בג"ץ 10024/05 ארטה ברטוקן נ. שר הפנים

1.לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בבקשת העותרים, אזרחית ישראלית ואזרח אתיופיה, כי תאושר בקשתם לאיחוד משפחות מבלי שהעותר יידרש לצאת את הארץ עובר לטיפול בבקשתו. בטרם נערך דיון בעתירה, הודיע המשיב שיסכים לבחון את בקשת העותרים מבלי לדרוש את יציאת העותר מהארץ. בנסיבות אלו הסכימו הצדדים, כי העתירה התייתרה, והיא נמחקה בהחלטת בית משפט זה מיום 2.2.2006. בהמשך לכך פנו העותרים לבית המשפט בבקשה לפסיקת הוצאותיהם. לטענתם, עצם הגשת העתירה הביאה לקבלת הסעד המבוקש, סעד לו הם זכאים גם ללא הגשת העתירה. מאחר ומבוקשם של העותרים ניתן להם, מן הדין שישולמו הוצאותיהם.

2.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, שוהה העותר שלא כדין בישראל במשך שנה. בנוסף טוען המשיב, כי נסיבות היכרותם של העותרים, כמו גם סמיכות המועדים בין סירוב בקשת העותר לקבלת מעמד פליט בישראל ובין נישואיו לאזרחית ישראלית, מעוררים חששות בדבר כנות נישואיהם של העותרים שמכוחם מבקש העותר מעמד בישראל. לפיכך, מוטל ספק בהיות עילתו של העותר ראויה מלכתחילה לקבלת הסעד אותו ביקש. למרות זאת, הסכים המשיב לבחון את בקשת העותרים מבלי לדרוש את יציאת העותר מן הארץ עובר לכך, ולפיכך נטען כי דין הבקשה להידחות.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. העתירה הוגשה בשל סירוב המשיב לטפל בבקשה להארכת רישיון שהיה בשל הכרה בנישואין. על פי מכתב לשכת מנהל האוכלוסין מיום 16.10.05, הסירוב בוסס על העובדה כי בקשת העותר לקבל מעמד פליט, נדחתה. אולם, הן בתגובת המשיב לעתירה (מיום 14.1.06) והן בתגובה לבקשה לפסיקת הוצאות, נומק למעשה הטעם בכך כי הנישואין חשודים כפיקטיביים. מבלי להביע עמדה בעניין זה, שלא הוכרע בעתירה עצמה ועומד כעת לבירור במשרד הפנים, הרי שעל פניו לא הובא בתגובת המשיב טעם של ממש לשינוי בעמדתו לעניין משמעות אי ההכרה בעותר כפליט. במצב דברים זה, יש יסוד מספיק להניח, כי עצם הגשת העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיב ולקבלת הסעד. כך, בין אם משמעות השינוי הינה זניחת הטענה לפיה אי ההכרה בעותר כפליט משמיטה הבסיס תחת בקשתו, ובין אם משמעות השינוי היא התמקדות בתוקף הנישואין ומטרתם, התמקדות שהצריכה בירור עובדתי הנערך רק כעת. אשר על כן, נחה דעתי כי יש לקבל הבקשה לפסיקת ההוצאות.

4.אשר לשיעור ההוצאות, הרי שנוכח מאמציו של המשיב למצוא פתרון לבעיה, והעובדה שלא התקיים דיון, ובשים לב לכתב העתירה שהוגש, כמו גם לפגמים בפעולת העותר, שעה שנכנס לארץ בלא אישור והגיש בקשותיו בשלב מאוחר למדי, ישא המשיב בשכר טרחת עורך דין של העותרים בסך של 5,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.