה את חלק מחשבונותיה ברשתות החברתיות, על שלל עוקביה, הסתגרה בביתה ומטופלת על ידי גורמי מקצוע. בנוסף לאמור, במועד מעצרו ביום 4.11.2025, החזיק הנאשם במחשבו שבעה סרטונים נוספים בהם נחזית הקטינה א' וקטינים נוספים בעירום חלקי או מלא ובעת קיום אקטים מיניים כמפורט בנספח ב' לכתב האישום. בגין אלה יוחסו לנאשם העבירות הבאות: פרסום תועבה בו דמותו של קטין, עבירה לפי סעיף 214(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") (8 עבירות). הטרדה מינית והתנכלות, עבירה לפי סעיף 3(א)(5א) בצירוף סעיף 5(א) סיפא לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1988 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מינית") (8 עבירות) החזקה וצריכה של חומר תועבה ובו דמותו של קטין, עבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק. 5. אישום שני: י' הוא בגיר תושב ישראל *********. במהלך חודש אוקטובר 2025, פרסם הנאשם בערוץ הראשי 8 תמונות ערוכות וכוזבות בהן נחזה י' בעת קיום יחסי מין או ברגעים אינטימיים עם גברים נוספים, ובין היתר: תמונה בה ראשו של י' מחובר לתמונה של גבר עירום כורע על ארבע בעת שגבר נוסף מבצע בו מעשה סדום אנאלי. בצירוף לתמונה כתב הנאשם "זובור אכל זמבורה!!!" בצירוף שמו של י'. תמונה ערוכה בה ראשו של י' מחובר לגוף של גבר עירום והוא שוכב על גבו ומעליו יושב גבר עירום נוסף. תמונה ערוכה בה ראשו של י' מחובר לגוף של גבר עירום והוא רוכן לפני בעת שגבר נוסף מבצע בו מעשה סדום אנאלי. בגין אלה יוחסה לנאשם עבירה של הטרדה מינית והתנכלות, בניגוד לסעיף 3(א)(5א) בצירוף סעיף 5(א)סיפא לחוק למניעת הטרדה מינית (8 עבירות). 6. אישום שלישי: ביום 17.11.2025, בהיותו נתון במעצר, הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין האישומים הראשון והשני לבית משפט השלום בתל אביב יפו, ובצירוף בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 7.1.2026 הורה בית המשפט, במסגרת הליך מ"ת, על שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר בעמותת "אכפת" בתנאים מגבילים שכללו בין השאר, מעצר בית מלא בעמותת "אכפת" על פי תנאי המקום. ביום 30.3.2026, יצא הנאשם מחלופת המעצר ללא אישור וללא הודעה, ובניגוד לתנאי השחרור, ולא שב אליה במשך שבועיים. במהלך כשבועיים משטרת ישראל ניסתה לאתר את הנאשם עד שביום 13.4.2026 נעצר בשעות הלילה על ידי סיירי משטרה באזור תל אביב. בגין אלה יוחסה לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית, בניגוד לסעיף 287(א) לחוק. ב. הראיות לעונש 7. טיעונים לעונש התקיימו ביום 14.7.26, מטעם התביעה הוגשו לעונש המוצגים הבאים: גיליון הרישום הפלילי של הנאשם - (סומן במ/1) – לנאשם הרשעה אחת מיום 3.3.25, בעבירה של החזקת נשק בלא רשות על פי דין, הוא נדון, בין שאר, למאסר של 6 וחצי חודשים. בנוסף, לנאשם הליך מיום 21.10.24, שהסתיים בצו אשפוז, בשל אי מסוגלות לעמוד לדין (עבירה של איומים והפרת הוראה חוקית). תצהירי נפגעי עבירה (יפורטו בקצרה מטעמי צנעת הפרט). ************************************ ************************************ ************************************ 8. מטעם ההגנה, העידה אימו של הנאשם – אשר סיפרה שבנה סבל ממצוקה נפשית קשה בשנים האחרונות מאז שבעלה נפטר, לדבריה הוא עבר דברים לא פשוטים, הוא צריך עזרה ושיקום. היא ספרה שמצבו הנפשי לא היה תקין, הוא לא מצא עבודה, ישב בבית, התמכר לרשתות, לדבריה מעשיו הם תולדה של שעמום ואי מציאת מסגרת. ביקשה להתחשב בכך. עוד הוגשה במסגרת טיעוני הסנגור חוות דעת פסיכיאטרית (סומנה במ/7) לא ארחיב לגביה מטעמים ברורים, בפרט רלוונטי לענייננו פרק "הדיון" של חוות הדעת. כותבי חוות הדעת עוסקים בין השאר במניעים שהובילו הנאשם לביצוע העבירות (ר' למשל בפסקה האחרונה בפרק הדיון) וכן נכתב שלפי הערכתם הנאשם לא פעל בשל דחפים מיניים. ג. טיעוני הצדדים לעונש 9. ב"כ המאשימה סקרה את עובדות כתב האישום בהם הודה הנאשם (ראה גם במ/6). התובעת התייחסה לעבירת "חוק הסרטונים" שהינה עבירה חדשה יחסית (שנת 2014), הפנתה לדברי ההסבר של החוק שלפיהם עם התפתחות הטכנולוגיה והקלות שבביצוע העבירות, ראוי לראות בה פגיעה מינית לכל דבר. וכי האינטרסים המוגנים שמאחוריה הם אינטרסים מוגנים של פגיעה מינית. עוד הדגישה, שהעבירה מתייחסת לכל שרשרת ההפצה של התכנים ולא רק למפיץ הראשוני, או למי שצילם, כשכל אחד מהמפיצים מגדיל את הנזק הופך אותו לחמור יותר. בעניין זה, הפנתה לת"פ 53431-10-21 מדינת ישראל נ' מיכאילוב, שם התייחסו לכך שהנאשם פגע בערכים חברתיים של ביטחונם, כבודם, פרטיותם והאוטונומיה על גופם של הנפגעים וכן בתחושת הביטחון האישי בשימוש ברשתות במרחב המקוון. ציינה כי עבירות מין המבוצעות במרחב המקוון, עלולות לגרום לפגיעות ארוכות טווח והן מבוצעות בבתים, בחדרים של הנפגעים מקומות שאמורים להיות המרחבים המוגנים ביותר. הפנתה לע"פ 5090/18 מדינת ישראל נ' פלוני, שם נקבעה רשימה של קריטריונים שעל בית המשפט לשקול בעת גזירת עונש בביצוע עבירה לפי "חוק הסרטונים". הקריטריון אחד עוסק ב"טיב הפרסום", לטענתה אין ספק שהפרסום בענייננו מצוי ברף הגבוה והחמור של סרטונים שיכולים להיות מופצים באינטרנט. וזאת כשמדובר בתיעוד מתוך חדרה הפרטי של הקטינה, ברגעים אינטימיים ביותר. בנוסף, ידיעת הנאשם, הנאשם הכיר את נפגעת העבירה, ידע את גילה, ידע שהיא קטינה ולמרות זאת פעל לפרסם ולהגדיל את החשיפה, תוך שהוא רווה נחת מהעניין שהתוכן מייצר בערוצו, ועיוור לסבלה של הקטינה ושל הקטינים הנוספים שאותם אינו מזכיר כלל. הפנתה לאישום השני, שמכיל תמונות ערוכות של י', שגם הוא יוצר תוכן מוכר ברשתות החברתיות. שלישית, אופן ההפצה והתכנון המוקדם, התובעת הפנתה לאמצעים שהשתמש בהם הנאשם, הפיץ בערוץ הפרטי שלו, בערוץ נוסף שפתח, ואף הפיץ קישור לערוץ נוסף. אמרה שמדובר בהפצה שיטתית ומתוכננת היטב הכוללת מערך של מספר ערוצים, באופן שנועד להגדיל את כמות הנחשפים ולצבור לעצמו פופולריות ומוניטין. רביעית, תפוצת הפרסום, בכתב האישום מצוין ערוץ ראשי ובו 4,800 משתמשים, אך מדובר בערוץ שיכולים להיכנס אליו גם מי שאינם רשומים, כך שיתכן והתפוצה גבוהה יותר. חמישית, גיל נפגעי העבירה, ארבעת נפגעי העבירה בסרטון הראשון היו קטינים, והנאשם היה מודע לכך. שישית, היכרות מוקדמת, הנאשם לא הכיר את הנפגעים באופן אישי, אך כמתואר בכתב האישום הוא הלך לביתה, ניסה לדבר עם אביה וניסה להבין פרטים נוספים לגביה מה שמראה על חומרה יתרה. שביעית, היקף הנזק בפועל, לשם כך הוגשו ארבעת התצהירים של נפגעי העבירה. ************************************* לעניין מדיניות הענישה הפנתה לפסיקה וציינה שאף שאמנם כל מקרה אינו זהה לאחר ויש קושי למצוא פסיקה זהה. אך מהפסיקה עולה הצורך בהחמרת הענישה לצורך הרתעת העבריינים ולאור הקלות הבלתי נסבלת בביצוע עבירות מסוג זה. 10. באשר למתחמי הענישה, התובעת ביצעה חלוקה לפי סוג העבירות: פרסום הסרטונים בערוצי הטלגרם (מהאישום הראשון והשני יחדיו) – עתרה למתחם שנע מ-30 חודשי מאסר ועד 48 חודשי מאסר. החזקת חומרי תועבה – עתרה למתחם שנע בין 3 ל – 6 חודשי מאסר בפועל. הפרת הוראה חוקית - מתחם שנע בין 3 ל-6 חודשי מאסר בפועל. התובעת סברה שהחזקת חומרי התועבה, כפי שפורטו באישום הראשון מצדיקים מתחם נפרד, כי לטעמה, מדובר באירוע שונה ויש גם החזקה של סרטונים שהינם שונים ממה שהופץ. מנגד, סברה שעבירת פרסום הסרטונים באישום הראשון ובאישום השני, מצדיקים קביעה של מתחם אחד. 11. לעניין מיקום הנאשם במתחם, ב"כ המאשימה סברה שיש לקחת לקולה "את זה שהנאשם הודה בכתב האישום במסגרת הסדר דיוני וחסך זמן שיפוטי יקר וחסך גם את עדות הנפגעים". לחומרה סברה, שאך בשל הרישום הפלילי בגין עבירה של החזקת נשק יש למקם הנאשם בין השליש התחתון לאמצעי. כמו כן, עתרה להשית על הנאשם קנס וכן פיצוי משמעותי לכל אחד מנפגעי העבירה, סברה שיש להורות על פיצוי גבוה ל- א שפורסמו 8 סרטונים שקשורים אליה, פיצוי נמוך יותר לנפגעים אחרים שפורסמו סירטוניהם, ונמוך עוד יותר לנפגעים שסרטונים שלהם הוחזקו ולא פורסמו. בשקלול שלושת האישומים, עתרה לעונש הכולל שלא יפחת משלוש שנות מאסר, פיצוי על פי שיקול דעת בית המשפט, קנס ומאסר על תנאי. התובעת גם ציינה במענה לשאלה שלי שהנאשם היה עצור בין 4.11.25 ל- 7.1.26, ואז שוב מה- 13.4.26. 12. ב"כ הנאשם הפנה לגילו הצעיר של הנאשם ולגיליון רישומו הפלילי שממנו עולה שלנאשם הרשעה אחת בודדת בעבירה שאינה מן העניין. כמו כן, ביקש להפנות לכך שבשנת 2024, הופסקו ההליכים בעניינו של הנאשם בעקבות מחלת נפש. הפנה גם לחוות הדעת שניתנה בתיק (במ/7) ושממנה עולה שהנאשם אושפז 4 אישפוזים פסיכיאטריים, של כמעט 250 ימי אשפוז, ושהוא מצוי במצוקה קשה כבר מספר שנים. הפנה גם לכך שלנאשם מחלות גופניות ותחלואה כפולה אשר גם היא מפורטת בחוות הדעת. הסנגור הדגיש את החשיבות הרבה של לקיחת האחריות על ידי הנאשם. לדבריו, לא מדובר רק בהודאה, אלא בחיסכון גדול ביותר בזמן שיפוטי, ובעיקר בכך שהעדים לא נדרשו לעמוד בבית המשפט ולהשמיע את קולם, לא נדרשו להיחשף פעם נוספת באופן פוגעני באולם בית המשפט. 13. באשר למיקום בתוך המתחם, הסנגור התייחס לרצון המאשימה למקם הנאשם בין השליש התחתון לאמצע המתחם וסבר שלא הושמע על ידי המאשימה שום נימוק שמצדיק זאת, לדבריו ההפך הוא הנכון, וכל נימוק שבוחנים אמור להוביל לתחתית המתחם, אין לנאשם עבר פלילי בעבירות רלוונטיות, הוא הודה וחסך זמן שיפוטי. ויש אפילו "לסטות" מהמתחם ולקבוע מתחם נמוך יותר בשל מחלת הנפש של הנאשם. 14. הסנגור התייחס למתחמים שהציגה המאשימה, וטען שהם מחמירים ביותר ושגויים לטעמו. כאשר הציג פסיקה שתומכת במתחמים שמתחילים בע"ש, ומסתיימים בענישה של פחות משנתיים. הסנגור אמר שהוא אינו מקל ראש במה שמפורט בתצהירים, אך לדבריו לא עולה מהתצהירים פגיעה שהיא יוצאת דופן, לדבריו גם לא הוצגו מסמכים רפואיים או אחרים. הסנגור הדגיש שאין אף פסק דין אחד שתומך בענישה שעתרה לה המאשימה. הסנגור עתר להטיל עונש על הנאשם של כ- 12 חודשי מאסר, אולי מעט מעבר לכך. 15. באשר לרכיב הכלכלי – הסנגור אמר שברור לו שיהיה רכיב כלכלי, אך הדגיש שמדובר בנאשם עם מצוקה כלכלית קשה, הוא פושט רגל, נתמך על ידי רשויות הרווחה לאור נכות שיש לו כשגם אימו תומכת בו. הסנגור גם הדגיש שלא הוצגו ראיות שתומכות בנזק כלכלי שנטען מלבד האמירות בתצהיר. 16. גם הנאשם בחר לומר דברים, ואמר דברים בהרחבה ובאריכות כמפורט בפרוטוקול הדיון ולא אחזור על כולם. כך בין השאר, בחר להתנצל, אך גם מסר שהוא מתחרט שהקיף את עצמו באנשים שתחומי העניין שלהם שטחיים ונבובים והתנצל באופן אישי שהוא התעסק בנושאים שטחיים וירודים שכאלה. מסר שלא הייתה לו "כוונת זדון" ושלא ניסה לפגוע באיש. "אני מתכוון לעשות טוב אבל יוצא לי עקום", הטריד אותו שצולמו קטינות וקטינים במצבים אינטימיים וסבר שיש לבחון מדוע הותקנה מצלמה בחדר השינה של הקטינה והאם הנפגעת ידעה על קיומה. אמר שלפעמים "צריך לזעזע כדי לזעוק על עוולות חברתיות", טען כי "צלבו" אותו כבר ברשת והכפישו בלי לתת לו זכות תגובה, דיבר על מחדלי חקירה שהיו בתיק ועל אכיפה בררנית (למשל תלונות שהוגשו על ידו ונסגרו). באשר לאישום השני, אמר שהדברים פורסמו כסאטירה על דברים שפרסם י. ובאשר לאישום השלישי אמר שברח מחלופת מעצר שלא הייתה בטוחה עבורו ושבה איימו עליו שירצחו אותו עד הבוקר. הנאשם גם התייחס לחוות דעת במ/7 שהוגשה על ידי ב"כ כשלטענתו חוות הדעת נגועה בניגוד עניינים ובמשוא פנים תוך שפרט אירועים שמסבירים זאת לטעמו. הוא הדגיש שהוא לא פגע פיזית באיש ושהאמירה שהוא מטריד מינית חמורה מאוד בעיניו, ושאף שהיה רוצה לפצות ולהתנצל, הוא מצוי בפשיטת רגל, בלא פרנסה, אינו מתקבל לעבודה ונלקחה ממנו הקצבה. כמו כן, אמר שהוא רוצה להשתקם. ד. דיון והכרעה 17. תיקון מס' 113 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: החוק) , קובע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם וזאת על מנת שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה (ר' סעיף 40 א' לחוק העונשין). מתחם העונש ההולם 18. סעיף 40 ג' (א) לחוק העונשין מורה כי בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה (עקרון הלימה), ולשם כך יתייחס בית המשפט לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. 19. במקרה דנא, ובהתאם לסעיף 40 יג' לחוק העונשין, יש לבחון תחילה האם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד, או שמא מדובר באירועים נפרדים, יש לבחון, למשל, את פער הזמנים בין העבירות שבוצעו, את זהות נפגע העבירה, ואת המחשבה הפלילית (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל). בענייננו, המאשימה סבורה שבשל עבירת הפצת הסרטונים באישום הראשון והשני יש לקבוע מתחם אחד, ושיש לקבוע מתחם נפרד לעבירה של החזקת הסרטונים באישום הראשון (מאחר וחלק מסרטונים אלה לא הופצו), לטעמי, החזקת הסרטונים ובהמשך הפצתם (וגם אם חלקם לא הופצו) היא אירוע אחד, ועל כן יש לקבוע להם מתחם אחד. מנגד, מסכים אני עם ניתוח המאשימה שהפצת הסרטונים באישום הראשון והשני מקורה באירוע אחד וזאת לאור סמיכות הזמנים והדמיון במעשים. על כן יקבע מתחם עונש אחד לאישום הראשון והשני ומתחם נפרד לאישום השלישי. הערכים החברתיים המוגנים 20. הנאשם פגע בשורה של ערכים חברתיים מוגנים בשל מעשיו. ראשית, בזכותם של המתלוננים לפרטיות, לשם טוב ולכבוד, כמו גם בזכות לאוטונומיה על גופו. אערכים אלה מועצמים יותר כשמדובר בקטינים. שנית, נפגעה תחושת הביטחון האישי של הציבור בשימוש ברשתות המרחב המקוון. בנוסף, שלישית, בשל האישום השלישי נפגע גם הערך של שמירה על שלטון החוק, הבטחת קיומם של החלטות בית משפט וחשש לפגיעה בניהול תקין של ההליך הפלילי. 21. לעניין זה ראה האמור בע"פ 5090/18 מדינת ישראל נ' פלוני (18.11.18): "כל הטרדה מינית מבזה את אנושיותו של אדם ושוללת את האוטונומיה שלו ואת שליטתו בגופו (דברי ההסבר להצעת חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ז-1997, ה"ח 484, 484). כך גם, ואף ביתר שאת, בהפצת תיעוד מבזה או משפיל המתמקד במיניות של אדם. המתועדת, מוצגת בתור אובייקט מיני להנאת הצופים והשומעים. היא נחשפת לעיני כול, פשוטו כמשמעו, בלי שביקשו את הסכמתה. יסוד ההסכמה חשוב במיוחד, שכן הוא מבטא את האוטונומיה של הפרט במובנה המובהק ביותר, דהיינו בהחלטות של אדם אילו פרטים אינטימיים לחשוף לאחרים, למי לחשוף אותם ובניסיונו לשלוט בדימוי שלו בקרב מכריו ובציבור בכלל ... לפיכך מדובר בפגיעה חמורה וממשית בעלת מאפיינים של פגיעה מינית, והיא מצדיקה את החלת הכלים המשפטיים של החוק למניעת הטרדה מינית...". המתחם שייקבע באשר לאישום השלישי - הפרת ההוראה החוקית 22. בטרם אפרט השיקולים באשר למתחם שיקבע באשר לאישום הראשון והשני, מצאתי להתייחס בקצרה למתחם אותו יש לקבוע באשר לאישום השלישי. בהתאם לעובדות האישום השלישי, הנאשם ברח מתנאי מעצר שנקבעו בעניינו ונעצר אחרי כשבועיים, מנגד, הפרת התנאים לא לוותה בביצוע עבירות נוספות. כאשר הנאשם "תרץ" מעשיו בחשש לפגיעה בו מצד שוהים אחרים בחלופת המעצר. 23. לאור האמור, הנסיבות בתיק זה והפסיקה הקיימת (למשל ראה ת.פ. (שלום אי) 40373-08-13 מ"י נ' זגורי (נבו 4.1.26), ת"פ (שלום רח') 9318-01-14 מדינת ישראל נ' אבו עצא (נבו 8.6.2014), ת"פ (שלום רח') 20828-06-18 מדינת ישראל נ' אבן צור (נבו 4.3.2019)) אקבע מתחם עונש באשר לאישום השלישי שהוא בין מע"ת למספר חודשי מאסר בפועל לתקופה שניתן לרצותה בע"ש. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה – באשר לאישום הראשון והשני 24. בהתאם לסעיף 40ט' לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם, יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף, וזאת ככל שחשב בית המשפט שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם. 25. הנסיבות הרלוונטיות לענייננו הן : חלקו של הנאשם מרכזי באירוע, הנאשם גם ביצע את העבירות תוך תכנון מוקדם ותחכום. הנאשם פעל, בשורה של דרכים להפיץ הסרטונים. ואף הפציר בצופים "תעשו הקלטת מסך וידאו ותעבירו ביניכם" וזאת כדי להגביר את ההפצה. מתצהירי נפגעי העבירה שהוגשו עולה שהנזק שנגרם להם היה משמעותי. כך באשר ל- א', שבעקבות מעשי הנאשם נאלצה לצמצם באופן משמעותי פעילות ברשתות חברתיות, היא נדרשה לטיפול מקצועי, נגרם נזק משמעותי לקריירה שפיתחה. נזקים דומים נגרמו גם ל- י'. וגם נפגעי העבירה האחרים תיארו תחושות פגיעה קשות, הסתגרות, תחושת בושה וחרדות, וכן פגיעה בתפקוד לעומת התקופה שקדמה לפרסומים. נזק זה אף מתעצם, בשל העובדה שהוא למעשה לא פסק, הסרטונים שהופצו ברשתות נמצאים בידי גורמים שונים שיכולים לשוב ולהפיצם אם ירצו בכך. מנגד, לא נטען כנגד הנאשם שהוא זה שיצר את התכנים שהופצו, ואף לא נטען כי הוא זה שהפיצם לראשונה ברשתות החברתיות, כך שחלק מנזק זה שיש למתלוננים אינו נובע רק ממעשיו של הנאשם. בנוסף, הנאשם גם החזיק חומר פדופילי נוסף במחשבים שבביתו מעבר לסרטונים שהופצו. באשר לסיבות שהביאו הנאשם לביצוע העבירה, אכן נדמה, כפי שטענה המאשימה, וכפי שגם עולה מבמ/7 שהנאשם ביצע המעשים כדרך לצבור פופולריות ומוניטין וזאת בהעדר אמפטיה ובהתעלם מהנזק שיגרם אגב כך למתלוננים. מנגד, נדמה, שמניעיו של הנאשם לביצוע המעשים לא היו מיניים (מה שפועל במידה מסוימת לטובתו). מדיניות הענישה הנהוגה 26. מדיניות הענישה הנהוגה היא רק אחד מהשיקולים המשפיעים על קביעת מתחם העונש ההולם. גם יש לזכור כי העונש המוטל בכל מקרה נתון הוא תוצר של מכלול רחב של שיקולים ונסיבות. כך למשל, "בקביעת מתחם העונש ההולם ובגזירת הדין בגדרו אין די כמובן בהתייחסות לסעיף העבירה בה הורשע הנאשם, אלא העיקר הוא בעובדות ובנסיבות האירועים הספציפיים בגינן הורשע הנאשם..."(ע"פ 5980/15 מדינת ישראל נ' פרי זדה (2016), בפסקה 8; ע"פ 1997/13 פלוני נ' מדינת ישראל (2013), בפסקה 12; ע"פ 3619/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקאות 31-32 (2015). 27. כמפורט בפרוטוקול הדיון, הצדדים הגישו פסיקה התומכת בעמדתם. לאחר שבחנתי הפסיקה שהוגשה בחרתי לפרט כאן פסיקה שהינה רלוונטית לדיון שבפני: ת"פ (שלום רחובות) 75903-12-20 מדינת ישראל נ' פלוני - הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של הטרדה מינית, הנאשם קיים עם המתלוננת יחסי מין, תיעד אותם באמצעות מכשיר הטלפון שלו ויצר מספר סרטוני וידאו, בהמשך הפיץ באמצעות הטלגרם שניים מהסרטונים בקבוצה שבה 9,600 משתתפים, וזאת ללא ידיעת או הסכמת המתלוננת, באחד מהסרטונים ניתן היה לראות את פניה של המתלוננת. בהמשך הסרטונים הופצו ברשתות החברתיות, בצירוף תמונה של המתלוננת מתוך חשבון האינסטגרם שלה. בעקבות הפצת הסרטונים הוטרדה המתלוננת בכך שקיבלה פניות רבות והתנכלויות בקשר עם הסרטונים. בית המשפט קבע מתחם עונש שנע בין 12 חודשים ועד ל-30 חודשי מאסר ורכיבי ענישה נוספים. בית המשפט הטיל על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי בסך 15,000 ₪, וקנס בסך 1,000 ₪. ערעור שהוגש על חומרת פסק הדין נדחה בהמלצת בית המשפט (עפ"ג 18269-02-23). באותו הליך, הנאשם יצר את הסרטונים בעצמו, ובהמשך גם היה הראשון שהפיצם (שלא כמו בענייננו). מנגד, מדובר במתלוננת אחת שאינה קטינה. ת"פ (שלום אילת) 43967-07-20 מדינת ישראל נ' תומר מנוס – הנאשם הורשע על פי הודאתו, בשבעה אישומים של הטרדה מינית והתנכלות. הנאשם יצר וניהל קבוצת טלגרם ייעודית להפצה של סרטים ותמונות בהם נחזות נערות ונשים ישראליות בעת ביצוע אקטים מיניים או של תמונות וסרטים המתמקדים במיניותן, וזאת ללא ידיעתן וללא הסכמתן. בקבוצה היו למעלה מ- 400 משתמשים, כאשר הנאשם עודד את חברי הקבוצה לצרף משתמשים נוספים. פורסמו בה, בעיקר על ידי הנאשם, למעלה מ-500 תמונות וסרטונים בעלי תוכן מיני של נשים ישראליות, לרבות קטינות, כשהפרסומים נעשו ללא ידיעת המצולמות וללא הסכמתן. בית המשפט קבע מתחם ענישה שנע בין 14 ל-36 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הטיל על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, התחייבות בסך 10,000 ₪, וכן פיצוי בסך 5,000 ₪ לכל אחת מהנפגעות שאותרו. ערעור שהוגש על חומרת פסק הדין נדחה בהמלצת בית המשפט (ע"פ 1425-02-23). מדובר באירוע שחמור מהאירוע שבפני בהיבטי כמות המתלוננות (6 מתלוננות צעירות שהוזכרו פרטיהן בכתב האישום, אך קיימות מתלוננות אחרות בתיק שלא אותרו פרטיהן) וכמות החומר שהופץ (500 תמונות וסרטונים לעומת 16 בהליך שבפני), מנגד ההפצה הייתה לפחות משתמשים, כשבענייננו יש גם עבירה של הפרת הוראה חוקית ויוחסה גם עבירה של הפצה והחזקה של חומר תועבה פדופילי. ת"פ (שלום נתניה) 72783-12-20 מדינת ישראל נ' הוכמן – הנאשם הורשע בריבוי עבירות של הטרדה מינית והתנכלות בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית וכן בריבוי עבירות של פגיעה בפרטיות. במסגרת שני האישומים שיוחסו לנאשם, הוא הורשע בגין כך שהפעיל מספר חשבונות ב"טלגרם", בין השאר, הנאשם יצר קבוצת טלגרם שייעודה הפצה של סרטונים ותמונות שבהן נראות נערות ונשים ישראליות בעת ביצוע אקטים מיניים או תוך התמקדות במיניותן, שלא בידיעתן או הסכמתן. לקבוצה הצטרפו למעלה מ- 16 אלף משתמשים ופורסמו בה למעלה מ-2,000 תמונות ולמעלה מ- 800 סרטונים של נשים ישראליות, לרבות קטינות. כך נקבע בגזר הדין "הנאשם גרם במעשיו לפגיעה של לכל הפחות 47 מתלוננות, קטינות ובגירות, עת פעל כאמור באופן מתוכנן ומחושב, תקופה בת כ- 5 חודשים..." וגם "חומרה יתרה קיימת בכך שלא רק פניהן וגופן נחשפו ברבים אלא גם פרטיהן האישיים של חלק ניכר מהמתלוננות ודרכי ההתקשרות עמן". בית המשפט קבע מתחם שנע בין 2.5 ל-6 שנות מאסר. ערעור שהוגש על חומרת פסק הדין נדחה בהמלצת בית המשפט (ע"פ 57904-03-24) – מדובר באירוע חמור מהמקרה שבפני, וזאת בשל השיטתיות, האירגון, התחכום ובעיקר כמות הנפגעות (למעלה מפי 6 לעומת המקרה שבפני) וכמות התכנים שהופצו (כ- 2,800 סרטונים ותמונות לעומת 16 במקרה שבפני). ת"פ (ק"ש) 32498-03-21 מדינת ישראל נ' פלוני – הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בין השאר, ב-18 עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, ב-8 עבירות של הטרדה מינית לפי סעיפים 3(א)(5א) ו- 3 (5) לחוק הטרדה מינית וכן ב-3 עבירות הקשורות לפרסום והצגת תועבה (כל אחת באשר לסעיף עבירה שונה - סעיף 214(ב), 214(ב1) ו-214(ב3) לחוק העונשין). בהתאם לכתב האישום, הנאשם איתר תמונות וסרטונים של נשים, לרבות קטינות, ערך אותן באמצעות תוכנת עריכת מדיה כך שייראו בעלי אופי מיני ולאחר מכן העביר או פרסם אותן ללא הסכמת המתלוננות. בחלק מהמקרים, תייג חשבונות של המתלוננות או של בני משפחתן, הוסיף כיתובים מיניים מבזים ומשפילים, ובחלק מן המקרים אף השמיע איומים. בנוסף, החזיק במחשבו 14,067 תמונות וסרטונים בעלי תוכן מיני שבהם נראו קטינים, בעירום או בהקשרים מיניים. בית המשפט קבע מתחם ענישה כולל, הנע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הטיל על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. הסנגור ערער על פסק הדין ובמסגרת הליך הערעור (עפ"ג 28251-07-23) נקבע שהמתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא נכון והולם, ואולם ערכאת הערעור, קיבלה הערעור באופן חלקי, והפחיתה העונש ל- 16 חודשי מאסר, וזאת לאור הליכים טיפוליים שביצע הנאשם. המתחם שקבעתי בהליך זה 28. לאור בחינת כלל הנתונים שפורטו לעיל, מצאתי כי מתחם העונש ההולם בגין האישום הראשון והאישום השני הוא: בין 14 חודשי מאסר בפועל ל- 36 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי. 29. בשכלול מתחם העונש שקבעתי לאישום השלישי, המתחם הכולל באשר לכתב האישום כולו ובאשר לרכיב המאסר בפועל הוא בין 14 חודשי מאסר בפועל ל- 38 חודשי מאסר בפועל. גזירת העונש ההולם בתוך המתחם 30. בנסיבות תיק זה לא מצאתי כי יש מקום לסטות ממתחם העונש ההולם. 31. בהתאם לסעיף 40 ג' (ב) לחוק העונשין, בית המשפט יגזור עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות ביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 יא' של חוק העונשין. כאמור קודם, המאשימה סברה שיש למקום הנאשם בין השליש התחתון לשליש האמצעי של המתחם. הסנגוריה, לעומת זאת סברה שיש למקמו בחלק התחתון של המתחם. 32. הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הרלוונטיות לענייננו הן: הנאשם הודה, לקח אחריות וחסך זמן שיפוטי, אך בעיקר בהודאתו חסך מנפגעי העבירה, ובעיקר הקטינים, את הצורך להעיד ולהיחקר בבית המשפט. כמי שנחשף לחומר הראיות, ולטענות הנאשם במסגרת דיוני הגישור שקיימתי, וכפי שגם עולה מ- במ/7 והדברים שנאמר שם ש"מניעים" את הנאשם, הרי שהודאת הנאשם בהליך זה אינה דבר של מה בכך, ויש על כן לתת לה משקל משמעותי בקביעת מיקום העונש. מגיליון הרישום הפלילי עולה כי לנאשם הרשעה אחת קודמת בגין עבירה של החזקת נשק, מדובר בהרשעה יחידה ובודדת שלא מסוג העבירות נשוא תיק זה. מנגד, לא מדובר בהרשעתו הראשונה של הנאשם. נסיבות חייו של הנאשם מורכבות וכך גם מצבו הנפשי במהלך השנים האחרונות, חוות הדעת במ/7 מתארת את האשפוזים הרבים שעבר הנאשם, את מצבו הנפשי, מאפייניו האישיותיים המורכבים, כמו גם הפסקת הליכים קודמת, נסיבות אלה שפורטו בהרחבה על ידי הסנגור ובעדות אמו של הנאשם, תומכים ומבססים גם את הקשר שבין מצבו הנפשי ומצוקותיו לפעילותו ברשת הטלגרם ולביצוע העבירות הנוכחיות. 33. לאור כל אלה, אני סבור שיש מקום למקם הנאשם באזור תחתית המתחם, אף אם לא בתחתית המתחם ממש. רכיבים כלכליים 34. הסניגור התייחס למצבו הכלכלי של הנאשם ולכך שמשפחתו אינה מבוססת, אמו מורה שפרשה מעבודתה ונאלצת לדאוג לצרכיו, נטען שהנאשם "פשט רגל" (אף שלא הוצגו מסמכים לכך) ושהוא מתפרנס בעיקר מקצבאות אשר הופסקו עם מעצרו. לאור אלה עתר הסנגור להתחשב במצבו הכלכלי באשר לגובה הפיצוי והקנס שיוטל. נתתי משקל גם לכך שהנאשם צפוי לרצות עונש מאסר בפועל ועל כן מצאתי להתחשב בנסיבות אלה באשר לקנס שייגזר. מנגד, לא מצאת לתת ביטוי משמעותי לאלה באשר לשאלת הפיצוי שייגזר. ואדגיש, כי גובה הפיצוי שנפסק אינו מבוסס על אומדן מדויק של הנזק, אלא הוא בא לבטא הכרה חברתית סמלית בעוגמת הנפש והסבל שנגרמו לנפגע העבירה, כמו גם לנסות ולהעניק לנפגע העבירה סעד מהיר על מנת לסייע בשיקום חייו (ראה למשל דנ"פ 5625/16 אסרף נ' בוקובזה (13.9.2017) . העונש שייגזר 35. לאור כל הנימוקים שהוזכרו לעיל, אני גוזר על הנאשם: מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים. וזאת בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בהתאם לרישומי שב"ס. 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע וזאת החל מיום שחרורו ממאסר. קנס בסך 500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם לא יאוחר מיום 1.12.26. פיצוי לנפגעת העבירה א', בסך 5,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורציפים, שהראשון בהם ביום 1.12.26. לא ישולם תשלום במועד תעמוד יתרת החיוב לפירעון מיידי. פיצוי לנפגעי העבירה ב' עד ו', וכן י' בסך של 2,000 ₪ (לכל אחד מהם), אשר ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורציפים, שהראשון בהם ביום 1.12.26. לא ישולם תשלום במועד תעמוד יתרת החיוב לפירעון מיידי. המאשימה תעביר למזכירות בית המשפט טופסי 6א (פרטי ניזוק) לפי סעיף 31ב לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974 וזאת לגבי הנפגעים בתיק זה, תוך שתפרט בכל טופס גם את זהות הניזוק כמופיע בכתב האישום. הטפסים יועברו בתוך 7 ימים מהיום. הוראות נוספות 36. בשולי גזר הדין, שמעתי רצונו של הנאשם להשתלב בהליכים טיפוליים במסגרת המאסר, מצאתי לצרף המלצתי לגורמי שב"ס לשלב הנאשם בהליכים טיפוליים המתאימים לו, וזאת כמובן בהתאם לנהלי שב"ס. 37. באשר למוצגים - במסגרת במ/2 25.6.26 הוסכם כי כל התפוסים, לרבות המידע האגור בהם אשר נתפסו מידי הנאשם יחולטו ו/או יושמדו לפי שיקול דעתה של משטרת ישראל, הסכמה זו כמובן שאינה חלה על רכוש שנתפס מידי הנאשם אך אינו שלו (גם אם היה בשימושו), ועל כן אם אימו של הנאשם תציג בתוך 30 ימים מהיום אסמכתא/לרבות תצהיר שלפיו מחשב שנתפס אצל הנאשם היא למעשה שלה – ניתן יהיה להחזירו לידיה, תוך הוצאת והשמדת רכיבים אוגרי מידע שיש בהם חומר שמקורו בעבירה (למשל הארד דיסק), וזאת כפי שגם דובר בדיון מיום 14.7.26 (ראה השיח בסוף הדיון). 38. כספים שהופקדו על ידי הנאשם בתיק שבכותרת או בתיקים הקשורים אליו, בהעדר מניעה על פי דין, יוחזרו לנאשם או למי מטעמו. 39. החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שנקבעו. ניתן יהיה לשלם את הקנס/פיצוי כעבור שלושה ימים מיום גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). זכות ערעור לבית משפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, ד' תשרי תשפ"ז, 15 ספטמבר 2026, במעמד הצדדים.