ת"ק 9950-03-26 ת"ק 9950-03-26

לפניי תביעה קטנה שהגישו בני זוג לתשלום פיצוי בסך 25,000 ₪ כנגד חברת תעופה בגין נזק שנגרם למזוודה שלהם. טענות הצדדים בקצרה טענות התובעים 1. ביום 8.12.2025 שבו התובעים לארץ מפראג. 2. באיסוף המזוודות בנתב"ג הבחינו כי המזוודה ניזוקה, נפער בה סדק עמוק עד לשלדה, שלא ניתן לתיקון. 3. התובעים פנו לדלפק בנתב"ג ודיווחו על הנזק שנגרם למזוודה ונציג השירות מילא טופס דיווח על נזק וצילם את הנזק שנגרם למזוודה. 4. יום למחרת פנו התובעים באמצעות המייל אל הנתבעת, צירפו את הדו"ח וצילום של המזוודה וביקשו פיצוי בגין הנזק. 5. ביום 11.12.2025 השיבה להם הנתבעת כי בהתאם למדיניות הנהוגה בחברה היא אינה מפצה בגין נזק קל שנגרם לציוד הלקוחות הכוללים בין היתר שריטה קלה, שפשוף ועוד. 6. הנזק שנגרם למזוודה אינו קל כפי שטוענת הנתבעת, לא מדובר בשפשוף או שריטה אלא שבר עמוק שלא ניתן לתיקון וכפועל יוצא לא ניתן לעשות שימוש במזוודה. 7. התובעים פנו פעם נוספת וציינו כי לא מדובר בנזק קל אלא נזק משמעותי אולם החברה לא הסכימה לפצותם. פנייה שלישית אף לא נענתה. 8. מדובר במזוודה שהייתה שלמה ותקינה טרם הנסיעה שנרכשה כשנה לפני הטיסה כחלק מסט מזוודות והייתה במצב כחדש. 9. לפי חוק התובלה האווירית, תש"ם- 1980 (להלן – חוק התובלה האווירית) ואמנת מונטריאול חברת התעופה נושאת באחריות מוחלטת לנזק שנגרם לכבודה של נוסע בעת שהייתה תחת השגחתה. האמנה קובעת פיצוי תקרת אחריות העומדת על סך 1519 זכויות משיכה שהם כסך 7,500 ₪. 9. הנתבעת בחרה להתעלם מפניות התובעים התייחסה אליהם בזלזול רב לטרטור והפסד ימי עבודה. 10. סכום התביעה הועמד על סך 25,000 ₪ הכולל את סכום הפיצוי לפי חוק התובלה האווירית ופיצויים בגין עוגמת נפש. טענות הנתבעת 11. התובעים מבססים נזק של 25,000 ₪ על טענתם המוכחשת לפיה באחריות החברה לפצותם בגין סדק קטן במזוודה. מדובר בשימוש ציני פסול ולא ראוי בזכות הגישה לערכאות. גם אם התובעים יוכיחו את התביעה מדובר בסעד נטען (שלא הוכח) של מאות שקלים בודדים. 12. ביום 8.12.2025 טסו התובעים בטיסה שהופעלה על ידי הנתבעת מפראג לתל אביב. בסמוך לאחר הנחיתה פנו התובעים לדלפק אבדות ומציאות בנתב"ג ודיווחו על נזק לכבודה. לאחר מכן פנו התובעים למחלקת שירות הלקוחות אצל הנתבעת. 13. מחלקת שירות הלקוחות לאחר שבחנה את הפניה ענתה לה בהתאם למדיניות החברה, המקובלת בענף התעופה לפיה חברת התעופה אינה נושאת באחריות לנזקים מסוג זה. המדובר בשריטה קטנה בגוף המזוודה שלא ניתן לקבוע כלל כי לא הייתה קיימת טרם הטענת הכבודה לבטן המטוס. 14. ממילא הנזק הנטען מחייב לכל היותר החלפת המזוודה או במקרה הקיצון שיפוי בגובה שווי המזוודה בסך מאות שקלים. 15. לפי התמונה שצורפה ניתן לראות שאין המדובר במזוודה חדשה והיא אינה ממותג יוקרתי. לא ניתן גם ללמוד מהתמונה כי המזוודה ניזוקה באחריות המוביל האווירי. 16. הדין החל במקרה של נזק לכבודה בטיסה בינלאומית הוא בעיקרו אמנת מונטריאול המסדירה אחריות מוביל אווירי בגין נזק, אובדן לכבודה או איחור במסירתה. לפי הדין הנוסע נדרש להוכיח את עצם הנזק, את הקשר הסיבתי והיקף הנזק ושוויו. אין המדובר במסלול קבלת פיצוי אוטומטי. 17. גם תקרת האחריות לפי אמנת מונטריאול אינה מהווה סכום פיצוי אוטומטי אלא גבול אחריות מירבי בלבד, כאשר הפיצוי בפועל נגזר מהנזק המוכח. בענייננו, לא הוכח הנזק שנגרם, לא צורפה חוות דעת שמאית, לא צורפה הצעת תיקון, לא הוצג מסמך המלמד כי לא ניתן לתקן את המזוודה ולא הוצג בסיס כלשהו לתשלום סך 25,000 ₪ פיצוי. 18. טענות התובעים ביחס לשירות הלקוחות, תחושת תסכול או חוסר שביעות רצון אינן יכולות להחליף הוכחת נזק ממוני. החוק ואמנת מונטריאול אינם מעניקים לתובעים זכות להפוך נזק נקודתי למזוודה לתביעה עונשית בסכום חריג, בוודאי כאשר לא הוגשה תשתית ראייתית בסיסית לגובה הנזק. 19. הסתמכות התובעים על הדו"ח שמולא על ידי נציג השירות אינה יכולה לסייע להם הנציג רושם את הנזק מפי התובעים. הנציג אינו מהנדס חומרים. אינו שמאי. אינו טכנאי. אין לו הכשרה בתחום ואין לו רישיון או תעודת הסמכה בתחום כלשהו בשאלה הנוגעת למחלוקת. תפקידו של הנציג לרשום את תלונת הנוסעים, לרשום את פרטי הנוסעים, לסמן משבצת בטופס תקן ולהנפיק מספר אסמכתא ולהעביר את הפנייה הלאה. בשום מקום בדו"ח לא צוין "שבר מבני חמור" או "משבית את המזוודה כליל". הקביעה כי המדובר בשבר מבני עמוק מצריכה הגשת חוות דעת. 20. לאחר בירור עם איש מקצוע עימו עובדת הנתבעת ניתן ללמוד מהתצלום כי אין המדובר בשבר מבני אלא נהפוך הוא, הפגם מוגבל למקטע בודד בדופן. קו המתאר של המזוודה נותר רציף וסימטרי. בתצלום המזוודה מורמת ומוחזקת ביד אחת בקצה בזווית הטייה כלומר תחת עומס כפיפה מירבי על אותה דופן ממש. סדק חודר היה נפער תחת עומס כזה. המזוודה לפי הצילום גם סגורה ונושאת את תכולתה במעמד הצילום. 21. אשר למקור הנזק, מכה חיצונית מותירה חתימה אופיינית – שקע בנקודת הפגיעה, שריטה נלווית לעיתים העברת חומר מן העצם הפוגע, וטבעת עיוות סביב מוקד המגע. אף לא אחד מסימנים אלה נראה בתצלום. לעומת זאת הדופן נראית קמורה כלפי חוץ ולא שקועה – עדות ללחץ שפעל מבפנים החוצה, קרי לאריזה מעבר לקיבולת. כלומר הנזק יכול ואירע בשל העמסת יתר על המזוודה. על פי הנתונים בידי הנתבעת, התובעים הפקידו מזוודה במשקל 19 ק"ג. 22. על כן, משלא הוכח הנזק ו/או אחריות הנתבעת לנזק, יש להורות על דחיית התביעה. על רקע סכום התביעה וניסיון התובעים להתעשר על חשבון הנתבעת גם לו תביעתם או תלונתם מוצדקת וגם לו יימצא כי הנתבעת חבה לתובעים את עלות המזוודה יש להביא בחשבון את סכום התביעה המופרז. הגשת תביעות סרק או מנופחות הן תופעה פסולה שאל לו לבית המשפט ליתן לו יד. דיון והכרעה 23. בהתאם להחלטתי מיום 31.8.2026 התביעה תוכרע על יסוד הכתב לפי תקנה 13(ג) לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 (להלן – התקנות) וזאת לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להגיש השלמת טיעון מטעמם. הצדדים הגישו השלמת טיעון. 24. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמכלול חומר הראיות, אני רואה לקבל חלקית את התביעה. הנימוקים יובאו להלן, בתמצית, כמצוות הוראות תקנה 15 לתקנות. 25. ענייננו בתביעה בגין נזק שנגרם לכבודה במהלך תובלה אווירית. אין מחלוקת כי הדין החל בנסיבות אלו הוא האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, מונטריאול 28.05.1999 (להלן – אמנת מונטריאול) המסדירה, בין היתר, את זכויות הנוסעים במקרה של נזק שנגרם לכבודה. אמנת מונטריאול נקלטה בדין הישראלי הפנימי בסעיף 3א לחוק התובלה האווירית הקובע כי היא חלה על תובלה אווירית שמקום היציאה ומקום היעד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת מונטריאול (רע"א 8456/19 איבירה נתיבי אוויר ספרדיים נ' פלישר פלד ליאורה (פורסם במאגרים) (2022) (להלן – עניין איבריה)). 26. סעיף 17(2) לאמנת מונטריאול קובע כדלקמן: " המוביל אחראי לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אובדן או נזק לכבודה רשומה רק בתנאי שהאירוע שגרם להשמדה, לאובדן או לנזק אירע בכלי הטיס או במהלך כל תקופת זמן שבה הייתה הכבודה רשומה בהשגחת המוביל, אולם המוביל אינו אחראי אם וכדי אותה מידה שהנזק נבע מפגם, מאיכות או ממגרעת הטבועים בכבודה. במקרה של כבודה בלתי רשומה כולל פריטים אישיים, המוביל אחראי אם הנזק נגרם כתוצאה מאשם שלו או עובדיו או שליחיו" החבות של המוביל לפי האמנה חלה בנוגע לנזק אשר נגרם כאשר הכבודה הייתה מצוי בהשגחת המוביל האווירי לרבות נזק שנגרם בתחומי נמל התעופה. 27. טוענת הנתבעת כי לא הוכח כי הנזק נגרם בעקבות התובלה וכי לא מדובר בנזק שנגרם לפני העלייה למטוס או בשל העמסת יתר. התובעים מאידך טוענים כי הם הבחינו בנזק מיד לאחר איסוף המזוודות ומיד דיווחו על הנזק ונציג שירות מילא טופס הודעה על הנזק. בטופס צוין ביחס לסוג הנזק: "Broken Shell" כלומר, מעטפת המוודה שבורה. הגשת הדו"ח לאחר איסוף המזוודה מלמד על האותנטיות של הדיווח ותומך בגרסת התובעים לקרות הנזק במהלך התובלה האווירית ולא לפני כן. אמנם התובעים לא הגישו חוות דעת מומחה, אולם התרשמות הנציג שמילא את הדו"ח מלמדת על שבר של המזוודה ולא על שריטה בלבד. ניתן להתרשם גם מהתמונה הצבעונית שצורפה כי מדובר בשבר עמוק ולא שריטה שטחית. אמנם לא ניתן להבחין מהתמונה האם מדובר בשבר המגיע עד לשלדת המזוודה אולם בבירור ניתן להבחין בשבר ופגם במזוודה. 28. אמנת מונטריאול אינה קובעת נזק מינימאלי למתן פיצוי. אין מחלוקת כי התובעים פנו אל הנתבעת וביקשו פיצוי, אולם הנתבעת סירבה בציינה כי מדובר בנזק פעוט, שריטה קלה שאינה מזכה לפי נהליה בפיצוי. לא נאמר בתכתובת כי הנזק מוכחש או כי הנזק לא נגרם עקב התובלה או לכך שהנזק אינו אופייני לנזקים הנגרמים בעקבות התובלה. יתרה מזו הנתבעת אף לא ביקשה לראות את המזוודה , לבחון את הנזק או לשלוח את המזוודה לתיקון ו/או להעריך את הנזק שנגרם באופן בלתי אמצעי. 29. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בהשלמת טיעון כי לאחר התייעצות עם מומחה מטעמה, סביר כי הנזק שנגרם למזוודה הוא כתוצאה מהעמסת יתר ולא נזק חיצוני לנוכח אופי השבר ולכך שקווי המתאר של המזוודה נותרו על כנם, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, לא צורפה חוות דעת מסודרת של אותו מומחה עלום ופירוט הכשרתו וניסיונו בתחום המזוודות. שנית, הערכה ניתנה על בסיס התמונה מבלי שהתובעים התבקשו להציג את המזוודה על מנת שאותו מומחה יבדוק את המזוודה בפועל ולא על בסיס תמונה. שלישית, בתמונה נראים גם שפשופים מלבד לשבר שיכולים אף הם לתמוך בגרסת התובעים. 30. אכן כפי שציינתי גם התובעים לא צירפו חוות דעת אולם בשים לב לסוג ההליך והנזק הנטען אין להעמיס על התובעים הוצאות שכ"ט מומחה. ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות נועד לפשט את הדיון ולהנגישו, ובית המשפט רשאי לנהוג בגמישות ביחס לסדרי הדין ולדיני הראיות. במחלוקת בסכום נמוך חוות דעת שמאית עלולה להגדיל את עלויות ההתדיינות בשיעור ניכר (טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה (2017) , עמ' 249). התובעים בתמיכה לטענתם צירפו כאמור דו"ח שניתן להם בעקבות הדיווח על הנזק מיד לאחר שהוא נגלה להם וכן פנו לנתבעת, אולם בשום שלב לא התבקשו על ידי הנתבעת להציג את המזוודה השבורה לבדיקה על ידי נציג מטעמה. אשר על כן בנסיבות אני רואה לפצות את התובעים בגין הנזק שנגרם למזוודה. 31. אשר לנזק. סעיף 22(2) לאמנה קובע את תקרת הפיצוי המגיע לנוסע בגין נזק שנגרם לכבודתו העומד כיום בשיעור 1,519 SDR (זכויות משיכה מיוחדות) השווים לכ- 7,500 ₪. אין המדובר בפיצוי אוטומטי ויש להוכיח את הנזק בפועל שנגרם לכבודה. על פי הפסיקה סכום התקרה כולל גם נזק לא ממוני שנגרם לנוסעים (עניין איבריה). 32. בענייננו, ומשקבלתי את טענת התובעים כי המזוודה שבורה ולא ניתנת לשימוש, והואיל התובעים לא הציגו כל קבלה בגין רכישת המזוודה וגם לא הציגו כל אסמכתא המעידה על שווי שוק שלה. עיון בתמונה מעלה כי המדובר בענייננו במזוודה מדגם לא יוקרתי משומשת שעל פי הערכת השווי שצוינה בדו"ח שוויה הוא 150 USB ככל הנראה הכוונה 150 USD (דולר ארה"ב). בנסיבות על כן, אני רואה לפסוק על דרך האומדנא פיצוי בסך 450 ₪. 33. באשר לפיצוי בגין עוגמת הנפש, ברוח הפסיקה, פיצוי בגין עוגמת נפש פוסקים רק במקרים חריגים כאשר מדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני. מדובר בסמכות שבשיקול דעת בית משפט, הן לעניין פסיקת פיצוי והן לעניין שיעורו (רת"ק 10974-07-23 (מחוזי ת"א) משה קניג נ' רחל ישראלוב (פורסם במאגרים) (2023)). בענייננו, מצאתי כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש המצדיקה פיצוי, ובנסיבות אני מורה לנתבעת לשלם לתובעים בגין עוגמת נפש שנגרמה להם בסך 500 ₪. 34. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בגין הנזק שנגרם למזוודה פיצוי בסך 450 ₪, וסך של 500 ₪ בגין עוגמת הנפש. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישא הסכום ריבית שקלית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 35. אין צו להוצאות. 36. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידיהם פסק-הדין. 37. המזכירות תשלח לצדדים את פסק-הדין, ותסגור את התיק, בשים לב לסיבת הסגירה.