בג"ץ 5261/08 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

בפנינו עתירה לביטול או לחלופין לדחיית דיון סידור גט הקבוע ליום 17.6.08.

1.

העותרת 1 (להלן: העותרת ) ובעלה (להלן: הבעל ), אשר לא צורף כמשיב לעתירה, מנהלים הליכי גירושין בפני בית הדין הרבני בעקבות תביעת גירושין אשר הגיש הבעל לה כרך עניינים נוספים, כולל סוגיית הרכוש. בית הדין הרבני האזורי חייב את העותרת להתגרש ואת הבעל לשלם את הכתובה בסך 52 אלף דולר, אך קבע כי הבעל לא יחויב במזונות העותרת עקב עזיבתה את הבית. שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול. ביום 17.3.08 נתן בית הדין הרבני הגדול את פסק דינו, לפיו חייב את הצדדים להתגרש, קבע כי הבעל ישלם סכום כתובה בסך 26 אלף דולר וכי אם הגט לא יסודר ישקול בית הדין להעלות את סכום הכתובה או להפחיתו בהתאם לצד שבגינו לא יסודר הגט. ביום 12.5.08 ניתנה החלטה נוספת של בית הדין הרבני הגדול, לפיה העותרת סירבה להתגרש באותו יום ללא הסדר כולל. בית הדין קבע כי מלפנים משורת הדין הוא קובע מועד נוסף לסידור גט ביום 2.6.08, ואם תסרב אז העותרת לקבל גט יהיה מקום לחייבה בגט ללא תשלום כתובה. מהעתירה לא עולה מדוע נקבע מועד נוסף לסידור גט ביום 17.6.08.

2.

העותרת מעלה טענות שונות כנגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול לחייבה בגט. בין היתר היא מעלה טענות בעניין קביעת מועד סידור הגט בהתראה של מספר ימים תוך התערבות גורמי דת מחוץ לבית הדין הרבני מטעם הבעל. כן היא מעלה חשדות למעורבות של גורמים חיצוניים "מאחורי הקלעים" של הדיונים בבית הדין האזורי והשפעתם על החלטות בית הדין לטובת הבעל. העותרת טוענת כי לא התקיים כל דיון מקדמי בבית הדין הרבני הגדול עובר למתן פסק דינו, וכי ההחלטה להקטין את כתובתה לא התבססה על כל ראיה המצדיקה זאת. כן מעלה העותרת טענות כנגד בית הדין הרבני האזורי, וביניהן החלפת הרכב הדיינים שלוש פעמים במהלך הדיונים; קיום דיון בזמן שהעניין מצוי בערכאת הערעור; קביעת בית הדין כי העותרת מעוניינת להתגרש למרות שלא כך הדבר; ועוד.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים, והתערבות בהכרעותיהם של אלו תיעשה במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"צ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 6.4.2006) וההפניות שם). לא מצאתי כי בעניין זה מתקיימות נסיבות כאלו.

טענות העותרת הנוגעות להשפעתם של גורמים המקורבים לבעל על בית הדין אינן מבוססות ולו על בדל ראיה. יוער כי טענות חמורות מעין אלו לא ראוי שישמעו ללא הבאת ביסוס כלשהו. לעתירה מצורפת בקשתה של העותרת להעברת התיק לבית הדין הרבני בחיפה בשל חשש למשוא פנים והטיית משפט. העותרת מציינת כי בקשה זו נדחתה, וזאת מבלי שהיא מצרפת את ההחלטה עצמה, ומבלי שנראה כי הוגש על החלטה זו ערעור. בנסיבות אלו, טענותיה בעניין זה ראוי שתידחנה.

אף טענת העותרת באשר לסידור גט בהתראה של מספר ימים בלבד דינה להידחות. החלטת בית הדין הרבני הגדול המחייבת את העותרת להתגרש ניתנה כבר ביום 17.3.08 ונקבע סידור גט ליום 12.5.08, ולאחר מכן ליום 2.6.08, מועד שככל הנראה נדחה ליום 17.6.08. בנסיבות אלו ודאי אין לומר כי סידור הגט נקבע בהתראה קצרה מדי. מועדים אלו מצביעים אף על הגשת העתירה בשיהוי, שכן, כאמור, החלטת בית הדין הרבני הגדול המחייבת את העותרת בקבלת גט ניתנה עוד ביום 17.3.08. הגשת העתירה ימים ספורים בלבד לפני המועד שנקבע לסידור הגט מצביעה על שיהוי אשר יש בו כשלעצמו עילה לדחיית העתירה על הסף.

טענותיה של העותרת לגופו של עניין אף הן דינן להידחות. חיוב העותרת לקבל גט וקביעת סכום כתובתה נתונים לסמכותו של בית הדין הרבני, ובית משפט זה לא יתערב בהחלטות אלו. יתרה מכך, לעתירה לא צורף פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי, ואף לא צורף פרוטוקול הדיונים בבתי הדין, כך שלא ניתן לבחון את טענות העותרת בנוגע להתנהלות הדיונים ולבחינת טענותיה מעבר למה שצוין על ידה בעתירה. לבסוף יצוין כי הבעל לא צורף כמשיב לעתירה.

בנסיבות אלו, העתירה נדחית על הסף.