ת"ק 16680-07-24 ת"ק 16680-07-24

עיינתי בבקשה ואני מורה על דחייתה. התביעה הוגשה כפי שהוגשה על ידי המבקשת (התובעת) ביום 7.7.2024, ובה התקיים דיון – בדלתיים פתוחות ובנוכחות קהל – ביום 16.9.2024. פסק הדין בתיק ניתן ביום 23.9.2024, ועל פי מיטב ההבנה, ואף לשיטת התובעת עצמה, פורסם בערוצים שונים, כולל באתר אינטרנט אליו מפנה התובעת. אכן, בהתאם להוראות הדין (סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984) ניתן להורות על איסור פרסום בין היתר בשל פגיעה – פגיעה חמורה, כפי שמורה הסעיף – בזכות לפרטיות (אחת החלופות). בהתאם לפסיקה, סמכות זו קיימת גם לאחר שהטיפול בתביעה הסתיים ואף ניתן פסק דין (רע"א 3456/21 ברק נ' מדינת ישראל מנהל מס ערך מוסף (20/5/21)). אלא שבמקרה שלפניי, אין מקום למתן כל צו, אף לא חלקי, כפי בקשת התובעת. ראשית, הגשתו של הליך אזרחי בבית המשפט כרוכה, מטיבה ומטבעה, בחשיפה – ולו מסוימת – של פרטים על אודות התובע. לעתים, מדובר בפרטים אישיים, כמו התנהלות כלכלית (פרשת ברק, לעיל), יחסים כאלה או אחרים וכיוצא בזה. לעתים, גם, מדובר במערכות יחסים אישיות, או מערכות מהעבר, אשר חושפות פרטים שייתכן שלולא הגשת התביעה לא היו נחשפים ברבים. שנית, טענת התובעת, כי חיפוש שמה במנוע חיפוש מאפשר לכל אדם להגיע למידע על ההליך ועל פסק הדין – אינה, וודאי כשלעצמה – סיבה למניעת הפרסום. זה, כאמור, טיבו של עצם ניהול ההליך. אין גם נפקא מינה, כי התובעת עצמה נחשפה למידע זה, של עצם הפרסום, באמצעות אדם אחר. אף לטענת התובעת עצמה, אין לה מידע כמה אנשים נחשפו – אם בכלל – לפרטים אלה, וכמה אנשים נחשפו לפסק הדין. אך יש להניח, בין היתר בשל הזמן שעבר, שכמות מסוימת של אנשים אכן נחשפה. גם אפשרות חשיפתם של גורמים עמם התובעת עשויה לבוא במגע בעתיד (מעסיקים, מכרים ובני משפחה) – אף היא, וודאי כשלעצמה, אינה סיבה לאיסור פרסום. יוזכר, בתיק נדון מקרה של ביטול חוזה בשל טענה לאי-חוקיות. יוזמת ההליך היא התובעת, והיא לא "נגררה" לתוכו, כמו הנתבעת. היא זו שבחרה להביא את העניין לפני בית המשפט, והיא גם בחרה כמה לחשוף, איזה מידע וכיוצא בזה. בזמן אמת, התובעת לא ראתה בכך כל קושי. עיון בפסק הדין מלמד, כי הגם שייתכן שיש בו מידע שהתובעת תגדירו כ-"מביך", הוא אינו מידע הפוגע בליבת הזכות לפרטיות, המצדיק אי-חשיפתו, או מתן צו איסור פרסום. כאמור, חשיפת פרטים מסוימים – לעתים פרטים לא נעימים – על תובע, כמו גם על נתבע, הן חלק אינהרנטי מניהול תביעה בבית משפט. התובעת הוסיפה, כי מצבה הרפואי מוסיף לפגיעה, אך כאמור מקום בו פסק הדין אינו כולל פרטים בליבת הזכות לפרטיות, ממילא חשיפתם אינה הצדקה משפטית למתן צו איסור פרסום, מה גם שלטענה זו אין כל תימוכין, וודאי בכתב. שלישית ולבסוף, כפי שציינתי, מדובר בפסק דין שניתן לפני יותר משנתיים. במשך זמן רב הוא היה "נחלת הכלל", כולל הפרטים בו, ומדובר במקרה של "סגירת האורווה לאחר שהסוסים ברחו ממנה". השיהוי הניכר בהגשת הבקשה – והרי הפרטים האישיים כפי שהובאו על ידי התובעת ושחלקם מוצאים מקום בפסק הדין – הם נחלת הכלל זה יותר משנתיים (ע"פ 3660/24 רוגוזניצקי נ' מדינת ישראל (6.6.2024)). כל זאת, כאשר התובעת לא ראתה בזמן אמת כל קושי עם מסירת וחשיפת המידע, כולל באולם הדיונים בבית המשפט. טעם זה, כשלעצמו, מצדיק את דחיית הבקשה. אציין, כי דומה שהמניע להגשת הבקשה הוא אי-הענות של האתר המדובר, לאחר שהתובעת פנתה בבקשה להסרת המידע ממנו. טעם זה אינו מהווה הצדקה לאיסור-פרסום, אף לא חלקי, גם אם עצם הפעולה כרוכה בתשלום מצד התובעת. נוכח המפורט – עקרון פומביות הדיון זוכה לבכורה, ועל כן הבקשה נדחית.