בג"ץ 10149/06 רס עובדות נ. בי ת משפט שלום באר שבע

השופטת א' חיות:

עתירה זו עניינה החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) אשר קיבל את בקשתה של המשיבה 2 להכריז על המשיב 3 כעד מטעם התביעה.

1.העותרים, חברת בנייה ומנהלה, עומדים לדין בבית משפט השלום בבאר שבע (ת"פ 1228/04) בעבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961. על פי המתואר בכתב האישום מיום 5.1.2004, לא הגישו העותרים במועד את הדו"חות על הכנסות העותרת 1 לשנות המס 2002-1999 ובמהלך מספר חודשים אף לא העבירו את מס ההכנסה שנוכה במקור מעובדיה ומקבלני המשנה שלה. כמו כן, לא הגיש העותר 2 במועד את הדו"חות על הכנסותיו לשנות המס 2002-2001. במסגרת ההליך המתנהל נגדם העלו העותרים ביום 9.10.2005 טענות מקדמיות להגנה מן הצדק ובהן הטענה כי המשיב 3, רכז החוליה המטפלת בתיקם של העותרים, נתן להם אורכות בעל פה ובכתב להגשת הדו"חות. ביום 21.11.2005 הגישה המשיבה 2 את תשובתה לטענות המקדמיות של העותרים ובהתייחס לטענת ההגנה מן הצדק ככל שהיא נוגעת למשיב 3 ציינה כי פנתה אליו בעניין זה אך לא נתאפשר לה לקיים עימו בירור לגופם של דברים משום שלדבריו פנה אליו בא-כוח העותרים והודיע לו כי הוא יוזמן כעד מטעם ההגנה. המשיבה 2 הוסיפה וציינה באותה תגובה כי תתייחס לטענה זו לאחר חקירת המשיב 3 בבית המשפט. ביום 3.12.2006, אחד-עשר יום לפני המועד שנקבע להוכחות וכשלושה חודשים לאחר שבית המשפט הורה על זימון עדי התביעה המפורטים בכתב האישום, הגישה המשיבה 2 לבית המשפט "בקשה דחופה" בה ביקשה להכריז על המשיב 3 כעד תביעה ולאפשר לה לשוחח עימו על עדותו. עוד ציינה המשיבה 2 כי אין בכך כל פגיעה בהגנתם של העותרים שכן הם יוכלו לחוקרו בחקירה נגדית. ביום 4.12.2006 קיבל בית המשפט את הבקשה בלא שנתבקשה תגובת העותרים.

2.בעתירה שבפנינו טוענים העותרים כי החלטתו של בית המשפט הופכת "במחי יד" עד הגנה מרכזי לעד תביעה באופן העלול להוביל לחשיפת הגנתם ולפגיעה קשה בה וכי לא ניתן יהיה לתקן נזק זה במסגרת ערעור על פסק הדין. העותרים מלינים על כך שהחלטת בית המשפט ניתנה בלא שהתבקשה תגובתם ובלא כל הנמקה והם מדגישים כי ביום 7.12.2006 הגישו תגובה בכתב לבקשה אך לאחר שעה קלה התקבלה אצלם החלטת בית המשפט. עוד טוענים העותרים כי בקשת המשיבה 2 נגועה בשיהוי רב המצדיק את דחייתה, שכן זו ידעה כבר בחודש נובמבר 2005 כי המשיב 3 יהא עד הגנה מרכזי. מבוקשם של העותרים הוא, אפוא, כי תבוטל החלטתו של בית משפט השלום וכי יינתן צו ביניים האוסר על המשיבה 2 לשוחח עם המשיב 3 בנוגע להליך הפלילי.

3.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות הניתנות תוך כדי התנהלות ההליך הפלילי מצטמצמת למקרים יוצאי דופן בהם מתעוררת טענה של היעדר סמכות או אם מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור (ראו בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683, 702 (1987)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים נדירים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. ככל שהעותרים מלינים על כך שההחלטה התקבלה בלא שנשמעה עמדתם, רשאים הם להגיש לבית המשפט בקשה מתאימה בעניין ובהיות ההחלטה החלטת ביניים יכול בית משפט השלום "לשוב ולעיין בה ואין הוא כבול אליה" (בג"ץ 2291/06 אפל נ' בית משפט השלום בתל אביב-יפו , תק על 2006(1) 4074 (2006); כן ראו בג"ץ

11341/05 לוי נ' הסניגוריה הציבורית הארצית , תק על 2006(2) 3769 (2006)). לבסוף, למותר לציין כי זכותם של העותרים שמורה להם להעלות את כל טענותיהם במסגרת הערעור על פסק הדין, ככל שהדבר יידרש.

אשר על כן, העתירה נדחית.