פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
6104/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט
י' דנציגר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
2. בית הדין הרבני האזורי בטבריה
3. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד אלכס גרינשטיין; עו"ד יוסי גרינשטיין
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
בשנת 2010 עזבה המשיבה 3 (להלן המשיבה ) את בית המגורים המשותף לה ולעותר בצפון הארץ, ועברה - יחד עם שני ילדיהם הקטינים - למרכז הארץ. בית הדין הרבני הגדול , בקבלו ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי מיום י"ז בשבט תשע"ב (10.2.12), קבע, בפסק דינו מיום כ"ט באייר תשע"ב (21.5.12), כי אמנם המשיבה אינה צריכה לסייע לעותר לעניין הסדרי הראיה שנקבעו במובן זה, שהנטל לאסוף ולהחזיר את הילדים הוטל על העותר; אך מנגד פסק, כי עליה להשתתף בחלק מהוצאות הנסיעה (100 ש"ח בעבור כל ביקור, שליש מהוצאות הנסיעה ברכב)
הצפויות לעותר בשל קיומם של הסדרי ראיה במרחק כה רב. בעתירה שלפנינו נטען, בעיקר , כי קביעה זו משקפת איזון שאינו ראוי לגבי חלוקת הנטל בין הורים בכל הנוגע לשמירת הקשר בין ילדיהם לבין ההורה שאינו המשמורן; ובפרט כך נוכח הנסיבות הקונקרטיות, ובכללן העובדה שהמשיבה היא שעזבה את מקום מגורי הצדדים, הריחוק המשמעותי בין מקום מגורי הצדדים ומצבו הבריאותי של העותר - פרמטרים אשר ללא קשר לעלות הכלכלית אינם מאפשרים, כנטען, את קיום הסדרי הראיה שנקבעו.
ב.
לאחר העיון אין בידינו להיעתר לעתירה, שכן "בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, איננו ערכאת ערעור על החלטות של בתי הדין הדתיים" (בג"ץ 2331/10 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) פסקה 14 - השופט מלצר; בג"ץ 5974/11 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (לא פורסם); בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים
(לא פורסם)). אכן מדובר בסיטואציה אנושית שאינה פשוטה, ואולם הכרעת בית הדין הרבני הגדול - בשונה מבית הדין האזורי אשר נמנע מחיוב המשיבה להשתתפות ולוא גם
בחלק מנטל קיומם של הסדרי הראיה, אף שהמליץ לפנים משורת הדין - מתחשבת בכל הפרמטרים הרלבנטיים, תוך התבססות גם על תסקיר שירותי הרווחה, ועל ההכרעה כי משמורת הקטינים מסורה בנסיבות (ואף חרף המרחק) למשיבה. גם אם ניתן היה להגיע לחלוקה שונה בנטל (ואיננו נוטעים כל מסמרות שכן הנתונים בדבר מצבה של המשיבה אינם בפנינו), אין ניתן לומר כי קיימת עילה להתערב בהכרעת בית הדין הרבני הגדול. נוסיף, כי גישתו של בית הדין הגדול לעניין זה, המתמקדת בהקלה על נגישות אב לילדיו לשמירת הקשר ביניהם נראית לנו, בכל הכבוד, ראויה. לא נאריך דברים, משלא נתבקשה תשובה גם כדי שלא להכביר הוצאות.
ג.
בשולי הדברים נציין, כי בתסקיר הוזכרה נכונות העותר לשקול להעתיק את מקום מגוריו לקרבת ילדיו, וכן נזכיר כי קביעת הסדרי ראיה ניתנת - במקום מתאים - לעיון מחדש עם שינוי הנסיבות (דוגמת גיל הקטינים), וככל שיועלו הצעות להסדרים אשר יבטיחו פרקי שהייה ממושכים יותר של הקטינים עם העותר, מבלי שנביע דעה לעניין התדירות.
ד.
בנסיבות איננו נעתרים איפוא לעתירה.
ניתן היום, כ"ז באב התשע"ב (15.8.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________+