בג"ץ 10306/06 האני נאשף נ. שר הפנים

1.

לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים בהליך שבכותרת. עניינה של העתירה בבקשת העותר 1, אזרח ישראלי, כי יוענק מעמד בישראל לאשתו, העותרת 2, במסגרת בקשה לאיחוד משפחות (להלן: הבקשה). במסגרת העתירה ביקש העותר, כסעד ביניים, כי לא תסולק העותרת 2 מהארץ עד לתום ההליכים בעתירה. המשיב הגיב לעתירה וטען כי על העותרים לשוב ולפנות ללשכת מנהל האוכלוסין המטפלת בעניינם ולהשלים את הפרטים החסרים בבקשה על מנת לאפשר את המשך הטיפול בה. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב ודחה את העתירה על הסף מן הטעם שמ דובר בעתירה מוקדמת.

ביום 18.4.07 הגישו העותרים הבקשה דנן.

2.

העותרים טוענים כי רק בעקבות הגשת העתירה נאות המשיב לטפל בעניינם ולפתוח שוב לדיון את הבקשה לאיחוד משפחות. לא זו אף זו, בעקבות הגשת העתירה חזר בו המשיב מהמניעה המשטרתית שהיוותה אחת מן הסיבות לדחיית הבקשה. העותרים טוענים כי טרם הגשת העתירה פנו למשיב וביקשו הסבר מפורט מדוע נדחתה בקשתם, ומשקיבלו תשובה שבבסיסה טענות עובדתיות לא נכונות, החליטו לתקוף ההחלטה באמצעות הגשת העתירה. אשר על כן, סבורים העותרים כי יש לפסוק לטובתם הוצאות העתירה.

3.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, נפלו בעתירה פגמים הנוגעים לאי מיצוי מלא של ההליכים. הגשת העתירה לא הובילה לקבלת הסעד. עוד טרם הגשת העתירה, עת נמסרו לעותרים העילות לסירוב הבקשה, הייתה פתוחה לפניהם הדרך לפנות ללשכת מינהל האוכלוסין ולתקוף ההחלטה. חרף האמור, בחלוף 14 ימים בלבד ומבלי שפנו פעם נוספת למשיב, הוגשה העתירה דנן. המסמכים שצורפו לעתירה, הסותרים לכאורה חלק מהעילות לסירוב הבקשה, כלל לא הוצגו לפניו, ולא ניתנה לו ההזדמנות להתייחס אליהם. היה על העותרים לפנות ללשכת מינהל האוכלוסין ולהעלות טענותיהם לפניה טרם הגשת העתירה.

יתרה מכך, בתגובתו לעתירה הביע המשיב עמדתו לפיה דין העתירה להידחות וכי על העותרים לשוב ולפנות ללשכת מינהל אוכלוסין ולמלא פעם נוספת את כלל הטפסים הנוגעים לבקשה, ולאחר מכן ניתן יהיה להמשיך הטיפול בעניינם. למרות זאת, עמדו העותרים על העתירה וביקשו כי בית המשפט יכפה על לשכת האוכלוסין לקבל את טופס קורות החיים שהוגש על ידם כפי שהוגש, וכי יחייב את גורמי הביטחון ליתן עמדתם לגוף הבקשה מבלי שיצטרכו להגיש תצהיר חדש. בכך, טוען המשיב, נטלו על עצמם העותרים את הסיכון כי בית המשפט לא ימצא בטיעוניהם צידוק להותיר העתירה, ובסופו של יום אכן

נדחתה עתירתם על הסף מהיותה מוקדמת. כטעם נוסף לדחיית הבקשה, המהווה לטענת המשיב עילה עצמאית לדחיית הבקשה על הסף, מוסיף המשיב כי העותרת עשתה דין לעצמה ונותרה בישראל תקופה ארוכה שלא כדין.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו:בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. בהליך זה ניתן אמנם פסק-דין, ואין מ דובר במקרה בו עותר חוזר מעתירתו. עם זאת, שני בעלי הדין נכונים היו להתייחס לבקשה על פי כללים אלו ונוכח היות פסק הדין בהליך זה דחיה על הסף בשל אי מיצוי הליכים, נכון הייתי לקיים הדיון במסגרת זו. מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה העותרים הזדרזו להגיש העתירה טרם מיצוי כל ההליכים אל מול הרשות. לאחר שנדחתה בקשת העותרים לאיחוד משפחות פנה בא כוחם ללשכת מינהל האוכלוסין בבקשה לפירוט הטעמים העומדים בבסיס הסירוב לבקשה. ללא שיהוי ובחלוף יומיים בלבד, נשלח לבא כוח העותרים מכתב תשובה במסגרתו פורטו עילות הסירוב לבקשה, ביניהן מניעה פלילית וביטחונית לאשר הבקשה. בחלוף שבועיים ימים ובלא פניה נוספת למשיב, הוגשה העתירה דנן. במסגרת העתירה השיגו העותרים לראשונה על עילות הסירוב. כך נטען כי הטעם העומד בבסיס המניעה הפלילית לאשר הבקשה הוא בבחינת היסטוריה רחוקה, והטעם העומד בבסיס המניעה הביטחונית איננו אלא פגם טכני בלבד. ההשגות הללו, והמסמכים הנוגעים להן, לא הוצגו לפני הרשות ולא ניתנה לה האפשרות להגיב על כך. נתון זה משמיט את היסוד תחת הבקשה שלפני. זאת ועוד: בתגובתו לעתירה הודיע המשיב כי על העותרים לפנות ללשכת מינהל האוכלוסין ולמלא פעם נוספת את כלל הטפסים הרלבנטיים תוך מסירת נתוני אמת, ולאחר מכן יהיה ניתן להמשיך את הטיפול בבקשתם בהתאם לנהלים הקבועים, ובכללם קבלת עמדה עדכנית של גורמי הביטחון (סעיפים 20-21 לתגובת המשיב לעתירה). דרך זו הייתה פתוחה לפני העותרים באופן רגיל עוד קודם הגשת העתירה. ממילא אי אפשר ללמוד על קיומו של קשר סיבתי מספק בין הגשת העתירה דווקא לבין קבלת הסעד. לא זו אף זו, חרף תגובת המשיב, סרבו העותרים למשוך העתירה וביקשו מבית המשפט להכריע לגופה של העתירה. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב והעתירה נדחתה על הסף בהיותה מוקדמת. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה לחייב המשיב בהוצאות העתירה.

5.

התוצאה היא כי דין הבקשה להידחות. אין גם עילה להחזר האגרה וזו משעה שניתן בנדון פסק-דין.