פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5734/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני האזורי בחיפה
2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
3. פלוני
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרת:
עו"ד איסק-פארי עילית
בשם המשיב 3:
עו"ד אלכס גרינשטיין
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1.
העותרת ומשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו בשנת 1970 ולהם חמישה ילדים, כולם בגירים למעט הצעיר שביניהם שיחגוג את יום הולדתו ה-18 בשבועות הקרובים. הנישואין עלו על שרטון, ובחודש אוקטובר 1999 הגישה העותרת תביעת מזונות נגד המשיב בבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה. המשיב, שעזב את הבית מיוזמתו, טען כי העותרת אינה זכאית למזונות מאחר והיא מתגוררת עם גבר אחר ומנהלת עמו מערכת יחסים רומנטית. העותרת הכחישה גרסה זו וטענה כי אותו אדם הנו למעשה דייר, שבמקום לשלם שכר דירה הוא מבצע עבורה עבודות תחזוקה וגינון.
בית-המשפט, בפסק-דינו מיום 9.10.2005, קבע כי לא הוכח קיומו של קשר רומנטי בין השניים, ולא נמצאה עילה לפטור את המשיב ממזונות. בנוסף, נקבע כי עקב העובדה שגם המשיב מתגורר בביתה של אישה אחרת, יש להתייחס למעשי שניהם באופן זהה.
2.
בחודש דצמבר 2005 הגיש המשיב לבית-הדין הרבני האזורי בחיפה תביעת גירושין. גם בערכאה זו טען כי הוא חי בנפרד מאשתו תקופה ארוכה, וכי היא חיה עם גבר זר. בחודש אוקטובר 2007 קבע בית-הדין, לאחר שהמשיב ויתר על הגשתן של ראיות נוספות, כי גם אם לא הוכח כי האישה מקיימת מערכת יחסים רומנטית עם הגבר עמו היא מתגוררת, אין ספק כי יחסיהם הדוקים. עוד נקבע, כי הצדדים "מורדים", חיים בנפרד כשמונה שנים, ועל כן אין סיכוי לשקם את נישואיהם. נוכח האמור נפסק כי על הצדדים להתגרש.
3.
העותרת סירבה לקבל גט מהמשיב, והגישה ערעור לבית-הדין הרבני הגדול בירושלים. בערעורה טענה, בין היתר, כי בית-המשפט לענייני משפחה קבע כי אינה מורדת, וקביעתו מחייבת את בית-הדין הרבני, אשר חרג מסמכותו. עוד טענה, כי לא שותפה בהחלטה בדבר הפסקת הליך הראיות. בדחותו את ערעורה של העותרת, קבע בית-הדין הגדול כי בית-הדין האזורי לא קבע שהאישה בגדה בבעלה במובן הרומנטי, אלא קבע את שקבע בשל מערכת היחסים ההדוקה בינה לבין האדם עמו היא מתגוררת, שעל קיומה אין מחלוקת, ובשל הפרידה הארוכה בין העותרת למשיב. באשר לטענה שבתחום סדרי הדין, נקבע כי העותרת סיימה להביא את ראיותיה, וכי היה זה המשיב שביקש להביא ראיות נוספות ולבסוף ויתר על בקשתו. על-כן לא הייתה מניעה כי בית-הדין יפסוק בעניינם.
4.
בעתירה שלפנינו, מבקשת העותרת כי יבוטל פסק-הדין שחייב את הצדדים להתגרש. העותרת חוזרת על הטענות שהעלתה בערעור בפני בית-הדין הרבני הגדול, היינו, כי לא כובד פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה, וכי הופרו כללי הצדק הטבעי בעניינה כשלא עודכנה כי הסתיים שלב ההוכחות.
5.
דין העתירה להידחות על הסף. ככלל, אין בית-המשפט הגבוה לצדק יושב כערכאת ערעור על פסיקתו של בית-הדין הרבני הגדול, ויתערב רק במקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק הנוגעות לבית-הדין, או מקרים חריגים אחרים המחייבים סעד מן הצדק (ראו אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי כרך שני – עילות סף, 335 (2008), וכן סעיפים 15(ג) ו-15(ד) לחוק יסוד: השפיטה ; בג"ץ 1791/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (טרם פורסם, 3.7.2007); בג"ץ 10229/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בפסקה 5, (טרם פורסם, 2.5.2007); בג"צ
5182/93 לוי נ. בית הדין האיזורי רחובות , פד"י מח( 3)1, 6 (1994); בג"צ
1842/92 בלויגרונד נ. בית הדין הרבני הגדול , פד"י מו( 3) 423, 438 (1992) ). לא שוכנענו כי מקרה זה נמנה עם אלה. בית-הדין הרבני האזורי לא התעלם מממצאיו של בית-המשפט לענייני משפחה, אולם קבע כי אותם ממצאים ממש מחייבים מסקנה שונה בכל הקשור לתביעת גירושין. ובמלים אחרות, משמעות מסקנותיו של בית-הדין האזורי באשר למערכת היחסים ההדוקה בין העותרת לגבר עמו היא מתגוררת, כפי שעולות גם מפסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה, שונה בהקשר ההלכתי לעומת ההקשר האזרחי-ממוני. אף בטענה הדיונית שבפי העותרת לא מצאנו ממש, הואיל ואף שטוב היה לו עודכנה העותרת בזמן אמת כי הסתיים שלב ההוכחות, אולם היא עצמה סיימה להביא את ראיותיה, ועל כן אין בידנו לקבוע כי בהתנהלותו של בית-הדין הרבני נפל פגם חמור, ובוודאי לא כזה הפוגע בכללי הצדק הטבעי ומקים עילה להתערבותו של בית משפט זה.
אשר על-כן, העתירה נדחית.
ניתן היום, ל' באב התשס"ח (31.08.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט