פרטי ההליך
בפני
כבוד השופט שמאי בקר
בעניין:
המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד רותם מלכי, פמת"א (פלילי)
נגד
הנאשם:
ישראל מאיר צ'קלר (עציר)
ע"י ב"כ עוה"ד גיל פרידמן, סנג"צ
ג ז ר ד י ן
העובדות
הנאשם, ישראל מאיר צ'קלר (להלן: הנאשם), הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) לפי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, וגניבה לפי סעיף 384 יחד עם סעיף 383(א)(1) לחוק העונשין. בנוסף, הורשע הנאשם בעבירות של שימוש באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) לפי סעיף 40(ב)(2) בנסיבות סעיפים 40(ג)(1), 40(ג)(2) ו-40(ג)(3) יחד עם סעיף 40(ג) לחוק שירותי תשלום, תשע"ט-2019 (להלן: חוק שירותי תשלום), ונטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו (ריבוי עבירות) לפי סעיף 40(ב)(1) בנסיבות סעיפים 40(ג)(1), 40(ג)(2) ו-40(ג)(3) יחד עם סעיף 40(ג) לחוק שירותי תשלום.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, עובר לחודש נובמבר 2024 הגה הנאשם תוכנית עבריינית לפיה יקבל במרמה כרטיסי אשראי של קשישים ויעשה בהם שימוש במטרה לקבל במרמה את כספיהם (להלן: התוכנית העבריינית).
ואכן, החל מחודש נובמבר 2024, ועד חודש יולי 2025, או בסמוך לכך, פעל הנאשם במסגרת התוכנית העבריינית באופן בו התקשר לקשישים, כשהוא מתחזה לנציג חברת אשראי או לנציג בנק; הנאשם מסר לקשישים, בכזב, כי בוצעו עסקאות חשודות בכרטיס האשראי שברשותם, ועל כן יש צורך לפעול לביטול כרטיס האשראי.
בהתאם לטענת הכזב, הגיע הנאשם (או מי מטעמו) לביתם של הקשישים, קיבל במרמה את כרטיסי האשראי שלהם, והשתמש בהם בכוונה להונות, באופן שבו משך כספי מזומן מהבנק או רכש מוצרים שונים. בנוסף, ניסה הנאשם לקבל במרמה כספים על דרך משיכת כספי מזומן מהבנקים, אך רק עקב סירוב, ניסיונו לא צלח.
על פי כתב האישום, סכום הכסף שקיבל הנאשם במרמה, ותוך הונאת הקשישים, עמד על 205,214 ₪; סכום הכסף שניסה הנאשם לקבל במרמה מהקשישים - 296,161 ₪.
כתב האישום סיכם את החלק המקדמי: סכומי הכסף הגבוהים שהתקבלו במרמה מהמתלוננים, העובדה כי מדובר במעשים שבוצעו לאורך זמן ובאופן שיטתי ועל בסיס מצגים כוזבים, ובוודאי גילם של כל המתלוננים - מי יותר ומי פחות - תוך ניצול נסיבה זו, כל אלו מהווים נסיבות מחמירות לעבירות המרמה.
אישום ראשון - משה צפריר: ביום 15.11.2024 בשעה 18:00, התקשר הנאשם אל משה צפריר, יליד 1935 (כבן 90 שנה). בשיחה, הציג עצמו הנאשם בפני צפריר, בכזב, כנציג מטעם אגף ביטחון בחברת ישראכרט, וטען כי בוצעה בכרטיס האשראי שלו עסקה חשודה, ולכן עליו לבטל את כרטיס האשראי שלו. הנאשם טען בנוסף, כי הוא ישלח נציגה מטעמו לביתו של צפריר, ועליו למסור לה את כל כרטיסי האשראי שברשותו, ובכלל זאת הקוד הסודי המשמש לצורך פעולות בכרטיס האשראי, לצורך ביטול כרטיסי האשראי.
כתב האישום מספר כי באותו מועד, בשעה 19:00 או בסמוך לכך, הגיעה פלונית, בת בליעל, מטעמו ועל דעתו של הנאשם, לביתו של צפריר בקיסריה; היא הציגה עצמה בכזב כ- "מירה", נציגת חברת האשראי. צפריר, אשר היה נתון תחת רושם טענת הכזב, מסר לידיה שישה כרטיסי אשראי השייכים לו. אז, התחבר הנאשם לאזור האישי של צפריר באתר חברת ישראכרט. לאחר מכן, הנאשם שב והתקשר למתלונן, הציג עצמו, שוב, בכזב, כנציג חברת ישראכרט, וביקש ממנו כי ימסור לו את הקודים אשר נשלחו לטלפון הנייד שלו.
צפריר עשה כן, מה שאיפשר לנאשם לבצע שינוי פרטים באתר חברת ישראכרט, באופן שבו ביטל והנפיק מספר כרטיסי אשראי על שם המתלונן, וכן הקים ארנק דיגיטלי עם כרטיסי האשראי של המתלונן במכשיר הטלפון הנייד שלו (של הנאשם).
בהמשך לכך, משך הנאשם סך של 15,813 ₪ מחשבון הבנק של המתלונן באמצעות כספומטים, וכן רכש טובין בסך 410 ₪ (בין היתר: "פיק פון", והכל כפי שמפורט בנספח א' לכתב האישום המתוקן).
בנוסף, ניסה הנאשם במספר הזדמנויות למשוך סכומי כסף בסכום כולל של 62,433 ₪ מחשבון הבנק של המתלונן, באמצעות כספומטים, אך רק נוכח סירוב של חברת האשראי לא עלה בידו הדבר.
במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), ניסיון לקבלת דבר במרמה (ריבוי עבירות), שימוש באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו (ריבוי עבירות).
אישום שני - דן ורחל בייט: ביום 22.12.2024 בשעה 19:00, התקשר הנאשם אל ביתם של דן בייט, יליד 1936 (כבן 88 שנים) ורחל בייט, ילידת 1941 (כבת 83 שנים). בשיחה עם דן בייט, הציג עצמו הנאשם, בכזב, כנציג מטעם חברת ישראכרט וטען באוזניו כי בכרטיס האשראי שלו בוצעה עסקה חשודה, ולכן יש לבטל את כרטיס האשראי. עוד אמר הנאשם למתלונן, כי הוא ישלח לביתו נציגה בשם רינת, ועליו למסור לה את כרטיסי האשראי השייכים לו, ובכלל זאת קוד סודי המשמש לצורך פעולות בכרטיס האשראי, לצורך ביטול כרטיסי האשראי. עוד באותו יום, בשעה 19:30, הגיעה אחרת, מטעמו ועל דעתו של הנאשם, לביתם של דן ורחל בכפר שמריהו.
האחרת הציגה עצמה בכזב כנציגת חברת האשראי, והמתלוננים, אשר היו נתונים תחת רושם טענת הכזב, מסרו לידיה שני כרטיסי אשראי השייכים להם. אז, התחבר הנאשם לאזור האישי של המתלוננים באתר חברת ישראכרט, ושב והתקשר למתלונן. בשיחה, שוב הציג עצמו הנאשם בכזב כנציג חברת ישראכרט, וביקש מהמתלונן כי ימסור לו את הקודים אשר נשלחו לטלפון הנייד שלו. המתלונן עשה כן, והנאשם ביצע שינוי פרטים באתר חברת ישראכרט באופן שבו שינה את פרטיהם של המתלוננים, לפרטיו שלו עצמו. בהמשך, הקים הנאשם ארנק דיגיטלי עם כרטיס האשראי של המתלוננים במכשיר הטלפון הנייד שלו.
בהמשך לכך, משך הנאשם סך של 30,000 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננים באמצעות כספומטים, וכן רכש טובין בסך 9,050 ₪ (בית העסק "פלטין", בית העסק "שני ויצמן", נייק עזריאלי, ועוד, כמפורט בנספח לכתב האישום).
בנוסף, ניסה הנאשם במספר הזדמנויות למשוך סכומי כסף בסכום כולל של 31,420 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננים באמצעות כספומטים, אך רק נוכח סירוב של חברת האשראי - לא עלה בידו לעשות כן.
במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), ניסיון לקבלת דבר במרמה (ריבוי עבירות), שימוש באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו (ריבוי עבירות).
אישום שלישי - דוד הררי: ביום 24.01.2025 בשעה 13:30 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם אל ביתו של דוד הררי, יליד 1946 (כבן 79 שנים). בשיחה, הציג עצמו הנאשם בכזב כ - "ליאור ברמן", נציג מטעם אגף ביטחון בחברת ישראכרט, וטען באוזני המתלונן כי בוצעו בכרטיס האשראי שלו שלוש עסקאות חשודות, ולכן עליו לבטל את כרטיס האשראי שלו. עוד מסר הנאשם להררי, כי הוא ישלח נציגה מטעמו לביתו, ועליו למסור לה את כרטיסי האשראי שברשותו, ובכלל זאת הקוד הסודי המשמש לצורך פעולות בכרטיס האשראי, לצורך ביטול כרטיס האשראי.
באותו היום, בשעה 16:00 או בסמוך לכך, הגיעה אחרת, מטעמו ועל דעתו של הנאשם, לבית המתלונן בתל אביב, שם נכחה גם אשתו, שולמית הררי; האחרת הציגה עצמה, בכזב, כ- "רינת נציגת חברת האשראי". המתלונן, אשר היה נתון תחת רושם טענת הכזב של הנאשם, מסר לה שני כרטיסי אשראי השייכים לו. האחרת מסרה למתלוננים בכזב כי "עד אותו הערב יונפקו להם כרטיסים חדשים אשר יישלחו אליהם".
המתלוננים המתינו, בהמשך אותו הערב, להגעת שליח עם הכרטיסים המחודשים. הנאשם, מצידו, שלח להם הודעות לטלפון הנייד בנוגע להגעת השליח, בעודו מתחזה לנציג חברת ישראכרט.
בהמשך, התחבר הנאשם לאזור האישי של המתלונן באתר חברת ישראכרט. הנאשם שב והתקשר למתלונן, הציג עצמו בכזב כנציג חברת ישראכרט, וביקש ממנו כי ימסור לו את הקודים אשר נשלחו לטלפון הנייד שלו. המתלונן עשה כן, והנאשם ביצע שינוי פרטים באתר חברת ישראכרט באופן שבו שינה מפרטיו של המתלונן לפרטיו שלו.
הנאשם משך סך של 22,500 ₪ מחשבון הבנק של המתלונן באמצעות כספומטים, וכן רכש טובין בסך 9,688 ₪ (בחנות "מחסני חשמל"). בנוסף, ניסה הנאשם במספר הזדמנויות למשוך סכומי כסף בסכום כולל של 42,528 ₪ מחשבון הבנק של המתלונן באמצעות כספומטים, אך רק עקב סירובה של חברת האשראי - לא צלח נסיונו.
במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), ניסיון לקבלת דבר במרמה (ריבוי עבירות), שימוש באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו (ריבוי עבירות).
אישום רביעי - כוכבה זיסקינד: ביום 30.06.2025 בשעה 17:46 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם אל ביתה של כוכבה זיסקינד, ילידת 1949 (כבת 76 שנים). הנאשם הציג עצמו בכזב כ- "ליאור ברמן, נציג מטעם אגף ביטחון חברת ישראכרט", וטען באוזניה כי בכרטיס האשראי שלה בוצעה עסקה חשודה, וכי עליה לבטל את כרטיס האשראי. עוד אמר הנאשם לזיסקינד, כי ישלח לביתה נציג בשם שלומי, לו תמסור את כרטיסי האשראי השייכים לה.
כתב האישום מספר כי באותו מועד, כמספר דקות לאחר שיחת הנאשם עם המתלוננת, הגיע הנאשם לביתה של זיסקינד בפתח תקווה. המתלוננת, אשר הייתה נתונה תחת רושם טענת הכזב, מסרה לידי הנאשם שני כרטיסי אשראי השייכים לה. הנאשם טען בפני המתלוננת בכזב, כי מחר ישוב אליה עם כרטיסי אשראי חדשים.
אז, התחבר הנאשם לאזור האישי של המתלוננת באתר חברת ישראכרט וביצע איחזור פרטי כרטיס ובקשה לקבלת קוד סודי.
בהמשך לכך, משך הנאשם סך של 13,500 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננת באמצעות כספומטים, וכן רכש טובין בסך 10,650 ₪ (מהחנויות "וואן טאצ'", "בול מרקט", "נייקי פ"ת", "באג פ"ת", ועוד).
בנוסף, ניסה הנאשם במספר הזדמנויות למשוך סכומי כסף בסכום כולל של 48,000 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננת באמצעות כספומטים, אך רק סירוב של חברת האשראי - מנע מבעדו לבצע את זממו זה.
במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), ניסיון לקבלת דבר במרמה (ריבוי עבירות), שימוש באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו (ריבוי עבירות).
אישום חמישי - ורדה כהן: ביום 06.07.2025 שעה 15:17 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם אל ביתה של ורדה כהן, ילידת 1945 (כבת 80). הנאשם הציג עצמו בכזב כ- "ליאור ברמן, נציג מטעם אגף ביטחון בחברת ישראכרט", וטען באוזניה כי בוצעה הונאה בחשבון הבנק שלה, ולשם כך עליה למסור לו את ארבע הספרות של שני כרטיסי האשראי שלה. הנאשם טען עוד, בכזב, כי ישלח לביתה של כהן שוטר אשר עליה למסור לו את כרטיסי האשראי השייכים לה.
כתב האישום מספר כי הנאשם שב והתקשר פעמיים נוספות למתלוננת, וזו אמרה לנאשם שיצור קשר עם בתה, רוית שוכמן. הנאשם התקשר לרוית, הציג עצמו בכזב כ- "ליאור ברמן נציג מטעם חברת ישראכרט", ובשל הרושם בו הייתה נתונה רוית במסגרת טענת הכזב, מסרה רוית לנאשם קודים אשר נשלחו אליה אותה עת מטעם חברת ישראכרט.
באותו מועד, בשעה 17:00 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לבית המתלוננת בפתח תקווה, כשהוא לבוש מדי שוטר. המתלוננת, אשר הייתה נתונה תחת הרושם של טענת הכזב, מסרה לידיו שלושה כרטיסי אשראי השייכים לה. בנוסף, נטל הנאשם לידיו את הטלפון הנייד של המתלוננת כדי לדבר עם רוית, וביקש מהמתלוננת סיכת ביטחון. כאשר המתלוננת עסקה בחיפוש אחר סיכת הביטחון, נטל הנאשם את כרטיס הסים מהטלפון הנייד שלה, ועזב את ביתה. על פי כתב האישום, הנאשם עשה כן במטרה לבצע בכרטיסי האשראי עסקאות טובין ומשיכות סכומי כסף.
בהמשך, התחבר הנאשם לאזור האישי של המתלוננת באתר חברת ישראכרט, וביצע שינוי של הקוד הסודי. הנאשם משך סך של 4,500 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננת באמצעות כספומטים, וכן רכש טובין בסך 2,849 ₪ (מהחנויות הבאות: "בול מרקט", "נייקי", הקניון הגדול פ"ת, "באג" פ"ת). בנוסף, ניסה הנאשם במספר הזדמנויות למשוך סכומי כסף בסכום כולל של 40,500 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננת באמצעות כספומטים, אך רק סירובה של חברת האשראי - עצר את מזימתו זו.
כתב האישום מספר כי בהמשך לכך, נוכח חשדם של בני משפחת המתלוננת, התקשר חתנה של המתלוננת למספר הטלפון הנייד של המתלוננת. הנאשם ענה לו, והציג עצמו בכזב כ- "שוטר שלומי כהן," ואף מסר מספר אישי 127645. הנאשם טען בכזב כי כרטיס הסים של המתלוננת נמצא במשטרת פתח תקווה, ויש להמתין עד למחרת, על מנת לקבלו, ו"הכל בכפוף לצו בית משפט שיינתן".
במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), ניסיון לקבלת דבר במרמה (ריבוי עבירות), שימוש באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו (ריבוי עבירות).
אישום שישי - אברהם ורחל אסולין: ביום 08.07.2025 בשעה 11:34 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם אל אברהם ורחל אסולין, ילידי 1950 ו- 1946 (בני 75 ו - 79). הנאשם הציג עצמו בכזב כ- "ליאור ברמן, נציג מטעם חברת ישראכרט" וטען באוזני אברהם כי בשני כרטיסי אשראי של המתלוננים בוצעו עסקאות חשודות, וכי מטעם זה יש לבטל את כרטיסי האשראי. הנאשם ביקש מהמתלוננים למסור לו קוד שהתקבל בטלפון הנייד שלהם. עוד אמר הנאשם למתלונן, כי ישלח לביתו שוטר, לו ימסרו המתלוננים את כרטיסי האשראי השייכים להם, ובכלל זאת צילום תעודות זהותם. באותו מועד, בשעה 13:00 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לביתם של המתלוננים בפתח תקווה. הנאשם הציג עצמו כשוטר בשם שלומי, והמתלוננים, אשר היו נתונים תחת רושם המצג הכוזב, מסרו לידיו שלושה כרטיסי אשראי שלהם. או אז, כך כתב האישום, התקשר הנאשם, יחד עם אחרת, לחברת ישראכרט תוך התחזות למתלוננת ולבנה, באמצעות מסירת תעודת הזהות של המתלוננת. הנאשם והאחרת ביצעו בכזב פעולות שונות בפרטי המתלוננים, לרבות שינוי מספר טלפון המוזן במערכת, והכל בכדי לקבל במרמה ושלא כדין את השליטה באזור האישי של המתלוננים באתר חברת ישראכרט. כתב האישום מספר כי באותו המועד, התחבר הנאשם לאזור האישי של המתלוננים באתר חברת ישראכרט, וביצע איחזור פרטי כרטיס אשראי ובקשה לשינוי קוד סודי.
בהמשך לכך, משך הנאשם סך של 50,250 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננים באמצעות כספומטים, וכן רכש טובין בסך 704 ₪ (בחנות "עולם האופנה").
בנוסף, ניסה הנאשם במספר הזדמנויות למשוך סכומי כסף בסכום כולל של 11,500 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננים באמצעות כספומטים, אך בעקבות סירוב של חברת האשראי ניסיונו לא צלח.
במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), ניסיון לקבלת דבר במרמה (ריבוי עבירות), שימוש באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו (ריבוי עבירות).
אישום שביעי - חנה ברום: ביום 20.07.2025 בשעה 19:27 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם אל חנה ברום, ילידת 1945 (כבת 80). הנאשם הציג עצמו בכזב כ - "ליאור ברמן, נציג מטעם אגף ביטחון חברת ישראכרט", וטען באוזניה כי נעשו ניסיונות משיכת כספים מכרטיסי האשראי שלה, הנראים חשודים, וכי יש לבטלו. הנאשם ביקש מהמתלוננת שתמסור לו קוד שנשלח לטלפון הנייד שלה מטעם חברת ישראכרט. בהיותה נתונה תחת רושם טענת הכזב, מסרה המתלוננת לנאשם בשיחת הטלפון את מספרי ששת כרטיסי אשראי שבבעלותה. עוד אמר לה הנאשם כי ישלח שוטר לביתה אשר דרכו תגיש תלונה במשטרה.
באותו המועד, ביצע הנאשם פעולות שונות בחשבון הבנק של המתלוננת, ביניהן הקמת שם משתמש, עדכון סיסמא ושינוי מספר הטלפון שבמערכת הבנק, מזה של המתלוננת למספר הטלפון של הנאשם.
במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
אישום שמיני - רחל שפירא: ביום 22.07.2025 בשעה 14:08 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם אל רחל שפירא, ילידת 1950 (כבת 75). הנאשם הציג עצמו בכזב כ - "ליאור ברמן, נציג מטעם אגף ביטחון בבנק לאומי", וטען באוזניה כי בכרטיסי האשראי שלה בוצעו עסקאות חשודות ולכן חסם את ביצוע העסקאות. עוד אמר הנאשם למתלוננת כי ישלח לביתה בלש בשם שלומי אשר יטפל בהונאה שבוצעה. באותו מועד, בשעה 17:00 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת בחיפה; הוא הציג עצמו כבלש, וצילם את כל כרטיסי האשראי השייכים לה, במטרה לבצע בהם עסקאות טובין ומשיכות סכומי כסף. בנוסף, הנאשם צילם את תעודת הזהות והספח של המתלוננת, יחד עם פניה.
לאחר מכן, ובאותו היום, ביצע הנאשם פעולות שונות בחשבון הבנק של המתלוננת, ביניהן שחזור שם משתמש, ושחזור קוד משיכה. הנאשם משך סך של 24,000 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננת באמצעות כספומטים. בנוסף, ניסה הנאשם במספר הזדמנויות למשוך סכומי כסף בסכום כולל של 31,500 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננת באמצעות כספומטים, אך רק סירובה של חברת האשראי - מנע את הדבר מבעדו.
במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), ניסיון לקבלת דבר במרמה (ריבוי עבירות), שימוש באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו (ריבוי עבירות).
אישום תשיעי - מרים אבס: ביום 27.07.2025 בשעה 16:15 או בסמוך לכך, התקשר הנאשם אל מרים אבס, ילידת 1941 (בת 84). הנאשם הציג עצמו בכזב, כ- "ליאור ברמן, נציג מטעם אגף ביטחון בנק לאומי", וטען באוזניה כי בכרטיסי האשראי שלה בוצעו שלוש משיכות כספים חשודות, וכי יש לבטל את כרטיסי האשראי. "לשם הזדהות" ביקש הנאשם מהמתלוננת, במרמה, למסור לו קוד שנשלח לטלפון הנייד שלה מטעם חברת ישראכרט, וזו מסרה לו את הקוד שהתקבל. עוד אמר הנאשם למתלוננת, כי ישלח לביתה שוטר בשם שלומי, אשר דרכו היא תגיש תלונה. כתב האישום מספר כי באותו מועד, בשעה 18:00 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת בחיפה, שם נכח גם בעלה, שמואל אבס, יליד 1925 (!); הנאשם הציג עצמו כשלומי, שוטר ממחלקת הונאות, וביקש מהמתלוננת את כרטיסי האשראי שלה. המתלוננת סירבה תחילה למסור לנאשם את כרטיסי האשראי, אך הנאשם אמר לה כי היא מעכבת בכך את החקירה.
המתלוננת החליטה להיוועץ עם שכן, והותירה את הנאשם בביתה עם שמואל.
בינתיים (כאשר המתלוננת יצאה) גנב הנאשם את כרטיסי האשראי של המתלוננת במטרה לבצע בהם עסקאות טובין ומשיכות סכומי כסף, ועזב את הבית עוד טרם חזרה המתלוננת.
בהמשך לכך, משך הנאשם סך של 11,300 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננת באמצעות כספומטים, בנוסף, ניסה הנאשם במספר הזדמנויות למשוך סכומי כסף בסכום כולל של 10,000 ₪ מחשבון הבנק של המתלוננת באמצעות כספומטים, וכן ניסה לבצע עסקאות בכרטיס האשראי של המתלוננת באתר אינטרנט בסכום כולל של 18,280 ₪, אך סירובה של חברת האשראי - סיכל את המזימה.
במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), ניסיון לקבלת דבר במרמה (ריבוי עבירות), שימוש באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו (ריבוי עבירות) וגניבה.
בראשית הדרך כפר הנאשם במיוחס לו, אולם עוד טרם החל משפטו, הודה, בישיבת יום 17.2.2026, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע על פי הודאתו. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה עונשית. לבקשת ההגנה, הופנה הנאשם לשירות המבחן על מנת שייערך תסקיר ביחס לעונש.
התקבל תסקיר שירות המבחן, אולם סברתי כי בנסיבות הענין ולנוכח חומרת העבירות - אין טעם להשקיע בבדיקות כאלה ואחרות לצורך הליך שיקומי אפשרי; על כן, טענו הצדדים לעונש.
המאשימה עתרה למתחם עונש הולם הנע בין 4.5 ל-8 שנות מאסר בפועל, וביקשה למקם את עונשו של הנאשם בחלקו העליון של המתחם, אך לא בקצהו. לצד עונש זה, עתרה המאשימה להשית על הנאשם מאסר על תנאי, קנס כספי, ופיצויים לנפגעי העבירה בסכום של 150,715 ₪.
המאשימה עמדה על כך שבמעשיו פגע הנאשם פגיעה קשה בערכים החברתיים של הזכות לקניין, ולביטחון כלכלי; עוד פגע הנאשם בערך המוגן של הגנת הפרטיות, והגנה על כבודם של נפגעי העבירה, ועל אוכלוסיות מוחלשות. עוד נפגעו, לשיטת התביעה, האמון הציבורי, ושלוות נפשם של המתלוננים. התביעה הוסיפה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף גבוה.
כך המאשימה ביחס לנסיבות ביצוע העבירה ומתחם העונש: "כתב האישום מגולל שורת מעשי מרמה והונאה אשר התרחשו בפרק זמן משמעותי של כ - 8 חודשים, וזאת החל מחודש נובמבר 2024 ועד לחודש יולי 2025. בתקופה זו הנאשם פעל במסכת עבריינית מתמשכת, בעלת דפוס פעולה עברייני שיטתי, לפיה נהג לאתר באמצעות מנגנון החיפוש האינטרנטי 144 של בזק, פרטים אישיים של קורבנות פוטנציאליים, אליהם היה מתקשר באופן אקראי ומזהה בקולם שהינם מבוגרים, תוך הנחה כי אלה באים בבחינת 'טרף קל'".
המאשימה פירטה כי הנאשם פעל בשיטה סדורה ועקבית שכללה התחזות לנציג חברת אשראי או בנק ויצירת מצג שווא בדבר עסקאות חשודות, אשר בעקבותיו הגיע הוא או אחר מטעמו לבתי הקשישים, קיבל במרמה את כרטיסי האשראי שלהם והשתמש בהם. התובעת הדגישה כי הנאשם "קיבל לידיו במרמה ותוך הונאת הקשישים, בנסיבות מחמירות ותוך שימוש באמצעי-תשלום 205,214 ₪, וכן ניסה לקבל לידיו במרמה סכום של 296,161 ₪ באמצעי-תשלום מ-11 נפגעי עבירה ב-156 הזדמנויות שונות".
עוד הוסיפה התביעה לעניין נסיבות ביצוע העבירה, כי "עבירות מרמה מהסוג שהורשע הנאשם, דורשות תכנון מוקדם משמעותי ואינן פרי החלטה
המתקבלת בין רגע", תוך שהצביעה על הצטיידותו במכשירי פלאפון שונים וכרטיסי SIM רבים במטרה להסוות את זהותו. המאשימה טענה כי "הנאשם היה אדון העבירה לבדו, תכנן, פעל, יזם ונהנה ישירות מן המעשים", ופירטה כי המניע למעשים היה "תאוות בצע והרצון לספק את צרכיו האישיים" למימון אורח חיים התמכרותי ומותרות, כאשר הנאשם בעצמו הודה כי כספי הגזל הלכו על "סמים, מלונות ובילויים". התביעה הפנתה לפגיעה הקשה והמשמעותית שנגרמה לנפגעי העבירה, כפי שעלה מתצהיריהם של משה צפריר (בן 90), בני הזוג דן ורחל בייט, מרים אבס וורדה כהן, המתארים פחד, חרדה, אובדן אמון, פגיעה פיזית וערעור תחושת המוגנות בתוך ביתם (כמפורט בהרחבה בהמשך). ביחס למיקום עונשו של הנאשם בגדרי המתחם העונשי טענה המאשימה: "בחינת עברו הפלילי של הנאשם מלמדת כי מדובר בעבריין רצידיביסט מהדרגה הראשונה. לחובתו עבר פלילי נרחב וחמור אשר כולל 7 הרשעות קודמות החל משנת 2013, במגוון עבירות...". המאשימה ציינה כי בתי המשפט הטילו עליו בעבר עונשי מאסר רבים "ללא הרתעה וללא כל פחד של הנאשם", וכי רצף העבירות מעיד על "התרסה מוחלטת כנגד החוק ובוז עמוק למוסדות המשפט". עוד הדגישה התביעה כי מעיון בתסקיר שירות המבחן עלה: "אין בעניינו של הנאשם כל אופק שיקומי, אלא ניסיון מניפולטיבי נוסף להערים על גורמי המקצוע במטרה להשיג רווח משני". התביעה הדגישה את הצורך הממשי בהרתעת הרבים בעבירות עוקץ קשישים שהפכו ל"מכת מדינה קשה". לקולא ציינה התביעה את הודאת הנאשם והחיסכון בזמן השיפוטי, ומניעת העדת הקשישים עקב הודאתו. ההגנה טענה מנגד כי מתחם העונש ההולם, בהתחשב בתיקון כתב האישום, צריך לנוע בין 20 ל-40 חודשי מאסר בפועל. הסנגור עתר למקם את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, "מהאמצע למטה". ההגנה פתחה טיעוניה בנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם: "... אני קורא את התסקירים ושירות המבחן שהוא הגורם המקצועי אומר שלבחור הזה הוא נעדר כלים להתמודדות מקדמת ומיטיבה עם אתגרי החיים. גדל במשפחה ובתא משפחתי מורכב, הוריו התגרשו, אביו ניתק קשר וגדל ללא דמות אבהית. אני לא בא לומר שלא מגיע לו עונש, אבל כשישראל ישראלי בא ואומר שמגיע לו עונש הכי גדול בעולם, אני אומר שהפוטנציאל שלי ושלו שונים, הוא גדל במקום אחר. נכון שהעבירות הן מגעילות. יש פה קשישים וכולנו פה חושבים על סבא וסבתא שלנו. מצד שני, אני חושב שהדרך היותר קלה ולמזלי בית המשפט לא עושה את זה, במיוחד מותב זה, הוא מאזן את כל האיזונים הנכונים ואנחנו לא נמצאים בתחרות של מי השיג פה עונש הכי גדול בתיק זה או אחר אלא מסתכלים על התמונה בצורה מלאה יותר". ההגנה ביקשה להעניק משקל משמעותי לקולה ביחס לכך שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, וחסך את הגעתם ועדותם של הקשישים בבית המשפט. עוד הוסיף הסניגור: "... כשמסתכלים על תיקון 113 כל מה שחברתי ציינה זה בתוך המתחם, כאשר יש נטילת אחריות והודאה, זה כבר יורד למטה, אין לו הרשעה פלילית בעבירות מרמה. כשבית משפט ישקול איזה עונש יש לתת לו צריך גם לקחת בחשבון שהלקוח שלי עלול להישפט בימים הקרובים על תיקים אחרים ובכל אופן צריך לתת לו אור בקצה המנהרה אבל לא מהסוג הזה. יש לו גם תיק בירושלים ובבאר שבע. בסך הכל אנחנו לא רוצים שהאדם הזה ייעלם לגמרי. לעניין השיקום, קיבלתי את עמדת בית המשפט שבתיק הזה לא מתאים ללכת לגמילה ושיקום, יחד עם זאת הענישה צריכה לקחת בחשבון גם את שיקומו של הנאשם ואני חושב ומרשה לעצמי לומר את זה כיוון שהייתי בשני הצדדים, שאם ההרתעה האמיתית שמונעת עבירות פליליות היא אכיפה נכונה ושיקום נכון... גם כשבית המשפט נותן עונש צריך להגיד האם הוא נותן לו בכל זאת איזשהו פתח או שאני מטיל עליו את כל העונש שאני חושב שצריך לתת. דבר נוסף שהוא מאוד חשוב זה הנושא שחברתי אומרת שהוא לא השתלב בטיפול. לחברתי אין ראיה ולו שמץ לפיה הוא לא פנה, ואני אומר לבית המשפט שגם אני פניתי לכל גורם אפשרי בכלא וביקשנו שישתלב בקבוצה. בית המשפט יודע לאיזה כלא הוא נכנס וכרגע הוא עצור ולא שפוט ולא ניתן היה לשלבו. זה לא מקרה של מישהו שאומר שהוא לא רוצה להשתלב בכלא בטיפול. אין ראיה לכאן או לכאן, זה ניטרלי ולכן אי אפשר לומר שהוא לא רצה ללכת לטיפול". ההגנה הוסיפה כי הנאשם התחתן ויש לו ילדה, בת 8 חודשים; "הוא כמובן לא היה בלידה ואני חושב שכשאדם נהיה אבא הוא גם רואה את הדברים אחרת וכך הוא מסביר לי, שהוא חולם להיות עם הילדה הזו ולגדל אותה כמו שצריך ובדרך נכונה וטובה וזה משהו שאני חושב שיכול להיות קו מפנה לחייו הקשים". כן טענה ההגנה: "לעניין ה-150,000 ₪, חלק מהמתלוננים קיבלו את הכסף (ב"כ המאשימה מציינת ש-150,000 ₪ זה אחרי ההחזרים לקשישים). חברתי הציגה פסיקה, לטעמי שם מדובר בעבירות חמורות יותר. בעניין אבוטבול היו 43 אישומים. פה מדובר ב-9 אישומים. זה משמעותי מאוד. אי אפשר להשוות אדם שעבד בטירוף סביב העניין... אני גם מזכיר שמדובר בתיק שלום". ההגנה הפנתה לפסיקה מטעמה ביחס למתחם העונשי והוסיפה: "... אני חושב שהנתון הכללי שעשיתי פה את כל החישוב צריך להיות מתחם, כשאני לוקח את כל העבירות, מתחשב בתיקון כתב האישום, בעבירות עצמן, כשאני לוקח בחשבון שלא היה בהן אלמנט של אלימות למרות המרמה פה, לא היה אלמנט של מגע פיזי, שוד או דברים כאלה ואחרים של קשישים כשלצערנו הרב אנו רואים גם את זה. יש פה תחכום, אי אפשר להתעלם מזה, ובתחום הזה זו עבירה ראשונה של הנאשם...". ההגנה סיכמה: "... עם כל הצער והכאב הנאשם גם נמצא בתנאים מאוד מאוד קשים. הוא נמצא בהפרדה, לא יודע למה, בכלא אוהלי קידר, בגלל כל מיני סכסוכים הוא מופרד מכולם. המעצר הארוך שהוא כמעט שנה עצור זה גם משהו שצריך לקחת בחשבון, שזה לא כמו תנאים כשהוא שפוט. הוא עבר מסכת חיים קשה...". הנאשם במילתו האחרונה לעונש אמר: "כבודו, קודם כל אני לוקח אחריות מלאה על כל המעשים האלה. לא משנה מה אני אגיד זה לא יצדיק את העבירות האלה, את מה שעשיתי. קודם כל העונש הכי גדול שקיבלתי זה ההשפלה, הבושה, מכל הסובבים אותי שכולם אנשים נורמטיביים, שחיים ממשכורת למשכורת, פתאום לקבל מכה כזאת אם זה המשפחה שלי, המשפחה של אשתי, זה גרם לי נזק נפשי, נזק בנישואים שלי. את העונש הכבד שלי קיבלתי כבר. הודיתי בבית משפט כי אני יודע שמגיע לי את העונש שלי. לא מגיע לבת שלי לגדול בלי אבא ובלי משפחה. אני כן חושב שמגיע לה אבא טוב. יש לי רקע התמכרותי מאז ומתמיד, מגיל 13, הייתי בנוער, באופק, ומאופק לרימונים והתחלתי להתגלגל בכל החיים האלה. הכל בסופו של דבר בנסיבות כלכליות. לא נולדתי למשפחה שיש לה וחיפשתי מעבר. השימוש בסמים השפיע עליי לרעה, היום אני לא אחזור לזה יותר, בשום צורה שהיא. ניסיתי להשתקם אבל אמרו לי שכל עוד אין גזר דין אין שיקום בכלא. ההתמכרות לסמים הייתה כדי לברוח ולשכוח. במשך שנה שלמה לא היו לי עבירות משמעת בכלל. כשאשתי באה לבקר אותי ולא הכניסו אותה ואת התינוקת בגלל המלחמה עם איראן. התחתנתי ביום 01.07.2025 ונעצרתי בסוף החודש. שבועיים שלושה לפני החתונה לקחתי על עצמי החלטה שהפסקתי עם הדברים האלה. הייתי מאושפז בגהה תקופה לא קצרה. אין לי מחלות רקע. הייתי מאושפז פעם אחת בחיים שלי. לקחתי את זה נפשית מאוד מאוד קשה. נכון שגם נשפטתי למאסרים כבדים אבל זה המאסר הכי כבד שהייתי בו, השנה הזאת מרגישה כמו עשר שנים. לאשתי אין תמיכה כלכלית בבית, לא ממני ולא מאף אחד. מה שנשאר לי פה זה רק שלום בית. אם כבודו יוכל לעזור לי בעניין הזה, לטובתי ולטובת העתיד של הילדה שלי. אני מוכן לשלם את כל הפיצויים האלה, יקח לי קצת זמן, אני אפנה למשפחה, כולם יקחו הלוואות, מה שצריך. תודה לבית המשפט". דיון והכרעה: עוקץ קשישים שיטתי, מתוכנן ואכזרי מחייב מענה הולם ומרתיע בהתאם להלכת ג'אבר הידועה, יש לקבוע מתחם עונשי כולל ביחס לכל העבירות בהן הורשע הנאשם. מדובר בפרשה עבריינית אחת במסגרתה ביצע הנאשם (וניסה לבצע) עבירות מרמה וגזל כלפי קשישים, באופן מתוכנן ומתוחכם, בהיקף של כחצי מיליון שקלים. הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו הם האוטונומיה וחופש הבחירה של הקשישים אותם רימה, זכות הקניין שלהם, וזכותם לפרטיות וכבוד; עוד פגע הנאשם בתחושת הביטחון האישי והנפשי של הקשישים (ראו בעניין זה את תצהיריהם, המפורטים להלן). הנאשם אף פגע בתקינות חיי המסחר, ובאמון הציבור במערכת האשראי. כאשר המטרה - מטעמים ברורים - היא קשישים, הפגיעה בערכים המוגנים מועצמת, כאשר העבריין מנצל את האמון שניתן בו, או את מגבלת הטכנולוגיה (אי ידיעה או הבנה, והחשש מפניה) והגיל. קשישים פגיעים יותר מן האדם הרגיל, הם מהווים "מטרה קלה" ואף פחדנית (מה הסיכוי שקשיש בן 90 או 100 יתקוף את מי שבא לביתו כדי לחמוס אותו?), ויש לעוטפם בשכבה מגנה ואוהבת, כזו שתבקש להרתיע את בני הבליעל שרואים לנגד עיניהם טרף קל, כמו זאבים התוקפים את החולים והמתקשים, בקצה או בשולי עדר הכבשים ההולך מלפניהם. ואכן, ניצול קשישים במרמה נתפס בפסיקה כחמור במיוחד; ראו בעניין זה למשל את רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010) שם נקבע: "גניבה בדרכי עורמה מקשישים הינה מן המעשים הנקלים ביותר ויש בה מימד חמור שבעתיים מכל מעשה גניבה אחר. מימד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשים קשים אלו. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה, שכן מצווים אנו לערך העליון של "והָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (ויקרא י"ט לב'). אשר על כן מצווים בתי המשפט להכביד את ידיהם כנגד אלו הרומסים ברגל גסה את ביטחונם האישי של הקשישים וגוזלים את רכושם בדרכים נלוזות. חייבים אנו להיות מגן של ברזל לאותם קשישים, למען יורתעו מבצעי עבירה בכוח מלפגוע באכלוסיה זו, וכל זאת ברוח הפסוק "אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי" (תהילים ע"א, ט').". כן ראו את ע"פ 1334/08 ללוש נ' מדינת ישראל (3.9.2008), דברים היפים לענייננו ככפפה ליד: "אכן מעשיהם של המערער וחבורתו לא כללה אלימות, אך חומרתם של המעשים עודנה רבה. העבירות בוצעו לא בכדי כלפי קשישים בלבד. המערער ידע כי כלפי אוכלוסיה חלשה זו לא יאלץ להשתמש באלימות אשר עלולה להביא לתפיסתו ולכישלון המזימה, וזאת מאחר שניתן לנצל את חולשתם, תמימותם וקשייהם של הקשישים לצורך השגת כרטיסי האשראי ומספריהם הסודיים במרמה, בתחבולות ובהתחזות. הנזק לאוכלוסיה זו אף הוא גדול יותר. גם כאשר לא נגרם נזק פיזי נגרמת לקשיש, מעבר לפגיעה הכלכלית, פגיעה באמונו ובביטחונו, פגיעה אשר קשה לרפא (ראו דברי בע"פ 5213/06 וונדמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2007))". וכך גם במסגרת ע"פ 5931/11 עבדולייב נגד מדינת ישראל (22.10.2013) נקבע: "אכן, בחברתנו קיימת תופעה מכוערת של פגיעה בחסרי ישע, כגון קשישים, בעלי מוגבלויות וכו', מתוך הנחה כי יהיו טרף קל, שלא יתנגד ולעיתים אף אינו יכול להשמיע קול, פשוטו כמשמעו. לפגיעות אלה צורות שונות, בין במעשי שוד, בין בהונאות מסוגים שונים וברמות תחכום משתנות. המשמעות של פגיעות אלה, במופעיהן השונים, היא פגיעה חזקה וקשה בביטחונם האישי של הקורבנות ושל קבוצות שלמות, החשות שאין להן עוד מקום מבטחים בו יוכלו להמשיך ולהתקיים בכבוד וללא חשש. המגמה בה נקט בית משפט זה היא מגמה מחמירה ביחס לעבירות מסוג זה, המבכרת את ההגנה על החיים והגוף של קבוצות אלה על פני נסיבות אישיות ומקלות של נאשמים (ראו גם: עניין איסאקוב, פסקה י"ב לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין). מגמה זו נכונה וראויה היא. בידינו חרב הענישה, אותה יש להניף במקרים המתאימים. קבוצות אלה של קורבנות אינן זוכות לתהודה ציבורית או לקול במרחב הציבורי באופן תדיר, ומגמת ענישה אחרת, עשויה לפגוע בתחושת הביטחון שלהן, ולעודד עבריינים פוטנציאליים להמשיך ולנצל קורבנות "קלים" מסוג זה". ראו גם, מהעת האחרונה, את רע"פ 19844-02-26 אביטן נ' מדינת ישראל (25.3.2026): "בפסיקת בית משפט זה נקבע, פעמים רבות, כי לעבירות המרמה המבוצעות כלפי אוכלוסיית הקשישים חומרה מיוחדת ויתרה הנובעת, בעיקרו של דבר, ממאפייניהם המיוחדים ההופכים אותם ל'טרף קל' (ראו למשל: ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל, פסקאות 17–18 [נבו] (22.10.2013); ע"פ 1660/19 Kvartskhava נ' מדינת ישראל, פסקה 9 [נבו] (23.10.2019); ע"פ 1781/19 קדיוליץ נ' מדינת ישראל, פסקה 16 [נבו] (01.10.2020)). אך לאחרונה שב ושנה בית משפט זה את משנתו בנדון, הגם בהקשר אחר: "בית משפט זה עמד בהקשרים רבים על החומרה היתרה הטמונה במעשי מרמה וניצול המכוונים כלפי אוכלוסיית הקשישים [...]. חומרה זו נובעת, בין היתר, מכך שקבוצת אוכלוסייה זו חשופה במיוחד למעשי מרמה וניצול, ולפיכך מהווה לא פעם מטרה עבור גורמי פשיעה. לכך מספר סיבות. ראשית, תקופת הזקנה מאופיינת בשינויים קוגניטיביים ומנטליים הפוגעים ביכולתם של הקשישים להבין כי הם נמצאים בסיכון להונאה. כך, למשל, ככל שחולפות השנים גדל הסיכוי ללקות בדמנציה הפוגעת בזיכרון, ביכולת קבלת ההחלטות, ביכולת החשיבה ועוד. יחד עם גורמים נוספים, הפגיעה הקוגניטיבית מובילה לכך שלחלק מהקשישים יש נטייה לסמוך על מידע שמוצג להם, ולתת אמון רב יותר בזרים ובמי שמתחזה למומחה. כתוצאה מכך, גובר הסיכוי כי הם ייפלו קורבן למניפולציות ולמאמצי שיווק אגרסיביים [...]. שנית, ההזדקנות עלולה להוביל לפגיעה במסגרות החברתיות התומכות בקשיש, להן גם חשיבות רבה בהגנה עליו מפני מעשי מרמה. במרוצת השנים קשישים רבים נאלצים להתמודד עם אובדן של בני זוג וחברים, עם התרחקותם של הילדים אשר בונים חיים משלהם, ועם הפרישה ממקום העבודה, המביאה בתורה לפרידה מהמסגרות החברתיות המאפיינות אותו [...]. שינויים אלה גורמים, בחלק מהמקרים, לתחושות בדידות וניכור בקרב אוכלוסיית הקשישים, אשר בתורן, ולענייננו, עלולות להגביר את הסיכוי כי ייפלו קורבן לתרמיות צרכניות וכלכליות. מעבר לכך, סביבתו של הקשיש היא שיכולה, במקרים רבים, לסייע לו להבין כי הוא נפל קורבן למעשה מרמה [...]. שלישית, ולבסוף, המאפיינים שתוארו לעיל, יחד עם חסמים נוספים הרלוונטיים לאוכלוסיית הקשישים, ובהם – המצב הכלכלי של חלק משמעותי מחבריה, רתיעה מהתמשכות ההליכים, ואף חוסר אמון במערכת החוק והמשפט – מפחיתים את ההסתברות כי הקשישים ימצו את זכויותיהם, בין אם באמצעות פנייה לבתי המשפט, ובין אם באמצעות פנייה לגופים אחרים הפועלים במטרה לסייע במיצוי זכויות [...]. על רקע האמור, אין חולק כי נדרש לנקוט בצעדים נמרצים, הן במישור החברתי הן במישור המשפטי, על מנת לנסות ולתת מענה הולם לתופעה הנלוזה של עושק קשישים" (ע"א 7672/22 קשתן נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, פסקאות 25–26 [נבו] (15.02.2026)). לא בכדי נקבע כי במקרים מעין אלו יש לגזור עונשים מחמירים ומרתיעים, ולתת את הבכורה לשיקולי גמול והרתעה, וזאת על-פני יתר שיקולי הענישה, ונסיבותיו האישיות של העבריין להם יינתן משקל פחוּת. זאת, בייחוד שעה שמדובר בתופעה רחבה עניין שיש בו כדי להעמיק את הצורך בענישה מחמירה (ראו למשל: ע"פ 6056/18 אדרי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 [נבו] (16.05.2019); ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל, פסקה 18–19 [נבו] (22.10.2013); ע"פ 5063/10 מדינת ישראל נ' איסאקוב, פסקה י"ב [נבו] (29.05.2011))". אין ולא יכול להיות ספק: מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף גבוה ביותר, נוכח ביצוען השיטתי, המתוכנן והנבזי, של העבירות על ידי הנאשם, לאורך חודשים ארוכים. כתב האישום המתוקן מלמד על תוכנית עבריינית סדורה, מתוחכמת ועקבית, אותה הגה הנאשם והוציא לפועל, אשר נפרסה על פני כ-8 חודשים בין נובמבר 2024 לבין יולי 2025. הנאשם איתר באופן שיטתי קורבנות פוטנציאליים מבוגרים (גם תוך זיהוי גילם המבוגר בקולם), והציג בפניהם מצגי שווא טלפוניים כוזבים ומתוחכמים, כשהוא מתחזה לנציג בנק או חברת אשראי. בעקבות טענות הכזב כי בוצעו עסקאות חשודות בכרטיסיהם, הגיע הנאשם, או מי מטעמו, ישירות לבתי הקשישים, עוד באותו היום, לעיתים כשהוא מחופש לשוטר או מתחזה לאיש ביטחון, הפר את האוטונומיה שלהם ואת פרטיותם, ופלש לביתם-מבצרם. הנאשם פגע בקניינם של הקשישים, נטל את כרטיסי האשראי שלהם, ולאחר מכן ביצע בהם משיכות ורכישות בהיקפים עצומים. אגב, לפחות בחלק מהאישומים, חסד עשתה המאשימה עם הנאשם, בכך שלא האשימה אותו גם בביצוע עבירה של פריצה בתחבולה, כפי שנעשה הדבר במקרים אחרים. בקביעתה של מידת הפגיעה הגבוהה בערכים המוגנים לקחתי בחשבון כמובן גם את הנזק הנפשי (בעיקר) וגם זה הכלכלי שהותירו מעשי הנאשם בקורבנותיו המבוגרים, כפי שעלה מתצהיריהם. כך כתבו דן ורחל בייט (אישום 2): "אנו, רחל ודן בייט, בני זוג מבוגרים, מבקשים למסור את הצהרתנו לגבי הפגיעה שנגרמה לנו בעקבות מעשי המרמה והעוקץ שבוצעו נגדנו. אני דן, יליד שנת 1936, ואשתי רחל, ילידת שנת 1941. בעקבות מעשי הנאשם/הנאשמים אשר פעלו בתחבולה ובעורמה, נגרם לנו נזק כספי בסך של כ-45,000 ₪. ... כתוצאה מהאירוע נגרם לנו לא רק נזק כספי, אלא גם נזק נפשי ואישי כבד. איבדנו את תחושת הביטחון ואת האמון שהיה לנו באנשים, בשיחות טלפון, בשליחים, ובעסקאות דיגיטליות. מאז האירוע אנו חוששים מאוד מאנשים זרים, מתקשים לתת אמון, ונזהרים מכל פנייה אלינו. אנו מרגישים שהאירוע פגע בשגרת חיינו ובתחושת הביטחון שלנו בביתנו. האירוע גרם לנו להסתגר יותר בביתנו, לצמצם קשרים עם גורמים שאיננו מכירים, ולהימנע משימוש באמצעי תקשורת ועסקאות דיגיטליות כפי שנהגנו בעבר. אנו חשים חשדנות ופחד, במיוחד לאור גילנו המבוגר והעובדה שהפגיעה נעשתה תוך ניצול האמון והתמימות שלנו. מתוך סכום הנזק, הוחזר לנו על ידי בנק הפועלים סכום של כ-30,000 ₪. עם זאת, נותר נזק כספי בסך של כ-15,000 ₪ אשר טרם הוחזר לנו על ידי חברת האשראי. אנו מבקשים כי בית המשפט יראה בחומרה את מעשי המרמה והעוקץ שבוצעו נגדנו, ובמיוחד את העובדה שמדובר בפגיעה באנשים מבוגרים. כמו כן, אנו מבקשים לקבל בחזרה את יתרת הסכום שנגנב מאיתנו וטרם הושב לנו". וכך כתב משה צפריר (אישום 1): "התנהגותו זו של הנוכל גרמה לי לנזק רב הן במישור הכספי והן במישור הרגשי. פירוט הנזק הכספי: כתוצאה ישירה ממעשי המרמה והעברת כרטיסי האשראי והקודים הסודיים לידי הרמאי ושלוחיו, נמשכו מחשבוני בתוך זמן קצר סכומי כסף משמעותיים. סך הנזק הכספי הישיר שנגרם לי עומד על 20,819.75 (₪). סכום זה נגזל ממני במרמה תוך ניצול ציני של תמימותי והסתמכותי על מצגי השווא שהציג בפניי הרמאי. פירוט הנזק הרגשי והפסיכולוגי (עוגמת נפש): מעבר להפסד הכספי הכבד, האירוע הותיר בי פגיעה נפשית ורגשית עמוקה, ששינתה מן הקצה אל הקצה את איכות חיי ואת תחושת הביטחון האישי שלי: ניצול הגיל והפגיעות: בהיותי אדם בן 90, המקרה פגע בי באופן עמוק וקשה במיוחד. הרמאי בחר לנצל את האמון שאני נותן באנשים ואת תמימותי, מתוך הנחה שגילי המתקדם הופך אותי ליעד נוח להונאה. הידיעה שהפעולה נעשתה בציניות כה גדולה כלפי אדם בגילי, בתוך ביתי שלי, מעצימה את תחושת ההשפלה וחוסר האונים. תחושת הפרה וחדירה לפרטיות: העובדה שהרמאי שלח נציגה מטעמו עד לפתח ביתי - המבצר הפרטי והבטוח שלי - יצרה אצלי תחושת פגיעות קשה ופחד מתמיד. המחשבה שאדם זר הגיע לביתי בכוונת זדון במטרה להונות אותי אינה מרפה ממני. אובדן אמון ומפח נפש: חוויית המרמה גרמה לי למפח נפש עצום. האמון הבסיסי שלי בבני אדם נפגע אנושות, ואני חווה תחושות קשות של עלבון ופגיעה בערך העצמי בשל העובדה שנפלתי קורבן למניפולציה כה אכזרית מצד הרמאי. הסתגרות וניתוק חברתי: כתוצאה מהטראומה שחוויתי, בחרתי להסתגר בתוך ביתי. איבדתי את העניין ואת היכולת לתקשר עם סביבתי החברתית כפי שעשיתי בעבר. אני חש אדישות כלפי הסביבה וקושי רב לחזור לשגרת חיים מלאה ופעילה. פגיעה ברווחה הנפשית ובתחושת המסוגלות: תחושות החרדה והמועקה מלוות אותי מדי יום. האירוע ערער את תחושת העצמאות שלי וגרם לי לפקפק ביכולתי לנהל את ענייניי. מדובר בנזק מצטבר המשפיע על מצב רוחי ועל יכולתי לחוש שלווה בשלב זה של חיי. העובדה שרמאי בחר לבצע מעשים אלו כלפי אדם כבן 90 מעידה על אטימות לב ועל נזק שאינו רק כספי, אלא פגיעה אנושה בכבודו ובביטחונו של אדם מבוגר". כך כתבה מרים אבס (אישום 9): בפתח הדברים אציין כי המקום בו בוצעה העבירה - בביתי, תוך ניצול האמון אשר נתתי בנאשם, גרמה לי לתחושה קשה מאד. נגנבו ממני הארנק שלי, כרטיסי האשראי התעודות וכסף מזומן שהיה לי בארנק. הנאשם נכנס אלי הבית, האמנתי לו ולכן השארתי אותו עם בעלי שהוא כיום בן 97. בדיעבד התברר לי שבזמן הזה הנאשם חיטט בדברים שלי, חדר לפרטיות שלנו, וניצל את התמימות שלנו. לאחר שהבנתי שהוא גנב ממני דברים, מאד נלחצתי. הבת שלי היתה באותם ימים בחופשה בחו"ל עם משפחתה ולא יכלה לעזור לי. נאלצתי לפנות לבנק ולחברות האשראי, לבטל את כל הכרטיסים, לגשת במיוחד לבנק ולחתום על מסמכים, ועד ששוחזרו כרטיסי האשראי שלנו, נשארנו ללא אמצעי תשלום. הכסף המזומן שנגנב מאיתנו לא הוחזר. אולי זה נשמע עניין פעוט - להתקשר לבנק או לחברת האשראי ולבטל כרטיס, אבל בגילנו, מדובר בדבר לא קל. אנחנו כבר לא נוהגים, וכל הטרטור הזה היה לנו קשה מאד, בעיקר בזמן שהבת שלנו לא היתה בארץ. התחושה שמישהו ניצל את התמימות שלנו והאמון שנתנו בו ונכנס אלינו הביתה וגנב לנו דברים "מתחת לאף" קשה לנו מאד ועד היום משפיעה עלינו". כן ראו תצהירה של ורדה כהן (אישום 5): "לצערי נחשפתי לנוכלות של הנתבע. אני אישה מבוגרת בת 80, חולה במחלת ריאות מחוברת לחמצן ברוב שעות היום. לאחר המעשה הנבזי לא הייתי מסוגלת לישון לבד בלילות, לא הייתי מסוגלת להירדם בלי שאחת מבנותיי ישנו איתי במיטה. חוסר אמון, פחד, חרדה מלווים אותי עד היום. אני נלחצת מכל אדם שניגש אלי ומבקש ממני דבר כלשהו. לא חושבת בצורה צלולה. חלה אצלי הדרדרות פיזית בתפקוד, אני כבר לא יכולה להיות לבד בכלל רק עם ליווי. מבחינה נפשית נכנסת הרבה לחרדות, נלחצת מכל דפיקה בדלת גם אם אני יודעת שצריכים להגיע אלי. בנוסף גם חברת האשראי "ויזה" לא החזירה את כספי בטענה שהתקבל אישור על העסקאות ואכן היה אישור אך לא ממני - כי נגנב לי הסים כארד של הטלפון בצורה מתוחכמת מאוד. הסכום שהצטבר מחברת ויזה הינו 3,500 ₪ שלא הוחזרו אלי. כולי תקווה שימצו את הדין עם הנתבע ויקבל את העונש המירבי". נפגעת נוספת של הנאשם: רחל שפירא (אישום 8), כך כתבה: "הגנב הגיע אלי הביתה, נכנס פנימה והתיישב במטבח. הוא טען שהוא שוטר סמוי, היה לבוש הכל שחור כולל סוודר עם כובע. הוא ביקש ממני את כל כרטיסי האשראי במטרה להעבירם למשטרה, וקבע איתי למחרת במשטרה המרכזית בחיפה. אמרתי לו שאני אמסור אותם אישית למפקד המשטרה, אבל הוא התעקש לקחת אותם!!! הייתי לבדי בבית פחדתי ונתתי לו את הכרטיסים. לא מסרתי לו כל קוד של כרטיס. כשעמד לצאת שמתי לב שיש לו קעקוע על יד תחת השרוול של הסוודר. פחדתי מאוד וקיבלתי דפיקות לב חזקות. המצלמות בכניסה לביתי צילמו אותו. מסרתי את הצילומים לשוטר שנשלח אלי אחרי המקרה. הוא הוציא מבנק לאומי 12,000 ₪ ומכרטיס אשראי של מאקס דריים ושל לאומי ויזה. אח"כ הוציא מכרטיס אשראי של בנק פועלים אמריקן אקספרס 6,000 ₪ ומכרטיס לייף סטייל עוד 6000 ₪. סה"כ 12,000 ₪. סה"כ איבדתי 24,000 ₪. פניתי לכרטיסי האשראי בבקשה להחזר. אני אישה בת 75 ... מעל שנים בבנק ואף פעם לא ארעה תקלה. כל החודש התהלכתי בפחד, בכיתי שלא מתייחסים אלי בכלל. הם הבנקים דחו את בקשתי. בסוף בנק לאומי לאחר שפניתי למנהל הסכים להחזיר לי 6,000 ₪. בנק פועלים סרב!!! עד היום אני מתהלכת בפחד ומרגישה זלזול בכל מה שקרה לי. המשטרה היתה פעמיים, ויותר לא שמעתי על המקרה. תודה. רחל שפירא". דוד הררי (אישום 3), כתב: "נגנבו מחשבוני באמצעות כרטיס ישראכרט שלי סכום של 20,000 ₪ וכן נקנו תוך שימוש בכרטיס אשראי שלי אביזרי אלקטרוניקה ב"מחסני חשמל" בכפר קאסם בסכום של 9688 ₪. חברת ישראכרט סירבה להחזיר לי את הסכום שנגנב ממני (רצ"ב מכתב הסירוב שלהם)". תצהיריהם הנוגעים ללב של נפגעי העבירה הקשישים מלמדים על נזקים נפשיים ותפקודיים קשים שנגרמו להם, כתוצאה ממעשיו של הנאשם. הנאשם הותיר בהם פגיעה נפשית ורגשית עמוקה, ששינתה מהלך חייהם, פגעה באיכותם ורמסה את תחושת הביטחון האישי שלהם. רבים מהנפגעים חוו אובדן אמון באנשים ובמערכות, ופחד מתמיד מאנשים זרים ומפניות שונות, עד כדי הסתגרות חלק מהם בביתם. זאת ועוד, מעשי המרמה של הנאשם הותירו במתלוננים המבוגרים תחושת השפלה עמוקה וחוסר אונים; תחושה זו נבעה מההבנה כי הם נפלו קורבן לניצולם הציני, נוכח גילם המתקדם ותמימותם. הפגיעה בכבודם העצמי של המתלוננים התבטאה גם בתחושת עלבון, ופגיעה בערך העצמי, עד כדי פקפוק עצמי בתחושת העצמאות שלהם, וביכולתם לנהל את ענייניהם; ראו תצהירו של משה צפריר לדוגמא. עוד ראיתי לנגד עיני את העובדה שהמתלוננים נאלצו להתנהל מול הבנקים, ומול חברות כרטיסי האשראי, לעיתים לבדם, וגם התמודדות זו הוסיפה לקושי ולנזק שנגרם להם כתוצאה ממעשיו של הנאשם; נזכיר את תצהירה הכן של מרים אבס, שסיפרה על קשייה לגשת לבנק, פיזית, בגילה, ולנסות לשכנע כי לא היא ביצעה את הפעולות שביצע בחשבונה הנאשם. גם אדם צעיר שנדרש לפנות לבנק ולחברות האשראי - עומד לא אחת בפני משוכה בירוקרטית קשה, ולא צריך להרחיב הרבה על עוגמת הנפש הכרוכה בכך, קל וחומר - בשנות השמונים והתשעים לחייהם של אזרחים תמימים שכספם נחמס. הנאשם גרם אף לנזק כלכלי, ולא מבוטל, לנפגעי העבירה; הנאשם קיבל במרמה סכום כולל של 205,214 ₪ וניסה לקבל במרמה סכום נוסף של 296,161 ₪, כאשר היקף המרמה הכולל מגיע ל-כחצי מיליון שקלים. הנאשם עשה שימוש לרעה בכרטיסי האשראי של המתלוננים, בסכומים של אלפי שקלים (ולעיתים עשרות אלפי שקלים) ביחס לכל מתלונן. יודגש כי גם כאשר חברות האשראי עשויות לפצות, או כבר פיצו, את הקורבן, הפגיעה ברכוש ובמערכת הכלכלית אינה מתבטלת או נעלמת מן הנוף כאילו לא היתה, אלא שהיא "עוברת הלאה": "כרטיסי האשראי הם אמצעי התשלום הנפוץ ביותר, באמצעותם מתבצעים רוב העסקאות. עשיית שימוש בהם למעשי מרמה, פוגעת בכלי תשלום מרכזי, מערערת את אמון המשתמשים בכרטיסי האשראי, גורמת נזקים לחברות האשראי, לסוחרים, לאנשים שפרטיהם הוכנסו לכרטיסים המזויפים (גם אם בסופו של דבר הם יכולים לקבל פיצוי מחברת האשראי) ולציבור בכללו, ויש להתייחס אליה בחומרה רבה" (עפ"ג (ב"ש) 16560-09-19 כהן נ' מדינת ישראל (22.1.2020). הצדדים הגישו פסיקה על מנת לתמוך בעתירתם העונשית; ראיתי להתייחס לחלקה הרלוונטי, וכן לפסיקה נוספת, כמפורט להלן. פסיקה מטעם התביעה: עפ"ג (ת"א) 56487-12-19 אבוטבול נ' מדינת ישראל (18.6.2020) במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של אבוטבול נגד גזר הדין בעניינו (שניתן על ידי הח"מ), לאחר שחזר בו מהערעור. המערער הורשע, בין היתר, ב-25 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות כאדם אחר, הונאה בכרטיס חיוב ועוד (חלקן אל מול קשישים). אבוטבול התקשר למתלוננים שונים מבית הכלא, עת ריצה עונש מאסר, תוך שהציג עצמו בכזב כנציג תאגיד המים מי אביבים או חברות אחרות, וטען בפניהם בכזב, כי עליהם לשלם סכום כסף במזומן עבור תיקונים שונים. המערער דרש מהמתלוננים להעביר את הכסף המזומן לידי שליח מטעמו. בהמשך, שלח המערער אל המתלוננים נהגי מונית שונים, אשר נטלו מהם את הכסף והעבירו אותו, בהוראתו, לבני משפחתו ולמקורביו. חלק מכספי המרמה הופקדו עבור המערער בחשבון הקנטינה שלו בשירות בתי הסוהר. במקרים נוספים התקשר המערער אל המתלוננים, הציג עצמו בכזב כנציג של חברה פלונית, וטען באוזניהם טענות שונות על מנת לקבל מהם במרמה את פרטי כרטיס האשראי שלהם; משהצליח, ביצע רכישות בסכומים של עשרות אלפי שקלים באמצעות פרטי כרטיסי האשראי שנמסרו לו במרמה. את הפריטים שרכש העביר, באמצעות שליחים שונים, לבני משפחתו ומקורביו. במעשי המרמה שביצע המערער קיבל הוא סך כולל של 33,320 ₪ במזומן, וסך כולל של 37,413 ₪ באמצעות שימוש בכרטיסי האשראי, ובסך הכל - 70,733 ₪. קבעתי כי מתחם העונש ההולם נע בין ארבע לשמונה שנות מאסר בפועל, והשתתי על הנאשם 52 חודשי מאסר בפועל, פיצוי למתלוננים, ועונשים נוספים. המערער חזר בו, כאמור, מערעורו, והוא נדחה. עפ"ג (ב"ש) 37399-11-23 אלפסי נ' מדינת ישראל (21.2.2024) במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של אלפסי נגד חומרת גזר דינו בערכאה דלמטה. אלפסי הורשע, בין היתר, בביצוע 23 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו ולאפשר לאחר להשתמש בו בנסיבות מחמירות (21 עבירות), עבירות של שימוש במסמך מזויף בכוונה להונות, ועוד. משך כשנתיים, בהיותו מלצר בבית קפה, נהג הנאשם לצלם, יחד עם אחר, פרטי כרטיסי אשראי שבאמצעותם שילמו לקוחות בית הקפה, והשניים השתמשו בהם שלא כחוק, לצרכיהם. בנוסף, אספו המערער והמלצר האחר קבלות מבתי עסק בעיר, השתמשו בישומון המציג מספרי טלפון שונים מן המספרים האמיתיים של הטלפון המחייב, הזינו את פרטי האשראי שנטלו מכרטיסי האשראי של לקוחות בית הקפה ורכשו מוצרים שונים. עוד הורשע המערער שהתחזה לאחת המתלוננות לאחר שהשיג פרטים אישיים שלה, התקשר אליה תוך התחזות לפקיד בנק, קיבל ממנה את קוד האימות שנשלח אליה טלפונית ע"י הבנק, ובהמשך, השתמש בפרטיה האישיים ובקוד הסודי כדי ליטול מחשבונה במרמה כספים בסכום כולל של 65,000 ₪ . בנוסף, הואשם כי התחזה, יחד עם אחר, לבעלי רכב, תוך שימוש בצילום רישיון הרכב שקבלו במרמה מהבעלים, כאשר בהמשך, הנפיקו רישיון חדש בעמדת רישוי אוטומטית, ומכרו את הרכב במרמה לאדם אחר, תמורת 58,000 ₪". על פי העובדות בהן הורשע המערער, הנזק הכלכלי הישיר שנגרם למתלוננים כתוצאה ממעשיו הסתכם בלמעלה מ-227,500 ₪, כלפי 25 נפגעי עבירה שונים. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם ביחס לכל העבירות בהן הורשע המערער נע בין 5 ועד 9 שנות מאסר, והשית עליו חמש שנות מאסר וחצי, פיצוי לנפגעי העבירה, קנס בסך 20,000 ₪ ועונשים נוספים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור נגד גזר הדין וקבע: "העבירות שביצע המערער הינן חמורות ביותר, בוצעו בצוותא, והן לוו בתכנון, בהתארגנות לביצוע התכנית העבריינית שהגו המערער ושותפו לביצוע העבירות, בתחכום רב, תוך שימוש בעזרים טכנולוגיים. נקל לשער את מידת הפגיעה שפגעו עבירות אלה בקורבנות, הן במישור הכלכלי, והן במישור הנפשי, לרבות ערעור תחושת הביטחון האישי שנלוותה לנזקים הכלכליים שסבלו. המדובר בעבירות רבות, שבוצעו כלפי קורבנות רבים, על פני תקופת זמן ממושכת, כאשר נראה, כי המערער לא נתן דעתו בשעת ביצוע העבירות, על הסבל והנזקים הקשים שנגרמו לקורבנות, ולא גילה כלפיהם חמלה. יש כמובן ליתן משקל, להיקף הנזק הכספי הכולל שנגרם לקורבנות, המסתכם כאמור בלמעלה מ-227,500 ₪. יוער, כי לפחות חלק מן הכספים שנטל המערער שימש אותו לרכישת מוצרי מותרות". ת"פ (ב"ש) 25809-06-24 מדינת ישראל נ' פלוטקין (13.5.2025): הנאשם הורשע ב ־ 60 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 2 עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 28 עבירות של נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום, 38 עבירות של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות, 2 עבירות נוספות של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות, עבירת שימוש נוספת ברכיב חיוני באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות, עבירת ניסיון לשימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות, וכן 5 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע. המעשים בוצעו במסגרת חבורה שפעלה בשתי שיטות: בשיטה הראשונה התחזו השותפים לנציגי חברות תקשורת, בנקים, חברות אשראי או משטרה, השתלטו על מכשירי טלפון וחשבונות בנק, והעבירו או משכו כספים; בשיטה השנייה נטל הנאשם מקורבנות כרטיסי חיוב או ליווה אותם למשיכת כספים, ולאחר מכן העביר את הכספים לשותפיו. הנאשם אף פתח שני חשבונות בנק ששימשו לקליטת כספי המרמה. המרמה נפרסה על פני 20 אישומים, פגעה ב־22 קורבנות, בעיקר קשישים, והנזק הכספי הישיר עלה על 1.3 מיליון ש״ח. בית המשפט קבע כי נוכח ריבוי העבירות, היקף המרמה, מספר הקורבנות, משך הפעילות, התחכום, התכנון המוקדם והפגיעה החמורה באוכלוסייה מוחלשת, מתחם העונש ההולם הוא 5.5 עד 8.5 שנות מאסר, והשית על הנאשם 6 שנות מאסר בפועל, ועונשים נוספים (לרבות קנס בסך 50,000 ₪), בהתאם לנסיבותיו האישיות. בית המשפט המחוזי עפ"ג (ב"ש) 38237-06-25 פלוטקין נ' מדינת ישראל (10.9.2025) דחה את ערעור ההגנה נגד גזר הדין, לאחר שהמערער חזר בו מהערעור. ת"פ (ת"א) 50341-02-25 מדינת ישראל נ' אוסטנין (13.5.2026): הנאשמת הורשעה ב־22 עבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע, ב־31 עבירות של נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום ללא הסכמת המשלם וב־110 עבירות של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בכוונה להונות. הנאשמת השתתפה במשך כשמונה חודשים במערך הונאה שיטתי ומתוחכם, שפגע בכ־25 קורבנות, רובם אנשים מבוגרים ודוברי רוסית. בשיטה אחת הושגה גישה מרחוק למכשירי הטלפון של הקורבנות, קודי משיכה ופרטי חשבונות הבנק באמצעות המכשיר בוצע שחזור או איפוס של סיסמת החשבון, תוך קבלת קוד שנשלח לטלפון ושליפתו מרחוק (הקורבן קיבל שיחת טלפון מאדם שהתחזה לטכנאי של חברת תקשורת, והונחה להוריד למכשירו תוכנת השתלטות מרחוק, ולהניח את הטלפון בסמוך למודם, כשהמסך פונה כלפי מטה. בדרך זו הושגה גישה מרחוק למכשיר וליישומון הבנק). לאחר מכן נשלחו לנאשמת באמצעות WhatsApp קודים למשיכת מזומן, והיא ניגשה לכספומטים ומשכה את הסכומים שנמסרו לה; בשיטה נוספת (פנה אל הקורבנות אדם שהתחזה לאיש משטרה, לאיש ביטחון או לנציג הבנק, וטען כי בוצעה הונאה בחשבונם או בכרטיסי האשראי שלהם. הקורבנות התבקשו למסור את כרטיסי האשראי, ונאמר להם שנציג יגיע לביתם או שכרטיס חדש יימסר לה). לאחר מכן, נמסרו לנאשמת כרטיסי אשראי, באמצעותם משכה כספים והפיקה תדפיסי חשבון. בסך הכול בוצעו 122 עסקאות ומשיכות, בהיקף של כחצי מליון שקלים. אף שהנאשמת לא יזמה את ההונאה ולא עמדה בראש ההתארגנות, נקבע כי הייתה חוליה חשובה וחיונית בהשלמתה, משום שביצעה שוב ושוב את משיכות הכספים. בית המשפט קבע מתחם עונש כולל של 40 עד 70 חודשי מאסר, והשית על הנאשמת 42 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, פיצוי בסך 80,000 שקלים וקנס בסך 20,000 שקלים, ועונשים נוספים, בהתאם לנסיבותיה האישיות. ת"פ (רמ') 34474-09-23 מדינת ישראל נ' סולומון ואח' (5.12.2024): גזר דין בעניינם של שני נאשמים; התביעה הפנתה לעונש שנקבע בעניינו של נאשם 1, מי שהיה היוזם של ביצוע העבירות. הנאשם 1 הורשע ב־3 עבירות ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 8 עבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 8 עבירות שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות, 9 עבירות קשירת קשר לעשות פשע, עבירה אחת של נטילת או החזקת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמה, ועבירה אחת של החזקת נכס החשוד כגנוב. על פי העובדות, הנאשמים פעלו במסגרת קשר מתוכנן ושיטתי לאיתור נפגעים, בעיקר קשישים, קבלת פרטיהם האישיים ופרטי האשראי שלהם במרמה באמצעות התחזות לנציגי בזק, ולאחר מכן ביצוע רכישות טלפוניות ואינטרנטיות באמצעות פרטי האשראי. הפרשה כללה 9 נפגעים ושווי העסקאות הכולל, לרבות עסקאות ניסיון, עמד על כ־48,000 ש״ח. ביחס לנאשם 1, נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ועד 54 חודשי מאסר; על הנאשם הושתו 50 חודשי מאסר בפועל, קנס כספי בסך 50,000 ₪, מאסר מותנה בגין העבירות אותן ביצע למשך 18 חודשים, ועונשים נוספים, בהתאם לנסיבותיו האישיות. בית המשפט המחוזי (עפ"ג (מרכז) 34298-01-25 סולומון נ' מדינת ישראל (16.2.2025) קיבל, בהסכמת הצדדים, את ערעור ההגנה באופן של הפחתת המאסר המותנה; כמו כן הפחית בית המשפט המחוזי את הקנס שהושת על המערער ל-30,000 ₪ (נוכח פער ביחס לקנס שהושת על נאשם 2). פסיקה מטעם ההגנה: רע"פ 5212/13 שמעון נ' מדינת ישראל (29.8.2013): בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור מאת המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעורה נגד חומרת העונש שהושת עליה על ידי בית משפט השלום. עת שימשה שמעון כמטפלת לקשיש כבן 85, השתמשה בכרטיס חיוב שנמצא בחזקתו לצורך תשלום חובות אישיים בסכומים של 847 ₪, ו - 1,300 ₪. בית משפט השלום גזר על המבקשת עונש של 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועונשים נוספים, לרבות הפעלת מאסר מותנה שעמד לחובתה (בסך הכל היה על המבקשת לרצות 12 חודשי מאסר). כאמור, בית משפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת נגד גזר הדין, ובית המשפט העליון דחה את בקשתה ליתן לה רשות לערער בגלגול שלישי. אומר כבר כאן, כי ברי שפרשת שמעון הנ"ל חמורה הרבה פחות מענייננו כאן, ואין צורך להכביר מילים הרבה לענין זה. רע"פ 4041/24 קרן גבע (ליאל לאופר) נ' מדינת ישראל (26.5.2024): בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של המבקשת, נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו נדחה ערעורה נגד חומרת עונשה. לאופר הורשעה בעבירה של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בכוונה להונות. על פי העובדות, היא הועסקה כמטפלת בזכאים לטיפול סיעודי ובמשך תקופה בת כשלושה חודשים העבירה המבקשת סכומי כסף שונים מחשבון הבנק של המטופלת הסיעודית, ילידת שנת 1943, לחשבון הבנק שלה, בסך כולל של 24,950 ₪. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, ועד 18 חודשי מאסר בפועל. על המבקשת הושתו 11 חודשי מאסר בפועל, בהתאם לנסיבותיה האישיות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה נגד גזר הדין, ובית המשפט העליון דחה בתורו, כאמור, את בקשת רשות הערעור. שוב, מדובר במקרה פרטני ויחיד, ולא במזימה מתוכננת רבת - נפגעים, כבמקרה דכאן. אשר על כן, לאור נסיבות ביצוע העבירה, הפגיעה בערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, וכן לאור מדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לכל העבירות שביצע הנאשם נע בין 45 חודשי מאסר בפועל ועד 75 ירחים כאלה. העונש המתאים לנאשם ראשית, ביחס למיקום עונשו של הנאשם בגדרי המתחם העונשי, אני מאמץ את עמדת התביעה בטיעוניה לעונש ביחס לחובת בית המשפט להרתיע עבריינים מסוגו של הנאשם: "... קיים משקל נכבד לאינטרס הציבורי והצורך בהרתעת הרבים, שכן עבירות המרמה והעוקץ, בפרט כאשר מופנות כלפי אוכלוסיית הגיל השלישי, הפכו למכת מדינה קשה. מבצעי העבירות מזהים בקשישים חסרי ישע אלו כ"טרף קל", ומנצלים את פגיעותם. על בית המשפט הנכבד לשלוח מסר עונשי חד, ברור ובלתי מתפשר לפיו מי שבוחר להציב קשישים ואוכלוסיות מוחלשות על הכוונות העברייניות שלו - ייענש בענישה מחמירה וכואבת מאחורי סורג ובריח". הענקתי משקל לחומרה גם לצורך להרתיע את הנאשם, הרתעה אישית, מלשוב על מעשיו הפליליים. לחובת הנאשם, יליד 1999, עבר פלילי מכביד ועשיר המשתרע על פני שבעה תיקים שונים. הרשעותיו, כוללות עשרות עבירות מגוונות, חלקן בוצעו בהיותו קטין, ורובן בתחום הרכוש, האלימות והתעבורה. בלשון העם, מדובר באדם שפשוט שם פס על החוק, ומקרה זה מלמד - שגם ערכי מוסר בסיסיים - זרים לו. בשנת 2015 הורשע הנאשם (בבית המשפט לנוער) בשורה ארוכה של עבירות, במסגרת צירוף 15 תיקים: בין היתר בעבירות של הפרת הוראה חוקית, איומים, הסגת גבול פלילית, והיזק לרכוש במזיד. כמו כן, הורשע הנאשם בהליך זה בעבירות של כניסה למגורים על מנת לבצע עבירה, התפרצות למגורים על מנת לבצע עבירה (2 עבירות), ופריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה (2 עבירות). בפרשה זו, הורשע הנאשם אף בגניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב, ניסיון לגניבת רכב, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בנוסף, הורשע הנאשם בעבירות תעבורה שאינן קלות: נהיגה ללא רישיון נהיגה - מעולם לא הוציא, נהיגה כשברמזור אור אדום ונסיבות מחמירות אחרות, ונהיגה בחוסר זהירות. בגין כל העבירות המנויות לעיל, נגזרו על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, ועונשים נוספים. בשנת 2016 הורשע הנאשם (עדיין בבית המשפט לנוער) בעבירות של תקיפה סתם, והיזק לרכוש במזיד, ונגזר עליו עונש של חודש מאסר בפועל, ומאסר מותנה. עוד באותה שנה (2016) הורשע הנאשם בעבירות של איומים ותקיפה כדי לגנוב, והושתו עליו 3 חודשי מאסר בפועל, והפעלת מאסר מותנה; סך הכל ריצה הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל, וכן הושתו עליו עונשים נוספים. שנה לאחר מכן, בשנת 2017, הורשע הנאשם בעבירות של גניבה, שבל"ר ונטישה באותו מקום, וכן הורשע בעבירת תעבורה של נהיגה ללא רישיון נהיגה - מעולם לא הוציא. בגין עבירות אלו נגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל, 4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, וצו התחייבות להימנע מעבירה. כן נגזרה עליו פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של שנה. שנה לאחר מכן, בשנת 2018, הורשע הנאשם בעבירות של איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרת הוראה חוקית (4 אישומים), וגניבת רכב (2 עבירות). כן הורשע הנאשם בפרשה זו בעבירות של נהיגה פוחזת של רכב, וגניבה. בנוסף, הורשע בעבירות תעבורה של נהיגה בזמן פסילה (3 עבירות), נהיגה ללא רישיון נהיגה - מעולם לא הוציא (2 עבירות), ונהיגה תחת השפעת סמים /אלכוהול. בגין עבירות אלו נגזרו על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, ועונשים נוספים. לאחר שחרורו מבית הסוהר, בשנת 2022, הורשע הנאשם בעבירות של הפרת הוראה חוקית, ושוד מזויין בחבורה או באלימות. בגין עבירות אלו השית עליו בית המשפט המחוזי 40 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסר מותנה כך שהיה עליו לרצות 43 חודשי מאסר בפועל; כן הושתו על הנאשם עונשים נוספים. עוד באותה שנה (2022) הורשע הנאשם בעבירת איומים, והושתו עליו 3 חודשי מאסר בפועל, ועונשים נוספים. הנה כי כן, עברו הפלילי של הנאשם, הכולל הרשעות רבות וחמורות בתחומי רכוש, אלימות ותעבורה, סותר את טענת ההגנה כי זו עבירתו הראשונה בתחום המרמה, שכן הורשע בעבר גם בעבירות גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב. תדפיס המידע הפלילי מלמד על דפוס חוזר ונשנה של ביצוע עבירות, והוא מהווה נסיבה משמעותית לחומרה בקביעת עונשו. עברו הפלילי של הנאשם, העובדה שמאסרים בפועל, גם ארוכים (30 חודשים ולאחר מכן 40 חודשים), מאסרים מותנים, ועונשים נוספים, לא הרתיעו אותו מלהמשיך במעשיו הפליליים - מגלמים שיקולים משמעותיים לחומרה, בקביעת מיקום עונשו, בגדרי המתחם העונשי. הנאשם הוא צעיר, אולם "הספיק" להשאיר אחריו שובל של נפגעים, משלל מעשיו הפליליים לאורך השנים; נראה כי יש להשית על הנאשם ענישה אשר תבהיר לו את חומרת מעשיו, ותציב לו, אולי הפעם, גבול חיצוני ברור. עוד מעלה רישומו הפלילי של הנאשם, כי הוא מזלזל בחוק, וברשויות החוק; כך למשל, הורשע הנאשם מספר פעמים בעבירות של הפרת הוראה חוקית, ובעבירות של נהיגה בזמן פסילה. צודקת התביעה בטיעוניה לעונש: "אין המדובר עוד ברצף מעידות, אלא בהתרסה מוחלטת כנגד החוק, ובוז עמוק למוסדות המשפט. נתון זה מלמד כי עונשים צופי פני עתיד אינם משיגים את תכליתם בענייננו. משכך, קיים צורך ממשי בהרתעה אישית משמעותית של הנאשם, אשר תמצא ביטויה במיקום העונש ברף הגבוה של מתחם העונש ההולם". שירות המבחן התרשם כי הנאשם לוקה בקושי בוויסות תגובות ובהתנהגות אימפולסיבית. שירות המבחן הוסיף כי הנאשם ספג נורמות התנהגות עברייניות ואין לו כלים להתמודדות מקדמת עם מצבי לחץ ומשבר. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם עסוק בסיפוק צרכיו המידיים, ללא חשיבה על השלכות מעשיו ועל פגיעה רחבה יותר. שירות המבחן כתב בתסקירו כי לנאשם מצב נפשי מעורער ואינו מאוזן אשר השפיע על התנהלותו, וכן שימושו בחומרים ממכרים "טשטש את יכולת הפעלת שיקול הדעת והכרה בהתנהלותו הבעייתית". שירות המבחן סיכם: "התרשמנו כי מדובר באדם אשר גדל בתא משפחתי מורכב, נעדר דמות אב, נחשף מגיל צעיר לחברה שולית ולשימוש בחומרים ממכרים ואלו השפיעו על התנהלותו בבגרותו. כן התרשמנו כי ישנם דפוסי התנהגות אלימים ומרמה שאינם תלויים בשימוש בחומרים ממכרים וכי נעדר כלים להתמודדות מקדמת עם מצבי לחץ ומשבר. כן התרשמנו כי ישנה בעיית התמכרות בעלת השפעות הרסניות על חייו. כיום, מכיר בהשפעות אלו ומוכן לגייס כוחותיו לצורך שילובו בקהילה טיפולית שיכולה לתת מענה מותאם לצרכיו". מאידך גיסא, הבאתי בחשבון, לקולה, את העובדה שהנאשם הודה במיוחס לו, ובעיקר - חסך את עדותם של הקשישים בבית המשפט. נתון זה משחק תפקיד משמעותי בגזירת עונשו של הנאשם. בתרגום לשפת המעש: לולא הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, חסך זמן שיפוטי אך בעיקר כאמור - מנע את הצורך להצעיד שורה של קשישים בה פגע, בהם אשה הנעזרת בבלון חמצן, היה עונשו ממוקם על הרף הגבוה של המתחם, או בשכנות קרובה לו ממש. רק בשל הנסיבה המקלה דלעיל, בעלת משקל של ממש, יוצב מחוג הענישה, בהינתן עברו הפלילי המכביד והמתריס של הנאשם - בסמוך לאמצע המתחם, ולא מעבר לכך. עוד ראיתי לנגד עיני, כי על פני הדברים, התרשם שירות המבחן כי הנאשם כן לקח, זאת הפעם, אחריות אמיתית על מעשיו, וחש תחושות חרטה עמוקות. אף התרשמות זו, אם כי באופן מוגבל ושולי בהחלט, הביאתני לכלל עצירה בסמוך לאמצע המתחם העונשי, ולא להאמיר עוד את העונש, מעבר לכך. שמעתי את ההגנה מספרת על ילדותו הקשה של הנאשם ועל נסיבותיו המשפחתיות. קלף זה יש לו משקל בהרשעה הראשונה, השניה, ואצל רחמנים בני רחמנים - אולי גם בשלישית וברביעית. עתה, לנוכח הרשעה שמינית, ואיזו הרשעה ? - הכבדה והנבזית ביותר בקורות חייו של הנאשם, אטמתי אוזניי מלשמוע עוד על מצוקות ילדות. טיעון זה נשחק כבר עד דק, והיום - משקלו כנוצה, לעת עונש. יש לקוות כי הנאשם, כפי שביקש במילתו האחרונה לעונש, ישכיל לנצל את תקופת המאסר שהושתה עליו, וגם לאחר שחרורו, על מנת להתחיל בהליך שינוי פנימי אמיתי לו הוא זקוק, החל בגמילה משימוש בסמים מסוכנים, דרך שינוי דפוסיו הבלתי-מקדמים במצבי לחץ ומשבר, ועד הפיכתו, אולי, לאדם נורמטיבי ולאב המהווה דוגמה חיובית לבתו הקטנה. הנאשם הוא ברנש צעיר, ואם ייקח את עצמו בידיים, אולי הפעם באמת, ייתכן כי יתרם מכך, גם הוא, גם משפחתו, וגם הציבור כולו. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים: 58 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. מאסר למשך 9 חודשים, ואולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירה של קבלת דבר במרמה וזאת במשך 36 חודשים מיום שחרורו. מאסר למשך 6 חודשים ואולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירות לפי חוק שירותי תשלום וזאת במשך 36 חודשים מיום שחרורו. מאסר למשך 4 חודשים ואולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירת גניבה וזאת במשך 36 חודשים מיום שחרורו. פיצוי כספי: התביעה ביקשה לחייב את הנאשם בפיצוי נפגעי העבירה בסכום של 150,715 ₪, על מנת להשיב להם את כלל הכספים שלא הושבו להם על ידי הבנק או חברת האשראי. בנוסף, עתרה המאשימה להשתת פיצוי נוסף לשיקול דעתו של בית המשפט, בשל הנזקים הקשים אשר נגרמו לנפגעי העבירה. ראשית, נוכח חומרת העבירה, והאלמנט העונשי הגלום בהשתת הפיצוי הפלילי (ראו לעניין זה את רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל (22.4.2010) בפסקה 13), בשילוב העובדה כי אין חולק על הנזק הכלכלי - מספרי שנגרם לקשישים אותם חמס הנאשם, הרי שמובן מאליו, ויש לפסוק פיצוי (לפחות) בגובה הנזק הנומינלי. שנית, לטעמי, העובדה כי חלק מהמתלוננים קיבלו את כספם בחזרה (אם מחברות כרטיסי האשראי, מבנקים או מגורמים אחרים) אינה משנה את גובה הנזק, אלא, לכל היותר, את זהות הנפגע. כך, אם מי מהקשישים הצליחו לקבל בחזרה את סכום הגניבה (כולו או חלקו) מחברת האשראי או הבנק, הרי שהנזק "עבר הלאה", ועדיין קיים, לא התפוגג כלל וכלל. עם זאת, התביעה לא ביקשה לפצות את חברות האשראי או הבנקים, ועל כן לא אחייב את הנאשם בהשבת כספים אלה. שלישית, ביחס לפיצוי הנוסף בגין הנזקים הלא-ממוניים שנגרמו לקשישים הנפגעים, ראיתי לנגד עיני את קביעת הפסיקה כי הפיצוי הפלילי הוא בעל אופי ראשוני בלבד הנקבע על ידי בית המשפט בדרך של אומדנא, ולא נועד למצות את הנזק הכולל שנגרם לנפגע העבירה (דנ"פ 5625/16 קארין נ' בוקובזה (13.9.2017), ע"פ 764/21 מדינת ישראל נ' אבו לבן (21.4.2021)); עם זאת, ברי כי נפגעי עבירה אלה לא יגישו תביעה אזרחית בגין נזקים אלו (לטעמי, לא צריך להכביר הרבה מילים על עיוות הדין בשליחתו של קשיש בן 90, אותו ואת חבריו, מי "צעיר" יותר ומי פחות, אל בית המשפט האזרחי), וגם עניין זה יילקח בחשבון במסגרת קביעת הפיצוי הנוסף. רביעית, אשר למצבו הכלכלי של הנאשם (לרבות ה"תיאורטיות" של גזירת סכום הפיצוי), אבהיר כי הלכה פסוקה היא כי מדובר בשיקול שאינו רלוונטי; ראו את ע"פ 8449/17 פלוני נ' מדינת ישראל (16.6.2019), שם נקבע - "באשר לחיוב בתשלום פיצוי כספי למתלוננות: בית המשפט המחוזי ציין, בצדק, כי הקשיים הצפויים למערערים בבואם לשלם את הפיצויים, אינם שיקול רלבנטי בעת קביעת הפיצוי. סעיף 77 לחוק הוא מקור הסמכות לפסיקת פיצויים לנפגע עבירה. אופיה של הוראה זו 'היברידי'; מושבה בדין הפלילי, אך היא שואבת מהות ותכלית מהדין האזרחי: "המחוקק שתל זרע של משפט אזרחי בתוככי דין העונשין, אך זריעה זו לא שינתה מאופיו ומאפיונו של הזרע" ... מחמת אופיו ותכליתו האזרחיים של הפיצוי, ובדומה לעניינים אחרים שבמשפט האזרחי, מוקד ההסתכלות איננו ביכולתו של הפוגע-העבריין. המוקד הוא בעניינו של נפגע העבירה, בהכרה בפגיעה בו, ובהטבתה: "הנפגע - לא הפוגע - הוא העומד במרכז הזירה, הזרקורים מופנים אל הנפגע, בו ידובר ואותו נבקש" (עניין אסף, בעמוד 462). על בסיס דברים אלו נקבע להלכה, כי מצבו הכלכלי של הנאשם איננו מהווה שיקול רלבנטי בעת השתת הפיצוי (ע"פ 5761/50 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ט(2) לפסק דינו של השופט (כתארו אז) א' רובינשטיין (24.7.2006); ראו גם דנ"פ טווק, פסקה 23 לחוות דעתי)". סוף דבר ביחס לפיצוי: הנאשם ישלם סך של 150,715 ₪ אשר יחולקו בין המתלוננים, כל אחד על פי הנזק שנגרם לו, בהתאם לחלוקה שתבצע התביעה, על פי חישוביה ורישומיה (אם יש צורך במתן החלטה של בית המשפט - תוגש רשימה בהתאם, ואתן לה תוקף מתאים). הנאשם ישלם פיצוי נוסף בסך 3,000 ₪ לכל מתלונן (והיכן שקיים זוג מתלוננים - 6,000 ₪). הפיצוי ישולם תוך 60 יום מהיום. קנס כספי בסך 10,000 ₪, הקנס ישולם תוך 60 יום שאם לאו - יאסר הנאשם למשך 30 ימים נוספים, חלף הקנס. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪, והתנאי להפעלתה הוא שתוך 36 חודשים מהיום לא יעבור הנאשם עבירות בהן הורשע (רשמתי לפניי התחייבותו בעל פה, עתה, בעת מתן גזר הדין, ואין צורך בחתימה על מסמך נפרד). המזכירות תשלח העתק מגזר הדין לשירות המבחן, בתודה על מאמציו. ניתן צו כללי למוצגים. ככל שנתפס טלפון ברשות הנאשם, הרי שזה יושב לרשותו, וכך גם תעודת הזהות שלו. החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט. ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: · בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il. · מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון מספר 073-2055000. · במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 45 ימים.
ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ז, 08 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים.