פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
10122/09
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרת:
רמה (פרנצ'סקה) ברש - כץ
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים
2. משרד התמ"ת
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד גפן ערן
בשם המשיבים:
עו"ד גורני הילה
פסק דין
השופט נ' הנדל:
1.
משיב 2 (משרד התעשייה,
המסחר והתעסוקה) קבע קריטריונים למתן היתר להעסקת עובד זר בענף הסיעוד. מונחת בפנינו
עתירה נגד המשיבים למתן צו על תנאי ליתן טעם מדוע לא ייקבעו
קריטריונים למתן היתר, כאמור, גם ביחס לניצולי
שואה.
העותרת ניהלה הליכים בפני הרשויות המנהליות ובית המשפט
לעניינים מנהליים (עת"מ (ירושלים) 1047/07), בגדרם נקבע כי אין היא זכאית על
פי הנהלים המחייבים למתן היתר להעסקת עובד זר. לטענת העותרת יש לקבוע כי היא זכאית
לקבלת היתר להעסקת עובד זר, בשל מצבה הנפשי, על רקע היותה ניצולת שואה. לטענתה,
קיימת הפלייה בין נכי רדיפות הנאצים לעומת נכים אחרים משום שקצבה לניצולי שואה
אינה כלולה בקריטריונים לפיהם מוענקת זכאות לקבלת היתר להעסקת עובד זר. העותרת
מבקשת להורות למשיבים לקבוע קריטריונים ברורים המתייחסים באופן ספציפי לזכאותם של
ניצולי שואה, תוך מתן ביטוי לקשייהם הנפשיים.
2.
המשיבים בתגובה מקדמית לעתירה טענו כי יש לדחות את העתירה על
הסף בשל קיומו של סעד חלופי העומד לרשות העותרת בבית המשפט לעניינים מנהליים. ליתר
דיוק, התקיים שם הליך שהוגש על ידי העותרת, במסגרתו נדחו טענות עובדתיות מסוימות
שנטענו גם בעתירה שבפנינו. זאת בהסתמך על חוות דעת אודות מצבה הנפשי של העותרת.
לגישת המשיבים, העותרת הייתה רשאית להעלות את טענותיה נגד הנהלים במסגרת ההליך
שהתנהל בבית המשפט המנהלי. היא בחרה שלא לעשות כן אך לגישת המדינה עדיין קיים סעד
חלופי לעותרת בדמות הגשת עתירה מנהלית נוספת בבית משפט לעניינים מנהליים.
3.
סעיף
12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 קובע כי לבית
המשפט לעניינים מנהליים הסמכות לדון בהחלטה של רשות לפי חוק עובדים זרים,
התשנ"א -1991, למעט החלטה
לפי פרק ה' באותו חוק ולמעט עתירה שעניינה התקנת תקנות או החלטת ממשלה בענייני עובדים זרים. בית משפט זה קבע זה מכבר כי מכח הסעיף האמור מוענקת לבית המשפט לעניינים מנהליים הסמכות לדון גם בעתירה בעניין ביטולו של נוהל או חלק ממנו וכן בדבר החלטה בעניין שינוי נהלים או קביעתם (ראו בג"ץ 8072/07 חסון גשר כח אדם בע"מ נ' שר התעשייה המסחר והתעסוקה , תק – על 2007(4) 2106 (2007) ; בג"ץ 3454/08 - מהדרין בע"מ ואח' נ' שר התעשיה המסחר והתעסוקה - מר אלי ישי ואח', תק-על 2008(3), 4097 ,עמ' 4099).
מכאן, שעתירה בעניין קביעת נהלים בתחום של עובדים זרים מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.
לדעתנו רצוי להעניק משקל לנקודה דיונית נוספת. ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים תלוי ועומד בפני בית משפט זה (עע"ם 6873/08). בנסיבות אלו נראה כי בכל מקרה על העותרת למצות את ההליך אשר תלוי ועומד בפני בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור מנהלית. בית המשפט לעניינים מנהליים פסק כי חוות הדעת הפסיכיאטרית שהציגה העותרת, אין בה "כדי להצביע על היזקקותה לסיעוד או להשגחה במרבית שעות היום" (שם, פסקה 20). קביעה זו, שהינה בניגוד לעמדת העותרת הן בערעור והן בעתירה, מדגימה מדוע אין מקום לאפשר ניהול שני הליכים, מטעם העותרת, בו זמנית. מסקנה זו נשענת על שיקולים עקרוניים ומעשיים. עתירה, עקרונית ככל שתהיה, צריכה להישען תחילה על תשתית עובדתית. אי סיום הליך הערעור יקשה על בית המשפט המוסמך, וודאי בית משפט הגבוה לצדק, להידרש לתשתית העובדתית שעשויה להיות רלוונטית גם בנושא קביעת הקריטריונים. מצב דברים זה נגזר מהדרך הדיונית בה נקטה העותרת. יודגש, שעולה מתגובת המדינה, כי היה ויוגש הליך נוסף בנושא הקריטריונים, היא תהיה נכונה שהעניין ייבדק לגופו. זאת, לאחר סיומו של ההליך הערעורי ובכפוף לתוצאותיו.
4.
המסקנה המתבקשת היא שאכן דין העתירה להידחות על הסף וכך אנו מורים ללא צו להוצאות.
ניתן היום כ' בחשוון התשע"א (28.10.10).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט