בג"ץ 10135/08 גמילה אחמד חסן נאצר נ. המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון

השופט י' דנציגר :

1.

לפנינו עתירה במסגרתה מבקשים העותרים צו על תנאי המופנה אל המשיב ומורה לו להתייצב ולנמק מדוע לא יענה בחיוב לבקשת איחוד משפחות שהוגשה על ידי העותרת 1 עבור העותר 2, אזרח ארה"ב, ומדוע לא יעניק אשרת כניסה עבור העותר 2 לאיזור יהודה ושומרון.

2.

במסגרת העתירה עתרו העותרים לצו ביניים, במסגרתו ביקשו להתיר לעותר 2 להיכנס לאיזור עם הדרכון האמריקאי שלו על מנת שיוכל להשתתף בחתונת בתו. לאור תגובת המשיב אשר הסכים להתיר את כניסתו של העותר 2 לאיזור בתנאים מסוימים ובהתאם להחלטתו של בית משפט זה מיום 10.12.08, קיימו העותרים והמשיב מגעים לעניין כניסתו של העותר 2 לצורך ההשתתפות בחתונה כאמור. לבסוף, ביום 17.12.08 הודיע המשיב כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה העותר 2 יהא רשאי להיכנס לאיזור לתקופה בת חודש ימים בלבד, בכפוף להפקדת עירבון בסך של 25,000 ₪.

3.

אשר לעתירה למתן צו על תנאי, עמדת המשיב היא כי דין העתירה להידחות על הסף, הואיל ומבדיקה שנערכה עולה כי לא הועברה אליו כל בקשה מטעם הרשות הפלסטינית בדבר הענקת רישיון ביקור או מתן מעמד של קבע באזור עבור העותר. לטענתו, משעה שלא הועברה בקשה בעניינו של העותר 2 מטעם הרשות הפלסטינית למדינת ישראל, אין מקום לבירור העתירה ודינה להידחות על הסף. יתר על כן, טוען המשיב כי אין מקום להיעתר לעתירה גם לגופה, הואיל ומרכז חייו של העותר 2 אינו באיזור ולפיכך, אין בקשתו באה בגדר המכסות למתן תושבות קבע באיזור שעליהן הוסכם במסגרת המגעים המדיניים בין הצד הישראלי ליו"ר הרשות הפלסטינית. לטענתו, הואיל ומדובר בהחלטה מדינית מובהקת, יש מקום להבחנה רלוונטית בין "קבוצת השוהים" שנים רבות באיזור ואשר העתיקו את מרכז חייהם לאיזור, אשר בעניינם קיימת חשיבות גדולה להסדרת מעמדם, לבין "קבוצת הזרים" שטרם העתיקו את מרכז חייהם לאיזור ומתגוררים מחוצה לו, כדוגמת העותר. לבסוף, מדגיש המשיב כי אין בהסכמה להתיר את כניסתו של העותר 2 לאיזור לצורך ההשתתפות בחתונת בתו כדי לשנות מעמדתו לעניין תחולתן של ההסכמות המדיניות המפורטות לעיל על עניינם של העותרים.

4.

לאחר שניתנה לעותר הזדמנות להשיב לתגובת המשיבים ולמחוק את עתירתו, הודיע העותר כי הוא עומד על בירור עתירתו לפני בית משפט זה.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. בתגובתו, מבהיר המשיב כי מבדיקה שערך לא הועברה אליו על ידי הצד הפלסטיני כל בקשה לקבלת מעמד קבע בעניינו של העותר וממילא בקשה כאמור לא טופלה. כך גם עולה מהעתירה עצמה, אליה צורפו כנספחים מסמכי הפנייה לגורמים הרלוונטיים ברשות הפלסטינית בלבד. כפי שמציין המשיב בתגובתו, לא אחת פסק בית משפט זה כי כל עוד לא העבירה הרשות הפלסטינית את הבקשה לאיחוד משפחות לאישור הצד הישראלי, כל טרוניה בעניין הבקשה יש להפנות לרשות הפלסטינית [ראו למשל: בג"צ 5898/06 קאהר מחמוד חסן אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.2006) והאסמכתאות המופיעות שם]. כך גם במקרה שלפנינו. הואיל וטרם הועברה בקשה כלשהי בדבר מתן מעמד של קבע באיזור עבור העותר 2, העתירה מוקדמת ודינה להידחות על הסף.

מובהר כי אין בדחייתה של העתירה כדי לפגוע בזכותו של העותר 2 לשהות באיזור בהתאם להסכמה בינו לבין המשיב, למשך תקופה בת חודש ממועד כניסתו ובכפוף לתנאים שנקבעו במסגרת ההסכמה האמורה.

6.

בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות.