בג"ץ 627/03 יצחק ארבוס נ. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו

השופט א' א' לוי:

מבוא

1.העותר, מר יצחק ארבוס (להלן: "העותר") נשוי למשיבה 3, גב' חדווה ארבוס (להלן:

"המשיבה"), מאז 25.12.97. היחסים בין בני הזוג עלו על שרטון, ובשנת 2002 הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה תביעות למזונות, להחזקת ילדים ולחלוקת רכוש, וכן תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב, הוא משיב 1. ביום 6.10.02, הגישה המשיבה לבית הדין הרבני בקשה למתן צו לעיכוב יציאת העותר מן הארץ, ובית הדין נעתר לה במעמד צד אחד, וזאת עד ליום 6.11.02. הצו הוארך פעם נוספת עד ליום 16.12.02, מועד שבו הייתה אמורה להתקיים ישיבה במעמד הצדדים. דא עקא, הישיבה באותו יום לא התקיימה, ובסמוך לכך הגישה המשיבה בקשה להארכת תוקפו של הצו, ובית הדין נעתר פעם נוספת לבקשתה. הדיון במעמד הצדדים נקבע ליום 9.2.03.

על ההחלטה להאריך את תוקף הצו, הגיש העותר, ביום 26.12.02, בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר נדונה במעמד הצדדים, ומשיב 2 החליט לדחותה בנימוק כי יש להמתין להחלטת בית הדין האזורי בבקשה לביטול הצו שהוגשה על ידי העותר, ואשר אמורה להתברר ביום 9.2.03.

2.עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר כי בית משפט זה יורה למשיבים 1 ו -2 לבטל את ההחלטות להארכת צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצאו נגדו.

דין העתירה להדחות על הסף. מעתירה, צרופותיה, ותגובת המשיבה עולה כי ביום 9.2.03 התקיים דיון בפני בית הדין הרבני האזורי, אשר החליט בהסכמת הצדדים, כי הצו לעיכוב יציאת העותר מהארץ יבוטל לאחר שהעותר ישליש גט ויפקיד את כתובתה של המשיבה. אכן, לטענת העותר "ההסכמה" שיוחסה לו לא ניתנה על ידו מעולם, אך בית משפט זה לא נועד לתקן שגגה שאפשר כי יצאה מתחת ידו של בית הדין הרבני האזורי. זאת ועוד, בפני העותר פתוחה הדרך להגיש את השגותיו בפני בית הדין הרבני הגדול לערעורים, ובלבד שתהיה בידו עילה ראויה לעשות זאת. העולה מכך הוא, שהעותר לא מיצה הליכים חלופיים שעמדו לרשותו, וממילא פנייתו לבית משפט זה היא פנייה מוקדמת. במצב זה דין העתירה להדחות על הסף, וכך אנו עושים.