ת"פ 33819-09-24 ת"פ 33819-09-24

בפני כבוד השופט איתי הרמלין בעניין: המאשימה: מדינת ישראל ע"י עו"ד אריאל גטניו נגד הנאשמת: טניה גרינשטיין ע"י עו"ד ארי שמאי גזר דין הנאשמת הורשעה על סמך הודאתה ב-12 עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות – תקיפת קטין על ידי אחראי לפי סעיפים 379 ו-382(ד) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. העבירות בוצעו כלפי שלושה פעוטות בגיל שבין שנה וחודשיים ושנה וחמישה חודשים. האירועים התרחשו ב-10.8.2024 בין השעות 8:00-12:00 בעת שהנאשמת שימשה כסייעת בגן פרטי. מעשיה של הנאשמת מתוארים בכתב האישום כך: "הנאשמת אחזה בע.כ, הרימה אותו מידו האחת, והושיבה אותו בחוזקה על הפוף. בסמוך לאחר מכן, אחזה הנאשמת פעם נוספת בע.כ והושיבה אותו בחוזקה על הפוף". "הנאשמת ביקשה להזיז את המזרן שעליו שכב ל.ק למקום אחר בתינוקייה. אז, גררה הנאשמת את המזרן שעליו שכב ל.ק בחוזקה, תוך שגופו וראשו מיטלטלים בהיותו הפוך וראשו לכיוון הרצפה". "כאשר נעמד ר.ב.ד בתוך העריסה, הרימה אותו הנאשמת והטיחה אותו על המזרן בעריסה". כאשר "שכב ל.ק על מזרן, ולידו ישבה הנאשמת. כאשר נשכב ל.ק על צדו, הטיחה הנאשמת את גופו על המזרן כך שישכב על בטנו. לאחר מכן כאשר הרים ל.ק את גבו, הטיחה אותו הנאשמת חזרה אל המזרן". "הנאשמת נענעה בחוזקה את העריסות בהן ישנו ר.ב.ד וע.כ, על מנת להרדימם. ר.ב.ד הרים את ראשו בתוך העריסה, הנאשמת דחפה את גבו וכתוצאה מכך, נחבט ראשו בדפנות העריסה". "כאשר עמד ל.ק על המזרן, אחזה בו הנאשמת, הרימה אותו באוויר, סובבה אותו והטיחה אותו חזרה אל המזרן. בהמשך לכך, כאשר ל.ק שכב על המזרן, הרים את ראשו, והנאשמת הטיחה את ראשו של ל.ק במזרן". "בעת שניסתה הנאשמת להרדים את הקטינים, נעמד ל.ק על רגליו. כאשר ראתה זאת הנאשמת, הלכה לכיוונו, הרימה אותו בידו, ובעודו מיטלטל באוויר הוציאה אותו מהחדר". כאשר "תפס ל.ק בראשו של פעוט אחר, על מנת להפריד ביניהם, תפסה הנאשמת בזרועו של ל.ק והרימה אותו באוויר. כתוצאה מכך ל.ק הסתובב סביב ידו". "בעת [ש]סיימה הנאשמת לחתל את ר.ב.ד, הורידה אותו מפינת ההחתלה והושיבה אותו על הרצפה. מיד לאחר מכן, לקחה מידו של ל.ק שקית שאחז ודחפה אותו. כתוצאה מכך נפל ל.ק ארצה". כאשר "עמד ל.ק מחוץ לעריסה והחזיקה בידיו, על מנת להרחיקו מהעריסה, אחזה הנאשמת את ל.ק בידו בכוח, תלשה מידו את העריסה, הרימה אותו, והשיבה אותו על הרצפה בחוזקה". כאמור לעיל, הרשעתה של הנאשמת התבססה על הודאתה. ואולם, במסגרת הטיעונים לעונש הציגה התובעת שלושה סרטונים המתעדים את מעשיה. לנוכח התרשמותי מן הסרטונים שהוצגו בדיון ביקשתי מן התובעת, בהסכמת הסניגור, שתגיש לאחר הדיון את כלל הסרטונים, כך שאוכל להתרשם ממעשיה של הנאשמת באופן בלתי אמצעי. הצפייה בסרטונים חידדה את חשיבותה של הבחנה שערך שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב: "ישנם שני סוגים, שני אבות טיפוס, של מטפלות אלימוֹת. הסוג הראשון, והחמור יותר, הוא 'המטפלת הנוקמת'. זוהי מטפלת שיצא קצפה על הפעוטות המסורים לטיפולה, ובעקבות זאת היא מחליטה באופן מודע לפגוע בהם. מקרים מעין אלו, שלדאבון הלב מוכרים לנו, כוללים שימוש באלימות מכוונת ואכזרית כלפי הפעוטות, שלעתים אף מסתיימת בפציעתם. בניגוד לכך, הסוג השני, הוא המטפלת האגרסיבית. מטפלת זו מנסה לבצע את עבודתה, ובכלל זה, למנוע מהפעוטות לפגוע בעצמם וזה בזו, תוך שמירה על סדר בגן. עם זאת, אותה מטפלת נוהגת בפעוטות באגרסיביות רבה אגב פעולותיה, ומשתמשת בכוח החורג חריגה ניכרת מגדר הסביר בנסיבות העניין. ואכן, המשפט הפלילי נועד להגן ולשמור על פעוטות חסרי ישע מפני שני סוגי המטפלות; ברם, אל לנו לטשטש את הגבול הברור שעובר ביניהם" ע"פ 901/23 אורטל בנימין נ' מדינת ישראל (06.07.2025). צפייה בסרטונים מעלה בבירור כי במקרה שבפניי לא מדובר במטפלת סדיסטית או נקמנית. לכך הסכימה גם התובעת. התרשמותי מן הסרטונים היא שמדובר במי שאינה יודעת לטפל בילדים, ולכן בניסיון לשמור על הסדר בגן ועל הילדים עצמם, טיפלה בהם באופן לא מקובל, כוחני ובלתי ראוי, שאולי אף סיכן את שלמותם הגופנית (למשל בהרמתם לאוויר באמצעות אחיזה בידם). אמנם, כאמור לעיל, הרשעתי את הנאשמת על סמך הודאתה, ואולם למען שלמות התמונה המשפטית אני מוצא מקום להפנות לע"פ 3558/24 פלונית נ' מדינת ישראל (16.2.2026), שבו נקבע שלא כל מעשה פסול של גננת חוצה את הרף הפלילי, וכן הוזכר בו שבידי המדינה כלים נוספים להבטחת שלומם של פעוטות הנמצאים במעונות מלבד נקיטה בהליכים פליליים. גם אם ברור שבמקרה שבפניי לא מדובר היה בפעולות סדיסטיות או נקמניות, חשוב להדגיש כי אין להתייחס אל פעוטות רכים כאל חפץ חסר חיים, שניתן להשליכו או להרימו בכל דרך. בוודאי יש להימנע מגרימת כאב לפעוט או לסכן את שלמות גופו, כאשר ניתן להשיג את אותה תוצאה בדרכים אחרות. מי שבוחר לטפל בילדים וקל וחומר בפעוטות שאך למדו ללכת, חייב לנהוג בהם בעדינות, ואם אינו מסוגל לעשות כן, אל לו לעסוק בעיסוק קשה וחשוב זה. במעשיה פגעה הנאשמת בחובה להגן על חסרי ישע ובהם פעוטות מפני מכאוב או פגיעה גופנית. לפעוטות לא נגרמו למרבה המזל חבלות. כפי שציינה התובעת, מעשי הנאשמת פגעו גם בחובת האמון שלה כלפי הוריהם של הפעוטות, שהפקידו בידיה את הטיפול בהם. הפגיעה בערכים חברתיים אלה במעשיה של הנאשמת הייתה מצומצמת יחסית למקרים אחרים שנדונו בבית המשפט, אך לא הייתה זניחה. כנסיבות נוספות של ביצוע העבירה מן הראוי לציין כי כל המעשים נעשו בטווח זמן של ארבע שעות ביום אחד, ושלדברי סניגורה, הנאשמת לא קיבלה כל הכשרה בטיפול בילדים. הצדדים היו חלוקים במידה קיצונית אודות מתחם העונש ההולם למעשיה של הנאשמת. התובעת, שהדגישה את ריבוי הפעולות האלימות של הנאשמת ואת גילם הצעיר מאד של הפעוטות, טענה כי מתחם העונש ההולם מתחיל מ-14 חודשי מאסר בפועל ומסתיים ב-28 חודשי מאסר בפועל, בעוד הסניגור אמר שלנוכח טיב המעשים ומספרם, מבחינה מוסרית מתחם העונש ההולם צריך להתחיל ממאסר על תנאי, אך בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת יש לקבוע אותו כך שיתחיל ממספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות. לתמיכה בעמדתה הפנתה התובעת למספר פסקי דין, שאליהם אתייחס להלן. כמובן קשה להשוות באופן מדויק בין המעשים בלי לצפות בסרטונים מן התיקים השונים, אך עדיין ניתן להשוות ביניהם על פי התיאורים בכתבי האישום. עפ"ג (מרכז) 25954-09-24 אנה קורבן נ' מדינת ישראל (22.3.2026) שבו הפחית בית המשפט המחוזי ל-12 חודשי מאסר בפועל את עונשה של "מובילת כיתת פעוטות" בגן שנהגה באלימות כלפי הילדים. יצוין שעיון בכתב האישום שבו הודתה הנאשמת (ת"פ (נתניה) 55867-09-24 מדינת ישראל נ' אנה קורבן) מלמד כי המעשים שבהם הודתה הנאשמת באותו תיק היו חמורים בהרבה מאלו שבהם הורשעה הנאשמת שבפניי. בין היתר, במספר מקרים בתיק האחר היכתה הנאשמת את הפעוטות שהיו בטיפולה – פעם ביד, פעם בישבן ופעם בירך. עוד ניתן ללמוד מכתב האישום כי מעשיה של הנאשמת בתיק האחר לא נעשו כולם ביום אחד, אלא התפרסו על פני מספר ימים. עפ"ג (תל אביב) 62886-04-25 יפית אשר נ' מדינת ישראל (27.5.2026), שבו הוקל ל-14 חודשי מאסר בפועל עונשה של נאשמת בגין מעשי אלימות שנקטה כעובדת בגן ילדים, כאשר בגין חלק ממעשיה הורשעה בעבירות לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין (עבירה חמורה יותר מן העבירות שבהן הורשעה הנאשמת בתיק שבפניי, שכוללת גם גרימת חבלה של ממש ועונשה המרבי 7 שנות מאסר ולא 4 שנים כמו העבירה שבה הורשעה הנאשמת שבפניי). כפי שניתן ללמוד מפסק הדין, בדומה לתיק הקודם שאליו הפנתה התובעת, גם בעפ"ג אשר נעשו מעשיה של הנאשמת במשך תקופה ולא ביום אחד, וכללו שלושה מקרים שבהם הִכְּתה הנאשמת פעוטות. במקרה נוסף גרמה במעשיה לאחד הפעוטות לבכות. כלומר, גם תיק זה חמור יותר מאשר התיק שבפניי. עוד הפנתה התובעת לעפ"ג 61295-02-25 פלונית נ' מדינת ישראל (12.8.2025), שבו נדחה ערעור על עונש של 15 חודשי מאסר בפועל שנגזרו על הנאשמת. עיון בפסק הדין מלמד כי גם באותו מקרה מעשי הנאשמת חמורים מאשר בתיק שבפניי בכך שהתמשכו על פני תקופה וכללו הכאה של הפעוטות – הנאשמת בתיק האחר סטרה לפעוט אחד בפניו ופעוטה שנייה הִכְּתה בראשה. גם באותו מקרה הורשעה הנאשמת בגין חלק ממעשיה בעבירות לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, שהיא עבירה חמורה יותר מן העבירות שבהן הורשעה הנאשמת בתיק שבפניי, וכוללת גם גרימת חבלה של ממש. גם הסניגור הפנה למספר פסקי דין לתמיכה בעמדתו העונשית, כאשר מחלקם ביקש להסיק בדרך של השוואת חומרת המעשים המתוארים – ת"פ (קריות) 10633-11-20 מדינת ישראל נ' רויטל קורדובה (18.1.2024), שבו נקבע מתחם עונש הולם שבין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל למטפלת שעשתה בשלושה ימים שונים מעשים מן הסוג שבהם הורשעה הנאשמת בתיק שבפניי. ת"פ (פתח תקווה) 6550-02-22 מדינת ישראל נ' ליטל ברסי (16.5.2024), שבו נגזרו עונשים של שמונה ו-9 חודשי מאסר בעבודות שירות על שתי עובדות בגן (נאשמות 2 ו-3) שעשו מעשים חמורים בהרבה מאשר הנאשמת בתיק שבפניי. בין היתר, אותן נאשמות היכו פעמים רבות את הפעוטות שהיו תחת אחריותן (בית המשפט התחשב בכך שעל נאשמת 4, שלא הִכְּתה פעוטות, נגזר, בהתאם להסדר טיעון, עונש של 4 חודשים עבודות שירות). ת"פ (פתח תקווה) 6996-01-24 מדינת ישראל נ' רחל בראנץ (16.6.2026), שבו נגזרו עונשים של 3, 4 ו-9 חודשי מאסר בעבודות שירות על שלוש עובדות בגן בגין עבירות שעברו נגד הפעוטות שבהם טיפלו. העונש החמור הוטל על גננת שהורשעה בשישה מקרים של תקיפה הגורמת חבלה (כאב) לקטין (שבגינם הורשעה בעבירות לפי סעיף 368ב(א) החמור יותר) ועוד ארבעה מקרים שבהם לא נגרמה חבלה. הנאשמת שקיבלה את העונש הקל ביותר הורשעה בחמישה מקרים של תקיפת קטין, ואילו הנאשמת הנוספת הורשעה בשני מקרים של תקיפת קטין שגרמה חבלה – כאשר מעשיה כללו הכאתו של פעוט יותר מפעם אחת. ת"פ (חדרה) 9308-10-24 מדינת ישראל נ' מזל ווקנין (10.5.2026), שבו "במהלך עבודתן ובהזדמנויות רבות, תקפו הנאשמות את הפעוטות בין היתר בכך שדחפו, משכו, השליכו, הכו, הניפו והטיחו אותם בחוזקה על המזרנים בלול". בית המשפט קבע מתחמי עונש הולם שונים – האחד מתחיל ממספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לנאשמת שעשתה מעשים מן הסוג שבהם הורשעה הנאשמת שבפניי, אך במספר נמוך יותר, מתחם שני המתחיל בשבעה חודשים עבודות שירות לנאשמת שמעשיה כללו בין היתר מקרה אחד של הכאת פעוט, ומתחם שלישי המתחיל ב-9 חודשים עבודות שירות לנאשמת שהִכְּתה מספר פעוטות. בעפ"ג 56688-12-24 פלונית נ' מדינת ישראל (11.6.2025) הקל בית המשפט העליון ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות עונשה של גננת שעשתה מעשים רבים דומים לאלה שבהם הורשעה הנאשמת בתיק שבפניי, אך כללו גם מקרה של הכאה בגב, וחלק ממעשיה היו חמורים יותר בכך שנגרמו בהם כאבים לפעוטות, ולכן הורשעה גם בעבירות לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, עבירה שעונשה המרבי כאמור לעיל הוא 7 שנות מאסר, ולא רק בעבירה שבה הורשעה הנאשמת בתיק שבפניי שעונשה המרבי כאמור לעיל הוא 4 שנות מאסר (לפירוט מעשי העבירה ראו ת"פ (נצרת) 50379-03-22 (14.10.2024)). בפסק דין זה כתב בית המשפט העליון: "ראשית ייאמר כי אין הרבה מקום לספק כי בעבירות מסוג זה יש לנקוט בגישה עונשית מחמירה. טובת ושלום ילדינו בראש מעייננו, וציפייתנו כי שעה שאנו מפקידים את שלומם, ביטחונם וטובתם בידי צוותי המעונות, הגנים, בתי הספר ויתר אנשי החינוך, שאלה ישמרו עליהם מכל פגע רע. בהתאם, עונש כגון זה שגזר בית המשפט המחוזי על המערערת אינו מחמיר כלל. אלא שבמקרה זה, לאחר צפייה בסרטונים, הגם שהתרשמנו כי המערערת אכן עברה את גבולות המותר והתנהגה לעתים באלימות מסוימת כלפי הפעוטות, המעשים, בנסיבות הקונקרטיות, הינם ברף התחתון של התנהגות אלימה ואינם מצדיקים השתת עונש מאסר בפועל שלא ניתן לרצותו אלא מאחורי סורג ובריח. על כן, ראינו מקום להמיר את עונש המאסר בפועל ממש שהושת על המערערת, לעונש של מאסר בדרך של עבודות שירות למשך 6 חודשים, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות. יתר רכיבי העונש יעמדו על כנם". הדברים שכתב בית המשפט העליון בעפ"ג 56688-12-24 פלונית, ומובאים בפסקה הקודמת, יפים גם לענייננו. הענישה החמורה שלה ראויים הפוגעים בילדים ובפעוטות הנמצאים תחת השגחתם, אינה פוטרת את בית המשפט מלבחון את חומרתו של המקרה הספציפי המובא בפניו. כך גם במקרה שבפניי שבו הצפייה בסרטונים מבהירה מה היו מעשיה של הנאשמת בצורה מדויקת בהרבה מאשר קריאה בכתב האישום. על בסיס צפייה בסרטונים המתעדים את מעשיה של הנאשמת שממחישים את נסיבות ביצוע העבירות ואת מידת חומרתן ומידת החומרה של הפגיעה בערכים החברתיים, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, כפי שהיא משתקפת בפסיקה שאליה הפנו הצדדים (ובמיוחד בעפ"ג 56688-12-24 פלונית שמוזכר בשתי הפסקאות הקודמות, שנגזרו בו 6 חודשים מאסר בעבודות שירות בגין מעשים חמורים יותר מאשר בתיק שבפניי שאף הובילו להרשעה בעבירות חמורות יותר מאשר בתיק שבפניי), אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות ל-10 חודשים מאסר בפועל. התביעה הסכימה כי יש למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית מתחם העונש ההולם. אף על פי כן אני מוצא לפרט מעט אודות נסיבותיה האישיות. הנאשמת בת 31, ללא עבר פלילי. היא נשואה מזה כשנתיים, וילדה בת לפני פחות מחודש. חייה של הנאשמת לא היו קלים. הוריה התגרשו כשהייתה ילדה, וכשהייתה בת 13 אמה נפטרה. היא השלימה בארץ מוצאה לימודי פסיכולוגיה. לארץ עלתה לבדה לפני כחמש שנים, וחוותה קשיי התאקלמות. בשיחתה עם קצינת המבחן ובדברה האחרון בפני הכירה הנאשמת באחריותה למעשיה ובחומרתם של המעשים. קצינת המבחן אף ציינה בעניין זה כי התרשמה שהנאשמת חשה בושה וחרטה כנה על מעשיה, וציינה שהיא מגלה אמפתיה לפעוטות ולהוריהם. קצינת המבחן התרשמה גם כי "טניה מחזיקה בעמדה בסיסית המתנגדת לשימוש באלימות כלפי פעוטות ואינה בעלת דפוסים אלימים קבועים, כי אם נהגה כך על רקע חווית שחיקה, עייפות והתדלדלות בכוחותיה ומשאביה הרגשיים, אותן התקשתה לזהות תוך שהתמקדה בתפקוד יעיל ובסיפוק צורכיהם הקונקרטיים". קצינת המבחן העריכה כי "בתקופה הרלוונטית [הנאשמת] התקשתה לזהות את מגבלותיה ואת השפעתם של מצבי הלחץ והעומס בהם הייתה נתונה על אופן תפקודה, ונמנעה מלבקש סיוע או להציב גבולות ליכולותיה". קצינת המבחן דיווחה בתסקיר כי בעקבות העבירות וההליך המשפטי פנתה הנאשמת לטיפול פסיכולוגי, והפסיכולוגית המטפלת בה דיווחה שהנאשמת חוותה "מצוקה רגשית משמעותית, תחושות בושה, צער וחרטה, לצד קושי להתמודד עם הפער שבין תפיסתה העצמית כאדם אמפתי ומיטיב לבין האופי הפוגעני של התנהגותה כפי שעלתה מן העבירות המתועדות". הנאשמת הסכימה להצעת שירות המבחן להשתתף גם בקבוצה טיפולית. בתסקיר משלים דיווחה קצינת המבחן שהנאשמת השלימה את השתתפותה בקבוצה טיפולית. לפי התסקיר, על אף העובדה שהיא בהריון מתקדם השקיעה הנאשמת מאמץ בהשתתפות בקבוצה, "הייתה קשובה, גלויה, והתבטאה באופן אותנטי וחשוף". עוד נכתב בתסקיר: "אף במסגרת הקבוצה קיבלה אחריות על התנהגותה בעבירות, וניכרו הכאב, הבושה, האשמה והחרטה הכנה שחשה נוכח התנהגותה ומשמעותה, העומדת בפער לאהבתה ומסירותה לעבודה, לפעוטות ולהוריהם. התרשמנו כי במסגרת המפגשים האינטנסיביים מבחינה רגשית, טניה בלטה ביכולתה להתבוננות ביקורתית בעצמה ובדפוסיה, שעמדו ברקע להתנהלותה הפוגענית, כשמכירה בכך שהייתה האחראית הבלעדית לבחירותיה". כמו כן נכתב בתסקיר המשלים: "טניה חזרה וביטאה צער על התנהלותה כלפי הפעוטות, ובלט כי עסוקה בפגיעתה בהם ובאמון הוריהם, כמו גם בפער בין כוונותיה החיוביות, אהבתה ומסירותה לעבודה עם הפעוטות, לבין תוצאות התנהלותה הפוגענית. בלטו ייסוריה, האשמה והחרטה שחשה נוכח הבנת משמעות מעשייה, וכן נכונותה לבקש את סליחתם של הפעוטות והוריהם, ולשאת בענישה שתיתן תוקף לכך. טניה התייחסה לתהליך השינוי, הלמידה והתובנות שהפיקה מאז ביצוע העבירות, וביתר שאת בעקבות השיח הטיפולי הפרטני ובקבוצה בשירותנו, בכללן ההבנה כי עליה לחזק יכולתה לפעול שלא מתוך ריצוי, אלא מתוך חיבור לצרכיה, גבולות כוחותיה והצורך להיות בקשיבות וחיבור לעצמה, תוך שיתוף בקשייה. בנוסף, עלה כי ממשיכה ומקפידה מאז להסתייע בגורמי תמיכה ובטיפול פרטני, כשהיא כיום לקראת לידת בת ראשונה. במסגרת השיח אודות ההליך המשפטי, וסביב הלידה הקרבה, טניה ביטאה חרדה משמעותית וקושי להכיל את חוסר הודאות לגבי העונש שיוטל עליה, זאת בצד הבנה כי צפויה וצריכה לשאת בעונש, בין היתר כאפיק לכפרה וכביטוי לאחריות שמקבלת על עצמה. היא ביטאה תקוותה כי תוכל לתרום מיכולותיה וכישוריה במסגרת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות, באופן שיאפשר לה לתפקד במקביל כאם מיטיבה, ולחזור ולחזק דימוי עצמי חיובי במקביל לכפרה על מעשיה". קצינת המבחן כתבה: "אנו רואים חשיבות שיינתן משקל משמעותי לשיקולי השיקום ולסיכון הנמוך בעניינה של טניה להישנות עבירות בכל הקשר". קצינת המבחן המליצה להטיל על הנאשמת עונש שירוצה בעבודות שירות שבצדו יוצא בעניינה של הנאשמת צו מבחן שיאפשר לשלבה בטיפול של שירות המבחן, ואולי אף בהליך של צדק מאחה מול מי מהורי הפעוטות שיסכים לכך. זאת, בצד חיוב הנאשמת בתשלום פיצויים להורי הפעוטות שנפגעו. הסניגור ביקש, גם על רקע העובדה שהנאשמת הייתה בהריון מתקדם, שהיא תבצע שירות לתועלת הציבור במקום עבודות שירות. לא אחייב, כמובן, את הנאשמת בביצוע עבודות שירות בתקופה שבה מחויבת חופשת לידה, אך הואיל ואני סבור שהנאשמת תוכל לרצות את עבודות השירות בעוד מספר חודשים וגם שירות המבחן המליץ על כך, לא מצאתי מקום לסטות ממתחם העונש ההולם. לנוכח האמור לעיל אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 4 חודשים ו-15 יום שירוצה בדרך של עבודות שירות במקום ובתנאים האמורים בחוות דעת הממונה על עבודות השירות – בהגבלה ל-6 שעות עבודות שירות ליום בשל העובדה שהיא אם לתינוקת שנולדה לפני פחות מחודש. הנאשמת תתייצב לריצוי עונשה במפקדת יחידת עבודות השירות (ברקאי) בבניין משרד הפנים רחוב סלמה (דרך שלמה) 53 בתל אביב יפו ב-26.1.2027 בשעה 8:00. 5 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תשוב ותעבור עבירת אלימות. הנאשמת תפצה את כל אחד מנפגעי העבירה (באמצעות הוריהם) בסכום של 3,000 ₪. הנאשמת תשלם סכום זה ב-9 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 1.11.2026. הפרקליטות תעדכן את הוריהם של נפגעי העבירה על פסיקת הפיצוי. מוצא בזאת צו מבחן בעניינה של הנאשמת למשך שנה. מובהר לנאשמת שאי עמידה בצו זה עלולה להביא לגזירת עונשה מחדש. על חשיבותה של ההגנה על פעוטות שהם חסרי ישע מפני פגיעה פיזית או נפשית ועל החשיבות להכיר באנושיותם ולטפל בהם בעדינות וּברוֹך כתבתי לעיל כאשר התייחסתי לחומרת מעשיה של הנאשמת, ואני מוצא מקום להפנות אליהם שוב גם בסיום גזר הדין. זאת ועוד, לנוכח הערכתה של קצינת המבחן שמעשיה של הנאשמת הושפעו משחיקה ומכך שהמשימה של שמירה על מספר פעוטות הייתה מעל ליכולתה, אני מוצא מקום להדגיש בסיומו של גזר דין זה כי הקושי בטיפול בפעוטות מחייב הקפדה של מנהלות הגנים על כך שהמשימות המוטלות על המטפלות יהיו כאלה שהולמות את כישוריהן והן יכולות לעמוד בהן, שאם לא כן יש בכך כדי לסכן את שלומם של הפעוטות, כפי שמלמד מקרה זה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. המזכירות תשלח גזר דין זה לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.