ת"ק 86879-01-26 ת"ק 86879-01-26

לפניי תביעה קטנה בסך 7,000 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעת, ובה עתרו להטיל עליה פיצוי בסכום התביעה, בשל אי עצירת אוטובוס של הנתבעת בתחנה בבית-שמש, ביום 21.12.25, בשעה חצות לערך, שגרמה להם להוצאות, לטרדה ולאי נוחות רבה ולעגמת נפש. בכתב התביעה נטען כי ביום 21.12.25, המתינו התובעים כשעמם שני תינוקות ופעוט, בתחנה מס' 5430 בבית-שמש, והמתינו לקו אוטובוס 887 אותו מפעילה הנתבעת, מבית-שמש לצפת, במטרה לנסוע לעפולה, כאשר בשעה 00:03 חלף קו האוטובוס על-פניהן, ולטענתן לא עצר כלל בתחנה, זאת חרף העובדה שבאוטובוס היו מקומות פנויים, והתובעת 2 סימנה לנהג לעצור. התובעים יצרו קשר טלפוני עם שירות הלקוחות של הנתבעת, אך הנציג שלקח את הפרטים מסר להם כי ישנם ששה אוטובוסים שיוצאים באותו המועד שאין להם שידור GPS ולא ניתן לעקוב אחריהם, וכי יעביר את פנייתם. מאחר שגם אוטובוסים אחרים לא עברו בתחנה עד לשעה 1:00 וניסיונות נוספים של התובעים להשיג את שירות הלקוחות של הנתבעת בטלפון לא צלחו, נאלצו התובעים לשכור רכב בעפולה, כשהנהג יצא מעפולה על-מנת לאסוף את התובעים וילדיהם מבית-שמש, כך שהם חזרו לעפולה רק בשעה 5:30 לפנות בוקר, כשהם תשושים. נטען כי פניות התובעים אל הנתבעת בנדון לא זכו להצעת פשרה הולמת בסכום שיהיה בו לפצות על נזקיהם הממוניים, בסך 578.60 ₪ בגין שכירת הרכב, סך 64.73 ₪ עלות נסיעה בכביש שש, ועל נזקיהם הלא-ממוניים. התובעים עתרו לפסוק לטובתם פיצוי בסכום התביעה עקב הוצאותיהם, אי הנוחות, הטרחה ועגמת הנפש שנגרמו להם בנסיבות. הנתבעת עתרה לדחות את התביעה. לטענתה, ביום 21.12.25, בשעה 23:40, יצאו שישה אוטובוסים מטעם הנתבעת, בקו 887 מבית-שמש לצפת, מאחר ודובר בימי חנוכה העמוסים. נטען, כי האוטובוסים הופעלו באמצעות מספר קבלני משנה ולגבי חלקם אין לנתבעת תיעוד לגבי מיקומם בזמן או אמת או בדיעבד. שניים מתוך ששת האוטובוסים נשאו מערכת תיעוד של מיקומם, והם תועדו כשעברו בתחנה, האחד בשעה 00:02 והשני בשעה 1:19. אוטובוס נוסף נחסם לתנועה מהשעה 00:00 עד ל-00:57. נטען, כי פעלו די אוטובוסים שיכלו להסיע את התובעות למחוז חפצן, וכי אין כל תיעוד בדבר הטענה שהאוטובוס לא עצר בתחנה. נטען, כי הצעת פשרה הולמת העומדת על יותר מכפול מהנזק הישיר שהוכח בראיות, הוצעה לתובעים ולא התקבלה. בהתאם להחלטתי, התביעה מוכרעת על יסוד הכתב לפי הוראות תקנה 13(ג) לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 (להלן: "התקנות"), לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להגיש השלמת טיעון מטעמם. התובעים בלבד הגישו השלמת טיעון מטעמם, לה צירפו קובץ שמע. הנתבעת לא הגישה השלמת טיעון על אף שההחלטה הומצאה לה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בהשלמת הטיעון מטעם התובעים ובכלל חומר הראיות, ולאחר ששקלתי טענות הצדדים ומכלול השיקולים הצריכים לעניין, נוכחתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. הנימוקים לכך יובאו להלן, בתמצית, בהתאם להוראות תקנה 15 לתקנות. תקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, בתקנה 428(ג) להן, מחייבות נהג אוטובוס בתחבורה ציבורית, לעצור אם אדם ממתין בתחנה, זולת אם אין באוטובוס מקום פנוי. הפרת הוראה זו שגרמה לנזק עשויה לחייב את מפעילת התחבורה הציבורית בפיצוי לנוסע. על-פי הנתבעת, ביחס לשלושה מתוך ששת האוטובוסים אין לה מידע אם עברו או עצרו בתחנה, ועל-כן אין לסתור בכך את טענות התובעים. ביחס לאוטובוס רביעי, ציינה הנתבעת בכתב ההגנה כי זה "נחסם לתנועה" בשעה 00:00 ועל כן אין מחלוקת כי לא עבר או עצר בתחנה. לטענת הנתבעת, אוטובוס חמישי עבר לטענתה בתחנה בשעה 0:02 ועצר בה עד השעה 0:03, ואוטובוס שישי עבר לטענתה בתחנה בשעה 1:19. עיינתי בדוח המיקומים שצורף וקיים קושי להסיק אם התחנה אליה מפנה הנתבעת היא התחנה שמיקומה נמסר בכתב התביעה, מה גם שבקובץ השמע שצירפו התובעים המתעד את שיחת הטלפון של התובעים עם שירות הלקוחות מזמן אמת, נמסר מיקום תחנה אחר מזה שצוין בכתב התביעה. משכך, אתייחס למיקום אליו הפנתה הנתבעת בדוח המיקומים, שלא נסתר. על-פי דוח המיקומים של האוטובוס החמישי, הגיע לתחנת "בן איש חי 2 בית שמש" בשעה 0:01:57 ועזב את המקום בשעה 0:02:09 – מדובר בעצירה של כ-12 שניות בלבד, כך שספק רב אם הייתה כרוכה בהעלאת נוסעים, והדבר מחזק את גרסת התובעים בכתב התביעה ולפיה האוטובוס עבר אך לא עצר בתחנה. האוטובוס השישי, הגיע לפי דוח המיקומים שצירפה הנתבעת לתחנה בשעה 01:19:49, ועזב אותה בשעה 1:20:40. מדובר בפרק זמן של דקה ו-9 שניות שמתיישב עם הטענה כי האוטובוס עצר בתחנה והעלה נוסעים. בהשלמת הטיעון טענו התובעים כי האוטובוס השישי חלף בתחנה מבלי לעצור, אולם טענה זו כלל לא נטענה בכתב התביעה, שם נטען כי האוטובוס שעבר בתחנה בשעה 00:03 עבר בה מבלי לעצור. כמו-כן, התובעים מאשרים בכתב התביעה כי המתינו בתחנה עד לשעה 1:00, כך שלא נסתרה טענת הנתבעת שנתמכה בדוח, ולפיה אוטובוס עבר בתחנה בשעה 1:19. מצאתי לקבוע אפוא, לאור הראיות, כי בין השעה 23:40 לבין השעה 1:00 לא הוכח שעצר אוטובוס בתחנה הנדונה. בנסיבות, מאחר שדובר בקו אוטובוס שתוכנן לשעה 23:40, ועד לשעה 1:00 לא הוכח שאוטובוס עצר בתחנה, הרי מדובר באיחור ניכר, שהצדיק מציאת פתרון חלופי לנסיעתם של התובעים. משכך, יש להורות על פיצוי התובעים בעלות ההוצאות שנגרמו להם, ובפיצוי מידתי בגין הטרחה ואי הנוחות שנגרמה להם. התובעים הציגו תיעוד בדבר ההוצאות שנגרמו להם. מצאתי לחייב הנתבעת לפצות אותם בסכום זה, העומד על סך כולל של 643 ₪. כן מצאתי לחייב את הנתבעת לפצות כל אחד מן התובעים בפיצוי לא-ממוני בסך של 300 ₪, ובסה"כ 900 ₪ לשלושת התובעים. סכום הפיצוי נקבע בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובהתאם לסכומי הפיצוי שנקבעו בפסיקת בתי-המשפט במקרים דומים (ראו ת"ק (פ"ת) 2008-07-25 איתי צדוק אספיר נ' אפיקים – שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ (15.3.2026), בפסקאות 6- 8; ת"ק (כ"ס) 27111-02-22 גלעד בר אילן נ' מטרופולין – תחבורה ציבורית בע"מ (8.8.2022)) . אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך 1,543 ₪, בצירוף הוצאות בסך 70 ₪, וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-הדין שאם לא כן, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית שקלית מאותו המועד ועד לתשלום המלא בפועל. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידיהם פסק הדין. המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, ותסגור את התיק, בשים לב לסיבת הסגירה.