פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 6875/13 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

ניתן ביום

בקצרה

דיני משפחה · חלוקת רכוש בין בני זוג לאחר גירושין ופינוי דירת מגוריםעתירה לבג"ץ נגד החלטות בית הדין הרבני ולהקפאת הליכי הוצאה לפועל

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בג"ץ דחה על הסף עתירה נגד החלטות בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול בעניין חלוקת רכוש בין בני זוג וצו פינוי. נקבע כי בג"ץ אינו מתערב בהחלטות בתי דין דתיים אלא במקרים קיצוניים בעילות מוגדרות. טענות הנוגעות להליכי ההוצאה לפועל יש להעלות במסגרת הסעד החלופי שבדין.

העובדות

הצדדים נישאו, התגרשו בעקבות פסק דין של בית הדין הרבני משנת 2008, ומחלוקת רכושית בנוגע לשווי זכויות במגורים המשותפים נמשכה שנים. בית הדין הרבני האזורי הורה על פינוי העותרת מהבית ועל הפקדת סכום בחשבון נאמנות על ידי המשיב, ובקשות לעיכוב ביצוע נדחו. העותרת עתרה לבג"ץ להקפאת הליכי ההוצאה לפועל.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יתערב בג"ץ בהחלטות בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול בהליכי חלוקת רכוש בין בני זוג?
  2. 2.האם יש מקום להקפיא הליכי הוצאה לפועל של צו פינוי בעקבות החלטת בית דין רבני?

הלכות

  1. 1

    בג"ץ אינו דן כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, והתערבותו מוגבלת למקרים קיצוניים בהם מתקיימת עילה מוגדרת.

    ״כלל הוא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו דן כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהחלטות אלה מוגבלת למקרים קיצוניים בהם מתקיימת עילה מוגדרת המצדיקה התערבות שיפוטית.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענות בנוגע להליכי ההוצאה לפועל יש להעלות במסגרת הסעד החלופי הקבוע בדין ולא בעתירה לבג"ץ.

    ״בצד האמור, ככל שלעותרת ישנן טענות בנוגע לאופן התנהלותם של הליכי ההוצאה לפועל בנוגע לביצוע צו הפינוי, הרי שעומד לה סעד חלופי במסגרתם בהתאם להוראות הדין, ככל שיש עילה לכך.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בית הדין הרבני
  • עתירה
  • בג"ץ
  • חלוקת רכוש
  • פינוי
  • עיכוב ביצוע
  • הוצאה לפועל
  • צו ביניים
  • עילה מוגדרת
  • חריגה מסמכות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה

לצדק

בג"ץ

6875/13

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט צ' זילברטל

העותרת:

פלונית

נ ג ד

המשיבים:

1. בית הדין הרבני הגדול

2. פלוני

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

בשם העותרת:

בעצמה

בשם המשיב 2:

עו"ד ירון אופק

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.

העותרת והמשיב 2 (להלן: המשיב ) נישאו בשנת 1986, ולהם שני ילדים משותפים (בגירים). חיי הנישואין עלו על שרטון, ובשנת 2004 הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בנתניה. ביום 6.8.2008 ניתן פסק הדין בתביעת הגירושין ופירוק השיתוף (להלן: פסק הדין משנת 2008 ) , שבו נקבע כלהלן: על הצדדים להתגרש; לעותרת זכויות במחצית שווי הבית שבנו הצדדים (להלן: הבית ) במשק במושב בית יצחק; אם לא תושג הסכמה על שווי זכויות העותרת ימנה בית הדין שמאי לקביעת שווי זכויות העותרת; המשיב ישלם לעותרת סך של כ-71 אלף ש"ח כפיצויים עם הגירושין. בעקבות פסק הדין, התגרשו הצדדים. העותרת המשיכה להתגורר בבית אחרי הגירושין ומתגוררת בו עד היום.

2.

בהמשך, מכיוון שלא הושגה הסכמה לעניין שווי זכויות העותרת, מינה בית הדין שמאי מקרקעין להערכת שווי הבית (החלטה מיום 30.12.2009). העותרת לא שיתפה פעולה עם החלטות בית הדין, וסירבה לאפשר את מימוש פסק הדין. בד בבד, הגישה העותרת תביעה מצידה לחלוקת רכוש. ביום 17.5.2011 ניתנה החלטה נוספת של בית הדין האזורי, שבה נקבע כי על המשיב לשלם לעותרת את חלקה בבית, אז תועבר לידיו הבעלות המלאה בבית, ובינתיים על העותרת לשלם לו דמי שימוש ממועד הגירושין. ביום 4.4.2013, לאחר מספר דיונים שהתקיימו, החליט בית הדין האזורי כלהלן: פינוי העותרת מן הבית תוך 60 ימים; המשיב ישלים מסמכים הנוגעים לשומת הבית ואסמכתאות נוספות הנוגעות להתחשבנות בין הצדדים; השהיית חיוב המשיב בפיצויי העותרת לפי פסק הדין משנת 2008, עד מתן פסק דין סופי בתביעותיהם. בקשת העותרת לעיכוב ביצוע נדחתה (החלטת בית הדין האזורי מיום 1.5.2013). בנוסף, נדחתה בקשה דומה לעיכוב ביצוע לבית הדין הרבני הגדול (החלטה מיום 13.5.2013). בהחלטה מיום 1.7.2013 נקבע כי שווי זכויות העותרת בבית הוא 570 אלף ש"ח (על יסוד שומה מיום 20.6.2011 שבה נקבע כי עלויות הבניה של בית המגורים, בניכוי פחת, מגיעות לסכום של 1.14 מיליון ש"ח); כי חובותיה של העותרת למשיב (דמי שימוש והוצאות נוספות) הם בסך של כ-381 אלף ש"ח. על כן, חויב המשיב בהפקדת סכום של 189 אלף ש"ח בחשבון נאמנות טרם יבוצע הפינוי. עוד נקבע כי חיוב המשיב בפיצוי העותרת ייכנס לתוקף רק לאחר מתן פסק דין סופי בתביעות הרכושיות. המשיב הפקיד את הסכום האמור, ופנה להוצאה לפועל לשם ביצוע צו הפינוי. בשלב זה, יצוין כי הסכומים שנפסקו במסגרת החלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה אינם סוף פסוק בהתדיינות בין הצדדים, וכי ההליכים ממשיכים להתנהל בבית הדין הרבני האזורי בנתניה בנוגע לתביעותיה של המשיבה ביחס לזכויות נטענות במשק כולו (בנפרד מהבית הבנוי) וכן השבחות שבוצעו במשק במהלך השנים.

3.

העותרת מלינה על החלטות בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הגדול בעניינה, ומבקשת להקפיא מיידית את כל הליכי ההוצאה לפועל. בעתירה – ככל שניתן להבין – מעלה העותרת טענות ערעוריות שונות, שחלקן מכוונות לפסק הדין משנת 2008, וחלקן להחלטות אחרות. עוד היא מלינה על החלטות ההוצאה לפועל בעניין צו הפינוי שהוצא לבקשת המשיב בעקבות החלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה, ועל טיב הסיוע המשפטי שניתן לה.

4.

המשיב מתנגד לבקשה לצו ביניים. לדבריו, על העותרת למצות הליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ואין מקום להגשת עתירה לבית משפט זה. לגופם של דברים, נטען כי העותרת "גוררת רגליה" במשך שנים, ומסרבת לשתף פעולה עם הליכי חלוקת הרכוש, תוך גרימת נזקים כבדים למשיב. המשיב טוען כי לשם הפקדת הסכום שעליו הורה בית הדין האזורי, הוא נאלץ לקחת הלוואה, וכל עיכוב בפינוי הבית רק מוסיף על הנזק הכלכלי שנגרם לו.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו דן כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהחלטות אלה מוגבלת למקרים קיצוניים בהם מתקיימת עילה מוגדרת המצדיקה התערבות שיפוטית. על עילות אלה נמנות חריגה מסמכות, סטייה מהוראות חוק החלות על בית דין דתי, פגיעה בעקרונות צדק טבעי, או כאשר נדרש מתן סעד מן הצדק אשר איננו מצוי בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"ץ 749/09 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (25.1.2009); בג"ץ 10229/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (2.5.2007); בג"ץ 5734/08 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (31.8.2008)). העתירה שלפנינו אינה מעלה טענות מן הסוג המצדיק התערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ולכן דינה להידחות. בצד האמור, ככל שלעותרת ישנן טענות בנוגע לאופן התנהלותם של הליכי ההוצאה לפועל בנוגע לביצוע צו הפינוי, הרי שעומד לה סעד חלופי במסגרתם בהתאם להוראות הדין, ככל שיש עילה לכך.

העתירה נדחית אפוא על הסף, וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים שנלוותה לה.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג בחשון התשע"ד (17.10.2013).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

הלכות

  1. 1בג"ץ אינו דן כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, והתערבותו מוגבלת למקרים קיצוניים בהם מתקיימת עילה מוגדרת.
  2. 2טענות בנוגע להליכי ההוצאה לפועל יש להעלות במסגרת הסעד החלופי הקבוע בדין ולא בעתירה לבג"ץ.