לפני כבוד השופט שי שלהבת בעניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י בא כוחה עו"ד גמדני נגד הנאשם משה קלמי ע"י בא כוחו עו"ד מסרי וגרוס גזר דין מה עונשו של מי שפגע בהולכת רגל בעת שחצתה מעבר חציה ואושפזה בבית החולים במשך כחודש?. רקע וטיעוני הצדדים הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה - עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); נהיגה בקלות ראש- עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת התעבורה"); התנהגות הגורמת נזק וחבלה – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וגרימת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 14.11.23, בשעה 8.00 נהג הנאשם רכב מסחרי ברחוב יוספטל בבת ים ממזרח למערב, התקרב לצומת מרומזר עם רחוב דניאל ופנה ימינה בפניה "חופשית". ברחוב דניאל, אחרי הצומת בכיוון נסיעת הנאשם, מצויר מעבר חציה עליו עברה הגב' סוזן סוטו (להלן: "המעורבת"). הנאשם לא נתן תשומת לב לדרך, לא הבחין מבעוד מועד במעורבת עד לאחר הפגיעה בה, עלה על מעבר החציה, פגע במעורבת , הפילה ארצה והמשיך בנסיעה בעוד המעורבת מתחת לרכבו. כתוצאה מהתאונה נגרמו למעורבת חבלות של ממש בדמות שברים בצלעות, קונטוזיה ראייתית וחזרה אויר קטן דו צדדי, חבלה פנימית מדרגה 3 בטחול, שברים באגן, שברים בשוק ימין והיא אושפזה בבית החולים עד ליום 12.12.23 (לתקופה של כחודש ימים – ש.ש.) לאחר מספר דחיות שניתנו לבקשת ההגנה לצורך הליך הידברות מול המאשימה כפר הנאשם בכתב האישום. בטרם החל הליך ההוכחות, חזר הנאשם מכפירתו ולבקשת ההגנה, הופנה עניינו לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בנוגע לענישתו. יצוין כי לאחר חזרתו מכפירה ובטרם הפנייתו לשירות המבחן, נעדר הנאשם ממספר ישיבות מסיבות שונות והדיון בעניינו נדחה לצורך התייצבותו. אחר קבלת תסקיר שירות המבחן ומספר דחיות שנועדו בין השאר לאפשר ניסיון הידברות בין ב"כ הצדדים, נשמעו טיעונים לעונש במסגרת שתי ישיבות. בישיבת הטיעונים לעונש הראשונה, מסר ב"כ הנאשם שנבצר ממנו להתייצב לדיון בשל בעיה רפואית הקשורה לרעייתו וביקש להציג את טיעוני ההגנה במסגרת ישיבה נוספת תוך הסכמה להשמעת טיעוני המאשימה על אתר. המאשימה הגישה את טיעוניה לעונש בכתב, המעורבת שנכחה באולם הגישה אף היא התייחסות כתובה ובן זוגה נשא דברים קצרים. במסגרת טיעוניה הכתובים, הפנתה המאשימה לפסיקה המורה על הצורך בהכבדת הענישה על תאונות דרכים; קבעה כי מתחם הענישה בגין נהיגה רשלנית בגינה נגרמת תאונת דרכים עם חבלות של ממש עומד על פסילה בת שלושה חודשיים ועד שנתיים; הדגישה כי החבלות במקרה זה הנן ברף הגבוה, קשות מאלה שנגרמו במקרים שנסקרו והמעורבת אושפזה למשך כחודש בשל חבלותיה. עוד צוין שהמעורבת הנה אישה מבוגרת שנאלצה לעבור ניתוחים וטרם שבה לעצמה. בהתייחסה למתחמי הענישה ומיקומו של הנאשם בתוכם, עתרה המאשימה לקביעת מתחם שבין מאסר מותנה בן שלושה חודשים עד ל – 12 חודשי מאסר בפועל ופסילה הנעה בין פסילה מותנית לפסילה בפועל בת 36 חודשים. לגישת המאשימה, יש למקם את עונשו של הנאשם בין החלק האמצעי לחלק העליון בכל הנוגע לרכיב המאסר ולהעמידו על 7 חודשים לריצוי על דרך של עבודות שירות ככל שיימצא מתאים לכך. בכל הנוגע לרכיב הפסילה, סברה המאשימה שיש למקם את העונש ברף הגבוה ולהורות על פסילה שלא תפחת משלוש שנים. בנוסף לכך עתרה המאשימה להטלת מאסר מותנה של 6 חודשים לשלוש שנים בגין עבירות של תאונת דרכים המערבת חבלות של ממש ונהיגה בזמן פסילה, פסילה מותנית, קנס ופיצוי כספי לנפגעת. ביחס לעברו של הנאשם, מסרה המאשימה כי ברשותו רישיון נהיגה משנת 1980 (במסמך נרשם שהנו יליד שנה זו, אך ככל הנראה מדובר בשגגת קולמוס – ש.ש.) ולחובתו 27 הרשעות להצגה, כשהיתר התיישנו. בפנייתה הכתובה פירטה המעורבת את הקשיים הניכרים הנגרמים לה כתוצאה מתאונת הדרכים נשוא כתב האישום. תוך ניסיון לשמור ככל הניתן על צנעת הפרט, יצוין כי המעורבת הפנתה לחשש שהיה לחייה, למסכת הטיפולים שעברה ולפגיעה הפיסית עמה נותרה. בנוסף הסבירה כי לאחר התאונה איבדה את עצמאותה, הפכה לתלויה באחרים ואינה מסוגלת עוד לבצע פעולות רבות שביצעה בעבר. בסיום דבריה, ביקשה המעורבת להדגיש כי ברצונה שבית המשפט יבין את השפעת התאונה על חייה וחיי משפחתה בכל יום מחדש. במסגרת ישיבת טיעונים לעונש נוספת, שנערכה בנוכחות הנאשם, נטענו טיעוני ההגנה לעונש. עו"ד מסרי הפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן ממנו עולה לקיחת האחריות על ידי הנאשם כמו גם היותו אדם נורמטיבי הנעדר הרשעות קודמות. עוד התייחס לקשייה הבריאותיים הניכרים של אשת הנאשם התלויה בו במידה רבה. עו"ד גרוס, קבל, תוך פירוט רב, כנגד מסקנות המאשימה בהתבסס על הפסיקה אליה הפנתה. כן הפנה להמלצת שירות המבחן בנוגע להשתתפותו של הנאשם בקבוצה בכדי להפחית את הסיכון הנשקף מנהיגתו. לעניין ענישתו הקונקרטית של הנאשם, ביקש עו"ד גרוס למקם את עונשו של הנאשם מעט מעל הרף התחתון של מתחם הענישה, כך שיפסל לתקופה של 6-8 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית שריצה, ריצוי עבודות לתועלת הציבור, צו מבחן והשתתפות בקבוצה. בנוסף ביקש להמיר את רכיב הקנס לרכיב של פיצוי למעורבת. במסגרת טיעוניה הגישה ההגנה מסמך הנוגע למצבה הבריאותי של אשת הנאשם, בגינו לא התייצב לישיבת הטיעונים לעונש הראשונה שנערכה בהליך. הנאשם, התנצל על פגיעתו במעורבת ומסר שמהיום הראשון ביקש לבקרה בבית החולים, נאמר לו על ידי החוקרים שעדיף שימנע מכך ולאחר מכן לא היו בידו האמצעים לאתרה. כן פירט את הקושי בהתמודדות עם תוצאות התאונה והשינוי שחל בחייו בעתיה. עוד הפנה לנסיבותיו האישיות הכוללות טיפול באם סיעודית, ברעייה שלא התייצבה בבית המשפט בשל תנאי מזג האוויר ששררו במועד הדיון, להיותו מפרנס יחיד ובעל שירות משלוחים באמצעותו לא יוכל להתפרנס אם יישב בבית. ב"כ המאשימה אישר שבהתאם לרישומיה, ריצה הנאשם פסילה מנהלית בת 60 ימים. תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של הנאשם, פירט כי ברשותו רישיון נהיגה משנת 1980, לחובתו עבר תעבורתי מכביד והליך שטרם הסתיים בגינו הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין חשד לאי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית מעבר חציה בבטחה, מיום 30.6.26. בהתייחסו לדפוסי נהיגתו של הנאשם, ציין שירות המבחן כי אינו מכיר בבעייתיות העולה מהם. בנוגע לתאונה נשוא כתב האישום, פורט כי הנאשם הביע צער ואמפטיה לנפגעת, אך ניתן היה להתרשם כי הוא מצמצם ממידת אחריותו לתאונה ומתמקד במחיר בו הוא נושא בשל ההליך המשפטי. במסגרת האבחון, הוצגו כגורמי סיכון לעבריינות דפוסי נהיגה מסוכנים לצד קושי להיענות לגבולות הבא לידי ביטוי בחזרתיות העבירות מתחום התעבורה, פתיחת הליך תעבורתי נוסף המעיד על קושי בהפנמת תוצאות הנהיגה, העובדה כי עבודת הנאשם כרוכה בנהיגה וחושפת אותו למצבי סיכון רבים בכביש ועמדות מקלות ביחס לדפוסי הנהיגה. כגורמי סיכוי לשיקום צוינו קיומם של ערכים נורמטיביים בצד העדר הרשעות פליליות קודמות, יציבות תעסוקתית, קיומן של מערכות תמיכה נורמטיביות, יכולת לאמפטיה והבנת הפגיעה באחר, כמו גם נכונות ראשונית להשתתפות בסדנא בנושא התעבורה. בסיכום התסקיר, הומלץ על העמדתו של הנאשם בצו מבחן לתקופה של שנה במהלכה ייערך מאמץ לשילוב הנאשם בקבוצה העוסקת במניעת רצידביזם בעבירות תעבורה, הטלת צו של"צ לתקופה של 200 שעות ופיצוי להולכת הרגל. עיון במסמך מיום 9.7.26, המתייחס ככל הנראה לרעייתו של הנאשם, מלמד על קשיים בריאותיים משמעותיים וכן על תלותה באחרים לצורך ביצוע פעולות מסוימות. ניתוח והחלטה שיקול הדעת השיפוטי בקביעת הענישה במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, הובנה שיקול הדעת השיפוטי בכל הקשור לענישה. בהתאם להוראות סעיף 40ג לחוק העונשין נקבע כי: 40ג. (א) בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט. (ב) בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה. במסגרת סעיף 40 ט לחוק העונשין נקבעו נסיבות ביצוע העבירה בהן יתחשב בית המשפט לצורך קביעת מתחם הענישה בגין העבירה: "בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם: (1) התכנון שקדם לביצוע העבירה; (2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה; (3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה; (4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה; (5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; (6) יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו; (7) יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה; (8) מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה; (9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1; (10) האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו; (11) הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה. (ב) לעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(6) עד (9), בית המשפט יתחשב בהן ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם, ולעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10) ו-(11) – ככל שסבר שהן מגבירות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם." בהתאם להוראות סעיף 40יא לחוק העונשין נקבע שבגזירת העונש בתוך מתחם הענישה שנקבע, רשאי בית המשפט להתחשב בנסיבות הבאות שאינן קשורות לנסיבות ביצוע העבירה: (1) הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; (2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם; (3) הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו; (4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; (5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה; (6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו; (7) התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה; (8) נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; (9) התנהגות רשויות אכיפת החוק; (10) חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה; (11) עברו הפלילי של הנאשם או העדרו. סעיף 40י לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עוסק האופן קביעת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומורה: (א) בית המשפט יקבע כי התקיימו נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, על בסיס ראיות שהובאו בשלב בירור האשמה. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) – (1) בשלב הטיעונים לעונש, הנאשם רשאי להביא ראיות מטעמו, ובלבד שאינן סותרות את הנטען על ידו בשלב בירור האשמה, והצדדים רשאים להביא ראיות שנקבע בחיקוק כי יובאו בשלב זה; (2) בית המשפט רשאי, לבקשת אחד מהצדדים, להתיר להביא ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים לעונש, אם שוכנע כי לא היתה אפשרות לטעון לגביהן בשלב בירור האשמה או אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. (ג) בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מחמירה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה מעבר לספק סביר; בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מקילה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי. מיום 10.7.2012 סעיף 40יב לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לשקול נסיבות נוספות בעת גזירת העונש "אין בהוראות סעיפים 40ט ו-40יא כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם, וכן נסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים לנאשם." ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 (ה"ח 241) הנה כי כן וכמוסבר גם במסגרת עפ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (פורסם 5.8.2013) לצורך גזירת העונש, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירה וזאת בהתחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בתוך מתחם העונש יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. חריגה מהמתחם תיערך במקרים חריגים. במקרה של הרשעת נאשם בריבוי עבירות חל סעיף 40יג לחוק העונשין על פיו: 40יג. (א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע. (ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם. (ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת. במקרינו, מתייחסות כל העבירות בהן הורשע הנאשם לאירוע אחד של התאונה ולכן יקבע מתחם ענישה וייגזר עונש כולל לכולן יחד. הערכים שנפגע מביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם הנם שמירה על שלום הציבור ועל ביטחונם של עוברי הדרך. לאור מהות הפגיעה שנגרמה למעורבת, דומני שמידת הפגיעה האמורה הנה גבוהה למדי. עיון בפסיקה המתייחסת לעבירות בהן הורשע הנאשם כחלק מתאונה, בנסיבות דומות ככל הניתן, מלמד כדלקמן בקשר למדיניות הענישה הנהוגה: במסגרת רעפ 2890/23 אורי חפר נ' מדינת ישראל (פורסם, 23.4.2023), דן כבוד השופט אלרון במקרהו של מי שהורשע בשלוש מהעבירות בהן הורשע הנאשם בעניין שבפני (מלבד העבירה של "התנהגות הגורמת נזק" ) על כך שבהגיעו למעבר חציה בשטח עירוני כשהוא נוהג במונית " נהג בקלות ראש בכך שלא האט, לא שם לב לדרך שלפניו, לא הבחין במועד בהולכת הרגל, לא אפשר לה להשלים את החציה בבטחה, התקרב אליה יתר על המידה ופגע בה". כתוצאה מהתאונה, להולכת הרגל נגרמו חבלות של ממש ברגליה, בכלל זאת, שני שברים שבגינם נזקקה לניתוח בברך ולקיבוע באמצעות סד גבס. בבית משפט קמא "נקבע כי מידת הרשלנות של המבקש היא ברף הבינוני-גבוה, נוכח הפרת חובת הזהירות המוגברת החלה על נהגים בכלל, ועל נהגים מקצועיים בפרט; וכי חומרת הפגיעה בהולכת הרגל היא ברף הבינוני-נמוך, בשים לב לכך שלא נגרמו להולכת הרגל פגיעות בלתי הפיכות". בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם הנו "בין מאסר על תנאי לבין עונש מאסר בפועל בן שבועות ספורים, אשר אפשר שירוצה בדרך של עבודות שירות; ובין 5 ל-15 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה משמעותיים נוספים." בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על הכרעת הדין וגזר הדין. בית המשפט העליון דחה בשת רשות ערעור תוך קביעה שהעונש שהוטל אינו מגלה עילה להתערבותו במסגרת "גלגול שלישי". יצוין כי במסגרת גזירת עונשו של המשיב בגדרי המתחם, בית משפט קמא התחשב בכך שהוא נעדר עבר פלילי, מלבד 41 עבירות תעבורה, ברובן מסוג ברירת משפט. כמו כן צוינה נכותו, והעובדה שפסילת רישיונו עלולה לפגוע בפרנסתו כנהג מונית. לאור זאת, נגזרו על המבקש 2 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, למשך שנה; 7 חודשי פסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה; 6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, למשך 3 שנים; קנס בסך 1,000 ש"ח; ופיצוי להולכת הרגל בסך 2,500 ₪. בעפת (חי') 37216-02-26 מדינת ישראל נ' רגינה ברשנסקי (פורסם, 29.6.26) דן בית המשפט המחוזי בחיפה בעניינה של מי שבהתאם לכתב האישום בו הורשעה "נהגה ברכב באחד מרחובות העיר אור עקיבא, כשבכיוון נסיעתה מסומן מעבר חצייה על הכביש. הולכת הרגל החלה לחצות את הכביש במעבר החצייה, משמאל לימין לכיוון נסיעת המשיבה. נטען, כי המשיבה נהגה בקלות ראש, עת לא נתנה תשומת לב מספקת לדרך; לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בבטחה, פגעה בהולכת הרגל, ובכך גרמה לתאונה. כתוצאה מן התאונה, הולכת הרגל נחבלה חבלות של ממש, ובין היתר נגרמו לה שברים באגן. הולכת הרגל אושפזה בבית החולים למשך 17 ימים, במהלכם עברה ניתוח שחזור וקיבוע שבר אגן עם בורג, ואחר כך למשך כחודש וחצי במוסד שיקומי." בהתאם לעובדות כתב האישום, הייתה המעורבת בשנות התשעים לחייה והתניידה באמצעות הליכון. " בהתאם לאמור בפסיקת בית המשפט המחוזי, בית משפט קמא "ציין כי טווח הענישה בעבירות גרם חבלה של ממש רחב ונע בין עונש המינימום הקבוע בדין (3 חודשי פסילה) ועד לפסילה למשך שנים, לצד רכיבי ענישה נוספים עד כדי מאסר במקרי קיצון של רשלנות גבוהה ובחבלה של ממש ברף הגבוה. בית המשפט ציין, כי עמדת המערערת המעמידה את התנהגות המשיבה ברף הגבוה של סקלת הענישה, אינה מקובלת עליו, וכי נתן דעתו אף לאשם תורם מסוים של הולכת הרגל אשר לא מילאה אחר חובת ההתנהגות המוטלת על הולך רגל במעבר חצייה. בסופו של דבר, נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 3 לבין 24 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים." בית המשפט המחוזי דחה ערעור על הכרעת הדין, לא התערב במתחם הענישה שנקבע והוסיף רכיב של פיצוי לנפגעת שנעדר מגזר דינו של בית משפט קמא. בגזר דינו מיום השית בית המשפט קמא על המשיבה פסילה בפועל למשך 10 חודשים (בניכוי 60 ימי פסילה מנהלתית), פסילה על תנאי בת 3 חודשים, וכן קנס כספי בסך 1,500 ₪. בבחינת הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, עמד בית המשפט קמא על עברה התעבורתי של המשיבה, הכולל ארבע הרשעות קודמות, כשבידה רישיון נהיגה משנת 2018. צוין, כי "עברה תקין ובשים לב אף למהות העבירות ניתן לומר כי אינו מכביד". במסגרת עפת (מרכז) 66954-06-22 חאתם דעאיף נ' מדינת ישראל (פורסם, 18.9.22) דן בית המשפט המחוזי מרכז בעונשו של מי שנהג ברכב משא "לא האט את מהירותו בהתקרבו למעבר החצייה, לא עצר את רכבו, לא נתן זכות קדימה להולכת הרגל ומנע ממנה להשלים את חצייתה בבטחה בכך שפגע בה עם רכבו. כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, ונגרמו לה שברים בצלעות 1-7 מימין ו-2-9 משמאל, שבר בקוקואיד מימין, שבר ב7C, שבר ב-T3; שברים בכפות הידיים ופגיעה ריאתית נרחבת. הולכת הרגל עברה ניתוח לקיבוע עמוד השדרה ואושפזה לתקופה של מספר חודשים הכוללים שיקום. המערער נהג ברכב המשא מבלי לבצע הפסקה של שעה אחרי 8.5 שעות נהיגה" . בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי, בית משפט קמא: "עמד בגזר דינו על חומרת הרשלנות נוכח הנהיגה ברכב משא בתוך עיר, ואי עצירה לפני מעבר חציה. נקבע כי רף הרשלנות הוא "בינוני - גבוה", וכי נגרמה לנפגעת התאונה פגיעה "בלתי הפיכה". לאחר סקירת פסיקה ונסיבות ביצוע העבירה נקבע כי מתחם העונש ההולם "נע במנעד של מאסר בדרך של עבודות שירות ועד ל- 8 חודשי מאסר בפועל , מאסר מותנה, פסילה בפועל מלנהוג לתקופה של שנתיים ועד ל- 6 שנים, קנס ופיצוי" .בקביעתו לפיה "הקו המרכזי המנחה בפסיקת בית המשפט העליון, הינו כי יש להחמיר בקביעת מתחם העונש בנסיבות בהן מתגלית רשלנות משמעותית בדרך הנהיגה, המסבה נזקי גוף חמורים." לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב במתחם הענישה שנקבע. יפורט כי בגזר הדין שניתן בבית משפט קמא הוטל על המערער מאסר למשך 6 חדשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר למשך 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים, באופן שבשנתיים הראשונות הפסילה תחול על רכב מנועי מכל סוג שהוא וב- 3 השנים הנוספות תחול הפסילה על רכב מסוג משא בלבד מושא כתב האישום. בנוסף, הוטלה פסילה בת 8 חודשים מותנית למשך 3 שנים, קנס בסך 1000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו, ופיצוי לנפגעת בסך של 10,000 ₪. בית המשפט המחוזי הפחית 9 חודשים מתקופת הפסילה שהוטלה על הנאשם וזאת "תוך מתן משקל נוסף למכלול העונשים האחרים שהוטלו, ובכללם עונשי המאסר, בפועל ועל תנאי, קבלת האחריות על ידי המערער, היעדר מעורבות קודמת בתאונות במהלך עשרות שנות נהיגה "מקצועית", והשלכות הענישה על פגיעה ישירה בפרנסת המערער נוכח גילו." ב - עפת (ב"ש) 48442-06-19 ילנה ריבקין נ' מדינת ישראל (פורסם, 23.9.19), שנה בית המשפט המחוזי בב"ש בעניינה של מי "שנהגה ברשלנות, לא אפשרה למתלונן לחצות בבטחה את הכביש במעבר החציה ופגעה בו, וכתוצאה מכך נחבל המתלונן בגופו". בקביעתו "כי מידת רשלנותה של המערערת מצויה "ברף הבינוני - בדרג נמוך", כך שמידת הפגיעה בערך המוגן היא "ממשית אך לא ברף הגבוה"." בשקלול מדיניות הענישה ונסיבות שאינן קשורות בעבירה קבע בית משפט קמא "את מתחם העונש ככולל פסילה בפועל לתקופה שבין 3 עד 6 חודשים, פסילה על תנאי וקנס." ערכאת הערעור פסקה שעל אף שגגה שנפלה בשל התייחסות לנסיבות שאינן קשורות לעבירה עצמה במסגרת מתחם הענישה, הרי ש"מתחם העונש ההולם שנקבע, סביר לנסיבות המקרה". הענישה שהוטלה על הנאשמת כללה פסילה בפועל למשך 3 חודשים, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים, וקנס בסך 1,000 ₪. במסגרת עפת (ב"ש) 43613-07-16 אהרון רירי טויזר נ' מדינת ישראל (פורסם, 10.10.16) דן בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניינו של מי שנהג בשטח עירוני "ברשלנות ובמהירות בלתי סבירה שלא התאימה לתנאי הדרך, וגרם לתאונת דרכים. זאת, כאשר פגע בחזית רכבו בהולכת רגל, אשר חצתה באותה עת את הכביש בו נסע המערער, במעבר חציה המסומן כדין. כתוצאה מן התאונה, נחבלה הולכת הרגל, חבלות של ממש, ונגרמו לה שברים מרובים ברבים מחלקי גופה, לרבות שברים בצלעות, שבר בשוק שמאל, שברים באגן, שברים בעצם האף, וחתכים בפניה. הולכת הרגל נזקקה, עקב החבלות שספגה, לטיפול רפואי, אשר כלל ניתוחים, וכן שיקום ארוך בבית החולים לוינשטיין". בית משפט קמא, "קבע, כי מתחם העונש ההולם בגין עבירה של נהיגה רשלנית אשר גרמה לחבלות של ממש אצל הנפגע, בנסיבות בהן התרחשה הפגיעה בעת חציית כביש במעבר חציה, נע בין פסילת רישיון לתקופה של מספר חודשים, מעבר לפסילת המינימום של 3 חודשים, לצד עונשי מאסר מותנה, או של"צ, עבור בתקופת פסילה ממושכת לצד מאסר בדרך של עבודות שירות, ועד פסילת רישיון למספר שנות מאסר, לצד מאסר מאחורי סורג ובריח, לתקופה של עד 9 חודשים.". בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער כנגד גזר דינו, אך התערב באחד מרכיבי הענישה. בית המשפט קמא השית על המערער, כאמור, עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה של 4 חודשים, מאסר מותנה בן 2 חודשים לשנתיים מיום מתן גזר הדין, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים, פסילת רישיון מותנית של 6 חודשים לתקופה של 3 שנים וחתימת התחייבות בסך 8,000 ₪. בית המשפט המחוזי פסק: "על אף שלא נמצא פגם בגזר דינו של בית משפט קמא, כמפורט לעיל, ונוכח האמור בהשלמת הטיעון מטעם המערער (לרבות הסכמתו להארכת תקופת המאסר), מתקבל הערעור במובן זה, שתחת עונש המאסר בפועל שגזר בית המשפט קמא על המערער, מוטל עליו בזה, עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות." בעפת (חי') 13386-08-14 אשגן עמאש נ' מדינת ישראל (פורסם, 29.9.14) פסק בית המשפט המחוזי בחיפה בעניינה של מי ש"בעודה נוהגת ברכב בשדרות הנשיא בעיר אור עקיבא, פגעה המערערת בהולך רגל, יליד שנת 1947, בעת שחצה את הכביש במעבר חצייה, כאשר הוא דוחף עגלה ובה תינוקת. המערערת לא הבחינה בזמן בהולך הרגל ובתינוקת, וכתוצאה מכך היא פגעה בהם, כאשר להולך הרגל, נגרמה חבלה של ממש - שבר בצוואר הירך, אשר הובילו לטיפול רפואי ואשפוז." בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי, "בית משפט קמא סבר כי מתחם הענישה בעבירות של גרימת תאונת דרכים, פגיעה בהולך רגל וגרימת חבלה של ממש נע בין 3 ל- 24 חודשי פסילה בפועל, בנוסף לעונשים מותנים וקנס." בית המשפט המחוזי מצא שלא להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. יוסף כי במסגרת גזירת הדין ציין בית משפט קמא כי המערערת נוהגת משנת 2003 ולחובתה 5 הרשעות קודמות, כאשר האחרונה משנת 2013, אך בעברה אין הרשעה לא בתאונת דרכים. בית משפט קמא והטיל על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ₪, 4 חודשי פסילה בפועל ו – 3 חודשי פסילה מותנית לתקופה של שלוש שנים. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה עמדה פסיקת בתי המשפט על כך שהנסיבות שיש לשוקלן בעבירות דומות הנן בעיקר מידת רשלנותו של הנאשם ותוצאות התאונה (ראה למשל עפת (ת"א) 9298-02-15 ברוך קטנוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.2.15) (להלן: "עניין קטנוב) וכן עפת (ב"ש) 27985-02-20 מדינת ישראל נ' אלכסנדר יעקובסון (פורסם בנבו,29.7.20)). באשר לקביעת רמת הרשלנות, הרי שמעבר לעובדות המפורטות בכתב האישום בהן הודה הנאשם, לא הונחו על ידי ב"כ הצדדים כל ראיות נוספות. דומני כי מאחר והתאונה נשוא כתב האישום התרחשה בעת חציית המעורבת על מעבר חציה, יש לפנות לקביעתו העקרונית של כבוד השופט אלרון במסגרת רעפ 1871/22 ירון דנוך נ' מדינת ישראל (פורסם, 23.3.2022), ביחס לחובות הנגזרות מהוראות החקיקה החלות על נהג המתקרב למעבר חציה: "הוראות אלו מטילות על נהג המתקרב ברכבו למעבר חצייה "חובת זהירות מוגברת" – הדורשת ממנו להתאים את מהירות ואופן נהיגתו למקרה של חציית הכביש בידי הולך רגל, ובמקרה הצורך – עד לכדי עצירת הרכב לשם חצייה בטוחה של הולך הרגל. בתוך כך, על הנהג ליתן דעתו לאפשרויות לפיהן הולך הרגל לא יהיה ערני לרכב המתקרב; יסמוך על כיבוד זכות הקדימה בידי הנהג; ייטול על עצמו סיכון בחציית הכביש; ואף באפשרות להתנהגות רשלנית מצד הולך הרגל (ע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 [פורסם בנבו] (3.5.1998); ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, נז(5) 506, 519–520 (2003); רע"פ 5981/20 קיש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.10.2020))." לעניין זה, דומה שבמקרה זה יש ליחס חומרה יתרה לעובדה שבהתאם לעובדות כתב האישום, לא הבחין הנאשם בהולכת הרגל אשר הייתה קרובה אליו עד לאחר הפגיעה ואף המשיך בנסיעה בעוד הולכת הרגל מתחת לרכבו לאחר שפגע בה. עוד יש להתייחס לכך שלא נטענה כל טענה ביחס להתנהלותה של המעורבת כמי שהייתה עלולה לתרום לקרות התאונה. מן העבר השני, יש לתת את הדעת לכך שלא יוחסה לנאשם נהיגה במהירות מופרזת ולא עבירות כגון אי ציות לרמזור אדום. לעניין זה ניתן לפנות לאמור בעניין קטנוב (אם כי לא בהקשר של תאונה שהתרחשה על מעבר חציה) "לא ניתן לומר שמדובר ברשלנות ברף הגבוה הקיים. אין מדובר במי שלא ציית לרמזור אדום, אין מדובר במי שנהג במהירות מופרזת, אין מדובר במי שלא התחשב בקו לבן או עבירה קשה דומה, אלא במי אשר לזמן קצר ניתק את הריכוז בנהיגה קדימה. מנגד, כאמור, אין ספק התוצאה קשה מאד." לנוכח האמור בעניין דנוך ונסיבות נהיגתו של הנאשם כאמור בסעיף 33, בשילוב עם העובדה שלא נלוו לנהיגתו כאמור עבירות נוספות כאמור בסעיף 34, דומני כי יש לייחס לו רשלנות בדרגה הבינונית – גבוהה. ביחס לתוצאות התאונה, הרי שדומה כי בהתאם לחבלות שפורטו בכתב האישום, לכך שהמעורבת הורדמה והונשמה ושהתה כחודש באשפוז, מדובר בחבלות חמורות למדי. ביחס לשאלה האם נותרו למעורבת פגיעות ארוכות טווח, לא הוצגו על ידי הצדדים ראיות כלשהן. עם זאת מהאמור בפנייתה הכתובה של המעורבת כאמור בסעיף 7, עולה שאכן נגרמה לה פגיעה כאמור ואיכות חייה נפגעה ללא היכר. לפנייתה של המעורבת לא צורפו אסמכתאות רפואיות, אך דומה שדבריה נכתבו מדם ליבה וכאמור בהם, מתוך רצון להציג את השפעת התאונה על חייה. עם זאת, כנגזרת מנטל ההוכחה לגבי נסיבה העומדת לחובתו של הנאשם לפי סעיף 40י(ג), חוששני שלא הוכח מעל לכל ספק סביר כנסיבה העומדת לחובתו של הנאשם, קיומו של נזק בלתי הפיך למעורבת כתוצאה מהתאונה. ודוק, יובהר כי דברי מתייחסים לנטל ההוכחה בלבד ואין בהם משום אי קבלת דבריה של המעורבת לכשעצמם סבורני כי כעולה מעובדות כתב האישום בלבד, נגרמו למעורבת חבלות ברף הבינוני-גבוה, כתוצאה מהתאונה. לנוכח כל האמור לעיל, בהתחשב בערכים המוגנים, בפסיקה שהובאה ובנסיבות ביצוע התאונה, הרי שלמיטב הבנתי עומד מתחם הענישה הראוי במקרה זה ,על מאסר מותנה ועד למאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים שאפשר וירוצה על דרך של עבודות שירות ולחילופין ריצוי של"צ. בכל הנוגע לרכיב הפסילה משתרע להבנתי המתחם על מנעד שבין שלושה חודשים ועד שלושים ושישה חודשים. זאת בנוסף לפסילה מותנית בתוספת קנס/פיצוי למעורב. יאמר כבר עתה כי דומה שלאור קביעותי בנוגע לרמת הרשלנות ובמידה מופחתת גם לפגיעה שנגרמה למעורבת, תוך אבחון מקרה זה ממקרים כגון זה שנדון בעניין חפר (שם דובר בנהג מונית) ו – דעאיף (שם דובר בנהג רכב משא ובחבלות בלתי הפיכות), הרי שבמקרה שפני, יש לבחון באופן זהיר ביותר הטלת רכיב של מאסר בפועל. לא נעלמה מעיני שעולה מתסקיר שירות המבחן ומדברי הנאשם עצמו, שכמי שמתפרנס משירות שליחויות ותלוי בכך ברישיון נהיגתו, ניתן לראות בנאשם כקרוב לנהג מקצועי. עם זאת, מאחר והדבר לא הועלה על ידי המאשימה בטיעוניה, אין לזוקפו להבנתי לחובתו של הנאשם. אפשר שכחלופה לרכיב של מאסר בפועל, יש לשקול בכובד ראש אפשרות הטלת רכיב של שירות לתועלת הציבור (להלן: "של"צ") בעניינו של הנאשם. התייחסות לרכיב הענישה מסוג של"צ מפורט בסימן ד1 לפרק ו בחוק העונשין. סעיף 71א(א) לחוק העונשין מורה: "בית משפט שהרשיע אדם ולא הטיל עליו עונש מאסר בפועל, רשאי, במקום כל עונש אחר או בנוסף עליו, לחייבו בצו שיעשה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, פעולה או שירות לתועלת הציבור או הזולת (להלן, בסימן זה – שירות לציבור), למשך תקופה, למספר שעות ובהתאם לתכנית, הכל כפי שיקבע בית המשפט בצו;" על מטרת השל"צ ניתן ללמוד מהאמור בהצעת החוק שקדמה לחקיקת סימן ד1 האמור: "עיקרו של השירות לזולת הוא בכך, שיש בו כדי לשרת את הרעיון של הטבת הנזק - מוצע להוסיף עליהם עתה עיצום נוסף, הוא השירות לזולת . במובנו הרחב - שגרם הנידון לחברה בעבירה שעבר, ויחד עם זאת הוא עשוי לקקני ת ערכים למי שעושה את השירות, ובכך לתרום לשיקומו. הרחבת מסגרות הענישה תתרום — לפי המצופה — לשניים אלה: היא תמעיט, במידת מה, את גזרי המאסר, באפשרה הזדמנו ת מסוג שונה לנידונים, בטרם יישלחו למאסר, ותקנה ממד קונסטרוקטיבי וחיובי יותר לרעיו ן העונש עצמו" ובהמשך "הסמכויות המוצעות נועד ולגוון את דרכי הענישה לגבי עבירות שאינ ן חמורות, כשבית המשפט סבור שהעונש הראוי אינו עונש מאסר בפועל . השירות לתועלת הזולת אינו נועד להחליף עיסו ק לצרכי פרנסה או משלח יד. אחד ממאפייני השירות לזו ־ לת הוא שאין הנידון מוצא ממסגרתו הטבעית ומעיסוקי ו הרגילים ואין משנים את אורח חייו - עובדה החוסכ ת צורך בהליכי שיקום לאחר ריצוי העונש - אלא ש ב שעות הפנאי שלו וללא שכר יעשה את השירות שהוט ל עליו" על היחס בין רכיב של מאסר בפועל לרכיב של של"צ, ניתן ללמוד מקביעת בית המשפט העליון ב - רעפ 6374/08 אלון גנני נ' מדינת ישראל (פורסם, 6.2.2012) "מקובלת עלי פרשנותו של המערער ולפיה עונש מאסר ועונש של"צ אינם יכולים לדור בכפיפה אחת – כך על פי לשון הסעיף, שקובע מפורשות כי רק אם לא הוטל על אדם עונש מאסר בפועל, ניתן לחייבו בצו לעשות של"צ." בכל הנוגע לקביעת עונשו של הנאשם במתחם, הרי שכאמור מעלה עולה מתסקיר שירות המבחן ומדברי הנאשם עצמו, שפרנסתו תלויה ביכולתו לנהוג, דבר המלמד שהפגיעה שעלולה להיגרם לנאשם כתוצאה מענישתו, משמעותית ביותר. בכל הנוגע לפגיעה אפשרית במשפחתו של הנאשם, יש ליתן את הדעת למצבה הבריאותי של רעייתו, כעולה ממסמך שצורף מטעמו ולתלותה בסיוע המתקבל מאחרים. לפגיעה האמורה מצטרפים דבריו של הנאשם לפיהם הוא מפרנס יחיד, אמירה הנתמכת במסמך המתייחס למצבה הבריאותי של רעייתו. לזכותו של הנאשם עומדת נטילת האחריות לאחר שבתחילה כפר כאמור בעובדות כתב האישום. בכל הנוגע להתנהלותו ויחסו של הנאשם ביחס למעורבת בבחינת "מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה" הרי שלזכותו עומדים דבריו בבית המשפט לפיהם מהיום הראשון ביקש לבקרה בבית החולים ונאמר לו על ידי החוקרים שעדיף שימנע מכך, כמו גם האמור בשירות המבחן בדבר היכולת לאמפטיה והבנת הפגיעה באחר. לחובת הנאשם עומדת קביעת שירות המבחן לפיהם ניתן היה להתרשם כי הוא מצמצם ממידת אחריותו לתאונה ומתמקד במחיר בו הוא נושא בשל ההליך המשפטי. כן עומדת לחובתו במידה מסוימת אמירתו לפיה לא התעניין בשלומה של המעורבת מאחר ולא היו בידו האמצעים לאתרה בחלוף התקופה הראשונה שלאחר התאונה. בכל הנוגע לסוגיית חלוף הזמן ממועד האירוע נשוא כתב האישום, הרי שמהמועד האמור בנובמבר 2023 חלפו כשלוש שנים, פרק זמן שאינו בלתי מבוטל. עם זאת עיון במערכת נט המשפט מלמד כי כתב האישום הוגש כחודשיים ומעט לאחר האירוע ובהליך ניתנו מספר דחיות, חלקן, כאמור מעלה, לאחר הודאתו של הנאשם בכתב האישום של ההליך לבקשת ההגנה לאור היעדרותו של הנאשם מסיבות שונות. לנוכח זאת, הרי שרכיב הזמן שחלף אינו עומד לזכותו של הנאשם זאת אף אם אי התייצבותו לדיוניו נבעה מאילוצים הקשורים למצבה הבריאותי של רעייתו. בחינת עברו התעבורתי של הנאשם מלמד כאמור שברשותו רישיון נהיגה משנת 1980 ולחובתו 27 הרשעות להצגה. אפשר שנפלה שגגה בידי, אך דומה כי העתק מהרישום התעבורתי לא נמסר על ידי המאשימה וציינו נערך בהתבסס על דברי ב"כ באולם. עם זאת, מאחר וההגנה לא קבלה על נכונות העבר שהוצג, הרי שניתן להסתמך על דברי המאשימה. לא נמסר כי בעברו של הנאשם עבירות של תאונות דרכים עם חבלות של ממש. דומני שהעבר האמור פועל בעיקר לחובתו של הנאשם. אומנם מעיסוקו בתחום השליחויות ותלותו בנהיגתו לצורכי פרנסתו מסתברת מסקנה אפשרית לפיה מרבה הוא בנהיגה, אך דווקא בשל כך ניתן לצפות כי ימנע מביצוע עבירות כמצופה מנהג מנוסה המתפרנס מנהיגתו. לעניין זה, ניתן לראות את הנאשם כמי שקרוב להיותו נהג מקצועי. לא נזקפה לחובת הנאשם העובדה שכאמור בתסקיר שירות המבחן עומד כנגדו הליך פתוח בגין חדש לביצוע עבירת תעבורה, היות ולא נמסרו פרטים בנוגע לתוצאות ההליך ודבר קיומו כלל לא פורט על ידי המאשימה בטיעוניה. לאור כל האמור הרי שלעניות דעתי יש להעמיד את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם בכל הנוגע לרכיב המאסר בפועל ובראש השליש התחתון של המתחם באשר לפסילה בפועל. באשר לרכיב הקנס, תינתן התחשבות בפגיעת רכיב הפסילה בפרנסתו של הנאשם, תוך איזון עם הטלת פיצוי שיביא לידי ביטוי מסוים את סבלה של המעורבת. לאור האמור בסעיפים 40-42 בנוגע לרכיב השל"צ, תסקיר שירות המבחן ועתירת ההגנה לריצויו, ייכלל הרכיב האמור בענישתו של הנאשם כהמלצת שירות המבחן. זאת במידה מסוימת כחלף של הטלת מאסר בפועל, כאלמנט חינוכי צופה פני עתיד ובאופן מדוד גם להקלת רכיב הפסילה בפועל על השלכתו בנוגע לצרכיה של אשת הנאשם. בהתחשב בכל האמור לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: ריצוי 200 שעות של"צ. מועד תחילת הריצוי ומיקומו, יקבעו לאחר קבלת התייחסות מרשויות שירות המבחן. בנוסף לכך יועמד הנאשם בצו מבחן לתקופה של שנה במהלכה ייערך מאמץ לשילובו הנאשם בקבוצה העוסקת במניעת רצידביזם בעבירות תעבורה. מובהר לנאשם כי עליו לשתף פעולה באופן מלא עם נציגי שירות המבחן ומעבידיו במקום ריצוי השל"צ. פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 14 חודשים בפועל, בניכוי חודשיים פסילה מנהלית שרוצתה, כך שבגין הליך זה תיוותר לנאשם יתרת ריצוי לפסילה בת 12 חודשים. מועד תחילת ריצוי הפסילה יקבע תוך התחשבות בבקשת ההגנה בעניין, ככל שתוגש. (מוסבר כי יש לבצע הליך של הפקדת רשיון נהיגה במזכירות בית המשפט בהתאם להנחיות המזכירות וכי באם הדבר לא ייעשה אזי תקופת הפסילה לא תימנה). פסילת רשיון נהיגה לתקופה של - 4 חודשים וזאת על תנאי למשך - 3 שנים. (מוסבר כי על פי הדין מי שנפסל על תנאי ייפסל בפועל אם תוך התקופה שנקבעה בגזר הדין יעבור אותה עבירה עליה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה) . מאסר לתקופה של - 2 חודשים וזאת על תנאי למשך - 2 שנים שלא תיעבר בתקופת התנאי עבירה של גרם תאונת דרכים עם חבלות של ממש. פיצוי למעורבת בסך 3,600 ₪ שישולם עד לא יאוחר מיום 6.1.27. ניתן לשלם חוב מסוג קנס/ פיצוי/ הוצאות כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/ גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה: www.eca.gov.il . מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000. במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). לידיעתך: החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט. לידיעתך: בחלוף המועד לתשלום המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה ינקוט הליכים לגביית החוב. למידע נוסף ותשלום הקנס ניתן לפנות גם לנציגי המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה במוקד המידע והשרות הטלפוני בטלפון מספר 35592* או בטל' מספר 073-2055000. בשל התחשבות בהשפעת פסילת רישיון נהיגתו של הנאשם על פרנסתו ולנוכח גזירת פיצוי לנאשמת, לא יוטל על הנאשם רכיב של קנס. זכות ערעור כדין.
ניתן היום, כ"ה תשרי תשפ"ז, 06 אוקטובר 2026, במעמד הנוכחים.