ת"א 21455-02-24 ת"א 21455-02-24

אחר שנפרדו זו מזה הפכו התובעת [להלן: "לריסה"] ובעלה לשעבר מר אדוארד בורוכוב [להלן: "אדוארד"] ממספריים הנעים על ציר משותף לשתי סכינים נפרדות [ראו "שיר אוהב וכואב", מתוך הספר "שלוה גדולה: שאלות ותשובות", י' עמיחי, הוצאת שוקן (1980)]. תביעה שטרית זו על סך של יותר משני מיליון ₪ שהגישה לריסה מופנית כלפי הנתבע, חברו הטוב של אדוארד שהיה במשך שנים רבות מבאי ביתם של בני הזוג [להלן: "אלכס"]. הדבר היה ככה - בשנת 2008 חתם אלכס על שטר חוב במסגרתו אישר בכתב נטילת הלוואה מאביה של לריסה, מר דוד ורצ'יק, בסך של 500,000 $ ובריבית שנתית בשיעור של 4% שתיפרע בתוך 120 ימים מדרישה ראשונה [להלן ובהתאמה: "הלוואה" ו"השטר"]. בשטר אף התחייב אלכס כי במקרה של פטירת מר ורצ'יק, ייפרע החוב לידי לריסה בתוך 120 ימים מקבלת דרישתה לכך. כחמש עשרה שנים לאחר מכן, ביום 16.7.23, ובעיצומם של הליכי הגירושין מאדוארד, שיגרה לריסה לאלכס באמצעות בא כוחה דרישה כאמור, ומשמיאן לה אלכס – הגישה את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בקיזוז ממנו של חוב הלוואה שהעניק אלכס לדודה של לריסה, איגור פליישמייקר. בתצהיר התנגדותו לביצוע השטר הצביע אלכס על כך שבשטר נכלל תנאי נוסף לפיו הוא רשאי להחזיר את ההלוואה לפני המועד בחלקים לפי בחירתו, והניח על שולחן הדיון קלפים עובדתיים שניתן לשיטתו לקרוא בהם את החזר ההלוואה במלואה כבר במהלך השנים 2012-2013 בתשלומים והם: שתי העברות בנקאיות בסך של 20,000 $ כל אחת בחודשים מאי-יוני 2012, העברות בנקאית בסך השווה לכ-193,000 $ ולכ-58,000 $, שביצע אלכסנדר בחודשים יולי 2012 ופברואר 2013 לגורם שלישי כחלק מתמורת דירה שרכשו לריסה ואדוארד בגבעתיים, תשלום מס רכישה עבור אותה דירה בחודש נובמבר 2012 בסך השווה לכ-44,000 $, תשלום במזומן ללריסה בסך של 5,700 $ בחודש מרץ 2013 "לרכישת תכשיט עבורה", והקלף המסיים – העברת סך של 250,000 $ לחברה בבעלותו של אדוארד בחודש מאי 2013 ומשם לחשבונם משותף של בני הזוג וזאת לצורך רכישת נכס עבורם בחיפה [להלן: "הנכס החיפאי"]. בכך תם ונשלם לפי אלכס החזר כל ההלוואה על פירותיה. לא זו אף זו - בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם אלכס ואדוארד דבקו שניהם בטענה זהה, נחרצת וגורפת לפי לא היו ביניהם "עסקים כלשהם במישרין או בעקיפין" שאינם קשורים לפירעון ההלוואה, דהיינו כאלה שניתן לשייך אליהם את הקלפים העובדתיים האמורים וזאת תחת קשירתם לפירעון ההלוואה. מנגד לא כפרה לריסה בקיומן של העברות כספים בין אלכס לאדוארד ברם ייחדה את העברות הכספים האמורות ל"התנהלות עסקית ענפה וחובקת עולם" שהתנהלה בין השניים בהתאם להסכמות ביניהם שאין להן כל קשר לפירעון ההלוואה ובאשר חוב הלוואה היה רכושה הפרטי על אדני מורשת אביה שהובאה על ידה בלשון זו – "אבא אמר לי כשנתן לי את זה שזה הכסף ליום השחור. שבעצם נובק חייב לו, ובמקרה, אם זה יהיה בתקופה שהוא לא יהיה בחיים הוא אמר 'זה שלך, ליום השחור', "כי החצי מיליון דולר הזה זה ליום השחור ומיועד לי. לא למשפחה", "כי ביום שאדוארד עזב את הבית ונשארתי בלי גג, בלי כסף לאוכל, זה בדיוק היום השחור שהגיע ואז בדיוק הבנתי על מה אבא שלי מדבר". כל זאת לפי לריסה אחר שבכל תקופת נישואיה לאדוארד "ההלוואה הזאת, וזה יכול להיות שהיה אצלי נשכב עוד 15 שנים, כי לא הייתי זקוקה לכסף הזה. היינו גרים ב-150-200,000 שקל לחודש" [ראו תמליל העדויות בדיון ההוכחות מיום 9.11.25, להלן – "התמליל", עמ' 44, שורות 30-32, עמ' 48, שורה 21, שורות 34-36, עמ' 49, שורות 18-19]. אל מול הקלפים האמורים מעלה שהניח אלכס על שולחן הדיון הניחה לריסה קלף הנחזה כ"אס" בדמות מסמך שנחתם ע"י אלכס בשנת 2017 והופקד אצל אדוארד ושבו לא רק שפורטו הסכמות בין "א.נ." ל-"א.ב." ביחס לפרויקטים עסקיים משותפים שלהם, להשקעות באותם פרויקטים ולתוחלות אפשריות שלהם, אלא אף הוגדר במפורש כהשקעה אותו סכום שהעביר אלכס לאדוארד בנוגע לנכס החיפאי. שליפתו במהלך ישיבת קדם המשפט מיום 3.6.25 של קלף "נסיך" ע"י אלכס, תוך הצגת פרישת גרסה שלפיה המסמך המתואר בסעיף 6 לעיל אינו מתעד הסכמות בינו לבין אדוארד ביחס לפרויקטים משותפים או קשר עסקי ביניהם, אלא מפרט הוראות חבריות של אלכס לאדוארד ביחס לנכסים ולהשקעות של אלכס שתכליתן רק דאגה לבנו של אלכס, וזאת כעדותו בדיון ההוכחות למקרה ש"אם קורה לי משהו", אינה מתיישבת בעליל עם האופן בו נוסח המסמך שנעדר משענת לשונית כלשהי לגרסה זו. המענה שנמצא בפיו של אלכס לכך שבשנת 2017, כארבע שנים לאחר אותה העברה כספית ביחס לנכס החיפאי, זו שעל פי שני החברים הטובים כבר מיצתה את תכליתה משנועדה לפירעון ההלוואה, עדיין מפורטת העברה זו באותו מסמך כ"השקעה" של אלכס, מענה שלפיו המדובר ב"טעות" גרידא באותו מסמך חשוב שנועד לגרסתו להסדיר את עתיד בנו, אינו משכנע בעליל, ונצחונו הראייתי של ה"אס" על ה"נסיך", מכרסם ביסודות גרסת ההגנה. לריסה הצביעה בסיכומיה גם על התפתחות גרסת אלכס ממכתב התשובה הראשוני לדרישת פירעון ההלוואה המנוסח באופן מעורפל ביחס לעצם פירעון חוב ההלוואה ומתמקד בהתיישנותו, דרך גרסת פירעון ההלוואה המפורטת בהתנגדות ועמידתו הנחרצת של אלכס במהלך חקירתו על תצהיר ההתנגדות בדיון מיום 6.5.24 על כך שאין לו כל עסקים נוספים עם אדוארד, ודרך קעקועה, כבר במהלך אותה חקירה, של טענתו כי התשלום בגין הנכס החיפאי הועבר לחשבון משותף של בני הזוג, וכלה בסדקים שנבעו במהלך חקירותיהם הנגדיות של אלכס ואדוארד בדיון ההוכחות באותן חומות שהציבו בתצהיריהם סביב העברות כספים שבוצעו ביניהם על מנת לכלוא את כל ההעברות הכספיות מאלכס בתכלית פירעון ההלוואה [ראו עמ' 3 לתמליל, שורות 26-39, עמ' 4, שורות 8-26, עמ' 4, שורות 37-38, עמ' 5, שורות 1-4, עמ' 23, שורות 25-30]. על רקע האמור נזכיר את כללי המשחק הדיוניים הבסיסיים - נטל ההוכחה בתביעה שטרית זו מונח על כתפי אלכס, בהיותו עושה השטר ומי שטוען כי הוא נפקע. אף בהעדר שטר ולו בתביעה חוזית לפירעון הלוואה עסקינן – נטל השכנוע לכך שהעברות הכספים הנטענות פרעו את ההלוואה היה מונח על כתפי אלכס מכוח הדוקטרינה של "הודאה והדחה" וזאת בשים לב לכך שהנושה היא לריסה לבדה ואין מדובר בזכות של שני בני הזוג, ואחר שכלל לא בוססה "טענת פירעון באמצעות מנגנון מוסכם או מצג הרשאה" כנטען בסיכומי התשובה מטעם אלכס. בדין הצביעה לריסה בסיכומיה גם על אותה אבחנה עליה עמד בית המשפט העליון בע"א 68-98 באומן נ' לנגסנר פ"ד כב(2) 505 (1968) בין טענת נושה להחזר חוב אחר המעבירה את נטל ההוכחה אליו לשלילת פירעון ההלוואה, לבין טענת נושה למסירת כספים להשקעה המותירה את נטל הוכחת הפירעון על הלווה. אם לא די בכך – אלכס לא טען כי ביקש לידיו את החזרת שטר החוב לאחר שלגרסתו פרע במלואה את ההלוואה כבר במהלך השנים 2012-2013 כאשר יש במחדל כאמור על מנת להחליש את גרסת עושה השטר [ראו י' זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 321-322, וכן סעיף 51 (ד) לפקודת השטרות (נוסח חדש)], ולמעלה מן הצורך אגיה גם כי משהנפקות מבחינת אדוארד של אי קבלת הגרסה לפיה פרעה ההעברה הכספית בגין הנכס החיפאי חלק מחוב ההלוואה היא שהחשבון בגין העברה זו לא נסגר ביננו לבין אלכס, מסתבר כי אדוארד הוא "עד המעוניין בתוצאות המשפט" לטובת אלכס כהגדרתו בסעיף 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. במכלול המתואר לעיל, שהקריס את חומות גרסתם המוחלטת של אלכס ואדוארד והפקיר אותה לפקפוק רבתי באמינותה, הרי שאף מבלי לדייק בספקות לריסה בסיכומיה במהימנות המסמכים שהגיש אלכס להוכחת ביצוע התשלומים, המסקנה המתחייבת היא כי אלכס לא עמד בנטל שהיה מוטל עליו להוכחת גרסת הפירעון, ובפרט את הטענה שכספים שהועברו על ידו לבני הזוג, למי מהם, או לצדדים שלישיים עבורם, ככל שהועברו, אכן שימשו לפירעון ההלוואה, ועל כן כי אין מנוס מקבלת תביעתה השטרית של לריסה. הפועל היוצא - ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 512637-12-23 ישופעלו לאלתר ועל חובו של אלכס בתיק האמור יתווסף בראי השיקולים המעוגנים בסעיפים 151-153 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, חיוב בגין שכ"ט עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪, וכן חיוב בגין החזר אגרת בית משפט ששולמה בסך כולל של 53,435 ₪.