פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט עמית בר
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
אמציה עמפלי
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 15 אוקטובר 2026, ד' חשוון תשפ"ז גזר דין כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירה הנ"ל: הפקרה אחרי פגיעה -עבירה סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, תשכ"א -1961. עובדות כתב האישום. הנאשם הורשע לאחר שניהל הליך הוכחות בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 6.3.22, סמוך לשעה 13:00, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 712-54-102 (להלן: "הרכב"), בכביש 4 ליד צומת בית ליד. בכיוון נסיעת הנאשם, לקראת הצומת כביש בן 5 נתיבים: שני הנתיבים השמאליים מיועדים לפנייה שמאלה, ואילו שלושת הנתיבים הנותרים מיועדים לנסיעה ישר. באותה עת, לפני הנאשם ובאותו כיוון נסיעה, רכב המנוח אהרון שפילברג ז"ל על אופניו ונע מהנתיב הימני ביותר לכיוון הנתיב השמאלי ביותר. הנאשם נסע בנתיב השני מימין המיועד לנסיעה ישר, וכתוצאה מכך נוצר מגע בין האופניים לבין הדופן הימנית האחורית של רכבו. מעוצמת הפגיעה הוטח המנוח על הכביש. מיד לאחר התאונה, כשהנאשם מודע לפגיעה באדם, התקדם הנאשם עם רכבו מטרים ספורים לכיוון הצומת בזמן שמופע הרמזור היה אדום, והפעיל אורות מצוקה. בחלוף מספר שניות, עם התחלפות הרמזור לאור ירוק, עזב הנאשם את המקום מבלי שעמד על תוצאות התאונה ומבלי שהזעיק עזרה. משתמשי דרך אחרים שהיו במקום הזעיקו מד"א למקום, המנוח פונה לבית החולים לניאדו כשהוא בהכרה מלאה וללא סימני פגיעה גלויים, אך בבית החולים אובחן כסובל מחבלת ראש, דימום מוחי ושברים באגן ובירך. ביום 8.3.22, הועבר אהרון לבית החולים שיבא שם החלה הידרדרות נוירולוגית. ביום 10.3.22 נקבע מוות מוחי ובהמשך נקבע מותו. אדגיש, כי כתב האישום אינו מייחס לנאשם אחריות לגרימת מותו של המנוח. במעשיו המתוארים לעיל, נהג הנאשם ברכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, לא עמד על תוצאות התאונה ולא הזעיק עזרה. הסדר הכרונולוגי. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 19.2.23. ההליך המשפטי התמשך על פני כשלוש שנים עקב אי התייצבויות חוזרות של הנאשם מטעמים רפואיים. ביום 21.10.25 ניתנה הכרעת הדין המרשיעה. ביום 17.3.26, נפסל רישיונו של הנאשם עד להחלטה אחרת. טיעוני הצדדים לעונש טיעוני ב"כ המאשימה המאשימה עותרת להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל של 11 חודשים ופסילת רישיון נהיגה בפועל למשך שש שנים. כמו כן, היא עותרת למאסר ופסילה על תנאי, ולפיצוי כספי הולם למשפחת המנוח. לחומרה, המאשימה מציינת כי הנאשם לא הסגיר את עצמו, והמשטרה הגיעה אליו בכוחות עצמה רק כעבור מספר ימים. עברו התעבורתי כולל 28 רישומים קודמים מאז שנת 1965. כמו כן, היא ציינה כי הרישום התעבורתי האחרון שלו הוא משנת 2024 בגין נהיגה באור אדום שביצע לאחר האירוע הנוכחי בתיק זה. לקולה, התחשבה המאשימה בכך שהנאשם הוא בן 85, נכה צה"ל שמצבו הבריאותי אינו מזהיר. היא עותרת לקבוע מתחם ענישה של 9–30 חודשי מאסר בפועל ופסילה של 4–6 שנים. טיעוני ב"כ הנאשם ההגנה עותרת להימנע כליל מהטלת עונש מאסר בפועל, שישקף יחס לא אנושי במצבו של הנאשם. היא מבקשת לאזן זאת ברכיב הפסילה, שבו היא אינה מבקשת לחרוג מפסילת המינימום. באת כוח הנאשם פירטה כי פנתה לייעוץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים בשל נסיבותיו הרפואיות ומצבו של הנאשם. היא מסרה כי המאשימה הסכימה לעכב את ההליכים כפוף לכך שהנאשם יאושפז במוסד גריאטרי סגור. לדבריה, היא סירבה לתנאי שהציבה המאשימה לאשפזו, אך טענה כי יש בכך כדי ללמד על עמדתה העונשית של המאשימה. עוד טענה כי הנאשם אינו פועל מתוך עבריינות. לדבריה, מדובר באדם מבוגר שהזיכרון ותפיסת האירוע שלו משקפים את האמת האמיתית שלו ולא רצון להתחמק. אשר לנסיבות האירוע, היא טענה כי הנאשם עצר את רכבו, הדליק וינקרים וראה שמוגשת עזרה למנוח שהיה בהכרה וקם על רגליו. לטענתה, שיקול דעתו המוטעה נבע מכך שלא היה יכול לרדת פיזית מרכבו. ההגנה הדגישה את נסיבותיו ההומניטריות של הנאשם, אדם בן 85 שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים בחווה הסינית, ורגלו נקטעה. כיום הוא מתמודד עם נכות קשה ואישור נכות מיוחדת של 100 אחוזים לצמיתות. עוד טענה ההגנה כי הנאשם נטול עבר פלילי, ומעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים. עברו התעבורתי מקל מאוד וכולל שתי הרשעות בלבד ב-17 השנים האחרונות. דברי הנאשם " אני מצטער מאוד על התוצאה הסופית. אני אבל יחד עם הבן אדם. אני רוצה להמשיך לנהוג. מצבי הרפואי הוא לא זוהר. אני צריך לנסוע למרפאות, לטיפולים, לנכדים. טיולים פחות. נשאר לי עוד הרבה בחיים. אני צריך לנסוע באוטו אחרת אהיה בול עץ. זה הרגליים שלי. אני מוכן לעשות עבודות שירות, לעבוד עם נכים". דיון והכרעה. קביעת מתחם העונש ההולם. תיקון 113 לחוק העונשין קובע את עיקרון ההלימה בין חומרת מעשיו של הנאשם לבין העונש הראוי לו כעיקרון המנחה בגזירת הדין. לצורך כך, נדרש בית המשפט לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם ולאחר מכן לקבוע את מקומו של הנאשם במסגרת המתחם על פי השיקולים המפורטים בדין, תוך אפשרות לסטות לחומרה או לקולה מן המתחם שנקבע. להלן אדון במתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם; הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה. הערכים המוגנים בעבירת ההפקרה לאחר תאונה, במיוחד כאשר נחבל אדם חבלות של ממש, כוללים את קדושת החיים, שמירה על שלמות הגוף ושלום הציבור, מתן עזרה מידית לנפגע. עיגון החובה המוסרית לסייע לזולת, קידום הסולידריות החברתית, מניעת התחמקות הנהג מאחריות, והקלה על רשויות אכיפת החוק בבירור נסיבות התאונה. עבירת ההפקרה מעגנת במשפט את החובה המוסרית הבסיסית החלה על אדם המעורב באירוע פוגעני לסייע לנפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. היא משקפת את עקרון הסולידריות החברתית, שהוא הכרחי לקיומה של חברה תקינה, והופכת חובה מוסרית זו לחובה משפטית. בתי המשפט התייחסו באופן מחמיר למי שעבר עבירה זו. ע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל (22.3.2009) "בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשה קשה זה. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה." רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל (6.5.2002) "עבירת ההפקרה אחרי פגיעה עבירה קשה היא; לא עוד אלא שעבירה היא הפוקדת עצמה עם העבירות שיש בהן כיעור . " ע"פ 5729/09 אלישע לוי נ' מדינת ישראל מיום 24.03.10 "מי אשר מפר איסור משפטי-מוסרי זה צריך להיענש ביד קשה, וזאת על מנת להביע את הסלידה העמוקה ממעשיו המכוערים. עמד על כך בית משפט זה: 'מעשהו זה של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימאלית לקיומה של חברה תקינה. בריחה של נהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק, וראוי הוא כי ייענש בכל חומרת הדין' (רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פד"י נו (3) 187, 230 (2002))." נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40ט לחוק העונשין – התשל"ז 1977 ומידת הפגיעה בערך המוגן. בהתאם לסעיף 40ט לחוק העונשין – התשל"ז 1977 השוקל את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; נתתי דעתי לכך; הנזק שנגרם מביצוע העבירה חמור ביותר - מותו של המעורב. עם זאת, לנאשם לא מיוחסת אחריות לגרימת התאונה, אלא הוא הואשם בעבירת ההפקרה בלבד. במקרה זה, לא ניתן לקבוע כי ההפקרה היא שהובילה לתוצאה הקטלנית, שכן עזרה רפואית הוזעקה לזירה על ידי עוברי אורח שנוכחו במקום. אציין כי אין בכך כדי להקטין את חובותיו של הנאשם החוקיות והמוסריות. הנאשם לא ביצע עבירות תנועה נוספות. אני קובע כי הפגיעה בערך המוגן הוא ברף הבינוני. מדיניות ענישה: המחוקק ביקש להחמיר את מדיניות הענישה בעבירת ההפקרה במסגרת תיקון 101 לפקודת התעבורה. הדבר נעשה באמצעות יצירת מדרג חומרה המבוסס על היסוד הנפשי של הנהג. סעיף 64א(א) עוסק ב'ידיעה בכוח', שהיא רשלנות לגבי עצם הפגיעה. ואילו במקרה זה הורשע הנאשם לפי סעיף 64א(ב). סעיף זה מגלם רף חומרה גבוה יותר של 'מודעות בפועל' לעצם הפגיעה באדם. סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה קובע עונש מאסר של שבע שנים לנהג המעורב בתאונה שבה נפגע אדם. העונש מוטל אם הנהג לא עצר במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאותיה. הוא מוטל גם אם הנהג עצר כאמור ולא הזעיק עזרה. המחוקק ביטא בעבירה זו עמדה נחרצת. לפי עמדה זו, חומרת המעשה מצדיקה ענישה מחמירה הכוללת מאסר בפועל כרכיב חובה. עם זאת, יש לתת משקל מכריע לעובדה שבתיק זה מדובר בעבירת הפקרה ללא ייחוס אחריות לתאונה עצמה. ענישה נוהגת. ת"ד 8955-12-18 מדינת ישראל נ' צוץ (20.5.20). נסיבות המקרה: הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. הנאשם, שידע כי פגע במנוח, המשיך בנסיעה מבלי שהגיש למנוח עזרה והזעיק את כוחות ההצלה. מתחם הענישה שנקבע: מאסר בפועל: 6 חודשי מאסר לבין 3 שנות מאסר. פסילה בפועל: בין 24 חודשים ל-12 שנים. העונש שנגזר: 10 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 30 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי ומתן פיצוי להורי המנוח על סך 7,000 ש"ח. ת"ד 977-05-13 מדינת ישראל נ' נידאל סואעד (24.11.14). נסיבות המקרה: הנאשם הורשע בעבירת הפקרה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה, מבלי שיוחסה לו אחריות לגרימת התאונה עצמה. מתחם הענישה שנקבע: בית המשפט קבע מתחם ענישה נמוך יותר במקרים בהם לא מיוחסת לנאשם אחריות לתאונה, מרף מקסימלי של 7 שנות מאסר לצד פסילה משמעותית. העונש שנגזר: 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, פסילה למשך 3 שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי והתחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע מלבצע עבירה בה הורשע למשך שנתיים. ע"פ (עליון) 1825/14 מוחמד סרחאן נ' מדינת ישראל (07.07.2014) . נסיבות המקרה: המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה. הסדר הטיעון כלל הסכמה כי לא ניתן להוכיח שהמערער אשם בתאונה עצמה, וכי יש לדון אותו כמי שאין לו אחריות בגרימת התאונה. מתחם הענישה שנקבע: נקבע כי מתחם העונש הולם נע בין 6 חודשי מאסר ועד ל- 36 חודשי מאסר בפועל. העונש שנגזר: 8 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשים מאסר על תנאי, פסילה למשך 3 שנים, פסילה על תנאי לתקופה של 3 שנים. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי בית המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים הרלוונטיים, הן לחומרה והן לקולה, וכי העונש שהוטל על המערער היה מתון וברף הנמוך של מתחם העונש שנקבע, במיוחד לאור מגמת ההחמרה בענישה על עבירת ההפקרה לאחר תיקון 101 לפקודה. קביעת המתחם בתיק זה. לאור הפסיקה הנוהגת והנסיבות שפורטו, בהתחשב בכך שכתב האישום אינו מייחס לנאשם אחריות לגרימת התאונה ובשים לב למידת הפגיעה בערכים המוגנים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל-36 חודשי מאסר בפועל, וכן פסילה שבין 3 שנים ועד 10 שנים. מיקומו של הנאשם בתוך מתחם הענישה. (נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40יא' לחוק העונשין – התשל"ז 1977.) בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין – התשל"ז 1977 השוקל את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה לצורך קביעת מתחם הענישה הם הנתונים הבאים: גילו של הנאשם מצבו הבריאותי נסיבות חיים קשות של הנאשם שיתכן כי הייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה; עברו התעבורתי של הנאשם. הנאשם נוהג משנת 1965 לחובתו 28 הרשעות. הנאשם מעולם לא היה מעורב בתאונת דרכים. הנאשם נעדר עבר פלילי. נסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם, כבן 85, נכה צה"ל אשר נפצע במלחמת יום כיפור בעת ששירת כלוחם בחטיבת הצנחנים, בה שירת בסדיר ובמילואים. הנאשם, אשר גדל בקיבוץ כנרת, קטוע רגל אחת ופצוע ברגלו השנייה ונעזר בקביים לצורך הליכתו. בשל כך, הוא סובל מקשיי ניידות ניכרים, ולטענת בא כוחו קיים סיכון מוגבר לכריתת רגלו השנייה. הנאשם נשוי ואב לבן, שנולד לאחר פציעתו במלחמה, והוא זה המסייע לו כיום בניידות. מצבו הרפואי של הנאשם: הנאשם, יליד 24/11/1941, מוכר כנכה צה"ל מתאריך 01.09.1974, ונקבעו לו 100% אחוזי נכות מיוחדת לצמיתות החל מיום 01.07.2022. הוא קטוע רגל ימין (BKA) בעקבות פציעה במלחמת יום כיפור, ועבר בעבר השתלת טיביה ועורק פופליטאלי. ברגלו ישנו שתל עור משנת 1985, ובחורף 2023 הוא נכווה מתנור חימום, דבר שהוביל להיווצרות כיב כרוני משמעותי עם נמק, בצקות קשות וזיהומים חוזרים (צלוליטיס) המטופלים בחבישות ובמעקב מרפאת פצעים. מבחינה קרדיאלית, הנאשם סובל מאי ספיקת לב (CHF) עם תפקוד לבבי ירוד במידה קלה (EF 45% באקו מיוני 2023), הפרעה דיאסטולית דרגה 3, לחץ ריאתי מוגבר ופרפור פרוזדורים התקפי (PAF). הוא עבר צנתור לבבי עם השתלת תומכן (DES RCA) בשנת 2019. בנוסף, הנאשם מאובחן עם אי ספיקת כליות כרונית , אנמיה, דיסליפידמיה וסוכרת (DIABETES) עם רמת סיכון גבוהה מאוד לפתח פצע ברגלו. הנאשם עבר טיפול בסרטן שלפוחית השתן (CA BLADDER) באמצעות שטיפות BCG בשנת 2020, כאשר בבדיקה פתולוגית של ביקורת בפברואר 2022 נמצאה רקמה דלקתית כרונית ללא ממאירות. בשל צנעת הפרט לא אפרט יותר, אך ישנן בעיות נוספות בשל עניין זה המקשות על חיי השגרה. בנוסף, מהמסכים הרפואיים עולה כי דווח על ירידה קוגניטיבית הדרגתית, ירידה בתיאבון, ירידה ניכרת במשקל של כ-10 ק"ג תוך שבועות, קושי בניידות עם קביים ופחד מנפילות שבעטיים הוא ממעט לצאת מהמיטה ומאבד את עצמאותו. מיקום הנאשם בתוך מתחם הענישה. לאור עברו התעבורתי ונסיבותיו האישיות שפורטו לעיל, ונסיבותיו האישיות החלטתי למקם את הנאשם בתחתית מתחם הענישה. "סטייה לקולה ממתחם העונש ההולם מטעמי צדק" בית המשפט העליון קבע לראשונה בע"פ 4456/14 אביגדור קלנר נ' מדינת ישראל (29.12.2015) את האפשרות לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם מטעמי צדק. קביעה זו התקבלה בשל מצב רפואי חריג בעניינו של אורי לופוליאנסקי. במקרים חריגים שאינם נופלים לחריג השיקום לפי סעיף 40ד לחוק העונשין, התשל"ז–1977, ראוי לחרוג ממתחם הענישה משיקולי צדק. קביעה זו נובעת מעיקרון המידתיות בענישה, שנגזר מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. היא מאפשרת לבית המשפט להגיע לתוצאה צודקת והוגנת במקרים פרטניים. זהו למעשה פיתוח פסיקתי המרחיב את החריגים שבסעיף 40ד לחוק העונשין, התשל"ז–1977. לפי סעיף זה, רשאי בית המשפט לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום. החוק מכוון למקרים שבהם נטל הנאשם חלק בהליכי טיפול ושיקום שהביאו לשינוי משמעותי באורח חייו. מדובר במהפך של ממש, כגון הליכי גמילה מסמים או מאלכוהול. שינוי כזה יכול לנבוע גם מהשתתפות מוצלחת בקבוצות טיפוליות או במסגרות שיקומיות. הדבר נכון אם ההשתתפות הביאה להפחתה ניכרת בסיכון לביצוע עבירות נוספות בעתיד. ראו ת"פ (מחוזי מרכז) 9625-07-18 מדינת ישראל - רשות התחרות נ' צבי סער (15.04.2024). כמו כן, ראו יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין – כרך ג: הענישה הפלילית (2022). שם נדון העניין בפרק 3, העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. להלן דוגמאות למקרים האלו שבהם חרגו בתי המשפט לקולה משיקולי צדק, ולא משיקולי שיקום: עפ"ג (חיפה) 853-05-18 אשבל נ' מדינת ישראל (23.5.19); ע"פ 5807/20 שיבלי נ' מדינת ישראל (30.12.20). ת"פ 15328-11-19 מדינת ישראל נ' בניאגויב (28.6.20); ת"פ (ת"א) 30845-01-17 מדינת ישראל נ' טבדידשווילי (25.11.19). במקרה זה, אילולא נסיבותיו החריגות של הנאשם, היה מקום להטיל עליו עונש מאסר בעבודות שירות. לחלופין, היה מקום להטיל עליו עונש מאסר שאינו ממושך. אולם, לאור מצבו הרפואי המורכב של הנאשם, מצאתי לנכון לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם מטעמי צדק. מצבו הרפואי המורכב של הנאשם מקורו בשירות הצבאי שעשה ובגילו המתקדם. הנאשם מוכר כנכה צה"ל שנפצע במלחמת יום כיפור ונושא עמו פגיעה קשה. הוא קטוע רגל אחת ופצוע פציעה קשה ברגלו השנייה. נוכח פציעות אלו, הנאשם סובל מקשיים ניכרים בהליכה ובתפקודו היום-יומי. מצב זה מצריך היעזרות קבועה בקביים וליווי צמוד של בנו. בנסיבות אלו, אני סבור שלא יהיה זה ראוי להטיל על הנאשם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. כמו כן, לא ניתן להטיל עליו עונש לריצוי בדרך של עבודות שירות או של"צ. מגבלותיו הפיזיות של הנאשם, היעדר יכולתו התפקודית העצמאית וגילו המתקדם מובילים למסקנה זו. הוא אינו מסוגל מבחינה אובייקטיבית לרצות עונשים מסוג זה. הטלתם היא פגיעה בלתי מידתית שאינה הולמת את מצבו הבריאותי והאישי. עוד אציין את שקבע כבוד השופט ציון קאפח בת"פ 30845-01-17 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (25.11.19), שם נדון עניינו של נאשם שהורשע בעבירת שוד. לקראת שמיעת הכרעת הדין בתיק, אוטובוס דרס את הנאשם והוא נפצע קשה מאוד. בית המשפט קבע, בין היתר, כי: 'שהותו של הנאשם במסגרת שב"ס תטיל על שב"ס נטל מיותר ומכביד'. אמנם אין מדובר בהליך שיקומי מובנה שעבר הנאשם לצורך החקירה מהמתחם. עם זאת, בנסיבות האלו, השילוב שבין מצבו הרפואי המורכב ובין הפסילה לצמיתות שאטיל עליו מאיין את החשש למסוכנותו. מגבלותיו הפיזיות הממשיות, לצד הרחקתו מנהיגה, נותנות מענה הולם לאינטרס הציבורי. הן מפחיתות את הסיכון העתידי לכדי ביטולו. במקרה חריג זה, אני סבור כי הטלת פסילה לצמיתו תאזן את רכיבי הענישה הראויים. היא תבוא חלף הטלת עונש ממשי בדמות מאסר לסוגיו. פסילה זו תיתן מקום לשיקולים של חריגה ממתחם הענישה בשל שיקולי צדק. עם זאת ובשל כך, אאזן את ההקלה המשמעותית ברכיב הפסילה, והנאשם ייפסל לצמיתות. סיכומו של דבר; לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ובשים לב למתחם הענישה לעבירות בהן הורשע הנאשם אני מוצא להטיל עליו את העונשים הבאים: מאסר על תנאי מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961. מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של תקנה 144 לתקנות התעבורה. פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לצמיתות. הפסילה תחל לאלתר. הנאשם יפקיד רישיונו לאלתר ככל ולא הופקד עם היום. פסילה על תנאי פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה. פיצוי בסך 3,000 ש"ח שיועברו ליורשי משפחת המנוח. הקנס ישולם עד ליום 15.1.27. החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט. המאשימה תעביר לתיק בית המשפט את פרטי היורשים בתוך 30 יום מהיום. ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 יום.