פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
6716/09
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני האזורי-חיפה
2. בית הדין הרבני הגדול
3. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
אלה
עיקרי
העובדות הנדרשות לצורך הבנת העתירה.
העותר והמשיבה 3 (להלן
המשיבה
וביחד
הצדדים
) נישאו בשנת 1994; בשנת 1995 נולדה בתם, ובשנת 1997 נפרדו. סוגיית המשמורת
והסדרי הראיה הוסדרה במסגרת הסכם גירושין כולל, שבית הדין הרבני נתן לו תוקף של
פסק דין ב-1997. החל משנת 1998 התלונן העותר על קשיים שמערימה המשיבה בכל הנוגע
להסדרי הראיה. עדנה מסוימת החלה בשנת 2000, אך הבעיות התעוררו מחדש בשנת 2005 –
ולמעשה הבת לא הסכימה עוד להתראות עם אביה. ביום 30.10.06 הגיש העותר תביעה לבית
הדין הרבני, בה ביקש להורות על עריכת תסקיר שיאפשר קביעה ואכיפה של הסדרי ראיה.
הצדדים לוו על ידי שירותי הרווחה, ובית הדין שדן בעניין באופן שוטף קיבל מספר
תסקירים, ובמספר החלטות ביניים נמנע מכפיית קשר. אמנם מכתחילה, בלא שניטע מסמרות,
יתכן
שעיקר האחריות על סרבנות הקשר הוטלה
על המשיבה, אך בתסקיר מיום 21.1.08 נקבע "להערכתנו הקשיים וסרבנות הקשר של
הנערה פלונית אינם קשורים אך לקשיים של הנערה, אלא, גם לקשיים של האב" -
והומלץ להמשיך ולכבד את עמדת הבת.
ב.
ביום 10.3.08 הגישה המשיבה בקשה למתן החלטה
בה יאומצו המלצות התסקיר. בתגובתו (מיום 6.4.08) דרש העותר לדחות את הבקשה, לקנוס את המשיבה, להורות על העברת הבת למרכז טיפולי לצורך אבחון ולהורות על העברת המשמורת. עוד ביקש העותר להכריז על הבת "בת סרבנית" ולפטור אותו ממזונותיה. ביום 18.5.08 חזר בית הדין על החלטותיו הקודמות בעניין אי חידוש הקשר, וזימן את הבת כדי להתרשם ממנה על יחסיה עם העותר. בעקבות פגישה זו דחה בית הדין את הבקשה לפטור ממזונות, וחייב את העותר לשאת גם בעלות טיפול פסיכולוגי. בין היתר נאמר, כי מחומר שהוגש לבית הדין עולה שהעותר "הוא שבמעשיו גרם לכך שהבת עוד בהיותה בגיל הרך חוותה על ידו חוויות קשים ואלימות, הן כלפיה והן כלפי האם... ועל כן היא סולדת ממנו". בית הדין הפנה את הבת לפסיכולוג ד"ר יגיל, על מנת "שימצא את הדרך הנכונה והסלולה לקרב ולאחד את המשפחה". ולבסוף, נקבע כי ככל שהבת לא תתייצב לטיפול ידון בית הדין מחדש בבקשה לפטור ממזונות. ערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול נדחה ביום 28.4.09. בהסתמך על פסק דינו של בית הדין האזורי (ועל התסקיר מיום 21.1.08) נקבע, כי גם לעותר אחריות לעמדת בתו, וכי עמדת הגורמים המקצועיים היא שלא לכפות עליה קשר - ולפיכך נדחה הערעור.
ג.
בעתירה הנוכחית נטען, בין היתר , כי בית הדין שמע את הבת שלא בנוכחות העותר אך בנוכחות המשיבה ובא כוחה, וכי לא ניתנה לעותר הזדמנות לחקור את פקידות הסעד או את המשיבה - כל אלה, כך נטען, בניגוד לכללי הצדק הטבעי ולתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. עוד נטען, כי תוצאת שמיעת בעל דין שלא בפני חברו היא פסילת ההרכב. נטען גם, כי בית הדין הרבני הגדול לא איפשר לעותר לטעון לגבי הפגמים הדיוניים שנפלו בבית הדין האזורי, כי לא התקיים דיון אמיתי וכי פסק הדין בבית הדין הגדול אינו אלא חזרה על פסק דינו של בית הדין האזורי. סוף דבר, התבקשו ביטול החלטותיהם של שני בתי הדין, והשבת התיק לבית הדין האזורי בהרכב חדש.
ד.
לאחר העיון אין בידינו להיעתר לעתירה. כפי שציין העותר בראש עתירתו "כלל ידוע הוא שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, אלא במקרים חריגים בלבד" (בג"ץ 9858/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם); בג"ץ 2123/08 ג' א' נ' י' כ'-א' (לא פורסם)):
"אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים, והתערבות בהכרעותיהם של אלו תיעשה במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 5261/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם)).
במיוחד כך, שעה שמדובר בהחלטת ביניים - כאן, בנושא המזונות והסדרי הראיה - "כאשר ההליך טרם מוצה וטרם ניתנה הכרעה בעניין לגופו" (בג"צ 6836/04 פלוני נ' פלונית (לא פורסם)).
ה.
אף לגופו של עניין. המדובר בנושא רגיש שאינו עומד על עמדו. בתי הדין הפנו את הבת לטיפול פסיכולוגי, שנועד להביא לחידוש הקשר עם העותר. אין מקום להתערב בהחלטה מסוג זה. אשר לעניין המזונות, מבלי להביע כל דעה לגבי עמדת העותר לגופה, בית הדין הסכים לבחון את טענתו בהתאם להתקדמות הטיפול - ודומה כי זהו האינטרס של העותר ושל בתו כאחד. אכן, ככל שהמשיבה ובא כוחה היו נוכחים בזמן שהבת שטחה דבריה בפני בית הדין, יתכן שהיה מקום כי גם העותר יהיה נוכח או שלא תהא נוכחות ההורים. אך אפילו כך – ונוכח גילה הצעיר של הבת, יתכן שבית הדין סבר שנוכחות האם דרושה – הנה בנסיבות, ונוכח הדיונים הרבים שהתקיימו והעובדה שטענות הצדדים היו מונחות בפני בית הדין בכתב, אין מקום להתערבותנו. הוא הדין ביחס לאפשרות לחקור את המשיבה ואת העובדות הסוציאליות שערכו את התסקיר. אין ספק, כי תוצאה לפיה יוקדש זמנם של הצדדים לטיפול אינטנסיבי שיאפשר את חידוש הקשר בין אב לבתו, עדיפה עשרת מונים על השבת התיק לבית הדין האזורי, באופן העלול לדחות את תחילת הטיפול ואת קידום הנושא. אנו מייחלים כי "לב אבות ישוב על בנים ולב בנים על אבותם", במקרה זה אב ובתו.
ו.
נוכח האמור לא נוכל להיעתר לעתירה.
ניתנה היום, י"ז באלול התשס"ט (6.9.09).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט