בג"ץ 5498/06 פלוני נ. פלוני

השופטת א' חיות:

עתירה זו עניינה בקשתו של העותר כי נורה על ביטול צו הגנה שהוצא נגדו על ידי המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי בירושלים, על ביטול חוות דעת פסיכולוגית שעל בסיסה ניתן צו זה, וכן על ביטול החלטה נוספת שנתן בית הדין בעניינו.

1.העותר והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) נישאו בשנת 1984 ונולדו להם שבעה ילדים. בשנת 2002 הגישה המשיבה תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בירושלים ובמסגרת הליך זה הושג בין הצדדים הסכם גירושין, אשר קיבל תוקף של פסק-דין בפברואר 2005, וכלל הסכמות בדבר הסדרי ראיה בין העותר לילדיו. לאחר הגירושין הגישה המשיבה תלונה למשטרת ישראל בדבר התעללות מינית ואלימות בהן נקט העותר כלפי אחת מבנותיהם, ילדה כבת שש שנים (להלן: הילדה ). בעקבות תלונה זו ועל בסיס חוות דעת פסיכולוגית שהונחה בפניו הוציא בית הדין הרבני האזורי ביום 19.3.2006 צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א- 1991 (להלן: החוק למניעת אלימות במשפחה ), במעמד צד אחד, לפיו נאסר על העותר ליצור קשר עם הילדה (להלן: צו ההגנה ). ביום 23.3.2006 הגיש העותר בקשה לביטול צו ההגנה ובהחלטתו מיום 26.3.2006 הורה בית הדין כי תוגש לו חוות דעת מטעם פקידת הסעד בעניין זה. העותר הגיש לבית הדין הרבני הגדול בקשת רשות ערעור על החלטה זאת, וטען כי בית הדין האזורי התעלם מבקשתו העיקרית לביטול צו ההגנה, אך בית הדין הרבני הגדול דחה את הבקשה בציינו כי ההחלטה ניתנה "במהלך הדיון". ביום 30.4.2006 התקיים בפני בית הדין האזורי דיון במעמד הצדדים בעניין צו ההגנה ובית הדין הורה כי פקידת הסעד תחווה דעתה לעניין הסדרי הראיה בין העותר לילדיו, כי עובדת סוציאלית תבדוק את האפשרות ליצור קשר בין העותר לילדה תחת פיקוח באמצעות "מוסד קשר" וכי צו ההגנה יהיה בתוקף למשך חדשיים נוספים. ביום 12.6.2006 התקיים דיון נוסף בסיומו החליט בית הדין לאמץ את המלצות פקידת הסעד לפיהן יש להיערך למפגשים בין העותר לבניו ב"מרכז קשר", לערוך לעותר ולילדה איבחון באגודת "מיט"ל" המתמחה באבחון ובטיפול בפגיעות מיניות ולהותיר על כנו את צו ההגנה. כן קבע בית הדין, ברוב דעות, כי בשלב זה אין מקום לאפשר לעותר לחקור את הפסיכולוגית שחוות דעתה היוותה בסיס למתן צו ההגנה.

2.העותר טוען כי התלונה שהוגשה נגדו במשטרה שיקרית וכי המשיבה מנסה לנתק אותו מילדיו, והוא מציין בהקשר זה כי על אף שחלפו כשלושה חודשים מאז הגשת התלונה לא הוגש נגדו כתב אישום. העותר טוען כי צו ההגנה שניתן על ידי בית הדין, הפוגע באופן חמור בזכויותיו כאב וכאדם, ניתן על בסיס בקשה סתמית ולא מנומקת ובניגוד להוראות החוק למניעת אלימות במשפחה. עוד טוען העותר כי בית הדין הפך למעשה את הנטל הדרוש למתן צו הגנה וכי מכל מקום היה על בית הדין לקבוע הסדרי קשר בין העותר לילדה מיד עם הוצאת הצו. העותר מוסיף וטוען כי בדיון שנערך ביום 30.4.2006 ניתנה לו לראשונה חוות דעת הפסיכולוגית שהיוותה בסיס למתן צו ההגנה וכי לא הודע לו מראש שהפסיכולוגית תהיה נוכחת בדיון ומטעמים אלו לא היה בידיו לחקור אותה על חוות דעתה. עוד טוען העותר כי חוות הדעת הפסיכולוגית לוקה בפגמים שונים והיא בלתי סבירה ובלתי מידתית, כי הפסיכלוגית לא היתה מוסמכת לטפל בילדה על פי דין וכי בירור שערך העלה כי היא נעדרת מומחיות בתחום בו התיימרה לטפל. טוען העותר כי על אף שהביא עובדות אלו לידיעת בית הדין הוא התעלם מהן, אימץ את חוות הדעת ואף העבירה לגורמי הרווחה. העותר מוסיף וטוען כי הוא מתנגד להמלצות שניתנו על ידי פקידת הסעד נוכח הפגיעה בזכויותיו הבסיסיות, נוכח חריגתה מן "המנדט" שהעניק לה בית הדין ונוכח אופיה של אגודת "מיט"ל". לבסוף טוען העותר כי בית הדין פגע בזכויותיו הדיוניות ובכללי הצדק הטבעי כאשר סירב לאפשר לו לחקור את הפסיכולוגית ואת המשיבה וכן משום שהחלטותיו נעדרות הנמקה כדין.

3.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו מתערב בהליכים המתנהלים בפני בתי הדין הדתיים והתערבותו בהליכים אלו מוגבלת למקרים בהם מתגלים פגמים ממשיים בהחלטה דוגמת חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק וכן מקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו: בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ. בית הדין הרבני הגדול

בירושלים , פ"ד מו(3) 423, 438-439; בג"ץ 1811/03 שם אור נ' בית הדין הרבני הגדול , תק-על 2003(1) 2035 (2003)). המקרה שבפנינו אינו בא בגדר איזה מן המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטות בית הדין הרבני. לכך יש להוסיף כי העותר מבקש את התערבותנו בהחלטות ביניים של בית הדין, שכן כמתואר בעתירה טרם התקבלה החלטה סופית בעניין הסדרי הראיה בין העותר לילדיו, ומטבע הדברים אף בית הדין הרבני הגדול כערכאת ערעור טרם דן בסוגיה לגופה. יוזכר בעניין זה כי לגבי החלטת הביניים מיום 12.6.2006, שהעותר מבקש להורות על בטלותה, הוא לא פנה כלל לבית הדין הרבני הגדול. בנסיבות אלו לא מיצה העותר את ההליכים העומדים לרשותו וגם מן הטעם הזה יש לדחות את העתירה (ראו והשוו: בג"צ 9887/05 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים , תק-על 2005(4) 334 (2005); בג"ץ 627/03 ארבוס נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב , תק-על 2003(1) 1895 (2003); בג"צ 6836/04 דהאן נ' דהאן , תק-על 2004(4) 3440 (2004)).

אשר על כן, העתירה נדחית.