פרטי ההליך
לפני
כבוד השופטת שירי שפר
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
דורון לטי
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 07 אוקטובר 2026, כ"ו תשרי תשפ"ז גזר דין הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ברכב בקלות ראש, נסיעה אחורנית ללא צורך וגרימת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 62(2), 38(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961, ולתקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961. על פי עובדות כתב האישום, ביום 11/08/23, בסמוך לשעה 00:12 הנאשם נהג ברכב פרטי בעיר מודיעין ולצידו ברכב ישבה גב' אבירם פאולינה. הנאשם עצר את רכבו בסמוך לבית 13 ברחוב רבקה אמנו כדי לאפשר לגב' פאולינה לצאת מן הרכב; מיד לאחר יציאתה ובטרם הספיקה לסגור את דלת הנוסע, החל הנאשם בנסיעה אחורנית, מבלי שנקט בזהירות הנדרשת, בעוד דלת הנוסע פתוחה ופגע בגב' פאולינה והיא נפלה לאחור. כתוצאה מכך נגרמו לגב' פאולינה חבלות של ממש בדמות SAH פרונטלי וטמפורלי (דימום מוחי), שבר אוקסיפיטלי משמאל חוצה JF (שבר בסיס גולגולתי), דימום עכבישי פרונטלי קטן מימין ודימום תת עכבישי בחריצים טמפורליים מימין; הנפגעת אושפזה בבית החולים למשך 11 ימים – לאחר מכן הועברה למחלקה לשיקום נפגעי ראש בבית החולים שיבא. במהלך אשפוזה - סבלה מסחרחורות וכאבי ראש, בנוסף היה רושם לאיטיות כללית, הפרעות בראייה משמאל, חוסר איזון, קושי ביכולות שפה גבוהות וצורך בעזרה קלה בכל תפקודי BADL (Basic activities of daily living). הנפגעת שוחררה מבית החולים ביום 03/10/23 והמשיכה לעבור טיפולים אינטנסיביים נפשיים ושיקומיים. הנאשם, כפר באישום, ולכן נשמעו חלק מן הראיות במסגרת פרשת תביעה. טרם שמיעת פרשת ההגנה, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום כפי שהן וללא תיקון. הנאשם הופנה, לבקשתו, לקבלת תסקיר לעונש. תסקיר שירות המבחן על פי תסקיר שירות המבחן מיום 09/09/26, הנאשם כבן 55, מתגורר ברמת גן, נשוי ואב ל-2 ילדים (בגילאי 18 ו-22), מתפרנס מעבודתו בחברת החשמל מזה 33 שנים. הנאשם מתמודד עם מצוקה רגשית, דריכות וחרדות מאז קרות התאונה, סימפטומים המאפיינים חוויה פוסט טראומטית. הנאשם נעדר מעורבות פלילית או תעבורתית קודמת. הנאשם תיאר קשר חברי עם הנפגעת, אותה הכיר במסגרת שיעורי ריקודים סלונים כשלדבריו נהגו להיפגש מחוץ לשיעורי הריקוד, תיאר כי התאונה אירעה לאחר בילוי משותף בבית קפה שעה שהחזיר את הנפגעת לביתה. הנאשם תיאר כי בימים הראשונים לשהותה של הנפגעת בבית החולים ביקר אותה מידי יום אך בהמשך בנה ביקש כי יחדל מכך. לדבריו, הנפגעת שבה לשיעור הריקוד וקיבלה את פניו בקרירות ומכך הבין כי היא כועסת עליו בשל הפגיעה בה בתאונה ומאז נותק הקשר עמה. הנאשם קיבל אחריות לביצוע העבירות, מכיר בתוצאות מעשיו, הביע אמפטיה כלפי הנפגעת וביטא נכונות לבצע שירות לתועלת הציבור. שירות המבחן סבר כי הנאשם יכול להיתרם מטיפול קבוצתי ממוקד וייעודי לנהגים פוגעים בתאונות דרכים, הנאשם ביטא מוטיבציה ראשונית להשתלב בטיפול ומצוי כעת ברשימת המתנה. להערכת שירות המבין שילוב של פיצוי ותרומה לחבריה יקטין את הסיכון להישנות העבירות. שירות המבחן המליץ להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך חצי שנה. בנוסף, המליץ כי יוטל צו של"צ בהיקף של 150 שעות כחלופת ענישה חינוכית ושיקומית. ראיות לעונש ההגנה הגישה סיכום הערכת כישורי נהיגה של נפגעת העבירה (נ/2). טיעוני הצדדים לעונש: המאשימה בטיעוניה, עמדה על חומרת העבירות, הערכים המוגנים שנפגעו, נסיבות קרות התאונה כעולה מעובדות כתב האישום ועל חומרת תוצאות התאונה - שהן לגישתה ברף הבינוני - גבוה. לטענת המאשימה רף הרשלנות משמעותי. המאשימה עמדה על חבלות הגוף שנגרמו לנפגעת העבירה כעולה מהתעודות הרפואיות שהוגשו (ת/13) וכעולה מעדות נפגעת העבירה בעת שמיעת הראיות. לשיטת המאשימה, מתחם העונש ההולם, באשר לרכיב המאסר נע בין 9-20 חודשי מאסר בפועל, בנוסף לפסילת רישיון שנעה בין 3-5 שנים. לאור עברו התעבורתי הנקי של הנאשם ולקיחת האחריות המאשימה ביקשה למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם ולהשית עליו מאסר בפועל בן 9 חודשים אשר יכול וירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה בת 36 חודשים, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי לנפגעת העבירה. המאשימה תמכה טיעוניה בפסיקה. ב"כ הנאשם בטיעוניו, עמד על לקיחת האחריות והודאת הנאשם; על הנסיבות המיוחדות של המקרה על רקע ההכרות המוקדמת בין הנאשם לבין נפגעת העבירה, אשר רקדו יחד בחוג לריקודים סלונים וביום האירוע הנאשם החזיר אותה לביתה. לטענת ב"כ הנאשם, התאונה אירעה בשל חוסר תשומת לב רגעית של הנאשם ועל כן, רף הרשלנות נמוך. ב"כ הנאשם ציין כי כחודש לאחר התאונה, נפגעת העבירה, עברה מבחן הערכת כישורי נהיגה ונמצאה כשירה לשוב לנהוג. עוד הפנה לעדותה של נפגעת העבירה ממנה עולה כי היא מנהלת אורח חיים תקין ואף חזרה לרקוד. הנאשם כבן 55, בעל וותק נהיגה העולה על 40 שנה ועברו התעבורתי נקי לחלוטין. הנאשם עובד בחברת החשמל כמנהל עבודה, רישיון הנהיגה נחוץ לו לצורך פרנסתו; עוד עמד על חלוף הזמן - התאונה התרחשה לפני כ-3 שנים. לשיטת ב"כ הנאשם, מתחם העונש ההולם נע בין 6-20 חודשי פסילה בפועל וכולל רכיב מאסר הנע בין מאסר על תנאי ומגיע עד למאסר קצר שיכול בדרך של עבודות שירות. ב"כ הנאשם ביקש למקם את עונשו הנאשם בתחתית המתחם ולהשית עליו 6 חודשי פסילה לצד צו של"צ, צו מבחן ופיצוי לנפגעת העבירה. ב"כ הנאשם תמך טיעוניו בפסיקה. הנאשם בדברי סיכום, תאר כי הוא כבן 55, עובד ותיק בחברת חשמל, לו ולנפגעת העבירה הכרות מוקדמת מחוג הריקוד; הנאשם הביע אמפטיה וצער. תאר כי רישיון הנהיגה מאוד חשוב לו משום שבמסגרת עבודתו נוסע מאתר לאתר ונותן שירות. מאז האירוע לא חזר לרקוד כי מצפונו מקשה עליו. כשראה שהנפגעת שבה לרקוד לאחר 3 וחצי חודשים חש הקלה. דיון והכרעה: על חומרת נגע תאונות הדרכים דובר בפסיקה רבות. הערך המוגן שנפגע מהעבירות שביצע הנאשם, הוא הגנה על שלום הציבור ושלמות הגוף, ובפרט שמירה על שלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך. מידת הפגיעה בערך המוגן היא ברף בינוני, כפי שיפורט להלן, הן כנגזרת של מידת הרשלנות והן כנגזרת של תוצאות התאונה. תוצאות התאונה, בהתייחס לחבלות הגוף שנגרמו לנפגעת, הן משמעותיות ותלווינה אותה בעתיד. נסיבות הקשורות בביצוע העבירות רף הרשלנות כעולה מעובדות כתב האישום, התאונה התרחשה לאחר שהנאשם עצר את רכבו לצורך הורדת הנוסעת, נפגעת העבירה; נפגעת העבירה יצאה מהרכב אך בטרם סגרה את דלת הנוסע, הנאשם החל בנסיעה לאחור מבלי לנקוט בזהירות הנדרשת ובעוד דלת הנוסע פתוחה, פגע בגב' פאולינה והיא נפלה לאחור. התאונה התרחשה מיד בתחילת הנסיעה לאחור. אין ספק כי תאונה מצערת זו התרחשה בשל רשלנות הנאשם ואולם בנסיבות המתוארות לעיל –מיד עם תחילת הנסיעה לאחור, לאחר עצירה – רף הרשלנות הוא נמוך. ראו בעניין דומה - עפ"ת (מחוזי מרכז) 37603-07-22 גוטליב נ' מדינת ישראל (מיום 28.09.2022) - המערער איבד שליטה על רכבו בחניון עפר ובהיותו בעצירה לחץ בטעות על דוושת הגז, רכבו זינק לפנים ובכך גרם לחבלות של ממש להולכת רגל אשר רגלה נלכדה בין רכבו לבין רכב אחר. כב' השופט א' סטולר קבע בערעור כי הרשלנות היא רגעית ונמוכה. חומרת הפגיעה נפגעת העבירה סבלה מחבלות גוף משמעותיות שעיקרן פגיעת ראש. כעולה מהתעודות הרפואיות (ת/13) - ביום 11/08/23, הנפגעת פונתה לבית החולים "שיבא" ואובחנה עם SAH פרנטאלי וטימפוראלי זעיר מימין, שבר אוקסיפטאלי חוצה (בסיס גולגולת), ללא עדות לפגיעה ווסקולרית; היא אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית למשך 11 ימים כשהיא סובלת מחולשה קלה בפלג גוף שמאל, הפרעות בראייה משמאל, סחרחורת וכאבי ראש, וכן התרשמו מאיטיות כללית. במהלך האשפוז אובחנה בנוסף עם "BPPV" (סחרחורות, בחילות והקאות) וטופלה בהצלחה ע"י רופאת אף אוזן גרון. ביום 22/08/23 הנפגעת הועברה למחלקה לשיקום נפגעי ראש, אובחנו קשיים קוגניטיביים וסנסו-מוטוריים, ובאבחון קבלה "MoCA" השיגה ציון של "20/30", המצביע על קושי בשטף, בזיכרון מושהה ובקשב ממושך. כמו כן, באבחון תפקודים ניהוליים ("EFRT") השיגה ציון סופי של "13/24" והציגה קושי בהבנת משימות. לאחר בדיקת ראייה מיום 20/09/23 הומלץ לנפגעת להשתמש במשקפי קריאה. הנפגעת שוחררה מבית החולים ביום 03/10/23 במצב יציב, כשהיא עצמאית בניידות אך זקוקה לעזרה בפעולות משק בית גס וסובלת מקושי בעיבוד מידע מורכב ומהפרעה בשדה ראייה משמאל. בעדותה בבית המשפט ביום 16/02/26, הנפגעת תיארה כי אובחנה עם פגיעת ראש קשה, דימום במוח, זעזוע מוח ושבר בגולגולת. היא נזקקה לטיפולים רבים ומאז התאונה יכולת הריכוז שלה כמעט אפסית, היא סובלת מפוסט טראומה, היא לא חזרה לעבודתה כאחות וביקשה מילדיה לחזור ולגור עמה. כיום היא נוהגת ברכב למרחקים קצרים בלבד. לבסוף, ציינה כי חזרה לרקוד אך אינה יכולה לרקוד כמו שרקדה קודם. לנפגעת לא נקבעה נכות קבועה – לצד זאת, ניכר כי לחבלת הראש השלכות עתידיות ולו ברמה הקוגניטיבית והן משמעותיות והשפיעו על איכות חייה של הנפגעת וגם ישפיעו בעתיד. מצאתי כי לאור החבלות שנגרמו לנפגעת העבירה, מידת הנזק שנגרם היא מעל לרף הבינוני. אין המדובר בחבלות ברף הגבוה – רף זה מתאים למקרים בהם נפגע העבירה במצב סיעודי או רתוק למיטתו או לכיסא גלגלים, ואין המדובר ברף חבלות נמוך שכן לחבלת הראש תהא השפעה עתידית על איכות חייה. מדיניות הענישה – בעניין העבירות של נהיגה בקלות ראש, והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש, כשרף הרשלנות נמוך ורף החבלות אשר נגרמו לנפגע העבירה מעל לבינוני, נהוגה הענישה הבאה: עפ"ת (מחוזי מרכז) 37603-07-22 גוטליב נ' מדינת ישראל (מיום 28.09.2022) - המערער הורשע על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בקלות ראש (איבוד שליטה על רכבו בחניון עפר וממצב עצירה לחץ בטעות על דוושת הגז), גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש להולכת רגל אשר רגלה נלכדה בין רכבו לבין רכב אחר. להולכת הרגל נגרמו שברים ברגלה, פגיעה בשרירים וברקמות והיא נזקקה למספר ניתוחים וכן הליך שיקומי. בית משפט קמא השית בגזר דינו 10 חודשי פסילה בפועל (ללא ניכוי 60 ימי פסילה מנהלית), פסילה מותנית, קנס ופיצוי כספי. בית המשפט המחוזי העמיד את הפסילה על 8 חודשים (ללא ניכוי 60 ימי פסילה מנהלית) בשל הרשלנות הרגעית הנמוכה. עפ"ת (מחוזי מרכז) 732-05-22 עמראן קבהא נ' מדינת ישראל (14.06.2022) – המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, סטיה ימינה מנתיב נסיעה וגרימת חבלה של ממש לנהג רכב אחר אשר עצר על אי תנועה (תמרור 815) ופתח את דלת הנהג כדי לצאת מרכבו. הנפגע סבל מפגיעת ראש ונזקק לתפרים בקרקפת, שבר באמה, שבר בצלע וחתכים באוזן שמאל שנתפרו. הנפגע הורדם והונשם במסגרת אשפוזו. בית משפט קמא השית בגזר דינו 15 חודשי פסילה לצד צו של"צ בהיקף של 250 שעות. הערעור על חומרת העונש נדחה. עפ"ת (מחוזי ת"א) 11554-12-20 גוטליב נ' מ"י (מיום 21/12/20) - המערערת הורשעה בעבירות של נהיגה בקלות ראש ואי מתן זכות קדימה ל -2 הולכי רגל אשר חצו את הכביש במעבר חציה ונחבלו חבלות של ממש – להולך הרגל נגרמה חבלת ראש עם דמם אפידורלי, שבר בעצם טמפורלית, שבר בברך והוא אושפז כ 10 ימים, להולכת הרגל נגרם שבר בעמוד השדרה והיא אושפזה לשבוע. להולכי הרגל נקבעו אחוזי נכות קבועים. בית המשפט קמא (ת"ד 4185-10-17) גזר דינה של המערערת ל- 16 חודשי פסילה בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי כספי. בית המשפט המחוזי העמיד את הפסילה על 8 חודשים וקבע כי המאסר המותנה יחול על עבירה של נהיגה בזמן פסילה בלבד. עפ"ת (מחוזי חיפה) 52547-01-20 עארף סאלימן נ' מדינת ישראל (מיום 05/02/2020) – המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של נהיגה בקלות ראש, פניה ימינה שלא בבטחה, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש לרוכבת אופניים אשר נסעה על השול מימינו. לרוכבת האופניים נגרמו שברים מרובים בפניה ובאמת יד ימין בגינם עברה שיקום ממושך ונגדעה קריירת רכיבה מקצועית. בית משפט קמא גזר דינו ל- 12 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי ופיצוי בסך 7,500 שח לנפגעת העבירה. ערעורו של המערער לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין המרשיעה נדחה. ערעור המדינה על קולת העונש נדחה אף הוא. המאשימה הפנתה לפסיקה ישנה אותה לא מצאתי מתאימה לנסיבות התאונה ותוצאותיה שכן במקרים שם דובר על רף רשלנות גבוה ורף חבלות של ממש גבוה: רע"פ 3616/13 רמו רז נ' מדינת ישראל (04/06/13) - המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונת דרכים במהלכה נפגעו קשה שני צעירים, לאחר שחצו את הכביש כחוק, במעבר חצייה. פציעתו של אחד הנפגעים קשה במיוחד, וחרף מאמציו לשקם את חייו הוא עדיין סובל מפגיעת ראש חמורה, הוא לא גויס לצה"ל, למרות רצונו להתגייס ליחידה מובחרת, ונקבעו לו 75% נכות לצמיתות. בית המשפט קמא גזר על המבקש שהיה בן 18 בעת ביצוע העבירה וצבר 16 הרשעות נוספות מיד לאחר התאונה ואז יצא מגבולות הארץ והוכרז עבריין נמלט - 12 חודשי מאסר בפועל, 5 שנות פסילה ועונשים נלווים. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי על חומרת עונשו נדחה (עפ"ת (מרכז) 37681-01-12 . בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה. רע"פ 9324/07 זיו הדר נ' מדינת ישראל (23/01/08) המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש. המבקש נסע לאחור בחניה, פגע בהולכת רגל אשר נגררה מתחת לרכבו. כתוצאה מהתאונה, נחבלה הולכת הרגל חבלות רבות בריאות, בצוואר-ראש הלבלב עם דימום, חתך בכבד ודימום מסביב לכבד, שברים בצלעות וכן בעצם הבריח. בית משפט השלום לתעבורה גזר על המבקש פסילה למשך 5 שנים. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי, על חומרת עונשו נדחה, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה. רע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל (21/04/05) המבקשת הורשעה בעבירות של נהיגה רשלנית, אי-מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה וגרימת תאונת דרכים שתוצאתה חבלה של ממש. להולך הרגל הקטין נגרמו שברים בגולגולת ובמקומות אחרים בגוף, בצקת מוחית ודימום – והינו מרותק לכסא גלגלים. בית משפט קמא גזר על המבקשת 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופסילה בת 5 שנים. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו. עפ"ת (ת"א) 33756-02-13 אמין טאהא נ' מדינת ישראל (07/03/13) המערער הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, ללא רישיון נהיגה תקף, סיכון הולך רגל במעבר חציה וגרימת חבלות של ממש ברף גבוה. המערער פגע בהולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר חציה וגרם לה לפגיעה רב מערכתית, פיזית וקוגניטיבית קשה ביותר – כתוצאה מהתאונה הנפגעת, הפכה לסיעודית עם מטפלת צמודה, רתוקה לכיסא גלגלים, פלג גופה הימני משותק, לא מתמצאת בזמן, מתמצאת באופן חלקי במקום, מצב רוחה ירוד והיא שרויה בדיכאון. בית משפט קמא גזר על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופסילה בת 7 שנים. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי, על חומרת עונשו נדחה. ההגנה הפנתה לגזרי דין שונים של מותב זה – באותם גזרי דין הוטלו לרוב עונשי פסילה הקצרים משנה על נאשמים שוותק נהיגתם רב (עשרות שנים) ועברם התעבורתי נקי: ת"ד 11513-01-22 מדינת ישראל נ' יהושע עדר (09/07/23) – הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש, סיכון הולך רגל במעבר חציה התנהגות הגורמת נזק וחבלות של ממש. הנאשם פגע בהולך רגל אשר חצתה במעבר חציה וגרם לה לפגיעת ראש. מדובר בנאשם בעל ותק נהיגה העולה על 50 שנים ועברו התעבורתי נקי. הוטלו עליו, בין היתר, צו לביצוע 120 שעות של"צ ופסילה למשך 11 חודשים. ת"ד 3821-03-25 מדינת ישראל נ' צפורה כהן (18/06/26) – הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה בעבירות של נהיגה בקלות ראש, סיכון הולך רגל במעבר חציה, התנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש. הנאשמת נהגה באוטובוס בקלות ראש בכך שלא האטה בהתקרבה למעבר חציה ופגעה בהולכת רגל. כתוצאה מהתאונה הולכת הרגל סבלה מפגיעת ראש, דימומים תוך מוחיים ושברים בגולגולת. מדובר בנהגת מקצועית שעברה התעבורתי קל, הוטלו עליה, בין היתר, צו לביצוע 180 שעות של"צ ופסילה למשך 11 חודשים. ת"ד 4980-05-24 מדינת ישראל נ' סמדר רוזנבאום (20/07/26) – הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה בביצוע עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי ציות לתמרור 301, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש. הנאשמת לא נתנה זכות קדימה לרוכב אופנוע אשר חצה את הצומת בחסות האור הצהוב ובמהירות בלתי סבירה וגרמה לתאונה. כתוצאה מהתאונה נפגע העבירה סבל מחבלת ראש קשה ושברים מרובים בכתף בצלעות ובאגן. לנאשמת וותק נהיגה רב ללא הרשעות קודמות. הוטלו על הנאשמת, בין היתר, צו לביצוע 180 שעות של"צ ופסילה למשך 14 חודשים. ת"ד 3504-08-22 מדינת ישראל נ' רנא נאסר (08/09/25) – הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש. הנאשמת נהגה ברכב פרטי, פנתה שמאלה וחסמה את דרכו של רוכב אופניים. כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב האופניים בראשו. בפסק הדין נקבע כי אי חבישת קסדה כנראה תרמה לחומרת תוצאת התאונה ולכן חלקה של הנאשמת בביצוע העבירות אינו מוחלט. לנאשמת עבר תעבורתי קל. הוטלו על הנאשמת צו לביצוע 150 שעות של"צ ופסילה למשך 8 חודשים. לאור כל האמור מצאתי כי מתחם הענישה ההולם את הנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות נמוך וחבלות גוף שנגרמו לנפגעת ברף העולה על הבינוני כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-8 חודשים ומגיעה עד ל- 20 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים לרבות מאסר מותנה או צו של"צ ולכל היותר, מספר חודשי מאסר בפועל. לא מצאתי הצדקה לסטייה לקולה או לחומרה ממתחם הענישה ההולם. אין בפני שיקולי שיקום או שיקולי הגנה על שלום הציבור המצדיקים חריגה מהמתחם. בעת גזירת העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם, אתחשב בקיומן של נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה: לזכותו של הנאשם נטילת האחריות על מעשיו והודאתו בעובדות כתב האישום, אף אם ניתנה לאחר תחילת שמיעת הראיות. אתחשב בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, למעלה מ-3 שנים, אף כי אין חולק כי ההליכים נמשכו בחלקם בשל כפירת הנאשם בעובדות ושמיעת חלק מהראיות. אתחשב לקולה בעברו הפלילי הנקי של הנאשם. אתחשב לקולא בעברו התעבורתי הנקי של הנאשם על פני וותק נהיגה רב (38 שנים). עוד אקח בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם והשפעת העונש על הנאשם. לדברי הנאשם – הוא נזקק לרישיונו לצרכי עבודתו. קראתי בעיון את תסקיר שירות המבחן ואת המלצותיו – ניכר כי הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו, הביע צער וחרטה כנים והורתע מעצם קרות התאונה וניהול ההליך המשפטי. לאחר ששקלתי את מלוא השיקולים מצאתי למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם. לא מצאתי הצדקה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ולו לריצוי בדרך של עבודות שירות או עונש מאסר מותנה, כעתירת המאשימה. ככלל אני סבורה כי ככל ומוטל רכיב מאסר מותנה בתאונות מסוג זה, לכל היותר יש לקבוע תחולתו על העבירה של נהיגה בזמן פסילה. אשר לפיצוי לנפגעת העבירה – לנפגעת בתיק זה נגרמה כאמור פגיעה ברף העולה על הבינוני. פיצוי "ריאלי" בתיק זה מגיע לסכומים גבוהים, וגם בו אין כדי להחזיר לנפגעת את איכות חייה שנפגעה. בשל הסכומים הגבוהים הכרוכים בפיצוי נפגעי תאונות הדרכים הוקם מנגנון ביטוח החובה, המאפשר מתן פיצוי נפגעי תאונות דרכים. אף על פי כן, מצאתי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגעת. הפיצוי שיפסק הוא בהחלט סמלי ביותר, ואין בו, והוא אף אינו מתיימר להוות פיצוי של ממש על הכאב והסבל שהם מנת חלקה של הנפגעת. לטעמי, יש בחיוב הנאשם בתשלום פיצוי, כדי לשתף את הנפגעת, ולו באופן סמלי בהליך הפלילי. ועוד יהיה בכך, להערכתי, תרומה לשיקומו של הנאשם. הפיצוי האמור הינו פיצוי עונשי אשר יתווסף לכל סכום אותו תקבל הנפגעת במסגרת הליכים אזרחיים. אציין כי יש בתמהיל ענישה הכולל צו של"צ, צו מבחן, פיצוי סמלי ופסילת רישיון נהיגה כדי להוות עונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה (רף רשלנות נמוך, רף חבלה מעל לבינוני), וזאת כאמור לאור נסיבותיו האישיות של נאשם ספציפי זה, נטילת האחריות וחלוף הזמן. לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים. הפסילה תחל לא יאוחר מיום 31.12.26. במועד זה, על הנאשם להפקיד רישיון נהיגה במזכירות בית המשפט לא יאוחר מן השעה 12:00. ככל והרישיון לא יופקד, הפסילה תחל אך לא תימנה. פסילה על תנאי הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. פיצוי הנאשם ישלם פיצוי בסך של 4,000 ש"ח לנפגעת העבירה, גב' פאולינה אבירם. הפיצוי ישולם לא יאוחר מיום 31.12.26. מזכירות בית המשפט תוודא העברת התשלום לנפגעת העבירה, בהתאם לפרטים אותם תעביר המאשימה עד ליום 5.11.26. החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט. ניתן יהיה לשלם את הקנס/ פיצוי/ ההוצאות כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/ גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). צו של"צ הנאשם יבצע 150 שעות שירות לתועלת הציבור – וזאת במשך שנה. השל"צ יבוצע בהתאם לתוכנית שתגובש על ידי שירות המבחן ובפיקוח שרות המבחן. התוכנית תועבר לאישור בית המשפט תוך 30 יום. אם יתעורר צורך השינוי מקום ההשמה, שרות המבחן יעשה כן וידווח לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא ימולאו תנאי הצו במלואם, ניתן יהיה לבטלו ולהטיל עליו עונש נוסף, בגין ההרשעות בהן הורשעה, במקום צו השל"צ. צו מבחן הנאשם יעמוד בצו מבחן וזאת למשך חצי שנה. במסגרת המבחן ישולב הנאשם בכל הליך טיפולי ששירות המבחן ימצא לנכון מעת לעת. הנאשם מוזהר כי אם לא ימולאו תנאי הצו במלואם, ניתן יהיה לבטלו ולהטיל עליו עונש נוסף, בגין העבירה בה הורשע, במקום צו המבחן. העתק הפרוטוקול יועבר לשירות המבחן. זכות ערעור כחוק.