פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
6473/07
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
2. פלוני
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד יניב י. ריבלס;
עו"ד חמי בן-נון
בשם המשיב 1:
עו"ד שמעון יעקובי
בשם המשיב 2:
עו"ד אמנון בן-דרור
פסק-דין
השופט ע'
פוגלמן:
עתירה נגד החלטת המשיב 1 (בית הדין
הרבני הגדול) מיום 13.8.07 אשר עיכב ביצועו של פסק דין שהורה על תשלום מזונות
לעותרת.
1.
העותרת
והמשיב 2 (להלן: המשיב) נשואים זה לזה ומתנהלים ביניהם מזה מספר שנים הליכי
גירושין. ביום 24.12.02 פנתה העותרת בתביעת מזונות לבית הדין הרבני האזורי
בפתח-תקווה (להלן: בית הדין הרבני האזורי). ביום 13.12.05 ניתן פסק דין בבית הדין
הרבני האזורי לפיו חויב המשיב (בדעת רוב) בתשלום מזונות לעותרת בסך של 2,000
ש"ח לחודש. ערעורים על פסק הדין (מטעם שני הצדדים) נדחו ביום 13.7.06. ביום
2.8.06 הגיש המשיב בקשה להפסיק לאלתר את תשלום המזונות, ולערוך דיון מחודש בהחלטה
המורה לו לשלמם. נטען כי העותרת הסתירה מידע אודות הכנסותיה ומצבה הפיננסי מבית הדין
האזורי. כן הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לתשלום המזונות. הבקשות נדחו, ועל כך
הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ביום 18.3.07 התקיים דיון בערעור. בהחלטה
שניתנה בו ביום, עמד בית הדין על קיומו של הליך נוסף בין בני הזוג, אשר עניינו
חלוקת הרכוש, אשר תלוי ועומד בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן. בית הדין קבע כי בקשת
המשיב לקיים דיון בנושא המזונות (וכן בנושא הכתובה, עניין נוסף אשר בגינו ערער
המשיב לבית הדין הרבני הגדול, ואשר אינו עומד לדיון לפנינו) תתברר לפני בית הדין
האזורי. עוד קבע בית הדין כי לא יקיים דיון בערעור בטרם תהיה לפניו תמונה מלאה של
חלוקת נכסי המשפחה וקודם למתן החלטה
בבית הדין האזורי בנושא הכתובה והמזונות. המשך הדיון בערעור נדחה עד לאחר שינתנו "החלטות מתאימות" בבית הדין האזורי ובבית המשפט לענייני משפחה, ופסק הדין לתשלום "מיידי של הכתובה ושל מזונות העבר" עוכב. בקשת העותרת לעיון מחדש בהחלטה נדחתה על ידי בית הדין הרבני הגדול ביום 12.6.07. מכאן העתירה שלפנינו, המכוונת להחלטת בית הדין לעכב את ביצוע פסק הדין בעניין המזונות.
2.
עיקר טענת העותרת הינו כי לאחר שנדחה הערעור לבית הדין הרבני הגדול, הפך חיוב המזונות לחלוט. משכך, לא היה מוסמך בית הדין הרבני הגדול לעכב את תשלום המזונות. עוד נטען כי החלטת בית הדין הרבני הגדול סוטה באופן חמור מהוראות תקנות הדיון בבתי דין רבניים, התשנ"ג (להלן: תקנות הדיון); פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין של העותרת; חורגת ממתחם הסבירות; לא שוקלת את כל השיקולים הרלוונטיים; פוגעת בעקרון היסוד של סופיות הדיון; ומנוגדת לאינטרס הציבורי.
לטענת המשיב, הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב תשלום המזונות בעקבות עובדות חדשות שהתגלו לו בעניין יכולתה הכלכלית של העותרת. נטען כי החלטת בית הדין הרבני היא החלטה סבירה ומוצדקת; וכי לבית הדין יש סמכות לפסוק בכל עניין הקשור למזונות שנפסק בטעות, וזאת בהתאם להוראות תקנות הדיון.
בהמשך להחלטה מיום 7.11.07 הוגשה תגובה מקדמית על ידי היועץ המשפטי לשיפוט הרבני. בתגובה המקדמית עמד היועץ המשפטי, בין היתר, על כללי סופיות הדיון המקובלים בבתי הדין הרבנים, כפי שבאו לידי ביטוי בדין העברי ובתקנות הדיון, וציין כי בית הדין פעל בגדרם בעת מתן החלטתו.
דיון והכרעה
3.
התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בית הדין הרבני "מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם, 6.4.06, פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת
א' פרוקצ'יה )).
העתירה מבוססת, בעיקרה, על הטענה כי בית הדין חרג מסמכותו בעת שנתן סעד זמני המעכב את ביצועו של פסק הדין אשר הפך חלוט. טענה זו אינה יכולה לעמוד. תקנה קכט(1) לתקנות הדיון קובעת כי "בעל דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם". תקנה קל(2) לתקנות הדיון ממשיכה ומאפשרת את עיכוב ביצוע פסק הדין העומד לדיון מחדש. תקנה קלא לתקנות הדיון קובעת כי "אחרי הבירור, כאמור בפרק זה, יאשר בית הדין את פסק הדין או יבטלו ויוציא פסק דין חדש" (וראו לעניין זה: בג"צ 6250/06 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א (לא פורסם, 28.6.07) פסקה 8); ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע , פ"ד נט(3) 337, 343 (2004); רע"א 5285/03 כהן נ' בונה , פ"ד נט(1) 39, 47 (2004); אליאב שוחטמן סדר הדין – לאור מקורות המשפט העברי, תקנות הדיון ופסיקת בתי הדין הרבניים בישראל 426 – 441 (1988)). בענייננו, כאמור, הוגשה בקשה לדיון מחדש בפסק הדין, ובגדרה בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. בית הדין האזורי דחה, כאמור, את הבקשה, ועל כך הוגש הערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר בהחלטת ביניים הורה על עיכוב ביצוע פסק-הדין, ועל קיום דיון בבית הדין הרבני האזורי. החלטות אלה אינן חורגות מגדר סמכויות בתי הדין עליהן עמדנו. בהתייחס לטענות העותרת לגוף ההחלטה לעכב את תשלום המזונות, הרי לא מצאנו – בשים לב להיותה של ההחלטה בבחינת החלטת ביניים – כי הן מקימות עילה להתערבותנו לעת הזו (השוו: בג"צ 9338/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (לא פורסם, 26.4.07); בג"צ 5498/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 5.7.06)).
סוף דבר – העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, ה' בכסלו התשס"ח (15.11.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט