בג"ץ 10034/08 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בחיפה

השופט י' דנציגר:

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תינתן לעותרת אפשרות להציג ראיותיה ולחקור את המשיב 3 במסגרת שתי תביעותיה המתנהלות בפני המשיב 1; מדוע לא יבוטל פסק דינו של המשיב 2 מיום 28.9.08 במסגרתו נדחה הערעור על החלטתו של המשיב 1 ומדוע לא נקט המשיב 1 "קפידה וזהירות" כאשר בחן את תוקפו של הסכם הגירושין בין העותרת לבין המשיב 3.

העובדות והליכים קודמים

1.

ביום 2.9.03 חתמו העותרת והמשיב 3, בעלה, על הסכם גירושין בפני המשיב 1. כשבועיים לאחר החתימה על ההסכם הקפיאו הצדדים את הליכי הגירושין ביניהם עד אשר הגיש המשיב 3 ביום 6.12.07 תביעת גירושין לפני המשיב 1 אליה כרך את נושא חלוקת הרכוש בינו לבין העותרת. ביום 19.3.08, בדיון שהתקיים בפני המשיב 1, טענה העותרת לחוסר סמכות של המשיב 1 לדון בנושא הרכוש. משכך, ביקש המשיב 1 לדון תחילה בנושא הגירושין. לטענת העותרת, בדיון זה נחקרה היא בלבד תוך שהובטח לה כי המשיב 3 ייחקר גם הוא, אולם המשיב 1 לא עמד, לטענתה, בהבטחתו ולא ניתנה לה הזדמנות לחקור את המשיב 3.

2.

ביום 27.3.08 הגישה העותרת שתי בקשות לפני המשיב 1: האחת, כי האחרון יימנע מלדון בנושא הרכוש בהתאם לטענתה המקדמית של העותרת בדבר חוסר סמכותו; השניה, כי המשיב 1 יבטל את הסכם הגירושין משזה נחתם מתוך הטעיה, תרמית, עושק ואיום. ביום 8.4.08 החליט המשיב 1 כי "כריכת הרכוש לתביעת הגירושין היא כנה על כל היבטיה ופורטה כדין" וכי "לא הועלו עד עתה נימוקים סבירים לבטל את תוקפו של ההסכם גירושין... לאור האמור בסעיפים דלעיל, הסמכות לדון בעניני הרכוש מוקנית לביה"ד בלבד".

3.

ביום 14.5.08 הגישה העותרת ערעור לפני המשיב 2 על החלטה זו של המשיב 1 וכן ביקשה היא כי התיק יוחזר לדיון בפני המשיב 1 לשם שמיעת ראיות. המשיב 2 דחה את ערעורה של העותרת בציינו כי:

"בעת אישור ההסכם ביה"ד כותב שהצדדים נשאלו אם מבינים את האמור בהסכם והצהירו 'שהם קראו בעיון רב את האמור בהסכם'. א"כ כיצד נקבל טענה לא הבנתי כדי לעקור הסכם ופס"ד שניתן. צדק ביה"ד האזורי שכתב שאין לנו שום אסמכתא או סיוע לנימוקי התובעת לבטול ההסכם... כיום האשה ג"כ מעוניינת בגירושין ואין לה זכות לחזור בה מן ההסכם".

עוד הוסיף המשיב 2 בפסק דינו כי "לאור קיומו של הסכם תקף בין הצדדים בעת הגשת תביעת הגירושין הכרוכה" רכש המשיב 1 סמכות לדון בחלוקת הרכוש בין העותרת לבין המשיב 3.

נימוקי העתירה

4.

לטענת העותרת, המשיבים 1-2 קיימו הליך משפטי אשר חרג מכללי הצדק הטבעי וכן מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי "כאשר לא איפשר[ו] הפעלה הוגנת של הסמכויות הדיוניות על ידי הרשות השיפוטית" הואיל והמשיב 1 קיבל את החלטתו בבקשות העותרת לאחר שחקר אותה בלבד, מבלי שחקר את המשיב 3 ומבלי שאיפשר לעותרת להביא ראיות סותרות לטענותיו של המשיב 3.

5.

עוד קובלת העותרת על כך שהמשיב 1 "סתם את הגולל" על בקשותיה בהחלטה מוטעית ובלתי מנומקת כמו גם על כך שהמשיב 2 התעלם מטענותיה "כבדות המשקל" בדבר ניהול הליך משפטי בלתי תקין בפני המשיב 1 והסתפק בדיון בטענותיה של העותרת לגופו של עניין.

6.

לבסוף, טוענת העותרת כי היה על המשיבים 1 ו-2 "לנהוג בקפידה ובזהירות" בבוחנם את תוקפו של הסכם הגירושין אשר במסגרתו מוותר אחד הצדדים על זכויותיו הממוניות על פי דין.

דיון והכרעה

7.

דין העתירה להידחות על הסף. כלל ידוע הוא כי אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים וכי התערבות בהכרעותיהם של אלו תיעשה במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות; פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי ובמקרים חריגים אחרים בהם נדרש סעד מן הצדק [ראו: בג"ץ 5261/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 13.6.08); בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 6.4.06); 1791/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול

(לא פורסם, 3.7.07)]. אינני סבור כי המקרה דנן נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים, קל וחומר כאשר עניינה של העותרת נשמע בשתי ערכאות שיפוטיות תוך מיצוי זכות הערעור המוקנית לה בדין.

8.

אין בידי לקבל את טענת העותרת כי ההליך שהתנהל בעניינה בבתי הדין הדתיים חרג מהוראות חוק המופנות אליהם ומכללי הצדק הטבעי. העותרת לא הצביעה בעתירתה על הוראת חוק כלשהי המופנית למשיבים 1 ו-2 ואשר הופרה על ידם. מן הראוי היה כי העותרת תבסס טענה כה חריפה כנגד ערכאה שיפוטית על אדנים מוצקים יותר. העותרת אף לא צירפה לעתירתה את פרוטוקול הדיון מיום 19.3.08 במסגרתו הובטח לה, לטענתה, כי תינתן לה הזדמנות לחקור את המשיב 3. בשולי הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, יוער כי גם אם לא ניתנה לעותרת הזדמנות לחקור את המשיב 3, אין בעובדה זו בלבד כדי להקים לעותרת טענה של חריגה מכללי הצדק הטבעי, כאשר אין חולק כי העותרת קיבלה הזדמנות לשטוח את טענותיה בפני המשיב 1 (כמו גם בפני המשיב 2) וזכתה ליומה בבית המשפט. וכבר נפסק לא אחת בהקשר זה כי אופן ניהול ההליך על ידי ערכאות השיפוט השונות אינו משמש נושא לעתירות לבית משפט זה [ראו למשל: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט , פ"ד מא(4) 683 (1987)].

9.

אף שהמשיב 1 קימץ במילים בהחלטתו, אין לומר, כפי שמבקשת העותרת לעשות, כי החלטתו בלתי מנומקת, כאשר עולה ממנה בברור כי המשיב 1 סבר כי כריכת הרכוש על ידי הבעל הינה כנה וכי לדידו לא הועלו על ידי העותרת נימוקים סבירים לביטול הסכם הגירושין. נכונותן של קביעות אלה אושרה בערעור בפני המשיב 2, וכאמור אין בית משפט זה משמש ערכאת ערעור נוספת על החלטות בתי הדין הדתיים. גם אם היה מקום כי המשיב 2 ידון בטענות העותרת לעניין הפגמים הדיוניים הנטענים על ידה, הרי שכאמור לעיל, פגמים דיוניים אלו אם אכן אירעו, אינם מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של המשיב 2.

10.

באשר לטענתה של העותרת כי היה על המשיבים 1 ו-2 "לנהוג בקפידה ובזהירות" בבוחנם את תוקפו של הסכם הגירושין; גם בעניין זה, כמו בטענותיה האחרות, לא השכילה העותרת לבסס את טענותיה על ראיות כלשהן והיא נמנעה מלפרט את הנימוקים שיש בהם לדעתה כדי להצדיק ביטולו של הסכם הגירושין.

11.

משכך, העתירה נדחית על הסף.