ע"נ 5762-08-24 ע"נ 5762-08-24

המערערת, אשת צבא קבע, הגישה לקצין התגמולים תביעה להכרה בנכות נפשית בעקבות אירוע טביעה של חייל בגיבוש יחידתי שבו שימשה כקצינה אחראית. תביעתה להכרה בזכות בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן "חוק הנכים" או "החוק") נדחתה על הסף על ידי המשיב, נוכח תחולת תיקון 29 לחוק הנכים. מכאן הערעור שלפנינו. העובדות הרלוונטיות 1. העובדות שבבסיס הערעור מוסכמות על הצדדים (בקשות מהימים 20.1.2026, 12.4.2026; עמדת הצדדים בדיון מיום 27.5.2026 שאושרה בתום הדיון), ונוגעות לנסיבות שבהן מצא החייל ר' ז"ל את מותו. 2. המערערת, ילידת שנת 1995, הייתה במועדים הרלוונטיים עתודאית, קצינה בדרגת קמ"ש (קצינת משפטים), ושירתה בשירות קבע בצה''ל, בתפקיד תובעת צבאית בפרקליטות צפון, מטכ''ל ועורף. במסגרת עתודה למדה, בשנים 2018-2014, לתואר ראשון במשפטים וממשל; בשנת 2020 החלה את לימודיה לתואר שני במשפטים, אולם לא סיימה אותו בעקבות האירוע מושא הערעור. 3. המערערת התנדבה להיות קצינה אחראית (בהגדרה "קצינה בתפקיד מחוץ ליחידה"), על כ-60 חיילים במהלך "שבוע לכידות" המעוגן בפקודת מטכ''ל 05.104. שבוע הלכידות התקיים במתקן של "האגודה למען החייל" במתכונת בסיס צבאי סגור, שמחייב את לינת המפקדים בשטח. השבוע, שהיה מיועד לקצינים בשירות חובה בעיקרו, התקיים מיום 31.7.2022 ועד יום 4.8.2022. המערערת הונחתה לבצע את התפקיד מיום 3.8.2022 בשעות הצהריים ועד למחרת היום בשעות הבוקר, לאחר פינוי החדרים ע"י החיילים. 4. ביום 3.8.2022, בשעה 17:19, נכתב בקבוצת החיילים ברשת ה-"WhatsApp", כי הקצינים נדרשים להגיע לבריכת השחייה ("קצינים שלנו לבוא לבריכה דחוף", סעיף 20 לתצהיר המערערת) מאחר שאחד החיילים טבע. בשעה 17:25 לערך, הגיעה המערערת לאזור בריכת השחייה והבחינה באנשי מד''א, שוטר וקצינים נוספים. לאחר שהתקרבה למקום, אדם שזהותו אינה פורטה עצר אותה ושאל האם היא קצינה מאחר שצריך לזהות את החייל שטבע. המערערת אכן הסתכלה על החייל, בעוד אנשי הצוות הרפואי מבצעים ניסיונות החייאה, אך היא לא זיהתה אותו. כבר באותו השלב המערערת הייתה בסערת רגשות, חשה בפחד ובתחושת מועקה. סמוך לאחר מכן, בוצעה ספירה של החיילים, הובן שיש חייל נעדר וכלל הנראה מדובר באותו חייל שטבע למוות (המערערת נטלה חלק פעיל בכך, שאלה לפרטי הזיהוי של ר' ז"ל במטרה לוודא זהותו, והכל בעודה בתחושת בהלה ובלבול). הליך הזיהוי מצד המערערת כלל בחינת הגופה שלוש פעמים, שלאחר מכן ציינה כי אינה מסוגלת להגיע שוב לבריכה, חרף בקשת אחד מהמפקדים. לטענת המערערת, היה כאוס רב במקום בשל העובדה שהיו יחידות רבות ושלחו הרבה קצינים במטרה לזהות את הנפטר. לאחר מכן נחקרה המערערת ע''י מצ''ח ונתנה עדותה, בה נאלצה לספר אודות המקרה שוב ושוב, דבר שהיה כרוך בקושי רב והעצים את החוויה הקשה שחוותה. 5. סמוך לאחר האירוע, המפקד הבכיר ביותר בשטח, סגן הפרקליטה הצבאית דאז, אל"מ ט', כינס את כל הקצינים והחיילים באודיטוריום. לפני כן, הוא קרא לחמשת הקצינים באירוע ושוחח עמם בציינו כי מדובר באירוע קשה. טענות הצדדים 6. המערערת מדגישה כי על אף שמדובר באירוע נופש, החיילים נדרשו לשמור על משמעת צבאית ועל מתכונת של בסיס סגור. משמע, לא ניתן לצאת ולהיכנס ללא אישור, בוצעו מסדרי נוכחות יומיים וכן נשמרו כללי המשמעת הצבאית כולל צורך בביצוע שמירה עם נשקים. בנוסף, טוענת המערערת כי התייחסה למשימה ברצינות רבה. המערערת מפנה לעדותה במצ"ח מיום 3.8.2022, בגדרה ציינה כי ביקשה לדעת את הגדרת תפקידה וגדרי האחריות שלה, וכי לא הוגדר מפקד משימה או מפקד אחראי אלא כחמישה קצינים אחראים. נוסף על כך, טוענת המערערת כי טרם הגעתה למקום ביצעה בירור עם הקצינות שעשו את התפקיד לפניה, על מהות התפקיד והאחריות הצבאית, ועם הגעתה למקום עשתה חפיפה עם קודמיה. מספר דקות טרם האירוע המצער, מסרה המערערת לחיילים כי תעמוד בסמוך לחדר האוכל לבצע מסדר נוכחות. 7. המערערת מוסיפה כי מפקדיה הורו לה לבצע פעולות נוספות לאחר האירוע, שכללו שיחה עם חיילי החובה על הרגשות שלהם, דיווח למפקדי יחידה בכירים נוספים על האירוע, ועמידה בקשר טלפוני עם קצין השלישות וקצינת נפגעים. בתצהירה מציינת המערערת כי חשה אחריות וסוג של אשמה. 8. המערערת טוענת כי מצבה הנפשי התדרדר בעקבות האירוע והיא אובחנה כלוקה בפוסט טראומה. לאחר האבחנה הרפואית, הופנתה המערערת לוועדת פרופיל והומלץ על הורדת הפרופיל שלה לפרופיל 21 של מצבה הנפשי. ביום 18.3.2024 הגישה המערערת תביעה למשיב להכרה בנכות בגין מצב נפשי שנגרם בזמן שירותה בקבע. קצין התגמולים דחה את תביעתה, ביום 4.6.2024, משלשיטתו נסיבות המקרה אינן מהוות חבלת שירות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו. 9. המערערת מדגישה, כי תביעתה נדחתה על הסף, מבלי שעובדות המקרה נבחנו. אלא, שמדובר, לשיטתה, ב"פעילות מבצעית" כהגדרתה בחוק הנכים. זאת, מאחר שליבת האירוע אינו הנופש או שבוע הלכידות, אלא האחראיות הפיקודית של המערערת כלפי חיילי היחידה. אירוע זה הוא ייחודי לשירות הצבאי, בניגוד למקומות עבודה אזרחיים. האירוע אינו קשור בליבת תפקידה של המערערת כקצינת פרקליטות אלא במשימה הספציפית שהוטלה עליה. על כן, האירוע הנבחן הוא המשימה הספציפית שהוטלה עליה, לדאוג לשלומם, לרווחתם, להתנהגותם ולביטחונם של החיילים שעבורם מדובר באירוע נופש צבאי. לטענתה, באירוע לא בוצע ניהול סיכונים כמתחייב מפקודות מטכ''ל ולא חולקו גדרי אחריות ברורים, מה שהניב את הכאוס וחוסר הוודאות במהלך האירוע. בנוסף, מציינת המערערת כי עצם העובדה שבוצע תחקיר צבאי על אירוע הטביעה מלמד על הייחודיות הצבאית של האירוע. לבסוף, טוענת המערערת כי שבוע לכידות של חיילי חובה אינו דומה לנופש במסגרת מקום עבודה אזרחי שכן מדובר בגילאים צעירים אשר פורקים עול. לא מדובר באירוע מנהלי או פקידותי אלא באירוע שבמהותו מעורבת אחריות פיקודית, שאינו בעל אופי אזרחי במהותו אלא צבאי. בשונה מאירוע אזרחי, החיילים נמצאו בבסיס סגור ותחת משמעת צבאית, והוא כלל תנאי לחץ מיוחדים של פעילות חירום. 10. המערערת סבורה, כי תכליתו הישירה של האירוע נמצאת בליבת המשימה ולא בחלקים המנהלתיים התומכים בה. האירוע כלל סכנה מיוחדת לשלומו או בריאותו של אחר, וכן דובר באירוע שאין לארגון שליטה עליו. עוד טוענת המערערת כי מבחן "השכל הישר" מחייב את הקביעה שאין מדובר בשגרת עבודה, אלא באירוע מבצעי שהתאפיין באחריות של קצין לחיילי היחידה, כאשר ההקשר הכולל מעניק לו אופי מבצעי העומד בזיקה ישירה למטרות הארגון – לכידות היחידה מחד, ואחריות המערערת לרווחה ושלום הפקודים. המערערת מאזכרת פסקי דין רבים אשר לטענתה תומכים בגרסתה כי מדובר בפעילות מבצעית ייחודית וטוענת שמכל אלה יש להסיק שהפעילות הזו בהתקיים תנאים מצטברים שחובה לקיימם, הוא אירוע בעל אופי, מהות ונסיבות צבאיים בהתאם לפקודת מטכ"ל. 11. המשיב מאשר כי תביעת המערערת לא נבחנה לגופה, שכן המאורע אינו חוסה תחת חוק הנכים, משלא התרחש במהלך פעילות מבצעית, אימון לפעילות או אירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי. מדובר במקרה מסוג המקרים אותם ביקש המחוקק להוציא מגדר חוק הנכים ואינו עולה בגדר אירוע צבאי או בטחוני במהותו. לטענת המשיב, קיימת מקבילה בחיי האזרחות, שהרי אירוע כזה יכול לקרות גם במסגרת עבודה או נופש פרטיים. על כן, עצם העובדה שמדובר בקצינה ובחייל, אינה מעלה ואינה מורידה, ואין בכך כדי להעניק לאירוע נופך של ייחודיות לשירות הצבאי. 12. המשיב גורס, כי למרות שמדובר באירוע חריג, מצער וטרגי, הוא אינו ייחודי לשירות הצבאי, וממילא אינו פעילות מבצעית. אירוע הנופש אינו כרוך בסיכון מיוחד, באתגר מול איום חיצוני או בתנאי לחץ וחירום. אשר לטענת המערערת כי החשיפה נבעה מעצם אחריותה והיותה קצינה, טוען המשיב כי מעבר לכך שלא הייתה מוטלת חובה על המערערת להגיע לשבוע הנופש וכי היה מדובר בהתנדבות מצידה, הרי שגם אם הייתה מוטלת עליה חובה, אין כל רלוונטיות לכך משום שיש מקבילה למקרה שלה בחיים האזרחיים, דוגמת ממונה אזרחי. דיון 13. נכות מוגדרת בחוק הנכים כ"איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, או פחיתתו של כושר זה, שנגרמו לחייל או לחייל משוחרר". ניתן לחלק את המקרים המזכים בנכות לארבע קבוצות עיקריות: הראשונה, המוגדרת בחוק כ"חבלה", חיילים שאינם בשירות קבע, שנגרם לגופם נזק אנטומי, תוך כדי ועקב השירות, במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים, לרבות מכת חום, מכת קור, או מוות פתאומי על רקע אירוע לבבי תוך כדי האירוע וכן הפרעות בתר חבלתיות; השנייה, המוגדרת בחוק כ"מחלה", חיילים שאינם בשירות קבע, שלקו תוך כדי ועקב שירותם במחלה, ליקוי, מוגבלות, תסמונת או הפרעה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית; השלישית, המוגדרת כ"מחלת שירות", חיילים בשירות קבע שלקו, תוך כדי ועקב שירותם, במחלה או החמרתה, כתוצאה מחשיפה לחומר מסוכן כהגדרתו בצו שר הביטחון, לקרינה מייננת או לקרינה אינפרא-אדומה, הידבקות במחלה כתוצאה מחשיפה למוצרי דם או נוזלי גוף במהלך טיפול רפואי בתנאי שדה, פגיעה באיברי השמיעה מאירועי רעש או חשיפה לרעש כאשר מקור הרעש הוא באמצעי לחימה, או כל מחלה אחרת שנקבעה בצו על ידי שר הביטחון- ובלבד שהמחלה או החמרתה נגרמו עקב אירוע שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי, או עקב תנאי שירות שאופיים ומהותם ייחודיים לשירות הצבאי; בקבוצה הרביעית והאחרונה, המוכרת בחוק כ"חבלת שירות", נמנים חיילים המשרתים בשירות קבע, שנגרם לגופם נזק אנטומי, במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים, לרבות מכת חום, מכת קור, או מוות פתאומי שנמנע על רקע אירוע לבבי תוך כדי האירוע וכן הפרעות בתר חבלתיות – במהלך פעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי (ר' הגדרות חוק הנכים, סעיף 1). 14. שינוי הגדרות החוק נעשה במסגרת תיקון 29, מיום 29.12.2016. תיקון זה בוצע במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), תשע"ז-2016 (להלן "תיקון 29" או "התיקון"), שתחילתו ביום 27.4.2017. כשמו של חוק ההתייעלות כן הוא; צומצמו מקרי הזכאויות על דרך של הפרדה בין חיילים בשירות סדיר/מילואים מחיילים המשרתים בשירות קבע (סעיף 39 לתיקון), והחמרת התנאים של האחרונים לזכאות על פי חוק הנכים. מהצעות חוק הממשלה ניתן להסיק כי הרציונל לתיקון נובע מ"ריחוק מהייעוד המקורי של חוקי השיקום" והעדר הייחודיות של המקרים המוכרים לשירות הצבאי, אלא "עשויים להתקיים גם במקום עבודה אזרחי" (הצעות חוק הממשלה – 1083, (31.10.2016), עמ' 458). הרחבת מעגל הזכאים גררה השלכות שליליות, לרבות תקציביות, שעל רקע כאמור הוקמה הוועדה הציבורית לבחינת זכאות לסיוע מאגפי השיקום – ועדת גורן (להלן "ועדת גורן"). הצעת חוק הממשלה אימצה את המלצות ועדת גורן, אם כי בסופו של יום, תיקון 29 שאושר בכנסת הרחיב את המלצות הוועדה בכל הנוגע לזכאים על פי חוק הנכים (לשם הדוגמה, הרחבת מקרי חבלת השירות לאנשי שירות קבע). לצד צמצום מעגל הזכאים, נקבע בתיקון החוק כי אלה שאינם זכאים עוד לזכויות על פי חוק הנכים, רשאים לפנות לקבלת זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 או חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, לפי העניין. 15. הערעור שלפנינו עוסק בקבוצת הזכאים האחרונה שפורטה, חבלת שירות, אנשי צבא בשירות קבע שנגרם להם הפרעה בתר חבלתית - במהלך פעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי. המחלוקת המוצגת נוגעת לפרשנות צמצום מעגל הזכאים לאלו שנפגעו ב"מהלך פעילות מבצעית" ולחלופין "באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי". נבחן את שניהם, בנפרד. פעילות מבצעית 16. המונח "פעילות מבצעית", הרלוונטי לחיילי צבא קבע כאמור, לא זכה להגדרה מפורשת בתיקון 29, בדברי ההסבר לתיקון או בדו"ח ועדת גורן (ר' הערות שוליים 41, 60 וכן עמ' 39 לדו"ח, סעיף 42). לצד זאת, נדמה כי הרחבתו לאירועי שגרה, כולל מקרים בטחוניים שגרתיים, חוטאת למטרת התיקון, שהרי מרבית הפעולות שיש בהן אלמנט צבאי יכולות להתפרש ככאלה שמבוצעות לצרכים מבצעיים, כחלק מחוליה הכרחית בשרשרת המובילה לפעילות הלוחמה. מנגד, פרשנות מצמצמת מדי תביא להכרה בליבת פעולות הקרב בלבד, וניכר כי זו אינה תכלית החקיקה (השוו הגדרת פעולה מלחמתית בסעיף 1 לחוק הנזיקים האזרחיים; ע"א 5964/92 קאסם בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1, 8, שם נקבע כי "פעולה היא מלחמתית אם זו פעולת לחימה, או פעולה מבצעית-צבאית", אולם הדברים נאמרו בהקשר הנזיקי שנבחן בפסק הדין). 17. בחקיקה הראשית לא נמצאה הגדרה ישירה לפעילות מעין זו, בהקשרה הצבאי. בחוק המשטרה, תשס"ו-2006 (להלן "חוק המשטרה"), לעומת זאת, ניתן להסיק את כוונת המחוקק להגדרת פעילות מבצעית של המשטרה, בקשר לחיסיון חומר תחקיר אירוע. ההגדרה מתייחסת לפעילות המשטרה למען שמירת ביטחון הנפש והרכוש מפני פגיעת איבה; פעילות המשטרה בתחום ביטחון המדינה; פעילות המשטרה הנערכת באזור יהודה והשומרון, בפיקודו של חייל המשרת בצבא הגנה לישראל; פעילות המשטרה לשם אבטחת עד מאוים שאינו עד מוגן, כהגדרתם בחוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008, וכן פעילות המשטרה לשמירת הסדר הציבורי, ובלבד שהפעילות נעשית במהלך הפרת סדר רחבת היקף ומתמשכת, שיש בעטיה חשש ממשי לפגיעה בביטחון הציבור (לצורך עריכת התחקיר נדרש שהמפקח הכללי יסבור כי נדרש לערוך תחקיר מיידי לשם שמירה על חייו של אדם, גופו או שלומו, והיועץ המשפטי לממשלה או מי שהוסמך על ידיו אישר עריכת התחקיר, אולם התוספת אינה בעלת השפעה ישירה על הגדרת הפעילות המבצעית). אין צורך להכביר מילים על כך שההגדרה בחוק המשטרה אינה יכולה לחול במקרה של חייל צבא קבע, שכן תכליות הפעילות של הגופים אינן זהות – לא באופן כללי ולא באופן פרטני הנוגע לצורך בשמירה על מתקנים. יתר על כן, ההגדרה שבחוק המשטרה הובאה למטרה אחרת, שתכליתה שונה לכאורה. משכך, ההגדרה אינה יכולה לסייע בנדוננו, אלא לכל היותר לשוטר בשירות קבע. סוגיה זו לא תוכרע במסגרת ההליך דכאן. 18. בחזרה לענייננו. אין חולק, כך נדמה, שליבת הפעילות המבצעית היא פעולה מלחמתית, אולם הגדרה שכזו מצומצמת למדי ואינה מתיישבת עם התכלית הסוציאלית של חוק הנכים. ייתכן שאין זה ראוי להגדיר את המונח "פעילות מבצעית", אלא להותיר בחינת כל מקרה לגופו ולנסיבותיו הספציפיות. כך, כל פעילות תיבחן בהתאם להקשרה הישיר, מיקומה, משכה ואופיה הספציפי, כשם שההיגיון מחייב (לדעה דומה ר' הניתוח המקיף שבע"נ (ראשל"צ) 25847-10-18 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם, ניתן ביום 18.4.2021, בהרכב כב' השופטת צ' גרדשטיין פפקין, ד"ר ו' ז'טלני ומר י' שלום). החיסרון שבהעדר הגדרה הוא העדר אחידות או ודאות הקשורים לניתוח המשפטי. אנו סבורים, כי חיבור השיקולים בהינתן תכלית החוק מצדיק הגדרה רחבה, לפיה פעילות מבצעית תהא כל פעילות, בין הגנתית ובין התקפית, בעלת מרכיבים של לוחמה או שטמון בה פוטנציאל ממשי להתפתחות לוחמה, לרבות ביצוע הפעולות הדרושות למימוש מטרתה, החל משלב יציאת הכוח לפעילות או זיהוי הפוטנציאל, לפי העניין, ועד חזרת הכוח מהפעילות או לשגרה. 19. הגדרה זו מתיישבת היטב עם הוראות חוק הנכים – "בפעילת מבצעית" – וכן עורכת הבחנה בין פעילות עצימה המעלה את רמת הדריכות של הכוח הצבאי ובין פעילות שגרתית. יתר על כן, יש בה קביעה הנוגעת למועד בו תחל נקודת הזמן של הפעילות המבצעית ומתי תסתיים. מאליו מובן, כי פעילות שגרתית עלולה להתפתח לכיוון של פוטנציאל לוחמתי, וברור שאין הצדקה שלא להכיר בחייל שנחבל החל מהשלב הראשוני בו הפך האירוע משגרתי לבעל פוטנציאל ממשי כאמור. 20. כך או אחרת, בין שראוי להגדיר את המונח "פעילות מבצעית" בקשר לחוק הנכים הסוציאלי ובין שלאו, גם בפרשנות הרחבה ביותר, פעילות צבאית שגרתית נעדרת את התכונות הנדרשות מפעילות מבצעית. לדעתנו, אחריות מפקד על שלום חיילים אחרים במהלך יום נופש – כולל במהלך פעילות שגרתית צבאית - אינה יכולה להיחשב כפעילות מבצעית. אין בה כל ייחודיות מבצעית או אלמנטים דומים לאופי הפעילות המבצעית. נתנו דעתנו לכך שמדובר בבסיס סגור, שבוע שכלל משמעת צבאית ואף שמירה, אולם מדובר בשמירה שגרתית, ללא סממנים כלשהם של אפשרות להסלמה צבאית או דרישה לפעילות ייחודית. שגרה אינה יכולה להיות מבצעית, בהגדרתה. אירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי 21. ועדת גורן המליצה בדו"ח המסכם כי לצורך "הכרה בזכאות – יתווסף לחוק תנאי שלפיו תנאי השירות שהביאו לפגיעה יהיו בעלי מאפיינים 'ייחודים ומיוחדים' לעומת תנאים נפוצים בחיים האזרחיים, באופן שנסיבות הפגיעה תהיינה בעלות אופי צבאי או ביטחוני במהותן" (עמ' 40 לדו"ח הוועדה, סעיף 48). בהתאם, נבחנים התנאים האובייקטיביים של השירות אשר גרמו לפגיעה, תוך בחינת "השאלה אם ייחודיות השירות ומיוחדותו הם שגרמו בפועל לפגיעה...ביישום מבחן זה, ייבדק אם אין לתנאי השירות שגרמו לפגיעה מקבילה בחיים האזרחיים הנפוצים" (עמ' 41 לדו"ח הוועדה, סעיפים 50-49). 22. הגדרת המינוח פשוטה, כפי שניתן להבחין, ונדרש לבחון האם קיימת מקבילה בחיים האזרחיים לאופי האירוע, מהותו ונסיבותיו. אם אין לאירוע ייחודיות, יופנה חייל צבא הקבע להגשת תביעה מתאימה שלא על פי חוק הנכים, כך שאין הוא נותר ללא מענה בדין לפגיעתו. בעוד ההגדרה עצמה פשוטה, בחינת התאמת אופי האירוע החבלתי להגדרה מורכבת יותר. בנסיבות האירוע שלפנינו, כזכור, טוענת המערערת לייחודיות השירות הצבאי, הפיקוד והאחריות של המערערת על החיילים, כמו גם אופי המסגרת הכוללת. 23. חרף ההבנה לאופי הטרגי והמצער בו מצא החייל ר' ז"ל את מותו, כמו גם מעורבותה לאחר האירוע של המערערת, עמדתנו המשפטית שונה מזו של המערערת. איננו רואים ייחודיות לשירות הצבאי, או מיוחדות באירוע לשירות הצבאי. למרבה הצער, אירוע טביעה בבריכה/ים, או כל פציעה ביום הפוגה ממסגרת, אינו ייחודי לשירות הצבאי ויכול להתרחש – והוא מתרחש בפועל, למרבה הצער – גם בחיים האזרחיים. 24. המערערת נותנת דגש להיותה הקצינה האחראית, אולם אחריות אדמיניסטרטיבית על ציבור אינה מחייבת דרגות קצונה, ואיננו רואים הבדל משמעותי בין היותה קצינה לבין מנהלת או אחראית במקום עבודה באזרחות בנסיבות שלפנינו. אנו מודעים להבחנות שיש לערוך בין אחריות פיקודית ואחריות אזרחית, דוגמת סמכות כפייה פיקודית ועונשית על הפקודים. אולם, למשימת הפיקוח על חיילים השוהים בנופש יש מקבילה אזרחית דוגמת מנהל או גורם אחראי. מעבר לכך, המבחן המכריע אינו האחריות הפיקודית, אלא אופיו ונסיבותיו של האירוע עצמו. נתנו דעתנו לכך שהמערערת התנדבה לתפקיד, אולם אין לכך חשיבות ממשית, כאמור, משזהו אינו האירוע הנבחן בהתאם לחוק הנכים ותיקון גורן. הוא הדין לחקירת מצ"ח ואמירת המפקד לפיה האירוע ייבדק. גם אירוע אזרחי היה נבחן, באותו המידה, על ידי גורמים כאלה ואחרים, ומנהל חשוף לביקורת או לדין לא פחות מזה של המערערת. נדמה כי לב האירוע אינו הבדיקה שלאחר מעשה, אלא עצם אירוע הטביעה של ר' ז"ל וחשיפתה של המערערת לגופתו לצורך הזיהוי מספר פעמים. לא בכדי ניתן משקל רב לדברים שארעו במהלך האירוע בתצהירה של המערערת. יתר נסיבות האירוע רחוקות מעיקרו, חלק מפעולות חקירה וזיהוי סטנדרטיים המבוצעים במקרה של מוות פתאומי במתקן ציבורי, ואינן מצדיקות הכרה כנסיבות ייחודיות לשירות הצבאי, בבחינת ריחוק הנזק. 25. המערערת מבקשת שנפרש את קביעות ועדות גורן באופן מרחיב, מדי, ולטעמנו הפרשנות אינה צריכה להיות כזו. הפרשנות נדרשת להיות מצומצת מזו שביקשה המערערת, על מנת להימנע מהכנסת כל אירוע להיותו ייחודי לשירות הצבאי, שהרי לכל אירוע ניתן לשוות נסיבות מסוימות המתאימות לחיי הצבא. אלא, שנדרשת ייחודיות ומיוחדות לשירות הצבאי ללבו של האירוע הנבחן, ולא לשוליו. זו אינה תכלית החקיקה והתיקון, כך שלטעמנו הפרשנות אינה צריכה להיות מרחיבה. איננו רואים תרומה ייחודית ומכריעה של אופי השירות להיותו ייחודי לשירות הצבאי. יתר על כן, קבלת עמדת המערערת פותחת פתח להכרה בקצינים ו/או חיילים אחראים, על פני אלו שאינם באותו המעמד. גם מטעם זה איננו רואים הצדקה לקביעה כי מדובר באירוע ייחודי לשירות הצבאי, משאחריותם זהה לאחריות של ראשי צוות עובדים, וכן מנהלים ישירים או עקיפים. 26. בנסיבות שלפנינו, אין תרומה משמעותית של השירות הצבאי לאירוע הנבחן, ואם ישנו כזה, הוא מצוי בשוליים. הפסיקה אליה הפנתה המערערת מתייחסת לאירועים מבצעיים ואינם ברי השוואה לענייננו (אנו ערים לפסק הדין שצורף על ידי המערערת, עליו הוגש ערעור שהתקבל; הקביעות בערכאת הערעור, בדעת רוב, מתיישבות עם קביעתנו דכאן). סיכומו של דבר, האירוע שלפנינו אינו חוסה תחת חוק הנכים. פתוחה דרכה של המערערת לפנות למוסד לביטוח לאומי, כך שהיא אינה נותרת ללא מזור למצבה הרפואי. 27. הערעור נדחה לפיכך. בנסיבות העניין, תוך מתן משקל לנסיבות האירוע המצער, מצבה הרפואי של המערערת והחיסכון בזמן השיפוטי, לא ייעשה צו להוצאות. נאחל בריאות איתנה למערערת. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז (לוד) בתוך 60 יום מהיום. ______________ ___________ ______________ יניב ירמיהו, שופט פרופ' יעקב יהב עוה"ד מיטל גודברג 678313יו"ר הוועדה חבר הוועדה חברת הוועדה