בג"ץ 5974/11 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

השופט ס' ג'ובראן :

א.

העותרת 1 והמשיב 3 (להלן העותרת

המשיב ) נישאו בשנת 1986, התגרשו בשנת 2009 ולהם שמונה ילדים. עניינה של העתירה בשאלת המוסד החינוכי בו תתחיל בתם הקטינה (עותרת 2) את כיתה א'. ביום 8.11.10 קבע בית הדין האזורי בירושלים כי שיקולי טובת הקטינה תומכים ברישומה לבית ספר מרשת "בית יעקב" (להלן בית הספר ). בין היתר התייחס בית הדין לשיקולים אלה: אחיותיה של הקטינה למדו במוסד זה, חברותיה מהגן ילמדו בו, מקום המגורים הסמוך לבית הספר ושיקולים נוספים. כלפי החלטה זו הוגש (ביום 21.11.10) ערעור לבית הדין הרבני הגדול. בין היתר טענה העותרת, כי לקטינה צרכים מיוחדים שלא נבחנו כראוי (הן קשיים מוטוריים והן קשיים בשפה), כי המענה שיינתן לצרכים אלה יהיה יותר טוב בחינוך הממלכתי דתי, וכן כי חברה טובה של הקטינה אמורה ללמוד בחינוך הממלכתי דתי.

ב.

ביום 5.5.11 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור. לאחר שמיעת הצדדים קבע בית הדין, "שהאב הכין באופן מקצועי את הבת בהתאם לקשייה המיוחדים המוטוריים והדיבוריים, ויש בכך מענה לצרכיה המיוחדים של הילדה". עוד נקבע, כי השיקולים עליהם עמד בית הדין האזורי אכן תומכים בגישת המשיב, ובין היתר הוסף כי חלק מאחיותיה לומדות במוסד זה כיום, וכי אף שחברה טובה של הקטינה מתעתדת ללמוד בחינוך הממלכתי דתי, 14 מחברותיה לגן מתעתדות ללמוד בבית הספר אליו היא רשומה. עוד הוטעם, כי "בית הדין לקח בחישוב את עובדת הטראומה בפרידה של ההורים, שאין לגרום טראומה נוספת לפרידה משכונה, חברות ושכנות". חרף האמור קבע בית הדין שתי הוראות נוספות: (1) המשיב חויב להעביר לבית הדין ולעותרת (בתוך 15 ימים) את המידע לגבי הטיפול המקצועי שהוענק לקטינה; (2) נקבע כי נושא החינוך:

"מהווה חלק מכל מכלול נושא המשמורת והסדרי הראיה [אשר עדיין תלויים ועומדים בבית הדין האזורי], בית הדין האזורי ימשיך לטפל במכלול כל הנושאים הקשורים בזה, ועניין חינוכה של הבת בעתיד יקבע בהתאם".

ג.

כלפי פסקי דין אלה הוגשה העתירה שבפנינו (ביום 17.8.11). בעיקר נטען, כי בתי הדין התעלמו מהפסיקה המחייבת מינוי מומחה לצורך הכרעות מסוג זה, והעדיפו את האב המבקש להעניק לקטינה חינוך חרדי. העתירה נדרשת בפרוטרוט למכלול ההליכים שמנהלים הצדדים בעניין משמורת ילדיהם, ולהמלצות שניתנו על ידי גורמי מקצוע שונים בעניין זה. נוכח העניין האנושי, התבקשה תגובת המשיב. בתגובתו (מיום 30.8.11) נדרש המשיב, מעבר לטענות הסף, לכך שבתי הדין העמידו לנגד עיניהם את טובת הקטינה, כי צרכיה המיוחדים זוכים למענה ראוי בבית הספר, וכי היא יודעת שהיא מתחילה את שנת הלימודים במוסד זה ומצפה "בשמחה ובהתרגשות לקראת תחילת שנת הלימודים". כן צורפו לתגובה (נספח ט"ז) המסמכים שהעביר המשיב לבקשת בית הדין הרבני הגדול, ואף מהם עולה כי צרכיה של הקטינה מטופלים ומוכרים לבית הספר, וכי הוא ערוך להתמודד עמם.

ד.

לאחר העיון אציע לחברי שלא להיעתר לעתירה. ראשית , העתירה הוגשה כמעט שלושה חודשים לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול; קרי בשיהוי ניכר המצדיק את דחייתה (השוו בג"צ 1983/05 פינק נ' בית הדין הרבני האזורי (לא פורסם) פסקה 5; בג"ץ 5261/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) פסקה 3). בעיית השיהוי באה לידי ביטוי בענייננו לא רק בתקופה הארוכה שחלפה, במהלכה הפנימה הקטינה את העובדה כי היא מתעתדת להתחיל כיתה א' בבית ספר מסוים; אלא גם בבעייתיות שבהגשתה כשבועיים לפני תחילת שנת הלימודים. ברי, כי בשלב זה יש בעצם הערעור על זהות המוסד החינוכי משום פגיעה בקטינה. שנית , יש לזכור כי בית הדין הגדול קבע שנושא החינוך בעתיד ימשיך להתברר בבית הדין האזורי, כחלק מסוגיית המשמורת. בסוג זה של החלטות, שיש בהן מן הזמניות, ממעט בית משפט זה להתערב (השוו בג"צ 5498/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) פסקה 3; בג"צ 6836/04 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) פסקה 2).

ה.

שלישית , "בית-משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים בלבד" (בג"ץ 5126/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (לא פורסם) פסקה 3); בענייננו לא הצביעה העותרת על עילת התערבות בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים. גם עיון בפסקי הדין, בנימוקים שהנחו את הדיינים, ובחומר שצירפו הצדדים, מעלים שטובת הקטינה היא שעמדה לנגד עיני בית הדין, והוא אינו מעלה עילת התערבות. אנו מקווים שהקטינה תיקלט בהצלחה בבית ספרה החדש, וששני הוריה יעשו כל שביכולתם לסייע לה בדרך חדשה זו.