פרטי ההליך
לפני
כבוד השופטת שלומית בן יצחק
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
באסל רביע (עציר)
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 06 אוקטובר 2026, כ"ה תשרי תשפ"ז גזר דין רקע והשתלשלות ההליך התיק העיקרי ביום 24.6.2024 הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון שנכרת בין הצדדים, בעובדות כתב אישום מתוקן ולהלן: כתב האישום בתיק העיקרי. על פי חלקו הכללי של כתב האישום, המתלונן, א.ב.ח, הוא מנכ"ל חברה ובעליו של מתחם בפארק הירקון בתל אביב ובו משרדי החברה (להלן: המתחם). בתקופה הרלבנטית החזיק מאמון עלקם, ולהלן: עלקם, ברכב מסוג טויוטה (להלן: הרכב). ביום 9.11.2023, בשעה 05:33 לערך, הגיעו עלקם ואחרים, שזהותם ידועה למאשימה, והם תושבי יהודה ושומרון, למתחם, ברכב, שהוסע על ידי עלקם. עלקם המתין ברכב והאחרים, עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה למאשימה, קפצו מעל גדר המקיפה את המתחם ונכנסו אליו. עם הגעת עלקם והאחרים למקום, הגיע אף הנאשם, נוהג במשאית השייכת לחברת מי-עדן (להלן: המשאית), והמתין גם הוא לאחרים. האחרים התפרצו למשרדים, בכך ששברו את צילינדר דלת הכניסה, נכנסו אליהם, הזיקו לרכוש בכך שנגשו לארון החשמל, ניתקו את זרם החשמל וחתכו חוטים מארון התקשורת. בהמשך למתואר, נגשו האחרים אל הממ"ד, חתכו באמצעות דיסק את המנעול שהותקן על דלתו, נכנסו אליו ונטלו 7 כספות ובהן כסף מזומן בסך 14,675 ₪, 90 פנקסי המחאות ריקים, 5 כרטיסי אשראי ובהם כרטיס על שם המתלונן וכן פרטי כרטיסי אשראי נוספים ו-3 מיקרופונים מדגם SM58. בהמשך, העבירו האחרים את הכספות מעל גדר המתחם, הכניסו אותן לפחי זבל, אותם העמיסו על המשאית ועזבו את המקום בשעה 05:57 לערך, כאשר הנאשם נוהג במשאית ועלקם – ברכב; עלקם טשטש את סימני הזיהוי של הרכב בכך שהדביק פס שחור על ספרה בלוחית הזיהוי ומספר הזיהוי נחזה לאחר. סמוך לצומת בית חורון עצרו הנאשם ועלקם. האחרים העבירו את הכספות מהמשאית לרכב ועלקם המשיך בנסיעה. בגין האמור לעיל הורשע הנאשם בעבירת סיוע להתפרצות לבניין שאינו משמש מקום מגורים וביצוע גניבה בצוותא, עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק), בצירוף סעיפים 29(א) ו-31 לחוק. הודאה זו באה במסגרת הסדר דיוני שכלל תיקונו של כתב האישום ואת הצהרת המאשימה לפיה הנאשם לא ידע מהם שלבי ההתפרצות או פרטיה, וזאת עד החלק בו הועברו הכספות מעל הגדר. ההסדר לא כלל הסכמות לעניין העונש, למעט שליחת הנאשם לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר בעניינו, שלבקשת ההגנה יבחן אף את שאלת ביטול הרשעתו. תיק הצירוף ביום 27.4.2025 הודה הנאשם, לפני מותב אחר, בכתב האישום בת"פ 46276-10-23, בהסעת תושב זר שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, בכך שהסיע ביום 28.8.2023, בשעה 01:17, ברחוב דוד אלעזר בחולון, את פ.ח, תושב זר ששהה בישראל שלא כדין (להלן: תיק הצירוף). הרשעת הנאשם בוטלה לשם צירוף התיק לתיק העיקרי, והוא חזר על הודאתו לפני, והורשע בעובדות בתיק הצירוף ביום 9.12.2025. תמצית טיעוני הצדדים לעונש טיעוני הצדדים לעונש נשמעו ביום 30.6.2026. עובר להם התקבלו לתיק בית המשפט ארבעה תסקירי שירות המבחן, שבין היתר המליצו על שקילת ביטול הרשעתו של הנאשם, ואליהם אדרש בהרחבה בהמשך. להשלמת התמונה, אף עניינו של עלקם נדון לפני (ת"פ 62790-11-23); הוא הורשע בעבירת סיוע להיזק לרכוש, הנוגעת לאירוע שהתרחש במתחם ביום 5.11.2023 וכן, בנוגע לתיק העיקרי בו הורשע הנאשם, בעבירת ההתפרצות וגניבה עם אחר. עניינו כעת קבוע לחודש נובמבר 2026, לאחר שבחודש יולי 2026 הופנה לקבלת תסקיר משלים. עוד יוער, כי מעורב נוסף בפרשת ההתפרצות, צלאח בדאוון הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וגניבה בצוותא, נטילת רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם בכוונה להשתמש בו בצוותא וכניסה לישראל שלא כדין, נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין שנה לשנתיים והוא נדון לשנת מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, בצד ענישה נלווית (ת"פ 6669-1-24 בבית משפט השלום בת"א). המאשימה הדגישה את העבירות בהן הורשע הנאשם, לטענתה, אף שחלקו היה סיוע, הוא היה חוליה בתוכנית עבריינית סדורה שכללה פריצה מקצועית, ניתוק החשמל וגניבת רכוש משמעותי ורב שהיה בתוך 7 הכספות שנגנבו. המאשימה ציינה כי הנאשם היה אחראי על השינוע והמתין במשאית של חברת "מי עדן" כדי לטשטש את עקבותיהם. עוד התייחסה לכך שהסיע תושב השטחים ללא היתר שהייה כדין ולסמיכות מעורבותו בשני האירועים הנדונים בכתבי האישום. המאשימה עתרה להשתת מתחם ענישה הנע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בתיק העיקרי, ומתחם של מספר חודשים עד 12 חודשים בתיק הצירוף, והפנתה לפסיקה שהיא סבורה כי תומכת את טענותיה. המאשימה ביקשה למקם את הנאשם בשליש התחתון של מתחם הענישה, אך לא בתחתיתו משום שהורשע בשני הליכים נפרדים. לטענתה, יש להשית עליו עונש של 9 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, בצד ענישה נלווית בדמות קנס בסך 7000 ₪, פיצוי, התחייבות, ופסילה על תנאי. המאשימה התנגדה לביטול הרשעתו בדין של הנאשם, תוך שהיא מדגישה את חומרת העבירות ואי-ההצבעה על נזק קונקרטי לעתיד הנאשם. ההגנה הדגישה בטיעוניה את התיקונים שנערכו בכתב האישום בתיק העיקרי, ולפיהם הנאשם לא ידע מה הם שלבי ההתפרצות ופרטיה, כאשר לכל היותר המודעות אותה ניתן לייחס לו היא בגדרי "עצימת עיניים". לטענתה, חלקו של הנאשם מתמצה רק בסיוע להעברת הכספות בשלב הסופי. עוד נטען כי השימוש במשאית השייכת למקום עבודת הנאשם, ונושאת מכשיר "איתורן" ומצלמות, מלמד כי הנאשם לא פעל מתוך תכנון מוקדם ותחכום פלילי אלא "נקלע לסיטואציה" וטעה בכך שלא נטש את המקום כשגילה את מעשי יתר המעורבים. בנוגע לתיק הצירוף ציינה ההגנה כי האירוע התרחש לפני מלחמת "חרבות ברזל", וכי ההסעה התרחשה בתוך שטחי מדינת ישראל, כשלטענתה הנאשם לא חשד שמדובר בשוהה בלתי חוקי ורק טעה כשלא בדק את אישוריו. הסנגורית פירטה את נסיבותיו האישיות החיוביות של הנאשם, את העובדה כי איבד את עבודתו כתוצאה ממעורבותו באירוע ההתפרצות, את העדרן של הרשעות קודמות, ואת העובדה כי סיים בהצלחה תואר בהנדסת בניין והוסמך כחשמלאי מורשה. עוד נטען כי הנאשם לקח אחריות מלאה, הודה בהזדמנות הראשונה בתחנת המשטרה, הביע חרטה עמוקה, עבר בהצלחה קבוצה טיפולית של שירות המבחן ועתיד להתחתן בקרוב. ההגנה ביקשה לקבל את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם כדי למנוע פגיעה בעתידו המקצועי כעצמאי העובד אל מול חברת החשמל וגופים ממשלתיים הדורשים סיווג ביטחוני. בנוסף, צוין כי עצם קיומו של ההליך המשפטי עצר עבור הנאשם את תהליך קבלת הדרכון הישראלי במשרד הפנים, אותו הוא מנסה להנפיק במשך שלוש שנים. בנוסף, עתרה להטלת עונש בדמות צו מבחן לשנה, של"צ בהיקף של 300 שעות, פיצוי והתחייבות כספית. הנאשם, בדברו האחרון אמר כי שלוש השנים האחרונות היו קשות מאוד עבורו וכי הוא עשה טעויות בעבר מאחר שלא היה מי שידריך אותו ולדבריו, לא חשב שיגיע למקומות כמו בית משפט או כלא. אשר לאירועי התיק העיקרי, טען כי לא ידע כלל שמדובר בפריצה למקום. הוא סיפר כי עבר תהליך משמעותי בשירות המבחן וכי לקח חלק בקבוצה טיפולית. אף שתחילה התקשה להשתלב בקבוצה, לבסוף התחבר למשתתפים ושיתף את אשר על ליבו. הנאשם הדגיש כי כיום הוא אדם אחר לחלוטין, מחזיק בשלוש תעודות של הנדסאי בניין, ואף השלים לימודי תעודה של חשמלאי מוסמך. לדבריו, הוא עובד כיום, כעצמאי, בהתקנת עמדות טעינה בשטח הציבורי, מאחר שהתקשה להתקבל לעבודה כהנדסאי בניין בגופים הדורשים בדיקות רקע ביטחוניות בשל ההליכים המשפטיים כנגדו. הוא ציין כי עבודה זו מחייבת אישורים של חברת החשמל, שמבצעת בדיקות ביטחוניות קפדניות. לטענתו, קיומו של עבר פלילי או ביטחוני ימנע ממנו לעבוד איתם ויחסום את עתידו המקצועי ואת השימוש בתעודות שברשותו. בנוסף, ציין כי נאבק במשך כ-3 שנים מול משרד הפנים במזרח ירושלים לקבלת דרכון ישראלי, אך ההליך נעצר בשל התיקים התלויים נגדו. הנאשם טען כי הפיק לקחים, כיום הוא חושב היטב לפני כל צעד, מתפרנס היטב ועומד להתחתן בעוד כחודש. דיון והכרעה מתחם העונש ההולם בהתאם להוראות סעיף 40ב לחוק, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. על פי הוראות סעיף 40ג(א) לחוק טרם גזירת העונש יש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בערך זה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בענייננו, יש לקבוע שני מתחמי ענישה בנוגע לשני התיקים בהם הורשע הנאשם; מדובר בשני אירועים נפרדים והערכים המוגנים בבסיס העבירות אינם זהים, כך שמבחן הקשר ההדוק שנקבע בעניין ג'אבר (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)) אינו חל לגביהם. הערכים המוגנים בעבירת פריצה לבית עסק וגניבה ממנו נוגעים "להגנה על מקום עסקו של אדם, והגנה על בטחון הציבור; כי פריצה למקום עסק וגניבת מחשב עלולות לגרום לנזקים עקיפים החורגים משוויו הממשי של הנזק שנגרם בפריצה, הן לבעל העסק, הן לציבור הנדרש לשאת בעלויות הביטוח" (רע"פ 4830/20 סויסה נ' מדינת ישראל (28.7.2020)). בנסיבות העניין, מידת הפגיעה בערכים המוגנים בשעת ביצוע עבירת הסיוע שביצע הנאשם לעבירות אלו נושאת משמעות של ממש. הערכים המוגנים בעבירת הסעת תושב זר נגזרים מהערכים המוגנים באיסור על שהיית תושב זר בישראל והם נוגעים, בראש ובראשונה לחשש מפני הפגיעה בביטחון המדינה ואזרחיה, כמו גם לזכותה המדינה לקבוע זהות הבאים בשעריה ולחשש כי שוהים בלתי חוקיים יצטרפו למעגל הפשיעה בישראל (רע"פ 1195/22 אשחאדאת נ' מדינת ישראל, פסקה 13 27.12.2022)). בנסיבות העניין שיפורטו, אף כי אין לבטל משמעות הפגיעה בערכים המוגנים, זו אינה עומדת על רף גבוה. נסיבות ביצוע העבירה בתיק העיקרי סעיף 40ט(א) לחוק קובע כי על בית המשפט להתחשב בקביעת העונש ההולם, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, מקלות ומחמירות כאחד "ככל שסבר שהן משפיעות... על אשמו של הנאשם". נסיבות אלו, שאינן בגדר רשימה סגורה (סעיף 40יב לחוק), מפורטות בהמשך סעיף זה, ובענייננו, מצאתי כי הנתונים הבאים רלבנטיים לקביעתן. ראשית וכנקודת מוצא: הנאשם הורשע בעבירת סיוע לעבירת ההתפרצות והגניבה שהעונש המרבי בגינה הוא שבע שנים. עונשו, בהתאם להוראות סעיף 32 לחוק הוא מחצית מהעונש הקבוע לעבירה: שלוש שנים ומחצה. עבירת ההתפרצות והגניבה לה סייע הנאשם נושאת מאפיינים מחמירים ביותר: מדובר בעבירה שבוצעה על ידי מספר מעורבים לשם השגת רווח כספי שלא כדין על חשבון אחר; תכנונה ניכר בהגעת המעורבים למקום עם שני כלי רכב, אחד מהם נהוג על ידי הנאשם עצמו; היא הסבה נזק רב לרכוש, הן בדרך של אופן הכניסה למקום, הן בדרך של השגת הרכוש שנגנב, הן בשווי רכוש זה, שכלל כסף מזומן, כרטיסי אשראי ומיקרופונים. העבירה בוצעה בתעוזה רבה, תוך שימוש והצטיידות בכלי פריצה, שכללה דילוג מעל גדר המתחם, ותוך תחכום: ביצועה בשעת בוקר מוקדמת, העמסת הרכוש הגנוב בתוך פחי זבל, הכנסתם של אלה למשאית ועצירה בדרך לשם העברת הרכוש לרכבו של עלקם. כאמור, הנאשם סייע לביצוע העבירה ואינו שותף למעגל הפנימי של מבצעיה; אף הוסכם על הצדדים כי לא ידע את אודות ופרטי הפריצה, עד להעברת הכספות מעבר לגדר. עם זאת, מחומרת נסיבות ביצוע עבירת הפריצה לא ניתן להתעלם; החל משלב העברת הכספות – היה הנאשם מודע לפרטי ההתרחשות וטיב הסיוע למעורבים האחרים הוא משמעותי ביותר: הנאשם הגיע למקום, לבדו, במשאית שהייתה שייכת למקום עבודתו דאז, ונהג במשאית ובה הכספות הגנובות כברת דרך, עד העברתן של הכספות לרכבו של עלקם. נסיבות ביצוע העבירה בתיק הצירוף הנאשם הסיע תושב זר, אכן בשעת לילה מאוחרת, ועם זאת כתב האישום אינו מציין קבלת תמורה עבור הנסיעה, מאפיינים לחומרה של אותו תושב וההסעה הייתה בתוך שטחי ישראל, כאשר כתב האישום אינו מציין את היעד אליו הסיע אותו הנאשם. מדיניות הענישה בתיק העיקרי עיינתי במכלול הפסיקה שהוגשה מטעם הצדדים וכן בפסיקה נוספת. עבירת סיוע להתפרצות לבית עסק היא עבירה חמורה הפוגעת בערכי הקניין, חופש העיסוק וביטחון הציבור, והענישה בגינה נגזרת גם ממידת מעורבות המסייע ותכנון המעשה. אפנה למספר החלטות אותן מצאתי רלבנטיות לענייננו. רע"פ 6263/15 קורם נ' מדינת ישראל (20.09.2015): המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, ב- 3 כתבי אישום שונים בעבירות שונות, ובניהן עבירה של סיוע להתפרצות לבית עסק. בית משפט השלום קבע בגין עבירות הסיוע להתפרצות כי מתחם הענישה נע בין 4–10 חודשי מאסר. בגין כלל כתבי האישום הושתו על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל. ערעורו כמו גם בקשת רשות ערעור שהגיש נדחו. רע"פ 1917/18 אבו סבית נ' מדינת ישראל (8.3.2018): המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של סיוע לפריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, החזקת מכשירי פריצה, היזק לרכוש במזיד, וקשירת קשר לעשות פשע, בכך שקשר יחד עם שלושה נאשמים אחרים קשר להתפרץ לעסק תכשיטים. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר, בצד ענישה נלווית. על המבקש הושתו 12 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. ערעורו כמו גם בקשת רשות ערעורו נדחו (עתירה כנגד החילוט התקבלה). עפ"ג (מחוזי חי') 55303-03-17 דארי נ' מדינת ישראל (17.5.2017): המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של סיוע לפריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, בקשירת קשר לעשות פשע, ובעבירות נוספות, בכך שקשר קשר עם נאשם נוסף, ועם עוד 8 אחרים, להתפרץ לבית עסק ולגנוב מתוכו רכוש רב. חלקו של המערער היה בכך ש"איבטח" את מימוש התוכנית העבריינית, בין היתר על ידי כך שהמתין בסמיכות למקום ביצוע העבירה "בכדי לוודא ולהתריע על הגעת המשטרה". שווי הרכוש שנגנב שם הוערך ב-687,077 ₪. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע ממאסר בפועל בן 10 חודשים, ועד 30 חודשי מאסר, בצד ענישה נלווית. בסופו של יום, הושתה על המערער שנת מאסר, בצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המערער בגין חומרת עונשו, והורה כי יש לחרוג בעניינו ממתחם העונש ההולם לקולא, נוכח שיקולי שיקום. עפ"ג (מחוזי חי') 4918-01-18 מדינת ישראל נ' סבית (1.2.2018): המשיבים הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירות של סיוע להתפרצות בצוותא לבנין שאינו דירה, ובכתב אישום נוסף שייחס להם, בין היתר, עבירה של קשירת קשר לפשע ופריצה לבניין שאינו דירה. המשיבים סייעו להתפרצות לבית מלאכה, לאחר שאחר התפרץ אליו, והם סייעו באבטחתו, והעברת הכסף לרכב שהמתין במקום ובכתב אישום נוסף הורשעו בקשירת קשר להתפרץ לשני בתי עסק נוספים. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם, ביחס לכלל האירועים נע בין 12 ל-30 חודשי מאסר בפועל והשית על כל אחד מהמשיבים 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, בצד ענישה נלווית, תוך חריגה לקולה ממתחם הענישה עקב שיקולי שיקום. ערעור המדינה לעניין קולת העונש התקבל כך שהושתו על כל אחד מהמשיבים 12 חודשי מאסר בפועל. ת"פ (שלום ק"ג) 11722-10-14 מדינת ישראל נ' עואד (28.3.2018): הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של סיוע לפריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, בכך שסייע לאחר להתפרץ למתפרה בכוונה לגנוב: האחר היה נכנס למתפרה והנאשם המתין בסמוך לה, ובשיטה זו גנבו כ-50 שמלות כלה. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר ועל הנאשם הושתו 3 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, בצד ענישה נלווית. מדיניות הענישה בתיק הצירוף מראשית הקמתה התמודדה מדינת ישראל, ועדיין מתמודדת, עם איומי טרור, החותרים תחת קיומה. אחת מאותן דרכי ההתמודדות היא הצבת חסמים לתושבי האזור המבקשים לבוא בשעריה, בצד ענישת אלה המאפשרים להם לעשות כן. במהלך השנים, מעת לעת, החמיר המחוקק את הענישה הנוגעת לעבירות העסקת השוהים שלא כחוק, הלנתם או הסעתם. בעניין ח'טיב (רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל (18.10.2001), ציין בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "בעקבות התגברותם של פיגועי הטרור בישראל ראה המחוקק צורך מזמן לזמן להחריף את התגובה העונשית לעבירות לפי סעיף 12א לחוק. תיקוני החקיקה הם בגדר אמירה מפורשת של המחוקק שאין בית-המשפט רשאי להתעלם ממנה. גם ללא אמירה זאת אומרת המציאות את דברה. פיגועי הטרור היו למעשים שבכל יום והדבר הוא בבחינת מפורסמות שאינן צריכות ראיה. המעשים שפורטו בסעיף 12א לחוק – הלנה, העסקה והסעה של תושב האזור שנכנס לישראל, יושב בה או עובד בה, שלא כדין – הוגדרו כמעשי עבירה שעונשם בצדם כדי למנוע הגשת סיוע – ואפילו מתוך תמימות – למי שעלולים להיות מפַגעים. אם אין אוזנו של העבריין בכוח קשובה לקול דמי קורבנות הפיגועים אולי יישמע לקול הסוגר והבריח הננעלים על העבריינים... דברו של המחוקק וקולם של הפיגועים מחייבים את בתי-המשפט לאחוז היום באמות-מידה עונשיות מחמירות מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר. הדברים אמורים במעשי עבירה העלולים להוליד מעשי זוועה נוראים ועל התגובה העונשית להיות חמורה וקשה". מאז חלפו למעלה מ-20 שנה, ובשנים האחרונות שב המחוקק והחמיר הענישה הנוגעת למי שהעסיק שלא כדין את תושבי האזור. שני התיקונים המרכזיים הרלבנטיים לענייננו הם תיקון מס' 26 לחוק הכניסה לישראל, שנכנס לתוקפו ביום 20.3.2016; זהו התיקון שעמד בתוקפו בשעת ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם. תיקון נוסף, תיקון מס' 38 לחוק הכניסה לישראל, נחקק לאחר אירועי הזוועות בשבעה באוקטובר 2023, ביום 8.4.2024. בין היתר העמיד תיקון זה את העונש על העבירות אותן ביצע הנאשם על שבע שנות מאסר וכן קבע עונש מזערי, העומד על רבע מהעונש המרבי שנקבע לעבירות הסעת שוהים בלתי חוקיים, הלנתם או העסקתם. כפי שנקבע לא אחת, בהקשר עבירות אחרות (ע"פ 2089/24 מדינת ישראל נ' Rustamova (30.05.2024)), אך גם לעניין חוק הכניסה לישראל, יש ליתן הדעת לרוח תיקון סעיף עבירה בו הורשע אדם, המלמד על עמדת המחוקק, גם אם זה נכנס לתוקפו לאחר מועד ביצועה. בעניין תיקון 26 שלעיל ציין בית המשפט המחוזי בעפ"ג (מחוזי חי') 41693-01-17 נאסר נ' מדינת ישראל (23.2.2017), כי על אף שהתיקון נכנס לתוקף לאחר ביצוע העבירות על ידי המערער, ובמועדן – עונש המאסר היה לתקופה של שנתיים בלבד: "התיקון שנעשה מצביע על כך שלדעת המחוקק מדובר בעבירה חמורה". בת"פ (שלום נת') 11941-01-24 מדינת ישראל נ' אסעד, פסקה 25, ציין בית המשפט כי "מאז פרוץ המלחמה ניכרת החמרה ברורה בענישה, שהוחמרה עוד יותר, לאחר תיקון 38... בו גילה המחוקק דעתו, פעם נוספת, על רמת הענישה הראויה. התיקון לחוק הכניסה לא רק החמיר בעונשים המרבים הקבועים בצד העבירות, אלא שקבע סנקציות נוספות. ברי, כי התיקון אינו חל בענייננו, אך "רוחו" של התיקון בהחלט רלבנטית". בצד זאת יובהר, כי בעת שקילת מדיניות הענישה הרלבנטית לעניין הנאשם, וקביעת גבולות המתחם, נתתי דעתי לכך שמועד ביצוע העבירה קדם ל-7.10.2023 וכי תיקון 38 לחוק טרם נכנס לתוקפו. אפנה גם בהקשר עבירה זו למספר החלטות: רע"פ 5094/20 זנאדה נ' מדינת ישראל (30.7.2020) , שניתן טרם תיקון מס' 38: המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירת הסעת שב"ח, בכך שהסיע 2 שב"ח שישבו על רצפת הרכב. נקבע כי מתחם הענישה נע בין ממספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות לבין 7 חודשי מאסר בפועל. בשל נסיבות אישיות, ובכלל זה מצבו הבריאותי ובשים לב לכך שלא יכל לבצע עבודות שירות – הושתו על המבקש 60 ימי מאסר בפועל, מאסר מותנה, 1,500 ₪ קנס, 3 חודשי פסילה בפועל ו-4 חודשי פסילה מותנית. ערעורו כמו גם בקשת רשות ערעור נדחו. רע"פ 2572/16 סויסה נ' מדינת ישראל (6.4.2016): המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בשתי עבירות של הסעת תושב זר שלא כדין שעניינן בכך שהסיע בשתי הזדמנויות שונות שוהים בלתי חוקיים (באירוע אחד ארבעה שוהים ובאירוע השני שלושה שוהים). בית משפט השלום קבע כי מתחם הענישה נע בין 5 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות לבין 18 חודש מאסר בפועל ביחס לאירוע הראשון, וביחס לאירוע השני נקבע מתחם הנע בין חודשי מאסר בודדים לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, בצד ענישה נלווית. הושתו על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, בצד ענישה נלווית. ערעורו כמו גם בקשת רשות ערעורו נדחו. עפ"ג (מחוזי ב"ש) 475-01-17 אבו סבית נ' מדינת ישראל (8.3.2017): המערער, נעדר עבר פלילי, הורשע על יסוד הודאתו, בעבירה בודדת של הסעת 3 שוהים בלתי חוקיים, אשר בעניינו הוגש תסקיר חיובי על ידי שירות המבחן שהמליץ על צו של"צ. באותו עניין, מקום שמדובר היה באירוע נקודתי ויחיד ובהסעה שלא בוצעה על דרך עיסוק או לשם הפקת רווח כספי, נקבע כי מתחם הענישה נע בין מאסר קצר בפועל שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות לבין מספר חודשי מאסר בפועל. ביחס לענישה בתוך המתחם, לאור שיקולי הקולה, ונסיבותיו האישיות של המערער, מצא בית משפט להסתפק בתקופת מאסר מינימלית, והשית עליו חודש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, בצד ענישה נלווית. ערעורו נדחה, תוך שערכאת הערעור ציינה: "הגם אם המעשה בוצע שלא בשל מניע כספי, אין בכך כדי להקהות מחומרתו, נוכח הרגישות הביטחונית שאין צורך להכביר מילים בעניינה והיא ידועה לכל, ובכלל זה למערער. אכן, נסיבותיו האישיות של המערער חיוביות. הוא איש משפחה ועובד לפרנסת המשפחה, ונעדר עבר פלילי. בדרך גזירת הדין נתן בית משפט קמא ביטוי לנסיבותיו של המערער ואין בעונש שהוטל כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור". ת"פ (שלום ב"ש) 34316-10-21 מדינת ישראל נ' אברהים (28.11.2022): הנאשם, נעדר עבר פלילי אך בעל עבר תעבורתי רלוונטי, הורשע על יסוד הודאתו, בעבירה יחידה של הסעת שב"ח. הנאשם הודה ולקח אחריות למעשיו. כב' השופט בן הרוש, הציג את המנעד הרחב בענישה בעבירות אלו, וקבע כי אף שיש מקרים בהם מתחם הענישה נע ממאסר מותנה, הרי שבהתאם להחלטות שונות של בית המשפט העליון וקביעתו של המחוקק עצמו ביחס לחומרת העבירה של המסיעים, המלינים והמעסיקים – ביחס לשוהה הבלתי חוקי, נקבע מתחם ענישה הנע בין חודש מאסר ל-6 חודשי מאסר. הושתו על הנאשם חודש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, בצד ענישה נלווית. ת"פ (שלום ב"ש) 12240-05-21 מדינת ישראל נ' אבו כף (29.1.2024): הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של הסעת שב"ח שבוצעה טרם אירועי השבעה באוקטובר (ביום 23.2.2021), הסעה של נוסע בודד, לזמן קצר. נקבע כי מתחם הענישה נע בין חודש מאסר ועד 6 חודשי מאסר. הושתו על הנאשם חודש מאסר, בצד ענישה נלווית ושלילת רישיון על תנאי. קביעת מתחמי הענישה לאחר שקילת נסיבות ביצוע העבירות, עצמת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה, נע מתחם הענישה בתיק העיקרי בין עונש של מספר חודשי מאסר, שעדיין ניתן לשאתו בדרך של עבודות שירות ועד לכשנתיים מאסר, ומתחם הענישה בתיק הצירוף נע בין עונש מאסר קצר לחצי שנת מאסר, שאף אותם ניתן לשאת בדרך של עבודות שירות, זאת, בצד רכיבי ענישה נלווים, מניעתיים וכספיים. גזירת עונש הנאשם בתוך המתחם נסיבות שאינן קשורות ביצוע העבירה בהתאם להוראות סעיף 40יא לחוק, בגזירת עונשו של נאשם, רשאי בית המשפט להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, תוך איזון בין השיקולים השונים, לחומרה ולקולה (ע"פ 280/23 מדינת ישראל נ' Abker, פסקה 9 (18.5.2023)) והכל במסגרת ממתחם העונש ההולם, אלא אם נמצא שיש לסטות ממנו, בשל שיקולי שיקום או הגנה על הציבור. ובענייננו, מצאתי להתחשב בנסיבות הבאות: הנאשם נעדר עבר פלילי; מתסקירי שירות המבחן עולה כי במהלך תקופת המשפטים לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים. מנגד, קמה משמעות לעובדה כי ביצע את העבירה בתיק העיקרי לא רק לאחר ביצועה של עבירת הסעת התושב הזר בתיק הצירוף, אלא גם לאחר הגשת כתב אישום בתיק זה. הנאשם לקח אחריות על מעשיו; בתיק הצירוף הודה ללא כל תיקון ומבלי עמדה מוקדמת לעונש מצד המאשימה. בכך חסך בזמן שיפוטי ובזמן עדים רבים, בשני ההליכים. חלף פרק זמן רב מאז ביצוע העבירות, בחודשים אוגוסט ונובמבר 2023, כשנתיים ומחצה. עם זאת, כתבי האישום הוגשו בסמיכות למועדי ביצוע העבירות וחלוף הזמן נבע גם מהצורך להידרש לתסקירי שירות המבחן. בצד זאת לא ניתן להימנע מלהעיר כי הוצאו ארבעה צווי הבאה כנגד הנאשם בתיק הצירוף, נוכח אי-התייצבותו לדיונים בהם, עניין שעיכב קידום שמיעת ההליך וצירופו להליך שלפניי וכי נתח זמן משמעותי ביום דיונים שהוקדש לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש בתיק העיקרי בוטל לאור אי-התייצבות ההגנה במועד. על פי הודעת המאשימה שהוגשה ביום 5.8.2026 בתיק הצירוף ריצה הנאשם 8 ימי מעצר מיום 28.8.2023 ועד ליום 5.9.2023; בתיק העיקרי ריצה 15 ימי מעצר מיום 21.11.2023 ועד ליום 6.12.2023; הוא שהה במעצר בית מלא החל מיום 16.12.2023 ועד ליום 12.5.2024. נתתי דעתי לעובדה כי חירותו של הנאשם הוגבלה, במעצר ממש או בדרך של איסור תנועה, גם אם בדרגות חומרה משתנות, במסגרת מכלול שיקוליי לעונש (ת"פ (שלום ת"א) 27402-11-21 מדינת ישראל נ' דורי, פסקה 33 (5.1.2025)). עמדת הגורם המקצועי בעניינו של הנאשם הוגשו בתיק העיקרי ובתיק הצירוף ארבעה תסקירי שירות מבחן, וזאת במרץ 2025, נובמבר 2025, מאי 2026 וינואר 2026. תסקיר שירות המבחן מחודש מרץ 2025 סוקר את נסיבות חייו של הנאשם, רווק המאורס לבת זוגו, כאשר חתונתם נדחתה עד לסיום ההליך המשפטי. הנאשם הבכור מבין חמישה ילדים וגר בבית הוריו בירושלים, בבית שתיאר כבעל סביבה משפחתית תומכת בה הוריו, ובמיוחד אביו, דרבנו אותו לרכוש השכלה על תיכונית. הנאשם השלים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות והישגים לימודיים טובים, סיים תואר בהנדסת בניין וקורס הכשרה מקצועית בתחום העבודה בגובה. במקביל ללימודיו, השתלב ברציפות במעגל התעסוקה על מנת לכלכל את עצמו ולממן את שכר לימודיו, וכיום הוא עובד כמנהל פרויקט בחברת בנייה. הנאשם מתייחס לאירועי כתב האישום כחריגים למהלך חייו, עם נטייה לטשטש את מעורבותו ולהציג עצמו כמי שפעל לבקשת אחרים ללא שיקול דעת מעמיק. למרות זאת, הנאשם גילה יכולת לבחון באופן ביקורתי את התנהלותו, הביע חרטה והכיר בפסול מעשיו, וההליך המשפטי שימש עבורו כאפקט מחדד גבולות המותר והאסור. כגורמי סיכון, ציין שירות המבחן את הקושי להכיר במשמעות הפלילית של חלקו ונטייה לטשטש את מעשיו, לצד פער בין יכולותיו ושאיפותיו הגבוהות ובין מעורבותו בפלילים וקשריו החברתיים הבעייתיים וכן אישיות מרצה. כגורמי סיכוי, ציין שירות המבחן את גדילתו במשפחה נורמטיבית ותומכת, השכלתו האקדמית והמקצועית, מיומנויות וכישורי חיים טובים, עיסוק בספורט, מערכת ערכים ונורמות חברתיות תקינות ושאיפות לניהול אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן המליץ על ענישה בדמות של"צ בהיקף שעות נרחב, אשר יהיה עבורו עונש חינוכי, והתחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה דומה. בעניין אי ההרשעה, ציין שירות המבחן כי לאור העדר עברו הפלילי, הוא בא בהמלצה לשקול שלא להרשיעו על מנת שלא לפגוע בעתידו המקצועי. שירות המבחן לא הזכיר בתסקירו זה אפשרות השתת צו מבחן. בתסקיר משלים מחודש נובמבר 2025, צוין כי הנאשם ממשיך לעסוק בהתקנת עמדות טעינה חשמליות, אך חווה משבר כלכלי עקב עיכוב תשלום חוב ממעסיקו. כתוצאה מכך, הוא נכנס כשותף לעסק אחר בתחום, שם חווה הצלחה וסיפוק, ובמקביל החל לימודי תעודה במכללה לקבלת תעודת חשמלאי מוסמך. בהתייחסותו לאירועי כתב האישום בתיק הצירוף, הנאשם מכיר כיום בחומרת מעשיו, למרות שבעבר נטה לצמצם את אחריותו באי ידיעה וחוסר תשומת לב. הוא ביטא חרטה והבנה למהות החוק ולסיכונים החברתיים והביטחוניים הטמונים בהסעת שב"חים, וניכר כי הפיק לקחים ונמנע מקיום קשרים בעייתיים. בתקופת הדחייה לא נפתחו לנאשם תיקים נוספים. לאור צירוף תיק נוסף והתרשמות שירות המבחן כי הנאשם ביטא מוטיבציה ונכונות לשיקום, המליץ שירות המבחן לשלבו בקבוצה טיפולית. שירות המבחן המליץ על העמדתו של הנאשם בצו מבחן לתקופה של שנה בה ישולב בקבוצה טיפולית, ושב על המלצתו להטלת צו של"צ בהיקף שעות נרחב, כעונש חינוכי שיש בו להקטין את סיכוי הישנות העבירות בעתיד בצד התחייבות כספית, כמו גם על המלצתו לשקילת הימנעות מהרשעת הנאשם בדין. בתסקיר המשלים מחודש ינואר 2026, צוין כי הנאשם שולב בקבוצה טיפולית בשירותם החל מחודש דצמבר 2025, במטרה לבחון לעומק את המניעים הרגשיים לביצוע העבירות ולשיפר מיומנויות חיים. דיווחי מנחות הקבוצה הראו כי הנאשם השתתף בארבעה מפגשים, היה משתתף נעים ותורם, גילה מעורבות ומחויבות, והפגין הבנה למהות החוק. שירות המבחן המליץ על העמדתו בצו מבחן למשך שנה, השלמת השתתפותו בקבוצה הטיפולית, והמשך קשר עם שירות המבחן כגורם מלווה. שירות המבחן המליץ על השתת ענישה חינוכית בדמות 300 שעות של"צ, צו מבחן, התחייבות ופיצוי לנפגעי העבירות, ועל אף ששב והמליץ על שקילת ביטול ההרשעה, המליץ אף על רכיבי קנס ומאסר מותנה, שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת לביטול כאמור. בתסקיר המשלים האחרון מחודש מאי 2026, ציין שירות המבחן כי הנאשם ממשיך לעסוק כשותף בעסק בתחום עמדות הטענה חשמליות לרכב, לומד בלימודי תעודה במכללה לקבלת תעודת חשמלאי מורשה מוסמך, ומתכנן להינשא בחודש הבא. שירות המבחן התרשם באופן חיובי מאישיותו וממגמת השיקום והיציבות התעסוקתית בחייו. בתקופת הדחייה לא נפתחו נגדו תיקים חדשים. הנאשם ביטא חרטה וגילה הבנה לפסול התנהגותו ולסיכונים החברתיים והביטחוניים הטמונים במעשיו, והפיק לקחים תוך הימנעות מקשרים בעייתיים. העבירות הנדונות בוצעו לפני יותר משנתיים, והנאשם מביע מוכנות לשאת בתוצאות מעשיו. הנאשם השתלב בקבוצה טיפולית בשירות המבחן מחודש דצמבר 2025 ועד לסיומה בחודש מאי 2026. מנחות הקבוצה דיווחו כי היה משתתף נעים ותורם, הפגין מעורבות ואמפתיה, והיה מודל חיובי ליציבות ותפקוד עבור המשתתפים האחרים. ניכר כי הוא נתרם מהתכנים שנלמדו בקבוצה ברמה הרגשית וההתנהגותית ושואף לחזרה לשגרת חיים שמרת החוק. לאור התפקוד המיטבי וההליך הטיפולי, שירות המבחן המליץ להעמידו בצו מבחן למשך שנה לצורך קשר מעקב טיפולי, פיקוחי וסמכותי. כמו כן, הומלץ להטיל עליו צו של"צ בהיקף נרחב של 300 שעות לביצוע במסגרת מנהל קהילתי בית חנינה ושועפט בתפקיד סיוע לצוות המנהל, פיצוי לנפגעי העבירה וחתימה על התחייבות כספית. שירות המבחן שב על המלצתו לשקול את אפשרות ביטול הרשעתו של הנאשם. מיקום הנאשם במתחמי הענישה בסופו של יום, תוך שנתתי את דעתי לכך שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בתיק העיקרי וזאת לאחר שהוגש כתב אישום בתיק הצירוף, מצאתי כי יש למקם את הנאשם סמוך לקרקעית המתחמים. אף המאשימה בטיעוניה סברה כי יש למקם הנאשם בשליש התחתון של מתחמי הענישה, גם אם לא בתחתיתם ממש. מקום בו נקבעו מתחמי ענישה שונים, כבענייננו, מאפשר סעיף 40יג(ב) לחוק לקבוע עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל למכלול האירועים. ככל שאכן נקבע עונש נפרד לכל אירוע, יש לקבוע את מידת החפיפה או הצטברות העונשים. סעיף 40יג(ג) לחוק קובע כי כאשר מדובר בריבוי עבירות על בית המשפט להתחשב, בין היתר, במספרן, בתדירותן, בזיקה ביניהן על מנת לשמור על "יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת". בהינתן מכלול הנתונים שנסקרו לעיל, יש לקבוע עונש כולל וזאת גם על רקע סמיכות הזמנים שבין האירועים. חריגה ממתחם העונש ההולם ושאלת ביטול הרשעת הנאשם אין מחלוקת כי יש למקם את הנאשם בשליש התחתון של מתחם הענישה ובסמוך לתחתיתו. כפועל יוצא, היה מקום להשית עליו עונש של מאסר בעבודות שירות, גם אם כזה שאינו ממושך מאוד. כאמור, מצאתי כי יש לחרוג בעניינו, בשל שיקולי שיקום, ממתחם זה. בצד זאת, אין מקום להורות על ביטול הרשעתו. על אף התוצאה השונה, מבחינת העתרות לבקשת ההגנה, השיקולים הנדרשים להכרעה בשני נושאים אלה משיקים זה לזה במספר נקודות, ונסמכים, בין היתר, על עמדת שירות המבחן כך שאדרש להם במאוחד. אשר לשאלת החריגה ממתחם העונש ההולם: בהתאם להלכה הנוהגת הפעלת סמכות בית המשפט לפי סעיף 40ד(א) לחוק לחריגה ממתחם ענישה אם מצא כי הנאשם "השתקם או יש סיכוי של ממש שישתקם" תעשה בצמצום, לבל יהפוך החריג לכלל עצמו (ע"פ 126/22 מדינת ישראל נ' פלוני (27.4.2022)). בהערכת סיכוי השיקום, יש לשקול, בין היתר, את המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם, הליך של גמילה מהתמכרות, השתלבות בהליכי טיפול, אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה והבעת חרטה כנה (ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.2018)). עוד נקבע בעניין קרנדל כי לעמדת שירות המבחן בנוגע לסיכויי השיקום חשיבות מרכזית. מבלי להקל ראש בחומרת העבירות, על נסיבותיהן, אין בהן כדי חומרה יתרה בהתאם להוראות סעיף 40ד(ב) לחוק, ובעניינו ניתן לשקול לסטות ממתחם העונש ההולם גם שלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. נקודת הפתיחה בה החל הנאשם את דרכו השיקומית הייתה מוקשה. עמדנו לעיל על יחסו לעבירה, אי-לקיחת האחריות המלאה, צמצום מעורבותו, גורמי הסיכון שבהתנהלותו ואי-הפנמת הנזק שנגרם למתלונן. דווקא על רקע בלתי יציב זה יש ליתן משקל לדרך הטיפולית המשמעותית מאוד שעבר, שתוארה לעיל, בה נטל חלק בכנות ובפתיחות. עדיין, מנקודות האור העולות מתסקירי שירות המבחן, לאור הדרך הטיפולית הממושכת מאוד, ולאחר שהתרשמתי מדבריו באופן בלתי אמצעי, מצאתי כי קיים סיכוי ממשי כי הנאשם ישתקם. לכך יש להוסיף כי השתת עונש של עבודות שירות עשויה להביא לפגיעה ביציבותו התעסוקתית של הנאשם, שהיא חלק מהגורמים המגנים שנקבעו בעניינו, ובפרט על רקע נסיבותיו האישיות וגילו הצעיר. מכל האמור לעיל, יש להשית על הנאשם עונש של עבודות לתועלת הציבור, כהמלצת שירות המבחן, אם כי בהיקף נרחב יותר, שיהלום את חומרת מעשיו. כפי שנפסק לא אחת, יש לשאוף לבטא עקרון ההלימה גם כאשר נמצא לנכון, משיקולי שיקום, לחורג ממתחם העונש ההולם (עפ"ג 2100-12-24 סיידון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 לפסק דינו של השופט סולברג ופסקה 3 לפסק דינו של השופט כבוב (19.10.2025); רע"פ 73879-03-25 דיל נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (21.5.2025)). אשר לשאלת ביטול ההרשעה: תחילה, לתשתית המשפטית הרלבנטית. שאלת ביטול ההרשעה אינה חלק מקביעת מתחם העונש ההולם ויש לבחנה בנפרד (רע"פ 3195/19 אגוזי נ' מדינת ישראל (4.7.2019)). על פי הוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 משנקבע כי אדם ביצע עבירה, יש להרשיעו בביצועה. המחוקק אכן הכיר, במסגרת סעיף 71א(ב) לחוק ובסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי שלעיל גם באפשרות של אי-הרשעה חרף הקביעה שנאשם ביצע עבירה אך מדובר ב-"תוצאה חריגה השמורה למקרים יוצאי דופן" (רע"פ 1119/18 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (2.5.2018)). זאת, גם נוכח הצורך לקיים את עקרון השוויון בפני החוק: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל" (ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 683 (2.9.1996)). על פי ההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל (1.8.1997) ונשנתה בפסיקת בתי המשפט חריגה מהכלל האמור לעיל, תעשה כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: "כאשר סוג העבירה שביצע הנאשם מאפשר שלא להרשיעו מבלי לפגוע בשיקולי הענישה הרחבים. לשון אחר, המבט צריך להיות מופנה כלפי האינטרס הציבורי הרחב, שמתבטא גם בצורך בהרתעת הרבים, ולהשפעת אי-ההרשעה עליו. שנית, יש לבחון עד כמה עלול הנאשם להיפגע כתוצאה מעצם ההרשעה" (ע"פ 8169/20 שלום נ' מדינת ישראל, פסקה 2 לפסק דינו של השופט הנדל (26.8.2021)). בהקשר זה יש להתייחס לקיומו של נזק מוחשי-קונקרטי, להבדיל מאפשרויות תיאורטיות-עתידיות (ע"פ 8528/12 צפורה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (3.3.2013)). מדובר בתנאים המצטברים זה לזה, ועל המבקש להימנע מהרשעתו להצביע על התקיימות שניהם. ועדיין, יישומה של הלכת כתב מלמד כי הפסיקה הכירה בקיומה של מקבילית כוחות שבין שני המבחנים שלעיל, המאפשר בחינת עצמתם כשלעצמה. כפי שציין בית המשפט המחוזי בעניין גוטרמן (ע"פ (מחוזי מר') 26443-03-15 גוטרמן נ' מדינת ישראל (30.8.2015)): "אין זאת אלא, כי בין שני הפרמטרים הנלקחים בחשבון לצורך בחינת שאלת אי ההרשעה מתקיימת מעין 'מקבילית כוחות'; ככל שמעשי העבירה חמורים יותר, כך אין להסתפק בפגיעה כללית ועתידית, אלא נדרשת פגיעה קונקרטית, ברורה ומוחשית יותר. ולהיפך – ככל שמעשי העבירה קלים יותר, כך ניתן להסתפק בפגיעה כללית יותר... כמובן שכל זאת בתנאי שמלכתחילה אכן מדובר בעבירה מהסוג ומהנסיבות שמצדיקות בחינת האפשרות לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי" (עפ"א (מחוזי ב"ש) 61054-07-21 חמו נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (7.11.2021)). ובחזרה לענייננו אנו. כנקודת מוצא לבחינת שאלת ביטול ההרשעה נזכיר את הנתונים הרבים הפועלים לזכות הנאשם: רישומו הפלילי אינו כולל עבירות קודמות ולא נפתחו לו תיקים נוספים מאז הרשעתו, הוא עבר הליך טיפולי ממושך והתרשמות שירות המבחן היא כי נטל אחריות על מעשיו והורתע מההליך המשפטי. אשר למבחן הראשון שנקבע בעניין כתב: לעבירת הסיוע להתפרצות שביצע הנאשם, על תכנונה, התמשכותה, וחבירתה לאחרים והנזק שנגרם כתוצאה ממנה, כמו גם לפוטנציאל הנזק הגלום בעבירה המיוחסת לו בתיק הצירוף, משקל רב לחובת הנאשם. אכן, לא ניתן לקבוע, באופן גורף ומלכתחילה, כי מעשי העבירה, על נסיבותיהם, אינם מאפשרים ביטולה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי ושיקולי הענישה הרחבים, אך הם מצדיקים הצבעה על פגיעה קונקרטית ומוחשית ביותר. אשר למבחן השני: על הנאשם המבקש כי בית המשפט יורה על ביטול הרשעתו, להצביע על פגיעה משמעותית וקונקרטית בסיכויי שיקומו, ולהניח תשתית ראייתית לביסוסה של טענה זו (רע"פ 3589/14 לוזון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (10.6.2014)). ההגנה לא הפנתה לראיות המגבות טענה זו, ואלו לא הוצגו אף לשירות המבחן. אעיר עוד כי זה לא המליץ על ביטול ההרשעה, אלא על שקילת ביטול כאמור ובתסקירו מינואר 2026 אף המליץ על רכיבי קנס ומאסר מותנה, האחרון בהם נדרש כחלק מענישה הרתעתית ומציבת גבולות. ממילא, בשורה ארוכה של החלטות הביעה שדרתה המרכזית של הפסיקה עמדתה לפיה יש לאפשר לגורמים מקצועיים לבחון את השלכת ההליך הפלילי על אפשרות המשך עיסוקו של מי שהורשע בדין, אף במקרים בהם מדובר היה במי שעבר הכשרה ממושכת ויקרה מאוד, שכן לא יהיה זה נכון להסתיר מגופים אלה מידע העשוי להיות רלוונטי לבחינה זו. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור בעניין פלוני שלעיל (ע"פ (מחוזי ב"ש) 52057-10-21 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 13 (8.12.2021)), ציין הדברים הבאים: "ככל שקיים שיקול דעת, לגורמים הרלבנטיים לשאלת מתן או אי מתן רישיון למשיב לעסוק כרופא בישראל, יש להשאיר את הפעלת שיקול דעת זה לגוף אשר אמור להפעילו. שורת גופים רלבנטיים לתעסוקה מפעילים שיקול דעת, אם יש או אין מקום לאפשר לאדם בעל עבר פלילי מסוים לקבל רישיון כזה או אחר. ביטול הרשעה משמעותו כי בית המשפט כבר בשלב זה ישים את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעת הגורמים הרלבנטיים, ולמעשה ימנע מהם את הידיעה על ביצוע העבירה שביצע נאשם, באופן שימנע מהם את היכולת להביא את ביצוע העבירה במסגרת שיקוליהם". בית המשפט המחוזי הוסיף ופירט בפסק דינו החלטות שנתנו בעניינם של מפקדים בצה"ל, כבאים, מתווכי מקרקעין, עו"ד ורופאים, בהן נקבע כי יש להותיר ההחלטה הסופית בידי הגורם המקצועי, שישקול הפגיעה בנאשם על רקע מכלול הנתונים. בסופו של יום לא מצאתי כי עלה בידי הנאשם להצביע על התקיימותו של המבחן השני בהלכת כתב. על החומרה הטמונה בעבירות אותן ביצע עמדנו לעיל, הפגיעה בערכים המוגנים היא ממשית ובעלת משקל ובהעדר תמיכה לטענותיו על פגיעה בעתידו, כלל לא ברור האם עצם ההרשעה הוא שיעמוד למכשול עבור הנאשם, או שמא הקושי עבורו טמון בקביעה העובדתית שביצע את העבירות. ממילא, אין מקום להסתיר מגורמי המקצוע, ובפרט מגורמים האמונים על בטחון הציבור, נתונים רלבנטיים אודות התנהלות הנאשם. על אלה לפעול בהתאם לשיקוליהם המקצועיים, ויש להניח כי אותם נתונים הפועלים לזכותו לא ייעלמו מעיניהם. אני ערה גם להיבטים נוספים של ביטול ההרשעה, שיש בהם על מנת לקדם את הליך השיקום, כגון חיזוק תדמיתו של הנאשם, תמרוצו להמשיך ולהשתתף בטיפול וקידום שיפור יחסיו עם סביבתו, היבטים העולים מעמדת שירות המבחן ועוגנו לעיתים בפסיקה, אם כי במקרים חריגים (ע"פ (מחוזי י-ם) 881-09-17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 (4.6.2018)). אין בהיבטים אלה די כדי להיעתר לבקשת ההגנה, אף בתוספת לטענות בדבר החשש להמשך העסקתו של הנאשם, אך יודגש כי אף לעמדתי מצביע ההליך הטיפולי על שינוי ממשי וחיובי מאוד שעשה הנאשם באורחות חייו ובתפיסותיו. הרשעת הנאשם תוותר על כנה, ולא תבוטל. רכיבי פיצוי וקנס סעיף 77(א) לחוק קובע כי: "הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו". הוראת חוק זו נועדה לסייע לקורבנות העבירה לקבל "סעד ראשוני", ובכל מקרה לתת ביטוי לנזקים הממשיים שנגרמו. הערכת גובה הפיצוי תעשה על דרך האומדנה, וקרבן העבירה אינו נדרש להוכיח בצורה מדויקת, ועל יסוד ראיות, את נזקיו. הפיצוי מותיר בידי הנפגע אפשרות להליך אזרחי נגרר אותו יוכל לנהל תוך יתרון דיוני וראייתי על פי המנגנונים ודיני הראיות שנקבעו בעניין (דנ"פ 5625/16 אסרף נ' טווק (13.9.2017)). יש להניח כי ביצוע של"צ בהיקף ממושך יקשה על הנאשם, איש צעיר בתחילת דרכו. לכך משמעות בעת קביעת גובה הקנס, בהתאם להוראות סעיף 40ח לחוק והטלת עיצום כספי שברובו יהיה צופה פני עתיד. עם זאת, הקושי הצפוי עבורו בתשלום הפיצוי אינו שיקול רלבנטי לעצם הטלתו, אף לא לגובהו: "מחמת אופיו ותכליתו האזרחיים של הפיצוי, ובדומה לעניינים אחרים שבמשפט האזרחי, מוקד ההסתכלות איננו ביכולתו של הפוגע-העבריין. המוקד הוא בעניינו של נפגע העבירה, בהכרה בפגיעה בו, ובהטבתה" (ע"פ 8449/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 51 (16.6.2019)). בגובה הפיצוי התחשבתי בכך שעל בדואן, שהורשע בהתפרצות עצמה, הושת פיצוי בסך 5,000 ₪, בצד קנס בסך 1,500 ₪. סוף דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 420 שעות שירות לתועלת הציבור במסגרת מנהל קהילתי בית חנינה ושועפט, בתפקיד סיוע לצוות המנהל. על פי תכנית שתוגש לבית המשפט תוך חודש ימים. הנאשם הביע נכונותו לביצוע הצו, בהתאם להוראות סעיף 71א(ה) לחוק. הודע והובהר לנאשם כי ככל שלא יבצע את עבודות השל"צ שנקבעו בעניינו ניתן יהיה להפקיע צו זה ולגזור עונשו מחדש. אני מטילה על הנאשם צו מבחן למשך שנה צו מבחן למשך שנה. הנאשם הביע נכונותו למלא אחר הוראות הצו, בהתאם להוראות סעיף 3 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969. הנאשם מוזהר שאם לא ימלא אחר צו המבחן מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת, יהיה צפוי לעונש על העבירות שבגינן ניתן הצו. שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום והתנאי שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע במהלך תקופה זו. שלושה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום והתנאי שלא יעבור עבירות רכוש מסוג עוון במהלך תקופה זו או עבירות לפי חוק הכניסה לישראל. קנס בסך 1,000 ₪ או חמישה ימי מאסר תמורתו. התחייבות על סך 10,000 ₪, לתקופה של שלוש שנים מהיום, והתנאי שלא יעבור עבירות רכוש במהלך תקופה זו. הנאשם הצהיר לפני כי הוא מבין את תוכן ההתחייבות ומסכים לה והצהרה זו תבוא חלף חתימה על טופס ערבות. התחייבות על 5,000 ₪ לתקופה של שלוש שנים מהיום, והתנאי שלא יעבור עבירות לפי חוק הכניסה לישראל במהלך תקופה זו. הנאשם הצהיר לפני כי הוא מבין את תוכן ההתחייבות ומסכים לה והצהרה זו תבוא חלף חתימה על טופס ערבות. פיצוי בסך 3,000 ₪ למתלונן בתיק העיקרי. על המאשימה לוודא כי פרטיו של זה נמצאים בתיק בית המשפט בהקדם האפשרי. בהסכמת הנאשם ניתן לעשות שימוש בסכומי ההפקדות בתיק, לשם תשלום רכיבי הקנס והפיצוי. אם קיימת יתרה – תושב לו. אם מטעם כל שהוא לא ניתן לעשות שימוש בסכומי ההפקדה, על הנאשם להשלים תשלום הפיצוי והקנס עד ליום 1.1.2027. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים מהיום והתנאי שלא יבצע את העבירות בהן הורשע. ניתן יהיה לשלם את סכומי הפיצוי והקנס כעבור שלושה ימים מיום גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000. במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). המוצגים, אם ישנם בתיק זה, יטופלו בהתאם להחלטת קצין משטרה מוסמך. המזכירות תעביר העתק גזר הדין לשירות המבחן. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תוך 45 יום מהיום.