בג"ץ 749/09 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

זוהי עתירה המכוונת כנגד פסקי הדין של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה ובית הדין הרבני הגדול בהם חויבה העותרת לקבל גט מבעלה.

2.

העותרת והמשיב 3 (להלן - הבעל) נישאו זה לזה בשנת 1977, ולהם בן יחיד. לטענת העותרת בעתירתה, לכל אורך חייהם המשותפים יחד, נהג הבעל להשפילה, להשמיצה, ולהסית נגדה את בנה. לפני כשבע שנים עזב הבעל את הבית, ועל-פי הטענה, הותיר את העותרת ואת בנה בחוסר כל.

3.

בשנת 2001 פתח הבעל פתח בתביעת גירושין בבית הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה. ככל הנראה, פתחה העותרת במקביל בהליך לחלוקת הרכוש בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב. ביום 22.5.02 נתן בית המשפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בענין חלוקת הרכוש ביניהם. על-פי אותן הסכמות, זכאית העותרת, בין היתר, לקבל מחצית מהזכויות ומהנכסים שצבר הבעל, לבד ו/או עם אחרים, החל מיום הנישואין, ועד ליום הקרע בין הצדדים, שנקבע ליום 19.4.01. בכלל זה נזכרו זכויות הפנסיה שצבר הבעל.

4.

ההליך בבית הדין הרבני האזורי המשיך להתנהל. בדיון שהתקיים ביום 14.6.07 ביקש הבעל לקדם את תביעת הגירושין. העותרת הודיעה כי תיאות לקבל גט אם הבעל יסכים לתנאיה, אך בה-בעת הביעה הסכמתה לשלום בית, בעקבות שאלת בית הדין (פרוטוקול הדיון מיום 14.6.07, שורות 16-21). באת-כוחה ביקשה שהות לבדיקת סוגיות נוספות הקשורות לרכושם של בני הזוג. בית הדין הרבני האזורי נענה לבקשה, ודחה את הדיון בשלושה חודשים.

5.

בדיון שהתקיים לאחר מכן, ביום 27.5.08, הביעה באת-כוח העותרת חשש, כי על אף שקיים פסק דין המסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג, אין ערובה לכך כי העותרת תקבל את הזכויות המגיעות לה על-פיו, אם תיאות להתגרש לפני שתבוצע בפועל חלוקת הרכוש. בית הדין הבהיר לעותרת, כי על-פי חוק, תוכל לקבל זכויותיה רק לאחר פקיעת הנישואין, וכי נוכח קיומם של עיקולים על רכושו של הבעל, תוכל לממש את זכויותיה לאחר הגירושין.

6.

ביום 1.6.08 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי. בפסק הדין ביקר בית הדין קשות את התנהגות העותרת הן כלפי בין הדין והן כלפי הבעל, כלפיו נקטה באלימות מילולית וקללות. בית הדין ציין כי הצדדים חיים בנפרד שנים רבות, והתרשם כי כל מטרתה של העותרת היא לנקום בבעלה באמצעות מניעת הגירושין. נוכח זאת פסק, כי העותרת חייבת לקבל גט מבעלה בהקדם האפשרי.

7.

העותרת ערערה על כך לבית הדין הרבני הגדול. ביום 16.12.08 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור. בית הדין ציין בפסק דינו כי העותרת הודתה כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה חולק כל הרכוש באופן שווה בין הצדדים. גם ענין המזונות הוסדר, כך צוין, והעותרת מקבלת כבר עתה באופן ישיר מחצית מהפנסיה המגיעה לבעלה. בא-כוח הבעל הצהיר בפני בית הדין שהדבר יימשך גם לאחר הגירושין, מכוח זכויות העותרת בפנסיית הבעל. נוכח זאת קבע בית הדין הרבני הגדול, כי אין כל עילה להתערב בחיובה של העותרת לקבל גט, והוסיף, כי אם העותרת תעמוד בסירובה לקבל גט במועד הראשון שיקבע לכך בית הדין האזורי, ישליש הבעל גט ויהיה פטור ממזונותיו וכל חיוביו כלפיה.

8.

בית הדין הרבני האזורי קבע את מועד סידור הגט ליום 25.1.09.

מכאן העתירה שלפנינו.

9.

טוענת העותרת, כי היא סובלת ממחלות קשות רבות, וכך אף בנה. הם מתגוררים בבית מט לנפול, בעוד מצבו הכלכלי של הבעל שפיר, והוא מתגורר בדירה מפוארת השייכת להוריו. העותרת טוענת, כי לאורך השנים סירב בעלה לחלוק עמה את נכסיו הנמצאים בשליטתו הבלעדית, מן הטעם כי הנישואין טרם פקעו. התנהגותו זו המחישה לעותרת, כי המשיב לא ישלם לה דבר כי רבים מהנכסים כבר הוברחו על ידיו, וכל מטרת הגירושין מבחינתו היא להימנע מתשלום מזונות. העותרת מצהירה כי היא איננה מוכנה להתגרש, וכי היא מוכנה כי הבעל יחזור לחיות עמה ולטפל בה ובבנה. לטענתה, פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי ניתן לאחר קיום דיונים ספורים בני דקות מעטות, בלי שמיעת הוכחות כלשהן. בכך נפגעו כללי הצדק הטבעי, באופן המקים עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק. גם פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, נטען, לוקה בחוסר סבירות, בהנציחו את מצב חוסר השוויון בו נתונה העותרת, ובהוסיפו סנקציה העלולה לגרום להתמוטטותה הכלכלית. העותרת מוסיפה, כי לאחרונה תוקן חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג -1973, כך שנותק הקשר בין הוצאתו לפועל של איזון המשאבים לבין מתן הגט. על כן היא מבקשת כי תחילה יבוצע איזון המשאבים ורק לאחר מכן תידון שאלת הגט.

10.

בחנתי את טענות העותרת והגעתי לכלל מסקנה כי דין עתירתה להידחות על הסף.

11.

הלכה היא כי בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים. התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטותיהם מוגבלת למקרים קיצוניים, בהם אירעה חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק החלות על בית הדין הדתי, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או כאשר נדרש מתן סעד מן הצדק, אשר איננו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו למשל: בג"צ 10229/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 2.5.07); בג"צ 8820/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי - אשקלון (לא פורסם, 24.3.08); בג"צ 5261/08

פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 13.6.08); בג"צ 5734/08

פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (לא פורסם, 31.8.08)).

12.

בענייננו, לא הצביעה העותרת על התקיימותן של מי מעילות אלה. אמנם, טוענת היא כי בעניינה נפגעו כללי הצדק הטבעי משום, שלטענתה, בית הדין הרבני האזורי נתן את פסק דינו לאחר שהתקיימו מעט דיונים קצרים, והכל ללא הבאת ראיות בפניו. אינני מקבלת טענה זו. פרוטוקולי הדיונים שצורפו כנספחים לעתירה מלמדים כי בית הדין הרבני האזורי נתן דעתו לטענות שני הצדדים, במלואן. בנוסף, בית הדין הרבני האזורי נענה לבקשת העותרת לתת אורכה מסוימת לבדיקה נוספת של ענייני הרכוש. זאת, חרף התמשכותם הניכרת של הליכי הגירושין בין הצדדים, וחרף העובדה כי כבר משנת 2002 קיים פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה המסדיר את ענייני הרכוש בין בני הזוג. כמו כן, אין כל אות וסימן בפרוטוקולים לכך שהעותרת ביקשה להביא ראיות בפני בית הדין הרבני. גם בפנינו, אין היא טוענת כי העלתה בקשה להצגת ראיות אשר נדחתה; היא גם איננה מפרטת בעתירתה מהן אותן ראיות שמבקשת היא להביא, ובאיזו טענה מטענותיה הן אמורות לתמוך. לבסוף, פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי מפרט את השתלשלות ההליכים בין העותרת לבין בעלה, את טענות הצדדים כעולות מן הפרוטוקולים, והכרעתו מבוססת על מכלול הגורמים הרלבנטיים לענין. בנסיבות אלה, נראה כי לעותרת ניתן יומה בבית הדין הרבני האזורי, ולא נפגעו זכויותיה הדיוניות ועיקרי הצדק הטבעי, כטענתה. אוסיף, כי גם בבית הדין הרבני הגדול התקיים דיון מפורט בו נשמעו בהרחבה טענותיה של באת-כוח המערערת, כמשתקף בפרוטוקול הדיון. נוכח כל זאת, אין לומר כי לעותרת לא ניתנה מלוא האפשרות לשטוח את טענותיה בפני בית הדין הרבני, על שתי ערכאותיו.

טענת העותרת לפגיעה בכללי הצדק הטבעי נדחית, אפוא, וכאמור, היא לא ביססה בטיעוניה עילה נוספת כלשהי אשר עשויה היתה להצדיק את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות בתי הדין הרבניים.

13.

יאמר מעבר לנדרש, כי חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 4), התשס"ט -2008 (ס"ח 2186, 12.11.08, עמ' 18), אליו מתייחסת העותרת בטענותיה, איננו חל בעניינה, שכן ההסכמות בסוגיות הרכוש בין העותרת לבין בעלה קיבלו תוקף של פסק דין בשנת 2002, שנים לפני כניסתו לתוקף של התיקון הנדון (ראו סעיף 8 לתיקון). בית הדין הרבני האזורי, אשר המשיך לדון בעניינם של בני הזוג, דן בסוגיית הגירושין עצמם, ולא בסוגיית הרכוש, ופסק דינו ניתן אף הוא לפני כניסתו לתוקף של התיקון.

14.

העתירה נדחית על הסף.