בג"ץ 5126/09 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בחיפה

1.

במסגרת הליך גירושין שהתקיים בפני בית-הדין האזורי בחיפה, חויבה העותרת לקבל גט ממשיב 3. ערעור שהגישה בפני בית-הדין הרבני הגדול, בו טענה לפגמים שנפלו בהליך בערכאה הראשונה, נדחה. לפיכך, פונה היא כעת בעתירה לבית-משפט זה, בגדרה היא מלינה בשנית על אותם פגמים – והכוונה לכך שבית-הדין האזורי לא אפשר לה להביא את ראיותיה ולא התייחס לסיכומיה; פסק דינו הסתמך על עדותו הפסולה של אדם אשר גישר בין בני הזוג, והיה מנוע מלהעיד מחמת חיסיון; שניים בלבד משלושת הדיינים חתמו על פסק-הדין. כן היא מלינה על התעלמותו של בית-הדין הרבני הגדול מטענותיה בערעור.

2.

בתגובה לעתירה טוען משיב 3, כי העותרת שטחה בפני בית-הדין הרבני האזורי את כלל טענותיה – ואלו נבחנו בעיון עובר להכרעה. עוד הוא טוען, כי לאורך ההליך כולו, אשר נמשך חודשים רבים, לא העלתה העותרת ולו פעם אחת טענה בדבר פגמים שנפלו בניהולו ועל כן חל עליה השתק. משיב 3 מוסיף, כי "העד הפסול" שימש כבורר ולא כמגשר – ועל כן עדותו מותרת, אולם גם אם ייקבע כי במגשר עסקינן, הרי שעדותו אסורה לפי חוק במסגרת הליך משפטי אזרחי ולא במסגרת הליך הנדון לפי דין תורה. יתרה מזאת, העותרת לא הלינה בפני בית-הדין הרבני האזורי בשעת הדיון כי העד פסול משמיעה, ואינה יכולה לעשות זאת בדיעבד. באשר לחתימות על פסק-הדין, טוען משיב 3, כי בידיו עותק מקורי של המסמך כשהוא חתום בידי שלושה דיינים, וכי עותק זה הועבר גם לידי העותרת.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. בתי הדין הרבניים נמנים על רשות שיפוט עצמאית, וככאלה הם מוסמכים לדון במחלוקות המובאות בפניהם ולהכריע בהן כראות עיניהם. מכאן גם ההלכה הנוהגת, לפיה בית-משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים בלבד (סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"צ 2829/03 פלונית נ' בית הדין הדרוזי לערעורים בעכו (טרם פורסם, 16.1.2006); בג"צ 2593/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה (טרם פורסם, 16.8.2006). העתירה שבפנינו אינה נמנית על אותם חריגים. טענותיה של העותרת נדונו זה מכבר בידי בית-הדין הרבני הגדול ונדחו, ובקביעות שיצאו מלפניו – לפיהן לא נפל פגם המצדיק לבטל את פסק דינה של הערכאה הראשונה – לא מצאנו עילה להתערב. טענותיה של העותרת, כמו גם סיכומיה, הובאו בפני בית-הדין הרבני האזורי ונבחנו על ידו בעיון טרם הכריעו דייניו – אשר שלוש חתימותיהם מופיעות על העתק נאמן למקור שהגיש משיב 3 עם תשובתו – כי היא חייבת לקבל גט. עיון בפסק-הדין מלמד כי גם בלא עדותו של "העד הפסול", שאמנם ראוי היה לה כי לא תישמע כפי שראוי היה כי העותרת תשיג עליה בזמן בו נשמעה – לא היה כדי לשנות מתוצאת פסק-הדין, אשר התקבלה בהתבסס על שיקולים אחרים. בנסיבות אלה, אנו מוצאים, כאמור, כי אין בידי העותרת עילה להתערבותו של בית משפט זה, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה על הסף.

העותרת תשא בהוצאות המשיב בסכום של 2500 ש"ח.