פרטי ההליך
לפני כבוד השופט יניב ירמיהו – יו"ר הוועדה
ד"ר ורדינה שומלה חיים - חברת הוועדה
עו"ד מיטל גולדברג - חברת הוועדה
המערערת
פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד דורית אלימלך אבן ואח'
נגד
המשיב
קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום
ע"י פרקליטות מחוז מרכז
פסק דין
מי הקישון המזוהמים עומדים במרכזו של הערעור שלפנינו. השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא האם שעות החשיפה הכוללות של חייל למים המזוהמים הן הקריטריון להכרה בזכויות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959. נלווית לשאלה זו טענת הפליה בהשוואה לחיילים שהוכרו על פי החוק רק בשל שיבוצם ביחידה שהוגדרה כמזכה. העובדות 1. בעלה ז"ל של המערערת, יליד שנת 1964, התגייס לצה"ל במהלך חודש נובמבר 1982, ללא רקע בריאותי קודם (להלן "המנוח"). לאחר שעבר גיבוש לשייטת 13 שהה בדחיית שירות בהמתנה לתחילת מסלול, עד לחודש פברואר 1983 (בכתב התשובה אין התייחסות לתקופה שקדמה לחודש פברואר 1983, אולם תקופה זו אינה רלוונטית לענייננו). המנוח החל את המסלול, אך במהלכו נפגע ונאלץ לפרוש ממנו. בעקבות זאת, הוא שובץ בבית הספר להחפה ובהמשך ביחידת ההחפה של צה״ל - פלוגה 921, כשבסיס האם שלה בנמל אשדוד. המנוח סיים את שירותו הצבאי בתחילת שנת 1986, לאחר קיצור בשל תפקיד ביטחוני אליו התקבל במהלך השירות הצבאי. הגם שבכתבי הטענות קיימים פערים בנוגע למועדי השירות (כולל של אותו צד), ניתן לקבוע כי עד 1.1.1984 שירת המנוח בשייטת 13, מבלי שהוסמך למקצוע "צולל לוחם"; בין התאריכים 5.4.1984 ועד 4.3.1985 בבית הספר להחפה, והחל מיום זה ועד 10.1.1986 ביחידת ההחפה - פלוגה 921. יוער, עם זאת, כי אין בנתונים אלו להשפיע על תוצאות ההליך, כך שהפערים אינם רלוונטיים לשם ההכרעה. 2. בחודש יוני 2016 אובחן המנוח כחולה בשלושה סוגי סרטן: סרטן בלוטת הלימפה, סרטן בלוטת התריס וסרטן ריאות. על פי האבחנה הרפואית כל סוגי הסרטן הם גרורות של סרטן בלוטת התריס, ולא כאלה שעומדים בעד עצמם. המנוח ציין כי על פי ייעוץ רפואי שקיבל, תוחלת חייו הצפויה היא בין 5 ל-8 שנים, ואכן, לדאבוננו, לקראת תום ההליך המשפטי הוא הלך לבית עולמו. בהסכמת הצדדים רעייתו של המנוח, שתבל"א, נכנסה לנעליו ללא צורך בתיקון כתבי הטענות, במובן זה שההליך נותר ע״נ ולא עמ"ח. היא תיקרא המערערת על כן. 3. כאמור בתצהירו של המנוח, במהלך שירותו הצבאי וכן במסגרת שירותו במילואים, נחשף למי הקישון ומי נמל חיפה המזוהמים במשך מאות שעות צלילה: במהלך פעילות שגרתית לבדיקת תחתיות אוניה; במסגרת קורס צלילה במים רדודים; במסגרת תפקידו כמדריך נחיתה ביחידת החפה; במסגרת מילוט מכלי שיט, ועוד. חשיפה זו היא שגרמה לפרוץ מחלת הסרטן, כך העיד המנוח בחייו, וכך טוענת רעייתו לאחר מותו. 4. בשנת 2001 זומן המנוח לראשונה לבדיקות סקר ע''י מנהלת הקישון שהוקמה בעקבות המלצת ועדת החקירה בעניין השלכות של פעילות צבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה''ל שפעלו במקום (להלן ''ועדת שמגר''; פירוט של הוועדות השונות יובא בהמשך). בהודעת הזימון הובהר למנוח ז"ל כי הוא מצוי בקבוצת סיכון כמי שנחשף למי הקישון וככל שיתגלה גידול ממאיר בגופו הרי שהוא יוכר כדין. המנוח, כך לפי הנטען, הסתמך על הודעה זו וראה בה מחייבת. עוד הוא הוסיף כי מלכתחילה זומנו רק אותם חיילים לשעבר שהופיעו כ''חשופים'' למי הנחל. המנוח ניגש שוב ושוב, מדי שנה ובמשך ארבע שנים, לבדיקות ע''י מנהלת הקישון והאמין כי אם חלילה יחלה הרי שיוכר כדין. 5. במהלך שנת 2016, לאחר שאובחן כחולה בסרטן, הגיש המנוח את תביעתו הראשונה להכרה ע''פ חוק הנכים תגמולים ושיקום תשי''ט-1959 (להלן ''חוק הנכים''). בתביעתו נסמך המנוח על ממצאי מסקנות ועדת שמגר, עליה נרחב בהמשך. ביום 14.7.2016 נמסר למנוח ז"ל כי אין ברישומי חיל הים ראיות מספקות לחשיפתו למי הקישון ובהתאם הוא התבקש להשלים את התיעוד הרלוונטי. לאחר איסוף המסמכים והעברתם לקצין התגמולים, ביום 23.5.2018 דחה המשיב את תביעת המנוח משום שאינו עומד בתנאים להכרה, לא במסגרת ''המסלול הירוק'' בהתאם לדו''חות הוועדות שעסקו בבחינת הקשר הסיבתי בין מחלות ממאירות וחשיפה למי הקישון, ולא במסגרת המסלול הפרטני. על החלטה זו הוגש ערעור בהליך קודם (ע''נ 56307-06-18; להלן ''ההליך הקודם''). כחלק מההליך הקודם, נחקר המנוח על חשיפתו למים המזוהמים, אך לבסוף הוא בחר שלא להמשיך לנהל את ההליך הקודם. על כן, הערעור נמחק לבקשתו, תוך שמירת זכותו להגיש את תביעתו בשנית ככל שתימצא או תתברר ראיה חדשה בעניינו. 6. ביום 1.3.2022, לאחר החלטת שר הביטחון דאז בני גנץ לאמץ את מסקנות ״ועדת בשביץ״ (ועדה בראשותו של תא''ל (במיל') רן בשביץ שעסקה בהרחבת ההכרה בזכויות חיילים שנחשפו למי הקישון במסלול הירוק, ללא צורך להוכיח קשר סיבתי פרטני, ר׳ הרחבה בהמשך), הגיש המנוח בקשה לבחינה נוספת להכיר במחלתו כתוצאה מחשיפתו למי הקישון ומי נמל חיפה. ביום 9.1.2023 המשיב דחה את תביעתו של המנוח בשנית, בנימוק שלא נמצא כי המנוח נחשף למימי הקישון במסגרת קורס הכשרה באופן רציף, אינטנסיבי ויומיומי העולה על 30 יום, כך שאינו עומד ברף הדרוש להכרה. בנוסף, דחה המשיב באופן פרטני קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הסרטן בה לקה המנוח ובין שירותו הצבאי, על בסיס חוות דעת של מומחה מטעמו בתחום האונקולוגיה. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו. השתלשלות העניינים בערעור זה 7. על מנת לתמוך בטענתו להכרה במסלול הפרטני, כלומר להוכיח כי מחלתו קשורה בקשר סיבתי עובדתי-רפואי לשירותו הצבאי, צירף המנוח חוות דעת מטעמו בתחום האונקולוגיה, שנערכה ע''י פרופ' עפר מרימסקי. בהתאם לחוות הדעת קיים בסיס עובדתי ברור מאד לגבי הקשר הסיבתי בין החשיפה למי הקישון לבין התפתחות סרטן התירואיד (בלוטת התריס) אצל המנוח. המשיב צירף לכתב התשובה מספר חוות דעת מטעמו, על מנת לשכנע כי אין קשר סיבתי עובדתי בין מצבו הרפואי של המנוח ותנאי שירותו. 8. בהינתן אופי המחלוקת הרפואית, ולאחר שניתנה לצדדים זכות הטיעון, מונה מומחה רפואי מטעם הוועדה, פרופ' רפאל קטן (להלן ''המומחה מטעם הוועדה״). מסקנת המומחה מטעם הוועדה הייתה כי הגורם היחיד הרלוונטי המוכח כיום לסרטן בלוטת התריס הוא קרינה. בהנחה שהקרינה שנבעה מהקישון הייתה זניחה, בהתאם לחוות הדעת של פרופ' בן יוסף, המומחה מטעם המשיב, אזי ניתן לקבוע שאין קשר סיבתי בין הסרטן בו לקה המנוח לבין החשיפה למי הקישון. שאלות הבהרה שנשלחו למומחה לא הביאוהו לשינוי מסקנתו. 9. במהלך הדיון שהתקיים ביום 30.11.2025 הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן הערעור יצומצם לפן המנהלי בלבד (המסלול הירוק), שנקבע לאחר אימוץ דו"חות הוועדות שעסקו בנושא זה, כך שהוועדה לא תידרש לדון בקשר הסיבתי הפרטני שבין מצבו הרפואי של המנוח לשירותו הצבאי. התיק נקבע להוכחות, אך לבסוף ב"כ המערערת ויתרה על קיומן. לאחר שהוועדה קבעה כי על הצדדים להגיש הודעה משותפת בנוגע למסד העובדתי המוסכם בהינתן השלכות משיכת התצהירים מטעם המנוח (ר׳ החלטה מיום 9.12.2025), הגישו הצדדים הודעה משותפת כי הם מסכימים שלצורך הכרעה בפן המנהלי בעניין מידת החשיפה הוועדה תהא רשאית להסתמך על פרוטוקול החקירה בהליך הקודם ועל התיק הרפואי שהוגש. המשמעות היא, שהאזכורים שלהלן הם מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 11.9.2019 בהליך הקודם. טענות המערערת 10. המנוח ז״ל טען, עוד בחייו, כי יש להכיר בו במסגרת המסלול המנהלי (הירוק), שכן חשיפתו למי הקישון המזוהמים הייתה ממושכת ואינטנסיבית בהתאם לדרישות ועדת ״בשביץ״. אי הכרה בו, כך נטען, מהווה הפליה אסורה, שהרי המשיב הכיר בחיילים אחרים שלא עמדו בתנאים הכלליים, במקרים דומים לשלו. יתר על כן, ההפליה אסורה משוועדת ״בשביץ״ הכירה בחיילים ששירתו ביחידות מזכות אחרות, הגם שאותם חיילים נחשפו למי הקישון שעות מועטות בהרבה משעות חשיפתו. הכרה על בסיס רשימה סגורה של יחידות מזכות אינה מתיישבת עם ההיגיון, פוגעת בזכויות של חיילים אחרים ומפלה אותו לרעה ביחס אליהם. אשר למועד ההכרה, מועד הגשת התביעה הראשונה, 27.6.2016, הוא המועד הקובע, המועד בו עניינו של המנוח הועבר לבחינתו של המשיב. 11. המערערת מפנה להחלטות הוועדות שניתנו בעניין צוללי מי הקישון ונמל חיפה במועדים הרלוונטיים לנדוננו, והכרה במחלות הסרטן בהן לקו כקשורים לשירות הצבאי. ההחלטה האחרונה שניתנה על ידי ועדת ״בשביץ״ הרחיבה את ההכרה בצוללים כך שהכירה ביחידת ה״חובלים״ וב״אגד הצליחה״ של חיל ההנדסה, וזאת בהתאם למבחן עצימות החשיפה של כ-30 יום. שר הביטחון דאז, בני גנץ, אימץ את המלצות הוועדה וקבע כי ישנה הכרה גורפת לכל מחלות הסרטן ובלבד שהמשרת נכלל באחת היחידות המוכרות או עונה על התנאים שנקבעו במבחן החשיפה. 12. כיום, כך לטענת המערערת, כל לוחם ב״שייטת 13״ מוכר במסגרת המסלול המנהלי (הירוק). המנוח חידש את תביעת ההכרה לאחר שהמלצות ועדת בשביץ אומצו, משום שלטענתו, היה חשוף למים המזוהמים לא פחות מחיילי יחידת שייטת 13. המשיב דחה את התביעה בטענה לפיה המנוח לא עבר קורס הכשרה באופן רציף ואינטנסיבי העולה על 30 ימים, אלא שהקריטריון המתאים לצורך בדיקת הזכאות אינה השתתפות בקורס הכשרה כזה או אחר בנחל הקישון, אלא מידת החשיפה הכוללת במסגרת שירותו הצבאי. בהתאם, אין זה נכון לבחון את מידת חשיפתו של המנוח במהלך המסלול של ״שייטת 13״ בו השתתף, אלא לחשיפה במהלך שירותו ביחידת ההחפה של צה״ל, חשיפה שוות ערך לזו של לוחם השייטת המוכר כחלק ממדיניות צה״ל. 13. סיכומי המערערת נסמכים על חקירתו של המנוח בהליך הקודם (העיד בעדות מוקדמת בשל מצבו הרפואי). כעולה מהחקירה, כך לפי הנטען, המנוח צלל במי הקישון באופן אינטנסיבי בין 10-12 שעות ביום וכן מעל 400 שעות סה״כ - 20 אימונים כשכל אימון 20 שעות (עמ' 7-5 לסיכומי המערער). מדובר בעדות אותנטית, שניתנה טרם המלצות ״ועדת בשביץ״, כלומר שהיא לא כוונה לקריטריונים שלא היו ידועים באותה העת. מכאן, יש להסיק שמדובר בעדות מהימנה וראוי לאמצה. המנוח העיד, כי בניגוד לחובלים שלא צללו כלל, חשיפתו הייתה אינטנסיבית יותר משום שנחשף למי הקישון גם בחשיפה על מימית וגם בחשיפה תת מימית. חשיפתו למים המזוהמים נעשתה בחליפת צלילה וגם בלעדיה – דהיינו בכל צורות החשיפה שנבדקו על ידי הוועדות השונות. 14. לטענת המנוח והמערערת, לא יעלה על הדעת שהמנוח, שנחשף משך 400 שעות בשנת 1984, לא יוכר כנכה צה״ל, בעוד שלוחם ב״שייטת 13״ שנחשף 180 שעות לכל היותר באותה השנה כן יוכר. מדובר במדיניות מוכרת, שיש לאמצה גם ביחס אליו, כאשר ״ועדת בשביץ״ הרחיבה את הזכאות גם ליחידות אחרות. כיום, די בכך שאדם ששירת בשנת 1984 בשייטת 13 וחלה במחלת הסרטן ייכנס למסלול הירוק, מבלי להידרש לרצף של ימי חשיפה ובוודאי לא 30 יום. ב״כ המערערת מאשרת, כי מעדותו של המנוח ז״ל לא ניתן ללמוד מהו הרצף בימי אימונים, אולם ברור שהיה רצף מסוים. במהלך עדותו לא הייתה רלוונטיות למשך הרצף הדרוש, ואף צד לא עמד על כך. כמו כן, עיון במידת החשיפה של לוחמי שייטת 13 מלמד כי גם במקרים אלו לא הייתה חשיפה יומיומית ורציפה. 15. חיילי יחידת החובלים, כך מדגישה המערערת, כן הוכרו במסגרת ״ועדת בשביץ״, הגם שהם לא נחשפו למי הקישון בשנים הרלוונטית, או שחשיפתם הייתה חלקית. זאת, משלא הייתה ודאות של רצף החשיפה למי הקישון. צא ולמד, כי העדר ידיעה אודות היקף החשיפה, מצדיקה הקלה עם החייל המשרת, ולא החמרה עמו. 16. טענת ההפליה מצויה בסמכות הוועדה לערעורים לפי חוק הנכים, ועל כן חובתה לבחון את שיקול הדעת של המשיב ולקבוע מסמרות בנוגע לגבולות והגדרות מדיניות ככל שהן אינן מידתיות. המערערת מבהירה, כי מדובר בטענה עקרונית שביסודה השאלה מדוע המנוח נבחן בתנאים שונים ומחמירים מהקריטריונים הנהוגים כמדיניות ע''י המשיב, אשר מכיר באופן גורף בחיילים אחרים (בפרט לוחמי ״שייטת 13״) על סמך נתונים עובדתיים שנאספו על ידי מפקדיהם. מדובר בהחלטה מפלה, שמקנה זכויות לחיילים שצללו פחות ימים ושעות מהמנוח ז״ל. 17. בסיכומי התשובה יוצאת המערערת חוצץ כנגד נסיון המשיב לקבוע קריטריונים חדשים לזכאות, דוגמת אימון משך שנתיים (כדוגמת לוחמי "שייטת 13"). מדובר בטעות ובהטעיה, שכן בהתאם ל"וועדת שמגר״, במהלך שנות השישים לוחמי שייטת 13 נחשפו משך עשרות שעות למי הקישון רק לאחר שנתיים של שירות. משכך, נקבע כי עצם השירות ביחידות מסוימות בתקופה הרלוונטית מספק כדי להיחשב כחשיפה המזכה בזכויות על פי חוק הנכים (המערער צירף את מסמך הקריטריונים כנספח א' לסיכומי התשובה). ועדת שמגר חילצה את שעות הצלילה באופן מפורש, וקבעה כי 180 שעות חשיפה בשנת 1984 מספיקות לשם ההכרה. חשיפתו של המנוח ז״ל עולה על מידת חשיפת לוחם שייטת 13. המערערת דוחה נסיונות לשנות את עדותו של המנוח בנוגע לשעות הצלילה הכוללות אגב ייחוס חלק משעות הצלילה שלא במימי הקישון, או הבחנה בין חשיפה על מימית (אימון החפה) ותת מימית. טענות המשיב 18. ראשית לכל, המשיב מבהיר, כי כלל הוועדות שדנו בפרשת הקישון (ועדות שמגר, שני, המומחים ולבסוף בשביץ) קבעו שלא הוכח קשר סיבתי רפואי בין חשיפה למי קישון למחלות סרטן. למרות זאת, משיקולים ערכיים, הוחלט על יצירת "המסלול הירוק" להכרה אוטומטית למי שעומד בקריטריונים קשיחים. אלא, שהמנוח ז״ל אינו עומד בתנאים להכרה במסלול זה, לא לפי הקריטריונים הישנים ולא לפי המדיניות המקלה של דו״ח ועדת בשביץ משנת 2022. קריטריונים אלו דורשים עמידה במבחן היחידה כפי שהיה בוועדות הקודמות (יחידות כמו שייטת 13 ועוד) או במבחן החשיפה הכללי שהתווסף בדו''ח בשביץ. 19. אשר לשירות ביחידה מזכה, אין מחלוקת בין הצדדים, כי המנוח אינו עומד במבחן זה, שכן בהתאם לרישומי חיל הים, חיילי יחידת ההחפה לא פעלו במי הקישון או בנמל חיפה. מכאן, המסלול הירוק מצטמצם למבחן החשיפה הכללי, וזו המחלוקת שיש לברר. בהתאם למבחן החשיפה, נדרשת חשיפה כלל גופית ורציפה, במהלך קורס הכשרה, למימי הקישון, ובאופן רציף, אינטנסיבי ויומיומי, למשך למעלה מ-30 ימים. אלא, שהמנוח לא נחשף כלל במהלך קורס הכשרתו למימי הקישון ובמהלך שירותי לא נחשף בחשיפה יומיומית, כך שגם הכרה לפי מבחן זה אינה אפשרית. 20. המשיב גורס כי תצהירו של המנוח כללי ואינו מצביע על היקף החשיפה למימי הקישון. אין בו כדי ללמד על צלילות רציפות ואינטנסיביות, כלשון התנאי להכרה. המנוח העיד כי חשיפתו הייתה לתקופה קצרה ולא למשך 30 ימים ברצף, בעיקר בשחייה ובסירות גומי בחופים שונים כמו נמל אשדוד וחוף זיקים, ולא רק במימי הקישון. חשיפה זו, שהסתכמה בכ-132 שעות צלילה, אינה עומדת בדרישת "מאות שעות צלילה ושהייה במי הקישון" של יחידות השייטת. החלטות המשיב מושא הערעור התבססו על בדיקה מעמיקה של החשיפה וכן בירור מול גורמים שונים ביחידתו של המנוח. לדברי אותם הגורמים, החשיפה הנטענת הייתה באמצעות שחייה וסירות גומי בחופים שונים ברחבי הארץ. מדובר, בין היתר, על אימונים לבדיקת ציוד בנמל אשדוד, שהוא בסיס האם של יחידת החפה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 30-28; עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 9-1). לטענתו, גורמים רבים אשר שירתו עם המנוח לא ציינו חשיפה כלשהי למימי הקישון. 21. המשיב מבהיר כי התנאים למבחן החשיפה בהתאם לדו"ח בשביץ הם מצטברים: חשיפה במהלך קורס הכשרה למימי הקישון או נמל חיפה; חשיפה כלל גופית; למשך 30 יום רצופים לפחות, באופן אינטנסיבי ויומיומי. המנוח אינו עומד בתנאים אלה, ואף בחייו לא טען שהוא עומד בתנאים אלו, אלא העלה טענה כללית בנוגע להשוואתו לחיילי "שייטת 13". 22. השוואה זו, אולם, אינה אפשרית, מקום בו המנוח שירת ביחידה במשך תקופה קצרה ולא נחשף למימי הקישון כלל במהלך שירותו ביחידה כיוון שלא הגיע לשלב הזה בקורס (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 28-27). מעבר לכך, המנוח כלל לא הוכיח כי חשיפתו הייתה כלל גופית. 23. המשיב מאשר כי חיל הים אינו מחזיק בנתונים פרטניים אודות מידת החשיפה של כל חייל, ובנוסף שאין ביכולת החיל, בחלוף השנים, לדעת פרטים אלו מתוך נתונים וטבלאות. אלא, שהמערערת ויתרה על העדת עדים מטעמה כדי להוכיח את תדירות והיקף החשיפה של המנוח למי הקישון, כך שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, שלא הובא דבר מה לחיזוקה. המערערת אינה מצליחה להראות, אפוא, כי המנוח הופלה ביחס לאחרים ששירתו בתנאים שווים לשלו. יתר על כן, אפילו נניח שמקרה זהה לזה של המנוח עבר את רשת הסינון של המסלול הירוק, מדובר בטעות, שבהיותה התנהלות ביורוקרטית שגויה אין להשריש. 24. המשיב מדגיש, כי טענת המערערת בנוגע להשוואת מידת חשיפת המנוח לאלה של חיילי שייטת 13 היא טענה חדשה, שנטענה בעלמא ומהווה הרחבת חזית אסורה, ובכל מקרה שיעור חשיפתו של המנוח נמוכה באופן משמעותי. המשיב סוקר בהרחבה את כלל הנתונים והפרמטרים ששימשו לקביעות הוועדות השונות ודרך קבלת הקביעות של דו"חות הוועדות, ומבהיר, כי לקצין התגמולים הייתה סיבה טובה וסבירה, בהתאם לדו''ח ועדת שני, לקבוע כי רק יחידות מסויימות (ילת''מ, שייטת 13 ואגד צליחה) יזכו בהכרה במסלול הירוק. היחידות המזכות הללו נחשפו חשיפה ארוכה, כבדה ורציפה, תת-מימית, בצלילה, כשראשם ורוב גופם בתוך מימי הקישון ומי נמל חיפה. לעומת זאת, המנוח ביצע אימוני בדיקת ציוד בחוף אשדוד, שחייה במים רדודים וצלילה עד גובה צוואר ללא ציוד, משמע רמת חשיפתו אינה משתווה לאלה שהוגדרו בקבוצת החשיפה הבינונית או הגבוהה. 25. ועדת הערעורים לפי חוק הנכים, כך על פי המשיב, נדרשת לפרש בצמצום את שיקול דעתו של המשיב, מקום בו מדובר בשיקול דעת מנהלי, ולהסתפק בבחינת החריגה ממתחם הסבירות בהפעלת שיקול דעתו של המשיב העולה כדי הפליה אסורה. למסקנת המשיב, אין הצדקה כי הוועדה לערעורים תתערב בקביעות המשיב, הסבירות והמתבקשות, מהטעמים שפורטו לעיל. 26. בכל הנוגע למועד תחולת ההכרה, אם יתקבל הערעור בניגוד לעמדתו, המשיב מציין שמדובר בהליך חדש ללא קשר להליך הקודם שנמחק על ידי המערער, ומשכך, בהתאם לסעיף 18(א) לחוק הנכים וכן לפי הפסיקה הענפה לעניין זה, התגמולים צריכים להיות משולמים רק ממועד הגשת התביעה האחרונה לקצין התגמולים, 1.3.2022. פרשת הקישון - רקע נורמטיבי בתמצית לפי סדר כרונולוגי 27. פרק זה ייסקר בתמצית, משמוצגת בענייננו מחלוקת משפטית נקודתית. ביום 24.7.2000 הורה הרמטכ''ל דאז על הקמת ועדת חקירה בראשות כבוד השופט (בדימ') מאיר שמגר, לבחינת השלכות פעילות צבאית בנחל הקישון ובמימי הסביבה, על חיילי צה''ל שפעלו במקום. ועדת שמגר, בדו"חותיה מ-2001 ו-2003, קבעה כי לא הוכח מבחינה מדעית קשר סיבתי רפואי בין זיהום הקישון לתחלואה בסרטן, אך המליצה להכיר ב"צוללים כבדים" שנחשפו למימיו לאחר שנת 1975 כנכי צה''ל, משיקולים ערכיים. ממצאי הוועדה אומצו ביום 27.4.2003 על ידי שר הביטחון דאז, שאול מופז. ביום 18.9.2003 פורסם "מסמך הקריטריונים" שקבע "הכרה אוטומטית" בחיילים העומדים בתנאים מסוימים במסגרת "המסלול הירוק". הקריטריונים שנקבעו עסקו בשירות ביחידה, תפקיד או מקצוע בתקופה הרלוונטית. ביום 23.5.2006, הודיעה המדינה כי עניינו של חייל שצלל בנמל חיפה ייבחן על פי אותם קריטריונים של חייל שצלל מי הקישון (בג"ץ 5510/05). 28. ביום 8.7.2009 מינה מנכ''ל משרד הביטחון את ''הוועדה ליישום המלצות שמגר'', בראשות פרופ' עדי שני (להלן ''ועדת שני''). הוועדה בחנה בין היתר את יישום מדיניות ההכרה של המשיב בהתבסס על מסמך הקריטריונים. מסקנות ועדה שני פורסמו ביום 1.6.2010. הוועדה הסכימה כי לא מתקיים קשר סיבתי רפואי- מדעי בין צלילות במי נחל הקישון ומחלות הסרטן, אולם משנדרשה לקבוע קריטריונים מובנים להכרה, המליצה הוועדה על המשך הכרה בשני מסלולים. הראשון, ''המסלול הירוק'', מקום בו מתקיימים קריטריונים מצטברים שכללו חשיפה משמעותית; תקופת חשיפה רלוונטית (בין השנים 1975 ועד שנת 2000); מחלה ממארת מן המחלות המוכרות שעשויות להיגרם כתוצאה מחשיפה לחומרים שהיו בקישון (הנחת המוצא הייתה שהחומרים שהיו בקישון לא יצרו סיכון לגבי כל סוגי הסרטן, עם חריגים), וכן תקופת חביון מינימלית להופעת המחלה הממארת, של 3 שנים עבור סרטני מערכת הדם והלימפה ו-10 שנים עבור גידולים מוצקים. המסלול השני הוא המסלול ''הרגיל'', במסגרתו ייבחנו מי שאינם עומדים בתנאי ההכרה של המסלול הירוק, ועליהם להוכיח את הקשר הסיבתי באופן פרטני, בהינתן נתוניהם האישיים. 29. בחודש מרץ 2012 מונתה ועדה נוספת, ''ועדת מומחים לבחינת הקשר הסביבתי האפשרי בין חשיפת צוללים למי הקישון ובין מספר מחלות סרטן'', לבחינת האפשרות של קשר סיבתי בין חשיפת מי הקישון לבין מחלות סרטן שונות (להלן "ועדת המומחים"). גם ועדת המומחים, שפרסמה את מסקנותיה בחודש 1/2013, מצאה כי לא הוכח קיומו של בסיס מדעי לקשר סיבתי בין חשיפה למי הקישון למחלות סרטן. עם זאת, המליצה להטות את הכף לטובת הכרה ב"צוללים כבדים" שאינם מעשנים ושחלו בסרטן בגיל צעיר. 30. צוות פעולה בנושא הכרה בצוללני הקישון בראשות תא''ל (במיל') רן בשביץ, לבחינת גיבוש מדיניות להרחבת ההכרה בצוללני נחל הקישון, מונה ביום 22.12.2021, ע''י שר הביטחון דאז, בני גנץ, והוא הרלוונטי לענייננו (להלן ''ועדת בשביץ''). ביום 6.2.2022 פרסמה ועדת בשביץ את המלצותיה, אשר אומצו לאחר מכן ע''י שר הביטחון דאז. במסגרתן הומלץ על הרחבת "המסלול הירוק" על ידי ביטול החרגת מחלות סרטן והחלת "מבחן חשיפה" כללי, שהופעל עוד לפני כן על ידי המשיב לגבי יחידות מסוימות בלבד. בהתאם להמלצות ועדת בשביץ, יש להכיר בנוסף לחיילים המשרתים ביחידות מזכות בחייל שנחשף "במהלך קורס הכשרה למימי הקישון, בחשיפה כלל גופית, באופן רציף, אינטנסיבי, יומיומי העולה על 30 ימים". 31. לסיכום המצב הנורמטיבי, כלל הוועדות לאורך השנים לא קבעו קיומו של קשר סיבתי רפואי-מדעי בין צלילה במי הקישון או במי נמל חיפה ובין תחלואה ממאירה. דהיינו, ה"מסלול הירוק" נוצר, והורחב בהמשך, משיקולים ערכיים ומדיניות משפטית ראויה בהינתן היקף התחלואה בחיילים שצללו בקישון ובמי נמל חיפה מבחינה סטטיסטית לעומת כלל האוכלוסייה. לצד זאת, נקבעו קריטריונים נוקשים להכרה אוטומטית במי שעומד בהם כנכה צה''ל ללא בדיקה פרטנית של קשר סיבתי. בהרחבה האחרונה של ועדת בשביץ, זו הנדרשת בחינה בענייננו, נקבעו שני תנאים מצטברים להכרה. הראשון, עמידה ב"מבחן היחידה" (שירות ביחידות צלילה ספציפות) או ב"מבחן החשיפה" - חשיפה במסגרת קורס הכשרה במסגרת השירות למימי הקישון בחשיפה כלל גופית, באופן רציף ואינטנסיבי, יומיומי למשך למעלה מ-30 יום. התנאי השני – תחלואה במחלה ממארת או בפרקינסון. חייל שאינו מוכר במסלול הירוק רשאי להוכיח קשר סיבתי פרטני בין מחלתו לשירותו הצבאי, אך זה אינו נוגע לנדוננו. דיון 32. כפי שציינו לעיל, השאלה הראשונה, העיקרית, הדרושה הכרעה, היא האם המנוח עומד בתנאים המעודכנים של ''המסלול הירוק'', מבחן היחידה או מבחן החשיפה. המשנית, אם יתברר כי המנוח אינו עומד באחד מהמבחנים הללו, היא שאלת ההפליה האסורה. 33. אשר לתנאי המסלול הירוק, צורפו לנימוקי הערעור שני תצהירי המנוח שהוגשו בהליך הקודם, האחד משנת 2016 והשני, מפורט יותר, משנת 2019. יחידת ההחפה, עד פירוקה, שימשה כתת יחידה של שייטת 13. נחיתת כוחות באמצעות נחתות מחייב בדיקה וסימון של החוף. חיילי שייטת 13 נהגו לתפוס את החוף ולאבטחו, בזמן שיחידת ההחפה ביצעה, בצלילה ובשחייה, את בדיקת שיפוע הקרקע בתוך המים, מיפוי נתוני שיפוע הקרקע ולאחר מכן סימון ואישור החוף לנחיתה על ידי אמצעים פירוטכניים ואמצעי ראיית לילה לנחתת, אשר ממתינה בלב ים עד עד לאישור יחידת ההחפה לנחיתה. המנוח טען בתצהירו, כי ביצע אימונים ותרגילים רבים אשר כללו חשיפה ישירה ובלתי ישירה עם המים המזוהמים של נמל חיפה, מי הקישון וחוף "שמן" המזוהם הנמצא בין נמל חיפה ושפך נחל הקישון. להערכת המנוח היקף החשיפה שלו עמד על כ-500 שעות, באופן אינטנסיבי, כאשר כל גופו במים, וזאת לביצוע עשרות רבות של בדיקות בחוף "שמן" ובמפרץ חיפה. בנוסף, עסק המנוח בהדרכת הכוח הנוחת להתנהגות של שהייה ארוכה בים ועריכת סדרות מילוט נפש בים, שכללו שהייה ארוכה מאוד של לוחמי היחידה במי הקישון ובנמל חיפה עד איסופם על ידי חיילי כוחות החי"ר. המנוח נתן דגש לאימונים רבים שבוצעו לצורך העמסת כוחות "גבעתי" בחוף "שמן" ובמפרץ חיפה, אימונים שכללו גם הם בדיקה ומיפוי קרקע הים על ידי צלילה, שחייה ועיבוד הנתונים, שלאחר מכן סימון ואישור החוף לנחיתה. 34. בחקירתו הנגדית בהליך הקודם, שלא נשמעה על ידינו, נחקר המנוח על היקף החשיפה למים המזוהמים. לאור חשיבות העדות יובאו חלקים נבחרים ממנה (החל מעמ' 10 לפרוטוקול, שורה 21): ''היחידה פעלה בשני מישורים. פעם אחת בצד המבצעי ופעם אחת בצד האימוני, השגרתי. כשאנחנו אמורים להנחית כוחות של נחתות בחופי אויב זה אומר דבר נורא פשוט. גם חוף במדינת ישראל הופך באותו רגע לחוף אויב, מדמה את זה כחוף אויב וצוות שלנו מגיע לאתר. בין אם זה הגעה מהים ובין אם זה הגעה מנהלתית, מגיעים לחוף. חוליית בודקי חוף, חוליה של 5 לוחמים. אחד נמצא בחוף עם ציוד, סוג של כבל מסוים שיש עליו קשרים שכל קשר מדמה מרחק, בין אם זה מטר או בין אם זה 10 מטר. השיטה היא שהלוחמים נכנסים למים עם ציוד מדידה וכל פעם שהכבל מגיע לבחור שנמצא בחוף מגיע ליד, הוא יודע לסמן לצוות שבמים, כשזה סימון חשאי או לא סימון חשאי ואז מתבצעת בדיקה. שלושת הלוחמים, אחד מחובר לכבל ועוד שניים מחוברים ללוחם המרכזי. ואז כל פעם שיש אינדיקציה של מרחק, אנחנו בודקים את עומק הקרקעית של הים ביחס לגובה פני הים ורושמים, וככה מתבצע בדיקה לאורך כל תוואי החוף בממוצע של 200 מטר בממוצע מהחוף. כל הנתונים האלה מועברים למפקד הנחתת ובהנחה שמבחינה גרפית השוקע של קרקעית הים מאפשר לנחתת להגיע לחוף, לפתוח דלת ולהוריד לוחמים לחוף. יש מצבים שהחוף הוא כזה ואז הנחתת, כב' הש' שני: מה שאדוני מדגים לי זה גלי. העד: לא, שוקע. הקו, הרצפה של הקרקעית הים , אם היא נמצאת במצב כזה הנחתת עלולה להגיע, להיתקע בחלק הגבוה וכשהיא תפתח דלת, לוחמים או טנקים או נגמשים, ירד ואם יש מקום שהוא עמוק הם יטבעו. אז זה האחריות שלנו למפות חופים ולמצוא את החוף המתאים לנחיתה. פעולה כזאת מתבצעת כשכל הלוחמים במים והרבה פעמים גם צלילה תת קרקעית לוודא ב- 100 אחוז שאנחנו לא טועים. כי אם נחתת תיכנס לחוף וטנקים או נגמשים יצאו ויטבעו, בטח בחוף אויב, זה אסון נוראי. מכאן שכל אימון כזה, בין אם זה היה בחוף שמן שהוא צמוד לנמל הקישון או בין אם זה במפרץ חיפה בכלל, זה פעולות שלקחו שעות, לפעמים 3, 4, 5 שעות לפעמים גם 10 שעות ואז מגיעה הנחתת. כשהנחתת מגיעה לחוף אנחנו שוהים עדיין במים. זאת אומרת אני רוצה להסביר שהתהליך לפעמים הוא גם 10 שעות ו-12 שעות. יש מצבים שנחתת נכנסת ואחריה היא יוצאת, נכנסת נחתת אחרת, כב' הש' שני: ככה זה באימונים? מה שאדוני מתאר זה באימונים או במבצע? העד: זה אימון שהוא מדמה מבצע. שם הייתה החשיפה הגדולה מתוך זה שנחתות נחתו בחופי אימון ואחר כך היחידה או הפליגה או טסה במסוקים לחופי אויב, כמו חופי ג'וניה למשל לאורך התקופה שלנו, והיינו עושים את אותה תרגול שהצגתי עכשיו בחופים בלבנון ומנחיתים את הנחתות שלנו על החוף. השוני היחידי זה שבשלב של חוף אויב, שייטת 13 היו נוחתים על החוף כמה דקות לפנינו, תופסים את הראש חוף הראשון ומאבטחים את השלב בדיקה שלנו. שבחוף אויב הטכניקה היא קצת יותר כמובן חשאית. כב' הש' שני: ובתקופה שהיית בשייטת, לפני הפציעה שגרמה לך להיות, לסיים את השירות, מה שם היה? העד: עדיין, עדיין לא היה לי שם, לא היה לי חשיפה לקישון. בשייטת. לא הגעתי לשלבים האלה. ... עכשיו, זה היה צד אחד, הצד המבצעי. בנוסף לזה, כל לוחם, כל חייל של יחידות חי"ר שהתאמנו אצלנו, זה מטכ"ל ושלדג, יחידת הכלבנים של עוקץ בעבר, היו מחויבים כחלק מחיל הים, יש נוהל שנקרא "הצלת לוחם או הצלחת חייל". זה נותנים במצב שכלי שיט נכנס למצוקה, יש תרגולת שכל, שמים חגורת הצלה וקופצים למים. זה משהו שמתרגלים כל מי שעולה לספינה של חיל הים. לפני אימונים עם יחידות כאלה היינו מבצעים את אותו תהליך שהיינו שוהים במים, אם זה בתוך נמל חיפה, עשינו את זה גם באשדוד הרבה פעמים אבל גם בתוך נמל חיפה והיינו שוהים במים כשהלוחמים קופצים מעבר לסיפון, למים, נאספים על ידינו ברוב המקרים וחלק מהמקרים שוחים ועולים חזרה לכלי השיט. גם שם השהייה שלנו כחלק מאימון הייתה לפעמים שעה שעתיים, שלוש, ארבע, תלוי בהיקף האימון שהיה. זו החשיפה שלנו למים. ... האימונים היו מאזור עזה ועד ראש הנקרה, כל פעם בחופים אחרים. החוף הביתי מה שנקרא, היה חוף שמן, שזה היה חוף שהיה הכי נוח להתאמן בו. לא צריך לקבל אישורים, אין חשיפה אזרחית. כב' הש' שני: וחוף שמן הוא, הוא, העד: חוף שמן זה השפך של נחל הקישון. כב' הש' שני: זה נחשב חוף הבית שלכם? העד: לא כל כך הבית כי היחידה ישבה באשדוד... ... יוצאים לפעילות מבצעית, בוחנים ציוד. הבדיקה של הציוד לא תתבצע בדנור או בג'וניה בלבנון. בדיקת הציוד מתבצעת ביחידה, אז מן הסתם, ש: ובדיקת הציוד היא זו שכרוכה בצלילה? ת: חד משמעית, חלק מהציוד. ש: אני, אדוני, לא יודעת. ת: מה, אני פה בשביל, ש: ואת זה עשיתם בנמל אשדוד. ת: גם. ש: או. קיי, מה זה גם? ת: עשינו את זה, נניח עשינו שת"פים, אימונים עם הילת"מ. אז בסיס הילת"מ ישב על, אני לא יודע היום אבל בתקופה שלנו ישב על הנמל האזרחי ממש בכניסה לקישון. היינו עושים איתם אימונים. כשיש פעילות שזה יחד עם ילת"מ, היינו מגיעים לחיפה, לילת"מ ועושים פעילות של צלילה לדוגמא עם הציוד שלנו ושל ילת"מ בתוך הנמל. ... ת: מה זה מספר גדול? אנחנו לא, אני לא פה אומר משנה וחצי של שירות ביחידה כל יום הייתי בקישון. אני ממש לא אומר את זה. אני גם לא אומר שהנחתנו כל יום נחתות בחוף שמן. הנחתנו נחתות לאורך כל חופי ישראל ולבנון. ש: אז אתה באחד התצהירים שלך, אתה אמרת "אני מעריך שהייתי בערך 132 שעות, יש 132 שעות של חשיפה". אז, אז זהו, זה מה שאני רוצה לשאול. ת: זה מתמטיקה נורא פשוטה. ש: כן. ת: ההנחה שאימון לוקח, עם השהייה שלנו במים משהו כמו 10-12, ש: רגע, ת: עם החשיפה שלנו באימון רגיל לוקח משהו כמו 10 שעות, 12 שעות, גם אם עשינו 15 או 20 אימונים בשנה וחצי בחופים האלה. ... כב' הש' שני: ויש לאדוני איזו שהיא יכולת להעריך, ממרחק הזמן ובזהירות המתחייבת, אבל לנסות לסבר לנו את האוזן, לתת לנו תמונה, מתוך, נגיד יש, כמה פחות או יותר סך הכל האימונים שהיו באזור הקישון, בנחל הקישון, וכמה מתוכם היו על מימיים ותת מימיים? יש לאדוני איזה שהוא סדר גודל? העד: קשה לי קצת, אני חושב שמשהו בסדר גודל של לפחות 15-20 אימונים של הנחתה, אולי איזה עוד 10 פעמים של אימוני צלילה. כב' הש' שני: צלילה, כלומר צלילה זה בציוד מלא. עו"ד מרכוס לוי: צלילה בציוד מלא כמה זמן זה, אורך אימון כזה? העד: תלוי מה המטרה של האימון. יכול להיות שעתיים, יכול להיות 4 שעות. תלוי מה ההגדרה של האימון... ... או. קיי. אז, אני פשוט רוצה לסכם, אז אם אני מתייחסת לטענות שלך שאתה מדבר על האימונים שהיו בקישון, אז בעצם מה שאתה אומר שאתה זוכר, אתה יכול להעריך בערך 10 אימונים. ת: 10 או 15 אימונים, סדר גודל. ש: או. קיי. שכל אימון מה אמרת? ת: זה משתנה. בממוצע אפשר להגיד 10 שעות לאימון כזה, עם הנחתת הכוחות והשהייה במים. יש מצבים שנחתות היו מתרגלות נחיתת יום ונחיתת לילה. זה אימון שיכול להתחיל ב-8-9 בבוקר ולהסתיים ב-3-4 בבוקר למחרת. ש: לא אבל שהייה במים כל השעות. ת: כשהנחתת במים אנחנו במים. כשהיא יוצאת החוצה אז יש לנו זמן להתארגנות. עכשיו, יש מצבים שנחתת יוצאת והשנייה, חוף שמן לדוגמא הוא חוף צר. אימון של פלגת נחתות שבזמננו היו 4 או 5 נחתות, יכול להיות מהבוקר עד לבוקר למחרת, שנחתת אחת נכנסת והיא יוצאת, נכנסת אחריה נחתת אחרת, כל כניסה ויציאה של נחתת כזאת אנחנו במים. אם היא פותחת דלת ויורדים חיילי חי"ר או שריון או נגמ"שים, על אחת כמה וכמה אנחנו כל הזמן במים. קשר רציף גם עם מפקד הנחתת. הים משתנה, הגלים עולים, הנחתת מתחילה לקבל, ברגע שהיא תקבל מצב אופקי זה קטסטרופה. היא עלולה להתהפך. כל הקשר שלנו בתוך המים עם מפקד הנחתת הוא נמצא בתוך המים... ... כב' הש' שני: רק שאלה אחת אחרונה ברשותך אדוני. בסעיף 16 לתצהיר כתבת 'חשיפתי למי הקישון ומי נמל חיפה נאמדת במאות שעות אולם לכל הפחות 500'. אתה יכול, אדוני, להסביר לי מה היה ה-state of mind שעמד מאחורי זה? העד: מתוך הבנה שבערך כל אימון כזה, שוב, כממוצע, נורא קשה לי להעיד, בין 10 ל-12 שעות, יש אימונים קצרים, יש אימונים של 24 שעות. אני חושב אם ניקח 20 אימונים בערך כפול 15, 16 או 10, זה בערך 200-300 שעות. אני לא, עו"ד מרכוס לוי: רק בהמשך לוועדה, בהמשך לשאלה שנשאלה, רק למה שאתה אמרת, אם אתה אמדת במאות שעות כמו שאמרנו, בכל השירות של השנה וחצי בכל החופים. העד: לא. עו"ד מרכוס לוי: אז תסביר שוב פעם. העד: אני אומר שבאזור חוף הקישון התאמנו בערך בין 15 ל-20 אימונים. שזה בממוצע, עו"ד מרכוס לוי: עכשיו אבל אמרת זה בממוצע 10 שעות ולפני זה אמרת, העד: לאימון. עו"ד מרכוס לוי: אז 10 כפול 15 זה לא 500, אז זה מה שניסיתי לשאול. למה התכוונת. העד: לא, אני אומר, אם זה 15 או 20. אני לא זוכר את כמות האימונים. אבל נניח שהיו 20 אימונים כפול 20 שעות זה כבר 200 שעות. עו"ד מרכוס לוי: אז זה מה שאני שאלתי, ואתה פה כתבת מעל 500, אז רק שאלתי, אתה כתבת בתצהיר והתכוונת לכל השירות וכל החופים. בכוונה שאלתי. העד: האזור של הקישון להערכתי, יש מעל 200 או 300 שעות." 35. אכן, כפי שציינה המערערת, עדותו של המנוח לא התמקדה בתדירות וברציפות החשיפה למי הקישון, אלא בהיקף הכולל של החשיפה כאמור. לטענתה, כזכור, העדר הרישום צריך לפעול לטובתה. יחד עם זאת, עלינו לזכור כי המנוח לא ביקש למסור עדות מוקדמת בהליך זה על מנת לחדד סוגיה זו (המנוח התייצב לדיון לפני יו"ר הוועדה, ביום 24.9.2024), כמו גם בחר שלא להעיד עדים נוספים בסוגיה זו, וליתר דיוק משך את תצהיריהם. מבלי להכריע בטענה עד תום, בהעדר צורך משפטי, אפילו נניח את ההנחות הטובות ביותר לטובתה של המערערת, ניתן לקבוע במשך כשנה וחצי ביצע המנוח בין 20-10 ימי תרגילים, כשכל תרגיל נמשך בין 12-10 שעות, ועוד כ- 10 ימים של אימונים למשך כשעתיים עד 4 שעות כל אימון. לא נעלמה מעיננו העובדה שהמנוח לא הכחיש שחתם על תצהיר בו התייחס ל-132 שעות חשיפה כוללות, ולפערים בין היקף החשיפה במסגרת ימי התרגילים; ואולם, אין נפקות משפטית להכרעה מדויקת במחלוקת זו. 36. כך או אחרת, אין מחלוקת על העובדה שהיקף החשיפה כאמור היה במשך כשנה וחצי, תקופת שירותו בבית הספר להחפה וביחידת ההחפה. כפי שהעיד המנוח, ובהתאם להגיון הדברים, ניתן לקבוע שימי החשיפה אינם רציפים כלל וכלל ("אני לא פה אומר משנה וחצי של שירות ביחידה כל יום הייתי בקישון. אני ממש לא אומר את זה. אני גם לא אומר שהנחתנו כל יום נחתות בחוף שמן"). כעולה מהעדות, עיקר החשיפה בוצעה באימונים מדמי מבצע, "ואחר כך היחידה או הפליגה או טסה במסוקים לחופי אויב, כמו חופי ג'וניה למשל לאורך התקופה שלנו..."; על כן, אין מדובר בימי אימונים רצופים, אלא באימון, שלאחריו הנחתות היו ממשיכות באימון או יוצאות לחופי אויב, מבלי צורך ענייני לסמן את החוף באופן רציף ושוטף. 37. אנו נכונים להתעלם מכך שהחשיפה לא בוצעה במסגרת קורס הכשרה, שכן אין נפקא מינה אם החשיפה בוצעה בתקופת הכשרה או תקופת שירות רצופה. להבדיל, מאינטנסיביות החשיפה ורציפותה, איננו רואים מקום להתעלם, בהיותם תנאי מפתח להכרה במסגרת המסלול הירוק– בין לפי הכללים שנקבעו ע"י ועדת בשביץ ובין בהכרה בשל ההפליה הנטענת. 38. המסלול הירוק כולל גם שיוך יחידתי, אולם המנוח אינו משתייך ליחידה מזכה, ולא נטען אחרת. כאמור לעיל, המסלול הפרטני נזנח על ידי המערערת ואינו נדרש בחינה משפטית נוספת. 39. מכאן נפנה לטענת ההפליה. לטענת המערערת, יש להשוות את היחידה שבה שירת המנוח ליחידת שייטת 13 ולהכיר בו במסלול הירוק, כפי שהוכרו חיילי שייטת 13. טענה זו לא הוכחה וראינו לדחותה. כבסיס לניתוח המשפטי, ראוי להגדיר, על קצה המזלג, שוויון והפליה מהם. ערך השוויון הוא עקרון על במשפט הישראלי, נגזר מזכותו החוקתית של אדם לכבודו (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). השוויון הוא מהותי, במובן זה שיש להתייחס באופן שווה לשווים מבחינה רלוונטית, ובאופן שונה למי ששונים זה מזה בשוני רלוונטי ובמידה התואמת את מידת השוני ביניהם (בג"ץ 3390/16 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' הכנסת (8.7.2021), סעיף 102 לפסק הדין; רע"א 9128/17 מרכז רפואי צאנז בית חולים לניאדו נ' פלונית (18.7.2022), סעיף 38 לפסק הדין). משכך, הענקת יחס זהה לאנשים המצויים במצבים שונים עלולה דווקא ליצור אי-שוויון (בג"ץ 5394/92 אורי הופרט נ' יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, פ"ד מח(3) 353, 362). בהתאמה, הפליה תוגדר במתן יחס שונה ללא הצדקה עניינית, רלוונטית או מוצדקת. בבסיס ההפליה יסודות של שרירות, חוסר צדק, העדר סבירות והוגנות (בג"ץ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ, פ"ד מח(5) 749, 761; רע"ב 3969/97 מדינת ישראל נ' חאלד אבו רביע, פ"ד נא(5) 470, 477; בג"ץ 2618/00 חברת פארות בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד נה(5) 49, 60). משמעות הדברים היא, שיש לבחון את השוני בין הגורמים המושווים, על מנת להכשיר מתן יחס שונה. השוני כאמור צריך להיות ענייני, ישיר, קונרקטי ומידתי (בג"ץ 6407/06 דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי עורכי דין נ' שר האוצר (23.9.2007), סעיף 34 לפסק הדין). 40. הקשר הסיבתי בין היקף החשיפה למי הקישון והופעת מחלה ממארת הוכר מטעמים ערכיים אמנם, אך על בסיס כללים מדעיים לקביעת קשר סיבתי בין חשיפה סביבתית למחלה, ובהם ההשפעה המצרפית של החומרים הרעילים. כפי שנקבע על ידי ועדת בשביץ (סעיף 4ח לדו"ח הוועדה): "עצימות וחזרתיות החשיפה בפרק הזמן של ההכשרה והאימונים היא בעלת משמעות וסיכון רבים יותר לעומת חשיפה מצטברת דומה אך באופן מפורק (זמן מוגבל, בתדירות לא גבוהה, על פני זמן רב). זאת בגלל שרקמות הגוף, שחוות את החשיפה טוקסית, אינן מספיקות להתאושש, אם החשיפה חוזרת באופן כמעט רציף, לעומת חשיפות קצרות עם הפסקות ממושכות ביניהן. אין ליניאריות בהקשר זה במכפלה של זמן מצטבר ומנה. כלומר, דווקא חשיפה לפרק זמן שאינו ארוך מדי (חודש לעומת שנים) אך באופן רציף ועצים מאוד עם חשיפה סינרגטית למגוון מזהמים כימיים ורדיולוגיים, לעומת חשיפה בריכוז נמוך ותדירות נמוכה, היא המסוכנת הרבה יותר. כך שגם לנחשפים למשך זמן קצר יותר, בסף של חודש ימים לפחות, כל עוד החשיפה עצימה, כמעט רצופה, עם כל התמהיל והתנאים המפורטים לעיל, יש סיכון טוקסיקולוגי משמעותי." 41. אינטנסיביות ורציפות החשיפה למי הקישון הם שהביאו להעדר האפשרות של הגוף להתנקות מהחומרים המסכנים אותו. החשיפה הרציפה, אפוא, היא שעמדה, בין היתר, בבסיס הקביעות להכיר בחיילים שעברו קורס במי הקישון. אין מדובר בהפליה ביחס למנוח ז"ל, משאין מקום לבחון את היקף השעות בלבד, אלא את תדירות החשיפה ורציפותה למי הקישון. לכך יש להוסיף, כי ספק אם מדובר היה בחשיפה כלל גופית מתמשכת כפי שקבעה ועדת בשביץ, משלא נשמעו עדויות בעניין כאמור, אולם הדברים אינם נדרשים בחינה נוספת. 42. חיילי שייטת 13 הוכרו על סמך שיוך יחידתי בשל חשיפה משמעותית למי הקישון (בוועדת שמגר נמנו על קבוצת החשיפה הבינונית, ובמסגרת ועדת שני קבוצה זו אוחדה עם קבוצת החשיפה הגבוהה, סעיף 25 להמלצות ועדת שני). בניגוד לטענת המערערת, חיילי שייטת 13 הוכרו בשל חשיפתם בתקופה מצומצמת בתקופת הכשרה ולא בתקופת השירות הכוללת ("היקפי הפעילות בכל שנה מתייחסים ללוחמי 'יחידת הצלילה' שסיימו את הכשרתם כלוחמים צוללים באותה שנה...", עמ' 120 לדו"ח ועדת שמגר). בניתוח השעות ניתנה התייחסות להיקף החשיפה, הן באימוני הכשרה והן באימוני גופניים שכללו שחייה. בתחילת שנות ה-80, נמצא כי "תדירות הצלילות בקישון היתה פעם אחת כל שבוע או שבועיים, הן בתקופת ההכשרה כחניכים והן בתקופת שמירת הכשירות וההשתלמויות המקצועיות כלוחמים.... שחיות האימון בחוף שמן בוצעו בסמיכות למקום מושבה של יחידה 707 לשעבר, היינו השובר הקטן בחיפה, ליד בריכת הדלק ורציף הדלק, והן בוצעו כחלק מסדרות חורף שנמשכו כחודשיים עד שלושה חודשים. השחייה, בין אם לצורך אימון גופני ובין אם לצורך משחקי כדור, נמשכה כשעה והתבצעה בין פעם לשלוש פעמים בשבוע במסגרת הסדרות האמורות" (עמ' 122 לדוח ועדת שמגר). בחלוקה לקבוצות חשיפה, התייחסה ועדת שמגר לחיילי יחידות השייטת וחילקה אותם לשתי תתי קבוצות: "האחת שעסקה בצלילה באזור באופן קבוע באימוניה והשנייה שעסקה בצלילות באזור בעיקר בעת קורסי ההכשרה ולפיכך חשיפתה נמוכה יחסית" (עמ' 491 לדו"ח ועדת שמגר). 43. הנה כי כן, ההכרה בחיילי שייטת 13 נעשתה לאחר ניתוח שעות החשיפה, רציפותה ואינטנסיביות החשיפה, כשהוועדה קובעת כי החיילים שנחשפו בעת קורסי ההכשרה נחשפו ברמה הנמוכה יותר. אולם, כפי שראינו, היקף ההכשרה חייב חשיפה משמעותית של מספר ימים בשבוע (אימונים גופניים וצלילה) למי הקישון – ואת זאת אין בכלל להשוות להיקף החשיפה של המנוח, שנחשף באותו ההיקף במשך כשנה וחצי. איננו רואים בסיס משפטי לטענת ההפליה שנטענה, נוכח ההבדלים המהותיים בין תנאי השירות של המנוח ושל חיילי שייטת 13. בבסיס כל אחד מהצוללים נתוני חשיפה, היקף, רציפות ותדירות שונים באופן מובהק. בכך לא נפגעה זכות השוויון של המנוח. 44. בהקשר דומה לשלנו, ברע''א 4433/18 פלוני נ' קצין התגמולים (22.11.2018) נידונה סוגיית ההפליה, ויפים הדברים שנקבעו באותו ההליך: "ראשית נפנה לטענת המבקש בדבר קיומה של הפליה. בנקודה זו מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי עניינו של המבקש שונה מעניינם של אותם לוחמים שהוכרו כזכאים להיכלל במסלול הירוק בתקופה שלאחר שנת 2003, על אף שלא עמדו בתנאי מסמך הקריטריונים. ההבדל נעוץ בעיקר במועד הגשת תביעתו של המבקש וההחלטה בה. כפי שציין בית משפט קמא, לו המבקש היה מגיש את תביעתו, למשל, בשנת 2004, קשה היה להסביר את דחייתה. ואולם, תביעתו הוגשה בשנת 2007, כשנתיים לאחר שהופצו הנחיות הפרקליטות אשר נקטו במדיניות מתקנת – זו שאסרה המשך הכרה גורפת בתביעתם של לוחמים שלא עומדים באמות המידה המפורטות במסמך הקריטריונים, מתוך ההבנה כי הכרה כזו הייתה בגדר טעות. מובן כי אין לפסול כל אפשרות של הרשות לשנות את מדיניותה. כך במיוחד בנושא מורכב כגון דא, שהניסיון בטיפולו מסייע לרשות לעצב את שיקול הדעת הראוי לעניין. מכאן, שמועד הגשת התביעה רלוונטי לא רק בהקשר העולה במקרה הנוכחי. מדובר אפוא בהבחנה שהיא לגיטימית והבקשה איננה מבססת כי התקיימה בענייננו הפליה בלתי מוצדקת או שרירותית. ניתן להבין לליבו של המבקש או אדם במצבו, שמתקשה להשלים עם ההבחנה האמורה, אך זוהי דרכו של המשפט והרשות המינהלית, שאינם נותרים במקום אחד וטבעם להשתנות מעת לעת" (סעיף 4 להחלטה). מקום בו הוכר מועד הגשת התביעה כשוני רלוונטי, מקל וחומר ששוני מהותי יותר מצדיק את דחיית טענת ההפליה. 45. סיכומו של דבר, איננו רואים מקום להתערב בשיקול דעתו של קצין התגמולים במקרה שלפנינו, ואין לנו אלא להורות על דחיית הערעור, עם כל הצער שבדבר. בהעדר צורך להכריע בטענות הצדדים בנוגע למועד ההכרה, די לנו להסתפק בכך שלאחר הגשת התביעה הקודמת, בחר המנוח למחוק את ההליך ולהגישו בשנית אם תהא בידיו ראיה חדשה. משכך, אילו היה מתקבל הערעור, המועד הקובע הוא המועד בו הוגשה הראיה החדשה, מרץ 2022, וזאת בהתאם לסעיפים 35(ב) ו-18(א) לחוק הנכים. אנו תקווה שהמערערת לא תדע עוד צער. בנסיבות המקרה, איננו עושים צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז (לוד) תוך 60 יום מהיום. ______________ _________________ _______________ 5129371יניב ירמיהו, שופט ד"ר ורדינה שומלה חיים עוה"ד מיטל גודברג 54678313יו"ר הוועדה חברת הוועדה חברת הוועדה
ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ז, 15 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.